מדף הספרים של יעל - הספרים שדירגה
באני מונרו, איש מכירות רודף שמלות ואלכוהול, יוצא למסע האחרון בחייו. אשתו התאבדה זה עתה, הדירה הקטנה סוגרת עליו וכעת עליו גם לטפל בבנו בן התשע, באני ג´וניור. השניים יוצאים לתור את חופה הדרומי של אנגליה, שם מנסה באני למכור מוצרי טיפוח מדלת לדלת.
באני, שמכיר רק שלושה מצבי תודעה - שכרות, חרמנות או שתיהן - מאמין שהוא מתנת האל למין הנשי. כש
המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח בהחברה הגאונה – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'.
הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הר
'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו' – השלישי מתוך ארבעת כרכי 'החבֵרה הגאונה' – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנ
בכרך זה מגיע לסופו המסע המְמַכֵּר בן 1,800 העמודים של כרכי 'החברה הגאונה', שריגש מיליוני קוראים בארבעים וכמה ארצות. ואף שהסיום כבר סוּפּר לכאורה כמין ספוֹילר בעמודים הראשונים של הכרך הראשון, מצליחה אלנה פרנטה לחולל תדהמה גם בשורות האחרונות של הספר, המאיימות להַפֵּך את המבט שלנו על כולו.
הסיפורים של לִילה ואלנה, ילידות 1944, נפרשים
לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה.
היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ
אִמָּא מְחַפֶּשֶׂת אֶת אַיֶּלֶת.הֵיכָן, הֵיכָן הִיא מְטַיֶּלֶת?מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה? מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת?אוּלַי אֵצֶל סָבְתָא חֲבַצֶּלֶת?גִּבּוֹרַת סִפְרָהּ שֶׁל רִינַת הוֹפֶר, אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת, שֶׁהָפְכָה לְאַחַת הַדְּמֻיּוֹת הַקְּלָסִיּוֹת בְּסִפְרוּת הַיְּלָדִים הָעִבְרִית, חוֹזֶרֶת בְּהַרְפַּתְקָה שׁוֹבָבִית חֲדָשָׁה שֶׁל מִשְׂחָק
"פעם הייתי ציפור, עכשיו אני פוחלץ מקורקע". כך נפתח סיפורה של אשה, בת למשפחה חרדית, שביום שנועד להיות יום חתונתה השתבשו הדברים, ומאז היא ריתקה עצמה למיטתה ולמראית עין, פרשה מן החיים. רק למראית עין, כי באמת החלה לחיות חיים כפולים: מבעד למסכת הקפאון והשיתוק שלבשה היא מתבוננת בסביבתה, קושרת קשרים חדשים, ורודה בדרכים נפתלות בבני משפחתה ו
בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה.
ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק
"תולדות האדם הן תולדות אי-ההבנות עם אלוהים, הוא אינו מבין אותנו, ואנחנו איננו מבינים אותו".
כמעט שני עשורים לאחר 'הבשורה על-פי ישו' חוזר סאראמאגו – חתן פרס נובל לספרות וגדול סופרי אירופה במחצית השנייה של המאה העשרים – להקדיש רומאן שלם ליריבו הוותיק אלוהים, והפעם זה אלוהים של "הברית הישנה".
אף שקין ואלוהים "עודם מתווכחים", כנראה ע
"דמיינתי לעצמי איך אני מכניס לו אגרוף באמצע הפנים האפורות שלו, קצת מתחת לאף... השיניים היו נשברות, דם היה זב מאפו, הייתי מבהיר את עמדתי"
פאול לומן ואשתו קלייר נפגשים לארוחת ערב במסעדת יוקרה עם אחיו סרג´ - פוליטיקאי בכיר שעומד לפני מערכת בחירות גורלית - ועם אשתו בבט. הם חייבים לדבר. הם יודעים על מה.
בין דיון על סרטו האחרון של וודי אלן
וטנן הוא עיתונאי, טיפוס לא מעודן במיוחד, שמחבב את הטיפה המרה ושונא את אשתו, ובאופן כללי קץ בחייו המנוכרים בהלסינקי. יום אחד הוא נעזב לנפשו ביער בחברת גור ארנבים שרגלו שבורה. כך נקרית לו ההזדמנות לחמוק ולצאת למסע רצוף תקריות מתקריות שונות ועלילות מבדחות, עד לסוף המפתיע. דרך מסעם של האיש וארנבו, שחושף אותם לתגובות יוצאות דופן מצד הסב
שמש זורחת בשמי התכלת ובשביל מטילת הילדה אילת. מי מחכה לה בדרך? מי זה נובח? מי גף? מה עוד מתחבא שם, מעבר לדף?
מְכַשֵּׁפָה עַל הַגֹּבַהּ
עִם חָתוּל וְעִם כּוֹבַע,
עִם אַף לְתִפְאֶרֶת
וְצַמָּה קְשׁוּרָה בְּסֶרֶט...
מִי יִתְפֹּס טְרֶמְפּ עַל הַמַּטְאֲטֵא הַמְּעוֹפֵף
שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה? וּמִי יַצִּיל אוֹתָהּ מֵהַדְּרָקוֹן הָרָעֵב?
טְרֶמְפּ עַל מַטְאֲטֵא, סִפְרָם הַשֵּׁנִי שֶׁל ג'וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן
וְאַקְסֶל שֶׁפְלֶ
"טְרוֹפוֹתִי?!
מִי לֹא מַכִּיר אֶת טְרוֹפוֹתִי?!"
טְרוֹפוֹתִי, גִּבּוֹר הַתַּרְבּוּת שֶׁל מִילְיוֹנֵי יְלָדִים בְּרַחֲבֵי הָעוֹלָם,
נוֹצַר בִּידֵי ג'וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן וְאַקְסֶל שֶׁפְלֶר, מֵהַדְּמוּיוֹת הַבּוֹלְטוֹת וְהַחֲשׁוּבוֹת בְּסִפ
One of the great classics of 20th century American literature.