אני מודה, הסיבה שבכלל הנחתי את הידיים על הספר הזה, מעבר לכך שמדובר בספר של המינגוי, היה האזכור שלו בשיר של מאיר אריאל (לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ).
כמו בעוד ספרים שקראתי ('למי צלצלו הפעמונים', 'וזרח השמש'), המינגוי מגדיר מחדש רגש איפשהו בסקאלה בין דיכאון, לעצב, לצער. ובעיני ה... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
אני מודה, הסיבה שבכלל הנחתי את הידיים על הספר הזה, מעבר לכך שמדובר בספר של המינגוי, היה האזכור שלו בשיר של מאיר אריאל (לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ).
כמו בעוד ספרים שקראתי ('למי צלצלו הפעמונים', 'וזרח השמש'), המינגוי מגדיר מחדש רגש איפשהו בסקאלה בין דיכאון, לעצב, לצער. ובעיני ה... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
ספר קצר (כ-150 עמ'), חריף, שנון, ציני ומשעשע שהזכיר לי בסגנונו את "כבוד ורעדה" של אמילי נותומב.
סיפורו של אנטואן, בחור צרפתי צעיר, שמגיע למסקנה כי תבונתו מסיבה לו סבל וחיים קשים ("מרבה דעת מרבה מכאוב" כמאמר קהלת, ובנוסח העממי – "אין שכל אין דאגות").
לפיכך הוא מחליט ביום אחד להפסיק את ס... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|