מדף הספרים של avivsnir - הספרים שדירג
שחור הוא סיפורו של זוהר ארגוב, מלידה ועד מוות, מבעד לעיניהם של 15 אנשים, הקרובים לו ביותר.
ארגוב נולד ב 1955- בשיכון המזרח. הוא החל לפרוח מיד, ניצנים קטנים שהפכו זר יפהפה ב-1975. תוך עשר שנים נשרף, ועוד שנתיים עד שמת בייסורים. ימיו האחרונים היו שחורים במיוחד.
מיד לאחר מותו של ארגוב יצא רינו צרור לסיבוב שיחות עם אנשי המעגל הראשון שלו. הוא
"ספר המתים והחיים הטיבטי" הוא יצירת מופת למשתמש בנושאי החיים והמוות. זהו מקור מופלא של השראה דתית המגיע מתוך הליבה הפנימית של המסורת הטיבטית.
סוגיאל רינפוצ'ה מציג לפנינו בדרך ברורה ובהירה את תמצית הבודהיזם הטיבטי. בתוך כך הוא בוחן את המכשולים ואת התגמולים הנמצאים על שבילי הדרך הרוחנית.זוהי חכמת טיבט במיטבה וללא ספק הקלאסיקה הרו
הוא מתחיל במקום בו אתה או את נעשים חלק ממנו... אחת ליובל מופיע ספר שיש בו גילום החלומות הכמוסים והעמוקים ביותר של הקורא. ``הסיפור שאינו נגמר`` הוא סוג כזה של פנטסיה: עלילה קסומה על נער בודד וגלמוד, שנכנס - באמצעות דפי הספר - אל ממלכה יוצאת דופן. שם, בארץ הדמיונית, אגב חיפוש רצוף סכנה והרפתקה, לומד בסטיאן מה מידת אומץ - ליבו. הוא גם לומד
קרבת אלוהים הוא ספר מסע בעקבות כיסופי הלב. הוא הזמנה לכולנו לקיים דיאלוג חי עם אלוהים ולבחון את החוויה הדתית ממקום של התנסות אישית וישירה. במרחב שמתאר הספר לשובה האמת הפנימית שלנו לא פחות מאוצרות העבר. ההתגלות האלוהית היא מתמשכת וכולנו נביאיה. קרבת אלוהים מזמין אותנו להגדיר מחדש את מפת המציאות היהודית, ודורש מאיתנו לקחת אחריות ל
איניד למברט מודאגת: בעלה חולה במחלת פרקינסון ומאבד את צלילות דעתו, בנה הבכור נשוי ליורשת עשירה וילדותית, בנה האמצעי המבריק נכשל בכל מעשיו, ובתה, שפית יפה ומצליחה, מנהלת כנראה רומן עם גבר נשוי. אך איניד מנסה להתעלם מכל אלה ולקבץ את כולם לחג מולד אחרון וחמים בבית המשפחה שבמערב התיכון. דרכם של בני למברט לשם תהיה רצופה דרמות אישיות ואס
בשנת 1905 הפך אלברט איינשטיין את תמונת העולם שלנו מן הקצה אל הקצה.
הפיזיקאי הצעיר הגיע משומָקום, כביכול:
פקיד במשרד פטנטים, בלי דרך סלולה לקריירה אוניברסיטאית של ממש, לָכוּד בקשרי זוגיות סבוכים, פירסם ב"שנת הפלאות" הזאת – annus mirabilis – חמישה מאמרים שיחדיו שינו לחלוטין את ראיית העולם והיקום.
ומאז, איינשטיין הוא לא רק המדען הדגול של ה
"... כל עוד הוא ממשיך להיות יצור חברתי, הוא אינו יכול שלא להשתתף באלימות, המצויה בעצם קיומה של החברה. כאשר שתי אוות נלחמות, תפקידו של חסיד אהימסה (אי - אלימות) לעצור את המלחמה. זה שאינו מתאים לחובה זו... זה שאינו כשיר להתנגד למלחמה יכול לקחת חלק במלחמה, ובד בבד לנסות בכל מאודו לשחרר את עצמו, את אומתו ואת העולם ממלחמה". "חיי הם המסר שלי, "אמר
בעקבות סרוואנטס וראבלה, כתב סול בלו את הרפתקאות אוגי מארץ', קומדיה הירואית ברוכת דמיון שהמסר העיקרי שלה הוא החיים עצמם. פרשת עלילותיו של אוגי מארץ' – הקלברי פין מודרני – המתרקמת על רקע ההווי התוסס והססגוני של שיקאגו, היא סאגה מבריקה שבה מציאות ודמיון, ליצנות וטרגדיה משמשים בערבוביה, כמיטב המסורת הפיקארסקית. אוגי, הגיבור-המספר-הפע
בשני העשורים הראשונים לקיומה הקימה מדינת ישראל עשרות ערי פיתוח המתפרסות מקרית שמונה ועד אילת.
את הקמתן ליוו סיסמאות על חלוציות ויישוב הספר.
בתוך זמן קצר הפכו הערים והעיירות החדשות לכיסי מצוקה התלויים לחלוטין במרכז לצורך השקעות ויצירת מקומות עבודה.
ספר זה מוקדש לכלל הערים החדשות האלה, ובו נדונים נושאים רבים ומגוונים הנוגעים
ספר מופת סיני זה רגליו על יסודות הארץ וראשו בשמים. בתור אחד מ``ארבעת הספרים`` שמעמדם בסין המסורתית הוא כמעמד כתבי הקודש אצלנו, למד ושינן אותו כל משכיל סיני בראשית גדילתו הנפשית, והוא שימש טקסט יסוד במערכת הבחינות הממלכתיות, שסימנה לו את המסלול העיקרי בדרכו אל הגדולה ואל חיי עושר וכבוד. ועם זה נועד לימוד התורה הזאת להקנות ללומד מעמד
נגיב מחפוז, גדול הסופרים הערביים של ימינו, נולד בקהיר בשנת 1911, למרות מוצאו העממי, השלים תואר שני באוניברסיטה של קהיר ועבד עד פרישתו לגמלאות כפקיד בדרגה בכירה בשרות המדינה במצרים. כתב עשרות רומנים, קבצי סיפורים, מחזות ותסריטים, ואף בתרגומים שלח ידו. שלא כרוב הסופרים הערביים של ימינו, יחסו לישראל אינו עויין או תוקפני. ישראל היא לדעתו
העניינים במשפחת ברגלנד מתחילים להתערער כשג`ואי, נער הזהב המפונק, קושר קשר בלתי הולם עם בת השכנים, אבל הם מגיעים לידי משבר רק כשהוא עובר לגור בבית הסמוך אתה ועם הוריה ההמוניים. פטי, אמו, רואה בזה עלבון צורב כל כך, עד שהיא נעשית אדם אחר: במקום צעירה נצחית עם זנב סוס, שאופה עוגיות ומארגנת פעילויות ספורט בשכונה, היא מתחילה לשתות ולקטר. כד
שאול בראדון, בחור ספרדי "סמ"ך טי"ת", דור שביעי בארץ, חניך תנועת בית"ר ותורת ז'בוטינסקי, בן לאב שנולד בעיר העתיקה בירושלים והיה איש הארגון הצבאי הלאומי, מתגייס עם סיום לימודיו בתיכון, בשלהי שנות החמישים, ליחידה נבחרת, שגרעינה הוא נוער שוליים דובר ערבית מבני השכונות והמעברות, על פי רעיון וניסוי חדשני בצה"ל. שם הוא פוגש את מפקדו אבשלום (א
התכן: אריה בעל גוף, מאחורי הגדר, החצוצרה נתבישה, יום שישי הקצר, ספיח, רשימות כלאחר יד, סוחר, מעוות לא יוכל לתקן, איש הספון, לממשלת המרש.
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
שירתו של יהודה עמיחי היא מעמודי התווך של השירה העברית המודרנית. חידושיו מתגלים בירידה מן השגב השירי אל לשון היומיום ומן הלאומי אל האישי.
הצירים שעליהם סובבת שירתו – מלחמה, אהבה, אלוהים, ילדות, הזמן והארץ – מצטרפים לכעין יומן אישי, שמתוכו עולים הנושאים האוניברסליים, המעסיקים את כולנו.
מעל לכול יש בשירת עמיחי מסר של אהבה, של הקשב
"סוף והתחלה" הינו מבחר שני בעברית משיריה של ויסלבה שימבורסקה (נ.1923 )-מבכירי השירה הפולנית, כלת פרס נובל לספרות בשנת ,1997 ופרס גיתה היוקרתי לשנת 1991. שירתה עוסקת בזמן, בהיסטוריה, באבולוציה, בקוסמוס, אך תמיד מנקודת מבט אנושית, הומניסטית, אוהבת.
מבחר ראשון משירתה-"אטלנטיס" ("עכשיו", 1993)-זיכה את המתרגם רפי וייכרט בפרס לתרגום מטעם שרת המדע וה