אלי אליהו

אלי אליהו

סופר

אלי אליהו, בנו של נגר ונכדו של אופה, נולד בתל אביב וגדל ברמת גן. הוריו עלו לארץ כילדים בשנות החמישים מעיראק.
למד ספרות עברית ופילוסופיה יהודית באוניברסיטת תל אביב ועריכה ותרגום במכללת עלמא.
הוא בוגר בית הספר לשירה הליקון 2004.
אליהו ערך את מגזין הסטודנטים הארצי "אינטלקט", וכיום עורך חדשות ומאמרים באינטרנט.
שיריו פורסמו במוספי הספרות של ידיעות אחרונות ומעריב ובכתבי העת הליקון, קשת החדשה, מטעם, כרמל, הכיוון מזרח, משיב הרוח, מאזניים ושבו.
1.
לאט ובזהירות, הפכו בשנים האחרונות שיריו של אלי אליהו לקול הצלול, המופנם והמרגש שידעה השירה העברית החדשה. עֵר בַּעֲלָטָה יָשַׁבְתִּי, כָּסַסְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הַמִּינוּס בַּבַּנְק הִדְאִיג אוֹתִי, וּמְנוסַת הַמִּלִּים, וְאֶגְרוֹף הַלֵּב שֶׁאוֹרֵב לִתְקֹף מֵעֵבֶר לַפִּנָּה. החושניות של העולם מתחככת בעולמו האישי של הדובר, והופכת את השיר למצע של מאבקים נפשיים, אתגרים עקשניים – אך גם להשלמה פנימית עמוקה. "אֲנִי מְטַפֵּס מִקַּרְקָעִית הַלַּיְלָה / בְּעַקְשָׁנוּת שֶׁל צֶמַח הַמִּתְרַחֵק מִשָּׁרָשָׁיו", הוא כותב בשיר 'דמדומים' – ומזמין את הקורא לקחת חלק בפראותה של צמיחה ססגונית ונפלאה בספר שהוא מהיפים שראו אור בשירה העברית הצעירה. "אני ולא מלאך" זכה במענק קרן רבינוביץ, וב2008 זכה הספר בפרס לספר ביכורים מטעם משרד התרבות....

2.
וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה. לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד, לֹא אֶת הָעַקְשָׁנוּת הָאִלֶּמֶת שֶׁל רַגְלַי שֶׁצָּעֲדוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בִּדְבֵקוּת שֶׁל מִתְאַבֵּד, לֹא אֶת אוֹר הַמְּנוֹרָה שֶׁנָּח עַל פָּנַיִךְ, וְלֹא אֶת לַחֲשֵׁי הָאַהֲבָה שֶׁפִּנַּקְתִּי בְּאָזְנַיִךְ עַד שֶׁנִּרְגַּעְתְּ וְנִרְדַּמְתְּ. דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מִכָּל זֶה. אֲבָל מִכָּאן וְלִשְׁאֵרִית חַיַּיִךְ, תְּבַקְּשִׁי נֶפֶשׁ אַחַת בָּעוֹלָם שֶׁתִּדְבַּק בָּךְ, כְּפִי שֶׁאֲנִי. וְלוּ לְלַיְלָה אֶחָד....

3.
4.
הספר ראה אור לראשונה בשנת 2008 בהוצאת הליקון ואזל, ועכשיו במהדורה חדשה בהוצאת עם עובד. הספר זכה במענק קרן רבינוביץ, בפרס לספר ביכורים מטעם משרד התרבות וחשוב מכל אלה - בשבחי הביקורת ובאהבת הקהל. בראשית בָּאתִי לָעוֹלָם בְּגוּף רִאשׁוֹן יָחִיד. עוֹד לֹא הָיָה לִי אֱלֹהִים עוֹד לֹא יָדַעְתִּי שֶׁמֵּעָפָר בָּאתִי. מֵעַל רֹאשִׁי עֵצִים הִסְתַּעֲפוּ בְּלִי הֶרֶף וְכוֹכָבִים נִטְרְפוּ כְּמוֹ חֲפִיסַת קְלָפִים. הַכֹּל עוֹד הָיָה בְּכוֹחִי, כָּל חַיַּי, כְּמוֹ טִפָּה כְּבֵדָה עַל קְצֵה עָלֶה....







©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ