דרי: עיירה קטנה במדינת מיין, מקום ששורה עליו רוח של בית. אולם בדרי הרוח היא רוח רפאים...
´זה´ הוא התגלמות הרוע, והוא נקרא כך משום שאין מילה שתוכל לתארו. הוא מופיע בדמויות שונות, והדמות החביבה עליו היא של ליצן עם בלונים. משכנו הוא תעלות הביוב של דרי. על קיומו מעידים ילדים שנרצחים וגופותיהם נמצאות אכולות. ´זה´ אינו בוחל גם במעשי רוע אח
טורו ווטנבה, סטודנט לתיאטרון באוניברסיטה בטוקיו בשלהי שנות השישים, חי בתחושה של ניכור וניתוק מאז התאבדותו של חברו הטוב קיזוקי בתיכון. הוא נקשר אל שתי נשים: נאוקו היפה והדיכאונית, שהייתה חברתו של קיזוקי, ומידורי תאבת החיים. ווטנבה מיטלטל בין שתי הנשים ובה בעת מנסה למצוא את עצמו ואת מקומו בעולם, בכנות ובישירות שבזכותן הוא מתחבב גם ע
קאסלר,פסיכיאטר צעיר,נאלץ לקבל לטיפול תרפויטי את...השטן בכבודו והעצמו,הסובל מתסביך אשמה כבד.
את השיחות התרפויטיות אותן מנהלים השניים מנצל הסופר בדרך קלילה ומלאת הומור, על מנת להציב סימני שאלה לצד האמיתות המקובלות ולפקפק בתקפותן.
כל דבר אפשרי כאשר השטן הוא שותפך לשיחה.ג'רמי לוון משתמש בעובדה זו כדי להובילנו אל הרעיונות והמעשים ה
ספר בלי מוסר - השכל. בלי מסר. ועם עושר של הגיון אבסורד,רעיונות פילוסופיים,והרפתקאות לשוניות - הוא למעלה ממאה שנים ספר הילדים המפורסם והמצליח ביותר ובתור שכזה - קוראיו המובהקים הם בני כל הגילים. הבאים מכל התחומים.
מפיסיקה ועד פסיכולוגיה,מפילוסופיה עד בלשנות, והם קוראים בו ומוצאים בו עניין מזוויות שונות ומשונות.
מטף ועד זקן חווי
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.
"זכרתי גם שבאדי וילארד אמר בנימה ידענית ומאיימת שאחרי שיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, אני לא ארצה יותר לכתוב שירים. אז התחלתי לחשוב שאולי זה נכון שכשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך."
אסתר גרינווד, אשה צעירה מפרברי בוסטון, זוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל
האדם האחרון על כדור הארץ ישב בתוך חדר ופתאום נשמעה דפיקה בדלת.
בעולם נטול רחמים וחסר אל,בין עולם המתים לעולם החיים,מתרחש אני האגדה ספרו החשוב ביותר של ריצ'ארד מתיסון,המהווה הצצה דרך צוהר נסתר אל משעול שבו אמורים לפסוע.
בספר קודר ומעורר השראה פורש מתיסון את סיפרו של בן האנוש הבודד בעולם,בן בלי בית,אדם רדוף שדים המייחל למותו ולמר
דולורס קלייבורן היא עוזרת בית, אישה קשת יום, מחוספסת ובעלת פה מלוכלך, החשודה ברצח המעסיקה העשירה שלה. דולורס מכחישה בתוקף את החשד הזה, אבל מודה שרצחה את בעלה השיכור והאילם. בשפתה העילגת מוסרת דולורס, ביוזמתה, עדות למשטרה. היא מדברת בשטף, וסיפורה סוחף את הקורא כבר מן השורות הראשונות ועד לסופו המפתיע. סטיבן קינג הא מחברם של רבי מכר רב
לואיס, הערפד המיוסר, יפה הנפש, מספר על מאתיים שנות חייו הראשונות, על מסעו האפל בעולם החיים ובעולם החיים ללא מוות, אל אהבתו היוקדת לקלודיה היפהפיה, שתשוקותיה יישארו כלואות לעד בגוף של ילדה.
חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה.
היא צעירה, נבונה ויפה.
יש לה משרה טובה והרבה מחזרים.
היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה.
אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש.
כל ימיה דומים זה לזה.
ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות.
ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל
אשה כבולה באזיקים למיטה, והדלת מכה במשקוף. כאשר שיחקו את המשחקים של ג`ראלד - חל שיבוש מחריד. ועכשיו היא כבולה למיטה, לבד בבית קיץ ליד אגם נידח, אחרי תום תקופת החופשות. והדלת נטרקת במשקוף.
אך היא אינה לבדה. במשך השעות הבאות, לכודה בביתה שהפך לכלאה, היא תתמודד עם כל הפחדים והביעותים שחוותה מעודה. והדלת הדופקת במשקוף היא הזמנה פתוחה לאי
התאריך: 1 באוקטובר, השעה: 15:02, אלוהים יושב ברקיע שלו, מדד המניות עומד על 10,140, ומרבית המטוסים המריאו ונחתו בזמן. קליי רידל, אמן בנשמתו ומורה במשרתו, פוסע כמעט מדלג לאורך רחוב בוילסטון בבוסטון, לאחר שהצליח למכור שני ספרי קומיקס שיצר. הוא קונה לשרון, פרודתו, מתנה קטנה אך יקרה, הוא מתכנן לקנות חוברת "סופרמן" חדשה לבנו ג´וני, ובדרך הוא נעצר
אחרי 25 שנות נישואים מלאות אהבה, איבדה ליסי לנדון את בעלה סקוט. הוא היה סופר עטור פרסים, ואדם מורכב מאוד. ליסי הבינה שיש מקום שסקוט הולך אליו - מקום מטיל אימה ומסוכן אך גם מרפא, מקום שיכול לאכול אותו חי או לתת לו רעיונות שהוא זקוק להם כדי לחיות. עכשיו הגיע תורה של ליסי להתעמת עם שדיו של סקוט.
"סיפורה של ליסי", אולי הרומן האישי והחזק ביו
רוזי, אישה מוכה, מחליטה לפתע לברוח אחרי ארבע - עשרה שנות סיוט. בלא הכנה, היא עולה על אוטובוס, נוסעת לעיר אחרת, ומתחילה חיים חדשים, רחוקים ככל האפשר מנחת זרועו של בעלה. אבל בעלה של רוזי הוא שוטר, והמומחיות שלו היא להתחקות אחרי אנשים. והוא לא אחד שמוותר. אחוז טרוף ושטוף זעם ועלבון, הוא יוצא במסע צייד אכזרי ופראי במיוחד, שבו דבר לא יוכל לע
"לעולם יש שיניים, והוא יכול לנשוך אותך מתי שהוא רוצה. טרישה גילתה זאת כשהיתה בת תשע. בעשר בבוקר, בתחילת חודש יוני, היא ישבה במושב האחורי של הקרוואן של אמה, כשהיא לובשת את חולצת ה"רד - סוקס" הכחולה שלה לאימוני בייסבול (זאת שכתוב עליה "36 גורדון" מאחור) ושיחקה עם מונה, הבובה שלה. בעשר וחצי היא היתה אבודה ביער. באחת - עשרה היא ניסתה לא להיות מ
האם המחבר של קארי, הקמיע, קאג`ו וקריסטין, יצר אי פעם סיפור מזעזע, עד שבמשך זמן מה לא יכול היה לסיים את כתיבתו? כן, זה הספר. לואיס קריד, רופא צעיר, עובר עם משפחתו להתגורר בעיירה קטנה במיין. בית כברות מתחיל בביקורם בשטח קבורה בין עצים, בו קברו דורות רבים של ילדים את בעלי החיים האהובים עליהם. ``בית כברות`` - כי הילדים כתבו את השם בטעות, אך זה
ברוכים הבאים לדספריישן (עיר ושמה ייאוש), בעבר עיירה של כורי נחושת בלב מידבר נוואדה, ועתה כמעט עיירת רפאים נטושה. חוץ מהשוטר המקומי - המשליט הבלעדי - המפטרל בכביש המהיר ליד העיירה. ובכביש הזה עוברים נוסעים תמימים: זוג בדרך, במשפחה בחופשה, סופר על אופנוע, שלא מצפים כי ייעצרו או יואשמו במשהו.
אך הסודות הקבורים בדספריישן מבעיתים כמו הכו
במקום לטרוק דלתות בחשכה ולהפחיד עד אימה, פותח סטיבן קינג בעל הכתיבה דלת אחר דלת אל חייו ואל עבודתו, וחושף בפני הקורא את סודותיהם. בכנות נוגעת ללב ובהומור כובש מתאר קינג את ילדותו במשפחה חד - הורית ענייה, את דרכו אל הכתיבה, את התמכרותו לאלכוהול ולסמים, ואת ההקשרים המשפחתיים והאישיים המפתיעים שמתוכם צמחו ונכתבו ספריו המפורסמים. בעל
תאונה נוראית גוזלת את זרועו הימנית של אדגר פרימנטל, מסכסכת את זיכרונו ואת מחשבתו, ומותירה אותו עם התקפי זעם מתפרץ בשעה שהוא מתחיל במסע הקשה של השיקום.
אדגר עוזב את מינסוטה ועובר לבית שכור בדומא קי, אי יפה להדהים ולמרבה הפלא כמעט לא מיושב מול חוף פלורידה.
השמש השוקעת במפרץ מקסיקו והגאות המטלטלת את הצדפים על החוף קוראות לו, ואדג