סנטיאגו ביראלבו, פסנתרן ג'אז ספרדי, רצח בליסבון גבר, בעלה לשעבר של אהובתו החושנית והמסתורית. במנוסתו מפני המשטרה ושותפיו האלימים של הנרצח הוא מגיע למדריד ומנגן תחת שם בדוי בבארים מדרגה שנייה. ואז הוא פוגש את המספר, ידידו לשתייה משנים עברו, והלה מגלה מעט-מעט את סיפורו.
זהו סיפורה של אהבה נרדפת, בלתי אפשרית, שעלילתו מתרחשת בעיקר בליל
תרגום חדש,כולל הקדמה מאת הסופרת
ואחרית דבר של ליאונרד פייקוף,מנהל עזבונה הספרותי.
"מעולם לא היתה בהיסטוריה תקופה שבה נדרש האדם להרהר, יותר מאשר היום, במה שהיה ראוי שיהיה." (מתוך ההקדמה)
כמעיין המתגבר, ספרה הידוע ביותר של הסופרת והפילוסופית האמריקנית איין ראנד, הוא סיפורו של האדריכל הווארד רורק, הדבק בנחישות בעקרונותיו ומסרב לה
"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית."
כך תיאר ג'ורג' אורוול את חוות החיות בדש הספר כשיצא לאור ב 1945. הסָטירה הנוקבת על ברית המועצות ושברו של חזון המהפכה בידי מי שנחשב ה"מצפון של בני דורו" עדיין מסעירה את קוראיה ומעוררת מחלוקת. עתה, שנים לאחר קריסתה של ברית ה
"ויש בעוני עוד הרגשה שהיא נחמדה גדולה. נראה לי שכל מי שהיה תפרן התנסה בה. זו הרגשה של הקלה, כמעט של עונג, שמקורה בידיעה שסוף-סוף אתה דפוק וזרוק באמת."
ביצירת מופת זו, הנודעת בתיאורי העוני הריאליסטיים וחסרי הסנטימנים שבה, אורוול מספר את הרפתקאותיו של סופר בריטי חסר פרוטה שמוצא את עצמו בלבן החולה של שתי בירות אירופיות גדולות.
כשוטף כ
אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב.
האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ
מפקח משטרה בעיר ספרדית אלמונית משוטט ברחובותיה בנסיון נואש ועקשני ללכוד סוטה שהתעלל בילדה ורצח אותה. הוא בטוח שיוכל לזהותו על - פי הסוד הנורא שישתקף ממבטו. בתוך כך הוא שואב עידוד והשראה מכומר מרקסיסטי זקן וחולני, וממורתה של הילדה הנרצחת, שאליה הוא נקשר בקשר חם ועדין המחולל בו שינוי עמוק. שלוש הדמויות האלה, וגם דמותו של הרוצח, משורט
לאחר שנחל אכזבה בעיר היהודית שבה התגורר חוזר גיבור ויהי בוקר, עיתונאי ערבי, לכפר הולדתו, כדי לבנות מחדש את חייו עם אשתו ובתו. למרבה הפתעתו, מתברר לו כי החברה הערבית שהכיר השתנתה מן הקצה אל הקצה, וכי לא יוכל עוד לחמוק מהתמודדות עם סדריה ומנהגיה החדשים, משום שבוקר אחד הצבא הישראלי מטיל עוצר על הכפר ללא כל סיבה נראית לעין, אין יוצא ואין
בן החמאס מביא את סיפורו האישי והמדהים של מסעב חסן יוּסף, בנו הבכור של אחד מראשי תנועת החמאס בגדה, שייח‘ חסן יוּסף, שממניעים אידאולוגיים החליט לחצות את הקווים ולשתף פעולה עם השב“כ. במשך עשור הצליח לסייע בסיכול עשרות פיגועי התאבדות ובחשיפת חוליות של מתאבדים ומחבלים ובכללם כאלו שתיכננו לחסל בכירים בישראל, כמו שמעון פרס והרב עובדיה
"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח,
"אתה יונתן?" הוא ספק שאל ספק קבע.
"סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?"
"סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב.
"למה? מה הוא כבר עשה?"
"כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה
לא יונתן?"
"כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר
הייתי בטוח שהאורח הלא צפוי הוא ערבי.
"אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע
רב-המכר העולמי ומעורר המחלוקת של ד"ר אבן אלכסנדר, מסעיר מאז צאתו את קהילת הרפואה בארצות הברית ואת ציבור הקוראים בעולם.
בספר מתאר אלכסנדר – נוירו כירורג וחוקר מוח מהארווארד,שהיה רוב חייו מדען ספקן ורציונלי – חוויה על-טבעית שעבר.
ב-2008, בעקבות חיידק אלים ונדיר שפגע במוחו, הוא שקע בתרדמת עמוקה, ולמעשה חווה מוות מוחי, והרופאים לא האמ