מדף הספרים של הדסית - הספרים שדירגה
בעל ואישה, אקדמאים מצליחים, קוטעים את הקריירות שלהם ובוחרים לעסוק במלאכות כפיים פשוטות. גדעון, משפטן מבריק, יורד לאילת ועובד בחוות דיג. עמיה אשתו, רואת חשבון, מוותרת על משרתה המכובדת ולוקחת על עצמה את ניהול המכולת העלובה שהותירו הוריה, מהגרים קשי יום. עמיה גם נוטשת דירה מטופחת, שגרה בה עם גדעון ועם נדב, בנם המשותף, ועוברת להתגורר עם
אלמה באך, גרפולוגית בת 31, יוצאת למסע חיפושים אחר גבר שכתב ידו נשלח אליה לניתוח גרפולוגי. זהו הגבר שחיכתה לו כל חייה – חריף שכל, רחב אופקים ואמיץ, אדם יצרי בעל דמיון מפותח, שפה נדירה ורגישות של אמן, גבר הממגנט אליו אנשים אך גם יודע להתבודד ולשמור סוד, ובעיקר אדם המסוגל לאהוב בעוצמות אדירות ומוכן להקריב למען אהבתו – אהבתו לאדמה, אהבתו
"מישהו לרוץ איתו" הוא סיפור מתח, וחיפוש ואהבה.
אסף, נער ביישן וגמלוני בן שש עשרה, נעקר משגרת יומו כשהוא נשלח למשימה חסרת סיכוי:
לאתר את הבעלים של כלב גדול ופרוע שנמצא משוטט ברחובות ירושלים - והוא זה שיריץ כבסחרחורת את העלילה של אסף בספר.
כך מגיע אסף לאנשים ולמקומות שבאמצעותם נגלה לו, כמו בפאזל, סיפור מופלא השואב אותו לתוכו - סיפורה
שואה שלנו הוא רומן אוטוביוגרפי ולא אוטוביוגרפי.
יש בו אנשים שאיכלסו את ילדותו של המספר: ניצולי שואה טראגיים, מופלאים, ססגוניים:
עובדות העולות מן המחקרים, מן העדויות, ותוספות של דמיון:
גרמנים רעים וגרמנים טובים, יהודים טובים ויהודים רעים.
הוריו של המספר עברו את השואה כילדים.
נותר להם כוח ורצון חיים להעניק לילדיהם ילדות משוחרר
אנה מרכיבה את אחיה הקטן על אופניים. הילד נופל וראשו נחבט במזח. זו נקודת הפתיחה בספרה החדש של מירה מגן, ומאותו הרגע משתנה הכל: טעם הלחם, גובה השמים, צבע הים.
בימים יגידו, אנה מתוארת בעוצמה וברגישות הטלטלה המתחוללת במשפחה בשל עריצותו של המקרה. התאונה, שרק השחפים היו עדים לה, מרסקת חלומות, מאיימת לפרום את הרקמה המשפחתית ובוראת אותה מחד
אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספרו זה של עמוס עוז, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, מעשה ספרותי צרוף ומזוקק שנפרשים בו שורשי משפחתו של עוז, קורות ילדותו ונעוריו בירושלים ובקיבוץ חולדה, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים נרחבים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. העולם הספרותי והעולם
על שפת ים כינרת נמצאת מַקוֹנדוֹ של שמי זרחין, טבריה יצרית ופנטסטית שבה אנשים משתגעים מאהבה ומתקרחים בגלל כישוף, אותיות צומחות בתוך תמרים וילדים מתחרזים עם כפיליהם. האוויר רווי ריחות של בישול ותשוקה, ועקבותיהם מובילים לשיכון אחד בעיר. כאן גדל שלומי עם אח שאוסף מילים במחברת, אמא שמדליקה נרות נשמה ל לאה גולדברג, ואבא קטנטן שמסתיר סו
"בשנת 1930 התאבדו אצלנו במושבה שלושה איכרים. אך בניגוד לרישומי הוועד ולמסקנותיו של השוטר האנגלי, ידעו אנשי המושבה שרק שניים מהמתאבדים שלחו יד בנפשם, ואילו המתאבד השלישי נרצח"
שבעים שנה חלפו. רותה תבורי, מורה בבית הספר התיכון של המושבה, כותבת ומספרת על הרצח ההוא ועל הגברים של משפחתה - סבה, בעלה, אחיה ובנה - אותם היא אוהבת, עליהם היא כו
"סודות רבים היו בתל אביב הקטנה, אך סודה של רבקה היה הגדול מכולם", כך אומרת קלרה הספרית ליואל כמה חודשים לאחר מות סבתו.
סודה הגדול של רבקה נשמר בקנאות מאז שנות ה-20 של המאה הקודמת בין כתליו של בית ישן בתל אביב. במהלך השנים גדלה העיר והשתנתה, אנשים נולדו ומתו, אך הסוד המשיך להתקיים, לרחוש מתחת לפני השטח, ולנווט את חייהם של אנשים שלא ידעו
יואב סער, פסנתרן מחונן, כובש את העולם בנגינתו, אך יחסיו המורכבים עם ילדותו, עם הנשים בחייו, עם איתַי, ידיד נפשו שמת בעלומיו, מעיבים על אושרו. המסע הפנימי והחיצוני שהוא יוצא אליו נושא אותו מההווה אל העבר, מאולמות קונצרטים מלאים אל מחוזות מופלאים של דמיון ואהבה, מבתי אחוזה בצל עצי ערמונים אל הקיבוץ שגדל בו. צללי העבר המוטלים על סיפורו