מדף הספרים של כשאני יחשוב על כינוי אני אגיד לכם ! - הספרים שדירגה

לילה אחד, כשירח אדום כדם ממלא את השמים של עיר נידחת בשבדיה, שש נערות מוצאות את עצמן ביריד שעשועים נטוש, שכוח מסתורי הביא אותן אליו. הן שונות זו מזו, בהחלט אינן חברות, אבל אל מול נבואה עתיקה שנחשפת בפניהן, עליהן לשמור אחת על השנייה כדי לשלוט בכוחות המדהימים שהתעורר בתוכן. עולם מקביל ומדהים נפרש בפנינו בהדרגה, ובו מתנגשים חלומות

דברים משונים קורים לדַיירָה סנטוֹס. עורבים לועגים לה, אנשים זוהרים מופיעים באוויר, הזמן נעצר בלי אזהרה, ונער יפהפה ומסתורי עם עיניים כחולות וחודרות רודף את חלומותיה. אמהּ של דיירה, החוששת לבריאותה הנפשית, שולחת אותה לחופשה אצל סבתהּ, אישה שדיירה לא פגשה מימיה. הסבתא מבינה את טיבם האמיתי של החזיונות – קריאה לדיירה להגשים את ייעודה

כמה גלגולי חיים תצטרכו לעבור לפני שתמצאו מישהו ששווה למות למענו? גיהינום עלי אדמות. כך מרגישה לוּס כשהיא רחוקה מהחבר שלה, דניאל, המלאך שנפל. עבר נצח נצחים עד שמצאו זה את זה, אבל עכשיו הוא נאלץ לעזוב אותה לפרק זמן, כדי לרדוף אחרי המנודים – בני אלמוות הרוצים להרגה. דניאל מחביא את לוּס ברצועת החוף, בית ספר הנמצא על חוף קליפורניה

"אף פעם לא תנצחי אותי. אף פעם לא תנצחי בקרב הזה, אוור. זה בלתי אפשרי. את לא יכולה לעשות את זה. אז למה את מבזבזת את הזמן שלך?" אני ממקדת את מבטי בפנים שלה, מתבוננת בתווי פניה הקטנים והחיוורים, בשׂערה הכהה, מבחינה בשנאה הממלאת את מבטה האפל. אני חושקת את שיני ואומרת בקול שקט, "אל תהיי כל כך בטוחה. את ממש מסתכנת כשאת מפריזה בהערכה העצמית שלך

יש אהבות שאמורות להתממש... ויש אהבות שמוטלת עליהן קללה... כשלִינָה דוּקֵיין מתחילה ללמוד בבית הספר התיכון היחיד בגַטְלִין שבדרום ארצות-הברית, כל העיירה הקטנה מדברת עליה. כבר שנים שלא הגיע לשם מישהו חדש. להיפך, כל מי שיכול, עוזב את החור הנידח הזה. לינה המסתורית היא אחייניתו של מייקון רייבנווד, המתבודד התימהוני של העיירה, שלא יצא

אוור ודיימן עברו יחדיו אין־ספור גלגולי חיים ונלחמו בכוחות האפלים ביותר על מנת שיוכלו להיות ביחד לנצח. אבל ממש כשהדבר נראה בהישג ידם, קללה רבת־עוצמה פוגעת בדיימן - כזו שיכולה להרוס את הכול. כעת, אפילו המגע הגופני הקל ביותר ביניהם יכול להוביל לתוצאה הרסנית: מוות פתאומי שישלח את דיימן לארץ הצללים, בֵּיתָן של הנשמות האבודות. אוור, הנו

דריה לבנה כבר התייאשה מזמן מלהיות חלק מהמעגל החברתי הנחשב של הכיתה. שלוש שנים היא לומדת איתם יחד באותה הכיתה, אבל הם פונים אליה רק אם הם צריכים ממנה משהו. וגם אז, היא יודעת, זהו חסד זמני בלבד. בשעות הארוכות שאחרי הלימודים היא סגורה בחדרה, מנגנת ושרה, בונה לעצמה עולם פרטי שבו היא יפה ואהובה. שיחה אקראית בין שני בנים מכיתתה חושפת אותה