מדף הספרים של inkheart - הספרים שדירגה

כשהייתי קצת יותר גדול, אבא שלי לימד אותי לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר. זה היה בפאתי אמסטרדם, במגרש החניה של פארק שעשועים ענק. ניסיתי לסובב את הדוושות, והוא רץ מאחורי והחזיק את הברזלים שמאחורי המושב. על הפעם הראשונה שהוא עזב אותם ושיחרר אותי לרכוב לבד, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. הולנדים הצביעו עלינו וצחקו. הזענו בטירוף, אני מ

לאחר שאהוב נעוריה שבר את לבה, ברחה שלומציון רחוק ככל האפשר ממנו ומעולמה של הישיבה הגדולה שבירושלים. אירוסי ילדיהם מחזירים אותה כעבור עשרים ואחת שנה אליו ואל ההתנחלות שבה הוא גר, וכופים עליה התמודדות מחודשת עם עצמה ועם חייה. שמחה גדולה בשמים הוא סיפור מרגש על אהבה לא ממומשת, על החמצה גורלית ועל העצב הגדול שעל פני הארץ. זהו רומן הנ

יצאתי לדרך ובכלל לא ידעתי לאן אני נוסע או ממי בדיוק אני בורח. זה היה קצת אחרי שבאתי לאמריקה, כי בישראל כולם רק רצו למצוא בתוכי את רונן. קוראים לי אדם רוטשילד. נולדתי בגוף של רונן לפני שבעה חודשים, שלוש שנים אחרי שהוא מת במקום שקוראים לו אינתיפדה. פרופסור דלפי השלישי אומר שזה המזל שלי, שנולדתי ככה - בגוף של מבוגר, כי בגלל זה אף אחד כבר

היא היתה חמקמקה. היא היתה הניחוח הקלוש של פרח הקקטוס, הצללית המרפרפת של תנשמת. לא ידענו איך לאכול אותה. במחשבותינו ניסינו להצמיד אותה אל לוח השעם כמו פרפר, אך הסיכה פשוט עברה דרכה והיא עפה לה. כולם בבית הספר התיכון מיקה מוקסמים מילדת-כוכבים. בהתחלה. אך אז הם פונים כנגדה. וליאו, נואש מאהבה, מאיץ בה להפוך לדבר היחיד שיכול להרוס אותה:

"קרה בינינו משהו. יותר מרע, משהו נורא. אני מאמין שאני מתחיל להבין. לאט-לאט אני מצליח להשלים את הפאזל, והתמונה שמשתקפת אלי מפחידה. נעשו דברים אסורים, אנשים נפגעו, עולמות קרסו, שקרים נחשפו. היה כל כך חשוך, לילות ארוכים בלי שינה. שום דבר בעסק הזה לא מתיישב עם ההיגיון הבריא. כל כך הרבה שאלות נשארו פתוחות, קשה ומפחיד להירדם בלילה כשאתה לא מב

אדון בלומנטל, יהודי חביב שמחצית חייו מאחוריו, איש משפחה רך לבב ונוח לבריות, נקלע עקב שרשרת מקרים מוזרה לאי שומם ומבודד באוקיינוס ההודי. בלומנטל, מעין רובינזון קרוזו יהודי, נאבק על הישרדותו הגופנית והנפשית ונאלץ לגייס את כל כוחותיו כדי להשיג מזון ומקלט מפגעי הטבע. הוא חווה סבל גדול וגם אושר רב, נפצע ומחלים, חושף אוצר גדול ופותר תעלו

שני קווי עלילה מתפתחים במקביל ברומן המסחרר הזה, פרי עטו של הרוקי מורקמי. האחד מתרחש בטוקיו בעתיד הקרוב , בעולם פלאות קשוח שבו המידע הוא הנכס המקנה עוצמה וזכויות. הקו השני מתרחש במפלט נטול הזמן של הלא מודע", "סוף העולם ".. תושביו אינם יודעים רוע ומוות, אך הם נטולי מהות אנושית . בהדרגה שני הקווים המקבילים מתחילים להתקרב ולהתמזג. המספר ה

ואני אמרתי, "זה היה מעל ומעבר לנפלא. דיברנו והתנשקנו ואז הוא הכין לי סנדויץ' והתנשקנו ואז הוא השמיע לי תקליט ואז התנשקנו.""אז זה היה כמו...""כן... חגיגת התנשקויות.""סקרה בלו!"ג'ז נשמעה כאילו היא חושבת, וזה א)לא רגיל וב)מפחיד.אמרתי, "אבל אז קרה משהו מוזר. הוא עמד מאחורי, עם הידיים שלו על המותניים שלי.""אוווו...""ד'אקור. בכל אופן, הסתובבתי והוא קפ

"אני גנב של זיכרונות. זו דרך החיים. לגנוב התרחשויות, מעשים, רגשות, ולהפוך אותם לשלי, לחלק ממני, ממי שאני וממה שטמון ומוצפן בזיכרון שלי." טבת הוא אדם שמרכיב לעצמו מסכות מפיסות זיכרון שהוא גונב מאחרים והופך אותן לשלו. חיי החברים שמלווים אותו מאז ילדותו הם מאגר של זכרונות, חלומות ותשוקות שבו הוא עושה שימוש לצרכיו. הוא מתקרב אליהם עד שכב

גופתה של סמדר היפה נמצאה מוטלת במכונית, על פסי הרכבת בואכה קריית גת. דקלה, שסמדר היתה לה כאחות, מסרבת לקבל את קביעתה של המשטרה כי מדובר בהתאבדות. מוכת יגון אך נחושה והחלטית, פותחת דקלה בחקירה משל עצמה ונתקלת בדמויות מעברה של סמדר, כולן רומזות על סודות אפלים ומעוררות שאלות ותהיות: מי הוא "החנוק" שביקרה סמדר בכלא באר שבע, מדוע ממהר סנ"צ

זהו סיפורה של אדלין ין מה, בת למשפחת סוחרים סינים עשירה, שאמה נפטרה זמן קצר לאחר לידתה מסיבוכי לידה, מה שהופך אותה במושגי החברה הסינית ל"מביאת מזל רע". אביה התחתן שוב עם יפיפיה סינית צרפתית בשם ניאנג. מכאן התחילה מסכת של התעללות רגשית, פיזית וחומרית מצמררת ומחרידה. לולא האהבה שהרעיפה עליה דודתה הבנקאית, ספק אם היתה אדלין שורדת, אך זו

כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ

משלוח חדש של בגדים משומשים מאמריקה הגיע לקרובים של אמא. אני בוחרת חולצה חומה ואחותי נותנת לי גופייה אדומה ללבוש מתחת לחום. "כי אז זה נראה מצחיק", היא אומרת, "ואנשים חושבים שתיכננת את זה". "למה מצחיק?" אני שואלת בעצב." כי עדיף להיראות מתכונן מאשר עני", עונה אחותי, ומיישרת לי את העוני. מילדות חמה במשפחה רומנית בלב העוני של שכונת וא

"ההכנות לקשירת כפות הרגליים שלי ארכו זמן רב יותר משציפו כולם," מספרת פרח שושן, קשישה סינית הפורשת את סיפור חייה כמו את חיי הנשים שקדמו לה ובאו בעקבותיה. דורות של נשים סיניות חוברות לה כשהיא נזכרת: "בזמן שאני התרוצצתי בחוץ עם אחי, כבר החלה אמי לארוג את רצועות הבד הכחולות הארוכות שישמשו תחבושות הקשירה." התמונה הזכורה לה מאז היותה בת שש

קייב שלאחר קריסת המשטר הסובייטי היא עיר אפוקליפטית מנוכרת. תמה התקופה ההרואית; הגיעה שעתם של אנטי-גיבורים. כזהו טוליה, אדם ללא תכונות כבן שלושים וחמש, שאין לו פרנסה ועיקר עיסוקו הוא להסתובב בלי מטרה מוגדרת. הקשר שלו עם אשתו הולך ומתרופף, והוא מואס במכרים ובידידים ישנים, שהפגישות איתם מסתכמות בפטפוט על לא כלום. הוא מתכנן את מותו, אל

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל

דורי ברטוב עוזב את הבית, את היישוב ואת משרד עורכי הדין, ושוכר לעצמו דירת חדר וחצי בשכונת ילדותו בירושלים. אשתו, מיכל מנהלת האולפנה, מנסה להתנהג כאילו הכול כרגיל – אבל גם הוריה נפרדו לא מכבר, אמהּ מציירת שערים נעולים, ואצל בתה הצעירה, ענבר, מחלחל מבעד לקרע המשפחתי קול רחוק שמנסה להישמע כבר שבעים ושלוש שנים. מה טמון מתחת ליסודותיה ש

**מהדורה חדשה דצמבר 2024** “זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״ כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך. בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ

רוב האנשים רוצים ללמוד איך לזכור טוב יותר; עבור נוֹאֶל בּוּרוּן, המשימה הגדולה ביותר, המעיקה ביותר, היא ללמוד איך לשכוח. נואל בורון יכול לשנן בתוך פחות משישים שניות חפיסה של קלפים שנטרפו, לזכור מספר בן מאה ספרות אחרי ששמע אותו פעם אחת במהירות, ולפרט את הערך של פַּי עד מאה ספרות אחרי הנקודה. יש לו היפרמנזיה (זיכרון-יתר) וסינסתזיה – ה