מדף הספרים של SBV - הספרים שדירגה

בגיל 15, עם מעט כסף בארנק ובגדים שדחס לתיק קטן, בורח קפקא טאמורה מביתו, מעברו, מקללתו האיומה של אביו. מצויד במשאלה עתיקה - למצוא את אחותו ואמו שעזבו את הבית כשהיה בן ארבע - הוא יוצא לדרך בלי לדעת לאן תוביל. ממש כמו נאקאטה, זקן פגוע מוח המתפרנס מאיתור חתולים אבודים, שנהדף אל המסע הראשון בחייו בנסיבות קיצוניות לא פחות. שני סיפורי המסע, ש

ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה. התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף. ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי

מאצ'י טאווארה, מורה בת 26 מטוקיו, כבשה בסערה את יפאן בשנת 1988, כשפרסמה את קובץ שיריה: "יום השנה לסלט". תוך חצי שנה נמכרו יותר משניים וחצי מליון עותקים של הספר, שיא כל הזמנים, במיוחד לגבי שירה מודרנית.    סוד הצלחתו של הספר בשילוב שהוא יוצר בין סגנון השירה העתיק ביותר של יפן, הטאנקה, לבין ההויה העכשווית של אישה צעירה החיה בכרך ענק - טוקי

נוסעת ללונדון בשביל חיבוק כל הזמן אני פוחדת שיישפך לי שירד לי שיראו לי [מתוך הספר] ספרה של נועה צדקה, המעבר בתעלות הדמע תקין, הנו אוסף של צילומים וטקסטים המשולבים כפסיפס. ביצירתה מתמודדת צדקה עם חומרים אוטוביוגרפיים ואינה מרחיקה את האמנות מאפרוריות היומיום. גוני האפור, למעשה, הם אלה המרכיבים את יצירתה והם מנעד העושר שלה. כך,

אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא

לא היו לזה סימנים מבשרים, שום התראה מוקדמת: יום אחד הוא פשוט הופיע בשיכון, והעולם השתנה. קראו לו יורם, היו לו עיניים בלי צבע וכישרון נדיר לצרות, והוא ליכד סביבו ארבעה חברים שיישארו יחד תמיד. או שלא. כי לפעמים ההיסטוריה בורחת מן המסלול שהותווה לה, כמו כלב שהשתחרר מרצועה. "בשבילה גיבורים עפים" הוא סיפורה של קבוצת ילדים משיכון פועלים

שיריו ותרגומיו של שי דותן התפרסמו בכתבי עת ספרותיים רבים, ביניהם "הליקון", "כרמל" ו"שבו".

מעשים קטנים אדם פודה נפשו במעשים קטנים בזכרונות שהוא זוכר כשכולם שוכחים, בפצעים שהוא סובל כשכולם שמחים, בשתיקות שהוא שותק כשכולם צוחקים, בחיוכים שהוא מחיך כשכולם שותקים, בסדקים שהוא עוצר כשכולם ממשיכים, בראיות שהוא אוסף כשכולם משליכים, בפתחים שהוא מגלה כשכולם מסתירים, בשכחה שהוא שוכח כשכולם זוכרים, אדם פודה נפשו במעשים קט

אסופת המעשיות המוכרת כ"מעשיות האחים גרים", היא מהיבולים שהניבה התקופה הרומנטית בזמנם של האחים ווילהלם ויעקב גרים. טעות היא לייחס את המעשיות הללו לאחים גרים. אמנם כל המעשיות נאספו בידיהם, אך אף אחת מהן אינה פרי דמיונם. רובן נאספו מפי העם ומיעוטן מתוך ספרים ובכל זאת הצליחו לשוות למעשיות סגנון תמים היוצר תחושה של אותנטיות. רבות מן המ

לאט ובזהירות, הפכו בשנים האחרונות שיריו של אלי אליהו לקול הצלול, המופנם והמרגש שידעה השירה העברית החדשה. עֵר בַּעֲלָטָה יָשַׁבְתִּי, כָּסַסְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הַמִּינוּס בַּבַּנְק הִדְאִיג אוֹתִי, וּמְנוסַת הַמִּלִּים, וְאֶגְרוֹף הַלֵּב שֶׁאוֹרֵב לִתְקֹף מֵעֵבֶר לַפִּנָּה. החושניות של העולם מתחככת בעולמו האישי של הד

וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה. לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד, לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת שֶׁל מִתְאַבֵּד, לֹא אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה שֶׁנָּח עַל פָּנַיִךְ, וְלֹא אֶת ל

ה"מספר" של הרומאן של בני ברבש הוא ילד אחוז דיבוק של תיעוד, הגדל בתל - אביב של שנות השמונים, מצוייד בטייפ, שאליו הוא "מחובר כמו לאינפוזיה", ובו הוא מקליט בלי הרף. הפקעת האסוציאטיבית של האירועים, שהילד מספר אותם באיזשהו זמן לא - מוגדר, מתבססת בחלקה הגדול על התיעודים המוקלטים, הכוללים גם דברים רבים שאינו מבין, או שלא הבינם בזמנו. מצד אחד ה

תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כיסא והכיסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו.