מדף הספרים של קוראמיומן_2007 - הספרים שדירג

רוב טקוֹמה יודע ללכלך את הידיים. הוא תמיד היה מרגל מהסוג שיודע להרוג, כשצריך. עם עבר צבאי מפואר ורוסית שוטפת, הוא מסומן כאיש הנכון של נשיא ארצות-הברית במלחמה נגד המאפיה הרוסית. אבל מי, לעזאזל, רוצה להיות האיש הנכון? ככל שזה נוגע לעברו, טקומה יודע להביט לאחור בסיפוק. היתה לו קריירה מפוארת, ועכשיו העתיד שלו פתוח. מהמלחמות הוא כבר פרש.

בתוך הרעב, הייאוש, המוות והאלימות של אושוויץ אפשר היה למצוא בכל זאת גם כמה מאורות זעירים. למשל ספרים. בבלוק המשפחות מצויים שמונה ספרים ועוד כמה “ספרים חיים“ - מורים שיודעים לדקלם ספרים שלמים בעל פה. אסור בשום אופן שהנאצים יגלו את דבר קיומם של הספרים האלה. העונש על החזקתם הוא מוות מיידי. ובכל זאת נערה אמיצה אחת, דיתה, מקבלת על עצמה א

זכינו בהגרלה בנופש בבולגריה, ומיד חשדתי שהאביר אירגן לי את זה, כי איך אפשר להסביר שמכל האנשים בארץ, דווקא המשפחה של תום ושלי זכתה בהגרלה? הדברים היו יותר ברורים כשקיבלתי מאחת הנוסעות במטוס טלפון נייד ששלח לי הוראות. אבל האם בטוח שהיא שליחה של האביר? אז נסענו לבולגריה, לעיר נופש שעל שפת הים השחור. לא, ההורים שלי לא נסעו להמר שם בקז

כשאמא סיפרה לי שגיטה, בת-דודתי מצ'כיה, עומדת לבוא לארץ, שמחתי מאד. גיטה ואני נולדנו שנה לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, גיטה בצ'כיה ואני בארץ. אף פעם לא ראיתי אותה, אבל שמרנו על קשר מכתבים כל השנים. ועכשיו, ששתינו בנות שתים-עשרה, היא באה לארץ. גיטה הפכה לגתית. יום אחד, כשלקחנו אותה לאחד מטיולינו במנזר שעל הכרמל וילדות המנזר חלפו על פ

הַפַּעַם הָאַבִּיר הִתְגַּלָּה אֵלַי בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר. הוּא לֹא חָדַר לַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי, אֶלָּא כְּאִלּוּ חָדַר יָשָׁר לַמֹּחַ שֶׁלִּי. אוּלַי זֶה מַסְבִּיר אֵיךְ יָדַעְתִּי לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת. אֲבָל... אֵיךְ בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי? נָסַעְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּפֶסְטִיבָל בְּאַרְמֶנְיָה, הַפַּעַם בְּ

אֵ-ל מִסְתַּתַּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן האומנם מסתתר? ילדות היא מולדת. מהי ילדותו של מספר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן? קהיר היא לו מולדת אמיתית ורחוקה, של ערבית ושל צרפתית ומעליהן עברית נפלאה, מתנגנת בגעגוע אחד גדול ונמשך מתוך הפיוטים והלימוד והערגה למולדת אחרת, כולה מדומיינת במילים, ארץ ישראל. ושם, בילדות הממשית הזאת, הלא-דמיוני

ירח דבש שהיה אמור להיות רומנטי, הולך והופך לסיוט מרגע לרגע. מתמחה חדשה וצעירה מגיעה למחלקה פנימית ומעוררת ברופא בכיר צורך עז ובלתי מוסבר לגונן עליה. זוג נשוי יוצא להליכה הקבועה של שבת בבוקר בפרדסים שבפאתי העיר. הגבר נכנס רגע אל בין העצים - ולא חוזר. בספרו היצרי והאפל ביותר עד כה, שוזר אשכול נבו שלושה סיפורי אהבה מסעירים וצולל אל המ

"היה אפשר לצפות שסיפור כזה יעבור מפה לאוזן, יילחש בחדרי מדרגות, או בחדרי מיטות, יתואר לפרטי פרטיו, לדורי דורות, אך הפלא ופלא, מיד לאחר שקרה המקרה, ואף שהיו לו עדים, עדי ראייה ממש, לא דיברו בו הבריות, לא בעברית, לא ברוסית ולא באמריקאית, כאילו גמרו בלבם לכסות את השערורייה בפתיתי זמן, בשניות שנערמות על גבי דקות, כמו שלג. שהרי ממילא איש לא י

אדם יוצא לחופשי. הוא מתרחק ממולדתו ומוצא את מקומו. זוהי אירופה במאה העשרים ואחת. שבעים ושבע שנים אחרי שנחרב הבית של הוריו באירופה של המאה שעברה, הוא גולה ושב אל קצה מערב. בעזרת בנאים מקומיים הוא משפץ בית ישן בכפר. הפורטוגלים מזכירים לו את הוריו. עכשיו הוא יהודי נודד. הוא משוטט בבתים נטושים, בארמונות ריקים, במרתפים אפלים. הוא אוכל פיר

פטר שטיין, גיבור כתר הברזל, הוא דמות יוצאת דופן בגלריית הדמויות של אהרן אפלפלד. הוא צלח את מסלול ההכשרה בצבא האוסטרו-הונגרי בהצטיינות, פיקד בעוז על חיילים בקרבות, ובסופו של דבר אף זכה בעיטור הגבורה הגבוה ביותר, כתר הברזל. עתה, לאחר שפרש מהצבא, נתון פטר לעצמו, שרוי באווירה נינוחה. כל דבר במקומו והכול מתנהל בעצלתיים. ואולם, אצל אפלפל

באל ארץ הגומא מתוודע הקורא למסעם המופלא של אם ובן. האם, טוני, היא אישה יהודייה צעירה, אמיצה ויפה, אך גם תיאטרלית ובעלת שיגיונות, המחליטה, לאחר חיים גדושי תהפוכות, שעליה לשוב למחוזם של הוריה, משם ברחה בשעתה בבושת פנים. הבן, רודי, דומה בחיצוניותו לאביו מולידו, גבר נוצרי, גבוה ורחב כתפיים, וגם בדרך החשיבה שלו, השיטתית, עניינית ומסודרת. אב

במרפסת שטופת אור ירח ביוסטון, טקסס, מוצאת את עצמה דיאנה פוסטר לבדה באירוע צדקה של "נשף הסחלב הלבן", כשהיא מנסה באומץ לשמר את התדמית הנוצצת של "החיים היפים", כתב-עת שבבעלות משפחתה. זה לא כבר נטש אותה ארוסה למען יורשת איטלקייה - עובדה שנודעה לה באמצעות צהובון זול - ודיאנה היתה עתה לא מאורסת בפומבי ואפופה שמועות משפילות. אז מדוע מתקרב אל

"עשרות בשנים הכרזנו על רצוננו בשלום, אבל הבה נודה על האמת: איש מאיתנו לא באמת חשב איך ייראו חיינו במצב של שלום; השלום היה בשבילנו מושג מופשט". מגי אורן, ראשת ממשלת ישראל, 10.12.2031. כיצד תגיע ישראל לשלום עם העם הפלסטיני ועם מדינות האזור? כיצד ייראו חייה בעשורים שלאחר מכן? סיפור עתידני זה מבקש להציע מענה לשתי השאלות הללו. רק אלימות ק

אולב האוגה (1994 - 1908) הוא תופעה מיוחדת - גנן שנולד, חי ומת בחווה מבודדת, הצופה אל הפיורדים של מערב נורבגיה. האוגה פרסם שירים בביטאונים חקלאיים, עד שהתגלה והיה לאחד מבכירי המשוררים בארצו. השירים הקצרים, המהוקצעים והקונקרטיים, העוסקים בסביבתו הקרובה - הבית והמטע - תורגמו לעברית במקום שבו היתה הורתם, החווה באולוויק, שם שורה עדיין רוחו

מלחמת העולם השנייה, חיילי מילואים גרמנים ביחידה מבודדת בפולין. ימיהם חולפים בין הוצאה להורג של משלוחי יהודים המגיעים למחנה ובין חיפוש יהודים נמלטים בסביבתם. בבוקר חורפי קר אחד בורחים שלושה מהם מן המחנה כדי לחפש יהודים – מפלטם היחיד ממלאכת ההריגה. אם ימצאו יהודים במרחבי השלג הקפואים שסביבם, ייאלצו להביאם למחנה, ושם יוצאו ל

מה הדבר המרתק מיליוני קוראים לרומן גדול זה מאז המאה ה-19 ועד היום? לכאורה סיפור עלילה פשוט לתקופתו" ג`יין אייר, היתומה והענייה מופקדת בבית דודתה הנוהגת בה בגסות ובאכזריות. היא נשלחת לפנימייה המיועדת לילדות עניות ומנוהלת בתנאים מחרידים. מאוחר יותר היא מתקבלת כאומנת בבית האחוזה של רוצ`סטר, המעמיד פנים של מי שמאוהב באחרת, אבל בסופו ש

חנוכה תשס"ט, דצמבר 2008. כוחות צה"ל נכנסים לעזה במסגרת מבצע "עופרת יצוקה". יום אחד בלבד לאחר חתונתו מצטרף קצין הצנחנים אהרון קרוב אל הקרב, ומוביל את חייליו בהגנה על יישובי הדרום. ימים ספורים לאחר מכן מקבל אביו זאב קרוב את הבשורה הקשה: "הבן שלך פצוע אנוש, תגיע מיד לבית החולים." אהרון הוגדר כפצוע הקשה ביותר במבצע, הרופאים היו משוכנעים שש

לילה אחד, כשהיא מטיילת עם הכלב, אישה רואה שועל נעלם בין הצללים בפרדס. המחשבה למהר ולשוב הביתה לבעלה ולילדיה מתחלפת במחשבה חדשה, מפחידה, מסעירה. "הכלב נעלם אל תוך הלילה. עמדתי שם לבד עם ברכיים שרוטות, צועקת ´פלה! פלה! פלההה!´, ורציתי גם אני לרוץ אחריו. אחרי השועל. שהשיער שלי יבלגן את הרוח ושהחמרה תפער מכתשים קטנים תחת עקבַי. אחצה את הפר

בַּדֶּרֶךְ מֵהַמְּשִׂימָה בְּלוֹנְדוֹן הַבַּיְתָה, הוֹרִידוּ אֶת תּוֹם וְאוֹתִי מֵהַמָּטוֹס. מָה קָרָה? לָמָּה אֲנַחְנוּ נִשְׁלָחִים לְאִיסְלַנְד? לְשֵׁם מָה הַבְּגָדִים הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה? וְלָמָּה מְחַבְּרִים אוֹתָנוּ עִם כְּאִלּוּ־הוֹרִים שֶׁלָּנוּ? אָז נָסַעְנוּ לְאִיסְלַנְד. הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁבַּקַּיִץ הַשֶּׁ