מדף הספרים של יואב - הספרים שדירג

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

ויקטור הוגו היה בן שש עשרה כשכתב לראשונה את "בוגז'רגל", ובן עשרים ושלוש כאשר חזר וכתבו מחדש. להט הנעורים אכן ניכר בעלילה המופלאה והמרתקת, החושפת עם זאת התבוננות מעמיקה בצפונות נפש האדם. האי סנטו דומינגו הוא מעין גן - עדן בפוריותו ובאקלימו, אבל למאות אלפי העבדים השחורים שהתענו ומתו בו היה כגיהנום. בשורת הרעיונות בדבר חרות ושויון הגב

כדי להחליט אם זה "טוב" או "לא טוב" יש לנו כלל פשוט ביותר: החיבור צריך להיות אמיתי. עלינו לתאר מה שקיים, מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו שומעים, מה שאנחנו עושים. למשל, אסור לכתוב: "סבתא דומה למכשפה", אבל מותר לכתוב: "אנשים קוראים לסבתא "המכשפה", אסור לכתוב: "העיר הקטנה יפה", כי העיר הקטנה יכולה להיות יפה בעינינו ומכוערת בעיני מישהו אחר. מה"חיבור

הסופר והעיתונאי אריך קסטנר נולד בעשרים ושלושה בפברואר 1899 בעיר דרזדן שבגרמניה. אימו, אידה, בת הקצב אוגוסטין, היתה נשואה לאמיל קסטנר, מעבד עורות, שאימץ את אריך. מאחר שאימו היתה אשה חולנית, מצא עצמו אריך הקטן מטפל בה ודואג לה. טיפול כזה, מטבעו, יצר ביניהם קירבה רבה שבאה לכלל ביטוי גם ביחסים שבין גיבורי ספריו. ואכן, כמעט בכל ספר ניתן

אם יכפה על מישהו להכין רשימה של עשרת הרומאנים הגדולים של כל הזמנים - יתפוס דוסטוייבסקי, מן הסתם, שליש מן הרשימה, מבין ששת הרומאנים הגדולים שכתב דוסטוייבסקי בין השנים 1866 ל1880 - , `אידיוט` (1868, שנתיים אחרי `החטא ועונשו`) הוא אחד המועמדים הוודאיים לרשימה בלתי - אפשרית כזאת. דוסטוייבסקי התקשה בכתיבת `אידיוט` יותר מאשר בכל רומאן אחר שלו. לפח

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

"...מוטב כי יחדלו לייחס לי את הרומן של ז'... : מעולם לא כתבתי יצירות כאלה, ובטוחני כי לעולם גם לא אכתוב שכמותן; רק טיפשים או רשעים יכולים לחשוד בי, או להוסיף ולהאשים אותי, חרף אמינות הכחשותי, שאני הוא מחברן..." כך חותם המרקיז דה סאד (1740 - 1814), מחברו השערורייתי של הרומן הפורנוגרפי ז'וסטין, את המאמר מחשבות על הרומן המקדים את קובץ הנובלות פש

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

הנסיך הוא יצירת מופת שטבעה חותם בל יימחה על התרבות המערבית, והוא ממשיך לעצב אותה עד היום. בהנסיך מתגלה סגנונו הישיר והבוטה של מקיאוולי בו הוא קובע, בעזרת רטוריקה מהפכנית, עקרונות אשר נועדו לסייע לשליטים לבסס ולשמר את מנהיגותם. לשיטתו, המטרה מקדשת כמעט את כל האמצעים. אין זה משנה אם המהלכים עדינים ומוסריים או קשים ובוטים – מי שמצל

"שיבומי" היא תכונה פנימית של אדם המסוגל להגיע להפנמה מלאה, לשלמות ולשליטה מוחלטת בעצמו ובסובבים אותו, ללא שימוש בכוח וללא אלימות, אלא רק באמצעות השלווה, השלמות והפשטות הטהורה. "שיבומי" הוא גם שמו של ספר המתח המסעיר של טרווניאן. ניקולאי אלכסנדרוביץ´ הל, גיבור "שיבומי", הוא ילדם של אם ממוצא רוסי ואב ממוצא גרמני, שנולד בשנחאי ואומץ על י

קשה לדמיין רשימה של נכסי צאן הברזל של תרבות המערב שלא תכלול את פאוסט מאת גתה. המחזה שגתה עמל על חיבורו כמעט כל חייו הבוגרים (בין 1772 - 1831) הוכר מיד כיצירת מופת, חיבור המבטא בצורה מושלמת הן את תקופתו והן משהו אוניברסלי ונצחי ברוח האדם. גיבור המחזה, פאוסט, מוכר את נשמתו לשטן כדי לזכות בגאולה - הנה תמצית הפרדוקס האנושי. יהיר וחדל-אישים,

רומן מופת של אחד מטובי מספריה של צרפת שהוכתר בפרס נובל. סיפור רב מתח על מגפה המשותללת בעיר אוראן ועושה שמות בהמוניה הנכנעים לגורלם ועל קומץ עקשנים העומדים על נפשם ומנסים להילחם בנגע. בתיאור המגפה, אשר ניתן לפרשה כביטוי אליגורי לפגעי החברה והתקופה, נרמז ה"אני מאמין" של סופר-לוחם, מאנשי המוסר הדגולים בדורנו.

"חיי נישואים" - חריג זנוח בדרך-המלך של הספרות העברית כשנדפס לראשונה ב-1929-30; אחד הספרים המרכזיים של הפרוזה העברית המודרנית כשנדפס בנוסח חדש ב-1986 - מוגש עתה, שוב, לדור קוראים חדש. כשהופיע הספר ב-1986 (ולמעשה, היתה זו כניסתו הראשונה הממשית לספרות העברית), נכתב על העטיפה שהופעתו יהיה בה "כדי לקבוע את מקומו של פוגל כפרוזאיקון שחשיבותו אינה

לספר הזה סיפור מיוחד: הוא ראה אור בצרפת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש־הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב־יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו. לפרסומו קדמו לבטים רבים וקשים, אך משיצא לאור נתקבל ברחבי העולם בהתרגשות ובהתלהבות, הן בזכות יפי הכתיבה והן בזכות היותו תעודה איש

'ההסדר׳ הינו סיפור אודות אדי אנדרסון - פרסומאי דינמי ומוכשר, שהוא גם סופר מבריק. אדי נשוי לפלורנס אך מושפע מאד מאהובתו הצעירה, גוון. בפעם הראשונה בחייו הוא מאבד את השליטה בעצמו - נוטש את אשתו, את ביתו ואת עבודתו - קורבן לניגודים וסתירות שבין מצפונו לתשוקותיו. עבור אדי, ההסדר כבר הסתיים. ובגיל 43, החיים רק מתחילים... ״גיליתי כי כבר שכחתי