מדף הספרים של dandann33 - הספרים שדירג
"סופרת עם כישרון על - טבעי ממש... משלבת בכתיבתה שפת רחוב וכתיבה מלומדת, חוצפה ומחשבות פילוסופיות" (ניו יורק טיימס)
"מבריק... סמית היא אמנית הפרטים... צ'רלס דיקנס פוסט - מודרנית" (וושינגטון פוסט)
"רומן נמרץ ומשוחרר... בשנינותה העוקצנית של סמית יש אהבת אדם גדולה" (פיפל)
"שאפתני, רציני וחצוף... לסמית יש כישרון אמיתי לקומדיה ויחס אוהד לחו
תריסר תיירים אמריקאים יוצאים למסע אמנות שתחילתו למרגלות ההימלאיה בסין וסופו ביערות העד של בורמה. אך לאחר מותה המסתורי של מדריכתם משתנה המסלול שתוכנן בקפידה, וחוסר הרמוניה משתלט על המטיילים שוחרי העינוגים, המגלים כי דרך בורמה רצופה כוונות רעות, מזון מפוקפק וקללות שבטיות.
הרומן הציורי של אמי טאן מציג את השאלה, כיצד נדע מהי אמת ומ
סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.
החיפוש של ג'וליה אחר אביה מוביל אותה אל קָאלָאוֹ, כפר הררי בבורמה שהכול בו נראה זר:
אור היום כמו גם הריחות והרעשים, אבל יותר מכול זרים לה האנשים.
באחד מבתי התה פונה אליה איש זקן וטוען שהוא מכיר את אביה.
האם רמאי? אבל הוא יודע מה שמה וגם פרטים מרובים על אודות משפחתה.
וכך הוא מתחיל לספר לה את סיפורו של אביה.
בתחילה היא מרוחקת ומקשיב
כשהנרי פוגש לראשונה את קלייר, הוא בן 28 והיא בת 20.
הנרי הוא ספרן הרפתקני; קלייר היא סטודנטית יפה לאומנות.
הנרי מעולם לא פגש את קלייה קודם לכן; קלייה מכירה את הנרי מאז הייתה בת 6.
אשתו של הנוסע בזמן הוא רומן מרתק ומפתיע, המתאר את סיפור אהבתם של הנרי, המסוגל לנסוע בזמן קדימה ואחורה, ושל קלייר, המתרגלת אט - אט לנסעותיו התכופות של בעלה.
"הי!" אמרתי כשהיא התכופפה והעיפה לי נעל אחת, "מה את עושה?"
"מה נראה לך שאני עושה?" היא התחילה להתעסק עם הנעל השנייה.
"אני חייב מקלחת", הודעתי לה.
"היית מת", היא התקרבה אלי עם המבט המסוכן ההוא בעיניים.
צעקתי כששפתיה נדבקו לשלי.
"הכאבתי לך, מותק?" שאלה בקול עדין ומתחשב.
"שורף פחד," אמרתי.
"את מי זה מעניין," היא התחילה למשוך לי את החולצה מה
"גיליתי הוכחה באמת נפלאה, שהשוליים האלה צרים מלהכיל." כך כתב המתמטיקאי הגאון פייר דה פרמה במאה השבע עשרה.
ומי שיער שיעבור זמן כה רב-358 שנים!- עד שיתברר" אכן. ישנה הוכחה! וההוכחה של המשפט האחרון של פרמה מדהימה את העולם המתמטי של ימינו אנו.
מתמטיקאים התאבדו, חובבנים יצאו מדעתם, מקצוענים איבדו את הקריירה בתוך הבוץ הזה.ואולי אין פתרון?
אשמת הכוכבים הוא סיפור של אהבה בלתי-אפשרית, בתנאים בלתי-אפשריים, שלא ישאיר עין יבשה גם בקרב הציניים שבקוראים. זהו סיפור אהבתם הלא צפויה של הייזל ואוגאסטוס, שניהם מתבגרים חולי סרטן, שיוצאים למסע משותף בעקבות ספר עלום. אבל הסיכום היבש הזה לא עושה צדק לספר המצחיק-מורבידי, החכם, הפילוסופי-אך-לא מתפלסף, השנון והמרגש הזה ולגיבוריו, שנעים