"...אני זוכר בדיוק איך פגשתי את מישל, זה היה ברחוב טילסיט והיא ניגשה הישר אל תוך עמוד מבלי לשים לב שהוא שם. בצורה אינסטיקטיבית קפצתי ועצרתי אותה שניה לפני שהיא נתקלה בו. "מאז התאונה", אמרה, "יש לי בלק - אאוטים כאלה..." זו תחילתו של רומן, ותחילתן של שעות ארוכות בהן תקראו ותחזרו ותקראו את הרומן המופלא של משה בן הראש  -  ספר שאי אפשר להניחו מהי
							
				
		
		
												
				3 נובלות חדשות של משה בן הראש, מצטרף לספריו של פרוזאיקן לירי שאינו פוחד לגעת בהומור  גרוטסקי במחוזות הכאב והסבל. על יצירתו של משה בן הראש כתב המשורר נתן זך : "אילו הייתה שירתו של משה בן הראש מסתכמת במחאה צודקת  אבל גם מוכרת עד לזרא, היה אפשר להפסיק בנקודה זו. אבל משה בן הראש הוא הרבה - הרבה יותר ממחברן של סיסמאות, אמיתות  אתניות ו"רעמים 
							
				
		
		
												
				"...אני זוכר בדיוק איך פגשתי את מישל, זה היה ברחוב טילסיט והיא ניגשה הישר אל תוך עמוד מבלי לשים לב שהוא שם. בצורה אינסטיקטיבית קפצתי ועצרתי אותה    שניה לפני שהיא נתקלה בו.                                                  "מאז התאונה", אמרה, "יש לי בלק-אאוטים כאלה..."                                                                                                      זו תחילתו של רומן, ותחילתן של שעות ארו
							
				
		
		
												
				ברומן לוסנה של משה בן הראש אנחנו פוגשים זקן בן אלף שנה היודע שהוא הולך למות ומנסה להעביר את מסורת חייו לנער בן עשרים במלגה, שהוריו היגרו מתטואן לישראל ואחר - כך שבו לספרד. הנער עסוק יותר במשחקים על הים, ברדיפה אחר בחורות ובצעדיו הראשונים כסופר מאשר בזקן המוזר שנקרא בדרכו ומכריח אותו לשבת שבעה ימים מול הים ולשמוע את מעשיותיו. לתוך ה
							
				
		
		
												
				לא ברור כלל, מדוע הציבור בישראל מתייחס אל הגזענות הנוראה  של"עסקני הקיפוח" בהשלמה, כאילו היא אסון שירד מן השמיים.  אילו העלילו על היהודים עלילות כאלו באחת ממדינות התרבות  בעולם, הייתה כל הקהילייה הבינלאומית מזדעזעת, מכה על חטא,  מוקיעה את הגזענים. בארץ מותרת הגזענות כל עוד היא נגד  האשכנזים  -  עליהם אפשר לזרוק רפש, אפשר להטיח בהם עלבו