מדף הספרים של אנטונלה - הספרים שדירגה

יום אחד חזרתי מבית הספר, העפתי את הילקוט לצד ופתאום קפאתי במקומי כאלו שמישהו לקח מסמרים, נעץ לי אותם לי אותם בנעלים ודפק עם פטיש עד שכפות רגלי סמרו לרצפה. על המקרר התנוססה תמונה מפחידה: היה זה תצלום של אשה שמנה-שמנה-שמנה. השמנים נזלו לה מהזרועות, מהלחיים, מהמתנים, ואת צוארה אי אפשר היה לראות מפני שהוא הסתתר מתחת לסנטר משלש! " מה זה?"

ליטל, הבת של השכנים, חזרה לארץ ובקשה ממני לשבת מולה, אבל לא סתם לשבת, אלא לשבת בתנוחה של פסל. מפני שהיא רוצה לצייר אותי. מפני שחשוב לה לצייר ילדה ישראלית. ואני, בטוב-לבי, הסכמתי. בגלל שאני אוהבת לעזור. ובעיקר בגלל שהיא הבת של השכנים. לא העליתי בדעתי כמה קשה לשבת ולשבת בלי להזיז יד ורגל. ובחלומות הכי שחורים לא חשבתי שליטל תכעס עלי כיון

אתם מכירים את הילה מהכתה המקבילה? אני בקושי הכרתי אותה עד ליום שבו היא הזמינה אותי לפגישה סודית מתחת לעץ התאנה. ובהפסקה הגדולה, כשנפגשתי מתחת לעץ התאנה עם הילה מהכתה המקבילה, הצטערתי שהיא לומדת בשכבה שלנו. ולא שמחתי כשהיא הזמינה אותי להצטרף ל"מועדון המקובלים" שהיא מקימה. נסיתי להסביר לה שמועדון של מיוחסים יפגע בגיבוש השכבתי

אם מישהו היה אומר לי שבחפש הגדול אני אעבוד- הייתי מציעה לו להתכופף ולהרים את הבורג שנפל לו מהשכל. שאני אעבוד? בחפש? הרי בחפש חובה לנוח, להתבטל ולישון. ענת, החברה הכי טובה שלי, הכתיבה לי את "תקנון העייפים" והסבירה לי שבחופש, המנוחה היא לא רק חובה, אלא מצווה. אבל במקרה, לגמרי במקרה, הכרתי את שוקי-בקבוקי, הליצן הנודע, ובלי שהרגשתי מאצתי את

אני? דוגמנית? מה פתאום? בכלל לא מעניין אותי להצטלם לסרט! יש לי חלומות אחרים, יש לי עיסוקים הרבה יותר מעניינים, יש לי שאיפות הרבה יותר חשובות... את כל הנימוקים האלה השמעתי ביום בו קיבלתי הזמנה לאודישן. הייתי בטוחה שאם אני לא רוצה ללכת אז אף אחד לא יכריח אותי להשתתף בפרסומת. אבל דפנה, אחותי הגדולה, שמעה את המילה "אודישן" ונדלקה והכריזה ש

הי, זו אני! מה, כבר הספקתם לשכח אותי? אתם כבר לא זוכרים איך נפגשנו בכתה ג', ואיך יצאנו לטיולים, ואיך נסינו לשגע את המורים, ואיך פגשנו תלמיד חתיך, ואיך הברחנו אורחים-פורחים, ואיך... המון חוויות צברנו ביחד, נכון? אז לספר הזה אספתי את הזכרונות הכי יפים: תעלול רטוב, שבוע של דממה, מבחן העגיל, הכפיל של הכדורגלן, הפתעה לשבת, מפקח מהמאדים ועוד ה

ביום בהיר אחד הגיעה לכתה שלנו ילדה ששמה קרין. לא שמחתי כשהמורה החליטה להושיב אותה דווקא לידי, והצטערתי שבגללה עלי להיפרד מענת, חברתי, אבל הכול השתנה כשקרין התנדבה ללמד אותי את כל מה שצריך לדעת על בנים. היא אמרה לי שבימינו, גם בנות יכולות להציע חברות, היא הסבירה לי איך לעשות את זה ברמזים, היא אפילו בחרה בשבילי את הבנים שנראו לי מתאימ

בשיעור חברה דיברה המורה תמר על "המצב", שמעולם לא היה כל-כך שחור. היא אמרה, שגם אנשים קטנים כמונו חייבים להתגייס למשימה כדי לשנות, לתרום ולעזור. למחרת הזעיק אותי יותם לפגישה בגינה והציע לי להצטרף לחבורה הסודית שהוא רוצה להקים - חבורה שתפעל למען הכלל - והתלהבתי. החבורה שלנו מנתה ארבעה ילדים שעשו מעשים טובים ובכל מקום השאירו מזכרת קטנה,

נעים מאד, קוראים לי גלי ואני לומדת בכתה... מה, איך נחשתם? אה, קראתם את מה שכתוב על העטיפה? כל הכבוד! אז עכשו, כשאתם כבר יודעים מה שמי ובת כמה אני, אתם מזמנים לצלל אתי לטיול של חיוכים, הפתעות, התלבטויות והמון המון הרפתקאות. תוכלו לקרוא כאן על בית-הספר שלי, על החברות שלי, על בן יחיד ומיחד, על כלבי הדגול, על התעלולים של חברי לספסל הלמודים וע

מבוסס על הלהיט מבית היוצר של דיסני מבוסס על סרט המקורי בערוץ דיסני "היי סקול מיוזיקל", מאת פיטר בארסוקיני לפני שפגש את גבריאלה, היה חלומו הגדול של טרוי לזכות באליפות הכדורסל. אבל מאז שהם שרו יחד קריוקי בערב השנה החדשה, טרוי לא מצליח להפסיק לחשוב על האודישנים לתפקיד הראשי במחזמר של בית הספר, עם גבריאלה לצידו! גם לגבריאלה יש מאבקים מש

רב הילדים שולחים מכתבים למי שיכול לקרא אותם ולהגיב בתשובה: לחבריהם הקרובים או הרחוקים, לבני משפחתם או לאנשים שהם היו רוצים להכירם. רק לילדה אחת יש מנהג מיוחד. היא שולחת מכתבים לחפצים דוממים שלא מסגלים לקרא את מכתביה (כמו הברז של הדמעות, המטריה השחורה, הציון "טוב מאד" או הכלב הכי מפחיד בשכונה), לכאלה שמסגלים לקרא מכתביה, אבל היא לא רו

מי לא ראה את "כוכב נולד" בטלויזיה? אף אחד לא מצביע מפני שכולם ראו. גם בכיתה שלנו לא היה אף ילד שפספס אותה. אבל כשהמורה תמר תפסה אותי לשיחה והתחילה לנאום לי על תחרויות, לא העליתי בדעתי שמשהו בסגנון הזה יכול להתממש אצלנו, בכיתה. אפילו כשענת ערכה לי חקירה ואמרתי שאולי המורה זוממת לארגן תחרות, זו היתה רק השערה. אבל זה מה שקרה! ואל תשאלו א

שלום! מה נשמע! מה הענינים! אתם עוד זוכרים אותי? כן, זו אני גלי, אחותם של בן ודפנה, חברתן הטובה של ליאת וענת... נכון שאתם לא זקוקים לפרטים נוספים כדי לצלל לתוך דפי הספר ולהתחיל לקרא? כתבתי לכם סיפורים חדשים על בית-הספר שלי, על מריבות והרפתקאות, על דינו, כלבי הנחמד, על בן יחיד ומיוחד, על התעלולים של חברי לספסל הלמודים ועל ועל ועל...

ביום הראשון של החופש הגדול ירדנו לאילת וזה היה כיף בכלל. דפנה, בן ואני הצטופפנו במושב האחורי, מחופשים לדגים, וגם בלי להציץ במראה ידעתי שאנחנו נראים כמו הילדים הכי עצובים בעולם. חשבנו שאנחנו בדרך לחופשה משעממת ומרדימה, ואני הייתי בטוחה שאחזור ממנה בידים ריקות, בלי שום סיפור לאומה. אבל קצת אחרי שהגעתי לאילת הכול השתנה. במיטה שלי, מתח

ביום ראשון, בתשע בדיוק, נשמעה דפיקה בדלת ולכתה נכנס ילד גבוה עם תלתלים, לובש חלצת טריקו שחורה עם הדפס של גיטרה וג'ינס עם המון חורים. כיון שבאותו הבוקר ענת נעדרה מבית הספר הייתי אדיבה וחברותית והזמנתי אותו לשבת לידי.לרגע לא חשבתי שיואב, שזכה בתואר |" מלך הג'ינס, יחולל מהפך בחיים של כולנו, ובמיוחד בשלי. לא העליתי בדעתי שבגללו יפרוץ משבר

מלח ופלפל הן... שתי כלבות. שתי הכלבות של רן, שגלי ורוני מטפלות בהן כדי שיהיה להן כסף לבזבוזים. יום אחד פלפל נעלמת. גלי ורוני יוצאות למסע חיפושים שהפך למבצע בלשי מלא הרפתקאות והפתעות. כל זה קורה כשברקע מרחף ענן כבד – אמא של גלי חולה מאוד וגלי מתקשה לספר על כך לרוני. הסוד מאיים על החברות ביניהן. גלי ואני מלח ופלפל הוא סיפור מתח מרתק וג

יש ילדים שכותבים יומנים סודיים ולא מראים אותם לאף אדם, אפילו לא לחבריהם הטובים. אני, לעומתם, לא מסתירה את היומן שלי, ושמחה להראות אותו לכל הילדים במדינה, מפני שיש בו ספורים מהוי הכתה והשכונה: ילד חנפן ומורה קשוחה, פיקניק עם הבנים וסרט על המשפחה, מלכת הנימוסים וכלב שובב, מדורה של התבגרות וסכה של אהבה. כן, גם רגעים של אהבה מנצחים ביומ