מדף הספרים של תולעת חמודה - הספרים שדירגה

חברה שאיבדה שאת שפיותה חוגגת את המרוץ אל זרועות הטירוף. הקורא ב"פונדקו של ירמיהו" יתקשה לזכור באיזה שלב של הקריאה חדל מצחוק והחל חש שגרונו משתנק מאימה. "אברכי ישיבת 'יֵהָרֵג וּבַל יעבור' היו מטמינים מוקשים בגני הילדים של חסידי סוּחוֹבְרוֹדְבְקָה, וילדי תלמוד תורה של הרב מקוֹדְקוֹדְרִילוֹבְקָה היו צולפים, ברגעים שאחרי השקיעה, בכד

צחוק של עכברוש הוא רומן עמוק, זועם, מקורי להפליא. הוא כתוב בחמישה ז'אנרים שונים: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן, שמצטרפים ליצירה מרשימה אחת, קצבית וסוחפת, אפשר לומר מהממת. בצחוק של עכברוש, הגיבור הוא הסיפור עצמו - קורותיה של ילדה בת חמש, שהוחבאה בבור תפוחי-אדמה בכפר קטן בפולין, ושרדה. לאחר כמעט שישים שנה, על סף המילנ

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל

“לפחות דבר אחד למדתי בחיי הארוכים: באהבה אנחנו לומדים מי היינו רוצים להיות; במלחמה אנחנו מגלים מי אנחנו באמת”. צרפת, 1940. בכפר השלו קאריבו נפרדת ויאן מבעלה האהוב אנטואן, שנשלח לחזית. כשצרפת נכבשת בידי הגרמנים, מגיעה איזבל, אחותה הצעירה והמרדנית, לעזור לה בטיפול בבתה. אל הבית פולש קצין גרמני בשם בק, ושתי האחיות נאלצות לחיות עם האויב

כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבור

מינוטאור הוא סיפור על סוכן חשאי ישראלי בשנות הארבעים לחייו, האוהב מרחוק, אהבה נואשת, אישה צעירה שלא פגשה בו מימיה. השניים מנהלים חליפת מכתבים מסועפת - מארג צפוף העוטף את חייהם בלא להותיר פרצה. אלכס אברמוב, הסוכן החשאי, הוא בנו של יהודי רוסי בעל חווה גדולה בשרון. לכאורה "גיבור ישראלי" אופייני - יליד ארץ - ישראל שורשי, חניך בית - ספר חק

הם נולדו בכפר קטן בהרי הקרפטים. למחרת ליל הסדר, עוד לפני שכלי האוכל של החג הוחזרו לארון חבטו מגפי חיילים הונגריים בשבילי הכפר בהשראת הנאצים. המשפחה אולצה לעזוב את הבית עם צרורות קטנים על גבם אפילו בלי מקום לחתול הנאמן של איצ'ו ולצאת למזרח. על הרמפה באושוויץ הם התפזרו לכל עבר וכל אחד עמד חשוף לגורלו. זה סיפורם המופלא של האחים איצ'ו

"פאני גיששה בחלל בעיניים מוחשכות. במקום שבו פגעה אצבעה החלה ללטף את גבריאל העירום. גופו תמיד התמסר גם כשנפשו נותרה סרבנית. הזיכרון היה טבוע בה כה עמוק, שלא נזקקה לשום נווט עיניים. היא לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו. אצבעותיה הן שרשמו מה שרשמו בכתב הסתרים השמור רק לשניהם." סיפור אהבה מופרך כל כך חייב להיות אמיתי. עיניו של גבריאל נחו על

רומן המתרחש בירושלים של ערב מלחמת העצמאות ושנות הצנע הראשונות של המדינה. סיפורם של גבר ואישה, סדר דפוס עני ועולה חדשה יפת מראה, אשר נישאים ומבקשים לבנות חיים חדשים במדינת ישראל. בתם הקטנה, עוקבת בעיניה אחר המתרחש בדירת השיכון בה מתגוררת המשפחה, וממלאת את המחברת שלה ברשימות של מילים אותן היא כותבת כדי לעצור את העולם מלהתפורר ולהיע

כרת - מיתה בידי שמים כעונש מאלוהים; מות אדם קודם זמנו. זאת הייתה הלוויה יוצאת מן הכלל. כולם אמרו. אמא שלו, אמא שלה, אחותה, הבנות, הנכדים, האחים שלו, העשירון העליון של קהילת הרופאים, המתנחלים, החרדים מבני - ברק וירושלים, החברים שלה מתל - אביב וכל ערוצי התקשורת הנחשבים, כולם היו שם, מקצות הארץ באו. ורק האלמנה לא בכתה. נשמה ענבר מבינה היט

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

השנה היא 1942 בברלין. ברונו הוא ילד גרמני, לא יהודי, שאביו הוא איש אס.אס בכיר. כשאביו מקבל קידום, משפחתו עוקרת מביתה. גדר גבוהה נמתחת עד לקצה האופק במקום החדש שבו ברונו ומשפחתו מתגוררים, וברונו הסקרן בוחן את סביבתו החדשה ומתעקש למצוא משהו אחר, משהו שישנה את האווירה הקודרת המעיבה עליה. דרך עיניו מספר ברונו על המתרחש סביבו במחנה ההשמד

מהרגע בו פגש מבטו של רפאל ארמוזה בברק העיניים הכחולות של הנערה המסתורית, דבר לא חזר להיות כמו שהיה. אותו ברק שהכה ברפאל יפגע לאחר שנים בבנו גבריאל כשיפגוש את רוח‘ל, ולאחר מכן יפגע גם בלונה, בתו של גבריאל, כשתפגוש בדוד. את סיפורן של האהבות הבוערות, הרגשות והיצרים העזים, והמציאות הכואבת שעוברים כחוט השני בין ארבעה דורות במשפחת ארמוז

"חלמתי שאת מתחתנת ...עם הרב" – כך בישרה האם לשרק´ה בת השלוש עשרה וחצי. חלום זה קבע את עתידה של שרק´ה להינשא לרב האלמן בן השישים וחמש. גם לשיימע בן העשר שהתייתם מהוריו בגיל עשר ומאז הוא משמש כעוזר לרצען בלובלין וחי נטוש לנפשו במרתף טחוב, יש חלום: להיות ילד ככל הילדים. חיי היהודים בעיירה בלז´יץ שבפולין לא היו קלים עוד קודם שנגזר גורלם

אנג'לה, בתם המתבגרת של עיתונאית מצליחה וכירורג בכיר, מובהלת לבית החולים שבו עובד אביה כשהיא פצועה אנושות בראשה. בעוד עמיתיו נאבקים על חייה, יושב האב, טימוטיאו, בהמתנה מקפיאת דם בחדר סמוך ומדבר אל בתו, מדבר אל עצמו. במשך השעות הוא חושף סוד המייסר אותו זה חמש עשרה שנה. בגילוי לב נוקב וחושפני מתוודה טימוטיאו על האהבה הטראגית שטילטל

חיל (יחיאל) רייכמן היה בן 28 כשנשלח לטרבלינקה באוקטובר 1942. הוא וקומץ יהודים נוספים הופרדו עם רדתם מהרכבת משאר הנוסעים, שהובלו היישר לתאי הגז. חיל רייכמן הועסק בתפקידים של ממיין בגדים, ספּר, סבל גוויות ו"דֶנטיסט". ב־2 באוגוסט 1943 השתתף בהתקוממות במחנה המוות ונמלט. אחרי שבועות רבים של נדודים הסתתר רייכמן אצל חבר בקרבת ורשה. עד שהסתיימ

אחד מרבי-המכר הגדולים ביותר של העשור האחרון! למעלה מ-300 שבועות ברציפות בצמרת רשימות רבי-המכר של הניו-יורק טיימס!   "ספר נפלא ובלתי רגיל." (פאבלישרס ויקלי)   טירת הזכוכית הוא סיפור מדהים, לעיתים מזעזע, אך תמיד נוגע ללב - 
על אהבה ללא תנאים של משפחה, שלמרות הפגמים העמוקים שלה מצליחה לטעות בקרב ילדיה נחישות, אומץ ויכולות מפתיעות לעצב את

בברית המועצות של סטלין אין פושעים ואין מעשי פשע מלבד פשעים נגד המדינה. לכן, כשגופתו של ילד נמצאת על פסי רכבת במוסקבה, נשלח אל הוריו לב סטיפנוביץ´ דמירוב, סוכן נאמן של המשרד לביטחון המדינה, כדי לשכנע אותם שבנם מצא את מותו בתאונה. אבל האם הוא משוכנע בכך בעצמו? ואולי בכל זאת פועל בגן העדן הקומוניסטי רוצח סדרתי? בחשאי ובניגוד לעמדת

בגרמניה הנאצית היה סוכן גסטאפו אחד על כל 2,000 תושבים. בברית המועצות של סטלין היה סוכן קג"ב אחד על כל 5,830 תושבים. בגרמניה המזרחית היה סוכן שטאזי או מודיע של הארגון על כל 63 בני אדם, ואם מביאים בחשבון מודיעים במשרה חלקית, יש אומדנים שטוענים ליחס של מודיע אחד לכל 6.5 אזרחים.    שבע שנים לאחר נפילת חומת ברלין יצאה אנה פאנדר למסע היכרות עם ב

אספרנסה גנץ, זונה יהודיה מבואנוס-איירס, חושפת בפני בתה את סודה: היא, אמה וסבתה היו זונות יהודיות. חייהן היו כרוכים בטבעת כשפים שהועברה מאם לבתה, מדור לדור. הספר מבוסס על סיפורו של ארגון הסרסורים היהודיים, "צבי מגדל", שפעל בבואנוס איירס בשנים 1870-1930. חברי הארגון אספו בנות יהודיות בפולין ובליטא, סחרו בהן במכירות פומביות ושיעבדו אותן ל