מפתח תחיית המתים

מפתח תחיית המתים

בן 100 מכאן

מותר להעתיק, לשכפל, לצלם, להקליט, לתרגם
לאחסן במאגר מידע או להפיץ בכל צורה ובכל אמצעי
אלקטרוני, אופטי דיגיטלי או מיכנאי (לרבות צילום והקלטה) לשדר לקלוט ולעשות שימוש מסחרי בכל החומר שכאן



» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 4 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 4 ימים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של מפתח תחיית המתים


מתוך הפורומים:
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

ציבור גנזך הידע של הנשמה התרחב גדל והתעשר ככל שנקף הזמן. סמלים שעברו בין נשמת האלקטרון לנשמת הפרוטון, שכבר השתכלל ושודרג מעמדה ונקראה נשמת האטום, ולחליפין לכיוון השני, התממסרו בחלקם דרכה ובאמצעותה, והעניקו לה שפע של ידיעות חדשות.
אחד מאותם מושגים חדשים שקנתה הנשמה ברוחה היה מושג הפרודה. בדמיונה ציירה לה הנשמה מבנה ענק, בו נשמות רבות מאוד, במספר העולה פעמים רבות על המספר של הנשמות שיכולה לאמוד ולחוות בבהירות גדולה, משתתפות בו, ויוצרות יחדיו מבנה מורכב ומרהיב שכמעט בלתי נתפש על ידי הנשמה בשיעור קומתו.
כל עוד האלקטרון היה כל עולמה, וצמודה היתה לנשמת האלקטרון, הרי שמפל המידע שטף אותה, ומיקומה היה במרכז ההיפעלויות. אך משעה שהבינה הנשמה לבסוף, כי אלקטרון זה חלקו בזרימת המידע הכללי שיעבור בפרודה הנו לא מהחלקים המשובחים והראויים במיוחד להתכבד בהם, הגיעה למסקנה כי עליה לשנות את מקומה ולנסות לעבור לכל הפחות לפרוטון.
במאמץ רב ובכוח התמדה גדול פילסה הנשמה אט אט טיפין טיפין את דרכה בתוך סבך הנשמות המרכיבות את האלקטרון, מליבת המבנה לחלקו החיצון, ולא עוד היתה צמודה לנשמת האלקטרון במעגל המקורב הפנימי, אלא באזור הנשמות שמרכיבות את המעטפת החיצונית של האלקטרון, ויכולה לחוש בגופה את גוף האלקטרון מצדה האחד, ולשאוף את האוויר הפתוח מעברה השני.
בשלהי גוף האלקטרון ישבה וחיכתה הנשמה עד יגיע תורה לעלות בגורל, ולהיות הנשמה שתעבור מהאלקטרון לפרוטון נושאת עימה דבר מידע. כל עוד היתה הנשמה צמודה לנשמת האלקטרון התעסקה כל הזמן באלף ואחד דברים שהיה עליה להעביר מכאן לשם ומשם לפה, אך כעת, במיקומה על המעטפת החיצונית של הנשמות המרכיבה את גוף האלקטרון אין המלאכה מרובה.
משעמם לי, חשבה הנשמה לעצמה, וביקשה להעביר את זמנה דרך קשירת איזו שיחה חברתית וידידותית עם הנשמות הקרובות והצמודות אליה. שיחות אלו התברר לנשמה עד מהרה היו לכל המועט לא מעניינות במהותן, כי דבר מה חדש שטרם ידעה הנשמה משכבר לא נמסר לה, ולא חשקה הנשמה בשיחות רבות שעוסקות שוב וחזור בדברים אודותיהם כבר ידעה.
חלפה ברוחה של הנשמה המחשבה והשתעשעה ברעיון, אולי אסתלק לי מכאן ואעוף לחלל החיצון להמשך דרכי, בזמן שחיכתה להוראה המיוחלת מצד נשמת האלקטרון להעביר הודעת מה לנשמת הפרוטון. עוד חוככת ומחשבת בדעתה האם עליה לחפש את גורלה בעצמה, ואולי לעזוב את האלקטרון הזה למען תוכל להצטרף לאלקטרון אחר בתור נשמת משנה, או סתם לנסות ולמצוא את מזלה בעולם הגדול, או שמא מוטב להמשיך ולהמתין בסבלנות עד קבלת הפקודה שללא ספק תגיע בשלב זה או מאוחר ממנו, נתבקשה הנשמה ונתבשרה על ידי הנשמה הצמודה אליה מהטבעת הפנימית יותר, כי היא מתבקשת להעביר מסר סמל זה לנשמת הפרוטון. ללא היסוס ובשמחה עזבה הנשמה את האלקטרון בשליחות תפקידה, ועברה חברה לגוף הפרוטון שעליה נושאת היא מסר רשמי ממוען לנשמתו.
במהירות העולה על החץ הנורה מקשתו של הצייד לטרפו גמעה הנשמה את המרחק שבין האלקטרון לפרוטון. גוף הפרוטון גדול היה באופן ניכר מגוף האלקטרון אותו הכירה הנשמה היטב ומספר הנשמות הפועלות בו רב באופן כביר. ואת ההודעה שהתבקשה להעביר לנשמת הפרוטון מסרה כבר ברגע בו נחתה והצטרפה לגוף הפרוטון.
רוצה אני להתפתח ולגדול, אמרה הנשמה בנפשה, ולהעמיק הבנה ולצבור מידע, הוסיפה לחשוב בינה לעצמה, ולפיכך רצוי לי שאתקרב למעגל המיוחס המקורב וצמוד לנשמת הפרוטון, שהרי שם ומשם זורם עיקר המידע.
לא קל היה המסע לתוך גוף הפרוטון מהמקום בו היתה הנשמה בשולי מעטפתו החיצונה, ובעזרת דחיפות לא מעט ושימוש בכוח רב, עלה בידה קמעה קמעה להזיז ולהחדיר את עצמה יותר ויותר לתוך המעגלים הפנימיים. ככל שהלכה והעמיקה כך נדרשה יותר עוצמה על מנת לדחוק את עצמה לבין מקומן של מספר נשמות הולך ופוחת ככל שהמעגלים הולכים ומתקרבים לעבר נשמת הפרוטון, אך נחישות והתמדה יחד עם כוח רב פילסו עבורה את הדרך למעגל הצמוד לנשמת הפרוטון. צעד אחר שעל, דחיקה אחר דחיפה, עד שלבסוף הצליחה הנשמה למקם את עצמה במעגל בו מספר הנשמות הקטן ביותר, והצמוד לנשמת הפרוטון.
בשקיקה ורינה, שקידה ושיש, מילאה הנשמה את תפקידה נאמנה והעבירה את התשדורות מכאן לשם ובחזרה ככל שהתבקשה, ובד בזאת אגרה מיינה אספה וריכזה את כל הידע שעבר דרכה בקידוד פנימי לתוך עצמה גופה כסמלים של אין מסודר ובעל צורה בתוך היש שהנה.
הודות למקום בו היתה יכלה הנשמה לקלוט הן את התשדורת שהיטיבה להכיר העוברת בין נשמת הפרוטון לנשמת האלקטרון, וגם תשדורות חדשות שפסחו ולא הגיעו לאלקטרון העוברות בין נשמות האטומים המרכיבים את הפרודה.
יצירה נשגבת זו המובנת לנשמה באופן מושגי ערטילאי משהו, הציתה את דמיונה ורוחה, והנשמה שחפצה להבין ולהכיר באופן יותר גשמי וממשי את טיבה של הפרודה, ולא להסתפק בידע מיד שנייה המבוסס ברובו על דמיון הנחה ניחוש ותהייה, החליטה לצאת למסע הכרות לכל אורכה ורוחבה של הפרודה, ובכך להטיב הכרתה עם מה שעד עתה מונח אצלה כמושג מופשט בלבד בעיני רוחה בלא הכרות מעמיקה עם המציאות כשלעצמה.
לילות כימים, בקרים וערבים, נעה נדה הנשמה ברחבי הפרודה. פעם אצל פרוטון זה ופעם אלקטרון זה, לפעמים מעבירה מסר בין אטום לאטום, ולעיתים נחה על מקומה ובוחנת את סביבתה. כיסתה הנשמה בסיוריה את מלוא המבנה של הפרודה שהיוותה חלק ממנה, וכלבנה אחר לבנה הנדבכות זו על גבי זו ויוצרות במשותף את הבניין, כך השלימה הנשמה שלב אחר שלב את סולם הידע אודות מבנה, תפקוד, וצורת הפרודה, והתפתחה בה, כך נדמה לה לפחות, הכרה והבנה שלמה ומקיפה של פרודה מה היא.
משחלף ועבר זמן רב, ולא נראה היה לנשמה כי פרודה זו מתעתדת להתפתח יותר, ומכיוון שאת מכלול הידע הפזור ברחבי הפרודה כבר שיכנה בתוכה, ולא תוסיף בינה יתרה על החכמה שכבר תפחה בקרבה, החליטה הנשמה להיפרד לשלום מהפרודה ולחפש בעולם דבר מה חדש ומעניין לעסוק בו, ועל כן עזבה הנשמה את מקומה ופרשה כנף לחלל העצום לבדה.
נכתב לפני 4 ימים
נשמות רבות הצטרפו עוד ועוד, עד שלבסוף הגיעה מנשמת האלקטרון ההודעה המשמחת שבישרה כי בניית האלקטרון בעיקרון הסתיימה. לצרף נשמות חדשות, אמרה נשמת האלקטרון, אין עוד הכרח אך עדיין בגדר האפשר הוא, ועוד הוסיפה והכריזה נשמת האלקטרון, כי עיקר מאמצינו ופנינו למציאת פרוטון שנוכל לחבור עימו צריכים להיות, ואו אז נוכל סוף סוף להשלים את המסע בו התחלנו אי שם בעבר הרחוק ולסיימו בהצלחה יתרה ביצירת האטום.
רוממות וגבהות רוח חשה הנשמה עם קבלתה את הבשורה הטובה מנשמת האלקטרון. גם בסולם הידע התקדמה רבות היא, ואמנם עדיין לא החזיקה בהכרה ובהבנה השלמה על אודות האלקטרון ודרך בנייתו לכדי שלם מראשיתו ועד מילואו, הרי שבשל שנפל בחלקה להיות אחת מהנשמות במעגל הראשון והקרוב לנשמת האלקטרון, זכתה לכך שלכל הפחות כמות נכבדה מאוד של הודעות מנשמת האלקטרון ואליה עברו דרכה, והעשירו את השכלתה בדרכי הבנייה של האלקטרון, אולם את ההיגיון והשיטה המלאה שעמדו מאחורי צורת הבנייה, כפי שאותם ידעה נשמת האלקטרון, עדיין לא הובררו בדעתה בצורה בהירה.
יש ומתקתק לו הידע בעצלתיים, ויש שזורם הוא בשיטפון גדול, וברת מזל היתה הנשמה שיכלה לצבור מידע רב אם אך חשק לבה לדבר זה, כי בניגוד לנשמה הנמצאת באחד המעגלים החיצונים והרחוקים מנשמת האלקטרון, מספר המסרים שחלפו דרכה מהסך הכולל של המסרים שעברו באלקטרון גדול היה לאין ערוך מהכמות שלהם שעברה בנשמה הרחוקה ממרכז העניינים. וביחס ישר לפיכך, כמות המידע שיכולה לשאוב על אודות דרכי בניית האלקטרון עולה לאין שיעור על פני יכולתה של נשמה הנמצאת במעגל החיצון לעשות כן.
זקוקה אני לעוד ניסיון, הרהרה בעמקי נשמתה, של מלאכת בניית אלקטרון משלבו המוקדם ועד אחרית התהליך, וניסיון בתפקיד נשמת המשנה ודאי יועיל גם הוא לא מעט לצורך כך, למען אוכל לתכנן ולבנות אלקטרון כזה בעצמי מאלף ועד תו. אך תכליתו של האלקטרון מהי? ומהו אותו פרוטון וכיצד חוברים עימו ויוצרים אטום? שאלה את נפשה פנימה. אפס, מאומה לא ידעה היא. מוטב אפוא, חשבה הנשמה, כי אשאר כאן במקומי, וארחיב ואגדיל דעתי ככל אשר אצליח ובאפשר יהיה לי, גם בדברים אלו הקרואים אטום ופרוטון.
החיפוש אחר הפרוטון הנכסף היה בעיצומו. לכל הדעות ברור הוא כי פרט לאותה נשמה אחת היא נשמת האלקטרון, לאף אחת מיתר הנשמות המרכיבות את גופו של האלקטרון, מושג וידע אודות פרוטון, קיים היה אך ורק מכוח ציורן אותו בדמיונן, ולא מהכרתו במציאות מניסיונן. מובן היה להן רק שמבנהו וגודלו עולים במספר מעלות ורמות על צורת וגודל האלקטרון, אך רוב הנשמות אפילו את האלקטרון לאשורו מהו, לא ממש הכילו בשכלן.
מצב זה יצר זיהויים שגויים רבים מקרב הנשמות שבמעגל החיצון, שסבורות היו על פי תפישתן מהו, שנמצא הפרוטון המבוקש, אך לא כן הוא. בכל פעם נשלחה הודעה לנשמת האלקטרון בדבר המציאה, ובכל פעם לאחר שליחת מספר הודעות וחקירה קצרה, בין נשמת האלקטרון לנשמה במעגל החיצון הצמודה לאותו גוף שמצאה, התברר כי לא כך הוא, והגוף שהתגלה פרוטון אין הוא.
בד בבד עוד הצטרפו לאלקטרון נשמות נוספות בתכיפות נמוכה מאוד, וזאת כי נשמת המשנה שמצאה אותן לא ידעה היכן בגוף האלקטרון להשכינן, ומפני שנשמת האלקטרון עסוקה היתה בתשדורות אודות הפרוטון, ולבה לא היה פנוי במרבית הזמן להתייחס לדבר זה, ורק מדי פעם נמצא חלון ההזדמנות בו יכולה לשים לב גם לעניין מיקום ושיכון נשמות חדשות.
כעבור זמן ובשעה שנמצא סוף סוף הפרוטון המבוקש, התמלאה מציאה זו בתחושת אכזבה. התברר לדאבון שלפרוטון כבר יש אלקטרון הסובב והולך עימו, ואין לו רצון באלקטרון נוסף, כי לצערו גם אינו יודע את שיטת התפקוד והארגון של שני אלקטרונים בו בזמן.
נשמה בודדה שפגשו בה מעט מאוחר יותר, והעבירה מידע חשוב אודות פרוטונים רבים שרק מחפשים אלקטרונים לחבור עימם, ונמצאים בכיוון מסוים עליו הצביעה, יצרה את התחושה כי הנה בקרוב תתגשם תכלית המסע, החיפוש ייעלם, והמבוקש יימצא, ונשמת האלקטרון הזיזה את המשך התנועה לכיוון המקום עליו סיפרה הנשמה הבודדה.
מדויקים ומישרים היו דבריה של הנשמה הבודדה שכיוונה את האלקטרון למקום זה שבו אכן נמצאו פרוטונים לרוב, אך בד בכך למצוא שידוך וזיווג לאחד מהם אינו דבר נקלה ופשוט. הנשמה לא קלטה את כל השיחות שנערכו בין נשמת האלקטרון לנשמות פרוטונים, אולם את רוח הדברים מהסמלים שכן עברו דרכה במהלך שיחות אלו הפנימה והבינה. חלק מהפרוטונים קשורים למבנים הקרויים פרודות, שלא ידעה מהם מבנים אלו מלבד שהם כנראה גדולים יותר אף מאטום, ואין באפשרותם לצרף אלקטרון חופשי נוסף למבנה זה. חלק אחר מהפרוטונים מחשיבים את עצמם לבני אצולה משכמם ומעלה, ואין הם רוצים ולא חפצים בשום קשר כזה או אחר מפני שהם רואים את עצמם מושלמים ומלאים, ואינם זקוקים לדבר מה נוסף במבניהם.
אך לבסוף ולאחר זמן של חיפושים קדחתניים נמצא המבוקש, ופרוטון חסר אלקטרונים שמח לפגוש את האלקטרון וליצור עימו יחדיו אטום. התאחדו להם יחד לשותפות האלקטרון והפרוטון ויצרו את האטום. חג לו האלקטרון וסבב את הפרוטון, והקשר ביניהם התאפשר הודות לנשמות שנשלחו מהאלקטרון לפרוטון וחזרה לחליפין, תוך שהן נושאות את הסמל או המסר המבוקש מכאן לשם ומזה לזה.
פועל יוצא של תהליך זה שבו עוברים המסרים בין האלקטרון לפרוטון וזורם לו המידע ביניהם, הוא תחלופת הנשמות המרכיבות את גופים אלו ומתערבבות זו בזו, ונשמה שקודם היתה שייכת לגוף האלקטרון היתה כעת מחוברת ומסונפת לגוף הפרוטון, ונשמה שהיתה בעבר חלק מהפרוטון הרי עכשיו לאלקטרון שייכת היא.
נכתב לפני שבועיים
האם עלי, התחבטה הנשמה ברוחה פנימה, לבחור בצורה בה התנהלתי עד פה, או שמא, עלי ללכת בדרך חדשה, בנתיב לא סלול, שצופן בתוכו מצב לא ברור, ויודע בוודאות להיכן מוליך, מי הוא? באיזה מבין שני השבילים הפרושים לרגליי אבחר? שאלה הנשמה.
את כף המאזנים הכריעו לאחר שקלול ובחינת העניין על ידי הנשמה שני עיקרים תודעתיים רגשיים, שגברו עלו בחשיבותם באותו הרגע בעיניה על ההרגל ורגשות אחרים שקיימים היו בה בו בזמן. הראשון שבהם הוא הסקרנות לשמה במושגה הטהור הנשגב, בביטויה הרגשי ההכרתי העמוק שפעם בלבה פנימה. השני והחשוב לא פחות הוא המחמאה שראתה הנשמה בביטוי, נשמה מפותחת ונבחרת, שכפי שנאמר לה היא כזו, ועניין זה מצא חן בעיני רוחה וגרם לה לתחושת דגדוג נעימה.
תמימה היתה הנשמה, ואת מושג השקר עוד לא הכירה, ולפיכך קנתה המחמאה, כפי שתפשה אותה, את לבה בקלות. ואין בכך כאן כדי לרמוז ולו במעט, שהנשמה המנהיגה פועלת כדרכם של חלק מהרוכלים החולקים שבחים, הן ללקוחות וכן לסחורתם, ועל התאמתם המושלמת זה לזה.
כך או אחרת, הושגה ההכרעה, התקבלה ההחלטה והפור נפל. אצטרף לקבוצה ליטול חלק בבניית האלקטרון, שחה הנשמה בינה לבינה, ונחזה ונראה, האיך וכיצד יצלח זה העניין.
מנתה הקבוצה לאחר הצטרפותה ארבע נשמות. תחת שרביט הניהול של הנשמה המנהיגה סידרו את עצמן ארבע הנשמות במבנה צמוד, כאשר כל אחת מהנשמות נוגעת בכל שאר שותפותיה למבנה, ובצורה זו כל אחת מהנשמות יכולה לתקשר ישירות עם כל יתר הנשמות, ומתוך כך הסתבר לנשמה סיפורן של שתי הנשמות האחרות.
אחת מהן כבר היתה פעם בעברה בקבוצה מעין זו, אבל מתוקף סיבות מגוונות כאלו ואחרות, בשלב טרומי כלשהו לפני השלמת היעוד ויצירת אלקטרון, בחרה לעזוב ולנטוש את הקבוצה לטובת נדודים בגפה. וכך נדדה לבדה זמן מה עד שהחלה להרגיש מעט גלמודה ונטולת עניין, ומשום כך, מתי שפגשה את נשמת האלקטרון הזו, בחרה לחבור אליה ולעניין האלקטרון מחדש, ועקב ניסיונה כבר בבניית אלקטרון תשמש כשנייה במעלה במדרג הקבוצה.
הנשמה הנוספת דומה היתה לה במצבה התודעתי וההכרתי. סיפורה גם הוא לא היה שונה בהרבה או באופן מהותי מסיפורה שלה, וגם היא הצטרפה לקבוצה מבלי הבנה ברורה למעשה לאן פניה מועדות, אך העניין נשמע עבורה מרתק ומושך דיו על מנת להצטרף.
החיפוש אחר נשמות אחרות המוכנות והמעוניינות להצטרף למפעל יצירת אלקטרון התנהל ללא הפסקה ובדרך דומה. שנתקלו פגעו נפגשו בנשמה אחרת, היתה נשמת האלקטרון בוחנת את הנשמה שנתגלתה, באם היא מפותחת דיה להצטרף לקבוצה, ואם אכן התגלה שמתאימה היא, הוצע לה להצטרף.
היה ונצטרפה נשמה חדשה לקבוצה ולמבנה, וגופה גם הוא נצמד לנשמת האלקטרון, היתה הנשמה מקבלת מנשמת האלקטרון איתות מידע. הסמל שהועבר אליה כלל את צורתו החדשה של המבנה בו הנשמות מחוברות, וכן הכיל הסמל את מיקומה המדויק בתוך אותו מבנה, וסימן לה איפה היא שוכנת בתוך כלל הצורה המורכבת של גוף האלקטרון המתפתח שהנשמה היוותה חלק מגופו.
בזו אחר זו, אחת אחרי השנייה, התווספו עוד נשמות לקבוצה. בכל פעם שהצטרפה נשמה חדשה השתנה מעט המבנה של הנשמות הצמודות לנשמת האלקטרון, עד שבדומה לכלי מלא וגדוש שלא ניתן להוסיף לו עוד, כך גם הגיע מספר הנשמות שיכולות להסתופף במגע ישיר וצמוד עם נשמת האלקטרון למרבו, ומספר הנשמות הנוגעות בו בזמן בנשמת האלקטרון להעמיר ולהעפיל עוד, לא יוכל.
תריסר נשמות מחוברות כעת לנשמת האלקטרון הנמצאת עטופה בכל שתפנה בנשמה אחרת. באם מתייחסים למרכז גופה של כל נשמה כנקודה, יזכיר מבנה נקודות אלו של תריסר הנשמות את נקודות קודקודיו של פאון משוכלל המורכב מעשרים משולשים שווי צלעות, ובערך בנקודת מרכזו של האיקוסהדרון נמצאת נקודת המרכז של גוף נשמת האלקטרון.
הנשמה בעלת הניסיון שכבר השתתפה עד שלב מתקדם בבניית אלקטרון תסייע מרגע זה לנשמת האלקטרון כשליחה הבכירה במעטפת החיצונית, וכשנשמה נוספת הצטרפה למבנה, פינתה עבורה הנשמה המכונה בפי הקבוצה, המשנה, את מקומה במערך, ויצאה מעבר למעגל הפנימי של שתים עשרה הנשמות.
ככל שהמיזם הלך וטפח, גדל והשתרע, ונוספו נשמות למבנה במעגלים שניים, שלישוניים, רבעוניים וחמישוניים מבחינת קרבתם לנשמת האלקטרון, ונשמת המשנה תמיד עוברת למעגל החיצוני ביותר, רשת קשר מחוכמת שנועדה להעביר את המידע לבשה צורה.
היה וקרה ואחת הנשמות היושבות בחלקו החיצוני של המבנה פגשה נשמה, וסבורה היתה כי בנשמה חדשה זו יש את הכוח להצטרף לקבוצה, מיד היתה שולחת סימן שיועד לכך לנשמת האלקטרון דרך הנשמות האחרות. ברגע שנשמת האלקטרון היתה מקבלת את הסימן שהכיל את מיקום הנשמה שיצרה את המגע, מעבירה היתה נשמת האלקטרון בתורה באמצעות שרשרת הנשמות הודעה לנשמת המשנה, וזו היתה נעה לשם ובוחנת את מצב הדברים. התאימה הנשמה החדשה ורצתה להצטרף לקבוצה, וידעה נשמת המשנה היכן למקם אותה במבנה, היתה עושה כן, ומודיעה לנשמת האלקטרון על צרוף נשמה חדשה למבנה ועל המיקום שהציבה אותה בו. לא ידעה בדיוק היכן להציבה, היתה שולחת שאלה לנשמת האלקטרון, היכן למקם נשמה חדשה זו, ממתינה לתשובה ופועלת על פי ההוראה שניתנה.
מערכת המסרונים בתוך האלקטרון לא מהסבוכות והמסועפות היא, וכל הודעה כללה בתוכה שני פרטים בלבד. סימן ראשון הוא צורת המבנה ומראה מיקום הנשמה הצריכה לקבל את פריט המידע, הוא תוכן המסרון, שיופיע כסמל נוסף ונפרד לאחרי כן.
נשמות הבקיאות יותר בצורת המבנה ובמיקומן היחסי בו, היו שולחות את ההודעה לשתיים או שלוש הנשמות הצמודות אליהן שנמצאות בכיוון של הנשמה הנמענת. נשמות שלא ממש הבחינו או הבדילו ביחס שבינן לבין הנשמה הנמענת היו פועלות בשיטת כיסוי כל האפשרויות והגזרות, והיו פשוט מעבירות את פרטי ההודעה לכל הנשמות שעימן היו במגע. כך או כך לאחר שרשרת נשמות, קצרה יותר או ארוכה במעט, המעבירות זו לזו את ההודעה היא היתה מגיעה לבסוף ליעדה.
נכתב לפני שלושה שבועות
פרק שלישי


ידע, זוהי תשובה אפשרית ומקובלת על השאלה, מה יכול האחד להעביר לאחרים, ואף על פי כן מאומה לא יחסר או יגרע ממנו. סולם הידע שלביו נישאים ומעפילים כלפי מעלה עד ללא קץ, אין חקר למספרם, ועדיין לא נולדה ונבראה הנשמה שעלתה וטיפסה מלוא כל שלביו עד כלה תומם, וניצבת היא בראשו, קצה סופו.
מטיילת הנשמה היתה בעולם, נעה ושטה במרחבי החלל. שאלת תכלית כללית עוד לא ביקשה היא למצוא, וגם מה בדיוק רצתה לגלות במסע, לא באופן ברור ומובחן ידעה, על כן פשוט נדה וזעה היתה, מתוך מטרה להכיר טוב יותר את המציאות שבתוכה היא חיה ופועלת.
מתוך ניסיונה והבנתה את המציאות החובקת אותה מכל עבריה, מתוקף היותה ישנה בעלת הכרה, כבר ידעה מספר דברים אודותיה. ידעה היא והכירה כי ישנם עוד מספר לא מבוטל של גופים הנמצאים בחלל שחלקם נחים וחלקם בתנועה, וחלקם אף כמוה בעלי תודעה. לא כל הנמצא בתנועה חי הוא, ולא כל הנראה כעומד במקומו במנוחה חסר חיים הוא. כל פרט ופרט, ראוי לבחינה מעמיקה בטרם תוכל היא לקבוע, לגופו של עניין, באם חי שריר וקיים הוא, או משולל חיות הנו.
על כן טיילה הנשמה במרחב, כך סתם ללא כיוון או מטרה ידועה בו, ולגבי כל גוף אותו פגשה או בו נתקלה, ניסתה לדלות עליו פרטים וליצור ולקיים עימו קשרים. היתה הנשמה סובבת במרחב, ובעת שהיתה נתקלת בגוף זר היתה נצמדת אליו ומשדלת אותו להגיב לנוכחותה על ידי נגיעה בו באמצעות הסמל, שלמדה היא משכבר, מספר פעמים. באם לאחר מספר פעמים שחזרה הנשמה על פעולה זו הגוף הזר לא הראה סימני תגובה, ונותר רובץ בשיממונו ללא תנועה, ודבר זה התרחש בתכיפות רבה, אזי היתה מניחה לו לנפשו, מותירה אותו מונח כך סתם ללא הפרעה נוספת מצדה במקום בו מצאה אותו, נפרדת ממנו לשלום, וממשיכה לה בדרכה.
פוגעת הנשמה בגוף הדומה לה, חי ומגיב למגעה, היתה הנשמה מפתחת איתו קשר. מתגפפות היו שתי הנשמות יחדיו האחת עם רעותה, ומגעים, של סמלים, וגם כאלו שאינם היו מחליפות ביניהן. מקרים היו בהם הנשמה השנייה, איזה סימן שהנשמה הראשונה עדיין לא ידעה, הכילה, ולפיכן למדה הנשמה דבר נוסף על המושגים שכבר אחזה בהם. נשמות בתולות שכמעט ולא מחזיקות בשום סמל או סימן להבנה גם בהן פגעה לא מעט, ואת מה שיכולה ללמדן לימדה, ואת שלא הבינו גם לאחר זמן מה בו ניסתה הנשמה להסביר ולפשט בעיני רוחן, את תוכן וסמל העניין, פשוט לא השכילו להבין.
מבעד לנפתולי הזמן והמרחב שבהם נסעה הנשמה, במסע של מפגשים רבים ושונים עם נשמות רבות ומגוונות בידיעתן, התאספו התאגדו, סמלים פשוטים, מושגים רוחניים, עוד ועוד, בגוף שכלה הפנימי של הנשמה.
תנועתה במרחב גם היא במספר דרגות התקדמה לאחר מספר מפגשים עם נשמות שסוד תנועה מסוים כבר התקבל ונמסר לידן, והן בתורן העבירו אותו לנשמות המסוגלות להפנימו.
סוד התנועה שלמדה הנשמה חילץ אותה מתנועת הזחל המסובכת והאיטית שבה השתמשה עד כה, ופתח בפניה אופק חדש של הבנה ויכולת להזיז את גופה מכאן לשם במרחב, ובמהירות רבה. סוד התנועה כרוך בתנועה סיבובית סביב ציר עצמה, ובניצול הכוח המופק מכך, ושבירתו והפנייתו בבת אחת לכיוון מסוים.
מיד לאחר שהשיגה לבסוף את הכרת והבנת סוג תנועה חדשה זו, ניסתה הנשמה להגיע באמצעותה לקצה העולם, אך בשל הרגשת הריקנות והשעמום, שהתעוררו בה כעבור זמן לא מובחן וברור מרגע בו תפש בלבה פנימה פרץ הרגש הראשוני החיובי, שהיה בה אך התחילה לחפש את קצה העולם, חדלה מכך ושבה לחפש עניין בסובב אותה שנית.
נשמות חיות רבות פגשה הנשמה וקשרים רבים יצרה עימן, ובכל פעם שנראה היה לה שהקשר לא מוצה עד תומו, ולא הופק ממנו המרב בטרם נפרדו דרכיהן בכפייה, חשה את כאב וצער הפרידה יותר מאשר באותם אירועים בהם הפרידה וניתוק הקשר היה מבחירה והבנה הדדית.
יום אחד, בעוד מפזזת לה הנשמה במרחבי החלל חופשית ומחויבת רק לעצמה, ומבלי דאבה או טרדה בנפשה, פגעה בנשמה מסוג חדש שכמותה לפגוש עוד לא יצא לה. כבר בראשית ההכרות עם נשמה זו, הבינה הנשמה כי לפניה נשמה בעלת שיעור קומה ומודעות רחבה. תרמה להכרה זו העובדה שנראה היה שזוהי נשמה מנהיגה המייצגת קבוצה של נשמות הצמודות אליה. עוד שתי נשמות צמודות דבוקות היו לנשמה זו, אך מלבד היותן שם נמצאות ונוגעות כל אחת מהן בנשמה המנהיגה עימה שוחחה הנשמה, לא עשו דבר ניכר לעין.
כמות הסמלים בהם שלטה ואותם ידעה הנשמה הזו היו במספר מעלות מעל הכמות שידעה איזו נשמה בה פגשה לפני כן. מושגים כמו קשר איתן, קבוצה או מבנה עוד הצליחה הנשמה להבין ולתפוש, ברם מושגים כגון אלקטרון ופרוטון ועוד מבחר מושגים שעל אף שלל התיאורים שתוארו לפניה כדי לנסות ולבאר אותם, לא ממש קלטה או היתה מסוגלת להפנים בשלב זה.
עם זאת את עיקרי הדברים הבינה הנשמה. הנשמה המנהיגה שביקרה במקומות מופלאים וקסומים, בהם יש מבנים עצומים המורכבים מהמוני נשמות יחדיו, במין מבנים משוכללים הקרואים אלקטרון ופרוטון, חזרה ממקום זה העולה על כל דמיון לכאן, לאחר שרכשה ידע מספיק בכדי ליצור את הדבר הקרוי אלקטרון. עוד הבינה הנשמה כי לשם יצירת האלקטרון זקוקה הנשמה המנהיגה לעוד מספר מסוים של נשמות מפותחות במידה מספקת, ולאחר שתושלם יצירתו של האלקטרון אזי הם יחברו לדבר הנקרא פרוטון, ויהיו ביחד משהו המכונה אטום, ותהליך זה ארוך ומורכב ולא במהרה יתרחש.
מחלוקת, פיצול רצונות ודעות, ניגוד בין עניינים. מצד אחד, חשבה הנשמה, יש בי משיכה להצטרף לקבוצה, לנסות ולחוות דבר מה חדש, ולהשתתף יחד עימם בבניית האלקטרון הזה, יהיה אשר יהיה. מצד שני, השלימה הנשמה את מה שהתלבטה בו, לשם כך עלי לוותר על חופשיותי ועצמאותי, ולקבל על עצמי, כמיטב שיפוטי, מושגים כגון קשר איתן, מטרה ומחויבות, וקשה עלי הבחירה.
זו פעם ראשונה שלנשמה נוצרה בעיה שכזו. בצד האחד הרצון לחופש, וכנגד זאת, רצון לפעול בקבוצה למען תכלית מאוחדת.
נכתב לפני ארבעה שבועות
יום אחד, דבר מה חדש מפתיע ומרגש התווסף לרשימת חוויותיה של הנשמה. הנשמה שהיתה מטיילת לה בחלל כה וכה, ומדי פעם דבר מה נתקל בה, ויש שדווקא היא פגעה בדבר אחר שעמד לו בדרכה, שלעיתים בקלות היתה הודפת אותו ולפעמים היתה פשוט משנה את נתיבה וחומקת הצדה, טרם נתקלה עדיין בדבר מה כמוה, אך יום אחד מפגש כזה התממש.
בתחילה לא היה מובן לנשמה, שהיתקלות זאת החדשה שאירעה כאן, חריגה ושונה היא במשהו מהותי ובאופן מובהק, מכל אותן דחיפות מכות ונגיעות שחוותה עד כה. ככלות הכול הנשמה מורגלת היתה בגופים זרים הנעים במרחב, ואת מגעם בה בעוצמות שונות לזמן קט היתה חשה בגופה וברוחה מדי פעם בפעם, וגם בפעם הזאת לא ניכר היה לנשמה במבט חטוף ושטחי, עת נגעה בה נשמה חיה אחרת בפעם הראשונה הידועה לה, רושם ניכר המבדיל בשוני מובחן מכל שאר האירועים הדומים לו שחוותה עד פה, ונדמתה אותה נגיעה ראשונה בעיני רוחה לשאר הנגיעות, ונדרשו עוד חופניים נגיעות מסוג זה ברצף, לפני שהשכל הפנימי של הנשמה יאותת, כי יש כאן משהו חדש ושונה ברצף נגיעות אלו.
ראשית, הנגיעות הללו היו עדינות מאוד, שנית, וקשה היה לנשמה להבחין בדבר זה בתחילה, לכל הנגיעות היה מין מרקם של צורה. הגוף השני, שהנשמה עדיין לא הבינה שגוף זה נשמה חיה הוא בדיוק כמוה, נגע בה באמצעות תבליט סמלי היוצא ובולט מעט משאר הגוף.
לא מעט פעמים נגע בה הגוף השני בעדינות באמצעות אותו סימן, עד שהנשמה הפנימה, שאחת, יש כאן מגע בעל סימן סמל וצורה, ושתיים, שגוף אחד ולא גופים מרובים חוזר הלוך ושוב על זאת צורת המבע באמצעות אותו המגע. חידוש לכל הפחות יש כאן, ובלא מחלוקת יתרה מדי.
מה עלי לעשות עכשיו? חככה הנשמה בנבכי נפתוליה פנימה, מה פירוש סימן זה? העמיקה בנשמה עוד יותר הפליאה המשתרשרת בתוכה. ידעה היא שלקפוא על שמריה עשוי לגרום לאותו הגוף שכמותו טרם פגשה להעלם במרחבי החלל והמרחב לבלי שוב, ולכן שלחה הנשמה פלג של גופה לעבר המקום בו נמצא הגוף שסימן לה פעמים מספר על נוכחותו בו. לאט ובאופן רך, על מנת לא להצטייר בעיני הגוף השני כתוקפנית או עוינת, גיששה בגופה לעבר גופו.
את גופו מצאה וחשה היטב, תחילה כגוף חלק חסר תבנית או צורה הנוגע בה כשם שהיא נוגעת בו, אך מיד לאחר מכן, במקום בו נצמדו הגופים זה לזה הופיעו מתוך הגוף השני סימנים. תגליפים בולטים היוצרים סמלים שאת פשרם לא ידעה הנשמה, נעלמו והופיעו חליפות במקום בו נשקו גופיהם אחד לשני. לא פענחה הנשמה את משמעות הסמלים השונים שאותם חשה על גופה, אבל הם ריתקו את תודעתה, ומעל הכול צפה ומלאה את הנשמה איזו תחושת חמימות נעימה, המשקיעה רבדים של מתיקות בלב כל נפש חיה, בזמן שסבורה היא שמצאה לה קשר של אהבה וחברות.
ביקשה הנשמה לסמן חזרה, ולומר לנשמה החיה השנייה שהיתה טופחת שוב ושוב את סמליה וסימניה על גופה דבר מה, אך לא ממש הבינה וידעה כיצד לעשות דבר זה. ניסתה גם היא לחקות ולעשות כאותם הסימנים הבולטים מהגוף השני כדרך שהנשמה השנייה עושה כן, אך לא ממש הצליחה בכך. בניגוד לסימנים שתוואיהם ברורים וחדים אותם הפיקה הנשמה האחרת, חברתה רעותה, סימניה שלה היו לכל היותר מרוחים דלוחים ודהויים בטבעם. כמובן ובלי אומר, שלצייר את אותו הסמל, כצורה בולטת מתוך גופה, כסימן חוזר וניתן לשחזור לאחר מחיקה, לכך אפילו לא התקרבה.
הסימנים העולים וצפים על פני השטח של גוף הנשמה החיה השנייה שאך זה פגשה, היו בעלי קווי מתאר חדים בולטים וברורים, גודלם וצורתם אחידים, וניכר היה שביכולתה של נשמה זו להפיק את אותם סמלים, תמיד ומתי שרק תחפוץ בכך באופן זהה לעצמם.
כאורות המנצנצים והמרצדים, המרתקים את תשומת הלב, כך היו הסימנים המתחלפים המלטפים את גופה עבור הנשמה. גם תחושת הקרבה אל גוף חי נוסף המפגין כלפיה יחס מלאה את הוויתה של הנשמה בקורת רוח רבה. אלמלא ניסיונותיה לחקות וליצור גם היא את הסימנים הללו, ללא הצלחה יתרה, דבר שהעיב במקצת על הרגשתה ויצר מעט אי נחת, ייתכן והיתה הנשמה מסופקת מלהֱוות במצב זה לנצח.
לשווא ניסתה הנשמה לייצר איזה סמל ברור ומובחן דיו מתוך גופה כאותם תבליטים שעושה חברתה. כל ניסיונותיה עקרים היו, והסתכמו במין קשקוש מרוח חסר צורה, ושאין לה שום דרך לשחזר אותו במדויק גם לו היתה חפצה בכך עד מאוד.
לנוכח חוסר התועלת והתוחלת שבהמשך ניסיונותיה החוזרים ונשנים לייצר איזה סימן בעל משמעות מתוך עצמה פנימה, שהרי לא היו הם אפילו חיקוי עלוב של מקורם, חדלה מכך הנשמה. בתגובה לכך, לאחר זמן מה, הפסיקה הנשמה השנייה להריץ מספר סימנים מתחלפים זה לאחר זה, והציגה על גופה סמל פשוט אחד וקבוע על גופה.
תחילה אלמד כיצד ליצור אחד מני אלו הרבים, חשבה לעצמה הנשמה, ולאחרי כן, תקל עלי בוודאי המלאכה לעשות זאת שוב ושוב.
הכפיפה הנשמה את גופה הגמיש עד אשר עטפה לחלוטין בגופה את הסמל מכל צדדיו ומילאה היטב את כל החריצים שבו גם. כמו ספחה הנשמה את הסמל לתוך קרביה כשעווה המשקעים בה חותם, ונתנה לו לחדור ולמלא את גופה, אימצה הנשמה את הסמל לחיקה. ומיד לאחר שעשתה כן, הנשמה השנייה יצרה תעתיק של הסמל, שעד עתה בולט היה מגופה כלפי חוץ, שקוע לתוך עצמה פנימה.
עומדות ונושקות היו שתי הנשמות שצורת סמל זהה משוקעת בתוך גופן עד שהנשמה הראשונה נעה שוב, ומזגה את עצמה לתוך הסמל המשוקע בגוף הנשמה השנייה, וכמו החליפו תפקיד שעד לפני רגע קט אחזו בו, ניצבו כעת.
נסוגה הנשמה השנייה אחור ומחתה את הסימן השקוע מעל פני גופה ושבה הציגה וציירה אותו כתבליט. מעט חששה הנשמה הראשונה למחוק את הסמל שהזדקר מגופה כעת, אך נענתה לאתגר ושוב כרכה את גופה סביב לתבליט שעל גוף חברתה.
כך נמשך הדבר חזור ושוב עוד מספר פעמים, כאשר בכל פעם יוצרת הנשמה בתהליך זה את הסמל על גופה, פעם כמשוקע ופעם זוקפת אותו כלפי חוץ וחוזר חלילה, עד שאת צורת הצלם זה הסמל ידעה הנשמה על בוריו, ויכולה בכוחה היא מתוך הצורה השקועה לייצר את הצורה כתבליט על גבי עצמה בלא להזדקק לחברתה רעותה הנשמה השנייה.
לאחר ששוב עטפה בגופה את המוצג באופן בולט וברור מגוף חברתה, ויצרה בכך את אותה הצורה בהופכין משוקעת לתוך עצמה, פרחה ונעלמה לה חברתה. תחילה לא הבינה הנשמה מדוע ואן נעלמה חברתה, אבל משחלף זמן מה, נאלצה להסתגל למציאות ולעובדה, שהנשמה השנייה לחלל יצאה והמשיכה בדרכה, ואותה השאירה לגמרי לבד.
מעט עצובה וכאובה היתה הנשמה בעקבות הפרידה מחברתה הטובה שאך זה מצאה, אבל דבר לעשות בעניין זה לא היה בידה, ורק זיכרון של אותו הסמל זאת הצורה, שלימדה אותה אהבתה הראשונה הנשמה השנייה, שימרה היא עמוק בתוך תוכה.
אותיות אותיות, מילים ומשפטים, דיו שחור על גבי דף לבן, זוהי אחת מדרכיו של הכתב. סימנים סימנים, צורות וסמלים, אין בתוך היש, זוהי דרכה של הנשמה לאגור ולשמור את המידע בעצם גופה.

נכתב לפני חודש
מה שנתקלה בו הנשמה החיה והיה צמוד אליה היתה נשמה מתה, חסרת תנועה וחסרת הכרה, שפשוט עומדת במקומה, ונדחפת במרחב על ידי תנועת הנשמה החיה. אבל הנשמה החיה את זאת לא ידעה והמשיכה לזחול בחלל בתנועה הקרובה לדרך שבה זחל מתקדם, תוך כדי שהנשמה המתה צמודה לראשה והיא ממשיכה לדחוף אותה מלפניה יחד עימה כל אותה העת.
לדחוף כל הזמן נשמה מתה בחלל מלפניה לא היתה מלאכה מפרכת או מעייפת עבור הנשמה החיה, בניגוד למשל לאדם הדוחף מלפניו סלע גדול במעלה ההר, והסיבות לכך מובנות, אך מה שכן הפריע לנשמה זוהי פשוט הרגשת הגבלת התנועה שנוצרה מקיום הגוף הזה הצמוד אליה מלפניה, והגורם לתחושה בתוך הנשמה, שחוסם הוא ומפריע לה בדרכה.
ככל שהדבר הוסיף ונמשך, התגבשה והלכה בתוך הנשמה החיה תודעה שלילית המכוונת כלפי הנשמה המתה, שהנשמה החיה היתה דוחפת אותה עימה כל הזמן קדימה, עד שלבסוף גדשה הסאה ופקעה סבלנותה, והבליחה בנשמה המחשבה, סור כבר מדרכי דבר דביק ומעצבן שכמוך.
הנשמה בפשטות לא מצאה איזו סיבה או תכלית ראויים להמשיך ולדחוף כל הזמן ומלפניה, את אותו יש ישנו חסר החיות והתנועה שצמוד אליה ושלא היא הנו, כך סתם בחלל בלא מטרה או תועלת כלשהי הצפויה מכך.
דבר זה, שתזוזה כפי הנראה איננה מן התכונות המצויות בו, לא הניח אותה לנפשה ולא התיר לה להמשיך, בלא הפרעה יתרה על זאת שכבר גרם, בדרכה הנוכחית בלעדיו, וגם לא היה נראה שהוא מתכוון בעתיד לעשות כן ולאפשר לה לנוע קדימה בחופשיות. ויען כי שלא עלה בידה של הנשמה לסלקו מנתיבה או לחשוב על איזה צורה מתוחכמת של תנועה על מנת לעקוף אותו גוש חדל אישים הדבוק אליה מקדימה, ועוד כי קירבתו הצמודה אליה כך באופן קבוע הציקה למנוחתה ולשלוות הוויתה, לא נותרה לנשמה אלא האפשרות האחת שנותרה עדיין פתוחה, והיא הבחירה של לעצור את עצמה מהמשך התנועה באותו הכיוון שהתמידה בו עד כה, ולשנות את נתיב המשך דרכה, ובכך להותיר במנוחה אי שם במרחב ובעבר את אותו גוף חסר חיות, שאת קיומו ונגיעת גופו בגופה ללא הפסק הרגישה היטב.
בחרה הנשמה באפשרות היחידה שעמדה על הפרק והיא יכולה ומסוגלת היתה לחשוב עליה. עצרה את תנועתה, כיווצה את גופה למרכז, מתחה את עצמה, וכאשר נוכחה לדעת כי נפתרה אכן מאותו הגוף טורדני ואין היא חשה עוד בקיומו מלפניה, מועקה וחוסר תכלית התחלפו לרווחה והקלה, והנשמה המשיכה, נכון לשלב זה של הזמן, בתנועת הזחילה שלה במרחב בצורה חופשית וללא הפרעה.
אולי בכיוון חדש זה אליו פניתי זה עתה אמצא משהו שאינו כמו הגוף המשעמם הזה שלא זז או עושה דבר מה, ציינה הנשמה בתוך רוחה.
זחלה הנשמה כפי שסיגלה לעצמה לנוע בחלל להיכן שנפל בגורלה לנוע לשם, וחיש קל מצאה את עצמה שוב באותה עמדה מוכרת וידועה. שוב היתה דוחפת מלפניה איזה גוף חסר חיות שאינו נע ולא זע, והנשמה בלית ברירה, לערוך את תרגיל התחמקות שביצעה כמוצא בפעם האחרונה שנתקלה במצב ביש זה ביקשה לבצע, אך התנגשות עזה קטעה את חוט מחשבה זו בטרם יצאה לפעולה. התנגשות בצד גופה, הפרוש כגליל סגלגל, ומשנה אין בכך אם מתוח כנקניקיה הוא, או שמא בדמות פרסת מתכת של סוס בדיוק היה, כי ההתנגשות היתה בעוצמה ובכיוון מספיקים על מנת לגרום לכך שרגע אחד תחוש הנשמה שני גופים הנוגעים בה, אחד בראשה ואחד מתנגש בעוצמה חזקה בצדה, ורגע לאחריו לא תחוש אף לא בגוף אחד הנוגע בה.
דבר מפליא שכזה איך התחולל וארע? שאלה את עצמה הנשמה. תשובה מוחלטת וברורה לחידה זאת מובן מאליו כי לא ממש היתה לה, אבל ניצוץ מה של הבנה על מה שקרה והתרחש פה, היה. רגע אחד היה נוגע בראשי אחד מאותם גופים שחסרי תנועה הם כשלעצמם, שחזרה היא בראשה את מהלך העניינים, ואז בעוצמה די חזקה נגע בי לרגע בצד גופי גם אחד מהגופים הללו שללא ספק נעים הם בחלל, המשיכה הנשמה לערוך כסדרם את מהלכי הדברים, וברגע הבא שניהם כבר לא היו צמודים אלי. ניצוץ ההבנה הלך והתגבר גדל והתבהר, והנשמה המשיכה את קו המחשבה ואמרה לעצמה, שאין זאת אלא כי, הגוף שפגע בצד גופי דחף אותי בחלל כשם שאני דחפתי את הגוף חסר התנועה, והרחיק אותי בכך משניהם בבת אחת.
מושגים מופשטים מתוך ההיגיון אבל גם מוחשיים מתוך הניסיון של תנועה, כוח, כיוון, מהירות, מתערפלים היו בעיני רוחה בגוף נשמתה.
הבה אנסה ואבחן איזה עניין, החליטה הנשמה, ושוב בזחילה יצאה לדרכה באופן עקבי לאיזה כיוון לא נודע. כעבור זמן לא ניכר, כצפוי, פגשה בדרכה אחד מאותם גופים הרובצים במנוחה במקומם ואינם מראים סימני תנועה משל עצמם. הנשמה קצת הופתעה מהעובדה שעד לפני זמן לא רב ביקשה שלא למצוא ולהיתקל שוב באחד מהגופים הללו, והנה עכשיו, מסתבר שדווקא אחר אחד מהם היא מחפשת בעניין רב. שנגעה בו הנשמה בראשונה היתה זו פגיעה ברמה מאוד נמוכה של עוצמה, וכאשר המשיכה את התנועה והגוף נדבק באופן המוכר לה לקצה גופה בצד של הראש ולא סר משם, ידעה כי את מבוקשה שחיפשה מצאה היא.
כעת הגיע השלב לכנס את כל תהלוכת המושגים שבעבעו בה לכדי תנועה. משכה הנשמה את ראשה מעט לאחור וכיווצה מעט את גופה שהיה מתוח עד לפני כן. מגעו של הגוף שהיה צמוד קודם לראשה התפוגג כמובן, אבל ידעה הנשמה בעיני רוחה פנימה כי משום שאינו זז ונע נמצא הוא במרחק לא רב מלפניה. זינקה הנשמה קדימה במהירות המרבית ובעוצמה הגדולה ביותר שהצליחה לגייס על מנת לבצע תנועה זו. ראשה פגע לשבריר שניה בגוף אחר בעוצמה, שאמנם יחסית לעוצמות התנגשות אחרות שחוותה לא התעלתה ועברה את המידה הבינונית החלשה, אבל מספקת בכוחה על מנת לדחוף בחלל את אותה נשמה מתה הרחק קדימה, ולפנות לעצמה המשך הדרך ממכשול זה, ומלאת סיפוק עצמי אכן המשיכה הנשמה לנוע, באופן כללי על קו ישר.
נכתב לפני חודש
עלי למצוא, פסקה הנשמה, לפחות איזה כיוון במחשבה, ולא לתהות כסהרורית מוכת ירח, וככסילה שלא יודעת להיכן היא פונה. דרוש לי שנית כוח ההמצאה למען לא אהיה כשוטה הנע ונד מצד אל צד בזיג ובזג לכל כיוון שתשאו הרוח, או כזע השיכור המתנועע פעמים אף קדימה ואחור.
עד שלא אמצא, החליטה הנשמה, איזו דרך לתנועה שכבר בתחילתה אדע לפחות בקירוב ובכלליות היכן מונחת סופה, אשאר כך סתם במנוחה ובשלווה, ולא אוסיף לנוע חסרת כיוון, בלא ידיעה פשוטה להיכן אני נעה, כפי שעשיתי קודם, בטרם הפציע ההווה.
מה כבר אני יכולה לעשות כדי לנוע במרחב בצורה מעט יותר צפויה, ובכיוון טיפה יותר אחיד? חשבה ודרשה לדעת הנשמה הקטנה.
מובן לי, הגתה הנשמה בפנימיותה, כי מתיחת עצמי גופי ותפישתי במרחב את צורת הגלילון המוארך זוהי התחלה טובה, אבל עלי למצוא המשך נאות ויאות מאותו המצב, בו אנוע הלאה אל המרחב לפחות באיזה כיוון כללי שאני מודעת אליו, ולא בצורה שיש בה סיכוי, גם אם פעוט, שאעשה את דרכי פשוט בחזרה לנקודת המוצא, ותנועת הצמצום ואיסוף גופי חזרה לצורה הפשוטה, בו פרושה אני בצורה שווה מכל עבריו של הכלום, זהו שורש הבעיה, כי מצורה שכזאת אין לי דרך להקיש להיכן אני פונה במנוף הבא.
החליטה הנשמה למתוח את גופה לצורה המדוברת, שכזכור אינה גורמת לה עקה מרובה ולנסות משם איזו תנועת המשך. מושג ותחושת הפחד המונעים לעיתים מלנסות דברים מחשש לכישלון, הם דברים שכזכור הנשמה עוד לא הכילה, למרות שידעה יפה מתוך ניסיונה האישי, שמי שמנסה אמנם לפעמים נכשל, אך גם הבינה, שמי שלא מנסה לעולם לא מצליח, ולשבת ולהמתין תוך כדי השאלה, לנסות או לא לנסות? עד סוף כל הדורות, לא ממש עמד על הפרק בשלב זה של חייה.
יכולתה של הנשמה לעצב כראות עיניה את גופה הוא היא עצמה, הנה בגמישות בלתי מוגבלת ותלויה אך ורק ברצונה. את זאת ידעה הנשמה מתוך עצם הוויתה כמובן, ולא בהכרח מתוך איזו הכרה שכלית מושגית מילולית, וההבדל היחיד שהבחין בין הצורות מלבד אופן תפישתן את המרחב, היה בהרגשה נפשית פנימית הכרתית של הנשמה, שיכולה לנוע בין הקטבים של נוח מאוד עד לבלתי נוח בעליל.
פרושה ומתוחה כגלילון סגלגל היתה הנשמה במרחב, ושאפה להמשיך ולנוע, פחות או יותר ובאופן כללי על המשך הקו הישר הנמתח בין שני קצותיה. החליטה הנשמה לקבע את הקצה האחד של גופה אותו מתחה כפי יכולתה הרחק מהנקודה בה היתה כולה קודם, ולהזיז רק את הקצה שנשאר שם בנקודה מאחור, וזאת מבלי לצמצם את עצמה.
מה שקרה הוא שהנשמה קיפלה את עצמה למין צורה דמוית פרסה, כאשר שני קצותיה מתקרבים אחד לשני וגופה מתקמר או שמא מתקער בגמישות ומאפשר זאת. או אז קיבעה הנשמה את הקצה שנע עתה לעבר הקצה השני, ושוב הניעה ומתחה בגופה את הקצה, שניתן לקרוא לו בדרך זאת של תנועה וצורה ראשה של הנשמה, יותר או פחות באופן בסיסי בהתאם להרגשתה הפנימית, קדימה על הקו הישר בהמשך לכיוון התנועה שהתחילה בה קודם.
בדומה לתולעת המתקפלת והמקרבת כל הזמן את זנבה לראשה ואז מרחיקה קדימה את ראשה מזנבה וחוזר חלילה, כך נעה הנשמה בחלל, וידעה הפעם לפחות בערך ובקירוב שהיא שומרת על מסלול התנועה, ואם היתה זאת תנועה מעט קשתית או פתלתלה, ולא לחלוטין ישרה ואחידה הרי לא אסון גדול עבור הנשמה היה בכך, והנשמה היתה מרוצה מאוד מצורת תנועה זוחלת תולעתית שכזו והתמידה בה.
סביר להניח שאלמלא ארע מה שקרה, ייתכן והנשמה היתה ממשיכה לזחול בחלל כך לנצח, אלא מה, שכעבור זמן לא ממש ברור או ידוע, מה שהתרחש היה, שבזמן ששלחה ומתחה הנשמה את ראשה קדימה נתקלה בגוף החוסם את דרכה, ולהרגשת המגע בגוף הזר עצרה הנשמה את המשך תנועתה. ראשה עדיין צמוד היה ונוגע בגוף הזר שאך הרגע נתוודע קיומו ונתגלה לה, והנשמה נותרה דרוכה ועומדת, מקופלת חלקית כשאינה מתוחה למלוא אורכה, וניצבה נשארה ללא זיע במצב זה.
גוף זר נמצא והנו מוטל בנתיבה, ואם עד שנתקלה בו הנשמה, במרחב נעה היא בחופשיות וללא הפרעה, לא כן עוד. צמודה היתה לגוף הזר נוגעת בו בקצה ראשה, ולא ידעה בדיוק הנשמה מה עליה אפוא לעשות. היא אמנם יזמה וחפצה לחקור ולנדוד במרחב, ואף ציפתה וחיכתה לזמן בו תיתקל היא בדבר מה, אבל שהגיעה השעה הנקובה, ההווה, שבה היא לבסוף פגעה באחד שכזה, היססה ודממה את תנועתה מחוסר ידיעה מה עליה לעשות.
בחלוף זמן לא רב כמו התנערה הנשמה מהלם המפגש שצפוי היה שיתרחש, אך בל לשכוח, כי בכל חוויה חזקה וראשונה טמונה עוצמה רבה מעצם היותה חדשנית ומקורית, ומכאן מובן בהחלט ההיסוס והקיפאון שאחזו בה, וקיפלה קלות את גופה, ומשכה קצת את ראשה לאחור עד שכבר לא נגע באותו הגוף הזר והמוזר שנקלעה בו בדרכה.
נעה שוב הנשמה מעט קדימה, וחזרה ונצמדה לגוף הזר הזה המונח לו כך בחלל. שוב הרחיקה הנשמה את גופה וחדלה לנגוע בו, ואז חזרה לנוע קדימה ונצמדה אליו שוב, ולאחר ששנתה את הנוגעת לא נוגעת הזה מספר פעמים החליטה לעשות מעשה ומתחה אט אט ובזהירות את כל גופה קדימה כפי שעשתה כחלק מתנועתה פעמים רבות לפני כן. הפתעה נכונה לנשמה, כי אף על זאת שמתחה את מלוא אורך הגוף שלה כלפי ראשה קדימה, הדבר המוזר הזה עדיין נשאר צמוד לקצה ראשה ממש כפי שהיה לפני כן, והיה נדמה לנשמה כאילו שהגוף הזר הזה הצמוד אליה מלפניה למעשה לא זז כלל, והדבר הפתיע את הנשמה שהיתה רגילה עד כה רק בפגיעה והצמדות לשבריר שניה ואז ניתוק והעלמות, כפי שחוותה בכל מפגשיה בעבר עם גופים זרים ללא חריגות יוצאות דופן כמו זו.
מוזר עד מאוד היה לנשמה למצוא את עצמה צמודה ללא הפסק כך פתאום לאיזה גוף אחר הנוגע בה ואינו מתעתד להעלם כפי הנראה ולנתק עימה את המגע, בדומה לכל מפגשיה של הנשמה עם הגופים הקודמים לו.
קיפלה את זנבה ושוב פרשה ומתחה את גופה לכיוון ראשה, ועדיין הגוף הזר הנוגע בה שם הוא נמצא, מורגש, חסר תנועה, ולא מרפה ממנה.
נכתב לפני חודש
לאחר זמן מה בו בררה ואמדה את האפשרויות העומדות לפניה, שברור שבכל אותה עת ממשיכות אותן תנודות ונגיעות, דחיפות ומכות של הגופים הנעים לפגוע בגופה, החליטה פשוט הנשמה למתוח את גופה עד קצה יכולתה. מתחה הנשמה את גופה עוד ועוד ועוד עד שהרגישה כמעט שגופה הולך להתפקע ולהיקרע, ולא יכולה למתוח אותו מעבר לכך, ועכשיו היתה הנשמה בצורה המזכירה דמות נקניקיה.
מובן היה לנשמה שקצות אותה נקניקיה שכעת היתה צורתה, התרחקו במרחב מרחק מה מהנקודה בה שהתה קודם לכן במנוחה, אבל מה ההבדל המובהק בין למתוח את גופה לשני כיוונים מנוגדים בלבד ולקבל את עצמה במתכונת גלילית סגלגלה, לבין למתוח את עצמה למספר רב של כיוונים ולמצוא את עצמה בצורה קצת הזויה של הכלאה משונה, עליו עוד לא עמדה הנשמה, ומה היתרון, אם בכלל יש כזה בנמצא, של הדמות בה מצויה היא עכשיו, לבין הצורה שהתקבלה מהניסוי הקודם, הנשמה לא הבינה.
במימדיה כגליל סגלגל חשה אמנם הנשמה יותר מאוזנת, שלווה, ונינוחה בהרבה מעבר להרגשה שהתקבלה בה שאחזה בצורה המעט מעוותת והרבה לא נוחה של גוש פלסטלינה שנראה כעבר התעללות קשה, אולם מה עליה לעשות עכשיו, ומה השיגה הנשמה מאופן תפישתה מקום במרחב בדרך זו נותרה סתומה ועלומה בשבילה.
ברור מאליו וגלוי לכול כי מתיחתה את גופה לשני כיוונים מנוגדים עד למקומות הרחוקים ביותר במרחב שייתכן עבורה, היו בלא שאלה המקומות הרחוקים ביותר שהתקדמה והגיעה אליהם הנשמה בגופה עד הלום. אך משיכת עצמה לעצמה וכיווץ גופה חזרה למרכזה יותיר אותה שוב בנקודת ההתחלה כאילו דבר לא ארע, ובזאת אין השג של ממש, ודי מובן מעימו הוא. על מנת להתקדם מכאן והלאה יש למצוא הברקה חדשה ותחבולה רעננה כיצד סוף כל סוף בתום איזו תנועה, תדע הנשמה ששינתה את מיקומה בחלל בו החזיקה עד כאן, ונמצאת היא כבר במיקום אחר שאינו נקודת ההתחלה, ולשם כך עליה לאמץ לעצמה איזה סגנון תזוזה חדש שעוד לא ניסתה.
מכיוון שלא חשה הנשמה אי נוחות בולטת בדרך בה גופה פרוש כעת, נשארה ודבקה באופן בו היא מצויה, ובד בבד ריכזה את הוויתה וחשבה והגתה, אודות איזה רעיון, שיפתור בעבורה את חידת התנועה.
רגע אחד, אמרה לעצמה הנשמה, שרעיון מסוים פעם בה. מי אמר, שאלה הנשמה את עצמה חידה מהסוג שאין השואל מצפה בה לתשובה מהנשאל, שאני חייבת בהכרח לאסוף את הקצוות של גופי חזרה למרכזי? ואושר חלחל בה בעצם ההבנה שהשיגה.
אין דבר הכופה עלי להשיב את עצמי לצורה המכווצת חזרה, על ידי משיכת שני הקצוות, זה יחד עם זה באופן שווה ואחיד לעבר נקודת האמצע, ויכולה אני פשוט לכווץ את עצמי חזרה לתנוחה המאוזנת והשלווה, על ידי גרירת משיכת עצמי לעצמי, רק לכיוון אחד משני הקצוות, ושינוי מיקום במרחב כתוצאה מכך יש פה, וערער על זה הדבר חסר. באם לנשמה היו עיניים, ויכלו לרדת לה גם דמעות, בוודאי דמעות שמחה וזיו היו מופיעות עכשיו בעיניה, מפני שהצליחה להביא את החידה שהתקשתה בה לכדי פתרון ראוי.
בחדווה דיצה גילה ורינה, נעה הנשמה במרחב בדרך שגילתה ואימצה לה, די עכשיו, זה לא מכבר. היתה הנשמה מותחת את גופה עד שלא יכולה יותר לעשות כן, ומיד לאחר כך, עת הגיע לאורכו המרבי שאפשר לו, היתה מכווצת את עצמה חזרה למקום בו היה קצה גופה. לא עוד מתחה את עצמה ממרכזה לשני כיוונים מנוגדים כשתי זרועות, אלא מלכתחילה היתה פשוט משגרת את עצמה למלוא אורכה, ואז שהגיע לשיא המתיחה היתה מקפלת חזרה את גופה לעבר אותה נקודה רחוקה. מעין תנועה של קפיץ או אקורדיון היתה לה, מתיחה כלפי צד אחד ואז איסוף מחדש של עצמה למקום אליו הגיע קצה גופה.
תנועה שכזו במרחב הנה לפחות במזער מסורבלת, אבל לא הגיעה לכדי כך שהנשמה תחוש אי נוחות ממשית בעטייה. להפך, בנשמה קיננה הרגשת התעלות, בדומה לילד קטן העושה את צעדיו הראשונים ולמרות אי הנוחות הקלה שחש כתוצאה מכך, הרי הרגשת ההצלחה לנוע על שתי רגליו מפצה ואף עולה כפל כפלים, על אי הנוחות הקטנה הנדחקת לשולי התודעה.
מאושרת היתה הנשמה לנוע בתנועה קפיצית אקורדיונית זו במרחב, והוסיפה והמשיכה בכך עוד ועוד, פעמים רבות רבות של אותה צורת תזוזה המורכבת משתי התנועות של המתיחה וההתקפלות חזרה.
הוי בעיות חדשות הדורשות פתרונים. פתרה הנשמה חידה אחת וכהרף עין צצה ועולה כרוכה בעקביה בעיה אחרת. הוי הטועים בנתיבים האובדים בדרך.
חדלה הנשמה מתנועתה, וקפאה על שמריה במקומה. הייתכן? שאלה הנשמה, שלמרות כל זאת התזוזה והתנועה, לאמיתותו של עניין, אני באותה נקודת התחלה, ובדיעבד לא זזתי ממקומי במרחב אפילו במתי מעט?
בידוע הוא, החלה הנשמה לכלכל את דרכיה ולחשב את צעדיה, שאם הייתי בנקודה אלף ומתחתי את עצמי עד לנקודה בית, ואז אספתי את כולי לנקודה בית, זזתי בחלל מנקודה אלף לנקודה בית, וזה מנוי וגמור. אך, ואך ענק הוא זה, המשיכה הנשמה להרהר בדבר, מי יבטיח לי, שבתנועתי השנייה, הזהה בכל דבר ועניין לתנועתי הראשונה, לא חזרתי לאותה הנקודה בטרם היתה התנועה הראשונה? ייתכן הדבר ולא בלתי מסתבר לחלוטין, כי בתנועת המתיחה והכיווץ השנייה שבתי וחזרתי מנקודה בית לנקודה אלף, ואין לי שום אפשרות להוכיח אם כך הוא הדבר אם אחרת. בכל פעם שאני מכווצת את עצמי חזרה, תנועת המתיחה הבאה יכולה להתרחש לכל כיוון שהוא, ואפשר הדבר שגם לאחר תנועות רבות, נקודת ההתחלה ונקודת הסיום של המסע, הן הנן אותה הנקודה בכבודה ובעצמה.
נכתב לפני חודש
קודם כול נוצר בנשמה הרצון לזוז ולנוע, כי ללא רצון הנשמה אין בה תנועה, מכיוון שכל תנועתה הפנימית תלויה אך ורק ברצונה החופשי והבלעדי. וברצונה שלה בלבד תשנה את עצמה גופה. היכולת לתנועה פנימית מובנית בהוויתה מראשית חייה, ומשום שרצון לנוע גם הוא נוכח בקרבה נוצרה תנועה.
כיצד לנוע במרחב זאת לא היה לה מושג דל שבדלים, אבל להניע ולשנות את צורתה יכולה הנשמה ללא בעיה או קושי, ולכן ניסתה לזוז ממקומה. כבר היה לה מושג על אודות כיוונים ולכן ניסתה לזוע ולנוע למספר כיוונים שונים בו זמנית, שמא אם יכשל זה ודאי יצלח האחר, היתה המחשבה שנמצאת מאחורי תוכנית הפעולה שנקטה בה.
ייתכן גם שמאחורי תוכנית הפעולה בעצם לא עמדה שום תודעה ערה מיוחדת, כי לנשמה לא היתה שום כוונה או כיוון בתנועה, מפני שבכלל לא ידעה הנשמה לאן היא חפצה להגיע. כל שהתרחש כתוצאה מהרצון הכללי שלה לנוע, ולא לכיוון מסוים אחד, היתה תנועה של עצמה לכל הכיוונים באותה הצורה, מה שלמעשה פשוט הביא להתרחבות של הריק הפנימי הכלוא בתוכה, ומעט הגדלת שטח המעטפת החיצונית שלה וזהו זה.
את התנועה הזאת כבר הכירה וידעה עוד שניסתה למלא את הריק בתוך עצמה ולהניח עליו גולל, ובין שתרצה ובין אם לאו, שני רצונות שונים זה מזה יצרו את אותה התנועה בדיוק. הרצון להרחיב את הריק והרצון לנוע במרחב הביא אותה לחזור בעצם על אותה תבנית תנועה, וכבר ידעה הנשמה שלא זאת הפעולה שהיא מבקשת ומעוניינת בה.
הנשמה נעה שוב למען הקטן את החור שבמרכזה לגודל ולנפח שהיה לה נוח איתו, ולא העיק יותר מדי בנוכחותו הריקה על הוויתה, כי קשה הדבר גם לנשמות ותיקות, וכל שכן לנשמה שרק קמה לתחייה, להכיל תחושת ריקנות גדולה.
דרושה היתה תוכנית פעולה, וסוג חדש של תנועה, אם ברצונה לנוע במרחב ולגלות מה הוא טומן בחובו ומתחת למחצלותיו. לא ידעה הנשמה את מיקומה ולא להיכן היא רוצה להגיע, אך תאווה גדולה וחזקה לתור בעולם, לבחון אותו, ולהסיר את סודותיו בערה כאש כבשן יוקדת בתוכה.
אז מה בכל זאת עושים? חככה הנשמה בתוך עצמה, וניסתה למצוא פתרון לחידה, שאחרי עוד פגיעות ונגיעות חוזרות ונשנות בה בעודה רובצת במקומה ללא תנועה לחושי הרגשתה, כבר הפכה לבעיה קיומית מבחינתה. אף על פי שלמען הדיוק שבדבר יש לומר, כי כל הפגיעות הללו בעוצמתן המשתנה ומכיוונים שונים טלטלו אותה כל הזמן במרחב, אלא שהיא לא ידעה זאת כמובן.
לנשמה לא היה אכפת כל כך לאן תנוע, אבל רצונה לנוע היה עז ואיתן, ומלא את כל כל כולה והשכיח ממנה לגמרי את הריקנות בתוכה, עד שלפתע הבזיק בה הרעיון.
כמו עוד אי אלו רעיונות הברקות ומחשבות, שרק אלהים יודע מהיכן הם צצים מגיעים ועולים, בא ונכנס לנשמה רעיון ופתרון לחידה.
אין היא יודעת להיכן לנוע? אין בכך מכשלה בל תעבור. כל שעלי לעשות, הגתה הנשמה, הוא להמתין קמעה לנגיעה פגיעה המורגשת הבאה, ואו אז עלי פשוט לנסות לנוע לאותו הכיוון שבו התרחש המגע, ומה שיקרה כתוצאה מכך פשוט אחזה ואיווכח. את מושג הפחד עוד לא הכילה הנשמה, וגם בחירת כיוון באופן אקראי בדומה להטלת קוביה היא עדיין בחירת כיוון, והנגיעה הבאה תספק לה את ההרגשה והתחושה המספקת לאיזה כיוון תשאף לנוע.
תוכנית הפעולה הנה מוכנה וכל שנותר הוא להוציאה לפועל. המקום בו תתרחש ההיתקלות הבאה זה יהיה כיוון התנועה. הנשמה נדרכה המתינה וחיכתה לפגיעה הבאה בה, שלא אחרה להגיע תוך זמן קצר כמובן, ואז אימצה את כל כוחה וריכזה לנקודה זאת את תנועתה הפנימית. בליטה קטנה אמנם פרצה ויצאה מגופה של הנשמה לכיוון שאליו ניסתה לנוע, ובמידה מסוימת ניתן לומר על כך כי בחלקה, כלומר באותה גבשושית מיובלת שהצמיחה מגופה במעשה זה, אף הצליחה לנוע במרחב לאותו הכיוון, אולם לכנות זאת הצלחה כבירה בהחלט שאי אפשר.
באופן כללי וברור במובהק נשארה הנשמה במקום בו שהתה לפני כן ולא זזה. ייאוש היה דבר הרחוק ממנה עד למאוד, והנשמה ניסתה שוב את התרגיל להרגשת המגע הבא. בניסיון זה אף ניסתה להגביר את כוחה, כי אולי הסיבה לכישלון נבע לא מעיקרון, אלא שמחסור בעוצמה, כי כבר ידעה עוצמה חלשה וחזקה מהי, ומחסור בנחישות והתמד הפעולה הם הנם הגורמים למכשלה, ולפיכך ריכזה הנשמה את מלוא העוצמה שידעה, ואף ניסתה להעלות ולהגביר אותה, על סמך הספק ששיעור העוצמה שהכירה וחוותה אינה העוצמה המרבית האפשרית, וכמכת ברק להטיס עצמה לעבר כיוון הפגיעה ניסתה. אפשר לטעון כי אמנם הצליחה בביצוע המשימה שלקחה על עצמה בפעם זו יותר מאשר בפעם הראשונה, כי הפעם נוצרה הבליטה מוכפלת משולשת בגדולה, אך לומר כי ממש זזה הנשמה ממקומה לא אפשר הוא גם במקרה הנוכחי.
חזור ושוב, פעם אחר פעם, הוסיפה והמשיכה הנשמה לעמוד במשימה שלקחה על עצמה, ומפני שכל פעם הפגיעה היתה מכיוון אחר והנשמה לא תיקנה את צורתה לאחר כל ניסיון תנועה, הלכה הפכה ודמתה צורתה של הנשמה, אט אט בעקבות התנועות הרבות שביצעה, לצורה משונה המזכירה סוג של הכלאה בין צורה של קיפוד לצורה של כוכב ים המעורבבות יחדיו גם עם צורת אתרוג. בליל של בליטות שונות ומשונות צמחו ועלו מגוף הנשמה, וצצו והופיעו מכל עבריה ולכל כיוון. אולם חרף ולמרות כל ניסיונה מאמציה ותנועותיה, לזוז ממקומה ולהפליג במרחב לא ארע, ולצערה של הנשמה, שום שינוי מיקום רציני ובולט במרחב, כתוצאה מכל מה שעשתה, לא התרחש.
אין השיטה מוצלחת, ולא הולמת את צורכי היא, פסקה הנשמה בינה לעצמה, ובלית בררה לאחר ניסיונות מרובים קיבלה על עצמה את זאת הגזרה, ועצרה את עצמה במנוחה וחדלה מלנסות בשנית את דרך פעולה זו. השלימה הנשמה עם כישלונה, אספה את עצמה בחזרה לצורה מאוזנת יותר שהביאה לה גם הרגשה נינוחה ושלווה יותר, והעסיקה את עצמה בטיכוס עצה חדשה למציאת הדרך למימוש שאיפתה הגדולה, הצלחת ביצוע תנועה בחלל.
נכתב לפני חודשיים
הקוראים:



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ