מדף הספרים של רוזי - הספרים שדירגה

כאשר אלה מגיעה לבית אביה המנוח כדי לארוז את חפציו ולפנות את דירתו, היא מוצאת באחת המגירות צרור מכתבים וסיפורים שכתב לה מיום לידתה ועד יום מותו. במכתביו לבתו היחידה מגולל נעים, בן למשפחה שעלתה מעיראק והתיישבה בשכונת הקטמונים שבירושלים, את סיפור חייו המרגש - ילדותו בצל אב קשה שהחיים לימדו אותו לפחד מחלומות; מעורבותו במאבק הפנתרים

השנה היא 1942. כאוס מוחלט שורר בלנינגרד הנצורה, וברחובות העיר סובבים הנער לב בניוב, אינטלקטואל יהודי צנום, וידידו קוליה, עריק מהצבא הסובייטי, גבר חסון בעל לשון חדה. תמונות מסויטות ופנטסטיות נחרטות בנפשו של לב הצעיר: אדם נופל משמי הלילה השחורים וחופת משי פרושה מעליו; נגינת פסנתר גאונית מהדהדת ברחובות בעיצומה של הפגזה; ובתו היפיפייה ש

השנה היא 1895 בעיר יפו. צאלח דג'אני, ילד כבן שתים-עשרה המתגורר עם אמו באחוזה רחבת ידיים בסמוך ליפו המוסלמית, סובל מחזיונות משונים על חורבן ואסון המתרגשים לבוא על בני עמו. אמו, עפיפה, אובדת עצות. המשרתת הזקנה אמינה, האריסים שטופי האמונות התפלות וחזותו הקודרת של בית המידות באחוזה אינם תורמים להחלמתו של הילד. אבל הכל משתנה כשאל חיי

רומן יוצא דופן על אהבתם האפלה והאובססיבית של אודליה ואמיר, מאהבים מזדמנים, ההופכים לבני-זוג בעקבות אסון משפחתי. במסלול סיבובי נואש הם נקלעים לפרידה, להתקשרות מחדש, אפילו לחתונה מפתיעה – שהיא אולי רק שער שחייבים להיכנס בו תחילה כדי להיפרד סוף-סוף פרידה ממשית, להיחלץ מן הקשר התזזיתי, הכורך לב אל לב בחוטים שפשרם חידתי. "האקדח" של הסי

"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי

באזור כפרי שמחוץ לפירנצה מוכת הדבר, בין הגבעות הקסומות של פייזולה, משוטטים עשרה צעירים וצעירות בני האצולה שנמלטו מהמגפה. במשך שבועיים מתנהלים חייה המעודנים של החבורה האריסטוקרטית הזו בין שעשועים כפריים, שיחות עליזות וסיפור סיפורים. מאה סיפורים בסך - הכל, ובהם מפליא ג'ובאני בוקאצ'ו לתאר דיוקנים מלאי חיים של אנשים מכל מעמדות החברה

ספר זה מתאר את התפתחות אישיותו של הילד במשך חמש השנים הראשונות לחייו והוא מציג בלשון שווה לכל נפש את הבעיות האופייניות לכל שלב בהתפתחות הילד. הדוגמאות המעשיות נלקחו ממגעה של המחברת עם ההורים, אשר התייעצו עמה בבעיותיהם שלך ילדים נורמליים. בתקופה זו של חמש השנים הראשונות מתגבשים אופיו של הילד, אישיותו ודרך הסתגלותו לחיים. הספר תור

כל שצריך להיות אדם, ברוח אמרתו של ז´אן-ז´אק רוסו, מזמן לקוראים הישראלים, לראשונה בעברית, מפגש עם יסודות הפילוסופיה החינוכית באמצעות מבחר עצום של טקסטים קלאסיים, מודרניים ופוסטמודרניים, יחד עם מבואות שיטתיים לסוגיות המרכזיות שבהן עוסקת הפילוסופיה של החינוך. הטקסטים סדורים בשבעה שערים נושאיים: השתוקקות פילוסופית, מאפייני הפילוסו

"באותו לילה הגיעה אחת חדשה. אני לא סבלתי אותה מהרגעהראשון. הערתי את כולם לעשות מיפקד. אמרתי להם, יש פה איזה כוס מיותר. אני לא סובל שיש אצלי יותר נקבות. זה עושה אותי קשה מאד. אפילו דיה כבר למדה את זה. אמרתי לה, יש לך מזל שלתינוק שלך אין כוס." "אבו ג'ילדה" חסר הבית ושלושה מבני משפחת הניג מרואיינים בעקבות מקרי רצח. בכל ראיון נחשף פן חדש בסבך

בשנת 1937 נשלח ארנסט המינגווי לספרד כדי לסקר את מלחמת האזרחים. כעבור שלוש שנים סיים לכתוב את הרומן הגדול למי צלצלו הפעמונים: סיפורו של אמריקאי צעיר מהבריגדות הבינלאומיות שסופח ליחידת גרילה בהרי ספרד. זהו סיפור אודות נאמנות ואומץ, אהבה ותבוסה ומותו הטרגי של אידאל. המינגוויי מתעלה על עצמו ברומן זה, אם בתאור אהבתו של ג'ורדן למריה היפ

גבר בן שלושים ונערה בת חמש עשרה נכנסים חמיטה אחר הצהריים שרבי אחד. אשה צעירה שהוריה הזקנים מחליטים, פתאום, להתגשר, נותנת טרמפ לגבר שהכירה במסיבה. גבר ואשה יוצאים לפגישה עיוורת, ובדרך הביתה אוספים כלב רחוב. כך נפתחות שלוש מערכות - היחסים העומדות במרכז שלושת הספורים שבקובץ - סיפורים שלשונם צלולה, תמציתית ומפוכחת והם מתארים את מה שק

ריימונד קרבר מספר סיפורים מהחיים בשפה שגם היא מהחיים: משפטים קצרים, תחביר פשוט, אוצר מלים רגיל. אמריקה שלו היא אמריקה של אנשים רגילים. אמריקנים רגילים, שלפתע היו למפסידים, במרוץ אחר החלום האמריקני. באמצע החיים קורה להם משהו - תאונה, פיטורים, ביקור אצל חבר - והם נופלים לתוך איזה סדק במציאות החברתית, שציפה להם תמיד מתחת לקרום הדק והשבי

ויקטור הוגו, מגדולי הספרים של צרפת, העניק לנו בספר זה חוויה עצומה ובלתי - נשכחת. צעירים ומבוגרים נסחפים בעלילה בנשימה עצורה ובהתרגשות ונעשים שותפים למאבק בין שני עולמות: מכאן - ז'ן - ולז'ן הגיבור הנרדף והמעונה, בעל הנפש המופלאה, קוזט הפעוטה האומללה, ההופכת לנערה מקסימה, ומריוס האוהב הנאמן. ולעומתם - עולם הפשע והשחיתות ששלט בסמטאות פ

לאחר שכיכב יותר משנתיים ברשימות רבי-המכר עם ספרו רודף העפיפונים, שיותר משבעה מיליון עותקים ממנו נמכרו ברחבי העולם - מתוכם 200,000 עותקים בישראל - חוזר חאלד חוסייני עם ספר מקסים, מטלטל וסוחף, שנוגע בחייו של כל אדם בימינו. אלף שמשות זוהרות הוא סיפור עוצר נשימה שמוצג על רקע התהפוכות הפוליטיות ההרסניות שידעה אפגניסטן בשלושים השנים האחר

שני כרכים   האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם" או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים. אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים. האידאות אצלו הן תמיד בשר מ

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

אשת חיל מתמודד ברגישות ובכנות כובשת עם המורכבות העצומה והמבלבלת של התפקיד החשוב ביותר בחייה של כל אישה. האמהות. אחד לאחד מפרקת ליהיא לפיד את השקרים המוסכמים ואת האמיתות המקובלות האופפים כמסך עשן את התא המשפחתי המודרני. מבעד למכתביהן של עשרות נשים, ודרך סיפור חייה שלה, נחשפת המערבולת המסחררת של הקרבות היום יומיים, מאבקי השגרה, ל

אני האיש מאחורי ההדק. הפרק האמצעי של אצבע ימיני חורץ גורלות. השם שלי יאיר רבינוביץ'. זהו מכל מקום שמי המקורי. עתה הוצמד לי הכינוי מוסטפא. אני מוסטפא רבינוביץ'. כך מציג עצמו גיבור העלילה, צלף ביחידת המסתערבים דובדבן, בשובו מאחת ממשימות החיסול, בשעה שעוסק בניקוי הנשק, משתף את הקוראים במבנה הכוונת: הכוונת הטלסקופית מורכבת משתי עדשות. ה

כשהייתי קצת יותר גדול, אבא שלי לימד אותי לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר. זה היה בפאתי אמסטרדם, במגרש החניה של פארק שעשועים ענק. ניסיתי לסובב את הדוושות, והוא רץ מאחורי והחזיק את הברזלים שמאחורי המושב. על הפעם הראשונה שהוא עזב אותם ושיחרר אותי לרכוב לבד, איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. הולנדים הצביעו עלינו וצחקו. הזענו בטירוף, אני מ