מדף הספרים של 3G - הספרים שדירגה

פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

"ספר יוצא-דופן ומקסים... של אחד הסופרים הכי חשובים והכי מחוננים של זמננו." איטאלו קאלווינו; "תמיד אנו מחפשים את הספר הבא שחובה לקרוא. אחרי כמה עמודים (של 'הטבלה המחזורית') שיקעתי את עצמי בספר, מתענג ואסיר-תודה... כי מה שהוא מכיל מהותי וטהור באופן נפלא..." סול בלו 'הטבלה המחזורית' הוא הספר שפילס את דרכו של פרימו לוי אל מרכז התודעה הספר

רוברט לנגדון, חוקר הסמלים המוכר לנו מהספר צופן דה וינצ'י, נשלח למכון מחקר שוויצרי כדי לבדוק סמל מסתורי שנצרב לתוך חזהו של פיזיקאי שנרצח. הוא מגלה ראיות לדבר מה שלא ניתן אפילו לדמיין אותו: תחייתו של "אילומינטי", ארגון המחתרת החזק ביותר שהיה קיים אי - פעם. ה"אילומינטי" עלה כעת אל פני השטח כדי לבצע את נקמת הדם האגדית הסופית שלו נגד הא

ב'כל השמות' אין לדמויות שמות; רק "האשה האלמונית", או "השכנה מקומת - הקרקע מימין", או "אשתו של הבעל הקנאי". מלבד אחד - סניור ז'וזה, גיבור הספר, שגם כותב במחברת את מעשיו בפרשה שעליה מסופר. והעובדה שזה גם שמו הפרטי של המחבר אינה מקרית. אם כל הרומאנים של סאראמאגו מציבים במרכזם משהו כובל, מאובן, מצמית, עריץ ושרירותי (שמולו זורמת איזו חתרנ

נגן צ'לו רווק, כלב בעל מחשבות וחלומות, ואשה יפה כבת שלושים-ושש או שלושים-ושבע, הם גיבוריו של רומאן זה, שהוא עוד גילוי של כושר-ההמצאה הבלתי-נדלה של סאראמאגו. האשה חותמת על מכתביה "מוות"; ואכן בשפות רבות המוות הוא באופן מובהק אשה.      באחד בינואר אף-אחד לא מת בכל רחבי המדינה הקטנה. לא ממחלה, לא מתאונה, לא מהתאבדות מוצלחת, ואף לא מסתם מוות

בעת ביקור בפריז מקבל רוברט לנגדון, מומחה לסמלים, טלפון בהול בשעת לילה מאוחרת. האוצר הזקן של הלובר נרצח במוזיאון, וצופן סתום נמצא ליד גופתו. כשלנגדון מנסה לפענח את החידות המוזרות בעזרת מפענחת הצפנים סופי נווה, נדהמים שניהם לגלות שורה של רמזים ביצירותיו של דה וינצ'י, שהוסוו בחכמה על ידי הצייר. הסיכונים גוברים כשלנגדון חושף חוליה מ

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

"העניין היה שמאז ילדותו קיננה בו מעין תחושה של שליחות גורל: יום אחד ימלא תפקיד חשוב בחשיפת קברו של אלכסנדר. והבוקר, כששכב ער במיטתו, חזרה אליו התחושה ההיא, אמונה עמוקה שזמנו הגיע." -- 318 לפני הספירה: אלכסנדר מוקדון נקבר בכבוד השמור לאלים בקטקומבה שאולמותיה הענקיים גדושים באוצרות של זהב ויהלומים. קברו – אחד מפלאי העולם העתיק – נעלם ב

ג´וזפה עמנואלה פגמינו, סוחר בעשבי מרפא, שודד קברים ונוכל מדופלם, עובר בפירנצה מוכת הדבר בשנת 1348. הוא אוסף אליו את ארתורו, נער רפה שכל במקצת שניצל באורח פלא מהמגפה, ועושה אותו לחניכו. הצמד המוזר יוצא להגשים את חלומו הגדול של פגמינו, השגת המרכיב החסר להכנת השיקוי לחיי נצח: חתיכה קטנה מקצה הציפורן של בן השטן. אבל בנו של השטן יושב בכלא ש

ב-2007, כשהחל סאראמאגו, אז בן 85, לכתוב את 'מסע הפיל', כבר קיננה בו מחלה שאובחנה רק כעבור חודשִׁים; וכשאושפז לבסוף בבית-חולים היה חשש רציני לחייו, ואף הוא-עצמו החל להטיל ספק בכך שיסיים את הספר. אבל כעבור שבעה חודשים, אחרי שהחלים לחלוטין, הוא שב במרץ מחודש אל כתיבת הספר המחזיר-לחיים הזה, אשר מוקדש לאשתו פִּילאר דֶל רִיוֹ "שלא נתנה לי למות" -

אהבתם את "צופן דה וינצ´י"? הצטמררתם מ"מלאכים ושדים"? נסחפתם עם "נקודת ההונאה"? כל זה מתגמד מול המותחן הבא של דן בראון! האם הסוכנות החשאית תמיד יודעת מה טוב בשביל תושבי אמריקה? ומי ישמור על השומרים? כבר בפרק הראשון נמצאת גופתו של גיבור הספר, מתכנת המחשבים הגאון אנסי טנקדו. טנקדו עשה את הלא-ייאמן: הוא הצליח לשתק את התוכנה הממשלתית ה