ליטל, הבת של השכנים, חזרה לארץ ובקשה ממני לשבת מולה, אבל לא סתם לשבת, אלא לשבת בתנוחה של פסל. מפני שהיא רוצה לצייר אותי. מפני שחשוב לה לצייר ילדה ישראלית. ואני, בטוב-לבי, הסכמתי. בגלל שאני אוהבת לעזור. ובעיקר בגלל שהיא הבת של השכנים. לא העליתי בדעתי כמה קשה לשבת ולשבת בלי להזיז יד ורגל. ובחלומות הכי שחורים לא חשבתי שליטל תכעס עלי כיון שאני מתגרדת. אני מגרדת את הראש? אני? "אז מה?" שאלה ענת, החברה הכי טובה שלי, כשגיליתי לה בסודי סודות מה אמא מצאה לי בשיער. "לכולם יש כינים! לכ...לם!" אבל נלחמנו בהן. ונצחנו אותן. ונפטרנו מהן. ותאמינו או לא – החלק הכי חשוב במבצע קשור בליטל, הבת של השכנים, שחזרה לארץ ובזכותנו הצליחה לפתח דף חדש.