מפתח תחיית המתים

מפתח תחיית המתים

בן 100 מכאן

מותר להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם
לאחסן במאגר מידע או להפיץ בכל צורה ובכל אמצעי
אלקטרוני, אופטי דיגיטלי או מיכנאי (לרבות צילום והקלטה) לשדר לקלוט ולעשות שימוש מסחרי בכל החומר שכאן



» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 10 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני שבוע וחצי

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של מפתח תחיית המתים


מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

נפח חכם יודע שעליו להכות בברזל בעודנו חם ובל לתת לו להתקרר, וחדש שלושים ושבע ידע שהגיע הרגע לעשות מעשה טרם תדעך תשוקתו הבוערת של שומר ההיכל לנצח אותו במשחק הקלפים ותצטנן, ומתוך אכזבה מרה תעלם לבלי שוב, והרגע הנכון להכות יחלוף יעבור לבלי חזור שנית.
חדש שלושים ושבע בנה יצר והחזיק את מתח המשחק, בעזרת הרמאות, בצורה הגבוהה ביותר שאפשר, ובסופו של המשחק, שהניח שומר ההיכל מידו את הקלף האחרון שנותר במשחק שהיה גם הקלף המנצח בו, לא היה קץ לשמחתו.
תחבולה שנבנתה בזמן כה רב הגיעה לשעתה. קורי העכביש שטווה חדש שלושים ושבע סביב שומר ההיכל בעמל גדול ובסבלנות אין קץ הושלמו והרשת היתה פרושה לרווחה ומוכנה, והגיע הזמן לקצור את מה שנזרע.
קפץ שומר ההיכל וידיו מונפות אל על בתנועת ניצחון, ובשאגת שמחה ענקית מילא את חלל האולם. שחזר שומר ההיכל מהשיכרון שאחז בו מספר שניות וירד מהשחקים והעננים שבהם היה חזרה לרצפה ולקרקע המציאות היציבה גילה לתדהמתו שחדש שלושים ושבע עומד על הבמה לפני הדלתות והחרב בידו.
נשמטה ונפלה לסתו של שומר ההיכל ופיו נפער לרווחה וידו מושטת לפניו ברפיון כמבקשת להשיב את החרב לעצמה, אבל להב החרב המופנה לעברו, ומבטו וזווית פיו המעוקמת מעלה בצד אחד של חדש שלושים ושבע, הבהירו לו שזה לא יקרה. שומר ההיכל נשא את רגליו ואץ רץ לחדר הסמוך להזעיק את ראש הלשכה.
כעבור ניד עפעף אחד או שניים כבר ניצב ראש הלשכה למרגלות הבמה שעליה עמד, נשען על החרב כמו על מקל הליכה, חדש שלושים ושבע, ומאחוריו מבויש ונחבא אל כנפיו היה שומר ההיכל.
אתה יצאת משפיות דעתך והשיגעון השתלט עליך? נזף ראש הלשכה בחדש שלושים ושבע כהורה המדבר לבנו הסורר. חמדת לצון מספיק, והנח לתעלולך זה להסתיים, המשיך ראש הלשכה באותה נימת דיבור, והחזר מיד את החרב לשומר ההיכל.
לא נראה שדבריו של ראש הלשכה עשו רושם כלשהו על חדש שלושים ושבע שענה לו בצורה סתמית אך ממוקדת ובטוחה בעצמה, זה לא יקרה.
חדל משטות זאת כבר והשב את החרב לידיו של המלאך המופקד עליה הוא שומר ההיכל, אמר ראש הלשכה ולא נראה משועשע כלל ועיקר מהתפתחות מוזרה ומפתיעה זו שנחתה עליו כגשם זלעפות ביום בהיר.
שומר ההיכל משוחרר מתפקידו עד להודעה חדשה, פטר חדש שלושים ושבע את בקשתו החוזרת של ראש הלשכה להשיב את החרב למי שבעבר כיהן כמלאך שומר ההיכל.
מה פרוש שוחרר מתפקידו? נזעק ראש הלשכה וטרם הפנים את חומרת הבעיה הניצבת לפניו, אתה רוצה להגיד שמעכשיו אתה הוא שומר ההיכל?
כלל וכלל לא עלה בדעתי לקחת לעצמי תפקיד זה, השיב בנינוחות חדש שלושים ושבע, חשבתי יותר בכיוון של מינוי למנהל הכללי של מקום זה, ושל כל מקום בכלל בעצם.
אין לך שום סמכות חוקית להגדיר לעצמך את התפקיד שאתה ממלא כאן, אמר בטרוניא ראש הלשכה וכבר התחיל לעכל ולהבין למה חדש שלושים ושבע למעשה מתכוון בדבריו.
טועה אתה בכך, ענה כנגדו חדש שלושים ושבע, וזאת כי החרב שנמצאת אצלי ביד מעניקה לי את כל הסמכות שדרושה לי, ותוך כדי שאמר כך הקיש בחוד החרב בעדינות מספר פעמים כנגד הרצפה ונתן בכך רושם ותוקף למילותיו.
זהו מרד במלכות שמים, הצביע ראש הלשכה לעברו באצבע מאשימה.
אתה רשאי לקרוא לזה מרד במלכות שמים אם טוב הדבר בעיניך, המשיך חדש שלושים ושבע את הדין ודברים בינו לבין ראש הלשכה בגישה עימה התחיל אותם, אך לי זה לא משנה כהוא זה ומאום, כי המציאות והעובדות בשטח נשארות כפי שהן, וכדאי שתתחיל להתרגל לרעיון שאני כאן מנהל את ההצגה מעכשיו.
בזמן שראש הלשכה עמד על מקומו ותהה מה יעשה עם מצב הביש הזה שהתגלגל לפתחו ונפל בחיקו, הלך המלאך שעד לפני זמן לא רב היה שומר ההיכל להעביר את החדשות ולספר את הבשורה למלאכים נוספים.
שהתחילו להתאסף באולם למרגלות הבמה עוד ועוד מלאכים שבאו לראות את המצב החדש והמוזר, פנה אליהם חדש שלושים ושבע והכריז קבל עם ועדה בפניהם שהוא שמח שהרבה מלאכים התקבצו לראות במו עיניהם את טקס ההכתרה שלו למלך מלכי המלכים, ומכאן ועד קץ הדורות כולם, מתכוון הוא להיות במעמד של אל ושליט עליון על כל מה שקיים. אני כאן האדון אני האלהים ואתם תהיו נתיני הטובים או שאת להב החרב מידי תטעמו, הצהיר והשמיע לאוזניהם את הדברים.
כפירה, בזיון, חילול הקודש צעקו לעברו המלאכים, וחלקם הוסיפו משפטים כמו, אלהים לא יסלח לך, אלהים יעניש אותך ועוד דברים ברוח זאת.
נכתב לפני שבוע וחצי
פרק שישי


ההיגיון הצרוף של דרך האמת לא סביר שיכחיש ויפקפק בכך שמי ששתי עיניו בראשו, ועינו האחת מעט רחבה מאחותה, הרי שבת זוגתה היא עין צרה, ולכל היותר גם אם עין צרה אינה מהתכונות הנפסדות ביותר, לטעון כי תכונה זו הנה מהמעולות והמשובחות גם לא ניתן.
שיצא חדש שלושים ושבע מפגישתו עם ראש הלשכה וסיים עם הרהורי ומחשבות הכפירה שלו נוצר מצב מעניין בו התלכדו והתמזגו יחדיו שתי תכונות שלו. חוסר תוחלת בשילוב עין צרה הולידו בקרבו תכלית וכוונה. שאיפתו של חדש שלושים ושבע מעכשיו היתה הכבוד והעוצמה שבשלטון.
ממקום זה, הגה חדש שלושים ושבע, אפשר לנתב נווט ונהל את כל העולם כולו, וזה אכן מקום ממשל ראוי למלך מלכי המלכים שליט היקום העליון, ומשום שאין כזה כרגע בנמצא יכול אני להמליך את עצמי על כל מה שקיים.
בו בזמן שריחפו בנשמתו מחשבות השליטה וראה בדמיונו כיצד כל המלאכים משתחווים לכבודו ועושים מבצעים וממלאים את הוראותיו ודברו, כבר עסק חלק אחר בו במחשבות תחבולה ועורמה כיצד להשיג את יכולת השליטה במקום זה.
השתלבו כל מחשבותיו לכדי זרם אחד וגילו לפניו את הכלי שיאפשר לו להגשים את חלומות התהילה. חדש שלושים ושבע הגיע למסקנה לא רעה לאור כל מה שידע, שהמלאך שמחזיק בחרב, שלפי שעה אוחז בה שומר ההיכל, למעשה בידו השליטה במקום זה, והחרב היא שרביט המלוכה כאן, ומי שאוחז בה יכול לכוון את הכול כרצונו.
חדש שלושים ושבע שוב העסיק את עצמו במקביל. על הקו האחד של מחשבתו הריץ כל מיני תוכניות ורעיונות כיצד ישיג את החרב הנכספת ויוציא אותה מהמלאך שברשותו היא נמצאת, ועל קו דמיונותיו צייר לעצמו תמונות מחיי המלוכה העתידיים שלו, בהן הוא מוחה בהבל פיו כוכבים שלמים על יושביהם משום שהעזו להחציף פנים נגדו ולהטיל ספק באלוהותו, או איך הוא מקדם ומוקיר את המלאכים הטובים עושי דברו הסרים למשמעתו, ומצד שני מעניש בחומרה את כל אותם שעברו על אשר ציווה ולחוקיו לא שמעו. ובעודו מתענג על חלומות מלכותו לעתיד לבוא מצד אחד, הגיע מהעבר השני לדרך פעולה שעשויה להצליח להביא לחזקתו את החרב שתהפוך אותו למלך מלכי המלכים של העולם ולסוג של אל בשר ודם, מין הגשמה של אלהים על פני האדמה.
לא היתה לחדש שלושים ושבע איזו משנה ברורה וסדורה אבל ידע הוא לכל הפחות שעליו להתקרב ולהפוך לחברו ורעהו הטוב של המלאך שומר ההיכל, ולחכות להזדמנות שתגיע מתישהו על מנת לתפוס את החרב.
החל חדש שלושים ושבע לבוא ולבקר את המלאך שומר ההיכל לעיתים תכופות ולהעביר עימו את הזמן בשיחות. היה חדש שלושים ושבע מספר לו כל מיני חדשות והיה מספר לו כל מיני הרצאות ששמע, ולפעמים גם הביא עימו ספר מהספריה על איזה נושא שדיבוריהם עסקו בו ולמדו ממנו יחדיו, וכך בעוד המלאך שומר ההיכל יושב עימו לבטח, חדש שלושים ושבע חרש עליו רעה, ורק חיכה להזדמנות הנאותה בה יוכל סוף סוף לתפוס את החרב ולהעביר את שרביט המלוכה לידיו.
פגישות וישיבות רבות מספור עברו עליהם יחדיו, אך בכל אותו הזמן לא משה החרב מידו של שומר ההיכל ולו רק לרגע אחד קטן.
כה קרוב היה חדש שלושים ושבע למטרתו ועם זאת לא היה רחוק ממנו מהשגתה. כבר כמעט ואמר נואש ונסוג אחור, אלא שתעלול מבריק דג לפתע פתאום בחכתו מאי שם.
למה לא חשבתי על זה קודם? התפלא על עצמו ביותר. מן הסתם שרק בשיחה לא אוכל לפתות אותו או להסיח ממנו את דעתו מספיק על מנת שיניח את החרב, חשב שלושים ושבע. מה יעסיק את ידיו ואת נפשו טוב יותר ממשחק קלפים? הזדקפה והתעצבה התרמית לנגד עיניו. מאז ומעולם, עלה בראשו של חדש שלושים ושבע בעודו מחכך ידיו בהנאה למחשבותיו, דרכם של הנוכלים להוציא את מה שהם רוצים מהתמימים במשחקי מזל.
לא ארך זמן רב מדי וחדש שלושים ושבע יצר שתי חפיסות קלפים והתחיל מדי פעם להעביר חלק מהזמן שבילה יחד עם המלאך שומר הסף במשחק.
בתחילה הציע חדש שלושים ושבע את משחק הקלפים כדרך אגב בפגישותיהם ולימד את חוקי המשחק לשומר ההיכל, אך לאט לאט התחיל שומר ההיכל להראות סימנים של התמכרות לעניין.
בשתי סיבות נעוץ היה הדבר. הסיבה הראשונה והמובנת מאליה היא שלשומר ההיכל היה על פי רוב משעמם למדי לבדו, והמשחק הפעלתנות והחברה קנו בו אחיזה מתוך כך. סיבה שנייה נעוצה בעובדה שחדש שלושים ושבע הכניס בו תשוקה עזה לנצח סוף כל סוף במשחק שעדיין לא הצליח לזכות בו, מפני שחדש שלושים ושבע ניצל את התמימות של שומר ההיכל, וברמאות ותוך שהוא מחביא את חפיסת הקלפים השנייה בשרווליו ושולף משם קלפים כנדרש, ניצח כל משחק.
שביקש שומר ההיכל מחדש שלושים ושבע שישאיר בידיו את הקלפים כדי שיוכל לשחק גם עם מלאכים אחרים היה ברור ששומר ההיכל התמכר למשחק באופן סופי ומוחלט. חדש שלושים ושבע נענה בחפץ לב לבקשתו והעניק לו כדורון את הקלפים שי במתנה.
כאשר ראה שומר ההיכל שמצליח הוא לנצח במשחק הקלפים מלאכים אחרים ששיחק עימם בתדירות גוברת והולכת, וגם הם כבר היו מנוסים ומשופשפים במשחק אבל טרם עלה בידו לגבור על חדש שלושים ושבע שהמשיך כהרגלו לשחק עימו ולנצח אותו תמיד, רק גברה תשוקתו ורצונו, וכל מעייניו הופנו למשימה של לנצח את האלוף הבלתי מעורער שניצב כנגדו.
נכתב לפני שלושה שבועות
ראש הלשכה הסתכל על חדש שלושים ושבע וחייך כממתיק סוד ואז פתח ואמר, אלהים הוא כל יודע.
ביקש חדש שלושים ושבע מעט הרחבה מראש הלשכה. אם תואיל בטובך קצת לפרוש את היריעה ולהסביר את דברך, אמר חדש שלושים ושבע, מפני שהמושגים הכוללים הכול בכול מכול, כמו המושג כל שבו השתמשת, ובפרט מושגים כגון כל יכול או כל יודע מעורפלים מדי לדידי, וזקוק אני להבהרה שתסיר את האפלה המכסה את הבנתי באשר למשמעות המושג כל יודע שייחסת אותו לאלהים לא מכבר.
אל תדאג, חייך ראש הלשכה ואמר, מיד אסיר ממך את הטרדה הזו ואשיב את הגיונך על כנו. אני בהחלט מקבל, הנהן ראש הלשכה לעבר חדש שלושים ושבע בהבנה ובסבר פנים נאות, שמושג כמו כל יודע אכן עלול ויכול לבלבל מעט גם את המוחות המבריקים שהגיון חזק ובריא יש להם, ולכן אסביר לך את הדבר. לאורך נצח הזמן כל מה שעשוי להתרחש הרי כבר ארע, נכון? שאל ראש הלשכה.
נכון, הסכים עימו חדש שלושים ושבע.
ולאורך הנצח, כל מה שלא יכול להתרחש גם לא יקרה לעולם?
הסכים חדש שלושים ושבע גם לדבריו אלו של ראש הלשכה.
אז אלהים יודע את כל מה שתמיד יקרה וכבר קרה וגם יודע את מה שלעולם לא קורה, סיכם ראש הלשכה את הטיעון.
חדש שלושים ושבע הרהר על מה שאמר ראש הלשכה, ואז פנה אליו שוב ואמר, תן לי בבקשה ממך דוגמאות למשהו שלא יכול לקרות, ואל תשתמש בדוגמאות של דברים מופשטים הלקוחים מעולם הגיאומטריה והאריתמטיקה אם אפשר.
דוגמאות צריך אתה? אין בכך קושי כלל, אמר ראש הלשכה. מיד אציג לפניך דוגמאות, הודיע ראש הלשכה בעודו חושב לרגע ושאל, האם ייתכן שיהיה בעולם כיסא שאף אחד לא יכול לשבת עליו? האם תיתכן מציאות שעל ראש הפרה עומדת גבעה?
לא ייתכנו דברים שכאלו, השיב חדש שלושים ושבע.
אם כך, ואם ירדת לסוף דעתי, מבין אתה מה פירוש לייחס לאלהים את התואר ולומר עליו שהוא כל יודע, סיכם ראש הלשכה את דבריו וסיים ונעל את הפגישה במילים, מקווה אני שהייתי לך לעזר אבל אני חייב לשוב לעניינים דחופים ובוערים אחרים שלא סובלים דיחוי, ואני מקווה שתסלח לי כעת ושלום לך.
יצא חדש שלושים ושבע מפגישתו עם ראש הלשכה שונה מכפי שנכנס אליה. בעקבות השיחה שקיים עם ראש הלשכה כל אותה זחיחות אמונה שעוד איכשהו החזיקה מעמד בנשמתו נמוגה והתאיידה לבלי שוב. כמו קיר המתנפץ ומתפרק לבנה אחר לבנה ומקטע אחר מקטע כך נשבר ללא תקנה סכר אמונתו, ושיטפון הכפירה גלש וזרם לתוך הוויתו ומלא אותה עד גדותיה.
אין זאת, בטח חדש שלושים ושבע במסקנתו, שאין אלהים במקום הזה כלל וכלל. אם במקום הזה אי אפשר לפגוש את אלהים ואף מלאך כאן לא ראה ולא שמע ממנו דבר, אזי אלהים לא קיים כלל ויכולים הם להאמין לאיזה אגדה או בדותה שהם רוצים. והסיפור אודות אלהים מאחורי הדלתות הוא רק המצאה ואמתלה שבעזרתה משמרים מי שבשלטון כאן את הסדר הקיים. מקום זה שאני נמצא בו מתנהל בדיוק כמו כל שאר החברות והארגונים שקיימים בעולם. המנהיג מקבל את הסכמת שאר חברי הקבוצה או שכופה את הנהגתו מפני שיש לו הכוח לכך, והחוק הצדק והסדר הם רק מה שנראה בעיניהם כטוב וניתן לכפות אותו וזה הכול.
אין אלהים ואין דין ואין דיין וכל אחד יעשה הישר בעיניי עצמו. הצדק בעולם הוא יכולתו של מי שבשלטון נמצא, להחזיק תחתיו את כל השאר ותו לאו, וכל עוד הוא מצליח לאחוז ברסן ולהחזיק בסמכותו בכל דרך שהיא הרי זה הטוב וזה המשפט. מי שבידו הכוח להחזיק בשלטון הוא האוחז בו וככל שיצליח לשמר את עצמו כסמכות העליונה הרי זה משובח.
אין אלהים בעולם ומלאכים זה רק עוד סוג של צורת חיים. מי שיש בו את העוצמה הדרושה להניע ולנהל את הדברים בהתאם לרצונו ולהשקפת עולמו יכול לעשות כן, וזאת הדרך בה קורים ומתרחשים הדברים בפועל ולמעשה בכל מקום ברחבי העולם.
לשווא ולחינם חיפשתי את אלהים זמן כה רב פשוט משום שהוא לא קיים. ומצחיק לחשוב איך מניע שאינו מונע, ולמעשה כלל לא נמצא, מנהל פה לכאורה את מה שקורה, גיחך לעצמו חדש שלושים ושבע לעצם מחשבותיו.
נכתב לפני חודש
מוכרח אני להודות, אמר ראש הלשכה והפעם תופף בכריות אצבעותיו על השולחן, שלא יצא לי לפגוש במקרה כשלך ולנסות להביא לפתרון את הבעיה שהצגת בפניי. תמהני, הרהר ראש הלשכה, מה אעשה ויניח את העניין בשלום.
אזלת היד שהראה ראש הלשכה כלפי מקרהו, דכדכה את רוח חדש שלושים ושבע אף יותר ורוקנה את מפרשיו כליל. מתוך עומק ייאושו שהולך ומתגבר הפטיר לעבר ראש הלשכה, אז תשאל את אלהים מה לעשות עימי אם אתה לא יודע.
נחרד ראש הלשכה מדברי חדש שלושים ושבע והשיב מיד ובנחישות כי, לשאול את אלהים אינו בא בחשבון כלל, ואפשרות שכזו כלל אינה עומדת על הפרק.
ראש הלשכה רצה לחזור ולשקוע במחשבותיו אבל את הניצוץ שנדלק מחדש אצל חדש שלושים ושבע כבר לא היה ניתן לכבות שוב.
מדוע, שאל חדש שלושים ושבע, בלתי ניתן לך לשאול את אלהים באיזה עניין? האם, התעניין להבין, זה בגלל שזו שאלה שאין בה עניין רב או בשל החשש להטריד אותו על דבר פעוט ערך כגון זה?
לא זו הבעיה או הסיבה, נענע ראש הלשכה את ראשו תוך כדי דבריו.
אז מדוע אם כן לא תוכל לשאול את פי אלהים דבר מה? הרי אתה ראש הלשכה, התפלא חדש שלושים ושבע, וכבר מזמן שכח את הסיבה לשמה הגיע לראש הלשכה.
אם סבור אתה בטעות או חושב בשגגה שרק מעצם העובדה שאני ראש הלשכה, יכול אני להיכנס ולבוא לפני האלהים בכל זמן שארצה בכך, ולבוא מעבר הדלתות לתוך היכל קודש הקודשים בכל שעה שחפץ לבי בכך, אתה אינך מבין את המציאות.
אני איני מבין את המציאות? חשב לעצמו חדש שלושים ושבע, וכבר הבהבו במוחו כל אותן הנורות שריצדו שם בעבר וחשבון אורותיהם סכומו כפירה. אבל הוא החריש ורק שאל, אז באלו אירועים יכול אתה כראש הלשכה לבוא מעבר לדלתות לקודש הקודשים ולהתייצב לפני כיסא אלהים ולדבר עימו?
אין בזאת איזה לוח מועדים ורגלים קבוע ומוסדר לכך, השיב לו.
אז אתה לא יודע מתי תהיה הפעם הבאה שתתייצב לפניו ותשוחח עימו, ותוכל לשאול אותו גם על הבעיה הפעוטה שלי באותה ההזדמנות?
השקט מראש הלשכה נשמע היטב.
אני מבין, אמר חדש שלושים ושבע והמשיך בחקר האמת שכבר חש בניחוח טעמה אבל טרם נאמרה בפה מלא, ומכיוון זאת שאל את ראש הלשכה, מתי בפעם האחרונה נפגשת עם אלהים פנים אל פנים והחלפתם משפט או שניים?
מעולם לא קרה כדבר הזה, הודה באי נחת קל ראש הלשכה, וניכר בו שהוא מעט מוטרד משאלות וחקירות כאלו שאינו מצוי ורגיל בהן.
אתה רוצה להגיד לי שאף פעם לא פגשת את אלהים? והרי אתה ראש הלשכה שלו, הוסיף ואמר חדש שלושים ושבע, ובעצם לאמיתו של דבר, לאור כל מה שראה מתחילת שהותו כאן לא התפלא על כך כלל והדבר לא הפתיע אותו אף לא במקצת.
עד כמה שמוזר הדבר ייראה בעיניך, אך זו האמת.
אז מי מינה אותך לתפקיד ראש הלשכה של אלהים, אם לא אלהים הושיב אותך במעמד זה ונתן לך את הסמכות לפעול בשמו?
ירשתי את תפקיד ראש הלשכה מהמלאך ששימש בזה לפניי, היתה התשובה.
והמלאך שהיה קודמך בתפקיד ראש הלשכה, המשיך חדש שלושים ושבע לחפור על מנת להגיע לעֲבי ועומק האמת, הוא פגש את אלהים וקיבל את הסמכות ממנו?
לא זכור לי ששאלתי אותו או שדיברנו בנושא זה כלל, אמר ראש הלשכה ונראה היה שהוא פשוט מרחף בתמימות עקשנית מעל לשיחה ולא יורד כלל לקרביה.
אז מה בעצם יכול לומר לי ראש הלשכה של אלהים אודותיו מלבד זה שהוא נמצא מעבר לדלתות ששומר עליהן מלאך עם חרב ואף אחד לא נכנס לשם או למעשה ראה אותו?
נכתב לפני חודש
חיפוש תחום עניין ומציאת משמעות הם לא משהו שעשוי מישהו לשקר או לרמות את עצמו לגביהם. האפשרות לומר, ולהסתיר מהידיעה הפנימית הנוכחת שישנה וממלאת, שדבר חסר חשיבות הוא למעשה בעל משמעות עמוקה או שאיזה עניין סתמי הוא לאמיתו של דבר עניין מרתק עד מאוד, לא ממש תתכן, ולא ניתן להחביא בנפש בדיה שכזו, כאשר ברור בבהירות רבה שלא כן הוא.
הרי אני כבר כאן, הפך את דפי הגיונו מצד לצד והתבונן ושקל אותם, אז בוודאי מוטב לי שאנצל את האפשרות, ואולי אמצא לי עיסוק מה בין האפשרויות הרבות הפרושות לפני על מנת להפיח חיים ברוחי, וליצור לי כר משען שייצוק תוכן בתוך נשמתי.
זה אמנם לא מה שתיאר לעצמו בדמיונו חדש שלושים ושבע אודות העולם העליון כפי שחשב שהוא יהיה, אבל אין טעם ליפול כתוצאה מכך למרה שחורה ולשחות בביבי הייאוש בשל כך, ועליו להסתגל למצב ולהניע עצמו להפיק את המרב שהוא יכול.
באין יד מורה ומכווננת אותו, מצביעה ומצווה עליו לעשות כך או אחרת, חדש שלושים ושבע פשוט התחיל להתעניין בכל מה שנקרא לו בדרך או שפגע בו במקרה.
בלי איזו תכלית גדולה המוליכה אותו בנתיב מסומן הסתובב לו חדש שלושים ושבע ברחבי המקום וביקש להחליף את השעמום והריקנות בתפארת הנשגבות, ובהיפעלות שתשא חן בעיניו.
מילוי הזמן הפנוי שהיה לו לרוב לא היתה משימה פשוטה כלל ועיקר. לו לפחות הייתי יכול להעביר מדי פעם את רגעי השממה בשינה הגונה היה נפלא, חשב לעצמו. אך יען כי מלאכים אינם זקוקים לשינה, ולמעשה אינם ישנים כלל, וערים הם ונמצאים בהכרה כל הזמן, נחסך ממנו לעשות כן, ובמצבו הנפשי המפוהק לא מצא הוא עונג בכך שנגזל ממנו הצורך לישון, ובכך להעביר את הזמן שהזדחל כמו צב בעיניו.
מהר מאוד הוא גילה ונוכח לדעת, שמה שעשוי להיחשב אצל המלאכים כשיחות חולין גם הוא קשור בעיסוקיהם. הוא הרגיש את עצמו לא שייך, ולא מצא בשיחות אלו עניין, כמו שכל אחד יחוש אם יצטרף למספר אנשים שהוא בקושי מכיר העובדים במקום משותף, ושאפילו בשעת הבילוי החברתי שלהם בשעות הפנאי בערב מדברים ומשוחחים פחות או יותר רק על נושאים הקשורים למקום עבודתם.
את זמנו חילק בעיקר בין שלושה תחומי עיסוק. שוטטות עקרה היתה אחד מהם. גם אולם המוסיקה היווה איזשהו מקום מפלט עבורו. העיסוק השלישי לעומת זאת יצר אצלו לפעמים את התחושה של זמן איכות. היו אלו ההרצאות שהצליחו ממש למשוך את אוזנו במלואה.
לרוב לא היו בהרצאות או בדיונים שהתקיימו אחת למדי פעם באולם המשמש אף כהיכל המשפט מציאות גדולות עבורו, מפני שלא תמיד הבין אפילו במה מדובר בדיוק או שסתם לא הצליחו לתפוס את תשומת לבו כי הן נסבו על דברים שלא מצא בהם עניין והיו תפלים בעיניו. אבל יש לפעמים שכמרגלית טובה בעיניו היתה איזו הרצאה והצליחה לרתק אותו מתחילתה ועד סופה, ועברו אליו באמצעותה חידושים מלאי עניין באיזה נושא שכלל לא שיער את קיומו, או חשב אי פעם שמלאכים עוסקים בפרטים כגון אלו שהתגלו לפניו בהרצאה, ולשעה קלה נחה עליו דעתו במידה ניכרת מהרגיל.
שעון החול של מה שכולם ללא יוצא מהכלל הם חלק ממנו המשיך להתקדם רבות, ברם, מצבו של חדש שלושים ושבע כאילו לא השתנה והזמן עמד בקיפאונו מסרב מלכת, וחדש שלושים ושבע לא מצא את מקומו. אפילו מלאכים שהגיחו זמן ניכר אחריו מתוך חדר האור כמו המלאכים חדש ארבעים ואחת וחדש ארבעים ושלוש, ושלא לדבר על מלאכים שקדמו לו, כבר מצאו לעצמם איזה עיסוק שהשביע את רצונם וקיבלו תפקיד זוטר כזה או אחר לטעמם.
לבסוף כלו כל הקיצין, ולא יכול עוד חדש שלושים ושבע לשאת כל זאת ולו רגע נוסף אחד, ובנחישות עשה את דרכו בלא תאום מראש למלאך המחזיק בתואר ובתפקיד של ראש הלשכה.
חדש שלושים ושבע נכנס בסערה כמו רוח פרצים לתוך חדרו של ראש הלשכה בלי הזמנה, ועוד לפני שהבין בכלל ראש הלשכה את שהתחולל או מתרחש עליו בלי הכנה, שפך עליו חדש שלושים ושבע את מר לבו באנחה כבדה, מלאה וגדשה הסאה עד בלי די, אמר בקול סדוק ונשבר לראש הלשכה, לא באפשר לי עוד להכיל זאת ולהישאר במצבי העגום יותר.
אירוע לא שגרתי ודי נדיר היה, שמלאך זוטר נכנס בשצף קצף לראש הלשכה ככה סתם פתאום ופונה אליו בדברי מצוקה, ומכיוון זאת, הסיט ראש הלשכה את שהיה מונח לפניו במרכז השולחן לשוליו, וזנח לרגע את עיסוקיו השוטפים, למען יוכל לרכז את ענייניו במקרה לא שגרתי זה, שנחת עליו בלא הודעה מוקדמת, בכובד הראש הראוי למקרים שכאלו.
ראש הלשכה סימן בידו לחדש שלושים ושבע לתפוס מקום שבת על הכיסא הפנוי שמעברו השני של שולחן העבודה שלו, ואמר לו ברכות ובנינוחות שקטה, ספר לי מה מציקך ובמה אפשר לעזור לך.
שלום לך ראש הלשכה, אמר חדש שלושים ושבע לאחר שהתיישב על הכיסא המוצע לו, ואני מתנצל על ההפרעה הזאת ומודה לך שאתה מפנה זמן למעני, כי במלוא פשטות המילים והכוונה איני יכול עוד.
ראש הלשכה הסתכל עליו בחינה קצרה ואמר לו, סבור אני שטרם נפגשנו והתוועדנו אחד לשני, ושאל כהמשך דבריו, אתה חדש כאן?
קוראים לי חדש שלושים ושבע אז אני מניח שהתשובה היא כן, השיב לו בעגמומיות.
אני מבין, אמר ראש הלשכה בעודו טופח קלות בקצות אצבעותיו אלו כנגד אלו מעל פני השולחן, ושאל את חדש שולשים ושבע, ומה הדבר שטורד את מנוחתך כל כך עד שלא יכולת להתאפק עוד ובאת לדבר עימי?
הבעיה היא, הסביר חדש שלושים ושבע לראש הלשכה, שאיני מוצא מקלט בנפשי מפני חוסר ואפס המעש שאופף ומכסה אותי, ועד לכלות וקצה טווח אופק מבטי איני רואה איזו תכלית עניין או מטרה לנגד פניי. באמת ובתמים ששמתי על לבי למצוא לי איזה עיסוק שיניח את דעתי וימלא את זמני, אך כזאת טרם נגלה לפניי, ואני משוטט כה וכה בחוסר בררה ובלא חפץ כבר זמן רב כאן.
ומה חשבת שתעשה כאן? שאל ראש הלשכה בפנים כנות.
בדמיוני חשבתי שאצטרף לקהל קדושים המשרתים את אלהים ועושים את שליחותו, והנה הגעתי לפה ואין כאן זכר לדבר הזה בכלל. כל שיש פה זה מלאכים העוסקים בדברים כאלה ואחרים, שאמנם יפים וראויים הם כשלעצמם, אך כל קשר בינם לאלהים איני יודע מהו, ולא אלהים הפקידם, את שעליו הם טורחים ועליו הם אמונים, ובשל כך מצאתי עצמי כאן אבוד קמעה ואובד עצות ולא מוצא אני את ידיי ואת רגליי, ואנה אלך ומה אעשה לא אדע.
נכתב לפני חודש
והנה, שהלך ופסע באולם המרכזי והמשיך בדעתו באותה הבעיה, ראה מלאך המרחף ויורד מהתוהו לעבר הרצפה. המלאך אז ניגש לאחד הקירות של האולם המרכזי, הסתכל שם על דבר מה, ורשם לפניו משהו בתוך ספר עב כרס שהיה עימו.
מלאך היורד ויוצא מן התוהו אינו דבר שכיח, ובראות חדש שלושים ושבע את המחזה ניתק לרגע חוט מחשבותיו.
חדש שלושים ושבע ניגש לאותו מלאך, פנה אליו וברך אותו בשלום. המלאך סיים לשרבט עוד איזה דבר באותו ספר שהחזיק בידו, הסב את פניו אליו וענה לו בשלום.
לא זכור לי שנפגשנו כבר בעבר, אמר לו אותו מלאך, אתה חדש כאן נכון?
אמת יציב ומדויק, ענה לו חדש שלושים ושבע והציג את עצמו. פשוט ראיתי שמהתוהו הגעת, התחיל להסביר לו את מעשיו, והסקרנות הוליכה אותי אליך לברר מי כבודו.
המלאך סגר את הספר ואמר, אני נקרא עתיק יומין.
עתיק יומין זה הרי אפילו יותר מישן נושן, הופיעה המחשבה על רקע תודעתו, אתה הראשון מבין המלאכים? שאל.
בהחלט לא, נתן עתיק יומין תשובה נחרצת, שאני רק הגעתי לכאן, הראשון כבר זמן רב לפני בואי לא היה פה, והלך למלא את התפקיד של עץ החיים.
עץ החיים? תהה בקול חדש שלושים ושבע, זהו עץ שמי שאוכל מהפרי שלו זוכה בחיי נצח?
חיי נצח, כך אמר עתיק יומין, אינם איזו מחלה חשוכת מרפא שאתה יכול להדבק בה על ידי אכילה של פרי. עץ החיים, הסביר לו, הוא זרז של התפתחות צמחיה בכוכבי לכת שוממים. מדרך הטבע בכל כוכב לכת שיש בו תנאים מתאימים והולמים ללבלוב וגדילת צמחים, בשלב כלשהו, סביר להניח, יחלו להתפתח בו צמחים. תהליך זה הפועל במסלול הרגיל אורך בדרך כלל זמן רב מאוד, ועץ החיים משמש כזרז המאיץ תהליך התפתחות טבעי זה ויוצר אותו בפרק זמן קצר יחסית, עשרות אם לא מאות מונים מהר יותר. המלאך הופך את עצמו מתוך ובשימוש אונו וכוחו הפנימי לשם כך, בכוכב לכת נטול צמחיה אך בעל תנאים מספקים לכך, לעץ מרהיב ועצום ממדים מכל עץ שראית עד היום. תחת חופת נוף העלים של העץ המפואר נוצרים תנאים המאפשרים לצמחיה להתפתח ביתר קלות. העץ מעניק בצילו מחסה מפני השמש הקופחת ברד ומכות קור. האדמה שנמצאת בצילו יכולה לשמור על לחות הקרקע היטב כי אינה חשופה לקרני השמש הקופחת, והוא משתמש בשורשיו לנקז מים עודפים אם עולה הצורך וזה נחוץ, ובכך לשמור על לחות קרקע אחידה. בנוסף לכול, העלים הנושרים ממנו משמשים כדשן המזין ומפרה את האדמה תחתיו. עץ החיים משמש בית גידול מופתי להתפתחות צמחים, והופך תנאי סביבה סבירים ורגילים לתנאים מושלמים כמעט לחלוטין, ומבצע עבור כוכב לכת שומם זה את קפיצת הדרך בכל הקשור ליצירת עולם הצומח שבו. שעוזב לבסוף המלאך הוא משאיר מאחוריו באזור הקטן יחסית שבו עמד העץ, ובסביבתו הקרובה, צמחיה ותיקה מושרשת היטב, עמידה ומבוססת, שתוכל להמשיך להתפתח ולהתפשט הלאה על פני הכוכב באורח הנפוץ והטבעי.
מה שסיפרת לי עכשיו הוא פשוט מעשה תפארת להשתבח בו, התפעם חדש שלושים ושבע, הוא כבר רצה להניח לעתיק יומין לחזור לעיסוקיו כשבצבצה שוב בקפלי מוחו אותה בעיה נודעה שהוסחה ממנה דעתו בעקבות סיפור ההסבר המרתק של עץ החיים, ועל כן ביקש לשאול שאלה נוספת.
בבקשה אתה יכול לשאול, אמר לו עתיק יומין.
חדש שלושים ושבע שאל את עתיק יומין, האם אפשר לאלהים הכל יכול ליצור אבן כל כך כבדה שאפילו הוא בעצמו לא יוכל להרים אותה?
עתיק יומין חשב דקתיים תוך כדי שהוא מלטף את סנטרו וצווארו, ואז בתגובה שאל את חדש שלושים ושבע, ועל מה מונחת האבן?
אני לא מבין מה זה חשוב כל כך או משנה על מה האבן הזאת מונחת, הודה חדש שלושים ושבע.
אני יכול להבין, ציין בפניו עתיק יומין, מה פרוש להרים את הכוס מהשולחן, או את המשפט, להרים את הבגדים המפוזרים על השטיח. תנאי הכרחי הוא שדבר יהיה מונח על משהו למען אפשר יהיה להרים אותו ממנו. ולכן אני תמה, הוסיף עתיק יומין, שאם מדובר על אבן כל כך כבדה שיש ספק אם אפילו אלהים בכבודו ובעצמו יכול להרים אותה, היכן היא מונחת. וזה הטעם, מדוע שאלתי, על מה מונחת האבן הזו?
חדש שלושים ושבע הרהר מספר רגעים וחשב על מה שאמר לו עתיק יומין, ודקה נוספת של חשיבה הביאו אותו לומר, אתה מפספס את כל העניין, תן לי לנסח את השאלה מחדש בבקשה.
אתה מוזמן לעשות כן, היתה תשובתו של עתיק יומין.
שאל חדש שלושים ושבע, האם אלהים יכול לעשות קשר בחבל, שיהיה כל כך מסובך וכל כך חזק, שאפילו הוא לא יוכל להתיר ולפתוח אותו?
עתיק יומין הסתכל עליו לשניה ואז שאל אותו, מאיפה הגיעה אליך ההשראה לשאלות הללו? כיצד הגעת אליהן?
חדש שלושים ושבע סיפר לו בקצרה את השתלשלות הדברים ועל רצונו לחקור אודות אלהים, ואיך הופנה לבסוף על ידי הספרן הראשי לאותו עמוד בספר ששם מנוסחת השאלה כפי ששאל אותו בתחילת הדיון.
עתיק יומין שוב ליטף את סנטרו וגרונו ואמר, הייתי צריך לדעת ישר שהצגת את השאלה בהתחלה שהסתכלת בספרו של המלאך פרדוקס.
חדש שלושים ושבע רק התבונן עליו וחיכה להמשך דבריו, ואלו אכן באו.
לפי מה שאני מבין, מה שמעניין אותך באמת הן לא שאלות כגון, האם הצייר הטוב ביותר יכול לצייר ציור גרוע? או דוגמת, האם הבלתי מנוצח יכול להפסיד לעצמו? מה שאתה רוצה לברר הוא הקשר בין אלהים לבין המושג כל יכול, וזה חלק ממה שיצר את הבלבול בהגיונך ואת הספק בלבך. החזקת מראש בדעה שאלהים הוא כל יכול, והשאלה מתוך הספר של המלאך פרדוקס ערערה מצד אחד על דעה זו ומצד שני לא שללה אותה, והגיונך הסתובב כגלגל ללא דרך מוצא.
מוח מסתובב לריק במהירות, זאת אכן דרך מדויקת לתאר את החוויה, אמר בחיוך עגמומי חדש שלושים ושבע.
בוא נבחן רגע את המושג כל יכול, ונסיר ממנו צעיף או שניים ברשותך?
רשותי המלאה ניתנה, הכריז חגיגית חדש שלושים ושבע.
ובכן, הקשה עתיק יומין, האם כל יכול מסוגל ליצור משולש שמול הזווית הצרה ביותר שלו תהיה ניצבת הצלע הארוכה ביותר שלו?
מבלי למצמץ ענה חדש שלושים ושבע, בוודאי שלא.
והאם, עתיק יומין הקשה פעם נוספת, אפשר ליצור ריבוע הכלוא בתוך ריבוע אחר, כך שקודקודי הריבוע הכלוא נמצאים על צלעות הריבוע הכולא אותו, ששטחו יהיה קטן ממחצית שטחו של הריבוע הכולא?
הוא היא צריך לעיין בזה קצת, אך לבסוף ענה, לא, אין סיכוי.
נוכל אם כן להגיע למסקנה שיש דברים שלא ניתן לעשות ואי אפשר לבצעם?
ההיגיון התבונה והשכל מורים ומצביעים על מסקנה זאת, הסכים חדש שלושים ושבע.
אז מה זה אומר על המושג כל יכול?
זה אומר שהוא לא יכול להיות קיים במציאות, או אם נשתמש במילים אחרות, שהוא מושג לא ממשי, ניסח את הדברים חדש שלושים ושבע.
יפה, אמר עתיק יומין, אז העניין מסוכם ואנו מחזיקים בדעה שאין דבר כזה כל יכול.
אז באיזה מקום זה מציב ומשאיר את אלהים? רצה לדון בנושא עד תומו חדש שלושים ושבע.
אני לא יודע מספיק על אלהים, דיבר לאט עתיק יומין, בשביל לענות על שאלה זו, אבל, והטעים את המשך דבריו גם כן באטיות ובזהירות, לכל היותר אפשר לומר, כי אלהים יכול לעשות כל מה שניתן לעשות, אולם, כל יכול גם הוא לא.
חדש שלושים ושבע נפרד בידידות מעתיק יומין והלך להמשך דרכו באנחת רווחה, ובהרגשה טובה, שאבן כבדה שרבצה על לבו ירדה הוסרה ממנו, ונעלמה לה כלא היתה שם מעולם.
טוב, אישר עם עצמו את שחש, אחדל להיות בלש ואפסיק לחקור בעניין, ואנסה לי למצוא דבר מה אחר להשקיע בו מהוויתי.
נכתב לפני חודש
בספריה הוא כבר הסתובב קצת והתהלך מעט בין אולמות הקריאה הרבים המאורגנים בסדר לפי נושאים ומחלקות, מתוך הסקרנות והחידוש שהיה בדבר בתחילת שהותו כאן, אך אין דומה רפרוף ודפדוף מהיר בספר לקריאה מעמיקה ועיון רציני בו בעין ביקורתית.
הוא התחיל לעבור מסדרון מסדרון ואולם אחד אחר משנהו באופן שיטתי ומחושב, וציפה שבכל רגע יגיע לאולם הספרים שנושאם הוא אלהים ועוסקים בו.
אולם אחר אולם עבר ברחבי הספריה עצומת הממדים שבכל אחד מהם ספרים לרוב. הוא עבר על פני כל האולמות כולם וראה ספרים בכמות המעפילה על כל דמיון, אבל אולם עם ספרים שתוכנם הוא אלהים לא מצא בכל אלה. אולי, חשב לעצמו, לא נמצא אולם נפרד לדבר שאני מחפש, אולי, המשיך במחשבה, מדובר רק במחלקה בתוך אחד האולמות.
הוא התחיל לעשות בדיקה מחודשת ברחבי הספריה הענקית, וניסה לצוד בעיניו משהו הדומה או מזכיר במידת מה, מחלקה לתיאולוגיה באחד האולמות. חיפוש זה הסתיים, לאחר זמן ארוך מאוד, גם הוא בלא שמצא דבר כזה.
הוא לא אמר נואש ולא חדל לרגע מחיפושיו. אם לא אולם ולא מחלקה, קיווה, אז אולי ארון או אפילו מדף, והמשיך בקדחתנות וללא לאות ושהייה לחפש אחרי מה שרצה למצוא. הוא ניסה את כוחו בספרי החוק והמשפט, וטרח ועיין בלא מעט מהם על מנת למצוא שם אולי איזו חוקה פסוק או אמרה המיוחסת לסמכות האלהית הגבוהה, ומתוקף דברו היא רשומה, אך כל מאמציו היו לריק וכל יגיעתו לשווא, כי אף על פי שסרק כל אזור בספריה וכמעט כל מדף ספרים במקומות שחשב שיש סיכוי מה למצוא את מבוקשו, לא העלה בחכתו ולו גם ספר אחד לרפואה.
הוא לא חש עצמו מופתע לנוכח הגילוי שבחוסר הגילוי, ועשה את דרכו לעבר האולם המרכזי של הספריה, ופתאום תפש את עצמו וצחק על חדלונו, איך לא עלה בדעתי מלכתחילה פשוט לבדוק בקטלוג? הבהבה האירוניה בנימיו.
מיד שהגיע לאולם המרכזי של הספריה התחיל לחפש בקטלוג העצום את המושג אלהים ואת ההפניה המתבקשת לכותר זה או אחר. משראה שגם בקטלוג אינו מוצא את מבוקשו ומכיוון שחשב שאולי הוא לא יודע להשתמש בו כהלכה ויש איזה פגם במלאכת החיפוש שלו, שלא נעשית על פי הכללים שהקטלוג ממוין לפיהם, פנה לעבר דלפק הספרנים.
הוא המתין זמן מה בטרם פנה אליו אחד מעוזרי הספרן הראשי ושאל אותו לרצונו מתוך כוונה לסייע. לא, אמר עוזר הספרן לאחר ששמע מה מחפש חדש שלושים ושבע למצוא, לא זכור לי שראיתי אי פעם ספר העוסק באלהים.
עוזר הספרן וחדש שלושים ושבע ניגשו יחדיו לקטלוג כדי לבדוק אם המקום שבו חיפש חדש שלושים ושבע קודם לכן, הוא אכן המקום הנכון בו יש לחפש, והסתבר לשניהם כי אכן חיפש במקום הראוי ושהמושג אלהים פשוט לא מופיע בקטלוג הספריה.
אני לא יודע מה להגיד או לומר לך, אמר לו עוזר הספרן, אולי כדאי שתשאל את הספרן הראשי אם הוא יודע משהו על הנושא. ובמילים אלו ומשיכת כתפיים וכנפיים הלך לו עוזר הספרן להמשיך בעבודתו.
שהגיע תורו של חדש שלושים ושבע שהספרן הראשי יקדיש לו מזמנו הוא שאל אותו, אם הוא יודע באיזה ספר יש אזכור של אלהים.
ממראה פניו של הספרן הראשי ניכר כי השאלה מעט הפתיעה אותו אבל גם שיש משהו אי שם בזיכרונו. בוא נחשוב איפה זה היה, דיבר הספרן הראשי בלשון רבים לעצמו בעיקר ושקע במחשבה בעוד חדש שלושים ושבע מחכה בכיליון עיניים למוצא פיו. נזכרתי, אמר לבסוף הספרן הראשי בחגיגיות תוך כדי שהוא מחייך בנימוס לעבר חדש שלושים ושבע ורושם משהו על פתק. כאן תמצא את מה שחיפשת, אמר לו הספרן הראשי והגיש לעברו את הפתק שעליו היה כתוב שם הספר ומספר עמוד מסוים בו והמקום בו הוא נמצא.
תודה רבה לך, באמת תודה, ברך חדש שלושים ושבע את הספרן הראשי, נטל את הפתק מידיו, והלך למצוא מה שכתוב במראה המקום הרשום על הפתק.
חדש שלושים ושבע מצא את הספר ופתח אותו בעמוד שמספרו צוין בפתק שנתן לו הספרן הראשי. למרבה תדהמתו בכל עמוד זה בספר היתה כתובה רק שורה אחת. שורת מילים זו לא רק שלא הציגה לפניו איזו ידיעה על אלהים אלא למעשה הכבידה מאוד על ראשו, באשר בשורה זו היתה כתובה שאלה ספק חידה על אלהים שחדש שלושים ושבע נתקל בה לראשונה, ושאלה זאת סירבה לרדת מסדר יומו או להניח לו מלהפסיק לחשוב בה, וראשו הוא הרגיש, כמו עומד להתפוצץ עליו בשל כך.
גם ניסיון לברוח לאולם המוסיקה לא נתן לו מרגוע, והשאלה הציקה לו והטרידה אותו ללא מעצורים, וככל שניסה להפסיק ולחשוב בה רק מצא את עצמו הופך בה יותר ויותר ופתרון אין. הוא חש כמי שנפשו כסירה קטנה בסערה גדולה בים האוחז בה ומטלטל אותה בחוזקה מכאן לשם, ולא מניחים לה הגלים השוטפים אותה תדיר, והצלה לא נראית באופק.
חידה קצרה המורכבת כולה ובשלמותה ממשפט שאלה פשוט ומובן, ריתקה את כל עולמו וגדשה את כל הוויתו, וכמו אותם אחרים שתופסת בנשמתם שלהבת המחשבות ומתהלכים שוב והלוך חסרי מנוחה ובתנועה מתמדת, וכל אותו הזמן רצות ומרצדות המילים במוחם, החל גם הוא להסתובב ברחבי המתחם ולהרהר בבעיה הסבוכה שנתקל בה, והגיונו לא חדל להגות ולהביא אותה על פתרונה, אך עד הלום ללא הצלחה.
נכתב לפני חודשיים
חדש שלושים ושבע חש באור הפנימי שלו שלפניו עניין פתלתל וסובב במעגלים, ולעבור את הסף שדלתות אלו סוגרות עליו ושומר ההיכל מגן עליו הוא כנראה עניין סבוך ביותר, ולפיכך החליט לשנות מעט גישה ושאל בנועם לשון, וכמה זמן אתה כבר פה בתפקיד הזה, אם מותר לי לדעת?
אלפי שנים לפחות, ענה לו שומר ההיכל, אלף יותר או פחות מי סופר? הוסיף בחיוך מרוצה.
ובכל השנים הארוכות הללו שאתה כאן מעולם לא נפתחו הדלתות ואף לא פעם אחת נכנסת אתה או מישהו אחר אל מה שמעבר להן?
אי פעם לא משתי או זזתי ממשמרתי ולא עזבתי אותה, ובכל הזמן הזה לא חצה ולא עבר את מפתן הדלתות דבר, התקבלה תשובת שומר ההיכל.
זה מעניין מאוד, מלמל בתגובה חדש שלושים ושבע וזרק ספק שאלה ספק טענה לאוויר האולם בקול רם, אז אנחנו בעצם לא יודעים מה יש מאחורי הדלתות הללו ואם יש מאחוריהן בכלל דבר.
על כך אין בכלל עוררין או חולקין, אמר שומר ההיכל, מאחורי דלתות אלו יושב אלהים בכבודו ובעצמו על כיסא מלכותו וזאת יודעים כולם.
כן כן ברור וידוע, הסכים איתו חדש שלושים ושבע, כי ידע שאין טעם להיכנס שוב לאותה מלכודת סביב העניין הנדון ועדיף להשיג מידע נוסף מפלפול עקר נוסף, ועל כן הוסיף ושאל את המלאך, ואיך בדיוק קיבלת את התפקיד של שומר ההיכל?
מי שהיה כאן לפניי, וזה היה לפני הרבה מאוד שנים, פשוט הודיע לי יום אחד, שזה זמן מה בשלה בו ההחלטה לעזוב את המשרה הרמה ולצאת ולתור במרחבי העולם, ואלהים דיבר אליו ואמר לו, לתת בידי את החרב ולמנות אותי לתפקיד שומר ההיכל במקומו, וכך היה.
ואת הסיפור של החרב הזאת אתה יודע?
בהחלט שמכיר אני את דרך הקבלה של החרב ואת הסיפור שלה, אמר שומר ההיכל.
ספר לי אותו בבקשה ממך, מצמץ בעיניים ובמבט נרגשים חדש שלושים ושבע לעברו.
בסדר גמור, נענה ברצון שומר ההיכל וסיפר, שלפני המון המון זמן בימים הרחוקים ההם, כאשר הגיע לכאן המלאך הראשון בראשונים, פגש אותו אלהים, נתן לו את החרב והפקיד אותה בידיו, ואמר לאותו מלאך ראשון, שעליו מוטלת המשימה, שמעתה ועד עולם עליו לדאוג ולשמור שלא יפריעו את מנוחתו בלי שניתן לכך אישור מפורש ממנו, וכך עבר התפקיד והחרב לאורך השנים ממלאך למלאך עד שהגיעו אלי ברצון אלהים, והתפקיד של שומר ההיכל והחרב שניתנה למלאך הראשון שלי ובידי הם כעת, אמר בגאווה גלויה.
סיפור נחמד, אמר חדש שלושים ושבע ולא התאפק מלהוסיף ולחקור אודות התפקיד והחרב, ובעצם אתה מחליט איך לבצע את התפקיד או שהמלאך שהיה כאן לפניך הסביר לך מה לעשות? שאל.
אני פשוט פועל באותה הדרך שראיתי את מי שהיה לפניי בתפקיד נוהג על פיה.
וקרה כבר באיזו פעם שהשתמשת בחרב כנגד מלאך אחר?
למזלי, אמר שומר ההיכל באנחת רווחה, לא היה לי צורך להשתמש בחרב מעבר להיותי נושא אותה על מנת לבצע את תפקידי כהלכה, ולא נדרשתי לפעולה כוחנית יותר באמצעותה על מלאך אחר, ועל כך אני אסיר תודה, כי תוצאות מפגש שכזה הן מחרידות למדי לגבי המלאך שלהב החרב יונף עליו ויפגע בו.
איזו התרחשות תגרם כתוצאה מכך?
לא חזיתי בדבר במו עיניי כך שאני לא ממש יכול להעיד על כך מניסיוני האישי, הודה שומר ההיכל, ברם ברור לכול שפגיעת החרב קשה היא ורבת כוח, וקרוב לוודאי תביא לסופו ולסיום דרכו של המלאך ככזה.
מודה אני לך על השיחה הנעימה שומר ההיכל ועל שהשכלת אותי רבות, אמר חדש שלושים ושבע בצורה נעימה ככל שיכול, ובלבו חשב, כי למעשה, מלבד אגדות, המלאך שומר ההיכל לא יודע ולא מבין מה הולך פה כלל, והוא ממלא באמונה שלמה איזה תפקיד בהצגה שעדיין לא ברור די צורכו מי כתב אותה, ונפרד משומר ההיכל לשלום ולהתראות.
נחמד היה להכיר אותך חדש שלושים ושבע, כל טוב לך, ואתה מוזמן לבוא לבקר שוב מתי שתרצה, ברך אותו בלבביות שומר ההיכל.
הרעיון שמאחורי המחשבה, שאפילו שומר ההיכל לא מטרידה אותו הבעיה שאלהים לא מופיע מדי פעם לנהל ולסדר פה את הדברים, העכירה ולא נתנה מנוח לנפשו. הייתכן? שאל את עצמו, שגם לא מלאך אחד יודע משהו אמיתי על אלהים, וכל מה שיש להם עליו, זה לכל היותר מספר סיפורים, שמי יודע מאיפה הגיעו ומי המציא אותם?
רגע עצר את גלגלי מוחו מלפעול, כששוב התחילו לנוע העלו על פני השטח את המילה, סיפורים. סיפורים, בוודאי, וכמעט קפץ הוא באוויר משמחה, וחיש מהר ובזריזות עשה את דרכו לתחנה הבאה של המשך המחקר, הספריה.
נכתב לפני חודשיים
חשבתי לתומי, דיבר לעצמו חדש שלושים ושבע בעוד הוא עומד קצת לא מגובש בדעתו ומנסה לחבר את קצוות הגיונו לאחר שהלך תת העוזר, כי הגעתי לעולם העליון בו המלאכים נמצאים ובהיכלות אלהים נמצא אני. אך אם, המשיך לשזור את חוט מחשבותיו, המלאכים פשוט עושים מה שהם רוצים, ואין יד מנחה תנועתם מלמעלה ומשימות לא מוטלות לרגליהם לבצען, מה זה אומר בדיוק על מקום זה? שאל את עצמו. ומה זה בעצם אומר על אלהים? ונחרד מעצם השאלה שעלתה בו. אולי כדאי אפוא שאחקור בדבר לפני שאני שופט בחופזה ובלי ידיעה על המתרחש כאן, סיכם עם עצמו.
הוא הגיע למסקנה שעליו לשאול איזה מלאך שיש לו קצת ותק וניסיון במקום הזה, ושעליו לעשות זאת בזהירות מרבית.
הוא המתין באולם המרכזי עד שייצא איזה מלאך מהמבוך, כי סבר שמלאך כזה בהחלט יודע דבר או שניים על המתרחש, ולשאול ולברר אצל מלאך המסוגל להלך במבוך אולי יעלה בחכתו איזו תובנה על המתרחש, כי אין ספק שמלאך שכזה נמצא כאן זמן מה ויודע דבר או שניים.
שהבחין במלאך היוצא מתוך המבוך ופונה ללכת, נתקל בו כאילו במקרה. התנצל בפניו על גמלוניותו, והתחיל לשוחח עימו כהמשך טבעי של המפגש המקרי והתאונה המצערת.
לאחר שיחת נימוסין קצרה, בה הראה איזו התעניינות כביכול בעניינו של אותו מלאך שהסתבר ששמו, אנדרומדה בטא חמש שתיים שלוש, כשם מערכת השמש שהוא האחראי לה, ואחרי שהציג את עצמו כמלאך חדש, מה שאכן היה נכון בהחלט, וכביכול מתוך סקרנות לשמה, שאל את אותו מלאך בדבר אלהים.
אנדרומדה בטא חמש שתיים שלוש נראה קצת מופתע משאלה אודות אלהים, אבל בגלל שעמד מולו מלאך חדש לא ייחס לכך חשיבות יתרה, והשיב שאינו יודע דבר על אלהים מלבד זה שהוא נמצא מאחורי הדלתות באולם האחרון ומה שכולם יודעים על אלהים בערך. חקירה קצרה נוספת הוציאה ממנו את הוידוי והמשפט, לא ראיתי את אלהים או פגשתי מלאך שראה אותו, ולמעשה אנחנו המלאכים לא מתעסקים בו או מדברים עליו בכלל.
חדש שלושים ושבע הבין והפנים את דבריו מהר, ולאחר שהסיט את נושא הדיון למבוך ולשאלה טכנית או שתיים אודותיו, ובבקשה עמומה שידריך אותו אי שם פעם בעתיד וילווה אותו במבוך, נפרד ממנו בתודה ושוב סליחה.
עמד הוא על עומדו משך זמן מה והתחבט, בדעותיו, ובהרגשתו, ולכיוון שעליו ללכת בו, ומה עליו לעשות בעיקרון. נראה שחוסר העניין הכללי שהיה בו מצא את ביטויו בנקודה היחידה שיצרה סקרנות בנפשו, והיא ספק שאלה תמימה וספק צורה של כפירה, בדרך בה מתנהלת ומאורגנת הנהגת הממלכה העליונה, שעל פניו ולפי מיטב שיקוליו והבנתו את הדברים, בה הוא חבר וכאן מקומה.
הבזק קצר שטף את תודעתו והוא בצעד נחוש ובוטח עשה את דרכו מעלה מעלה לעבר הדלתות שהמלאך השומר עם החרב בפתחן, מתוך ניצוץ של תקווה להיכנס בחדרי חדרים פנימה ולהבין מה הולך כאן.
בפשטות תמימות ובערבול קל של מעט חוצפה התייצב מול המלאך ששמו שומר ההיכל, וביקש ממנו במצח נחושה, להודיע ליושב על הכיסא שמעבר לדלתות אלו שחדש שלושים ושבע מבקש לראותו, ונעמד עמידה איתנה עם זרועותיו שלובות על חזהו כממתין בעל עוצמה.
שומר ההיכל שכמו הקץ מאיזה חלום או מקום דמיוני אחר שהיה בו, והנה גילה פתאום מלאך ניצב עליו, ומגיש עד כמה שנראה ומובן לו, דרישה רצינית לראיון אצל אלהים, חזר תוך הרף עין לתודעתו הרגילה, ומתוך ניסיון קודם ורב שנים במקרים שכאלו ענה לו, בקשתך להתקבל לראיון התקבלה, ובזאת סיים את דבריו.
חדש שלושים ושבע עמד ועמד וחיכה והמתין בסבלנות רבה, אבל שלא ראה ונוכח כי בקשתו מתמלאת, והמלאך השומר לא מזמן אותו להיכנס, וליתר דיוק מפגין כלפיו אדישות וחוסר יחס, ונראה כשקוע בעולמות אחרים, פנה אליו שוב ושאל, כבר התקבלה תשובה?
עדיין לא הודיעני דבר, השיב שומר ההיכל.
אז לא קיבלת עדיין תשובה?
לא, עוד לא קיבלתי שום תשובה, אמר לו שומר ההיכל שכבר היה רגיל בשיחות מעין אלו מספר פעמים לא שכיח לאורך שנות תפקידו הרבות.
המתנה ארוכה מאוד על סף הבמה שלפני דלתות ההיכל עברה על חדש שלושים ושבע בלי תגובה או מענה לבקשתו, עד שחשב לעצמו, שהמלאך כלל לא נכנס להיכל למסור שום הודעה או בקשה ולא נכנס שוב לבדוק בקשר אליה כלל ועיקר. אתה בטוח שהעברת את ההודעה שלי? שאל את שומר ההיכל, והרי לא נכנסת בכלל למסור אותה, המשיך וציין.
ברור שאלהים שמע את בקשתך, ציין בפניו בפשטות וברצינות שומר ההיכל.
חדש שלושים ושבע התחיל לחשוד בכל העניין הזה ושאל, ואיך תדע אם התקבלתי להיכנס פנימה או אם לא?
שומר ההיכל הפנה את ידו כלפי הדלתות החותמות את ההיכל ואמר, הדלתות נותרו סגורות ולא נפתחו בפניך כפי שאתה רואה, וגם לא קיבלתי שום תשובה אחרת.
והן אמורות להיפתח מעצמן?
אני מאמין שכן, אמר שומר ההיכל.
האם אי פעם בכל הזמן שאתה כאן קרה שראית את הדלתות נפתחות מעצמן?
זה טרם ארע, הודה שומר ההיכל.
חדש שלושים ושבע התחיל להרגיש עקצוצים של חוסר שביעות רצון מהאופן שניתנו לו תשובות, והתחיל לדרוש ולדוש בעניין לעומק. אז למה אתה מתכוון שאתה אומר שאתה מאמין שכן, שאל בפקפוק באופן גלוי, ותוך כדי שהוא עושה חצי צעד קדימה, ומציב את רגלו על המדרגה התחתונה של מדרגות הבמה, ומנופף בידו לעבר הדלתות, הוסיף כמעט בצעקה של תסכול, בדקת בכלל אי פעם אם אפשר לפתוח אותן ולהיכנס או שהן נעולות?
שומר ההיכל לבש ארשת רבת רושם ובעיניו ומבטו סימן לחדש שלושים ושבע שהנחת רגלו על המדרגה התחתונה הוא מעשה שחוצה קווים שרצוי ועדיף לא לנסות לחצות אותם, ולאחר שחדש שלושים ושבע שם לב לרמיזה התקיפה, והסיר את רגלו מהמדרגה של הבמה, והשיב אותה חזרה לרצפת האולם, ענה לו, שמעולם לא ניסה לפתוח את הדלתות או בדק אם הן בכלל נעולות, ואני גם לא מתכוון לנסות את זה עכשיו, הכריז.
נכתב לפני חודשיים
הקוראים:



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ