מדף הספרים של ציקלופ טוב עין - הספרים שדירג

סיפוריהן של שלוש דמויות - אם, בת ובן - נארגים זה בזה ברומן החדש של צרויה שלו , שבו מגיעה כתיבתה לשיא עוצמתה ויופייה. געגועיה של חמדה הורוביץ לאגם החולה, שלחופיו גדלה, אינם מרפים ממנה אפילו בזקנתה. בחשבון נפש נסער שהיא עורכת לקראת סוף ימיה מציפים אותה הזיכרונות מילדותה בקיבוץ בצלם של הוריה החלוצים, והמחשבות על בתה שלא אהבה כראוי ו

ספר מרגש זה הוא אסופת מכתבים שכותב אלמן צעיר לאשתו-אהובתו שמתה. המכתבים מתארים רגשות, מחשבות, חוויות יומיומיות, געגועים עזים והרהורים על החיים ועל זוגיות. דן בנור מפליא לעשות ופורט על נימי הרגש הכי עדינים שיש, והוא אכן מרטיט את הלב ומטלטל בעוצמה. למרות הנושא הכאוב, הספר מעורר תקווה ומספר על התגברות וחזרה לחיים. יותר מהכול ספר זה

"מספרי הפולחן של המאה העשרים". ניו יורק טיימס אל מוסד לחולי נפש, המנוהל על ידי אחות ראשית אימתנית ומסרסת, מגיע מאושפז חדש - רנדל מק´מרפי, אינדיסידואליסט בעל רוח חופשית, מהמר כפייתי, גיבור מלחמת קוריאה שהורחק מהצבא וחובב מושבע של קטטות ברים. עד מהרה מתפתח עימות אפי מתמשך בין השניים, המעמיד במבחן את כוח המנהיגות של מק´מרפי מול שאר המ

נונו הוא בנו של איש משטרה בכיר. אמו מתה כשהיה תינוק, והנפש הקרובה אליו ביותר היא גבי, מזכירתו של אביו. בתחילת הסיפור הוא עולה על הרכבת בירושלים ונוסע לביקור משפחתי בחיפה. הוא לא יגיע לשם. במקום זה הוא יקלע ל"חטיפה" ולמסע של פשעים קטנים וגדולים, מטורפים ואביריים, בעוד הוא נמלט מן המשטרה המחפשת אחריו. במהלך המאורעות המתעתעים נחש

תיאום כוונות הוא רומן מלחמה יוצא דופן. עד צאת הספר לאור לא כתבו כך בספרות העברית על מלחמותינו – לא כך תוארו הקרבות, ולא כאלה היו סיפורי הרעוּת שעליהם למדנו להתרפק. בין עמודי פיוט הכתובים בשפה עשירה ומיוחדת של בן ישיבה למדן, נפרשים לפני הקורא תיאורים דייקניים ואף אכזריים של ימי מלחמת יום הכיפורים – וכל אלה שזורים בזיכרון החבר של

זהו מסמך אנושי מזעזע, סיפור חיים בלתי רגיל, זעקת כאב של אדם אמיץ ובעל כוח-חיות בלתי-נדלה. היו למרטין גריי סיבות רבו להיכנע למר-גורלו אך הוא חילץ עצמו בכל פעם מן ההריסות וסיפק לעצמו שוב ושוב תוכן וטעם לחיים. בספר מבטא את האמונה והתקווה בחיים טובים יותר, שכן, אפילו כשהמצב נראה לכאורה, חסר תקוה, כל ניצוץ של סיכוי עשוי להיות הפתח להיחלצ