לא איבדתי רעיה אהובה, אבל איבדתי אם אהובה בגיל צעיר. החוויה שעלתה בי עם קריאת המכתבים של <mark>דן בנור</mark> לרעייתו שהלכה לעולמה היתה עמוקה ומרגשת, גם מפני שרבות מהתחושות והמחשבות המועלות בהם ליוו אותי בזמני.

אני שולח המלצה לכל מי שחווה בעבר או חווה בהווה אבדן של אדם יקר, לקרוא את הספר, ולהיות עד לאופן שבו יצר החיים שלנו מושך ומוציא אותנו אט אט מתוך האפלה והיאוש אל האור והתקווה.

גם מי שלמזלו לא היה שם,

עדות מרגשת ועוצמתית להתמודדות עם מחלתה ואובדנה של רעיה אהובה - מתהומות העצב ועד לשיבה אל החיים: אסופת מכתבים (אותנטיים) שכתב פרופ. <mark>דן בנור</mark> לאשתו אחרי שנפטרה ממחלת הסרטן בגיל 50.

כתיבתו של בנור קולחת, ישירה, אמיצה ונוגעת ללב. האהבה העזה של האיש לאשתו בחייה ובמותה ממש עולה כחיה בין הדפים, וכך גם געגועיו העזים אליה ותחושתו שלא יוכל להמשיך את חייו בלעדיה. או אולי לא ירצה.

בתוך כך אנו עדים גם לתה