מדף הספרים של dreran - הספרים שדירגה
"... כשמלך באדולינה סיפר לי שהוא והמלכה מתכוונים לערוך ביקור רשמי בישראל, ידעתי שזה הזמן לסגור את הבאסטה בהודו ולבוא איתו על תקן העיתונאי המלווה.
לפני כמה שנים היתה לי קריירה עיתונאית, שנפסקה מחוסר ריגוש הדדי. אבל זה?
מלך אמיתי מבקר בישראל, ואני היחיד שיודע?
הודו או לא הודו, אני יודע באיזה צד של הצ'פאטי מרוחה בחמאה." ככה מתחיל המסע
משלוח חדש של בגדים משומשים מאמריקה הגיע לקרובים של אמא.
אני בוחרת חולצה חומה ואחותי נותנת לי גופייה אדומה ללבוש מתחת לחום. "כי אז זה נראה מצחיק", היא אומרת, "ואנשים חושבים שתיכננת את זה". "למה מצחיק?" אני שואלת בעצב."
כי עדיף להיראות מתכונן מאשר עני", עונה אחותי, ומיישרת לי את העוני.
מילדות חמה במשפחה רומנית בלב העוני של שכונת וא
"יומיים אחרי שהתאבדתי מצאתי פה עבודה באיזה פיצריה, קוראים לה 'קמיקזה' והיא חלק מרשת. האחראי משמרת היה ממש בסדר איתי ועזר לי גם להסתדר על דירה עם שותף. בלילה גיליתי כאן איזה פאב, דווקא די נחמד. המוזיקה שם בכלל לא רעה, אולי לא הכי מעודכנת אבל עם זווית, והרבה בחורות מגיעות לבד. האמת שעל הלילה הראשון מישהי עשתה לי עיניים, דווקא שווה, העור ש
34 סיפורים. אניהוא הוא קרת במיטבו. סיפורים כמו השמנמן, נשיקה אחת על הפה במומבסה, כללי ברזל ואחרים, מאשרים מחדש - וביתר שאת - את יכולתו של קרת להפגיש בין הטריוויאלי לבין החד - פעמי, להצחיק ולהדאיג בו - זמנית, ובעיקר להאיר בדייקנות את תנועת המטוטלת שבין האישי לאוניברסלי. סיפוריו של קרת הופיעו ביותר מעשרים שפות, היו לרבי מכר וקנו למחברם ק
כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על - ידי כמות האויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למלה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמ
געגועי לקיסינג'ר הוא ספרו השני של אתגר קרת, יליד 1967. דב נמלים, מדביר חרקים, רוצח שכיר, יבואן קרמים, איש שלג - חמישים סיפורים קצרים מהמציאות הדמיונית המחפשים אחר הקשר שבין סיטואציות מחיי היומיום - (בית - ספר, צבא, יחסי הורים - ילדים, גבר - אשה וכו') - ובין עולם אלטרנטיבי - בדיוני.
היא רק בת שמונה, הימים הם ימי שנות החמישים , וכבר היא שותפה לסודות עסיסיים, שופעים ורוטטים במשפחה ספרדית ותיקה בירושלים. היא רק ילדה, וכבר היא שותפה מלאה לפרטי פרטים בחייהם הבלתי נסבלים של המבוגרים, המחוללים את הטוב ואת הרע בחיבוקים ובבעיטות, במריבות ובאהבות, אפילו אחרי מותם. היא רק בת שמונה, והיא יודעת שהיא משמשת סיפור-כיסוי לא
לאחר שכיכב יותר משנתיים ברשימות רבי-המכר עם ספרו רודף העפיפונים, שיותר משבעה מיליון עותקים ממנו נמכרו ברחבי העולם - מתוכם 200,000 עותקים בישראל - חוזר חאלד חוסייני עם ספר מקסים, מטלטל וסוחף, שנוגע בחייו של כל אדם בימינו.
אלף שמשות זוהרות הוא סיפור עוצר נשימה שמוצג על רקע התהפוכות הפוליטיות ההרסניות שידעה אפגניסטן בשלושים השנים האחר
**מהדורה חדשה דצמבר 2024**
“זה היה רעיון של עמיחי, הפתקים. מה שחשבתי, הוא אמר, זה שכל אחד מאיתנו ירשום על פתק איפה הוא רוצה להיות בעוד ארבע שנים, מכל הבחינות. ובעוד ארבע שנים נפתח את הפתקים ונראה מה קרה בינתיים.״
כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן —הכול מסתבך.
בשנים שחלפו מאז ראה אור לראשונה בשנת 2007, הפך משאלה אחת ימ
חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
אתם מוזמנים למסע מיוחד במינו אל תוך חייה של שירה מילר. ראו הוזהרתם. שירה מילר נולדה (ואף אחד לא יגלה מתי) בשם עשירה לוי בשכונה ברחובות. מאז הי גדלה, בלי עיןה רע, להיות אשה יפהפיייה, שנונה, מצחיקה, סוערת, מרגשת ונוגעת ללב. בכל דף ברומן העסיסי הזה נפרשים בפנינו חיים גדושים ועשירים ודמויות בלתי נשכחות כמו דניאל מור האהוב, איתו מנהלת ש
"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הר
*זהירות ספויילר!*
הכלב היהודי הוא סיפורו של כורש, כלב מיוחד, שנולד בשנת 1935 למשפחה יהודית בגרמניה. זהו סיפור גבורה והישרדות, סיפור על חברות אמיצה הבוחן את משמעותה של נאמנות, ואת משמעותם של החיים בתקופות קשות ובכלל. זהו סיפור המסופר מפי הכלב, מנקודת מבטו של יצור נבון הרואה את העולם מגובה 50 ס"מ מעל פני הקרקע אך עם זאת מיטיב להבחין ולראו
אני לא ביישן מי יודע מה, אבל בכל זאת - כשהתיישבתי מולה הרגשתי שאני מסמי'ק. כמה שניות היא לא עשתה שום סימן שהיא מרגישה בקיומי. חשבתי כבר להשתעל כדי למשוך את תשומת הלב שלה, אבל בדיוק אז היא הניחה את הספל על השולחן והתבוננה בי בעניין. בעצם, סקרנות יהיה תיאור מדויק יותר. "פנויה?" שאלתי. כך זה התחיל, וכך זה גם היה אמור להסתיים. מפגש חד פעמי, ל
"הי!" אמרתי כשהיא התכופפה והעיפה לי נעל אחת, "מה את עושה?"
"מה נראה לך שאני עושה?" היא התחילה להתעסק עם הנעל השנייה.
"אני חייב מקלחת", הודעתי לה.
"היית מת", היא התקרבה אלי עם המבט המסוכן ההוא בעיניים.
צעקתי כששפתיה נדבקו לשלי.
"הכאבתי לך, מותק?" שאלה בקול עדין ומתחשב.
"שורף פחד," אמרתי.
"את מי זה מעניין," היא התחילה למשוך לי את החולצה מה
לפעמים אני הולך ברחוב, ותוהה לאן כולם הולכים? לאן היא הולכת? ומאיפה לעזאזל הם כולם באים? אני עוצם לרגע עיניים, וחושב האם יש מישהו שבאמת מאושר בפנים. ושאלה נוספת, שגם עולה לפעמים, היא לכמה מהם יש פס קקי בתחתונים? זהו ספרו השני של אילן הייטנר מחבר רב המכר "חוכמת הבייגלה".
יצירה מרשימה ורבת קסם, רומן המוסר באותנטיות מושלמת ובפיוט מעודן את וידויה של אחת הגיישות ,המפורסמות בתולדות יפן. במבט נכון ומפוכח לאחור ,מספרת לנו ניטה סאיורי את סיפור חייה כגיישה בקול מכשף ואינטימי כאחד.
איפה זה רחוב כינרת, שאלתי את הבחורה שטיילה עם הכלב בלילה בנווה צדק. היא ענתה לי שהיא גרה שם, אז אמרתי לה שאשמח לראות את דירתה כדי להבין מה "הסטנדרט" באזור, כי אני מחפש דירה. עלינו אליה הביתה. היא הציעה לי קפה, אחר כך עוגיות, אחרי זה סיגריה ואחר כך קצת וויסקי.
היא נשכבה לידי במיטה והסתכלנו אחד על השני בעימים. היא הדליקה סיגריה ואני הד
פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב