מדף הספרים של נטלי הוארד - הספרים שדירגה

גבר רואה אשה לא מוכרת לו, מחבקת את עצמה בתוך קבוצת אנשים, מבדילה את עצמה מהם. היא נוגעת ללבו (מדוע?). הוא כותב לה מכתב ומציע לה קשר עמוק, חופשי, עירום מכל קליפות היומיום, לצד המשך חייהם כל - אחד עם בן - זוגו וילדו, אבל הוא עומד על כך שהקשר יתקיים אך ורק באמצעות מילים כתובות. פנייתו, הנואשת - כמעט, נוקבת אותה באופן שאינו מוכר לה (למה?). היא נע

ספר ראשון זה הוא הבטחה גדולה וגם מימוש של כשרון בשל. הנובלות שבו כבר הוכתרו בפרס `עיתון 77`, בפרס אקו"ם בעילום שם, ופרס היצירה של קרן ת"א. הספר הוא חגיגה של מצבים ודמויות ססגוניות, והתיחכום הניכר ב"תפירת" הפרטים למארג מעובה של התקשרויות, אינו בא במקום הספונטניות של הכתיבה והמלאות האנושית; המראה בפנטזיה, חמלה אנושית, הומור משוחרר, חזותי

אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו.`` כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה, וכל זה מתרחש במקביל לגסיסת אמה מסרטן, שתחילה מביא להחלפת עינה המרהיבה בעין מלאכותית, ובהמשך להתנפחות ביטנה כבהריון; וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצא

בסיפור מנזר השתקנים פעולת תגמול עקובה מדם משמשת רקע להתרחשות מיוחדת במינה. עמוס עוז כותב על הנושאים הפשוטים והגדולים, על אהבה ועל בדידות, על תשוקה ועל מוות. הסיפור הופיע בשעתו בקובץ "ארצות התן".

"אמנם, כל יצירותי מושלמות הן בעיני, אך על כולן מעדיף אני את האגדות שלי". במלים אלה, שיהירות וקונדסות משמשות בהן בערבוביה, ביטא המשורר האנגלי - אירי המהולל את יחסו החם לספרו זה. אוסקר ויילד (1854 - 1900) היה אחד הסופרים הססגוניים והפוריים ביותר בזמנו: הוא חיבר שירים ומחזות, סיפורים ודברי ביקורת: אך דומה שדווקא אגדות אלה הקנו לו תהילת עולם. ה

"אותו הים" הוא רומן נועז וחדשני שכמוהו לא כתב עמוס עוז עד היום: רומן הקובע לעצמו את חוקי - המשחק שלו, ובתוכם הוא פורץ הרבה מוסכמות. זהו ספרו המשחקי ביותר של עמוס עוז. האם המתה, הבן האובד, האב החי עם חברתו הצעירה של בנו, ודמויות אחרות, כולם מדברים זה עם זה כל הזמן כאילו היו בחדר אחד, ולפעמים כאילו הם כולם מכורבלים במיטה אחת. העלילה המ

סיפוריו של א.ב יהושע מבכירי הסופרים של ישראל בדור הזה, הפכו זה מכבר ל``קלאסיקה מודרנית`` של הספרות הישראלית. תריסר מטובי הסיפורים שפירסם יהושע, למן סיפור הביכורים ``מות הזקן``, שראה אור ב1957 - , ועד ל``תחילת קיץ 1970`` ו``בסיס טילים 612`` שהופיעו בתחילת שנות השבעים, קובצו כאן לראשונה בכרך אחד ומאפשרים לקורא לעמוד על ההתפתחות והגיבוש של ההיבטי

הכל מתחיל בפיגוע. אשה בשנות הארבעים שלה, בלי שום מסמך מזהה, נפצעה אנושות בשוק הירקות בירושלים, נאבקה במשך יומיים על חייה, ואחרי מותה שכבה אלמונית במדור המתים של בית - החולים, בהמתנה לבירור זהותה. בחיפוש נוסף בסל - הקניות שלה התגלה תלוש משכורת של מאפייה גדולה בירושלים, קרוע ובלי שם. אבל העובדים והממונים במאפייה לא הרגישו בהיעדרה ש

גבעת ווטרשיפ מספר את סיפורם של לוז וחמישון, שני ארנבונים אחים, החיים יחד בארנבייה שלווה על צלע גבעה. יום אחד חש חמישון, הניחן בחוש נבואי, שמשהו רע עומד להתרחש. הוא מזהיר את מנהיג הארנבייה אך נתקל באדישות ולגלוג. לוז מחליט לאסוף קבוצת ארנבונים, ותחת הנהגתו הם יוצאים לחפש מקום מגורים חדש ובטוח יותר. בין הארנבונים בחבורה האמיצה נמצאים

בעיירה קטנה של מעיינות מרפא, מקום בעל חן מיושן וקסום, כמה דמויות אוחזות זו בזו בקצב של ריקוד ואלס שהולך ומתגבר: אחות יפה, גינקולוג תמהוני, בעל הון אמריקאי (גם קדוש וגם דון ז'ואן), חצוצרן מפורסם ואסיר לשעבר העומד לברוח מהמדינה. היחסים בין הדמויות הולכים ומתהדקים, והעלילה הופכת לאפלה יותר. שאלות של חיים ומוות עולות על פני השטח, עד אשר

ירנה וז`וזף נפגשים במקרה בנמל התעופה בדרכם חזרה למולדתם שאותה עזבו לפני עשרים שנה. האם יוכלו לחדש סיפור אהבה מוזר שהחלו בו עוד בארצם? מה הם זוכרים מהעבר? האם זיכרונותיהם דומים? מילן קונדרה בורא דמויות מרתקות וחושף, כהרגלו, את המחשבות, את הרגשות, את הזיכרונות ואת התקוות, ומראה עד כמה שונה תפיסת המציאות אצל כל אדם ואדם, וכיצד כולנו שו

ברומן זה, הנחשב כנקודת - שיא של הספרות הצ'כוסלובקית החדשה, מעלה מילן קונדרה את סיפור חייהם, נפתוליהם ואמונתם של בני ארצו הנשחקים בהתפתחויות הפוליטיות הסוערות של התקופה הסטליניסטית. הסופר, שהוחרם עם הפלישה הסוביטית לצ'כוסלובקיה, מנפץ בדרך כתיבה חדשנית כל אשליה לגבי משטר שאינו מבין "בדיחה", ספר בעל עצמה אמנותית בלתי - רגילה הנקרא כ

העיר פראג במחצית שנות החמישים: המשטר שולט ביד ברזל אך הסופרים ממלאים פיהם מים. בתוך זה מתואר גבורו של הספר, ירומיל הנער - המשורר על כל פרשיות אהבותיו, וכן אמו ומערכת היחסים שביניהם. "אל תאמרו שירומיל משורר גרוע! הוא משורר מחונן, בעל דמיון ועוצמת רגש גדולים. אך כמובן הוא גם מפלצת..." מתוך העלילה המרתקת ששזור בה ההומור השנון של קונדר

"ספר הצחוק והשיכחה", מאת הסופר הצ'כי הגולה מילן קונדרה, הוא רומן המורכב משבעה סיפורים נפרדים לכאורה, אך למעשה הינם ואריאציות מעודנות על מוטיב אחד - גלות, פרידה, געגועים. זה ספר על מעברי - גבול: הגבול שבין ארץ לארץ, הגבול שבין מציאות להזייה ולערגה, הגבול שבין תקווה לייאוש. שבין ציפייה להגשמה; על נדידה בחלל התלישות וחזרה מתמדת אל הכאב ה

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

20 שנה לאחר מלחמת ששת הימים יזם השבועון "כותרת ראשית" את חשבון הנפש הזה, "הזמן הצהוב", פרי שבעה שבועות קדחתניים של שיטוטיו של גרוסמן, דובר ערבית, בגדה המערבית, במחנות פליטים, בבית - המשפט הצבאי בהתנחלויות, בערים ובכפרים. הספר מתבסס על 14 הפרקים שראו אור תחילה בגליון מיוחד של השבועון (יום העצמאות, 87), אשר עורר התרגשות נדירה בממדיה. עליהם נ

עמוס עוז - ארצות התן. סיפוריו המוקדמים של עמוס עוז, שנכתבו מחדש ומופיעים כאן לראשונה בנוסחם זה, ועליהם נלווה הסיפור "על האדמה הרעה הזאת" שעדיין לא כונס בספר.

בכפר מבודד, מנותק מן העולם, חיים התושבים באימה מפני הלילה ומפני היער שהכפר גובל בו. שכן לילה אחד, לפני שנים רבות, כשתושביו המבוגרים של הכפר עדיין היו הילדים, נעלמו ממנו כל בעלי-החיים ולא שבו להיראות עוד. עבור ילדי הכפר החיות אינן אלא שמועה, ספור בדים שחלק מהמבוגרים מספרים בלחש. דבר אינו ידוע על מאורעות אותו הלילה, להוציא העובדה שהאח