פרק ראשון
בחדר מלא אור נהדר ויפהפה בצבע לבנבן כחלחל היה הוא. אף על פי שברגיל אור כה רב המקיף וממלא מכל עבר את שדה הראייה, עלול לגרום לסנוור חזק המוביל לכיווץ האישונים מצמוץ עפעפיים ואף עשוי להוליד דמעות, אור זה אינו גורם לכך. תופעת הסנוור השכיחה כאשר מסתכלים ישירות לשמש או להבדיל אל נורת ליבון או הלוגן לא היא הנוכחת כאן. דומה יותר הדבר לאור של נורת פלורוסנט בעוצמה לא רבה אשר אינה צורבת את הראייה למתבונן בה ישירות.
ייתכן שמא ואולי התיאור הטוב ביותר שניתן להבין דרכו, כיצד ראה וקלט בתודעתו היכן הוא נמצא, יהיה באמצעות תיאור המתחולל בחלום. בחלום רואים כל מיני דברים אף על פי שכלל וכלל אין מובטח שאכן הם הם המציאות האמיתית, ולא רק דברים שמופעים על גבי ההכרה. יודעים לדוגמא, שנמצאים במקום זה או אחר, במצב מן המצבים, ואף אם מישהו נמצא במקום גם הוא, יודעים שהוא שם. ראייה זאת את הדברים אין היא ראייה חושית שלמה כגון שרגילים לה בשעת הערות הגופנית השכיחה, אך ראייה על חושית זאת אינה נופלת ממנה במאום מבחינת חדות התפישה שבה. בחלום יודעים שפלוני אלמוני נכנס למקום שבו מתרחש החלום ואמר כך וכך, אף על פי שלא ממש גופו הופיע והתגלה אפילו בחלום עצמו ורק נוכחותו מוחשת וידועה, ואם הוא הגיד דבר מה ידועות אלו מילים נאמרו ולא תמיד אפשר לזהות תוך כדי כן איזה קול שהדהד בחלום, ואפשר שזה לא יותר רועש מהמחשבות שגם הן נוטות לפגוע בהכרה בשקט אף על פי שנשמעות הן היטב.
בראייה רוחנית כמו זו המשתקפת לתוך התודעה בחזיון החלום, בלי עיניים ממשיות להתבונן דרכן, ללא אוזניים להקשיב באמצעותן, וזאת משום שכל גופו מורכב אך ורק מהנשמה שלו כשלעצמה בלבד, ידע בסוג זה של ראייה היכן הוא נמצא, וזהו בדיוק רב המקום שאליו שאף בנפשו להגיע, ותחושת אושר גדול מלאה אותו, בדומה לתחושה הממלאת כל נפש חיה עת הצליחה לבוא לאחר דרך ארוכה, למחוז חפצה אליו השתוקקה רבות להגיע.
חדר מלא אור קסום זה בו נמצא הוא, זהו החדר התחתון שבעולם העליון, זה המקום שמעימו ובו מרכיבים המלאכים את גופם. בשונה מבני אדם או מיונקים אחרים הנולדים כתוצאה מזיווג, ומתפתחים ברחם אמם עד הגיע השעה לצאת לעולם, המלאכים מרכיבים את צלמם והדמות שאותה ילבשו בעצמם.
זאת גם הסיבה מדוע למלאכים אין שמות פרטיים או שמות משפחה. לבני האדם יש את ההורים או קרוביהם או פורש חסות מסוג אחר שייתן ויקבע לרך הנולד את שמו, ולמלאכים פשוט אין כאלו. באם יש למלאכים שמות הרי שזהו שם שבחרו הם לעצמם, ולא במהרה ימסרו אותו לאחר, ואפילו אם האחר הוא גם כן מלאך כמותם.
ידע הוא שהאור הממלא את החדר זהו חומר הגלם, ממנו לאחר תהליך לא פשוט או קצר ירכיב את גופו. זקוק היה הוא למידתיות בהרכבת הגוף, ולשם כך התחיל לאמוד את גבולות החדר ולחפש בו נתונים וסימנים היכולים לסייע בעדו, ולהעיד על הגודל שגופו צריך לעמוד בו.
החל הוא לתור את החדר. בדק מה רוחבו, מדד את אורכו, חיפש מה גובהו וחקר את עומקו. מספר פעמים לא מבוטל הלך ושב, פגע וחזר בכל אחד מקירות החדר, עד שהוברר לו באופן ההולם היטב את צרכיו, צורתו של החדר, וגדליו על מידותיו מהם.
ספק של חוסר אמונה שלמה, צף ועלה בתודעתו. כי הרי בחדר מלא באור שכל הניתן לראות בו הוא למעשה רק אור, אין מצבו שפר עליו מאותו סומא הנמצא באפלה. עד כמה שייראה הדבר תמוה, אין כאן פליאה כלל וכלל, כי הרואה רק אור והעיוור שבחושך חייו, שניהם נמצאים בדיוק באותו המצב. שניהם כאחד מגששים באותו האופן, כמיטב הכישרון שיש להם על מנת לברור את דרכם, מבלי שרואים הם דבר מה נוסף פרט לאור במקרה הראשון והעדרו המוחלט במקרה השני.
לפיכך החליט לשוב ולבחון את תוכנית המתאר, שמא עלתה איזו שגגה שתוליך לטעות קשה ומרה. שוב הקיף את החדר כולו מקודקודיו ועד מרצפותיו, שט וסבב הוא שוב ושוב וחבק את כל כתליו, שנו ועבור חזור והלוך, צייר בחישוביו איה האלכסונים, וטייל לאורכם לאחר כך. תוך כדי מסעותיו בדק בקפידה וביסודיות זוויותיו ופינותיו, שכמובן, כמו בעבר גם בהווה, שאף לגלות אם חדות הן או שמא קהות, וסכום מעלתן איזהו. כעבור זמן מה היה הוא מרוצה מהתוצאה, והפסיק להסתובב ולהתרוצץ ברחבי החדר כאחוז תזזית, ועצר סוף סוף במנוחה.
הוא היה מרוצה מהתוצאה מכיוון שניתוח הבחינה השנייה שערך על מתארי החדר גודלו וממדיו, לא היו שונים באופן משמעותי מרשמי הבחינה הראשונה. צורתו של החדר מחומש. מבין חמש הצלעות, שני זוגות של צלעות שוות באורכן, וצמד הצלעות הזהות הקצרות יותר מונחות בצדי הצלע הבודדת האחת, שהיא הצלע הקצרה ביותר, זו מצדה האחד והשנייה מהעבר האחר. זוג הצלעות הארוכות יותר משלימות את המחומש, ומפגשן נמצא מול נקודת החציון של הצלע הקצרה.
הוא היה מרוצה מהתוצאה גם משום שדבר קטנטן חמק ממנו בזמן הבחינה הראשונה של החדר, ונתגלה לו רק בעת החקירה השנייה שניהל. פרט קטן אך חשוב נמצא בחדר, שנפל כמרגלית טובה לרגליו בשעה שהעביר את המסננת של חוש המישוש בפעם השנייה על כתלי החדר בצורה צפופה ומדוקדקת, ולא חיסר אף לא ריבוע אחד זעיר ברשת.
פרט קטן וחשוב זה הכרחי עוד פי כמה וכמה היה בשבילו, וזאת כי, כל שידע הוא על צורת מלאכים היה בערך דימוי שבמחשבה על אודות אדם עם כנפיים, ובין צורה עמומה שבתודעה, עד שניתן להעבירה מהכוח אל הפועל במציאות שבה הוא נמצא, הדרך היא ארוכה ארוכה.
הפרט הקטן והחשוב שחשף היה לגלות שקיימת מערכת של מספר חורים משוקעים לתוך הקיר שהיווה את הצלע הקצרה ביותר של המחומש. שקע אחד גדול ועמוק במיוחד היה במרכזה של הצלע. מעליו לאורך דפנות המלבן היו בכל צד מערך של חמישה חורים קטנים בצורת חצי סהר, ובתחתית הצלע בצמוד לרצפה, ובמרחק מה המפריד ביניהם, שני צמדי מערכי חורים קטנים הנמתחים בקו ישר, שגם הם חמישה במספר, ובכל מערך כזה, ארבעה מתוך חמשת החורים היו קטנים וזהים בגודלם, והחור הנותר שבמקצת גדול מאחיו נמצא בקצה שורת החורים, וכיוונו פנימה לעבר מערך החורים החופף.
אילך ומכאן תוכנית הבנייה נראתה לו ברורה. בשעת הרכבת גופו עליו להקפיד שאצבעות ידיו ורגליו יהיו במקומות המיועדים להם והמסומנים על הצלע הקצרה באמצעות ארבעת מערכי חמשת החורים. את ראשו כבת יענה יהיה עליו לטמון בשקע המרכזי הגדול. כנפיו שהן פרושות לצדדים, קיצן מקומו יהיה בפינות המפגש שבין צמדי הצלעות הקצרות והארוכות, ושכנפיו מלוא אורכן יופנו לאחור יגיעו בהתאמה לנקודה המחברת את שתי הצלעות הארוכות יותר, הנמצאת בדיוק מול נקודת המחצה של הצלע הקצרה.
לאחר שברורה היתה בפניו תוכנית מתווה הבנייה, לאט לאט במשורה ובמידתיות החל בתהליך ההרכבה. מעט מעט האור הפזור בחדר באופן שרירותי, לא מאורגן, ואין נראה בו סדר גלוי לעין, החל להפוך למלאכת מחשבת, מגובשת ומקובצת, המרכיבה את גופו של המלאך. ככל שהלך ואזל בחדר האור החופשי הפזור בחלל, כך ביחס ישר, הלך נבנה והתרכב גופו של המלאך, שכבר יכול הוא לנפנף בכנפיו מפינה לפינה, על מנת לבצע בדיקות התאמה. זעיר זעיר מתמעט והולך חומר הבנייה, קמצוץ קמצוץ הולך גופו ונבנה. פחת והלך האור שהציף ומלא את החדר בראשונה, עד שנמוג נגוז ונעלם כולו בהתמרה מלאה, ועמד זקוף קומה ואיתן בדמות מלאך.
מלאכת ההרכבה הושלמה בהצלחה מרובה, אך לא ניתן לומר כי מכף רגלו ועד ראשו ומקצה כנפיו לקודקודו, לא נפל בו שום פגם. טעות קטנה אחת במהלך הבנייה ארעה לו, מדובר לא כאן בהבדל איום ונורא, או בחריגה מוגזמת בולטת ומאוד גלויה, אבל עין אחת, מה ניתן לעשות, טיפין גדולה יותר, במזער של רוחבה, מחברתה רעותה העין השנייה. המלאכה הסתיימה והושלמה ומה שהיה ארע, ואין דרך לשנות ולתקון את מה שכבר קרה ונמצא. שתי אחיות תאומות לא זהות היו עיניו, ולמצב עליו להצטרך להתרגל כי זאת הדמות זאת הצורה שקיבל, והעניין קשה עד מאוד, גם למלאך להיות, מדויק לחלוטין בכל דבר, ומושלם להפליא במידותיו.
בגמר העבודה ובגוף של מלאך הוא יצא מחדר האור הקטן שהיה בו ופסע לתוך אולם גדול ורחב ידיים. רוחבו של אולם רב היקף זה מעט קצר היה מאורכו, ומספר פתחים מקומרים ללא דלתות היו פתוחים משני צדדיו. באולם זה כבכל שאר האולמות החדרים והמקומות שבעולם העליון, חלונות לא היו, אך מכיוון שחללם היה בשיעור גדול מאוד ואף למעלה מזאת, לא הורגשה בהם תחושת מחנק המורגשת לעתים במקומות סגורים אטומים וקטנים.
על כל הקירות שבאולם היו תבליטים מגוונים שבמבט ראשון וחטוף נראו לו כשפת סימנים המכסה את הכול, אך אינם כתובים בשפה שהוא ידע מהי או שהבין את משמעותם ויכול לפענח את פשרם.
ממולו בעברו הרחוק של האולם היה מעלה מדרגות ישר. גרם מדרגות זה היה כה רחב שלו מספר מלאכים היו במשותף מבקשים בבת אחת לעלות בו, וזאת בזמן שקבוצת מלאכים אחרת חפצה היתה לרדת יחדיו כנגדם בגרם המדרגות, לא היו חברי קבוצה אחת, צריכים להמתין ולהשתהות, לכך שחבריהם את מסעם ייתמו. האמת לא תעוות אם נאמר, שגם אם שתי הקבוצות היו מבקשות לעשות דרכן בעת ובעונה אחת , ובשעה שכנפי כל המלאכים היורדים והעולים פרושות היו במלואן לצדדים עדיין היה נשאר רווח די והותר.
כל המקום היה מואר באור חלבי טבעי זך ורגוע, שהוקרן ובקע מתוככי חומר הבנייה עצמו של המבנה, ולכן לא היו בנמצא מנורות או מקורות אור עצמאים אחרים באולם זה כמו גם בשאר המקומות בעולם העליון. האור רציף ואחיד היה בכל זמן ובכל מקום ואינו חדל להאיר לעולם, ומשום שלמלאכים אין לילה ואין יום, ולעולם לא זקוקים הם לשינה, הדבר התאים לצרכיהם ככפפה ליד, ולא היתה איזו טרדה או בעיה בדבר כגון זה.
הוא עמד במקומו ועיניו שוטטו והביטו על שלל הדברים החדשים שניצבו כנגדן וניסו להתרגל למראה ששרו וחזו בו.
עוד מספר מלאכים מלבדו היו באולם. חלקם עמדו בזוגות או בשלשות ודיברו ביניהם, חלקם התהלכו ברחבי האולם, חלקם התבוננו וסרקו את קירות החדר, וחלקם ישבו כמחכים למשהו על ספסלים שהיו ליד הפתחים.
טרם החליט הוא מה עליו לעשות הבחין במלאך הפוסע לעברו. כנפי המלאך היו מקופלות, ועל פי רוב, עדות היא הדבר, שפני המלאך הזה מועדים לשלום. כלל ידוע הוא שמלאך שכנפיו מכונסות ומקופלות נינוח הוא, בעוד שאם כנפיו מעט פתוחות פרוש הדבר שמלאך זה טרוד בראשו או ממהר הוא, ואם כנפיו של המלאך פרושות לרווחה, ולא ניכר עליו שהוא מתעתד להשתמש בהן לצורך תעופה, יכולות להיות לכך שתי סיבות עיקריות. מלאך בכנפיים פרושות היא צורת שפת גוף של איום, והדבר מעיד על כעס או תוקפנות מצדו, אך יקרה לפעמים גם שמלאך יפרוש את כנפיו בכדי לעשות רושם ולהבליט את עצמו, וכנפיו הפרושות והמנפנפות הן רק, כלשון העם, לעשות רוח.
המלאך שפסע לעברו, הגיע אליו, ברך אותו לשלום, ובשעה שהציג את עצמו טפח מעט ובחיבה על כתפו וכנפיו.
אני תת עוזר גימל למזכיר, הציג המלאך את עצמו, וברוך בואך לעולם העליון חדש שלושים ושבע.
הוא השיב לו, שלום וברכה לנמצא, ושאל, מה פרוש חדש שלושים שבע?
תת העוזר ענה לו, עד שלא יימצא לך תפקיד שיעניק לך גם את שם התואר הכרוך בתפקיד זה אתה תכונה ותקרא כך, וזהו בעצם שמך ותוארך הנוכחיים. התפקיד שאתה נושא הוא גם השם שלך. כמו כן, הוסיף תת העוזר, דע לך שהתחלופה של התפקידים כאן אינה דבר שבשגרה, ולא במהרה עולים בדרגה או משנים עמדה, ואני כאן כבר קרוב לאלפיים שנה ועדיין מחזיק באותה המשרה, ותפקידי, אם תשאל מהו, הרי שהוא ללוות אותך ולהדריכך בעולם זה של ההיכלות השמימיים.
וכמה מלאכים חדשים התווספו מאז אתה נמצא כאן? התעניין חדש שלושים ושבע לדעת.
תשעים ואחד מלאכים חדשים כולל אתה במניינם התווספו מאז אני כאן, היתה תשובת תת העוזר, ואם אתה חפץ בכך אנו יכולים להתחיל בסיור ההכרות במקום זה.
אולם זה הוא אולם המזכירות, הסביר לו תת העוזר תוך כדי שהוא מתחיל ללכת וחדש שלושים ושבע פוסע בעקבותיו, הנה כאן הוא חדרו של המזכיר, אך כרגע אין לך שום צורך לגשת אליו, ואת כל עניינך ושאלותיך אתה פשוט יכול להפנות אלי, ואם אני לא אדע כיצד לעזור לך או מה להשיב לך, אזי אפנה אותך למי שכן יוכל לעשות זאת.
תת העוזר המשיך ללכת עד שנעמד ליד אחד הקירות. הוא פרש את ידיו כלפי הקיר ואמר, קירות המזכירות הם למעשה לוח מודעות אחד גדול, וכל הסימנים שנמצאים כאן אלו הודעות שמשאירים המלאכים אחד לרעהו על גבי הקירות, כאשר הקיר הרחוק משמש לוח הודעות כללי, שנמצא באחריות וברשות המזכיר ועוזרו הבכיר בלבד, ורק הם רשאים לפרסם ולכתוב עליו דברים, אז אל תנסה לכתוב עליו כי זה יהיה בניגוד למינהל התקין והמסודר של ההתרחשויות פה, אבל שלושת הקירות הנותרים הם בחזקת שטח ציבורי פתוח ומותרים לכול.
תת העוזר התבונן הנה והנה כה וכה על הקיר שלפניהם והסיט את ראשו ועיניו מעט מעלה מטה ולצדדים עד שנראה היה שמצא את שחיפש. הוא התקדם שתי פסיעות והצביע בעזרת ידו לעבר אזור מסוים בקיר. הנה זה כאן, אתה רואה? שאל אותו תת העוזר.
רואה מה בדיוק? שאל במבוכה חדש שלושים ושבע את תת העוזר בחזרה, והוסיף כדרך אגב הערת הבהרה לעברו, אל נא תשכח, מר תת עוזר נכבד, שרק הרגע הגעתי לכאן ואיני מבין כאן שום פשר של אף לא סימן אחד מהסימנים הללו שאתה מצביע באופן כללי לעברם.
תת העוזר חייך לעברו כמו ציפה לתגובה מעין זו ממלאך חדש, והצביע על שלושה סימנים בתוך מלבן קטן פנוי בתוך בליל הסימנים שעל הקיר. זה הסימן לחדש, זה הסימן לשלוש, וזה הסימן לשבע, אמר תת העוזר בעודו מפנה את אצבעו בהתאמה לכל אחד מהם והמשיך בדבריו, מלבן קטן זה הוא האזור שלך על גבי לוח המודעות, אמר וניקה את המלבן הקטן מהסימנים בעזרת כף ידו כמו שמוחקים את הגיר מהלוח עם ספוג, ושרטט באמצעות אצבעו בפינה העליונה של המלבן החלק את שלושת הסימנים מחדש אך בקטן, שהופיעו, כבמטה קסם, כתבליטים על הקיר למגע אצבעו.
אתה רוצה להוסיף משהו בשלב זה? שאל אותו תת העוזר, וכשלא שמע תשובה העיר בצחוק, לא ממש חשבתי שתרצה אבל שאלתי על כל מקרה, ובכל אופן, אם תרצה לכתוב משהו ועדיין לא למדת לכתוב בעצמך אל תהסס לפנות אלי ולבקש ממני ואני אכתוב זאת על הקיר בעבורך.
תת העוזר כילה את דבריו בנושא זה, פנה משם והחל לעלות במדרגות היוצאות מן אולם המזכירות.
חדש שלושים ושבע כמובן הלך אחריו, ושסיימו לעלות במדרגות נכנסו הם לאולם נוסף שהיה אף מעט גדול יותר מאולם המזכירות. בקצהו הנגדי המרוחק של האולם הוליך שוב, כלפי מעלה, גרם מדרגות רחב נוסף, בדומה לאותו גרם מדרגות שמחבר את אולם המזכירות ואולם זה, שעליו טיפסו עכשיו.
במרכז האולם היה עומד דלפק עצום ומרובע, שגם אם יעמדו סביב לו מאה וחמישים מלאכים יהיה לכולם מקום ברווחה ונינוחות ולא יחושו צפיפות מהי. שני מלאכים היו בתוך חלקו הפנימי של הדלפק, בעוד מצדו החיצון של הדלפק, שעונים או רכונים עליו, המתינו לתורם בסבלנות מספר מלאכים עד שאחד מזוג המלאכים שבתוכו יפנה אליהם.
שני פרוזדורים רחבים יצאו ממרכז שני הקירות הנגדיים האחרים, שהנם כמובן שני הקירות ללא גרמיי המדרגות החצובים באמצעם, ועל כל הקירות, מדפים על מדפים, שכולם כאחד ללא יוצא מהכלל, ברבבות על אלפים של ספרים, עמוסים לעייפה מלאים.
תגובתו של חדש שלושים ושבע למראה הספריה היתה רווית הערכה ורבת רושם, ואין לתמוה על כך, מפני שגודל האולם וכמות הכרכים העצומה שהיו בו, ללא צל של ספק, עלו בשיעורם על כל ספריה מרכזית של אקדמיה גדולה ומכובדת שאי פעם ראה, ובנקל ניתן להבין מדוע הוציא מפיו בתדהמה את המילים, איזו ספריה מפוארת וענקית זאת.
למשמע דברים אלו שאמר חדש שלושים ושבע, שוב חייך תת העוזר, שציפה שיאמר דברים ברוח כזאת מתוך ניסיונו הקודם בלווי מלאכים חדשים, ובלשון רכה ושקטה כיאה ונהוג לשיח שפתיים שמקומו בספריה אמר, כל מה שרואות עיניך פה זהו רק המקום שתופס הקטלוג של הספריה עצמה, והחווה לכל עבר האולם בתנועה עגולה מלאה של ראשו, וזהו רק קצה קצהה של הספריה גופה, הגדולה לאין ערוך עשרות מונים רבים מהקטלוג שמקומו אולם זה, וכל אחד משני הפרוזדורים הללו מוליך לאולמות על אולמות של ספרים המחולקים כמובן לנושאים, כגון, כימיה פיסיקה וביולוגיה, וגם אם תשב ותקרא ברצף, ובאופן שוטף וללא מנוחה או הפסקה במשך חמשת אלפי שנה, בספק אני אם תכסה את רבעו של הידע שיש באחד מתוך עשרות אולמות הספרים שיש כאן.
חדש שלושים ושבע פער את פיו בהשתאות רבתי, שאלמלא לא היו זבובים בעולם העליון, היה ללא שאלה מעמיד אחד מהם בסכנה מוחשית של בליעה. ספק מגמגם חוזר למען עצמו, וספק אולי אכן ממלמל הוא שאלות אמר, זה רק הקטלוג? על מה כבר אפשר לכתוב כל כך הרבה ספרים?
מכיוון שהשאלה השנייה נאמרה במשקל אחיד ולא כרטט לא סדיר של השתנקות, ועוד משום שהתשובה לשאלה הראשונה כבר ידועה היתה ואין צורך בחזרות כפולות ומיותרות על שאלות שכבר פתרונן ניתן, בחר תת העוזר לענות רק לשאלתו השנייה. דמיין לך, אמר תת העוזר לחדש שלושים ושבע, או שער בנפשך, כי על כל אחד מחסרי החוליות בלבד מבין בעלי החיים, תכתוב ספר נפרד מפורט מלא וממצה, לאיזו כמות של ספרים תזדקק, ועוד אוכל לתת לך מצגת קטנה שתשקיט את רוחך ותסבר את אוזנך, כי רק באולם האריתמטיקה ישנם תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה כרכים, המכילים בצירוף כולם יחדיו בתוך הדפים שלהם במשותף מספר אחד בלבד.
תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה כרכים בהם ביחד יש מספר אחד? חזר חדש שלושים ושבע כהד שואל אחר דברי ההסבר של תת העוזר. כיצד אפשרי דבר זה? איזה מספר צריך כל כך הרבה ספרים בכדי לכתוב אותו?
שאלה אחרונה זו אף היא כבר נשאלה בגרסה כללית יותר עוד מבעוד מועד, אך מכיוון שהיתה ממוקדת הפעם מעט יותר מבעבר, קיבלה מענה קצר וללא הסבר מפורט, אך בצירוף קריצת העין של תת העוזר באומרו, המספר פאי.
האולם הגדול הבא שאליו מגיעים לאחר שעולים עד כלותן את המדרגות המובילות מהספריה צורתו ריבוע. במרכזו של האולם ישנם שני ריבועים הנמצאים זה כנגד זה, האחד ריבוע השקוע מפני הרצפה של האולם כלפי מטה, והריבוע האחר שמונח באופן אנכי בדיוק מעל הריבוע שברצפה, גומחתו חודרת מעלה ופנימה לתוך תקרת האולם. בכל אחד מהריבועים הללו ארבעה פתחי מסדרונות היוצאים מהם באופן שווה ומאוזן לארבע כנפות השמים. גם באולם זה ישנו גרם מדרגות הממשיך הלאה כלפי מעלה, הזהה בצורתו גודלו ושיפועו לגרמי המדרגות האחרים, ותחילתו כלפי מעלה נמצאת במרכז הקיר שמול המקום בו ניצבו חדש שלושים ושבע ותת העוזר בדיוק לאחר שסיימו את העפלתם מהספריה. למעט מהכתלים של שני הריבועים בעלי הפתחים שהיו חלקים וחפים, שאר חלקי האולם הענק ואפילו תקרתו ותחת מדרך רגליהם מכוסים למכביר בסימנים ותגליפים.
מקום משונה ומוזר זה, מהו? וכיצד מגיעים לפתחים באין מדרגות לאלו הנמצאים למטה מהרצפה, וכל שכן לאלו הנמצאים מעבר לרום התקרה? שאל חדש שלושים ושבע.
מלאך שיצא זה עתה מהפתח הפונה לצד שמאל שלהם בריבוע הבור שברצפה, פרש את כנפיו, טפח בהן קלות מספר פעמים ועף כלפי מעלה עד שעמדו רגליו במפלס הרצפה של האולם, ואז קיפל את כנפיו והחל ללכת לכיוון שממנו באו הם, ונתן בכך תשובה על הקושיה השנייה.
אולם זה, פתח תת העוזר בהסברו, הוא האולם המרכזי. כל הסימנים הללו שאתה רואה כתובים בכל מקום אפשרי על פניו, הם סימנים שנותנים מידע ברמה הגבוהה ביותר על מצב היקום במובן הגדול והרחב ביותר האפשרי. אם ברצונך לדעת מהי המסה הצפיפות ואחוז המימן של גלקסיה מסוימת, זה המקום למצוא מידע זה והוא נכון ומעודכן לרגע זה ממש.
עליך לדעת, אמר תת העוזר בהדגשה, כי בניגוד לקירות אולם המזכירות או לכתובים שבספריה, לסימנים אלו שכאן אין לנו יד רגל או כנף, והם משתנים בעצמם מתוך איזה כוח נסתר ומופלא שלא ידוע לנו מהו בדיוק ואיך הוא עובד ופועל, כי אין שום מנגנון הנראה לעין כפי שאתה יכול להיווכח בעצמך, אך מכיוון שגלקסיות אינן נוטות בכללותן לשינוים תכופים, בספק רב סבור אני כי תבחין באיזה שינוי ניכר, גם אם תשב כאן רצוף במשך מאה שנה ותחפש אחר שינויים מזעריים כלשהם בסימנים.
הדבר מרתק ביותר, אמר חדש שלושים ושבע, ושאל, והפתחים הללו שנמצאים למטה ולמעלה להיכן הם מובילים ומוליכים?
ארבעת הפתחים בתוך הריבוע הנמוך מהרצפה, המשיך תת העוזר להסביר לו, הם ארבע הכניסות והיציאות מהמקום שאותו אנו מכנים המבוך, שבתוכו מוצג מידע בדומה לנתונים המוצגים כאן באולם המרכזי, אלא שמידע זה עשיר ומפורט יותר. אם זקוק אתה לדעת דבר מה אשר ניתן לכמת אותו למספרים ולחשב אותו, נניח אודות מערכת שמש איקס ארבע שמונה נון, או אף אם ברצונך לבדוק את ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספרה של כוכב לכת בודד מוגדר אחד, המבוך זהו המקום לעשות כן.
עליך להבין, המשיך תת העוזר בנימה בעלת חשיבות מרובה, שגם במבוך הסימנים תמיד מייצגים את הידוע בהווה זה, ברגענו אנו, לעכשיו, ומשתנים בהתאם, אך השינויים במבוך תכופים יותר, ובטוח אני שלכל הפחות יש סיכוי ממשי, שאיזו מערכת שמש עלומה ברחבי היקום, פשוט תקרוס במלואה לחלוטין בשלב כלשהו בתוך העשור הקרוב. ולפיכך, מבין אתה, כי לא רק הסימנים שעל קירות המבוך עשויים להשתנות בכל רגע, אלא אף המבוך עצמו על חדריו ומסדרונותיו משתנים בהתאם לעדכון בזמן האמת של כל, אבל כל היקום. וזאת הסיבה מדוע לא תכנס למבוך, אם וכאשר תכנס לתוכו, ללא עותק של המפה המעודכנת ביותר שיש בספריה, וכמו כן, בעשרות הפעמים הראשונות עליך להיכנס אך ורק בלווי של מלאך ותיק ומנוסה המשופשף רבות בשהייה במבוך. קל מאוד ללכת בתוכו לאיבוד, ואני סומך את ידי על כך שאתה לא ממש מעוניין בתוצאה כגון זו.
מדהים, היתה תגובתו למשמע ההסבר, פשוט מדהים מה שאתה תיארת. ולאן אגיע אם אכנס בארבעת הפתחים שמקומם בריבוע שחצוב למעלה מהתקרה?
ארבעת פתחים אלו, הוסיף תת העוזר להסביר לחדש שלושים ושבע הלאה, הם פתחים המובילים לתוך מה שאנו המלאכים קוראים לו התוהו. במובנים מסוימים דומה התוהו למבוך בכך שגם בו ישנם נתונים מדויקים, ברמה פרטנית, אף של ירח קטן אחד של כוכב לא מיושב, אך שונים הנתונים המוצגים בתוהו באופן מהותי מהנתונים שישנם במבוך בכך שמראים הם את העתיד ולא את ההווה. הנתונים בתוהו מראים מגמות אפשריות ותהליכים, שאם לא תתרחש התערבות או הפרעה בלתי צפויה, ובהסתמך על הסתברות ויחסיות כאלו ואחרות, יתממשו לכדי דברים שכבר הנם. לדוגמא יכול אתה למצוא על כוכב מידע אודות קצב ההתחממות שלו בדיוק של עשירית המעלה ובמרחק זמן קדימה של אלף שנה, וזאת בעירבון והגבלה, כל עוד לא תהיה סטייה כמובן מהתנהלות הדברים והתהליכים המתחוללים בו כרגע. הניסיון הלא גדול שיש לנו עם התוהו מלמד אותנו, שגם אם ישנן כל מיני חריגות שלכאורה אינן צפויות כמו התערבות מכוונת, התוהו, על פי רוב מוצק ואיתן, וכמה שיישמע הדבר מופרך, אינו טועה ותחזיתו תתגשם.
דבר נוסף, אמר בהתראה תת העוזר, המפריד מבחין ומבדיל בין המבוך לתוהו, זוהי הצורה בה הם בנויים. בעוד במבוך הקירות והמסדרונות מסותתים וישרים, פניותיו והתפצלויותיו מדויקות במאת האחוזים לתשעים מעלות, שיפועים בו אין, וכל העליות והירידות בו נעשות במדרגות שגובהן זהה תמיד, ומשום כן יכול אתה בעזרת חישובים לאמוד כהלכה בדיוק רב וללא קושי מיוחד היכן אתה עומד, אך אין זה כך בתוהו. בתוהו המחילות עקלקלות, והפניות מפותלות ועקמומיות, אין בו התפצלויות שוות וזהות, ומטה מעלה יורד ומעפיל אתה בשיפועים שאינם אחידים, ולעיתים גם אינם ממש מורגשים. הבדיחה הרווחת בין המלאכים הקשורה בתוהו מספרת על השטן שלפני מיליון שנה ברח מחרון אפו של אלהים עמוק לתוך התוהו, ועד עכשיו הוא עדיין מחפש את דרכו החוצה בחזרה. אל תכנס לתוהו בשום פנים אופן ומצב, פסק תת העוזר באופן ברור ונהיר.
לאחר שתת העוזר וחדש שלושים ושבע עלו מהאולם המרכזי הם נכנסו לאולם נוסף. אולם זה צר היה בהרבה במבנהו מיתר האולמות שהיו בהם עד הלום, וצורתו מלבנית ומוארכת. לאורכו פרוסים במידה שווה משני העברים, ארבעה בכל צד, היו שמונה פתחים רחבים. גרם מדרגות זהה בטיבו ועל כל מרכיביו לשאר חבריו, עמד בקצהו המרוחק למקום דרכו נכנסו הם לאולם לראשונה, ואפשר להעפיל בו עוד כלפי מעלה.
אולם זה, החל תת העוזר להשמיע את דבריו באוזני חדש שלושים ושבע, הוא למעשה רק משמש כמסדרון המוביל לאולם האספה הנמצא בדיוק מתחתיו. שני הפתחים הראשונים מובילים לבמה של אולם האספה, וששת הפתחים האחרים הם דרכי הגישה ליציעיו, שבכל אחד מהם יש מקום ישיבה למספר מאות של מלאכים.
תוכל פשוט לרדת לבדך ולהציץ באולם האספה בשלב אחר, הודיע לו תת העוזר שהמשיך להוביל את דרכם ישר מבלי לסור לעבר הפתחים.
למה משמש אולם האספה? שאל חדש שלושים ושבע, ועל אילו נושאים שיש לדון בהם מתאספים בו?
האולם משמש בעיקרון בשני תפקידים וחובש שני כובעים, הסביר תת העוזר, הראשון והתכוף יותר הוא פשוט לשמש כאולם הרצאות או אספות קטנות. אתה יכול לראות את ההזמנות לאירועים אלו מפורסמות על גבי קירות לוח המודעות של המזכירות במקום המיועד לכך. שני טעמים יש לפרסום שם, הראשון שבהם הוא כמובן לידע את המלאכים שיש להם עניין בהרצאה או באספה זו לדעת על קיומה וזמנה, והשני בטעמים הוא כמובן לשם הסדר הטוב של הדברים בלבד, שימנע מלקבוע שתי פעילויות באולם בעת ובזמן אחד. כאשר מלאך מסוים רוצה לפרסם איזה גילוי חדש או דבר מה שהוא סבור שיכול לעניין את הרבים, או כאשר חבורה גדולה של מלאכים רוצה להתכנס ולערוך דיון בדבר מה המשותף להם, נעשית פנייה מסודרת למזכיר בבקשה להיתר שימוש באולם, והמזכיר על סמך שיקולים כאלו ואחרים מקצה לכך זמן אולם, ודואג לפרסם את הדבר במקום המיועד לכך באולם המזכירות. בכל מקרה נדיר שיש מספר רב כל כך של הרצאות ואספות, עד שאם תרצה לקיים אחת שכזו, לא תוכל לקבל זמן לכך בירח הקרוב.
הזכרת שיש לאולם גם תפקיד שני ונוסף מלבד זה שציינת לפני רגע, התעניין חדש שלושים ושבע תוך כדי שהם ממשיכים את דרכם קדימה, וחיכה להמשך דברי ההסבר של תת העוזר.
כן כמובן, חזר תת העוזר לשטף דבריו, שישנו התפקיד השני אימתי מתעורר הצורך בכך, לשמש כאולם אספת המשפט, או שמא עדיף שאקרא לו, אולם יישוב סכסוכים מחלוקות וטרוניות בפני קהל. מעין היכל משפט או בית דין אם תעדיף לקרוא לזאת כך.
על מה ולמה מובאים מלאכים למשפט? תמה חדש שלושים ושבע בקול רם, ובלבו פנימה תמיהה גדולה עוד יותר, כי סבר מפי שמועה או דעה קדומה כי מלאכים הנם טובים ונעלים ואינם עושים אף לא עוול דל, ומלאכים העומדים למשפט, נראה לו כעומד בסתירה רבתי להנחה מוקדמת זו. ומי שופט את המלאכים הללו דין צדק? בוודאי אלהים הוא היושב על כס המשפט? הקשה חדש שלושים ושבע בפני תת העוזר שתי בעיות נוספות, שהן למעשה קושיה אחת בשתי שאלות.
לא לא כמובן שלא, אלהים אינו יושב על כס המשפט לדון בעניינים קטנים של מלאכים זוטרים. רוצה אתה שאספר לך את סיפור המשפט האחרון שנערך כאן? שאל בפנים מאירות תת העוזר את חדש שלושים ושבע.
בחפץ לב ובעונג רב, השיב לו ופתח את אוזניו לרווחה, אשמע את פרטי אותו מעשה ואחכם.
ובכן, התחיל תת העוזר בסיפור עלילת המעשה, הפעם האחרונה שנערך באולם דבר מעין זה היה לפני כשלוש מאות שנה לערך. לשני מלאכים היו שתי מערכות כוכבים הסמוכות זו לזו שהם עסקו בפיתוחן ובנייתן, מלאך מלאך במערכתו הוא. אחד מהמלאכים, המחונן בכישרון לרוב, ורצה להציג ולהראות את הצלחתו כלהטוטן בקרקס המסבב יחדיו יפה ובטעם, מספר רב מאוד של כדורים באוויר, יצר מספר רב של ירחים הסובבים שלובים בהתאמה סביב כל אחד מהכוכבים במערכתו, כאומר, ראו מעשה ידי להתפאר בו. לאט לאט המסה של מערכת השמש שבנה גדלה באופן מספיק משמעותי בכדי למשוך ממערכת השמש הסמוכה בעלת המסה הקטנה יותר, שהיתה שייכת כזכור לך למלאך האחר, חלק אחר חלק מהאסטרואידים של חגורת האסטרואידים, המקיפה מערכת שכנה זו, פיסה אחר פיסה. כידוע לך אחד מתפקידי חגורת האסטרואידים הוא להגן על מערכת השמש מפגיעות וחדירה של גופים לתוך מערכת השמש, אם בהדיפתם ואם בריסוקם של גופים פולשניים בלתי מוזמנים אלו, העלולים להתנגש בכוכב עליו יש חיים, ולגרום בכך נזק גדול, ואת זה רצוי למנוע. ובכן, בגלל שהמערכת של המלאך הראשון בעלת המסה הגדולה יותר משכה אליה נתח נכבד של אסטרואידים מחגורתה של מערכת השמש הסמוכה אליה של המלאך השני, נותרה מערכת השמש של המלאך השני ביעילות הגנתית פחותה בהרבה. המלאך השני דרש מהראשון להרוס כמה מהירחים שבנה כדי שהמסה של מערכת השמש שלו תקטן, ותחדל ותפסיק לקחת לו אסטרואידים מהמערכת שלו. המלאך הראשון סרב לכך ודחה את בקשתו של המלאך השני, וטען כי אין להטיל עליו את האשם, בכך שחברו אינו משגיח כראוי על מערכת השמש שלו, מזלזל בעבודתו, ומבזבז זמנו לריק בבטלה, ואין הוא, שבנה מערכת שמש ברוב כישרונו לתפארת, צריך לסבול מפני שהמלאך האחראי למערכת השמש הסמוכה לשלו, לא מבצע מלאכתו נאמנה. כתגובה לדברים אלו האשים המלאך השני את הראשון כי צפה שזה מה שיתרחש ויקרה, ובכל זאת לא נקף שום אצבע כדי למנוע זאת, וזוהי האשמה חמורה ביותר, כי כאילו אמר המלאך השני לראשון, שהוא עולל זאת בכוונת זדון. הטונים של קולם הלכו וגברו, וההאשמות הלכו הפכו והתערבבו בעלבונות אישיים, והגיעו גם לאיומים במעשי חבלה חד צדדים, זה קוצף ורוגש כים בשעת סערה גדולה, וזה גועש ומתפרץ כהר בשעת פעולתו, וסביר להניח שהיו מגיעים לחילופי מהלומות ותלישת נוצות הדדיים, באם לא היו מתערבים ומפרידים ביניהם, מספר מלאכים אחרים שהתאספו במקום לשמע המהומה. כך או אחרת הגיעו הדברים בשלב זה לכדי צורך לסמכות גבוהה יותר על מנת להכריע ולפשר בין הצדדים הניצים. לאחר שנבחנו הדברים ונקבע כי המלאך הראשון לא חרג מהחוק והנהלים המחייבים אותו, משום שלא העלה את מסת מערכת השמש שלו ביותר מעשרים ושלושה אחוז בפחות ממילניום אחד, דבר המצריך דיווח כלפי מעלה וקבלת אישור מיוחד לכך, נקבע הרכב של שלושה מלאכים לדון במקרה ולהחליט מה לפסוק בו. ראש ההרכב של השופטים היה כמובן המלאך האחראי לצביר הכוכבים ששתי מערכות השמש של המלאכים היו בתחומו. לשני עוזרים הוגנים ובלתי משוחדים נבחרו לסייע לו שני מלאכים ותיקים נוספים הבקיאים ברמות העולמיות והבין גלקטיות. קהל רב של מלאכים התאסף באותו יום באולם האספה על מנת לחזות בעניין. כל אחד מהמלאכים ניסה לשכנע את שלושת הפוסקים כי הצדק והיושר עימו בעניין זה, ולאחר מספר טיעונים ונאומים של כל אחד מהצדדים פסקו לבסוף שלישית היושבים בדין מה יש לעשות.
מה נקבע שיש לעשות בעניין? ציפה חדש שלושים ושבע בכיליון עיניים לשמוע את אחרית המעשה.
מה שנקבע והוכרע שיש לעשות, סיכם תת העוזר את סיפור המעשה, הוא שעל שני המלאכים לחבור יחדיו ולבנות בנקודה מסוימת שחושבה בקפידה ובדייקנות, מערכת נוספת בעלת שיעור מסה מסוים, שתגרום להרחקת שתי המערכות הסמוכות זו לזו במידה מספקת על מנת למנוע את זליגת האסטרואידים מחגורה אחת לרעותה.
ועם אחרית ותום הסיפור נגמרו גם צעדיהם באולם זה, וחדש שלושים ושבע ותת העוזר המשיכו הלאה כלפי מעלה במדרגות היוצאות ממנו.
עוד בטרם יכלו להסתכל להביט ולבחון במו עיניהם את האולם הבא ובעוד רגליהם צועדות עדיין ומטפסות לעבר הכניסה אליו, כבר קלטו אוזניהם רחש נעימה ערבה המגיעה ממנו. עוצמת המנגינה התרוממה גבהה ונסקה ככל שהתקדמו בפסיעותיהם במעלה המדרגות, ולשיאה הגיעה עת ניצבו באולם המוסיקה.
אולם זה אליו נכנסו עכשיו שונה היה משאר האולמות בהם עברו לפי שעה, ושתי סיבות אפשר למנות לכך. הסיבה הראשונה והברורה מאליה היא כי בהנגדה לשאר האולמות שבהם שלטה הדממה בגאון, וכמעט ולא נשמעת שום הפרעה לשקט הקבוע או איזה צליל מלבד אולי רחשושם של המלאכים ההולכים או קול התלחשות זו או אחרת, הכיל אולם זה הרמוניה מופלאה ונשגבה של מוסיקה שמימית שמלאה את חלל האולם. הסיבה הנוספת בשוני נעוצה בצורת האולם, שאם עד כה האולמות בהם עברו היו רבועים בעלי פינות ישרות הזווית, הרי שמלבד המקום ממנו באו והפתח הדומה לו המאפשר להעפיל קומה נוספת מעלה הניצב כנגד פניהם, תווי המתאר של אולם זה עגולים היו. במה מוגבהת כדי פסיעת רגל קלה תפסה את מרכז האולם, ועליה היה מקום מושבם של המלאכים המנגנים את המוסיקה שאותה ספגה תודעתם, ומשני צדיה הפונים כנגד הקירות הקעורים עמדו ספות נוחות בעלות כריות שמענגות את היושב עליהן ברביצה מהמעלה הראשונה והאיכותית ביותר האפשרית, וכמו רומזות ומפתות לשקוע בתוכן בהנאה גדולה. כלי מיתר וקשת, כלי נשיפה והקשה, בנויים כולם ועשויים במיטב מלאכת מחשבת ידי אומן מומחה, שמראה כשלהם עין לא שזפה כמותו וצליליהם הנשגבים באיכותם אוזן לא שמען, עומדים לרשות המנגנים.
בשעה שנכנסו לאולם ישבו שלושה מלאכים על במת המנגנים והנעימו את האוויר בצלילים עשירים בגוון עד כדי כך מושלם, עד שאפשר היה לטעות וחשוב כי למעשה תזמורת שלמה אחראית לאותה נעימה שמימית וקסומה.
על מספר מהספות והכורסאות הפזורים באולם השתרעו והתרווחו בעונג מלאכים, שעל פי מראה פניהם של לפחות חלק מהם, ניכר היה בהם שהמוסיקה קנתה ואחזה את כל מהותם ומלבדה אין בלבם דבר.
מופלא מכך אולי, היתה גם העובדה כי הנגינה בכלים הפיקה לא רק צליל בלבד, כי אם גם חזיון. נראה היה כי כלי הנגינה או הנגינה בעצמה, משפיעים על תאורת האולם, המשלימה את האווירה הגלויה לעין בו לאווירה הנשמעת באוזן. המנגינה והאורות בהרמוניה יחדיו רחפו רקדו באולם, וכל העומד מתבונן ומאזין מיד נכבש בכוח קסמם, ובלהט הכישוף המפעם בו הוא מפנה את כל מחשבות לבו להתמכר ליופי הנשגב המוצג לפניו, כי הנגינה המתגלגלת באופן מושלם ומאוזן למופת, המלווה יחד בצבעים המדהימים הנובעים ממנה, בהם גווני חרוץ ואקדח המשתלבים יחדיו ומתערבבים לכדי צבע אחד, ומעניקים לנפש התעלות ברמה שכמעט ואין משתווה לה, מדהימים היו בעוצמת חוויתם.
חדש שלושים ושבע עמד נפעם ומשתהה, נטוע על מקומו כמו קבור בחיים וכלוא בכוחו המהפנט של האולם זמן הנראה לו כנצח קצר מדי, עד שטפיחת מרפק קטנה בצדו שהגיעה מתת העוזר ולוותה בחיוך, העירה אותו מקיפאונו ששהה בו, והקיצה אותו מהחלום שהיה שקוע ומרוכז בו, ובזה החיוך נרמז לו על ידי תת העוזר כי עליהם להמשיך בסיור ההכרות שהם עורכים ולעבור לאולם הבא.
אל דאגה, אמר לו תת העוזר, תוכל לשוב לכאן אחר כך.
הם שמו פעמיהם מעלה הלאה והצליל נחלש מאחוריהם עד שהתאדה כליל מסביבתם, ויחד עם השקט הרגיל ששורר בהיכלות עולם השמים הם הגיעו פסעו נכנסו מעבר לסף פתחו של אולם נוסף.
אולם זה קטן ממדים הוא יחסית לשאר האולמות שהתהלכו בהם לא מכבר, ושוני זה הוא אינו השוני היחיד הבולט לעין הלוקחת לתוך האולם מבט חטוף.
בשונה משאר האולמות, בקצהו הרחוק של אולם זה לא היה גרם המדרגות הרחב והרגיל המוליך כלפי מעלה להמשך ההיכלות, כי אם רק שבע מעלות פשוטות פחות או יותר ולא מרשימות בגודלן, המתחילות ובנויות כבר בתוך האולם עצמו, והעולה בהן מתרומם לרחבה קטנה, מעין במה. על גבי הבמה ניצבים שני עמודים מרשימים ויפיפיים בעלי כותרת, שאינם מסתיימים לכדי תמיכת התקרה, המסותתים מעוטרים ומקושטים בפיתוחים עוצרי נשימה. העמודים הללו נמצאים בשני עבריה של הרחבה, ובחלקה הקרוב יותר למדרגות, ובכך מבדילים אותה באופן ניכר ומובחן, כשני זקיפים שומרי סף המכריזים, התקדם עד כאן אך לא יותר מכך.
ברחבה לא גדולה זאת, כמו נראה מאובן, אך לא פסל הוא, עומד מלאך ובידו מחזיק הוא חרב אימתנית, והוא כולו מרמז לכל המתבונן בו, אם ברצונך להתקדם יהיה עליך לעבור דרכי תחילה.
בסוף הרחבה בנויות לתוך הקיר של קצה האולם, ישנו מערך של שתי דלתות הנראות כיצוקות ממתכת, וכבדות רבות משקל עד מאד, המכוסות להכביר לרוב תחריטים מרהיבי עין. הדלתות יושבות על צירים גדולים המקובעים לקירות ומופנים כלפי חוץ, והן סגורות. שתי הדלתות יוצרות יחדיו שער מרשים, המזכיר יותר מכול את שער הכניסה של מצודה גדולה או של עיר בצורה, שתפקידו למנוע מהאויב לחדור פנימה גם במאמץ וכוח רב, וחותמות את האולם.
עוד ניתן לראות באולם הם הפתחים הנמצאים במרכז של כל אחד מהקירות שלימינם ולשמאלם.
מעבר לדלתות כבירות ומחושלות אלו שעומד לפניהן על גבי הרחבה שומר ההיכל, נמצא אולם מלכות העולם שעל כיסאו יושב שם אלהים, והחרב שנמצאת כל הזמן אחוזה בידיו של המלאך שומר ההיכל יכולה להכחיד אף את גופו של מלאך, אמר תת העוזר.
משום כן אל תתחיל בכלל לחשוב להציב את כף רגלך אפילו על המעלה הראשונה ללא צידוק וסיבה ראויים לכך, כי תגובת המלאך שומר ההיכל על נקיטת צעד כזה מצדך, גם אם לא תהיה אלימה כלפיך בשלב ראשון, על כל פנים תהיה נוקשה וחריפה בוודאי, הבהיר תת העוזר לחדש שלושים ושבע.
ופתחים אלו שבקירות הצד להיכן הם מוליכים? שאל חדש שלושים ושבע לאחר שהנהן בראשו לאות הסכמה והבנה לדברי תת העוזר הקודמים.
הפתח שמימיננו מוביל אל חדרו של ראש הלשכה, ענה תת העוזר, שהוא התפקיד הבכיר והמכובד ביותר, והוא גם בעל הסמכות העליונה בקרב המלאכים ועל פיו יוכרע ויישק דבר. משמאל לנו זהו פתח חדר השומרים של שומרי ההיכל, למרות שמאז ומתמיד כידוע לי ישנו רק שומר היכל אחד ויחיד, והוא תמיד נמצא על הרחבה שלפני הדלתות ולא מש מעמדתו לרגע.
כעבור מספר רגעים שבהם חדש שלושים ושבע זן את עיניו בפליאה ובהייה בשומר ההיכל ולא הוסיף לשאול איזה משהו אחר, אמר לו תת העוזר, השתהינו פה די בחוסר מעש, ולעשות כאן איזה דבר גם אין לנו צורך כרגע, אז בוא, קדימה, נשוב לאחור ונצא מאולם זה למקומות בהם מתרחשת עיקר הפעילות הענפה של חברינו שאר המלאכים.
בחדר מלא אור נהדר ויפהפה בצבע לבנבן כחלחל היה הוא. אף על פי שברגיל אור כה רב המקיף וממלא מכל עבר את שדה הראייה, עלול לגרום לסנוור חזק המוביל לכיווץ האישונים מצמוץ עפעפיים ואף עשוי להוליד דמעות, אור זה אינו גורם לכך. תופעת הסנוור השכיחה כאשר מסתכלים ישירות לשמש או להבדיל אל נורת ליבון או הלוגן לא היא הנוכחת כאן. דומה יותר הדבר לאור של נורת פלורוסנט בעוצמה לא רבה אשר אינה צורבת את הראייה למתבונן בה ישירות.
ייתכן שמא ואולי התיאור הטוב ביותר שניתן להבין דרכו, כיצד ראה וקלט בתודעתו היכן הוא נמצא, יהיה באמצעות תיאור המתחולל בחלום. בחלום רואים כל מיני דברים אף על פי שכלל וכלל אין מובטח שאכן הם הם המציאות האמיתית, ולא רק דברים שמופעים על גבי ההכרה. יודעים לדוגמא, שנמצאים במקום זה או אחר, במצב מן המצבים, ואף אם מישהו נמצא במקום גם הוא, יודעים שהוא שם. ראייה זאת את הדברים אין היא ראייה חושית שלמה כגון שרגילים לה בשעת הערות הגופנית השכיחה, אך ראייה על חושית זאת אינה נופלת ממנה במאום מבחינת חדות התפישה שבה. בחלום יודעים שפלוני אלמוני נכנס למקום שבו מתרחש החלום ואמר כך וכך, אף על פי שלא ממש גופו הופיע והתגלה אפילו בחלום עצמו ורק נוכחותו מוחשת וידועה, ואם הוא הגיד דבר מה ידועות אלו מילים נאמרו ולא תמיד אפשר לזהות תוך כדי כן איזה קול שהדהד בחלום, ואפשר שזה לא יותר רועש מהמחשבות שגם הן נוטות לפגוע בהכרה בשקט אף על פי שנשמעות הן היטב.
בראייה רוחנית כמו זו המשתקפת לתוך התודעה בחזיון החלום, בלי עיניים ממשיות להתבונן דרכן, ללא אוזניים להקשיב באמצעותן, וזאת משום שכל גופו מורכב אך ורק מהנשמה שלו כשלעצמה בלבד, ידע בסוג זה של ראייה היכן הוא נמצא, וזהו בדיוק רב המקום שאליו שאף בנפשו להגיע, ותחושת אושר גדול מלאה אותו, בדומה לתחושה הממלאת כל נפש חיה עת הצליחה לבוא לאחר דרך ארוכה, למחוז חפצה אליו השתוקקה רבות להגיע.
חדר מלא אור קסום זה בו נמצא הוא, זהו החדר התחתון שבעולם העליון, זה המקום שמעימו ובו מרכיבים המלאכים את גופם. בשונה מבני אדם או מיונקים אחרים הנולדים כתוצאה מזיווג, ומתפתחים ברחם אמם עד הגיע השעה לצאת לעולם, המלאכים מרכיבים את צלמם והדמות שאותה ילבשו בעצמם.
זאת גם הסיבה מדוע למלאכים אין שמות פרטיים או שמות משפחה. לבני האדם יש את ההורים או קרוביהם או פורש חסות מסוג אחר שייתן ויקבע לרך הנולד את שמו, ולמלאכים פשוט אין כאלו. באם יש למלאכים שמות הרי שזהו שם שבחרו הם לעצמם, ולא במהרה ימסרו אותו לאחר, ואפילו אם האחר הוא גם כן מלאך כמותם.
ידע הוא שהאור הממלא את החדר זהו חומר הגלם, ממנו לאחר תהליך לא פשוט או קצר ירכיב את גופו. זקוק היה הוא למידתיות בהרכבת הגוף, ולשם כך התחיל לאמוד את גבולות החדר ולחפש בו נתונים וסימנים היכולים לסייע בעדו, ולהעיד על הגודל שגופו צריך לעמוד בו.
החל הוא לתור את החדר. בדק מה רוחבו, מדד את אורכו, חיפש מה גובהו וחקר את עומקו. מספר פעמים לא מבוטל הלך ושב, פגע וחזר בכל אחד מקירות החדר, עד שהוברר לו באופן ההולם היטב את צרכיו, צורתו של החדר, וגדליו על מידותיו מהם.
ספק של חוסר אמונה שלמה, צף ועלה בתודעתו. כי הרי בחדר מלא באור שכל הניתן לראות בו הוא למעשה רק אור, אין מצבו שפר עליו מאותו סומא הנמצא באפלה. עד כמה שייראה הדבר תמוה, אין כאן פליאה כלל וכלל, כי הרואה רק אור והעיוור שבחושך חייו, שניהם נמצאים בדיוק באותו המצב. שניהם כאחד מגששים באותו האופן, כמיטב הכישרון שיש להם על מנת לברור את דרכם, מבלי שרואים הם דבר מה נוסף פרט לאור במקרה הראשון והעדרו המוחלט במקרה השני.
לפיכך החליט לשוב ולבחון את תוכנית המתאר, שמא עלתה איזו שגגה שתוליך לטעות קשה ומרה. שוב הקיף את החדר כולו מקודקודיו ועד מרצפותיו, שט וסבב הוא שוב ושוב וחבק את כל כתליו, שנו ועבור חזור והלוך, צייר בחישוביו איה האלכסונים, וטייל לאורכם לאחר כך. תוך כדי מסעותיו בדק בקפידה וביסודיות זוויותיו ופינותיו, שכמובן, כמו בעבר גם בהווה, שאף לגלות אם חדות הן או שמא קהות, וסכום מעלתן איזהו. כעבור זמן מה היה הוא מרוצה מהתוצאה, והפסיק להסתובב ולהתרוצץ ברחבי החדר כאחוז תזזית, ועצר סוף סוף במנוחה.
הוא היה מרוצה מהתוצאה מכיוון שניתוח הבחינה השנייה שערך על מתארי החדר גודלו וממדיו, לא היו שונים באופן משמעותי מרשמי הבחינה הראשונה. צורתו של החדר מחומש. מבין חמש הצלעות, שני זוגות של צלעות שוות באורכן, וצמד הצלעות הזהות הקצרות יותר מונחות בצדי הצלע הבודדת האחת, שהיא הצלע הקצרה ביותר, זו מצדה האחד והשנייה מהעבר האחר. זוג הצלעות הארוכות יותר משלימות את המחומש, ומפגשן נמצא מול נקודת החציון של הצלע הקצרה.
הוא היה מרוצה מהתוצאה גם משום שדבר קטנטן חמק ממנו בזמן הבחינה הראשונה של החדר, ונתגלה לו רק בעת החקירה השנייה שניהל. פרט קטן אך חשוב נמצא בחדר, שנפל כמרגלית טובה לרגליו בשעה שהעביר את המסננת של חוש המישוש בפעם השנייה על כתלי החדר בצורה צפופה ומדוקדקת, ולא חיסר אף לא ריבוע אחד זעיר ברשת.
פרט קטן וחשוב זה הכרחי עוד פי כמה וכמה היה בשבילו, וזאת כי, כל שידע הוא על צורת מלאכים היה בערך דימוי שבמחשבה על אודות אדם עם כנפיים, ובין צורה עמומה שבתודעה, עד שניתן להעבירה מהכוח אל הפועל במציאות שבה הוא נמצא, הדרך היא ארוכה ארוכה.
הפרט הקטן והחשוב שחשף היה לגלות שקיימת מערכת של מספר חורים משוקעים לתוך הקיר שהיווה את הצלע הקצרה ביותר של המחומש. שקע אחד גדול ועמוק במיוחד היה במרכזה של הצלע. מעליו לאורך דפנות המלבן היו בכל צד מערך של חמישה חורים קטנים בצורת חצי סהר, ובתחתית הצלע בצמוד לרצפה, ובמרחק מה המפריד ביניהם, שני צמדי מערכי חורים קטנים הנמתחים בקו ישר, שגם הם חמישה במספר, ובכל מערך כזה, ארבעה מתוך חמשת החורים היו קטנים וזהים בגודלם, והחור הנותר שבמקצת גדול מאחיו נמצא בקצה שורת החורים, וכיוונו פנימה לעבר מערך החורים החופף.
אילך ומכאן תוכנית הבנייה נראתה לו ברורה. בשעת הרכבת גופו עליו להקפיד שאצבעות ידיו ורגליו יהיו במקומות המיועדים להם והמסומנים על הצלע הקצרה באמצעות ארבעת מערכי חמשת החורים. את ראשו כבת יענה יהיה עליו לטמון בשקע המרכזי הגדול. כנפיו שהן פרושות לצדדים, קיצן מקומו יהיה בפינות המפגש שבין צמדי הצלעות הקצרות והארוכות, ושכנפיו מלוא אורכן יופנו לאחור יגיעו בהתאמה לנקודה המחברת את שתי הצלעות הארוכות יותר, הנמצאת בדיוק מול נקודת המחצה של הצלע הקצרה.
לאחר שברורה היתה בפניו תוכנית מתווה הבנייה, לאט לאט במשורה ובמידתיות החל בתהליך ההרכבה. מעט מעט האור הפזור בחדר באופן שרירותי, לא מאורגן, ואין נראה בו סדר גלוי לעין, החל להפוך למלאכת מחשבת, מגובשת ומקובצת, המרכיבה את גופו של המלאך. ככל שהלך ואזל בחדר האור החופשי הפזור בחלל, כך ביחס ישר, הלך נבנה והתרכב גופו של המלאך, שכבר יכול הוא לנפנף בכנפיו מפינה לפינה, על מנת לבצע בדיקות התאמה. זעיר זעיר מתמעט והולך חומר הבנייה, קמצוץ קמצוץ הולך גופו ונבנה. פחת והלך האור שהציף ומלא את החדר בראשונה, עד שנמוג נגוז ונעלם כולו בהתמרה מלאה, ועמד זקוף קומה ואיתן בדמות מלאך.
מלאכת ההרכבה הושלמה בהצלחה מרובה, אך לא ניתן לומר כי מכף רגלו ועד ראשו ומקצה כנפיו לקודקודו, לא נפל בו שום פגם. טעות קטנה אחת במהלך הבנייה ארעה לו, מדובר לא כאן בהבדל איום ונורא, או בחריגה מוגזמת בולטת ומאוד גלויה, אבל עין אחת, מה ניתן לעשות, טיפין גדולה יותר, במזער של רוחבה, מחברתה רעותה העין השנייה. המלאכה הסתיימה והושלמה ומה שהיה ארע, ואין דרך לשנות ולתקון את מה שכבר קרה ונמצא. שתי אחיות תאומות לא זהות היו עיניו, ולמצב עליו להצטרך להתרגל כי זאת הדמות זאת הצורה שקיבל, והעניין קשה עד מאוד, גם למלאך להיות, מדויק לחלוטין בכל דבר, ומושלם להפליא במידותיו.
בגמר העבודה ובגוף של מלאך הוא יצא מחדר האור הקטן שהיה בו ופסע לתוך אולם גדול ורחב ידיים. רוחבו של אולם רב היקף זה מעט קצר היה מאורכו, ומספר פתחים מקומרים ללא דלתות היו פתוחים משני צדדיו. באולם זה כבכל שאר האולמות החדרים והמקומות שבעולם העליון, חלונות לא היו, אך מכיוון שחללם היה בשיעור גדול מאוד ואף למעלה מזאת, לא הורגשה בהם תחושת מחנק המורגשת לעתים במקומות סגורים אטומים וקטנים.
על כל הקירות שבאולם היו תבליטים מגוונים שבמבט ראשון וחטוף נראו לו כשפת סימנים המכסה את הכול, אך אינם כתובים בשפה שהוא ידע מהי או שהבין את משמעותם ויכול לפענח את פשרם.
ממולו בעברו הרחוק של האולם היה מעלה מדרגות ישר. גרם מדרגות זה היה כה רחב שלו מספר מלאכים היו במשותף מבקשים בבת אחת לעלות בו, וזאת בזמן שקבוצת מלאכים אחרת חפצה היתה לרדת יחדיו כנגדם בגרם המדרגות, לא היו חברי קבוצה אחת, צריכים להמתין ולהשתהות, לכך שחבריהם את מסעם ייתמו. האמת לא תעוות אם נאמר, שגם אם שתי הקבוצות היו מבקשות לעשות דרכן בעת ובעונה אחת , ובשעה שכנפי כל המלאכים היורדים והעולים פרושות היו במלואן לצדדים עדיין היה נשאר רווח די והותר.
כל המקום היה מואר באור חלבי טבעי זך ורגוע, שהוקרן ובקע מתוככי חומר הבנייה עצמו של המבנה, ולכן לא היו בנמצא מנורות או מקורות אור עצמאים אחרים באולם זה כמו גם בשאר המקומות בעולם העליון. האור רציף ואחיד היה בכל זמן ובכל מקום ואינו חדל להאיר לעולם, ומשום שלמלאכים אין לילה ואין יום, ולעולם לא זקוקים הם לשינה, הדבר התאים לצרכיהם ככפפה ליד, ולא היתה איזו טרדה או בעיה בדבר כגון זה.
הוא עמד במקומו ועיניו שוטטו והביטו על שלל הדברים החדשים שניצבו כנגדן וניסו להתרגל למראה ששרו וחזו בו.
עוד מספר מלאכים מלבדו היו באולם. חלקם עמדו בזוגות או בשלשות ודיברו ביניהם, חלקם התהלכו ברחבי האולם, חלקם התבוננו וסרקו את קירות החדר, וחלקם ישבו כמחכים למשהו על ספסלים שהיו ליד הפתחים.
טרם החליט הוא מה עליו לעשות הבחין במלאך הפוסע לעברו. כנפי המלאך היו מקופלות, ועל פי רוב, עדות היא הדבר, שפני המלאך הזה מועדים לשלום. כלל ידוע הוא שמלאך שכנפיו מכונסות ומקופלות נינוח הוא, בעוד שאם כנפיו מעט פתוחות פרוש הדבר שמלאך זה טרוד בראשו או ממהר הוא, ואם כנפיו של המלאך פרושות לרווחה, ולא ניכר עליו שהוא מתעתד להשתמש בהן לצורך תעופה, יכולות להיות לכך שתי סיבות עיקריות. מלאך בכנפיים פרושות היא צורת שפת גוף של איום, והדבר מעיד על כעס או תוקפנות מצדו, אך יקרה לפעמים גם שמלאך יפרוש את כנפיו בכדי לעשות רושם ולהבליט את עצמו, וכנפיו הפרושות והמנפנפות הן רק, כלשון העם, לעשות רוח.
המלאך שפסע לעברו, הגיע אליו, ברך אותו לשלום, ובשעה שהציג את עצמו טפח מעט ובחיבה על כתפו וכנפיו.
אני תת עוזר גימל למזכיר, הציג המלאך את עצמו, וברוך בואך לעולם העליון חדש שלושים ושבע.
הוא השיב לו, שלום וברכה לנמצא, ושאל, מה פרוש חדש שלושים שבע?
תת העוזר ענה לו, עד שלא יימצא לך תפקיד שיעניק לך גם את שם התואר הכרוך בתפקיד זה אתה תכונה ותקרא כך, וזהו בעצם שמך ותוארך הנוכחיים. התפקיד שאתה נושא הוא גם השם שלך. כמו כן, הוסיף תת העוזר, דע לך שהתחלופה של התפקידים כאן אינה דבר שבשגרה, ולא במהרה עולים בדרגה או משנים עמדה, ואני כאן כבר קרוב לאלפיים שנה ועדיין מחזיק באותה המשרה, ותפקידי, אם תשאל מהו, הרי שהוא ללוות אותך ולהדריכך בעולם זה של ההיכלות השמימיים.
וכמה מלאכים חדשים התווספו מאז אתה נמצא כאן? התעניין חדש שלושים ושבע לדעת.
תשעים ואחד מלאכים חדשים כולל אתה במניינם התווספו מאז אני כאן, היתה תשובת תת העוזר, ואם אתה חפץ בכך אנו יכולים להתחיל בסיור ההכרות במקום זה.
אולם זה הוא אולם המזכירות, הסביר לו תת העוזר תוך כדי שהוא מתחיל ללכת וחדש שלושים ושבע פוסע בעקבותיו, הנה כאן הוא חדרו של המזכיר, אך כרגע אין לך שום צורך לגשת אליו, ואת כל עניינך ושאלותיך אתה פשוט יכול להפנות אלי, ואם אני לא אדע כיצד לעזור לך או מה להשיב לך, אזי אפנה אותך למי שכן יוכל לעשות זאת.
תת העוזר המשיך ללכת עד שנעמד ליד אחד הקירות. הוא פרש את ידיו כלפי הקיר ואמר, קירות המזכירות הם למעשה לוח מודעות אחד גדול, וכל הסימנים שנמצאים כאן אלו הודעות שמשאירים המלאכים אחד לרעהו על גבי הקירות, כאשר הקיר הרחוק משמש לוח הודעות כללי, שנמצא באחריות וברשות המזכיר ועוזרו הבכיר בלבד, ורק הם רשאים לפרסם ולכתוב עליו דברים, אז אל תנסה לכתוב עליו כי זה יהיה בניגוד למינהל התקין והמסודר של ההתרחשויות פה, אבל שלושת הקירות הנותרים הם בחזקת שטח ציבורי פתוח ומותרים לכול.
תת העוזר התבונן הנה והנה כה וכה על הקיר שלפניהם והסיט את ראשו ועיניו מעט מעלה מטה ולצדדים עד שנראה היה שמצא את שחיפש. הוא התקדם שתי פסיעות והצביע בעזרת ידו לעבר אזור מסוים בקיר. הנה זה כאן, אתה רואה? שאל אותו תת העוזר.
רואה מה בדיוק? שאל במבוכה חדש שלושים ושבע את תת העוזר בחזרה, והוסיף כדרך אגב הערת הבהרה לעברו, אל נא תשכח, מר תת עוזר נכבד, שרק הרגע הגעתי לכאן ואיני מבין כאן שום פשר של אף לא סימן אחד מהסימנים הללו שאתה מצביע באופן כללי לעברם.
תת העוזר חייך לעברו כמו ציפה לתגובה מעין זו ממלאך חדש, והצביע על שלושה סימנים בתוך מלבן קטן פנוי בתוך בליל הסימנים שעל הקיר. זה הסימן לחדש, זה הסימן לשלוש, וזה הסימן לשבע, אמר תת העוזר בעודו מפנה את אצבעו בהתאמה לכל אחד מהם והמשיך בדבריו, מלבן קטן זה הוא האזור שלך על גבי לוח המודעות, אמר וניקה את המלבן הקטן מהסימנים בעזרת כף ידו כמו שמוחקים את הגיר מהלוח עם ספוג, ושרטט באמצעות אצבעו בפינה העליונה של המלבן החלק את שלושת הסימנים מחדש אך בקטן, שהופיעו, כבמטה קסם, כתבליטים על הקיר למגע אצבעו.
אתה רוצה להוסיף משהו בשלב זה? שאל אותו תת העוזר, וכשלא שמע תשובה העיר בצחוק, לא ממש חשבתי שתרצה אבל שאלתי על כל מקרה, ובכל אופן, אם תרצה לכתוב משהו ועדיין לא למדת לכתוב בעצמך אל תהסס לפנות אלי ולבקש ממני ואני אכתוב זאת על הקיר בעבורך.
תת העוזר כילה את דבריו בנושא זה, פנה משם והחל לעלות במדרגות היוצאות מן אולם המזכירות.
חדש שלושים ושבע כמובן הלך אחריו, ושסיימו לעלות במדרגות נכנסו הם לאולם נוסף שהיה אף מעט גדול יותר מאולם המזכירות. בקצהו הנגדי המרוחק של האולם הוליך שוב, כלפי מעלה, גרם מדרגות רחב נוסף, בדומה לאותו גרם מדרגות שמחבר את אולם המזכירות ואולם זה, שעליו טיפסו עכשיו.
במרכז האולם היה עומד דלפק עצום ומרובע, שגם אם יעמדו סביב לו מאה וחמישים מלאכים יהיה לכולם מקום ברווחה ונינוחות ולא יחושו צפיפות מהי. שני מלאכים היו בתוך חלקו הפנימי של הדלפק, בעוד מצדו החיצון של הדלפק, שעונים או רכונים עליו, המתינו לתורם בסבלנות מספר מלאכים עד שאחד מזוג המלאכים שבתוכו יפנה אליהם.
שני פרוזדורים רחבים יצאו ממרכז שני הקירות הנגדיים האחרים, שהנם כמובן שני הקירות ללא גרמיי המדרגות החצובים באמצעם, ועל כל הקירות, מדפים על מדפים, שכולם כאחד ללא יוצא מהכלל, ברבבות על אלפים של ספרים, עמוסים לעייפה מלאים.
תגובתו של חדש שלושים ושבע למראה הספריה היתה רווית הערכה ורבת רושם, ואין לתמוה על כך, מפני שגודל האולם וכמות הכרכים העצומה שהיו בו, ללא צל של ספק, עלו בשיעורם על כל ספריה מרכזית של אקדמיה גדולה ומכובדת שאי פעם ראה, ובנקל ניתן להבין מדוע הוציא מפיו בתדהמה את המילים, איזו ספריה מפוארת וענקית זאת.
למשמע דברים אלו שאמר חדש שלושים ושבע, שוב חייך תת העוזר, שציפה שיאמר דברים ברוח כזאת מתוך ניסיונו הקודם בלווי מלאכים חדשים, ובלשון רכה ושקטה כיאה ונהוג לשיח שפתיים שמקומו בספריה אמר, כל מה שרואות עיניך פה זהו רק המקום שתופס הקטלוג של הספריה עצמה, והחווה לכל עבר האולם בתנועה עגולה מלאה של ראשו, וזהו רק קצה קצהה של הספריה גופה, הגדולה לאין ערוך עשרות מונים רבים מהקטלוג שמקומו אולם זה, וכל אחד משני הפרוזדורים הללו מוליך לאולמות על אולמות של ספרים המחולקים כמובן לנושאים, כגון, כימיה פיסיקה וביולוגיה, וגם אם תשב ותקרא ברצף, ובאופן שוטף וללא מנוחה או הפסקה במשך חמשת אלפי שנה, בספק אני אם תכסה את רבעו של הידע שיש באחד מתוך עשרות אולמות הספרים שיש כאן.
חדש שלושים ושבע פער את פיו בהשתאות רבתי, שאלמלא לא היו זבובים בעולם העליון, היה ללא שאלה מעמיד אחד מהם בסכנה מוחשית של בליעה. ספק מגמגם חוזר למען עצמו, וספק אולי אכן ממלמל הוא שאלות אמר, זה רק הקטלוג? על מה כבר אפשר לכתוב כל כך הרבה ספרים?
מכיוון שהשאלה השנייה נאמרה במשקל אחיד ולא כרטט לא סדיר של השתנקות, ועוד משום שהתשובה לשאלה הראשונה כבר ידועה היתה ואין צורך בחזרות כפולות ומיותרות על שאלות שכבר פתרונן ניתן, בחר תת העוזר לענות רק לשאלתו השנייה. דמיין לך, אמר תת העוזר לחדש שלושים ושבע, או שער בנפשך, כי על כל אחד מחסרי החוליות בלבד מבין בעלי החיים, תכתוב ספר נפרד מפורט מלא וממצה, לאיזו כמות של ספרים תזדקק, ועוד אוכל לתת לך מצגת קטנה שתשקיט את רוחך ותסבר את אוזנך, כי רק באולם האריתמטיקה ישנם תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה כרכים, המכילים בצירוף כולם יחדיו בתוך הדפים שלהם במשותף מספר אחד בלבד.
תשעת אלפים תשע מאות תשעים ותשעה כרכים בהם ביחד יש מספר אחד? חזר חדש שלושים ושבע כהד שואל אחר דברי ההסבר של תת העוזר. כיצד אפשרי דבר זה? איזה מספר צריך כל כך הרבה ספרים בכדי לכתוב אותו?
שאלה אחרונה זו אף היא כבר נשאלה בגרסה כללית יותר עוד מבעוד מועד, אך מכיוון שהיתה ממוקדת הפעם מעט יותר מבעבר, קיבלה מענה קצר וללא הסבר מפורט, אך בצירוף קריצת העין של תת העוזר באומרו, המספר פאי.
האולם הגדול הבא שאליו מגיעים לאחר שעולים עד כלותן את המדרגות המובילות מהספריה צורתו ריבוע. במרכזו של האולם ישנם שני ריבועים הנמצאים זה כנגד זה, האחד ריבוע השקוע מפני הרצפה של האולם כלפי מטה, והריבוע האחר שמונח באופן אנכי בדיוק מעל הריבוע שברצפה, גומחתו חודרת מעלה ופנימה לתוך תקרת האולם. בכל אחד מהריבועים הללו ארבעה פתחי מסדרונות היוצאים מהם באופן שווה ומאוזן לארבע כנפות השמים. גם באולם זה ישנו גרם מדרגות הממשיך הלאה כלפי מעלה, הזהה בצורתו גודלו ושיפועו לגרמי המדרגות האחרים, ותחילתו כלפי מעלה נמצאת במרכז הקיר שמול המקום בו ניצבו חדש שלושים ושבע ותת העוזר בדיוק לאחר שסיימו את העפלתם מהספריה. למעט מהכתלים של שני הריבועים בעלי הפתחים שהיו חלקים וחפים, שאר חלקי האולם הענק ואפילו תקרתו ותחת מדרך רגליהם מכוסים למכביר בסימנים ותגליפים.
מקום משונה ומוזר זה, מהו? וכיצד מגיעים לפתחים באין מדרגות לאלו הנמצאים למטה מהרצפה, וכל שכן לאלו הנמצאים מעבר לרום התקרה? שאל חדש שלושים ושבע.
מלאך שיצא זה עתה מהפתח הפונה לצד שמאל שלהם בריבוע הבור שברצפה, פרש את כנפיו, טפח בהן קלות מספר פעמים ועף כלפי מעלה עד שעמדו רגליו במפלס הרצפה של האולם, ואז קיפל את כנפיו והחל ללכת לכיוון שממנו באו הם, ונתן בכך תשובה על הקושיה השנייה.
אולם זה, פתח תת העוזר בהסברו, הוא האולם המרכזי. כל הסימנים הללו שאתה רואה כתובים בכל מקום אפשרי על פניו, הם סימנים שנותנים מידע ברמה הגבוהה ביותר על מצב היקום במובן הגדול והרחב ביותר האפשרי. אם ברצונך לדעת מהי המסה הצפיפות ואחוז המימן של גלקסיה מסוימת, זה המקום למצוא מידע זה והוא נכון ומעודכן לרגע זה ממש.
עליך לדעת, אמר תת העוזר בהדגשה, כי בניגוד לקירות אולם המזכירות או לכתובים שבספריה, לסימנים אלו שכאן אין לנו יד רגל או כנף, והם משתנים בעצמם מתוך איזה כוח נסתר ומופלא שלא ידוע לנו מהו בדיוק ואיך הוא עובד ופועל, כי אין שום מנגנון הנראה לעין כפי שאתה יכול להיווכח בעצמך, אך מכיוון שגלקסיות אינן נוטות בכללותן לשינוים תכופים, בספק רב סבור אני כי תבחין באיזה שינוי ניכר, גם אם תשב כאן רצוף במשך מאה שנה ותחפש אחר שינויים מזעריים כלשהם בסימנים.
הדבר מרתק ביותר, אמר חדש שלושים ושבע, ושאל, והפתחים הללו שנמצאים למטה ולמעלה להיכן הם מובילים ומוליכים?
ארבעת הפתחים בתוך הריבוע הנמוך מהרצפה, המשיך תת העוזר להסביר לו, הם ארבע הכניסות והיציאות מהמקום שאותו אנו מכנים המבוך, שבתוכו מוצג מידע בדומה לנתונים המוצגים כאן באולם המרכזי, אלא שמידע זה עשיר ומפורט יותר. אם זקוק אתה לדעת דבר מה אשר ניתן לכמת אותו למספרים ולחשב אותו, נניח אודות מערכת שמש איקס ארבע שמונה נון, או אף אם ברצונך לבדוק את ריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספרה של כוכב לכת בודד מוגדר אחד, המבוך זהו המקום לעשות כן.
עליך להבין, המשיך תת העוזר בנימה בעלת חשיבות מרובה, שגם במבוך הסימנים תמיד מייצגים את הידוע בהווה זה, ברגענו אנו, לעכשיו, ומשתנים בהתאם, אך השינויים במבוך תכופים יותר, ובטוח אני שלכל הפחות יש סיכוי ממשי, שאיזו מערכת שמש עלומה ברחבי היקום, פשוט תקרוס במלואה לחלוטין בשלב כלשהו בתוך העשור הקרוב. ולפיכך, מבין אתה, כי לא רק הסימנים שעל קירות המבוך עשויים להשתנות בכל רגע, אלא אף המבוך עצמו על חדריו ומסדרונותיו משתנים בהתאם לעדכון בזמן האמת של כל, אבל כל היקום. וזאת הסיבה מדוע לא תכנס למבוך, אם וכאשר תכנס לתוכו, ללא עותק של המפה המעודכנת ביותר שיש בספריה, וכמו כן, בעשרות הפעמים הראשונות עליך להיכנס אך ורק בלווי של מלאך ותיק ומנוסה המשופשף רבות בשהייה במבוך. קל מאוד ללכת בתוכו לאיבוד, ואני סומך את ידי על כך שאתה לא ממש מעוניין בתוצאה כגון זו.
מדהים, היתה תגובתו למשמע ההסבר, פשוט מדהים מה שאתה תיארת. ולאן אגיע אם אכנס בארבעת הפתחים שמקומם בריבוע שחצוב למעלה מהתקרה?
ארבעת פתחים אלו, הוסיף תת העוזר להסביר לחדש שלושים ושבע הלאה, הם פתחים המובילים לתוך מה שאנו המלאכים קוראים לו התוהו. במובנים מסוימים דומה התוהו למבוך בכך שגם בו ישנם נתונים מדויקים, ברמה פרטנית, אף של ירח קטן אחד של כוכב לא מיושב, אך שונים הנתונים המוצגים בתוהו באופן מהותי מהנתונים שישנם במבוך בכך שמראים הם את העתיד ולא את ההווה. הנתונים בתוהו מראים מגמות אפשריות ותהליכים, שאם לא תתרחש התערבות או הפרעה בלתי צפויה, ובהסתמך על הסתברות ויחסיות כאלו ואחרות, יתממשו לכדי דברים שכבר הנם. לדוגמא יכול אתה למצוא על כוכב מידע אודות קצב ההתחממות שלו בדיוק של עשירית המעלה ובמרחק זמן קדימה של אלף שנה, וזאת בעירבון והגבלה, כל עוד לא תהיה סטייה כמובן מהתנהלות הדברים והתהליכים המתחוללים בו כרגע. הניסיון הלא גדול שיש לנו עם התוהו מלמד אותנו, שגם אם ישנן כל מיני חריגות שלכאורה אינן צפויות כמו התערבות מכוונת, התוהו, על פי רוב מוצק ואיתן, וכמה שיישמע הדבר מופרך, אינו טועה ותחזיתו תתגשם.
דבר נוסף, אמר בהתראה תת העוזר, המפריד מבחין ומבדיל בין המבוך לתוהו, זוהי הצורה בה הם בנויים. בעוד במבוך הקירות והמסדרונות מסותתים וישרים, פניותיו והתפצלויותיו מדויקות במאת האחוזים לתשעים מעלות, שיפועים בו אין, וכל העליות והירידות בו נעשות במדרגות שגובהן זהה תמיד, ומשום כן יכול אתה בעזרת חישובים לאמוד כהלכה בדיוק רב וללא קושי מיוחד היכן אתה עומד, אך אין זה כך בתוהו. בתוהו המחילות עקלקלות, והפניות מפותלות ועקמומיות, אין בו התפצלויות שוות וזהות, ומטה מעלה יורד ומעפיל אתה בשיפועים שאינם אחידים, ולעיתים גם אינם ממש מורגשים. הבדיחה הרווחת בין המלאכים הקשורה בתוהו מספרת על השטן שלפני מיליון שנה ברח מחרון אפו של אלהים עמוק לתוך התוהו, ועד עכשיו הוא עדיין מחפש את דרכו החוצה בחזרה. אל תכנס לתוהו בשום פנים אופן ומצב, פסק תת העוזר באופן ברור ונהיר.
לאחר שתת העוזר וחדש שלושים ושבע עלו מהאולם המרכזי הם נכנסו לאולם נוסף. אולם זה צר היה בהרבה במבנהו מיתר האולמות שהיו בהם עד הלום, וצורתו מלבנית ומוארכת. לאורכו פרוסים במידה שווה משני העברים, ארבעה בכל צד, היו שמונה פתחים רחבים. גרם מדרגות זהה בטיבו ועל כל מרכיביו לשאר חבריו, עמד בקצהו המרוחק למקום דרכו נכנסו הם לאולם לראשונה, ואפשר להעפיל בו עוד כלפי מעלה.
אולם זה, החל תת העוזר להשמיע את דבריו באוזני חדש שלושים ושבע, הוא למעשה רק משמש כמסדרון המוביל לאולם האספה הנמצא בדיוק מתחתיו. שני הפתחים הראשונים מובילים לבמה של אולם האספה, וששת הפתחים האחרים הם דרכי הגישה ליציעיו, שבכל אחד מהם יש מקום ישיבה למספר מאות של מלאכים.
תוכל פשוט לרדת לבדך ולהציץ באולם האספה בשלב אחר, הודיע לו תת העוזר שהמשיך להוביל את דרכם ישר מבלי לסור לעבר הפתחים.
למה משמש אולם האספה? שאל חדש שלושים ושבע, ועל אילו נושאים שיש לדון בהם מתאספים בו?
האולם משמש בעיקרון בשני תפקידים וחובש שני כובעים, הסביר תת העוזר, הראשון והתכוף יותר הוא פשוט לשמש כאולם הרצאות או אספות קטנות. אתה יכול לראות את ההזמנות לאירועים אלו מפורסמות על גבי קירות לוח המודעות של המזכירות במקום המיועד לכך. שני טעמים יש לפרסום שם, הראשון שבהם הוא כמובן לידע את המלאכים שיש להם עניין בהרצאה או באספה זו לדעת על קיומה וזמנה, והשני בטעמים הוא כמובן לשם הסדר הטוב של הדברים בלבד, שימנע מלקבוע שתי פעילויות באולם בעת ובזמן אחד. כאשר מלאך מסוים רוצה לפרסם איזה גילוי חדש או דבר מה שהוא סבור שיכול לעניין את הרבים, או כאשר חבורה גדולה של מלאכים רוצה להתכנס ולערוך דיון בדבר מה המשותף להם, נעשית פנייה מסודרת למזכיר בבקשה להיתר שימוש באולם, והמזכיר על סמך שיקולים כאלו ואחרים מקצה לכך זמן אולם, ודואג לפרסם את הדבר במקום המיועד לכך באולם המזכירות. בכל מקרה נדיר שיש מספר רב כל כך של הרצאות ואספות, עד שאם תרצה לקיים אחת שכזו, לא תוכל לקבל זמן לכך בירח הקרוב.
הזכרת שיש לאולם גם תפקיד שני ונוסף מלבד זה שציינת לפני רגע, התעניין חדש שלושים ושבע תוך כדי שהם ממשיכים את דרכם קדימה, וחיכה להמשך דברי ההסבר של תת העוזר.
כן כמובן, חזר תת העוזר לשטף דבריו, שישנו התפקיד השני אימתי מתעורר הצורך בכך, לשמש כאולם אספת המשפט, או שמא עדיף שאקרא לו, אולם יישוב סכסוכים מחלוקות וטרוניות בפני קהל. מעין היכל משפט או בית דין אם תעדיף לקרוא לזאת כך.
על מה ולמה מובאים מלאכים למשפט? תמה חדש שלושים ושבע בקול רם, ובלבו פנימה תמיהה גדולה עוד יותר, כי סבר מפי שמועה או דעה קדומה כי מלאכים הנם טובים ונעלים ואינם עושים אף לא עוול דל, ומלאכים העומדים למשפט, נראה לו כעומד בסתירה רבתי להנחה מוקדמת זו. ומי שופט את המלאכים הללו דין צדק? בוודאי אלהים הוא היושב על כס המשפט? הקשה חדש שלושים ושבע בפני תת העוזר שתי בעיות נוספות, שהן למעשה קושיה אחת בשתי שאלות.
לא לא כמובן שלא, אלהים אינו יושב על כס המשפט לדון בעניינים קטנים של מלאכים זוטרים. רוצה אתה שאספר לך את סיפור המשפט האחרון שנערך כאן? שאל בפנים מאירות תת העוזר את חדש שלושים ושבע.
בחפץ לב ובעונג רב, השיב לו ופתח את אוזניו לרווחה, אשמע את פרטי אותו מעשה ואחכם.
ובכן, התחיל תת העוזר בסיפור עלילת המעשה, הפעם האחרונה שנערך באולם דבר מעין זה היה לפני כשלוש מאות שנה לערך. לשני מלאכים היו שתי מערכות כוכבים הסמוכות זו לזו שהם עסקו בפיתוחן ובנייתן, מלאך מלאך במערכתו הוא. אחד מהמלאכים, המחונן בכישרון לרוב, ורצה להציג ולהראות את הצלחתו כלהטוטן בקרקס המסבב יחדיו יפה ובטעם, מספר רב מאוד של כדורים באוויר, יצר מספר רב של ירחים הסובבים שלובים בהתאמה סביב כל אחד מהכוכבים במערכתו, כאומר, ראו מעשה ידי להתפאר בו. לאט לאט המסה של מערכת השמש שבנה גדלה באופן מספיק משמעותי בכדי למשוך ממערכת השמש הסמוכה בעלת המסה הקטנה יותר, שהיתה שייכת כזכור לך למלאך האחר, חלק אחר חלק מהאסטרואידים של חגורת האסטרואידים, המקיפה מערכת שכנה זו, פיסה אחר פיסה. כידוע לך אחד מתפקידי חגורת האסטרואידים הוא להגן על מערכת השמש מפגיעות וחדירה של גופים לתוך מערכת השמש, אם בהדיפתם ואם בריסוקם של גופים פולשניים בלתי מוזמנים אלו, העלולים להתנגש בכוכב עליו יש חיים, ולגרום בכך נזק גדול, ואת זה רצוי למנוע. ובכן, בגלל שהמערכת של המלאך הראשון בעלת המסה הגדולה יותר משכה אליה נתח נכבד של אסטרואידים מחגורתה של מערכת השמש הסמוכה אליה של המלאך השני, נותרה מערכת השמש של המלאך השני ביעילות הגנתית פחותה בהרבה. המלאך השני דרש מהראשון להרוס כמה מהירחים שבנה כדי שהמסה של מערכת השמש שלו תקטן, ותחדל ותפסיק לקחת לו אסטרואידים מהמערכת שלו. המלאך הראשון סרב לכך ודחה את בקשתו של המלאך השני, וטען כי אין להטיל עליו את האשם, בכך שחברו אינו משגיח כראוי על מערכת השמש שלו, מזלזל בעבודתו, ומבזבז זמנו לריק בבטלה, ואין הוא, שבנה מערכת שמש ברוב כישרונו לתפארת, צריך לסבול מפני שהמלאך האחראי למערכת השמש הסמוכה לשלו, לא מבצע מלאכתו נאמנה. כתגובה לדברים אלו האשים המלאך השני את הראשון כי צפה שזה מה שיתרחש ויקרה, ובכל זאת לא נקף שום אצבע כדי למנוע זאת, וזוהי האשמה חמורה ביותר, כי כאילו אמר המלאך השני לראשון, שהוא עולל זאת בכוונת זדון. הטונים של קולם הלכו וגברו, וההאשמות הלכו הפכו והתערבבו בעלבונות אישיים, והגיעו גם לאיומים במעשי חבלה חד צדדים, זה קוצף ורוגש כים בשעת סערה גדולה, וזה גועש ומתפרץ כהר בשעת פעולתו, וסביר להניח שהיו מגיעים לחילופי מהלומות ותלישת נוצות הדדיים, באם לא היו מתערבים ומפרידים ביניהם, מספר מלאכים אחרים שהתאספו במקום לשמע המהומה. כך או אחרת הגיעו הדברים בשלב זה לכדי צורך לסמכות גבוהה יותר על מנת להכריע ולפשר בין הצדדים הניצים. לאחר שנבחנו הדברים ונקבע כי המלאך הראשון לא חרג מהחוק והנהלים המחייבים אותו, משום שלא העלה את מסת מערכת השמש שלו ביותר מעשרים ושלושה אחוז בפחות ממילניום אחד, דבר המצריך דיווח כלפי מעלה וקבלת אישור מיוחד לכך, נקבע הרכב של שלושה מלאכים לדון במקרה ולהחליט מה לפסוק בו. ראש ההרכב של השופטים היה כמובן המלאך האחראי לצביר הכוכבים ששתי מערכות השמש של המלאכים היו בתחומו. לשני עוזרים הוגנים ובלתי משוחדים נבחרו לסייע לו שני מלאכים ותיקים נוספים הבקיאים ברמות העולמיות והבין גלקטיות. קהל רב של מלאכים התאסף באותו יום באולם האספה על מנת לחזות בעניין. כל אחד מהמלאכים ניסה לשכנע את שלושת הפוסקים כי הצדק והיושר עימו בעניין זה, ולאחר מספר טיעונים ונאומים של כל אחד מהצדדים פסקו לבסוף שלישית היושבים בדין מה יש לעשות.
מה נקבע שיש לעשות בעניין? ציפה חדש שלושים ושבע בכיליון עיניים לשמוע את אחרית המעשה.
מה שנקבע והוכרע שיש לעשות, סיכם תת העוזר את סיפור המעשה, הוא שעל שני המלאכים לחבור יחדיו ולבנות בנקודה מסוימת שחושבה בקפידה ובדייקנות, מערכת נוספת בעלת שיעור מסה מסוים, שתגרום להרחקת שתי המערכות הסמוכות זו לזו במידה מספקת על מנת למנוע את זליגת האסטרואידים מחגורה אחת לרעותה.
ועם אחרית ותום הסיפור נגמרו גם צעדיהם באולם זה, וחדש שלושים ושבע ותת העוזר המשיכו הלאה כלפי מעלה במדרגות היוצאות ממנו.
עוד בטרם יכלו להסתכל להביט ולבחון במו עיניהם את האולם הבא ובעוד רגליהם צועדות עדיין ומטפסות לעבר הכניסה אליו, כבר קלטו אוזניהם רחש נעימה ערבה המגיעה ממנו. עוצמת המנגינה התרוממה גבהה ונסקה ככל שהתקדמו בפסיעותיהם במעלה המדרגות, ולשיאה הגיעה עת ניצבו באולם המוסיקה.
אולם זה אליו נכנסו עכשיו שונה היה משאר האולמות בהם עברו לפי שעה, ושתי סיבות אפשר למנות לכך. הסיבה הראשונה והברורה מאליה היא כי בהנגדה לשאר האולמות שבהם שלטה הדממה בגאון, וכמעט ולא נשמעת שום הפרעה לשקט הקבוע או איזה צליל מלבד אולי רחשושם של המלאכים ההולכים או קול התלחשות זו או אחרת, הכיל אולם זה הרמוניה מופלאה ונשגבה של מוסיקה שמימית שמלאה את חלל האולם. הסיבה הנוספת בשוני נעוצה בצורת האולם, שאם עד כה האולמות בהם עברו היו רבועים בעלי פינות ישרות הזווית, הרי שמלבד המקום ממנו באו והפתח הדומה לו המאפשר להעפיל קומה נוספת מעלה הניצב כנגד פניהם, תווי המתאר של אולם זה עגולים היו. במה מוגבהת כדי פסיעת רגל קלה תפסה את מרכז האולם, ועליה היה מקום מושבם של המלאכים המנגנים את המוסיקה שאותה ספגה תודעתם, ומשני צדיה הפונים כנגד הקירות הקעורים עמדו ספות נוחות בעלות כריות שמענגות את היושב עליהן ברביצה מהמעלה הראשונה והאיכותית ביותר האפשרית, וכמו רומזות ומפתות לשקוע בתוכן בהנאה גדולה. כלי מיתר וקשת, כלי נשיפה והקשה, בנויים כולם ועשויים במיטב מלאכת מחשבת ידי אומן מומחה, שמראה כשלהם עין לא שזפה כמותו וצליליהם הנשגבים באיכותם אוזן לא שמען, עומדים לרשות המנגנים.
בשעה שנכנסו לאולם ישבו שלושה מלאכים על במת המנגנים והנעימו את האוויר בצלילים עשירים בגוון עד כדי כך מושלם, עד שאפשר היה לטעות וחשוב כי למעשה תזמורת שלמה אחראית לאותה נעימה שמימית וקסומה.
על מספר מהספות והכורסאות הפזורים באולם השתרעו והתרווחו בעונג מלאכים, שעל פי מראה פניהם של לפחות חלק מהם, ניכר היה בהם שהמוסיקה קנתה ואחזה את כל מהותם ומלבדה אין בלבם דבר.
מופלא מכך אולי, היתה גם העובדה כי הנגינה בכלים הפיקה לא רק צליל בלבד, כי אם גם חזיון. נראה היה כי כלי הנגינה או הנגינה בעצמה, משפיעים על תאורת האולם, המשלימה את האווירה הגלויה לעין בו לאווירה הנשמעת באוזן. המנגינה והאורות בהרמוניה יחדיו רחפו רקדו באולם, וכל העומד מתבונן ומאזין מיד נכבש בכוח קסמם, ובלהט הכישוף המפעם בו הוא מפנה את כל מחשבות לבו להתמכר ליופי הנשגב המוצג לפניו, כי הנגינה המתגלגלת באופן מושלם ומאוזן למופת, המלווה יחד בצבעים המדהימים הנובעים ממנה, בהם גווני חרוץ ואקדח המשתלבים יחדיו ומתערבבים לכדי צבע אחד, ומעניקים לנפש התעלות ברמה שכמעט ואין משתווה לה, מדהימים היו בעוצמת חוויתם.
חדש שלושים ושבע עמד נפעם ומשתהה, נטוע על מקומו כמו קבור בחיים וכלוא בכוחו המהפנט של האולם זמן הנראה לו כנצח קצר מדי, עד שטפיחת מרפק קטנה בצדו שהגיעה מתת העוזר ולוותה בחיוך, העירה אותו מקיפאונו ששהה בו, והקיצה אותו מהחלום שהיה שקוע ומרוכז בו, ובזה החיוך נרמז לו על ידי תת העוזר כי עליהם להמשיך בסיור ההכרות שהם עורכים ולעבור לאולם הבא.
אל דאגה, אמר לו תת העוזר, תוכל לשוב לכאן אחר כך.
הם שמו פעמיהם מעלה הלאה והצליל נחלש מאחוריהם עד שהתאדה כליל מסביבתם, ויחד עם השקט הרגיל ששורר בהיכלות עולם השמים הם הגיעו פסעו נכנסו מעבר לסף פתחו של אולם נוסף.
אולם זה קטן ממדים הוא יחסית לשאר האולמות שהתהלכו בהם לא מכבר, ושוני זה הוא אינו השוני היחיד הבולט לעין הלוקחת לתוך האולם מבט חטוף.
בשונה משאר האולמות, בקצהו הרחוק של אולם זה לא היה גרם המדרגות הרחב והרגיל המוליך כלפי מעלה להמשך ההיכלות, כי אם רק שבע מעלות פשוטות פחות או יותר ולא מרשימות בגודלן, המתחילות ובנויות כבר בתוך האולם עצמו, והעולה בהן מתרומם לרחבה קטנה, מעין במה. על גבי הבמה ניצבים שני עמודים מרשימים ויפיפיים בעלי כותרת, שאינם מסתיימים לכדי תמיכת התקרה, המסותתים מעוטרים ומקושטים בפיתוחים עוצרי נשימה. העמודים הללו נמצאים בשני עבריה של הרחבה, ובחלקה הקרוב יותר למדרגות, ובכך מבדילים אותה באופן ניכר ומובחן, כשני זקיפים שומרי סף המכריזים, התקדם עד כאן אך לא יותר מכך.
ברחבה לא גדולה זאת, כמו נראה מאובן, אך לא פסל הוא, עומד מלאך ובידו מחזיק הוא חרב אימתנית, והוא כולו מרמז לכל המתבונן בו, אם ברצונך להתקדם יהיה עליך לעבור דרכי תחילה.
בסוף הרחבה בנויות לתוך הקיר של קצה האולם, ישנו מערך של שתי דלתות הנראות כיצוקות ממתכת, וכבדות רבות משקל עד מאד, המכוסות להכביר לרוב תחריטים מרהיבי עין. הדלתות יושבות על צירים גדולים המקובעים לקירות ומופנים כלפי חוץ, והן סגורות. שתי הדלתות יוצרות יחדיו שער מרשים, המזכיר יותר מכול את שער הכניסה של מצודה גדולה או של עיר בצורה, שתפקידו למנוע מהאויב לחדור פנימה גם במאמץ וכוח רב, וחותמות את האולם.
עוד ניתן לראות באולם הם הפתחים הנמצאים במרכז של כל אחד מהקירות שלימינם ולשמאלם.
מעבר לדלתות כבירות ומחושלות אלו שעומד לפניהן על גבי הרחבה שומר ההיכל, נמצא אולם מלכות העולם שעל כיסאו יושב שם אלהים, והחרב שנמצאת כל הזמן אחוזה בידיו של המלאך שומר ההיכל יכולה להכחיד אף את גופו של מלאך, אמר תת העוזר.
משום כן אל תתחיל בכלל לחשוב להציב את כף רגלך אפילו על המעלה הראשונה ללא צידוק וסיבה ראויים לכך, כי תגובת המלאך שומר ההיכל על נקיטת צעד כזה מצדך, גם אם לא תהיה אלימה כלפיך בשלב ראשון, על כל פנים תהיה נוקשה וחריפה בוודאי, הבהיר תת העוזר לחדש שלושים ושבע.
ופתחים אלו שבקירות הצד להיכן הם מוליכים? שאל חדש שלושים ושבע לאחר שהנהן בראשו לאות הסכמה והבנה לדברי תת העוזר הקודמים.
הפתח שמימיננו מוביל אל חדרו של ראש הלשכה, ענה תת העוזר, שהוא התפקיד הבכיר והמכובד ביותר, והוא גם בעל הסמכות העליונה בקרב המלאכים ועל פיו יוכרע ויישק דבר. משמאל לנו זהו פתח חדר השומרים של שומרי ההיכל, למרות שמאז ומתמיד כידוע לי ישנו רק שומר היכל אחד ויחיד, והוא תמיד נמצא על הרחבה שלפני הדלתות ולא מש מעמדתו לרגע.
כעבור מספר רגעים שבהם חדש שלושים ושבע זן את עיניו בפליאה ובהייה בשומר ההיכל ולא הוסיף לשאול איזה משהו אחר, אמר לו תת העוזר, השתהינו פה די בחוסר מעש, ולעשות כאן איזה דבר גם אין לנו צורך כרגע, אז בוא, קדימה, נשוב לאחור ונצא מאולם זה למקומות בהם מתרחשת עיקר הפעילות הענפה של חברינו שאר המלאכים.