פרק שלישי
ידע, זוהי תשובה אפשרית ומקובלת על השאלה, מה יכול האחד להעביר לאחרים, ואף על פי כן מאומה לא יחסר או יגרע ממנו. סולם הידע שלביו נישאים ומעפילים כלפי מעלה עד ללא קץ, אין חקר למספרם, ועדיין לא נולדה ונבראה הנשמה שעלתה וטיפסה מלוא כל שלביו עד כלה תומם, וניצבת היא בראשו, קצה סופו.
מטיילת הנשמה היתה בעולם, נעה ושטה במרחבי החלל. שאלת תכלית כללית עוד לא ביקשה היא למצוא, וגם מה בדיוק רצתה לגלות במסע, לא באופן ברור ומובחן ידעה, על כן פשוט נדה וזעה היתה, מתוך מטרה להכיר טוב יותר את המציאות שבתוכה היא חיה ופועלת.
מתוך ניסיונה והבנתה את המציאות החובקת אותה מכל עבריה, מתוקף היותה ישנה בעלת הכרה, כבר ידעה מספר דברים אודותיה. ידעה היא והכירה כי ישנם עוד מספר לא מבוטל של גופים הנמצאים בחלל שחלקם נחים וחלקם בתנועה, וחלקם אף כמוה בעלי תודעה. לא כל הנמצא בתנועה חי הוא, ולא כל הנראה כעומד במקומו במנוחה חסר חיים הוא. כל פרט ופרט, ראוי לבחינה מעמיקה בטרם תוכל היא לקבוע, לגופו של עניין, באם חי שריר וקיים הוא, או משולל חיות הנו.
על כן טיילה הנשמה במרחב, כך סתם ללא כיוון או מטרה ידועה בו, ולגבי כל גוף אותו פגשה או בו נתקלה, ניסתה לדלות עליו פרטים וליצור ולקיים עימו קשרים. היתה הנשמה סובבת במרחב, ובעת שהיתה נתקלת בגוף זר היתה נצמדת אליו ומשדלת אותו להגיב לנוכחותה על ידי נגיעה בו באמצעות הסמל, שלמדה היא משכבר, מספר פעמים. באם לאחר מספר פעמים שחזרה הנשמה על פעולה זו הגוף הזר לא הראה סימני תגובה, ונותר רובץ בשיממונו ללא תנועה, ודבר זה התרחש בתכיפות רבה, אזי היתה מניחה לו לנפשו, מותירה אותו מונח כך סתם ללא הפרעה נוספת מצדה במקום בו מצאה אותו, נפרדת ממנו לשלום, וממשיכה לה בדרכה.
פוגעת הנשמה בגוף הדומה לה, חי ומגיב למגעה, היתה הנשמה מפתחת איתו קשר. מתגפפות היו שתי הנשמות יחדיו האחת עם רעותה, ומגעים, של סמלים, וגם כאלו שאינם היו מחליפות ביניהן. מקרים היו בהם הנשמה השנייה, איזה סימן שהנשמה הראשונה עדיין לא ידעה, הכילה, ולפיכן למדה הנשמה דבר נוסף על המושגים שכבר אחזה בהם. נשמות בתולות שכמעט ולא מחזיקות בשום סמל או סימן להבנה גם בהן פגעה לא מעט, ואת מה שיכולה ללמדן לימדה, ואת שלא הבינו גם לאחר זמן מה בו ניסתה הנשמה להסביר ולפשט בעיני רוחן, את תוכן וסמל העניין, פשוט לא השכילו להבין.
מבעד לנפתולי הזמן והמרחב שבהם נסעה הנשמה, במסע של מפגשים רבים ושונים עם נשמות רבות ומגוונות בידיעתן, התאספו התאגדו, סמלים פשוטים, מושגים רוחניים, עוד ועוד, בגוף שכלה הפנימי של הנשמה.
תנועתה במרחב גם היא במספר דרגות התקדמה לאחר מספר מפגשים עם נשמות שסוד תנועה מסוים כבר התקבל ונמסר לידן, והן בתורן העבירו אותו לנשמות המסוגלות להפנימו.
סוד התנועה שלמדה הנשמה חילץ אותה מתנועת הזחל המסובכת והאיטית שבה השתמשה עד כה, ופתח בפניה אופק חדש של הבנה ויכולת להזיז את גופה מכאן לשם במרחב, ובמהירות רבה. סוד התנועה כרוך בתנועה סיבובית סביב ציר עצמה, ובניצול הכוח המופק מכך, ושבירתו והפנייתו בבת אחת לכיוון מסוים.
מיד לאחר שהשיגה לבסוף את הכרת והבנת סוג תנועה חדשה זו, ניסתה הנשמה להגיע באמצעותה לקצה העולם, אך בשל הרגשת הריקנות והשעמום, שהתעוררו בה כעבור זמן לא מובחן וברור מרגע בו תפש בלבה פנימה פרץ הרגש הראשוני החיובי, שהיה בה אך התחילה לחפש את קצה העולם, חדלה מכך ושבה לחפש עניין בסובב אותה שנית.
נשמות חיות רבות פגשה הנשמה וקשרים רבים יצרה עימן, ובכל פעם שנראה היה לה שהקשר לא מוצה עד תומו, ולא הופק ממנו המרב בטרם נפרדו דרכיהן בכפייה, חשה את כאב וצער הפרידה יותר מאשר באותם אירועים בהם הפרידה וניתוק הקשר היה מבחירה והבנה הדדית.
יום אחד, בעוד מפזזת לה הנשמה במרחבי החלל חופשית ומחויבת רק לעצמה, ומבלי דאבה או טרדה בנפשה, פגעה בנשמה מסוג חדש שכמותה לפגוש עוד לא יצא לה. כבר בראשית ההכרות עם נשמה זו, הבינה הנשמה כי לפניה נשמה בעלת שיעור קומה ומודעות רחבה. תרמה להכרה זו העובדה שנראה היה שזוהי נשמה מנהיגה המייצגת קבוצה של נשמות הצמודות אליה. עוד שתי נשמות צמודות דבוקות היו לנשמה זו, אך מלבד היותן שם נמצאות ונוגעות כל אחת מהן בנשמה המנהיגה עימה שוחחה הנשמה, לא עשו דבר ניכר לעין.
כמות הסמלים בהם שלטה ואותם ידעה הנשמה הזו היו במספר מעלות מעל הכמות שידעה איזו נשמה בה פגשה לפני כן. מושגים כמו קשר איתן, קבוצה או מבנה עוד הצליחה הנשמה להבין ולתפוש, ברם מושגים כגון אלקטרון ופרוטון ועוד מבחר מושגים שעל אף שלל התיאורים שתוארו לפניה כדי לנסות ולבאר אותם, לא ממש קלטה או היתה מסוגלת להפנים בשלב זה.
עם זאת את עיקרי הדברים הבינה הנשמה. הנשמה המנהיגה שביקרה במקומות מופלאים וקסומים, בהם יש מבנים עצומים המורכבים מהמוני נשמות יחדיו, במין מבנים משוכללים הקרואים אלקטרון ופרוטון, חזרה ממקום זה העולה על כל דמיון לכאן, לאחר שרכשה ידע מספיק בכדי ליצור את הדבר הקרוי אלקטרון. עוד הבינה הנשמה כי לשם יצירת האלקטרון זקוקה הנשמה המנהיגה לעוד מספר מסוים של נשמות מפותחות במידה מספקת, ולאחר שתושלם יצירתו של האלקטרון אזי הם יחברו לדבר הנקרא פרוטון, ויהיו ביחד משהו המכונה אטום, ותהליך זה ארוך ומורכב ולא במהרה יתרחש.
מחלוקת, פיצול רצונות ודעות, ניגוד בין עניינים. מצד אחד, חשבה הנשמה, יש בי משיכה להצטרף לקבוצה, לנסות ולחוות דבר מה חדש, ולהשתתף יחד עימם בבניית האלקטרון הזה,יהיה אשר יהיה. מצד שני, השלימה הנשמה את מה שהתלבטה בו, לשם כך עלי לוותר על חופשיותי ועצמאותי, ולקבל על עצמי, כמיטב שיפוטי, מושגים כגון קשר איתן, מטרה ומחויבות, וקשה עלי הבחירה.
זו פעם ראשונה שלנשמה נוצרה בעיה שכזו. בצד האחד הרצון לחופש, וכנגד זאת, רצון לפעול בקבוצה למען תכלית מאוחדת.
האם עלי, התחבטה הנשמה ברוחה פנימה, לבחור בצורה בה התנהלתי עד פה, או שמא, עלי ללכת בדרך חדשה, בנתיב לא סלול, שצופן בתוכו מצב לא ברור, ויודע בוודאות להיכן מוליך, מי הוא? באיזה מבין שני השבילים הפרושים לרגליי אבחר? שאלה הנשמה.
את כף המאזנים הכריעו לאחר שקלול ובחינת העניין על ידי הנשמה שני עיקרים תודעתיים רגשיים, שגברו עלו בחשיבותם באותו הרגע בעיניה על ההרגל ורגשות אחרים שקיימים היו בה בו בזמן. הראשון שבהם הוא הסקרנות לשמה במושגה הטהור הנשגב, בביטויה הרגשי ההכרתי העמוק שפעם בלבה פנימה. השני והחשוב לא פחות הוא המחמאה שראתה הנשמה בביטוי, נשמה מפותחת ונבחרת, שכפי שנאמר לה היא כזו, ועניין זה מצא חן בעיני רוחה וגרם לה לתחושת דגדוג נעימה.
תמימה היתה הנשמה, ואת מושג השקר עוד לא הכירה, ולפיכך קנתה המחמאה, כפי שתפשה אותה, את לבה בקלות. ואין בכך כאן כדי לרמוז ולו במעט, שהנשמה המנהיגה פועלת כדרכם של חלק מהרוכלים החולקים שבחים, הן ללקוחות וכן לסחורתם, ועל התאמתם המושלמת זה לזה.
כך או אחרת, הושגה ההכרעה, התקבלה ההחלטה והפור נפל. אצטרף לקבוצה ליטול חלק בבניית האלקטרון, שחה הנשמה בינה לבינה, ונחזה ונראה, האיך וכיצד יצלח זה העניין.
מנתה הקבוצה לאחר הצטרפותה ארבע נשמות. תחת שרביט הניהול של הנשמה המנהיגה סידרו את עצמן ארבע הנשמות במבנה צמוד, כאשר כל אחת מהנשמות נוגעת בכל שאר שותפותיה למבנה, ובצורה זו כל אחת מהנשמות יכולה לתקשר ישירות עם כל יתר הנשמות, ומתוך כך הסתבר לנשמה סיפורן של שתי הנשמות האחרות.
אחת מהן כבר היתה פעם בעברה בקבוצה מעין זו, אבל מתוקף סיבות מגוונות כאלו ואחרות, בשלב טרומי כלשהו לפני השלמת היעוד ויצירת אלקטרון, בחרה לעזוב ולנטוש את הקבוצה לטובת נדודים בגפה. וכך נדדה לבדה זמן מה עד שהחלה להרגיש מעט גלמודה ונטולת עניין, ומשום כך, מתי שפגשה את נשמת האלקטרון הזו, בחרה לחבור אליה ולעניין האלקטרון מחדש, ועקב ניסיונה כבר בבניית אלקטרון תשמש כשנייה במעלה במדרג הקבוצה.
הנשמה הנוספת דומה היתה לה במצבה התודעתי וההכרתי. סיפורה גם הוא לא היה שונה בהרבה או באופן מהותי מסיפורה שלה, וגם היא הצטרפה לקבוצה מבלי הבנה ברורה למעשה לאן פניה מועדות, אך העניין נשמע עבורה מרתק ומושך דיו על מנת להצטרף.
החיפוש אחר נשמות אחרות המוכנות והמעוניינות להצטרף למפעל יצירת אלקטרון התנהל ללא הפסקה ובדרך דומה. שנתקלו פגעו נפגשו בנשמה אחרת, היתה נשמת האלקטרון בוחנת את הנשמה שנתגלתה, באם היא מפותחת דיה להצטרף לקבוצה, ואם אכן התגלה שמתאימה היא, הוצע לה להצטרף.
היה ונצטרפה נשמה חדשה לקבוצה ולמבנה, וגופה גם הוא נצמד לנשמת האלקטרון, היתה הנשמה מקבלת מנשמת האלקטרון איתות מידע. הסמל שהועבר אליה כלל את צורתו החדשה של המבנה בו הנשמות מחוברות, וכן הכיל הסמל את מיקומה המדויק בתוך אותו מבנה, וסימן לה איפה היא שוכנת בתוך כלל הצורה המורכבת של גוף האלקטרון המתפתח שהנשמה היוותה חלק מגופו.
בזו אחר זו, אחת אחרי השנייה, התווספו עוד נשמות לקבוצה. בכל פעם שהצטרפה נשמה חדשה השתנה מעט המבנה של הנשמות הצמודות לנשמת האלקטרון, עד שבדומה לכלי מלא וגדוש שלא ניתן להוסיף לו עוד, כך גם הגיע מספר הנשמות שיכולות להסתופף במגע ישיר וצמוד עם נשמת האלקטרון למרבו, ומספר הנשמות הנוגעות בו בזמן בנשמת האלקטרון להעמיר ולהעפיל עוד, לא יוכל.
תריסר נשמות מחוברות כעת לנשמת האלקטרון הנמצאת עטופה בכל שתפנה בנשמה אחרת. באם מתייחסים למרכז גופה של כל נשמה כנקודה, יזכיר מבנה נקודות אלו של תריסר הנשמות את נקודות קודקודיו של פאון משוכלל המורכב מעשרים משולשים שווי צלעות, ובערך בנקודת מרכזו של האיקוסהדרון נמצאת נקודת המרכז של גוף נשמת האלקטרון.
הנשמה בעלת הניסיון שכבר השתתפה עד שלב מתקדם בבניית אלקטרון תסייע מרגע זה לנשמת האלקטרון כשליחה הבכירה במעטפת החיצונית, וכשנשמה נוספת הצטרפה למבנה, פינתה עבורה הנשמה המכונה בפי הקבוצה, המשנה, את מקומה במערך, ויצאה מעבר למעגל הפנימי של שתים עשרה הנשמות.
ככל שהמיזם הלך וטפח, גדל והשתרע, ונוספו נשמות למבנה במעגלים שניים, שלישוניים, רבעוניים וחמישוניים מבחינת קרבתם לנשמת האלקטרון, ונשמת המשנה תמיד עוברת למעגל החיצוני ביותר, רשת קשר מחוכמת שנועדה להעביר את המידע לבשה צורה.
היה וקרה ואחת הנשמות היושבות בחלקו החיצוני של המבנה פגשה נשמה, וסבורה היתה כי בנשמה חדשה זו יש את הכוח להצטרף לקבוצה, מיד היתה שולחת סימן שיועד לכך לנשמת האלקטרון דרך הנשמות האחרות. ברגע שנשמת האלקטרון היתה מקבלת את הסימן שהכיל את מיקום הנשמה שיצרה את המגע, מעבירה היתה נשמת האלקטרון בתורה באמצעות שרשרת הנשמות הודעה לנשמת המשנה, וזו היתה נעה לשם ובוחנת את מצב הדברים. התאימה הנשמה החדשה ורצתה להצטרף לקבוצה, וידעה נשמת המשנה היכן למקם אותה במבנה, היתה עושה כן, ומודיעה לנשמת האלקטרון על צרוף נשמה חדשה למבנה ועל המיקום שהציבה אותה בו. לא ידעה בדיוק היכן להציבה, היתה שולחת שאלה לנשמת האלקטרון, היכן למקם נשמה חדשה זו, ממתינה לתשובה ופועלת על פי ההוראה שניתנה.
מערכת המסרונים בתוך האלקטרון לא מהסבוכות והמסועפות היא, וכל הודעה כללה בתוכה שני פרטים בלבד. סימן ראשון הוא צורת המבנה ומראה מיקום הנשמה הצריכה לקבל את פריט המידע, הוא תוכן המסרון, שיופיע כסמל נוסף ונפרד לאחרי כן.
נשמות הבקיאות יותר בצורת המבנה ובמיקומן היחסי בו, היו שולחות את ההודעה לשתיים או שלוש הנשמות הצמודות אליהן שנמצאות בכיוון של הנשמה הנמענת. נשמות שלא ממש הבחינו או הבדילו ביחס שבינן לבין הנשמה הנמענת היו פועלות בשיטת כיסוי כל האפשרויות והגזרות, והיו פשוט מעבירות את פרטי ההודעה לכל הנשמות שעימן היו במגע. כך או כך לאחר שרשרת נשמות, קצרה יותר או ארוכה במעט, המעבירות זו לזו את ההודעה היא היתה מגיעה לבסוף ליעדה.
נשמות רבות הצטרפו עוד ועוד, עד שלבסוף הגיעה מנשמת האלקטרון ההודעה המשמחת שבישרה כי בניית האלקטרון בעיקרון הסתיימה. לצרף נשמות חדשות, אמרה נשמת האלקטרון, אין עוד הכרח אך עדיין בגדר האפשר הוא, ועוד הוסיפה והכריזה נשמת האלקטרון, כי עיקר מאמצינו ופנינו למציאת פרוטון שנוכל לחבור עימו צריכים להיות, ואו אז נוכל סוף סוף להשלים את המסע בו התחלנו אי שם בעבר הרחוק ולסיימו בהצלחה יתרה ביצירת האטום.
רוממות וגבהות רוח חשה הנשמה עם קבלתה את הבשורה הטובה מנשמת האלקטרון. גם בסולם הידע התקדמה רבות היא, ואמנם עדיין לא החזיקה בהכרה ובהבנה השלמה על אודות האלקטרון ודרך בנייתו לכדי שלם מראשיתו ועד מילואו, הרי שבשל שנפל בחלקה להיות אחת מהנשמות במעגל הראשון והקרוב לנשמת האלקטרון, זכתה לכך שלכל הפחות כמות נכבדה מאוד של הודעות מנשמת האלקטרון ואליה עברו דרכה, והעשירו את השכלתה בדרכי הבנייה של האלקטרון, אולם את ההיגיון והשיטה המלאה שעמדו מאחורי צורת הבנייה, כפי שאותם ידעה נשמת האלקטרון, עדיין לא הובררו בדעתה בצורה בהירה.
יש ומתקתק לו הידע בעצלתיים, ויש שזורם הוא בשיטפון גדול, וברת מזל היתה הנשמה שיכלה לצבור מידע רב אם אך חשק לבה לדבר זה, כי בניגוד לנשמה הנמצאת באחד המעגלים החיצונים והרחוקים מנשמת האלקטרון, מספר המסרים שחלפו דרכה מהסך הכולל של המסרים שעברו באלקטרון גדול היה לאין ערוך מהכמות שלהם שעברה בנשמה הרחוקה ממרכז העניינים. וביחס ישר לפיכך, כמות המידע שיכולה לשאוב על אודות דרכי בניית האלקטרון עולה לאין שיעור על פני יכולתה של נשמה הנמצאת במעגל החיצון לעשות כן.
זקוקה אני לעוד ניסיון, הרהרה בעמקי נשמתה, של מלאכת בניית אלקטרון משלבו המוקדם ועד אחרית התהליך, וניסיון בתפקיד נשמת המשנה ודאי יועיל גם הוא לא מעט לצורך כך, למען אוכל לתכנן ולבנות אלקטרון כזה בעצמי מאלף ועד תו. אך תכליתו של האלקטרון מהי? ומהו אותו פרוטון וכיצד חוברים עימו ויוצרים אטום? שאלה את נפשה פנימה. אפס, מאומה לא ידעה היא. מוטב אפוא, חשבה הנשמה, כי אשאר כאן במקומי, וארחיב ואגדיל דעתי ככל אשר אצליח ובאפשר יהיה לי, גם בדברים אלו הקרואים אטום ופרוטון.
החיפוש אחר הפרוטון הנכסף היה בעיצומו. לכל הדעות ברור הוא כי פרט לאותה נשמה אחת היא נשמת האלקטרון, לאף אחת מיתר הנשמות המרכיבות את גופו של האלקטרון, מושג וידע אודות פרוטון, קיים היה אך ורק מכוח ציורן אותו בדמיונן, ולא מהכרתו במציאות מניסיונן. מובן היה להן רק שמבנהו וגודלו עולים במספר מעלות ורמות על צורת וגודל האלקטרון, אך רוב הנשמות אפילו את האלקטרון לאשורו מהו, לא ממש הכילו בשכלן.
מצב זה יצר זיהויים שגויים רבים מקרב הנשמות שבמעגל החיצון, שסבורות היו על פי תפישתן מהו, שנמצא הפרוטון המבוקש, אך לא כן הוא. בכל פעם נשלחה הודעה לנשמת האלקטרון בדבר המציאה, ובכל פעם לאחר שליחת מספר הודעות וחקירה קצרה, בין נשמת האלקטרון לנשמה במעגל החיצון הצמודה לאותו גוף שמצאה, התברר כי לא כך הוא, והגוף שהתגלה פרוטון אין הוא.
בד בבד עוד הצטרפו לאלקטרון נשמות נוספות בתכיפות נמוכה מאוד, וזאת כי נשמת המשנה שמצאה אותן לא ידעה היכן בגוף האלקטרון להשכינן, ומפני שנשמת האלקטרון עסוקה היתה בתשדורות אודות הפרוטון, ולבה לא היה פנוי במרבית הזמן להתייחס לדבר זה, ורק מדי פעם נמצא חלון ההזדמנות בו יכולה לשים לב גם לעניין מיקום ושיכון נשמות חדשות.
כעבור זמן ובשעה שנמצא סוף סוף הפרוטון המבוקש, התמלאה מציאה זו בתחושת אכזבה. התברר לדאבון שלפרוטון כבר יש אלקטרון הסובב והולך עימו, ואין לו רצון באלקטרון נוסף, כי לצערו גם אינו יודע את שיטת התפקוד והארגון של שני אלקטרונים בו בזמן.
נשמה בודדה שפגשו בה מעט מאוחר יותר, והעבירה מידע חשוב אודות פרוטונים רבים שרק מחפשים אלקטרונים לחבור עימם, ונמצאים בכיוון מסוים עליו הצביעה, יצרה את התחושה כי הנה בקרוב תתגשם תכלית המסע, החיפוש ייעלם, והמבוקש יימצא, ונשמת האלקטרון הזיזה את המשך התנועה לכיוון המקום עליו סיפרה הנשמה הבודדה.
מדויקים ומישרים היו דבריה של הנשמה הבודדה שכיוונה את האלקטרון למקום זה שבו אכן נמצאו פרוטונים לרוב, אך בד בכך למצוא שידוך וזיווג לאחד מהם אינו דבר נקלה ופשוט. הנשמה לא קלטה את כל השיחות שנערכו בין נשמת האלקטרון לנשמות פרוטונים, אולם את רוח הדברים מהסמלים שכן עברו דרכה במהלך שיחות אלו הפנימה והבינה. חלק מהפרוטונים קשורים למבנים הקרויים פרודות, שלא ידעה מהם מבנים אלו מלבד שהם כנראה גדולים יותר אף מאטום, ואין באפשרותם לצרף אלקטרון חופשי נוסף למבנה זה. חלק אחר מהפרוטונים מחשיבים את עצמם לבני אצולה משכמם ומעלה, ואין הם רוצים ולא חפצים בשום קשר כזה או אחר מפני שהם רואים את עצמם מושלמים ומלאים, ואינם זקוקים לדבר מה נוסף במבניהם.
אך לבסוף ולאחר זמן של חיפושים קדחתניים נמצא המבוקש, ופרוטון חסר אלקטרונים שמח לפגוש את האלקטרון וליצור עימו יחדיו אטום. התאחדו להם יחד לשותפות האלקטרון והפרוטון ויצרו את האטום. חג לו האלקטרון וסבב את הפרוטון, והקשר ביניהם התאפשר הודות לנשמות שנשלחו מהאלקטרון לפרוטון וחזרה לחליפין, תוך שהן נושאות את הסמל או המסר המבוקש מכאן לשם ומזה לזה.
פועל יוצא של תהליך זה שבו עוברים המסרים בין האלקטרון לפרוטון וזורם לו המידע ביניהם, הוא תחלופת הנשמות המרכיבות את גופים אלו ומתערבבות זו בזו, ונשמה שקודם היתה שייכת לגוף האלקטרון היתה כעת מחוברת ומסונפת לגוף הפרוטון, ונשמה שהיתה בעבר חלק מהפרוטון הרי עכשיו לאלקטרון שייכת היא.
ציבור גנזך הידע של הנשמה התרחב גדל והתעשר ככל שנקף הזמן. סמלים שעברו בין נשמת האלקטרון לנשמת הפרוטון, שכבר השתכלל ושודרג מעמדה ונקראה נשמת האטום, ולחליפין לכיוון השני, התממסרו בחלקם דרכה ובאמצעותה, והעניקו לה שפע של ידיעות חדשות.
אחד מאותם מושגים חדשים שקנתה הנשמה ברוחה היה מושג הפרודה. בדמיונה ציירה לה הנשמה מבנה ענק, בו נשמות רבות מאוד, במספר העולה פעמים רבות על המספר של הנשמות שיכולה לאמוד ולחוות בבהירות גדולה, משתתפות בו, ויוצרות יחדיו מבנה מורכב ומרהיב שכמעט בלתי נתפש על ידי הנשמה בשיעור קומתו.
כל עוד האלקטרון היה כל עולמה, וצמודה היתה לנשמת האלקטרון, הרי שמפל המידע שטף אותה, ומיקומה היה במרכז ההיפעלויות. אך משעה שהבינה הנשמה לבסוף, כי אלקטרון זה חלקו בזרימת המידע הכללי שיעבור בפרודה הנו לא מהחלקים המשובחים והראויים במיוחד להתכבד בהם, הגיעה למסקנה כי עליה לשנות את מקומה ולנסות לעבור לכל הפחות לפרוטון.
במאמץ רב ובכוח התמדה גדול פילסה הנשמה אט אט טיפין טיפין את דרכה בתוך סבך הנשמות המרכיבות את האלקטרון, מליבת המבנה לחלקו החיצון, ולא עוד היתה צמודה לנשמת האלקטרון במעגל המקורב הפנימי, אלא באזור הנשמות שמרכיבות את המעטפת החיצונית של האלקטרון, ויכולה לחוש בגופה את גוף האלקטרון מצדה האחד, ולשאוף את האוויר הפתוח מעברה השני.
בשלהי גוף האלקטרון ישבה וחיכתה הנשמה עד יגיע תורה לעלות בגורל, ולהיות הנשמה שתעבור מהאלקטרון לפרוטון נושאת עימה דבר מידע. כל עוד היתה הנשמה צמודה לנשמת האלקטרון התעסקה כל הזמן באלף ואחד דברים שהיה עליה להעביר מכאן לשם ומשם לפה, אך כעת, במיקומה על המעטפת החיצונית של הנשמות המרכיבה את גוף האלקטרון אין המלאכה מרובה.
משעמם לי, חשבה הנשמה לעצמה, וביקשה להעביר את זמנה דרך קשירת איזו שיחה חברתית וידידותית עם הנשמות הקרובות והצמודות אליה. שיחות אלו התברר לנשמה עד מהרה היו לכל המועט לא מעניינות במהותן, כי דבר מה חדש שטרם ידעה הנשמה משכבר לא נמסר לה, ולא חשקה הנשמה בשיחות רבות שעוסקות שוב וחזור בדברים אודותיהם כבר ידעה.
חלפה ברוחה של הנשמה המחשבה והשתעשעה ברעיון, אולי אסתלק לי מכאן ואעוף לחלל החיצון להמשך דרכי, בזמן שחיכתה להוראה המיוחלת מצד נשמת האלקטרון להעביר הודעת מה לנשמת הפרוטון. עוד חוככת ומחשבת בדעתה האם עליה לחפש את גורלה בעצמה, ואולי לעזוב את האלקטרון הזה למען תוכל להצטרף לאלקטרון אחר בתור נשמת משנה, או סתם לנסות ולמצוא את מזלה בעולם הגדול, או שמא מוטב להמשיך ולהמתין בסבלנות עד קבלת הפקודה שללא ספק תגיע בשלב זה או מאוחר ממנו, נתבקשה הנשמה ונתבשרה על ידי הנשמה הצמודה אליה מהטבעת הפנימית יותר, כי היא מתבקשת להעביר מסר סמל זה לנשמת הפרוטון. ללא היסוס ובשמחה עזבה הנשמה את האלקטרון בשליחות תפקידה, ועברה חברה לגוף הפרוטון שעליה נושאת היא מסר רשמי ממוען לנשמתו.
במהירות העולה על החץ הנורה מקשתו של הצייד לטרפו גמעה הנשמה את המרחק שבין האלקטרון לפרוטון. גוף הפרוטון גדול היה באופן ניכר מגוף האלקטרון אותו הכירה הנשמה היטב ומספר הנשמות הפועלות בו רב באופן כביר. ואת ההודעה שהתבקשה להעביר לנשמת הפרוטון מסרה כבר ברגע בו נחתה והצטרפה לגוף הפרוטון.
רוצה אני להתפתח ולגדול, אמרה הנשמה בנפשה, ולהעמיק הבנה ולצבור מידע, הוסיפה לחשוב בינה לעצמה, ולפיכך רצוי לי שאתקרב למעגל המיוחס המקורב וצמוד לנשמת הפרוטון, שהרי שם ומשם זורם עיקר המידע.
לא קל היה המסע לתוך גוף הפרוטון מהמקום בו היתה הנשמה בשולי מעטפתו החיצונה, ובעזרת דחיפות לא מעט ושימוש בכוח רב, עלה בידה קמעה קמעה להזיז ולהחדיר את עצמה יותר ויותר לתוך המעגלים הפנימיים. ככל שהלכה והעמיקה כך נדרשה יותר עוצמה על מנת לדחוק את עצמה לבין מקומן של מספר נשמות הולך ופוחת ככל שהמעגלים הולכים ומתקרבים לעבר נשמת הפרוטון, אך נחישות והתמדה יחד עם כוח רב פילסו עבורה את הדרך למעגל הצמוד לנשמת הפרוטון. צעד אחר שעל, דחיקה אחר דחיפה, עד שלבסוף הצליחה הנשמה למקם את עצמה במעגל בו מספר הנשמות הקטן ביותר, והצמוד לנשמת הפרוטון.
בשקיקה ורינה, שקידה ושיש, מילאה הנשמה את תפקידה נאמנה והעבירה את התשדורות מכאן לשם ובחזרה ככל שהתבקשה, ובד בזאת אגרה מיינה אספה וריכזה את כל הידע שעבר דרכה בקידוד פנימי לתוך עצמה גופה כסמלים של אין מסודר ובעל צורה בתוך היש שהנה.
הודות למקום בו היתה יכלה הנשמה לקלוט הן את התשדורת שהיטיבה להכיר העוברת בין נשמת הפרוטון לנשמת האלקטרון, וגם תשדורות חדשות שפסחו ולא הגיעו לאלקטרון העוברות בין נשמות האטומים המרכיבים את הפרודה.
יצירה נשגבת זו המובנת לנשמה באופן מושגי ערטילאי משהו, הציתה את דמיונה ורוחה, והנשמה שחפצה להבין ולהכיר באופן יותר גשמי וממשי את טיבה של הפרודה, ולא להסתפק בידע מיד שנייה המבוסס ברובו על דמיון הנחה ניחוש ותהייה, החליטה לצאת למסע הכרות לכל אורכה ורוחבה של הפרודה, ובכך להטיב הכרתה עם מה שעד עתה מונח אצלה כמושג מופשט בלבד בעיני רוחה בלא הכרות מעמיקה עם המציאות כשלעצמה.
לילות כימים, בקרים וערבים, נעה נדה הנשמה ברחבי הפרודה. פעם אצל פרוטון זה ופעם אלקטרון זה, לפעמים מעבירה מסר בין אטום לאטום, ולעיתים נחה על מקומה ובוחנת את סביבתה. כיסתה הנשמה בסיוריה את מלוא המבנה של הפרודה שהיוותה חלק ממנה, וכלבנה אחר לבנה הנדבכות זו על גבי זו ויוצרות במשותף את הבניין, כך השלימה הנשמה שלב אחר שלב את סולם הידע אודות מבנה, תפקוד, וצורת הפרודה, והתפתחה בה, כך נדמה לה לפחות, הכרה והבנה שלמה ומקיפה של פרודה מה היא.
משחלף ועבר זמן רב, ולא נראה היה לנשמה כי פרודה זו מתעתדת להתפתח יותר, ומכיוון שאת מכלול הידע הפזור ברחבי הפרודה כבר שיכנה בתוכה, ולא תוסיף בינה יתרה על החכמה שכבר תפחה בקרבה, החליטה הנשמה להיפרד לשלום מהפרודה ולחפש בעולם דבר מה חדש ומעניין לעסוק בו, ועל כן עזבה הנשמה את מקומה ופרשה כנף לחלל העצום לבדה.
מוטב לי, הגתה הנשמה, לשוטט לי בעולם הרחב והגדול לבדי ולחפש כיוון ועתיד על פני להישאר צמודה אחוזה וקפואה במקום בו שהיתי, ולהיוותר כאבן שאין לה הופכין עד שבחסד המזל אולי ירצה הגורל ואיזה מקרה יארע, ומצבה של הפרודה ישתנה באיזה אופן.
הנה והנה נעה הנשמה בחיפוש אחר איזו תגלית ותובנה חדשה, אך לרוב צערה ואכזבתה לא נתקלה בשום נשמה היודעת דבר מה שעדיין לא ידעה. אולם שוטטות זו לא היתה כחרס הנשבר שאינה נותנת פירות כלל וכלל, וזאת כי שדבר מה נוסף על מבנה העולם הבינה הנשמה. אם בתחילה שאך נבראה היתה הנשמה בחלל שיחסית דליל הוא בנשמות, ורובן כלל אינן מגיבות, הרי האזור שבו היא נמצאת כרגע עשיר באטומים פרוטונים ופרודות, ולפיכך הכיוון הנכון לחיפוש יהא אפוא באזור צפוף עוד יותר מהמקום בו נמצאת היא כרגע.
בדיקה וניסוי הראו חיש קל ובמהרה איזה כיוון תנועה מוליך לאזור שבו פוחתת הצפיפות, ואיזו הדרך המובילה למקומות בהם טרם היתה והצפיפות שם הולכת וגוברת. ואכן התברר לנשמה שהדרך בה בחרה אמנם מוליכה למקומות ואזורים שהצפיפות היחסית שבהם הולכת וגדלה עם הזמן, ומספר פעמים אף אפילו נכנסה לאזור שהצפיפות בו היתה גדולה באופן משמעותי, אולם בדיקה קצרה העלתה שזהו רק צביר פרודות בדומה לפרודה שהיתה חברה בה עד לא מכבר, ואין כאן עניין נוסף מעבר לכך, ועל כן המשיכה עוד בדרכה, ושוב חזרה הצפיפות לכמות שהתרגלה אליה לפני שעברה צביר אדים צפוף זה של פרודות זהות, אך בו בזמן גם הולכת וגוברת הצפיפות טיפין טיפין ככל שהמשיכה להתקדם, עד שלפתע פתאום וללא אזהרה נכנסה הנשמה לאזור סמיך כמרק וצפוף נורא בצפיפות שטרם ידעה ושיערה כמותה.
סקירה ובדיקה לא ארוכה מדי, אך גם לא שטחית וקצרה, שערכה הנשמה הנה וכה במרק הפרודות הסמיך שנפלה לתוכו, הראו לנשמה שרובן המכריע של הפרודות שנמצאות כאן במקום זה דומות לפרודות שהיו באותו צביר פרודות שחלפה בעדו בדרכה למקום זה, והן פרודות המורכבות משלושה אטומים ובסך הכול מכילות כשלושה פרוטונים ועשרה אלקטרונים, אולם צפיפותן עלתה כאן בתוך המרק פי כמה וכמה, עד שבקושי נותר מרווח לנוע בו מבלי להיתקל בדבר מה מיד.
לשוחח עם מה שכבר מכירה הנשמה וידעה לא הרגישה צורך, אך רבות רבות הנשמות כאן, ובמבנים שונים ומשונים שעדיין לא פגשה כדוגמתם, ובגדלים שעדיין לא פגעה כשכמותם, ואלו הם שמשכו את לבה של הנשמה לבחון צפונותיהם.
לאחר ששוחחה הנשמה עם נשמות רבות אחרות החלה להבין כי שני סוגי מבנים עיקריים יש כאן במקום זה. הראשון הוא מבנים של פרודות שמלבד היותן קיימות לא ניכר הדבר כי הן עושות דבר מה מיוחד ומעניין, ובעיקרון עסוקות הן בעצמן, ואין בהן איזו נשמה שאפשר לכנות אותה כנשמת הפרודה, וסוגה זאת כבר הכירה הנשמה היטב, ולפיכך ויתרה על האפשרות להצטרף למבנים אלו.
להבדיל ולעומת כן, הסוג השני והנדיר יותר של המבנים המורכבים שבהן פגשה, והנשמות היוצרות מבנים אלו שאיתן שוחחה, נראו לנשמה חדשניים ומרתקים. מתוך חילופי הדברים עם נשמות מספר החברות בקבוצות אלו למדה הנשמה מושג חדש, גם אם טרם ירדה למלוא פשרו, והוא המושג שכך מכנות הן את היצירה אותן בונות הן, וקוראות לה חומר אורגאני.
ביקשה הנשמה להסתפח אל אותן קבוצות המרכיבות יחדיו את אותו חומר אורגאני וללמוד את פרטיו והליכותיו, אך בדומה לקבצן המחזר על הפתחים ובכל מקום נענה הוא בשלילה ונותר בבושת פנים אל מול הדלת הסגורה כך ארע גם לנשמה.
חלף עבר הזמן, בבקשות ותחנונים לרוב מצד הנשמה שיואילו לצרף גם אותה לקבוצתם. טרם התגלגלו האורים והתמים למקום בו העניקו לה את תאוותה, ופגשה הנשמה בנשמה אחות חביבה שלפי דבריה ניהלה איזה דבר זר ומוזר שטרם שמעה הנשמה שמו או ידעה מושג זה מהו, הנקרא תא חי, והסכימה לספח אותה אל תוך ממלכתה, ותוך כך גם ללמד אותה דבר או שניים ולהיעזר בה.
כמובן שנפש הנשמה צהלה ושמחה על האפשרות שניתנה לה, והבטיחה לנשמת התא ללמוד בשקידה ולעשות ככל שתידרש על מנת להצדיק את האמון וההזדמנות שניתנו לה.
צרור מושגים חדשים ושלל ידיעות חדשות התווספו לנשמה מכורך התחברותה לנשמת התא. למדה הנשמה כיצד פועל ובנוי התא, איך מתקשר הוא עם תאים אחרים ועם נשמת הצמח, באיזו צורה יש לבנות את המוהַל, ועל תהליך מופלא הנקרא פוטוסינתזה.
הנשמה בלעה בשקיקה את כל הידע והחוויות החדשות שנתקלה בהן, ומכל דבר חדש שלמדה וספגה לתוכה כך גבר בה הצמא לדעת ולגלות עוד ועוד ולהבין ולהתפתח יותר ויותר. דברים רבים ומופלאים שלא שיערה כלל כי באפשר הם עמדו נוכחים וגאים מולה על שלל פעילותם המסובכת והמתקדמת, והנשמה אגרה לתוככי עצמה מושגים תובנות וחוויות רבות מספור שהצליחו להפתיע אף את דמיונה הפרוע ביותר שיכלה להעלות בראשה, ואושר וידע הציפו את הנשמה.
כעבור חלוף הזמן ובתום תקופת הלימוד והעיון שהקדישה הנשמה לברור כל פרטי מנגנוני השליטה וההתפתחות של מבנה מרשים וסבוך זה של יחסי גומלין הדדים, ולאחר קבלת ברכת הדרך, פרשה הנשמה והתחילה בבנייה מתוך חיקוי של צמח מסוג אצת ים. נדבך אחר שלב הלכה הנשמה והרכיבה סביבה באופן המדויק והמתוכנן מבנה של אצת ים. חששה הגדול של הנשמה, שאולי ולא תמצא חומרי גלם הדרושים לצורך כך, ובראש וראשונה נשמות היודעות כיצד לנהל תא חי בודד, התבדה חיש קל למרבה השמחה.
אמנם היתה עסוקה הנשמה עד מעל לראשה בניהול ארגון וכיוון כלל המערכת, תוך כדי שהיא מקבלת זרם מתמיד ובלתי פוסק של שאלות ועדכונים ומגיבה אליהם חזרה בשליחת הוראות ותשובות, אך ככלל, שמחה היתה הנשמה על תכליתה ותפקידה כנשמת האצה למרות המלאכה הרבה המעורבת בעניין כעין זה.
מרקחת הבנייה התקדמה יפה ולשביעות רצונה של הנשמה, ונדמה היה לה שתוכל להמשיך בכך עוד ועוד עד בלי די, ולנוח לה בשלווה על עלי הדפנה שבים הברכה, עד שאירוע שלא ציפתה לו כלל קרה והתרחש, ולא ידעה מתוך ניסיונה מה גורם לכך וכיצד להתנהל למול עניין זה.
לפתע פתאום חלק נכבד מעמלה אשר כוננה פשוט נגוז ונעלם, שקע במצולות, התנדף לאוויר, פרח ואיננו. הכיצד ארע כדבר הזה? תמהה הנשמה בפליאה מרובה, משל הדומה, לאדם הבונה את ביתו והנה קם בבוקר, ואחד הקירות שאך תמול שלשום עמד על מכונו פשוט אבד הלך לו לבלי שוב, מבלי להותיר זכר וסימן אחריו שאי פעם ניצב שם.
חיש קל ומהר, ללא שהיות וללא עצלות, חזרה ושבה הנשמה למלאכת הבנייה והניהול של האצה, והקפידה בצורה מפורטת ומלאה על עיצוב וגידול האצה, על מנת לסתום כל ספק, שמפני איזו טעות או זלזול במלאכת הבנייה התרחשה התאונה שהעלימה את אותו החלק מהאצה.
בזיעת אפיה שבה הפריחה וטיפחה הנשמה את גוף האצה והגדילה אותה במאוד מאוד. והנה שוב התרחש המקרה המצער וחלק ממנה נקטם הלך חלף לו ואיננו, אך לא רפתה ידה של הנשמה וחזרה והקימה את אשר אבד, והחזירה את האצה לכדי גדולתה ותפארתה כבעבר.
רק כעבור מספר פעמים נוספות שעניין כעין זה הוסיף לתכוף ולבוא חזור ושוב, ולא מצאה הנשמה את התכלית והסיבה לאותה עלילה זדונית המחרבת והורסת את מפעל חייה כל פעם מחדש, ביקשה הנשמה עצה ותושייה כיצד עליה לעמוד בפרץ זה, והלכה לשאול את אותה נשמת אצה ותיקה שהכירה לפשר הדבר.
נשמת האצה הותיקה הבינה לנפשה של הנשמה וביקשה לנחם אותה באומרה לה, כי זהו טבע הדברים וכך דרכו של עולם, אך פתרון קסום לאותה מצוקה וכיצד לגבור על מכשול טרדן זה שגם נשמת האצה הותיקה הכירה אותו היטב, לא היה בידה לתת.
עזבה הנשמה את נשמת האצה הותיקה שדבריה לא עודדו אותה כלל, ועמדה ברפיון ידיים ובמפח נפש למול אותה שוקת שבורה שכפי הנראה לתקנה אי אפשר, וחשבה לעצמה, עד מתי משקיעה אני את עמלי לבנות וליצור בשעה שכוחות גדולים וחזקים ממני באים ככל אשר ירצו ושמים לאפר את אשר אני טורחת עליו? אותיר מאחוריי את דרכי האצה ואת חייה, ואצא ואלמד מהו הכוח היכול לשבור ולכרסם בגוף האצה אם רק ירצה בכך, ואצטרף אליו ואלמד ואשכיל ממנו ומדרכיו, וייטב לי בזאת גורלי, סיכמה הנשמה את מחשבות לבה.
שוב יצאה הנשמה לבדה למסע בחיפוש אחר הלא ממש נודע, שרק עצם אפשרות קיומו, בלא ידיעת מהותו וצורתו, נח לו מוצפן בשרוולי הכוח המדמה של תודעתה.
רצה המקרה, וכעבור מהלכי הדברים ותנועתם, פגעה הנשמה באחות נשמה אחרת וגילתה לפניה את לבה. נשמה אחות זו הקשיבה ברוב ריכוז ועניין בזמן שהנשמה שחה ושטחה את קורותיה בפניה, ואז השיבה לה ואמרה, הצטרפי אלי ואפתור את מכאוביך, כי אני בדרכי להיות נשמת דג, ואם תצטרפי אלי ייפתח בפניך עולם ומלאו אשר נמצא הרבה מעבר לעולם הצמחים, ובהן האצות, בו היית טבולה ושקועה עד הלום.
הנשמה כמובן, מה מכיל בתוכו המושג דג לא ידעה, אך הבטחה של נשמת האחות, היא נשמת הדג לעתיד לבוא, כי בצורה זאת של קיום ניתן לראות בעזרת דבר הנקרא עיניים את הפורענות הממשמשת ובאה, ולחמוק מאותה צרה שעד כה היתה נסתרת מפניה, וגם הסקרנות לשמה והתחושה כי תוכל להמשיך ולהעפיל בסולם הידע אם תחבור לנשמת דג זו, שכנעו אותה להצטרף אליה.
תלמידה חרוצה היתה הנשמה ולמדה בשקיקה במהירות ובזריזות את כל שמורתה נשמת הדג לימדה אותה, אך מהר מאוד הבינה כי הידע הדרוש בכדי להיות נשמת דג עצום וגבוה הוא עד לאין שיעור מהידע הדרוש לניהול צמח מסוג אצה כמו שעשתה לפני כן. כהבדל בתחכום ובגובהו של מגדל מגורים מודרני מבקתת בוץ וקש, כך הוא ההבדל בין להיות אצה שכל חלקיה דומים ופשוטים יחסית לבין דג.
לא במהרה למדה הנשמה את כל המנגנונים השונים והמשונים, המורכבים יותר והפשוטים פחות, ודרך פעולתם אחד עם השני. מערכת הנשימה, מחזור הדם, השלד, המעטפת החיצונית, חוש הראייה ועוד ועוד חלקים אחרים הפועלים יחדיו בתחכום מופלא ליצירת מבנה מרתק ומורכב הקרוי דג.
צמודה היתה הנשמה לנשמת הדג ושאבה ממנה אט אט קצת קצת דבר דבר, ובכל פעם שנתקלה הנשמה בקושי מסוים בהבנת דבר מה, וחשה תסכול בשל כך, תחושת האושר וההנאה שגדשו ומלאו אותה כשלבסוף הפנימה את ההבנה הידע והתובנה הנדרשים לעניין זה פיצו אותה לאין ערוך כמות ושיעור, ודחפו אותה להעמיק לחקור ולהבין ככל הניתן, עד שתוכל לרדת לסוף דעתה של הנשמה האחות ולהיות גם היא ברבות הימים נשמת דג.
לבסוף קיבצה וליקטה הנשמה, כדלי המתמלא טיפה אחר טיפה בקילוח דק ועדין, את כל הידע הנדרש ורחב ההיקף שיש צורך לזוכרו ולהטמיעו בתודעתה, על מנת שתוכל, אם בכך תחפוץ, נשמת דג להיות.
שמחתה של הנשמה מהולה היתה בעצב גם כן, כי על מנת להיות נשמת דג בעצמה, עליה להיפרד מחברתה רעותה מורתה נשמת הדג שאליה היתה צמודה, וממנה ינקה את נפח התבונה העצום הדרוש לעניין זה, וגם מהולה במעט חשש שמא אולי לא תצלח המלאכה בידיה.
ומה אם איני מוכנה עדיין? שאלה הנשמה את נשמת הדג אחותה, האם נגזר עלינו להפרד? הוסיפה והקשתה, אך נשמת הדג הרגיעה אותה ושחה לה כי, ללא ספק מוכנה את ויודעת כל שנדרש על מנת כהלכתו לנהל דג, ועוד הוסיפה עידוד באומרה, כי אל תשכחי שאנו לא ממש נפרדות היות ובאותה הלהקה נהיה יחדיו. וכך בנפש חפצה נפרדה הנשמה ממורתה וחברתה ויצאה למסע ולהרפתקה הכרוכה בקיום מסוגו של דג סרדין אחד.
כסרדין בלהקה שחתה הנשמה ועלזה על כל תנועה ותנועה, ועל כל מראה חדש שנגלה לה באמצעות עיניה, והיתה מרוצה מאוד מעצמה וגורלה.
אולם אליה וקוץ בה הם חיי הסרדין, ולא במאוחר למדה זאת הנשמה די מקרוב על בשרה. אמנם עיניים לה לראות ויכולת לנוע גם כן, ואפשר לברוח ממיני סכנות האורבות בדרך, אך מה לעשות ולא תמיד עולה ביד הסרדין לחמוק מאויביו המבקשים לבולעו חיים, ופעמים שאף האויב אינו נגלה עד שמאוחר מדי להימלט מהרשת, והנשמה מצאה את עצמה מועלת במכמורת למקום ההוא בחוץ, ששם אינה יכולה עוד לנשום וכל שנותר לה הוא לפרפר ולפרכס את עצמה למוות.
פעמים רבות לאחר שנטרף גופה או ניצוד או סתם הלך לעולמו כדרך כל בשר, שבה הנשמה והתגלגלה חזור, ויצרה את עצמה מחדש כדג סרדין, עד שלא יכלה עוד שאת את הדבר, ונשבר לבה בקרבה, ואמרה לעצמה, לא עוד, ועד הנה.
ביקשה לה הנשמה מקום וצורת הוויה שלווים יותר, בהם אין מלחמת הקיום מתדפקת על דלתה בכל שעה כדבר של מה בכך וברגיל יום יום. ולפיכך שטה שחתה לה הנשמה בים הנשמות המרכיבות את הים וחיפשה מקום מעט יותר בטוח ויציב לשכון בו.
הגיעה הנשמה במסעה למקום בו זרמי המים חלשים יותר, וגם צמחים יש שם בעלי דבר שטרם ידעה הנקרא שורשים, ונטועים הם לתוך האדמה במקום בו המים רדודים הם, אך לא עלה ברצונה של הנשמה להיות נטועה במקומה אחרי שכבר זנחה מאחוריה את הרצון להיות צמח, מה עוד שמבחינת הנשמה תהיה זו חזרה לצורת חיים מפותחת פחות מכפי יכולתה והשכלתה, שהרי כבר יודעת היא להיות דג.
שם במקום זה זיהתה הנשמה דבר מה המתאים לה, לפי דעתה, לצרכיה יותר, כי מעין דגיגים קטנים מסוג שלא הכירה ופגשה עד כה שחו שם.
אתחבר לי לאחת מנשמות דגיגים אלו, חשבה הנשמה בתוך עצמה, ובודאי בנקל ובמהרה אשלים כדי הצורך את יתרת המידע שאזדקק על מנת להתאקלם בצורה זאת של דג, כי את רוב החומר הדרוש כבר יודעת אני משכבר, וזאת נראית לי סביבה שקטה ובטוחה להתקיים בה.
פנתה הנשמה לנשמת אחד הדגיגים השוחים שם, שוחחה עימה וביקשה להשלים את המידע הדרוש לה, וזאת כדי שתוכל להיות כמותם.
תחילה לא הבינה הנשמה מדוע טוענת הנשמה שאליה פנתה, כי לא דג היא, אך לאחר רגעים מספר הבינה כי לפניה נשמה של יצור הקרוי ראשן, שבתחילה הוא חי במים, אולם לאחר התפתחות נוספת והשלמת הגוף כצפרדע, חיה היא הן במים והן על היבשה באוויר. רעד קל חלף בנשמה עת נזכרה כיצד יצאה מהמים כדג לאוויר, ואיך חשה באותה חוויה ומה התוצאה הסופית, אבל דבר זה לא הרתיע אותה, ואדרבא, האפשרות לרכוש ידע נוסף המאפשר צורת קיום גם בסביבה הזכורה לא ממש לטובה, משכה את לבה.
אנא ברצונך אם מצאתי חן מלפנייך, למדיני בטובך מה עלי לעשות למען גם אני אוכל צפרדע להיות, ביקשה מנשמת הראשן.
הסכימה נשמת הראשן שתשמש לפניה הנשמה ותלמד את האופן בו עליה לפעול על מנת שתוכל כצפרדע לחיות. ושוב מצאה את עצמה הנשמה טורחת בשבילי התודעה והחכמה, וחלק אחר חלק פינה אחר פינה, דרך ניסיון והבנה הפנימה והשכילה את שנדרש ממנה. תחילה למדה את הליכות הראשן, ולאחר שהתפתח הראשן, ולצפרדע ולאדמה עלה, השלימה והפנימה את שאר המלאכה.
מה רחוקים הם הימים בהם היתה נשמה חדשה וצעירה, ואפילו עשרה סמלים מושגיים לא ידעה ולא החזיקה בשכלה. הנה עומדת היא הנשמה על שפת הנחל כצפרדע לכל דבר ועניין. רואה, שומעת, מריחה, יכולה להניע את גופה הן במים וגם ביבשה. כה רחוקה היא הנקודה שבה נמצאת נכון להיום תודעתה, ושלבים לרוב עלתה ועברה מאז אותה נקודת פתיחה, עת התעוררה ורק את קיום עצמה חשה וידעה.
נינוחים ומאושרים היו חיי הנשמה כצפרדע, ובייחוד קסם לה העולם וכל אשר ראתה וחוותה, והנה עשיר הוא ומגוון מכל שאי פעם פיללה או שיערה בעיני רוחה, וכל שפע הדברים החדשים אותם גילתה ובהם פגשה רוממו את רוחה עוד ועוד, ולא יכלה לסבוא ורק הוסיפה לבלוע פנימה מפלאי העולם ומלואו.
גלוי הוא כי אין הצפרדע עומדת בקצה שרשרת המזון, ולאחר מספר פעמים בהן נטרפה על ידי נחש, הפנימה גם הנשמה כי צפרדע טורף על היא לא, אך לא נתנה לרוחה להתייאש מפרט זה בשלב זה, והמחשבה בדבר חיקוי דרכי הנחש והילוכו כדרכו בזחילה על גחונו לא ממש העמידו לפניה פיתוי רב, ולא אחז בה הרצון להיות דבר מה אחר מצפרדע בשלב זה, ורק את לקח הניסיון ומזל הביש למדה, וממנו הסיקה והכירה כיצד להישמר להיזהר ולחמוק מסכנה זו האורבת בזחילה לפתחה, וכך באושר המשיכה הנשמה כדרכה בקיום של צפרדע להוות.
באגדות מסופר על צפרדעים המשתנים והופכים לנסיכים מכוחן של נשיקות. המציאות אשר בכנפיה טפחה על הכרת הנשמה, וגרמה לה לפשוט את צורת הצפרדע וללבוש לה גוף אחר, היא מחוג ספרותי שונה.
יום אחד בשעה שרבצה לה על סלע באחו שליד שפת הביצה והתחרדנה בנועם מקרני השמש שליטפו אותה, חשה סכנה. רשרוש בגבעולי העשב, הנשמע הולך וקרב לכיוונה, תפס את תשומת לבה. פתחה הנשמה את עיניה ודמה קפא בעורקיו. לפניה במרחק קצר עמד יצור מוזר למראה, המכוסה כולו באדרת פרווה מראשו ועד זנבו. היצור הסתכל עליה במבט ערמומי כבוחן מציאה כשרה שנפלה בדרכו, ותוך כדי זאת בכפו של גפו הקדמית מסדר הוא את שפמו.
הרגישה הנשמה מתוך עצמה כי אין יצור זה מבקש לו אותה לטרוף וכמאכל לזלול, אלא שעשוע היא בעיניו לעשות בו משחקיו כרצונו. אימה פחד וחוסר אונים הציפו את לבה. מצב דברים זה שיתק את גופה וכל שיכולה לעשות היה לבהות חזרה ביצור זה המתבונן בה.
ביקשה הנשמה לומר בתחינה ליצור שיניח לה לנפשה וימצא לו שעשוע אחר ליהנות ממנו ולענותו, אך כל שעשה היצור בתגובה לקרקורי הצפרדע שהשמיעה היה להחליק את צדו השני של שפמו.
מבט עיניו הממזריות של היצור הפנטו אותה למקומה ומנעו תזוזה ממנה, אבל בשבריר שניה שהיצור ליטף את אוזנו, ועיניו חדלו להינעץ בה, פג הכישוף, והצפרדע ביקשה להימלט על נפשה וקפצה.
מיאו היה כל ששמעה, כאב היה כל שהרגישה, ודם היה כל שראתה, בזמן שטופרי חתול הביצות חדרו כסכינים דרך מעטה גופה עמוק פנימה.
ששבה אליה צלילות הדעת לאחר שנפרדה הנשמה מגוף הצפרדע הטבוחה, רק מחשבה אחת פיעמה בה, חיה שכזאת רוצה אני להיות.
על אותו הסלע באחו שעל גדת הביצה, שקודם לכן התחרדנה עליו כצפרדע רבצה כחתול ביצות בר, והתרפקה על קרני החמה הנעימות שמלחכות את פרוותה. דם ציידים פכפך בורידיה, וכל שיכולה להניח עליו את כפה היה טרפה ומאכלה, וחיי חרות וחופש היו חייה הטובים בצורה זו.
מספר שנות בצורת ורזות בגשמיהן שינו עבורה את כללי המשחק ואת צבעי התמונה, משום שיבשה הביצה בשל תנאים לא מספיקים אלו וחרבה.
אולי היתה מבקשת הנשמה לשנות את צורתה לנמר או אריה, אך מכיוון שמעולם לא עברה חוויה שמן הניסיון בבריות מסוג זה, לא גונב לאוזנייה קיומם, וגם לא עלתה בהרהורי עצמה מתוך ההיגיון או מתוך השיגיון אפשרות שכזו כלל, התגלגלה הנשמה מחתול ביצות בר לסתם חתול בר.
בהמשך האירועים, שכונת מגורים, שנבנתה על מה שפעם לפני שנים רבות היה שטח ביצתי טבעי ופראי, סתם ואטם את ההיתכנות בפני הנשמה להמשיך ולהתנהל כדרכה. אם באזור המחיה חתולי בר אין, לא תוכל הנשמה לשוב ולהתגלגל לאחד שכזה, ובאין גורי חתולי בר חדשים, שווא תחתור הנשמה להיוולד כאחד כזה.
אנה אנדוד ואלך? שאלה הנשמה על המשך קיומה, ולא מצאה מענה לנפשה, ומשום כן, כסוג של ברירת מחדל, החליטה הנשמה, ולו באופן זמני, להתגלגל מצורת סתם חתול בר לצורה של חתול רחוב סתם.
חיה ברחוב, ניזונה מפחי אשפה ושאריות מאכלים שאנשים השליכו על הרצפה. אך כנגד זאת הלכה והתפתחה בנשמה תודעה חברתית עמוקה, שהתבססה על יסודות נשכחים שבנפשה מהווי חייה כחלק בחברת הסרדינים והצפרדעים, ועל אדני חייהם החברתיים, שנשתמרו חבויים עמוק בתוכה בזמן קיומה כחתול שוכן בדד. למדה מעמדות וסימנים, ניהלה מערכות יחסים, וכרתה בריתות והסכמים במלחמות על מרחבי מחיה, מרחבי שליטה ומרחבי לינה. דברים רבים שאותם לא ידעה, ובהם כל מערך הסימנים הגלויים והכמוסים ששייכים לתרבות חתולי הרחוב, למדה מתוך ניסיון תצפית ותבונה אישית, והשכילה גם בכל שאר דברים מחיי חתולי הרחוב, אותם דוגמתם ובהם, כחתול בר לא פגשה ולא נתקלה מעולם.
שחר חדש הפציע על חיי הנשמה שלאחר מספר גלגולים בין פחי הזבל ושאר חתולי הרחוב, נקטפה כגור חתולים שנפל עליו ביד הגורל ורחמי בן תמותה להיאסף מהרחוב ולחיות כבן בית בחברת בני אנוש.
מאירוע זה וכתוצאה ממנו, התפתחה בנשמה שכחתול בית הוויתה וקיומה, תובנות וחכמות חדשות, הנובעות מניסיון ותצפיות חדשות על העולם בכלל, ועל עולמם של בני האדם בפרט.
אחת החוויות הראשונות שלמדה הנשמה, מנקודת השקפה וראות חדשה, הוא עניין המכונות הנעות. אם עד לאותו היום בו נלקחה אחר כבוד לרופא בעלי החיים על מנת להיבדק ולקבל חיסונים, כל שידעה על אותן מכונות ממונעות הזזות הלוך ושוב על רחבי הכבישים, שיש להישמר מהן מכל משמר, וכל מפגש עם יצורי מתכת אלו אחריתו מרה כואבת וקשה, או לחילופין חכמת המעשה של לשבת על גופן החם והלוהט ביום חורף קר, הרי שחווית הנסיעה בתוך אחת מאלו, שינתה לעד את דרך ההסתכלות עליהן.
אמנם היתה הנשמה אך ורק חתול, אולם מתוך היותה חתול בית אצל בני האדם, סמיכותה על שולחנם ושהייה בחברתם, דברים רבים ראו עיניה, וכל שחזתה בו הנשמה נחקק נחצב בזיכרונה. מושגים מופשטים אך גם מציאותיים, כמו ידית החלון או הדלת למדה, והשכילה אף לפתוח בעזרת כפה את ידית החלון בכל רגע שרצתה לצאת לשוח בגינת הבית, למרות שאת הרעיון של להחזיר את המצב לקדמותו אחרי שסיימה לפוש בחוץ, וחזרה נכנסה לתוך הבית פנימה, עדיין לא הפנימה ולא עיכלה.
עולם מושגים ודברים, חדש ורחב נפרש לפניה מלוא האופק, וגם אם לא ירדה לעומקם של כל הדברים, ועל משמעותם מהותם ושימושם של חפצים רבים לא עמדה, הרי בכל זאת משהו מכל עניינם למדה, ולו בעצם ראית קיומם. כלי קי
ידע, זוהי תשובה אפשרית ומקובלת על השאלה, מה יכול האחד להעביר לאחרים, ואף על פי כן מאומה לא יחסר או יגרע ממנו. סולם הידע שלביו נישאים ומעפילים כלפי מעלה עד ללא קץ, אין חקר למספרם, ועדיין לא נולדה ונבראה הנשמה שעלתה וטיפסה מלוא כל שלביו עד כלה תומם, וניצבת היא בראשו, קצה סופו.
מטיילת הנשמה היתה בעולם, נעה ושטה במרחבי החלל. שאלת תכלית כללית עוד לא ביקשה היא למצוא, וגם מה בדיוק רצתה לגלות במסע, לא באופן ברור ומובחן ידעה, על כן פשוט נדה וזעה היתה, מתוך מטרה להכיר טוב יותר את המציאות שבתוכה היא חיה ופועלת.
מתוך ניסיונה והבנתה את המציאות החובקת אותה מכל עבריה, מתוקף היותה ישנה בעלת הכרה, כבר ידעה מספר דברים אודותיה. ידעה היא והכירה כי ישנם עוד מספר לא מבוטל של גופים הנמצאים בחלל שחלקם נחים וחלקם בתנועה, וחלקם אף כמוה בעלי תודעה. לא כל הנמצא בתנועה חי הוא, ולא כל הנראה כעומד במקומו במנוחה חסר חיים הוא. כל פרט ופרט, ראוי לבחינה מעמיקה בטרם תוכל היא לקבוע, לגופו של עניין, באם חי שריר וקיים הוא, או משולל חיות הנו.
על כן טיילה הנשמה במרחב, כך סתם ללא כיוון או מטרה ידועה בו, ולגבי כל גוף אותו פגשה או בו נתקלה, ניסתה לדלות עליו פרטים וליצור ולקיים עימו קשרים. היתה הנשמה סובבת במרחב, ובעת שהיתה נתקלת בגוף זר היתה נצמדת אליו ומשדלת אותו להגיב לנוכחותה על ידי נגיעה בו באמצעות הסמל, שלמדה היא משכבר, מספר פעמים. באם לאחר מספר פעמים שחזרה הנשמה על פעולה זו הגוף הזר לא הראה סימני תגובה, ונותר רובץ בשיממונו ללא תנועה, ודבר זה התרחש בתכיפות רבה, אזי היתה מניחה לו לנפשו, מותירה אותו מונח כך סתם ללא הפרעה נוספת מצדה במקום בו מצאה אותו, נפרדת ממנו לשלום, וממשיכה לה בדרכה.
פוגעת הנשמה בגוף הדומה לה, חי ומגיב למגעה, היתה הנשמה מפתחת איתו קשר. מתגפפות היו שתי הנשמות יחדיו האחת עם רעותה, ומגעים, של סמלים, וגם כאלו שאינם היו מחליפות ביניהן. מקרים היו בהם הנשמה השנייה, איזה סימן שהנשמה הראשונה עדיין לא ידעה, הכילה, ולפיכן למדה הנשמה דבר נוסף על המושגים שכבר אחזה בהם. נשמות בתולות שכמעט ולא מחזיקות בשום סמל או סימן להבנה גם בהן פגעה לא מעט, ואת מה שיכולה ללמדן לימדה, ואת שלא הבינו גם לאחר זמן מה בו ניסתה הנשמה להסביר ולפשט בעיני רוחן, את תוכן וסמל העניין, פשוט לא השכילו להבין.
מבעד לנפתולי הזמן והמרחב שבהם נסעה הנשמה, במסע של מפגשים רבים ושונים עם נשמות רבות ומגוונות בידיעתן, התאספו התאגדו, סמלים פשוטים, מושגים רוחניים, עוד ועוד, בגוף שכלה הפנימי של הנשמה.
תנועתה במרחב גם היא במספר דרגות התקדמה לאחר מספר מפגשים עם נשמות שסוד תנועה מסוים כבר התקבל ונמסר לידן, והן בתורן העבירו אותו לנשמות המסוגלות להפנימו.
סוד התנועה שלמדה הנשמה חילץ אותה מתנועת הזחל המסובכת והאיטית שבה השתמשה עד כה, ופתח בפניה אופק חדש של הבנה ויכולת להזיז את גופה מכאן לשם במרחב, ובמהירות רבה. סוד התנועה כרוך בתנועה סיבובית סביב ציר עצמה, ובניצול הכוח המופק מכך, ושבירתו והפנייתו בבת אחת לכיוון מסוים.
מיד לאחר שהשיגה לבסוף את הכרת והבנת סוג תנועה חדשה זו, ניסתה הנשמה להגיע באמצעותה לקצה העולם, אך בשל הרגשת הריקנות והשעמום, שהתעוררו בה כעבור זמן לא מובחן וברור מרגע בו תפש בלבה פנימה פרץ הרגש הראשוני החיובי, שהיה בה אך התחילה לחפש את קצה העולם, חדלה מכך ושבה לחפש עניין בסובב אותה שנית.
נשמות חיות רבות פגשה הנשמה וקשרים רבים יצרה עימן, ובכל פעם שנראה היה לה שהקשר לא מוצה עד תומו, ולא הופק ממנו המרב בטרם נפרדו דרכיהן בכפייה, חשה את כאב וצער הפרידה יותר מאשר באותם אירועים בהם הפרידה וניתוק הקשר היה מבחירה והבנה הדדית.
יום אחד, בעוד מפזזת לה הנשמה במרחבי החלל חופשית ומחויבת רק לעצמה, ומבלי דאבה או טרדה בנפשה, פגעה בנשמה מסוג חדש שכמותה לפגוש עוד לא יצא לה. כבר בראשית ההכרות עם נשמה זו, הבינה הנשמה כי לפניה נשמה בעלת שיעור קומה ומודעות רחבה. תרמה להכרה זו העובדה שנראה היה שזוהי נשמה מנהיגה המייצגת קבוצה של נשמות הצמודות אליה. עוד שתי נשמות צמודות דבוקות היו לנשמה זו, אך מלבד היותן שם נמצאות ונוגעות כל אחת מהן בנשמה המנהיגה עימה שוחחה הנשמה, לא עשו דבר ניכר לעין.
כמות הסמלים בהם שלטה ואותם ידעה הנשמה הזו היו במספר מעלות מעל הכמות שידעה איזו נשמה בה פגשה לפני כן. מושגים כמו קשר איתן, קבוצה או מבנה עוד הצליחה הנשמה להבין ולתפוש, ברם מושגים כגון אלקטרון ופרוטון ועוד מבחר מושגים שעל אף שלל התיאורים שתוארו לפניה כדי לנסות ולבאר אותם, לא ממש קלטה או היתה מסוגלת להפנים בשלב זה.
עם זאת את עיקרי הדברים הבינה הנשמה. הנשמה המנהיגה שביקרה במקומות מופלאים וקסומים, בהם יש מבנים עצומים המורכבים מהמוני נשמות יחדיו, במין מבנים משוכללים הקרואים אלקטרון ופרוטון, חזרה ממקום זה העולה על כל דמיון לכאן, לאחר שרכשה ידע מספיק בכדי ליצור את הדבר הקרוי אלקטרון. עוד הבינה הנשמה כי לשם יצירת האלקטרון זקוקה הנשמה המנהיגה לעוד מספר מסוים של נשמות מפותחות במידה מספקת, ולאחר שתושלם יצירתו של האלקטרון אזי הם יחברו לדבר הנקרא פרוטון, ויהיו ביחד משהו המכונה אטום, ותהליך זה ארוך ומורכב ולא במהרה יתרחש.
מחלוקת, פיצול רצונות ודעות, ניגוד בין עניינים. מצד אחד, חשבה הנשמה, יש בי משיכה להצטרף לקבוצה, לנסות ולחוות דבר מה חדש, ולהשתתף יחד עימם בבניית האלקטרון הזה,יהיה אשר יהיה. מצד שני, השלימה הנשמה את מה שהתלבטה בו, לשם כך עלי לוותר על חופשיותי ועצמאותי, ולקבל על עצמי, כמיטב שיפוטי, מושגים כגון קשר איתן, מטרה ומחויבות, וקשה עלי הבחירה.
זו פעם ראשונה שלנשמה נוצרה בעיה שכזו. בצד האחד הרצון לחופש, וכנגד זאת, רצון לפעול בקבוצה למען תכלית מאוחדת.
האם עלי, התחבטה הנשמה ברוחה פנימה, לבחור בצורה בה התנהלתי עד פה, או שמא, עלי ללכת בדרך חדשה, בנתיב לא סלול, שצופן בתוכו מצב לא ברור, ויודע בוודאות להיכן מוליך, מי הוא? באיזה מבין שני השבילים הפרושים לרגליי אבחר? שאלה הנשמה.
את כף המאזנים הכריעו לאחר שקלול ובחינת העניין על ידי הנשמה שני עיקרים תודעתיים רגשיים, שגברו עלו בחשיבותם באותו הרגע בעיניה על ההרגל ורגשות אחרים שקיימים היו בה בו בזמן. הראשון שבהם הוא הסקרנות לשמה במושגה הטהור הנשגב, בביטויה הרגשי ההכרתי העמוק שפעם בלבה פנימה. השני והחשוב לא פחות הוא המחמאה שראתה הנשמה בביטוי, נשמה מפותחת ונבחרת, שכפי שנאמר לה היא כזו, ועניין זה מצא חן בעיני רוחה וגרם לה לתחושת דגדוג נעימה.
תמימה היתה הנשמה, ואת מושג השקר עוד לא הכירה, ולפיכך קנתה המחמאה, כפי שתפשה אותה, את לבה בקלות. ואין בכך כאן כדי לרמוז ולו במעט, שהנשמה המנהיגה פועלת כדרכם של חלק מהרוכלים החולקים שבחים, הן ללקוחות וכן לסחורתם, ועל התאמתם המושלמת זה לזה.
כך או אחרת, הושגה ההכרעה, התקבלה ההחלטה והפור נפל. אצטרף לקבוצה ליטול חלק בבניית האלקטרון, שחה הנשמה בינה לבינה, ונחזה ונראה, האיך וכיצד יצלח זה העניין.
מנתה הקבוצה לאחר הצטרפותה ארבע נשמות. תחת שרביט הניהול של הנשמה המנהיגה סידרו את עצמן ארבע הנשמות במבנה צמוד, כאשר כל אחת מהנשמות נוגעת בכל שאר שותפותיה למבנה, ובצורה זו כל אחת מהנשמות יכולה לתקשר ישירות עם כל יתר הנשמות, ומתוך כך הסתבר לנשמה סיפורן של שתי הנשמות האחרות.
אחת מהן כבר היתה פעם בעברה בקבוצה מעין זו, אבל מתוקף סיבות מגוונות כאלו ואחרות, בשלב טרומי כלשהו לפני השלמת היעוד ויצירת אלקטרון, בחרה לעזוב ולנטוש את הקבוצה לטובת נדודים בגפה. וכך נדדה לבדה זמן מה עד שהחלה להרגיש מעט גלמודה ונטולת עניין, ומשום כך, מתי שפגשה את נשמת האלקטרון הזו, בחרה לחבור אליה ולעניין האלקטרון מחדש, ועקב ניסיונה כבר בבניית אלקטרון תשמש כשנייה במעלה במדרג הקבוצה.
הנשמה הנוספת דומה היתה לה במצבה התודעתי וההכרתי. סיפורה גם הוא לא היה שונה בהרבה או באופן מהותי מסיפורה שלה, וגם היא הצטרפה לקבוצה מבלי הבנה ברורה למעשה לאן פניה מועדות, אך העניין נשמע עבורה מרתק ומושך דיו על מנת להצטרף.
החיפוש אחר נשמות אחרות המוכנות והמעוניינות להצטרף למפעל יצירת אלקטרון התנהל ללא הפסקה ובדרך דומה. שנתקלו פגעו נפגשו בנשמה אחרת, היתה נשמת האלקטרון בוחנת את הנשמה שנתגלתה, באם היא מפותחת דיה להצטרף לקבוצה, ואם אכן התגלה שמתאימה היא, הוצע לה להצטרף.
היה ונצטרפה נשמה חדשה לקבוצה ולמבנה, וגופה גם הוא נצמד לנשמת האלקטרון, היתה הנשמה מקבלת מנשמת האלקטרון איתות מידע. הסמל שהועבר אליה כלל את צורתו החדשה של המבנה בו הנשמות מחוברות, וכן הכיל הסמל את מיקומה המדויק בתוך אותו מבנה, וסימן לה איפה היא שוכנת בתוך כלל הצורה המורכבת של גוף האלקטרון המתפתח שהנשמה היוותה חלק מגופו.
בזו אחר זו, אחת אחרי השנייה, התווספו עוד נשמות לקבוצה. בכל פעם שהצטרפה נשמה חדשה השתנה מעט המבנה של הנשמות הצמודות לנשמת האלקטרון, עד שבדומה לכלי מלא וגדוש שלא ניתן להוסיף לו עוד, כך גם הגיע מספר הנשמות שיכולות להסתופף במגע ישיר וצמוד עם נשמת האלקטרון למרבו, ומספר הנשמות הנוגעות בו בזמן בנשמת האלקטרון להעמיר ולהעפיל עוד, לא יוכל.
תריסר נשמות מחוברות כעת לנשמת האלקטרון הנמצאת עטופה בכל שתפנה בנשמה אחרת. באם מתייחסים למרכז גופה של כל נשמה כנקודה, יזכיר מבנה נקודות אלו של תריסר הנשמות את נקודות קודקודיו של פאון משוכלל המורכב מעשרים משולשים שווי צלעות, ובערך בנקודת מרכזו של האיקוסהדרון נמצאת נקודת המרכז של גוף נשמת האלקטרון.
הנשמה בעלת הניסיון שכבר השתתפה עד שלב מתקדם בבניית אלקטרון תסייע מרגע זה לנשמת האלקטרון כשליחה הבכירה במעטפת החיצונית, וכשנשמה נוספת הצטרפה למבנה, פינתה עבורה הנשמה המכונה בפי הקבוצה, המשנה, את מקומה במערך, ויצאה מעבר למעגל הפנימי של שתים עשרה הנשמות.
ככל שהמיזם הלך וטפח, גדל והשתרע, ונוספו נשמות למבנה במעגלים שניים, שלישוניים, רבעוניים וחמישוניים מבחינת קרבתם לנשמת האלקטרון, ונשמת המשנה תמיד עוברת למעגל החיצוני ביותר, רשת קשר מחוכמת שנועדה להעביר את המידע לבשה צורה.
היה וקרה ואחת הנשמות היושבות בחלקו החיצוני של המבנה פגשה נשמה, וסבורה היתה כי בנשמה חדשה זו יש את הכוח להצטרף לקבוצה, מיד היתה שולחת סימן שיועד לכך לנשמת האלקטרון דרך הנשמות האחרות. ברגע שנשמת האלקטרון היתה מקבלת את הסימן שהכיל את מיקום הנשמה שיצרה את המגע, מעבירה היתה נשמת האלקטרון בתורה באמצעות שרשרת הנשמות הודעה לנשמת המשנה, וזו היתה נעה לשם ובוחנת את מצב הדברים. התאימה הנשמה החדשה ורצתה להצטרף לקבוצה, וידעה נשמת המשנה היכן למקם אותה במבנה, היתה עושה כן, ומודיעה לנשמת האלקטרון על צרוף נשמה חדשה למבנה ועל המיקום שהציבה אותה בו. לא ידעה בדיוק היכן להציבה, היתה שולחת שאלה לנשמת האלקטרון, היכן למקם נשמה חדשה זו, ממתינה לתשובה ופועלת על פי ההוראה שניתנה.
מערכת המסרונים בתוך האלקטרון לא מהסבוכות והמסועפות היא, וכל הודעה כללה בתוכה שני פרטים בלבד. סימן ראשון הוא צורת המבנה ומראה מיקום הנשמה הצריכה לקבל את פריט המידע, הוא תוכן המסרון, שיופיע כסמל נוסף ונפרד לאחרי כן.
נשמות הבקיאות יותר בצורת המבנה ובמיקומן היחסי בו, היו שולחות את ההודעה לשתיים או שלוש הנשמות הצמודות אליהן שנמצאות בכיוון של הנשמה הנמענת. נשמות שלא ממש הבחינו או הבדילו ביחס שבינן לבין הנשמה הנמענת היו פועלות בשיטת כיסוי כל האפשרויות והגזרות, והיו פשוט מעבירות את פרטי ההודעה לכל הנשמות שעימן היו במגע. כך או כך לאחר שרשרת נשמות, קצרה יותר או ארוכה במעט, המעבירות זו לזו את ההודעה היא היתה מגיעה לבסוף ליעדה.
נשמות רבות הצטרפו עוד ועוד, עד שלבסוף הגיעה מנשמת האלקטרון ההודעה המשמחת שבישרה כי בניית האלקטרון בעיקרון הסתיימה. לצרף נשמות חדשות, אמרה נשמת האלקטרון, אין עוד הכרח אך עדיין בגדר האפשר הוא, ועוד הוסיפה והכריזה נשמת האלקטרון, כי עיקר מאמצינו ופנינו למציאת פרוטון שנוכל לחבור עימו צריכים להיות, ואו אז נוכל סוף סוף להשלים את המסע בו התחלנו אי שם בעבר הרחוק ולסיימו בהצלחה יתרה ביצירת האטום.
רוממות וגבהות רוח חשה הנשמה עם קבלתה את הבשורה הטובה מנשמת האלקטרון. גם בסולם הידע התקדמה רבות היא, ואמנם עדיין לא החזיקה בהכרה ובהבנה השלמה על אודות האלקטרון ודרך בנייתו לכדי שלם מראשיתו ועד מילואו, הרי שבשל שנפל בחלקה להיות אחת מהנשמות במעגל הראשון והקרוב לנשמת האלקטרון, זכתה לכך שלכל הפחות כמות נכבדה מאוד של הודעות מנשמת האלקטרון ואליה עברו דרכה, והעשירו את השכלתה בדרכי הבנייה של האלקטרון, אולם את ההיגיון והשיטה המלאה שעמדו מאחורי צורת הבנייה, כפי שאותם ידעה נשמת האלקטרון, עדיין לא הובררו בדעתה בצורה בהירה.
יש ומתקתק לו הידע בעצלתיים, ויש שזורם הוא בשיטפון גדול, וברת מזל היתה הנשמה שיכלה לצבור מידע רב אם אך חשק לבה לדבר זה, כי בניגוד לנשמה הנמצאת באחד המעגלים החיצונים והרחוקים מנשמת האלקטרון, מספר המסרים שחלפו דרכה מהסך הכולל של המסרים שעברו באלקטרון גדול היה לאין ערוך מהכמות שלהם שעברה בנשמה הרחוקה ממרכז העניינים. וביחס ישר לפיכך, כמות המידע שיכולה לשאוב על אודות דרכי בניית האלקטרון עולה לאין שיעור על פני יכולתה של נשמה הנמצאת במעגל החיצון לעשות כן.
זקוקה אני לעוד ניסיון, הרהרה בעמקי נשמתה, של מלאכת בניית אלקטרון משלבו המוקדם ועד אחרית התהליך, וניסיון בתפקיד נשמת המשנה ודאי יועיל גם הוא לא מעט לצורך כך, למען אוכל לתכנן ולבנות אלקטרון כזה בעצמי מאלף ועד תו. אך תכליתו של האלקטרון מהי? ומהו אותו פרוטון וכיצד חוברים עימו ויוצרים אטום? שאלה את נפשה פנימה. אפס, מאומה לא ידעה היא. מוטב אפוא, חשבה הנשמה, כי אשאר כאן במקומי, וארחיב ואגדיל דעתי ככל אשר אצליח ובאפשר יהיה לי, גם בדברים אלו הקרואים אטום ופרוטון.
החיפוש אחר הפרוטון הנכסף היה בעיצומו. לכל הדעות ברור הוא כי פרט לאותה נשמה אחת היא נשמת האלקטרון, לאף אחת מיתר הנשמות המרכיבות את גופו של האלקטרון, מושג וידע אודות פרוטון, קיים היה אך ורק מכוח ציורן אותו בדמיונן, ולא מהכרתו במציאות מניסיונן. מובן היה להן רק שמבנהו וגודלו עולים במספר מעלות ורמות על צורת וגודל האלקטרון, אך רוב הנשמות אפילו את האלקטרון לאשורו מהו, לא ממש הכילו בשכלן.
מצב זה יצר זיהויים שגויים רבים מקרב הנשמות שבמעגל החיצון, שסבורות היו על פי תפישתן מהו, שנמצא הפרוטון המבוקש, אך לא כן הוא. בכל פעם נשלחה הודעה לנשמת האלקטרון בדבר המציאה, ובכל פעם לאחר שליחת מספר הודעות וחקירה קצרה, בין נשמת האלקטרון לנשמה במעגל החיצון הצמודה לאותו גוף שמצאה, התברר כי לא כך הוא, והגוף שהתגלה פרוטון אין הוא.
בד בבד עוד הצטרפו לאלקטרון נשמות נוספות בתכיפות נמוכה מאוד, וזאת כי נשמת המשנה שמצאה אותן לא ידעה היכן בגוף האלקטרון להשכינן, ומפני שנשמת האלקטרון עסוקה היתה בתשדורות אודות הפרוטון, ולבה לא היה פנוי במרבית הזמן להתייחס לדבר זה, ורק מדי פעם נמצא חלון ההזדמנות בו יכולה לשים לב גם לעניין מיקום ושיכון נשמות חדשות.
כעבור זמן ובשעה שנמצא סוף סוף הפרוטון המבוקש, התמלאה מציאה זו בתחושת אכזבה. התברר לדאבון שלפרוטון כבר יש אלקטרון הסובב והולך עימו, ואין לו רצון באלקטרון נוסף, כי לצערו גם אינו יודע את שיטת התפקוד והארגון של שני אלקטרונים בו בזמן.
נשמה בודדה שפגשו בה מעט מאוחר יותר, והעבירה מידע חשוב אודות פרוטונים רבים שרק מחפשים אלקטרונים לחבור עימם, ונמצאים בכיוון מסוים עליו הצביעה, יצרה את התחושה כי הנה בקרוב תתגשם תכלית המסע, החיפוש ייעלם, והמבוקש יימצא, ונשמת האלקטרון הזיזה את המשך התנועה לכיוון המקום עליו סיפרה הנשמה הבודדה.
מדויקים ומישרים היו דבריה של הנשמה הבודדה שכיוונה את האלקטרון למקום זה שבו אכן נמצאו פרוטונים לרוב, אך בד בכך למצוא שידוך וזיווג לאחד מהם אינו דבר נקלה ופשוט. הנשמה לא קלטה את כל השיחות שנערכו בין נשמת האלקטרון לנשמות פרוטונים, אולם את רוח הדברים מהסמלים שכן עברו דרכה במהלך שיחות אלו הפנימה והבינה. חלק מהפרוטונים קשורים למבנים הקרויים פרודות, שלא ידעה מהם מבנים אלו מלבד שהם כנראה גדולים יותר אף מאטום, ואין באפשרותם לצרף אלקטרון חופשי נוסף למבנה זה. חלק אחר מהפרוטונים מחשיבים את עצמם לבני אצולה משכמם ומעלה, ואין הם רוצים ולא חפצים בשום קשר כזה או אחר מפני שהם רואים את עצמם מושלמים ומלאים, ואינם זקוקים לדבר מה נוסף במבניהם.
אך לבסוף ולאחר זמן של חיפושים קדחתניים נמצא המבוקש, ופרוטון חסר אלקטרונים שמח לפגוש את האלקטרון וליצור עימו יחדיו אטום. התאחדו להם יחד לשותפות האלקטרון והפרוטון ויצרו את האטום. חג לו האלקטרון וסבב את הפרוטון, והקשר ביניהם התאפשר הודות לנשמות שנשלחו מהאלקטרון לפרוטון וחזרה לחליפין, תוך שהן נושאות את הסמל או המסר המבוקש מכאן לשם ומזה לזה.
פועל יוצא של תהליך זה שבו עוברים המסרים בין האלקטרון לפרוטון וזורם לו המידע ביניהם, הוא תחלופת הנשמות המרכיבות את גופים אלו ומתערבבות זו בזו, ונשמה שקודם היתה שייכת לגוף האלקטרון היתה כעת מחוברת ומסונפת לגוף הפרוטון, ונשמה שהיתה בעבר חלק מהפרוטון הרי עכשיו לאלקטרון שייכת היא.
ציבור גנזך הידע של הנשמה התרחב גדל והתעשר ככל שנקף הזמן. סמלים שעברו בין נשמת האלקטרון לנשמת הפרוטון, שכבר השתכלל ושודרג מעמדה ונקראה נשמת האטום, ולחליפין לכיוון השני, התממסרו בחלקם דרכה ובאמצעותה, והעניקו לה שפע של ידיעות חדשות.
אחד מאותם מושגים חדשים שקנתה הנשמה ברוחה היה מושג הפרודה. בדמיונה ציירה לה הנשמה מבנה ענק, בו נשמות רבות מאוד, במספר העולה פעמים רבות על המספר של הנשמות שיכולה לאמוד ולחוות בבהירות גדולה, משתתפות בו, ויוצרות יחדיו מבנה מורכב ומרהיב שכמעט בלתי נתפש על ידי הנשמה בשיעור קומתו.
כל עוד האלקטרון היה כל עולמה, וצמודה היתה לנשמת האלקטרון, הרי שמפל המידע שטף אותה, ומיקומה היה במרכז ההיפעלויות. אך משעה שהבינה הנשמה לבסוף, כי אלקטרון זה חלקו בזרימת המידע הכללי שיעבור בפרודה הנו לא מהחלקים המשובחים והראויים במיוחד להתכבד בהם, הגיעה למסקנה כי עליה לשנות את מקומה ולנסות לעבור לכל הפחות לפרוטון.
במאמץ רב ובכוח התמדה גדול פילסה הנשמה אט אט טיפין טיפין את דרכה בתוך סבך הנשמות המרכיבות את האלקטרון, מליבת המבנה לחלקו החיצון, ולא עוד היתה צמודה לנשמת האלקטרון במעגל המקורב הפנימי, אלא באזור הנשמות שמרכיבות את המעטפת החיצונית של האלקטרון, ויכולה לחוש בגופה את גוף האלקטרון מצדה האחד, ולשאוף את האוויר הפתוח מעברה השני.
בשלהי גוף האלקטרון ישבה וחיכתה הנשמה עד יגיע תורה לעלות בגורל, ולהיות הנשמה שתעבור מהאלקטרון לפרוטון נושאת עימה דבר מידע. כל עוד היתה הנשמה צמודה לנשמת האלקטרון התעסקה כל הזמן באלף ואחד דברים שהיה עליה להעביר מכאן לשם ומשם לפה, אך כעת, במיקומה על המעטפת החיצונית של הנשמות המרכיבה את גוף האלקטרון אין המלאכה מרובה.
משעמם לי, חשבה הנשמה לעצמה, וביקשה להעביר את זמנה דרך קשירת איזו שיחה חברתית וידידותית עם הנשמות הקרובות והצמודות אליה. שיחות אלו התברר לנשמה עד מהרה היו לכל המועט לא מעניינות במהותן, כי דבר מה חדש שטרם ידעה הנשמה משכבר לא נמסר לה, ולא חשקה הנשמה בשיחות רבות שעוסקות שוב וחזור בדברים אודותיהם כבר ידעה.
חלפה ברוחה של הנשמה המחשבה והשתעשעה ברעיון, אולי אסתלק לי מכאן ואעוף לחלל החיצון להמשך דרכי, בזמן שחיכתה להוראה המיוחלת מצד נשמת האלקטרון להעביר הודעת מה לנשמת הפרוטון. עוד חוככת ומחשבת בדעתה האם עליה לחפש את גורלה בעצמה, ואולי לעזוב את האלקטרון הזה למען תוכל להצטרף לאלקטרון אחר בתור נשמת משנה, או סתם לנסות ולמצוא את מזלה בעולם הגדול, או שמא מוטב להמשיך ולהמתין בסבלנות עד קבלת הפקודה שללא ספק תגיע בשלב זה או מאוחר ממנו, נתבקשה הנשמה ונתבשרה על ידי הנשמה הצמודה אליה מהטבעת הפנימית יותר, כי היא מתבקשת להעביר מסר סמל זה לנשמת הפרוטון. ללא היסוס ובשמחה עזבה הנשמה את האלקטרון בשליחות תפקידה, ועברה חברה לגוף הפרוטון שעליה נושאת היא מסר רשמי ממוען לנשמתו.
במהירות העולה על החץ הנורה מקשתו של הצייד לטרפו גמעה הנשמה את המרחק שבין האלקטרון לפרוטון. גוף הפרוטון גדול היה באופן ניכר מגוף האלקטרון אותו הכירה הנשמה היטב ומספר הנשמות הפועלות בו רב באופן כביר. ואת ההודעה שהתבקשה להעביר לנשמת הפרוטון מסרה כבר ברגע בו נחתה והצטרפה לגוף הפרוטון.
רוצה אני להתפתח ולגדול, אמרה הנשמה בנפשה, ולהעמיק הבנה ולצבור מידע, הוסיפה לחשוב בינה לעצמה, ולפיכך רצוי לי שאתקרב למעגל המיוחס המקורב וצמוד לנשמת הפרוטון, שהרי שם ומשם זורם עיקר המידע.
לא קל היה המסע לתוך גוף הפרוטון מהמקום בו היתה הנשמה בשולי מעטפתו החיצונה, ובעזרת דחיפות לא מעט ושימוש בכוח רב, עלה בידה קמעה קמעה להזיז ולהחדיר את עצמה יותר ויותר לתוך המעגלים הפנימיים. ככל שהלכה והעמיקה כך נדרשה יותר עוצמה על מנת לדחוק את עצמה לבין מקומן של מספר נשמות הולך ופוחת ככל שהמעגלים הולכים ומתקרבים לעבר נשמת הפרוטון, אך נחישות והתמדה יחד עם כוח רב פילסו עבורה את הדרך למעגל הצמוד לנשמת הפרוטון. צעד אחר שעל, דחיקה אחר דחיפה, עד שלבסוף הצליחה הנשמה למקם את עצמה במעגל בו מספר הנשמות הקטן ביותר, והצמוד לנשמת הפרוטון.
בשקיקה ורינה, שקידה ושיש, מילאה הנשמה את תפקידה נאמנה והעבירה את התשדורות מכאן לשם ובחזרה ככל שהתבקשה, ובד בזאת אגרה מיינה אספה וריכזה את כל הידע שעבר דרכה בקידוד פנימי לתוך עצמה גופה כסמלים של אין מסודר ובעל צורה בתוך היש שהנה.
הודות למקום בו היתה יכלה הנשמה לקלוט הן את התשדורת שהיטיבה להכיר העוברת בין נשמת הפרוטון לנשמת האלקטרון, וגם תשדורות חדשות שפסחו ולא הגיעו לאלקטרון העוברות בין נשמות האטומים המרכיבים את הפרודה.
יצירה נשגבת זו המובנת לנשמה באופן מושגי ערטילאי משהו, הציתה את דמיונה ורוחה, והנשמה שחפצה להבין ולהכיר באופן יותר גשמי וממשי את טיבה של הפרודה, ולא להסתפק בידע מיד שנייה המבוסס ברובו על דמיון הנחה ניחוש ותהייה, החליטה לצאת למסע הכרות לכל אורכה ורוחבה של הפרודה, ובכך להטיב הכרתה עם מה שעד עתה מונח אצלה כמושג מופשט בלבד בעיני רוחה בלא הכרות מעמיקה עם המציאות כשלעצמה.
לילות כימים, בקרים וערבים, נעה נדה הנשמה ברחבי הפרודה. פעם אצל פרוטון זה ופעם אלקטרון זה, לפעמים מעבירה מסר בין אטום לאטום, ולעיתים נחה על מקומה ובוחנת את סביבתה. כיסתה הנשמה בסיוריה את מלוא המבנה של הפרודה שהיוותה חלק ממנה, וכלבנה אחר לבנה הנדבכות זו על גבי זו ויוצרות במשותף את הבניין, כך השלימה הנשמה שלב אחר שלב את סולם הידע אודות מבנה, תפקוד, וצורת הפרודה, והתפתחה בה, כך נדמה לה לפחות, הכרה והבנה שלמה ומקיפה של פרודה מה היא.
משחלף ועבר זמן רב, ולא נראה היה לנשמה כי פרודה זו מתעתדת להתפתח יותר, ומכיוון שאת מכלול הידע הפזור ברחבי הפרודה כבר שיכנה בתוכה, ולא תוסיף בינה יתרה על החכמה שכבר תפחה בקרבה, החליטה הנשמה להיפרד לשלום מהפרודה ולחפש בעולם דבר מה חדש ומעניין לעסוק בו, ועל כן עזבה הנשמה את מקומה ופרשה כנף לחלל העצום לבדה.
מוטב לי, הגתה הנשמה, לשוטט לי בעולם הרחב והגדול לבדי ולחפש כיוון ועתיד על פני להישאר צמודה אחוזה וקפואה במקום בו שהיתי, ולהיוותר כאבן שאין לה הופכין עד שבחסד המזל אולי ירצה הגורל ואיזה מקרה יארע, ומצבה של הפרודה ישתנה באיזה אופן.
הנה והנה נעה הנשמה בחיפוש אחר איזו תגלית ותובנה חדשה, אך לרוב צערה ואכזבתה לא נתקלה בשום נשמה היודעת דבר מה שעדיין לא ידעה. אולם שוטטות זו לא היתה כחרס הנשבר שאינה נותנת פירות כלל וכלל, וזאת כי שדבר מה נוסף על מבנה העולם הבינה הנשמה. אם בתחילה שאך נבראה היתה הנשמה בחלל שיחסית דליל הוא בנשמות, ורובן כלל אינן מגיבות, הרי האזור שבו היא נמצאת כרגע עשיר באטומים פרוטונים ופרודות, ולפיכך הכיוון הנכון לחיפוש יהא אפוא באזור צפוף עוד יותר מהמקום בו נמצאת היא כרגע.
בדיקה וניסוי הראו חיש קל ובמהרה איזה כיוון תנועה מוליך לאזור שבו פוחתת הצפיפות, ואיזו הדרך המובילה למקומות בהם טרם היתה והצפיפות שם הולכת וגוברת. ואכן התברר לנשמה שהדרך בה בחרה אמנם מוליכה למקומות ואזורים שהצפיפות היחסית שבהם הולכת וגדלה עם הזמן, ומספר פעמים אף אפילו נכנסה לאזור שהצפיפות בו היתה גדולה באופן משמעותי, אולם בדיקה קצרה העלתה שזהו רק צביר פרודות בדומה לפרודה שהיתה חברה בה עד לא מכבר, ואין כאן עניין נוסף מעבר לכך, ועל כן המשיכה עוד בדרכה, ושוב חזרה הצפיפות לכמות שהתרגלה אליה לפני שעברה צביר אדים צפוף זה של פרודות זהות, אך בו בזמן גם הולכת וגוברת הצפיפות טיפין טיפין ככל שהמשיכה להתקדם, עד שלפתע פתאום וללא אזהרה נכנסה הנשמה לאזור סמיך כמרק וצפוף נורא בצפיפות שטרם ידעה ושיערה כמותה.
סקירה ובדיקה לא ארוכה מדי, אך גם לא שטחית וקצרה, שערכה הנשמה הנה וכה במרק הפרודות הסמיך שנפלה לתוכו, הראו לנשמה שרובן המכריע של הפרודות שנמצאות כאן במקום זה דומות לפרודות שהיו באותו צביר פרודות שחלפה בעדו בדרכה למקום זה, והן פרודות המורכבות משלושה אטומים ובסך הכול מכילות כשלושה פרוטונים ועשרה אלקטרונים, אולם צפיפותן עלתה כאן בתוך המרק פי כמה וכמה, עד שבקושי נותר מרווח לנוע בו מבלי להיתקל בדבר מה מיד.
לשוחח עם מה שכבר מכירה הנשמה וידעה לא הרגישה צורך, אך רבות רבות הנשמות כאן, ובמבנים שונים ומשונים שעדיין לא פגשה כדוגמתם, ובגדלים שעדיין לא פגעה כשכמותם, ואלו הם שמשכו את לבה של הנשמה לבחון צפונותיהם.
לאחר ששוחחה הנשמה עם נשמות רבות אחרות החלה להבין כי שני סוגי מבנים עיקריים יש כאן במקום זה. הראשון הוא מבנים של פרודות שמלבד היותן קיימות לא ניכר הדבר כי הן עושות דבר מה מיוחד ומעניין, ובעיקרון עסוקות הן בעצמן, ואין בהן איזו נשמה שאפשר לכנות אותה כנשמת הפרודה, וסוגה זאת כבר הכירה הנשמה היטב, ולפיכך ויתרה על האפשרות להצטרף למבנים אלו.
להבדיל ולעומת כן, הסוג השני והנדיר יותר של המבנים המורכבים שבהן פגשה, והנשמות היוצרות מבנים אלו שאיתן שוחחה, נראו לנשמה חדשניים ומרתקים. מתוך חילופי הדברים עם נשמות מספר החברות בקבוצות אלו למדה הנשמה מושג חדש, גם אם טרם ירדה למלוא פשרו, והוא המושג שכך מכנות הן את היצירה אותן בונות הן, וקוראות לה חומר אורגאני.
ביקשה הנשמה להסתפח אל אותן קבוצות המרכיבות יחדיו את אותו חומר אורגאני וללמוד את פרטיו והליכותיו, אך בדומה לקבצן המחזר על הפתחים ובכל מקום נענה הוא בשלילה ונותר בבושת פנים אל מול הדלת הסגורה כך ארע גם לנשמה.
חלף עבר הזמן, בבקשות ותחנונים לרוב מצד הנשמה שיואילו לצרף גם אותה לקבוצתם. טרם התגלגלו האורים והתמים למקום בו העניקו לה את תאוותה, ופגשה הנשמה בנשמה אחות חביבה שלפי דבריה ניהלה איזה דבר זר ומוזר שטרם שמעה הנשמה שמו או ידעה מושג זה מהו, הנקרא תא חי, והסכימה לספח אותה אל תוך ממלכתה, ותוך כך גם ללמד אותה דבר או שניים ולהיעזר בה.
כמובן שנפש הנשמה צהלה ושמחה על האפשרות שניתנה לה, והבטיחה לנשמת התא ללמוד בשקידה ולעשות ככל שתידרש על מנת להצדיק את האמון וההזדמנות שניתנו לה.
צרור מושגים חדשים ושלל ידיעות חדשות התווספו לנשמה מכורך התחברותה לנשמת התא. למדה הנשמה כיצד פועל ובנוי התא, איך מתקשר הוא עם תאים אחרים ועם נשמת הצמח, באיזו צורה יש לבנות את המוהַל, ועל תהליך מופלא הנקרא פוטוסינתזה.
הנשמה בלעה בשקיקה את כל הידע והחוויות החדשות שנתקלה בהן, ומכל דבר חדש שלמדה וספגה לתוכה כך גבר בה הצמא לדעת ולגלות עוד ועוד ולהבין ולהתפתח יותר ויותר. דברים רבים ומופלאים שלא שיערה כלל כי באפשר הם עמדו נוכחים וגאים מולה על שלל פעילותם המסובכת והמתקדמת, והנשמה אגרה לתוככי עצמה מושגים תובנות וחוויות רבות מספור שהצליחו להפתיע אף את דמיונה הפרוע ביותר שיכלה להעלות בראשה, ואושר וידע הציפו את הנשמה.
כעבור חלוף הזמן ובתום תקופת הלימוד והעיון שהקדישה הנשמה לברור כל פרטי מנגנוני השליטה וההתפתחות של מבנה מרשים וסבוך זה של יחסי גומלין הדדים, ולאחר קבלת ברכת הדרך, פרשה הנשמה והתחילה בבנייה מתוך חיקוי של צמח מסוג אצת ים. נדבך אחר שלב הלכה הנשמה והרכיבה סביבה באופן המדויק והמתוכנן מבנה של אצת ים. חששה הגדול של הנשמה, שאולי ולא תמצא חומרי גלם הדרושים לצורך כך, ובראש וראשונה נשמות היודעות כיצד לנהל תא חי בודד, התבדה חיש קל למרבה השמחה.
אמנם היתה עסוקה הנשמה עד מעל לראשה בניהול ארגון וכיוון כלל המערכת, תוך כדי שהיא מקבלת זרם מתמיד ובלתי פוסק של שאלות ועדכונים ומגיבה אליהם חזרה בשליחת הוראות ותשובות, אך ככלל, שמחה היתה הנשמה על תכליתה ותפקידה כנשמת האצה למרות המלאכה הרבה המעורבת בעניין כעין זה.
מרקחת הבנייה התקדמה יפה ולשביעות רצונה של הנשמה, ונדמה היה לה שתוכל להמשיך בכך עוד ועוד עד בלי די, ולנוח לה בשלווה על עלי הדפנה שבים הברכה, עד שאירוע שלא ציפתה לו כלל קרה והתרחש, ולא ידעה מתוך ניסיונה מה גורם לכך וכיצד להתנהל למול עניין זה.
לפתע פתאום חלק נכבד מעמלה אשר כוננה פשוט נגוז ונעלם, שקע במצולות, התנדף לאוויר, פרח ואיננו. הכיצד ארע כדבר הזה? תמהה הנשמה בפליאה מרובה, משל הדומה, לאדם הבונה את ביתו והנה קם בבוקר, ואחד הקירות שאך תמול שלשום עמד על מכונו פשוט אבד הלך לו לבלי שוב, מבלי להותיר זכר וסימן אחריו שאי פעם ניצב שם.
חיש קל ומהר, ללא שהיות וללא עצלות, חזרה ושבה הנשמה למלאכת הבנייה והניהול של האצה, והקפידה בצורה מפורטת ומלאה על עיצוב וגידול האצה, על מנת לסתום כל ספק, שמפני איזו טעות או זלזול במלאכת הבנייה התרחשה התאונה שהעלימה את אותו החלק מהאצה.
בזיעת אפיה שבה הפריחה וטיפחה הנשמה את גוף האצה והגדילה אותה במאוד מאוד. והנה שוב התרחש המקרה המצער וחלק ממנה נקטם הלך חלף לו ואיננו, אך לא רפתה ידה של הנשמה וחזרה והקימה את אשר אבד, והחזירה את האצה לכדי גדולתה ותפארתה כבעבר.
רק כעבור מספר פעמים נוספות שעניין כעין זה הוסיף לתכוף ולבוא חזור ושוב, ולא מצאה הנשמה את התכלית והסיבה לאותה עלילה זדונית המחרבת והורסת את מפעל חייה כל פעם מחדש, ביקשה הנשמה עצה ותושייה כיצד עליה לעמוד בפרץ זה, והלכה לשאול את אותה נשמת אצה ותיקה שהכירה לפשר הדבר.
נשמת האצה הותיקה הבינה לנפשה של הנשמה וביקשה לנחם אותה באומרה לה, כי זהו טבע הדברים וכך דרכו של עולם, אך פתרון קסום לאותה מצוקה וכיצד לגבור על מכשול טרדן זה שגם נשמת האצה הותיקה הכירה אותו היטב, לא היה בידה לתת.
עזבה הנשמה את נשמת האצה הותיקה שדבריה לא עודדו אותה כלל, ועמדה ברפיון ידיים ובמפח נפש למול אותה שוקת שבורה שכפי הנראה לתקנה אי אפשר, וחשבה לעצמה, עד מתי משקיעה אני את עמלי לבנות וליצור בשעה שכוחות גדולים וחזקים ממני באים ככל אשר ירצו ושמים לאפר את אשר אני טורחת עליו? אותיר מאחוריי את דרכי האצה ואת חייה, ואצא ואלמד מהו הכוח היכול לשבור ולכרסם בגוף האצה אם רק ירצה בכך, ואצטרף אליו ואלמד ואשכיל ממנו ומדרכיו, וייטב לי בזאת גורלי, סיכמה הנשמה את מחשבות לבה.
שוב יצאה הנשמה לבדה למסע בחיפוש אחר הלא ממש נודע, שרק עצם אפשרות קיומו, בלא ידיעת מהותו וצורתו, נח לו מוצפן בשרוולי הכוח המדמה של תודעתה.
רצה המקרה, וכעבור מהלכי הדברים ותנועתם, פגעה הנשמה באחות נשמה אחרת וגילתה לפניה את לבה. נשמה אחות זו הקשיבה ברוב ריכוז ועניין בזמן שהנשמה שחה ושטחה את קורותיה בפניה, ואז השיבה לה ואמרה, הצטרפי אלי ואפתור את מכאוביך, כי אני בדרכי להיות נשמת דג, ואם תצטרפי אלי ייפתח בפניך עולם ומלאו אשר נמצא הרבה מעבר לעולם הצמחים, ובהן האצות, בו היית טבולה ושקועה עד הלום.
הנשמה כמובן, מה מכיל בתוכו המושג דג לא ידעה, אך הבטחה של נשמת האחות, היא נשמת הדג לעתיד לבוא, כי בצורה זאת של קיום ניתן לראות בעזרת דבר הנקרא עיניים את הפורענות הממשמשת ובאה, ולחמוק מאותה צרה שעד כה היתה נסתרת מפניה, וגם הסקרנות לשמה והתחושה כי תוכל להמשיך ולהעפיל בסולם הידע אם תחבור לנשמת דג זו, שכנעו אותה להצטרף אליה.
תלמידה חרוצה היתה הנשמה ולמדה בשקיקה במהירות ובזריזות את כל שמורתה נשמת הדג לימדה אותה, אך מהר מאוד הבינה כי הידע הדרוש בכדי להיות נשמת דג עצום וגבוה הוא עד לאין שיעור מהידע הדרוש לניהול צמח מסוג אצה כמו שעשתה לפני כן. כהבדל בתחכום ובגובהו של מגדל מגורים מודרני מבקתת בוץ וקש, כך הוא ההבדל בין להיות אצה שכל חלקיה דומים ופשוטים יחסית לבין דג.
לא במהרה למדה הנשמה את כל המנגנונים השונים והמשונים, המורכבים יותר והפשוטים פחות, ודרך פעולתם אחד עם השני. מערכת הנשימה, מחזור הדם, השלד, המעטפת החיצונית, חוש הראייה ועוד ועוד חלקים אחרים הפועלים יחדיו בתחכום מופלא ליצירת מבנה מרתק ומורכב הקרוי דג.
צמודה היתה הנשמה לנשמת הדג ושאבה ממנה אט אט קצת קצת דבר דבר, ובכל פעם שנתקלה הנשמה בקושי מסוים בהבנת דבר מה, וחשה תסכול בשל כך, תחושת האושר וההנאה שגדשו ומלאו אותה כשלבסוף הפנימה את ההבנה הידע והתובנה הנדרשים לעניין זה פיצו אותה לאין ערוך כמות ושיעור, ודחפו אותה להעמיק לחקור ולהבין ככל הניתן, עד שתוכל לרדת לסוף דעתה של הנשמה האחות ולהיות גם היא ברבות הימים נשמת דג.
לבסוף קיבצה וליקטה הנשמה, כדלי המתמלא טיפה אחר טיפה בקילוח דק ועדין, את כל הידע הנדרש ורחב ההיקף שיש צורך לזוכרו ולהטמיעו בתודעתה, על מנת שתוכל, אם בכך תחפוץ, נשמת דג להיות.
שמחתה של הנשמה מהולה היתה בעצב גם כן, כי על מנת להיות נשמת דג בעצמה, עליה להיפרד מחברתה רעותה מורתה נשמת הדג שאליה היתה צמודה, וממנה ינקה את נפח התבונה העצום הדרוש לעניין זה, וגם מהולה במעט חשש שמא אולי לא תצלח המלאכה בידיה.
ומה אם איני מוכנה עדיין? שאלה הנשמה את נשמת הדג אחותה, האם נגזר עלינו להפרד? הוסיפה והקשתה, אך נשמת הדג הרגיעה אותה ושחה לה כי, ללא ספק מוכנה את ויודעת כל שנדרש על מנת כהלכתו לנהל דג, ועוד הוסיפה עידוד באומרה, כי אל תשכחי שאנו לא ממש נפרדות היות ובאותה הלהקה נהיה יחדיו. וכך בנפש חפצה נפרדה הנשמה ממורתה וחברתה ויצאה למסע ולהרפתקה הכרוכה בקיום מסוגו של דג סרדין אחד.
כסרדין בלהקה שחתה הנשמה ועלזה על כל תנועה ותנועה, ועל כל מראה חדש שנגלה לה באמצעות עיניה, והיתה מרוצה מאוד מעצמה וגורלה.
אולם אליה וקוץ בה הם חיי הסרדין, ולא במאוחר למדה זאת הנשמה די מקרוב על בשרה. אמנם עיניים לה לראות ויכולת לנוע גם כן, ואפשר לברוח ממיני סכנות האורבות בדרך, אך מה לעשות ולא תמיד עולה ביד הסרדין לחמוק מאויביו המבקשים לבולעו חיים, ופעמים שאף האויב אינו נגלה עד שמאוחר מדי להימלט מהרשת, והנשמה מצאה את עצמה מועלת במכמורת למקום ההוא בחוץ, ששם אינה יכולה עוד לנשום וכל שנותר לה הוא לפרפר ולפרכס את עצמה למוות.
פעמים רבות לאחר שנטרף גופה או ניצוד או סתם הלך לעולמו כדרך כל בשר, שבה הנשמה והתגלגלה חזור, ויצרה את עצמה מחדש כדג סרדין, עד שלא יכלה עוד שאת את הדבר, ונשבר לבה בקרבה, ואמרה לעצמה, לא עוד, ועד הנה.
ביקשה לה הנשמה מקום וצורת הוויה שלווים יותר, בהם אין מלחמת הקיום מתדפקת על דלתה בכל שעה כדבר של מה בכך וברגיל יום יום. ולפיכך שטה שחתה לה הנשמה בים הנשמות המרכיבות את הים וחיפשה מקום מעט יותר בטוח ויציב לשכון בו.
הגיעה הנשמה במסעה למקום בו זרמי המים חלשים יותר, וגם צמחים יש שם בעלי דבר שטרם ידעה הנקרא שורשים, ונטועים הם לתוך האדמה במקום בו המים רדודים הם, אך לא עלה ברצונה של הנשמה להיות נטועה במקומה אחרי שכבר זנחה מאחוריה את הרצון להיות צמח, מה עוד שמבחינת הנשמה תהיה זו חזרה לצורת חיים מפותחת פחות מכפי יכולתה והשכלתה, שהרי כבר יודעת היא להיות דג.
שם במקום זה זיהתה הנשמה דבר מה המתאים לה, לפי דעתה, לצרכיה יותר, כי מעין דגיגים קטנים מסוג שלא הכירה ופגשה עד כה שחו שם.
אתחבר לי לאחת מנשמות דגיגים אלו, חשבה הנשמה בתוך עצמה, ובודאי בנקל ובמהרה אשלים כדי הצורך את יתרת המידע שאזדקק על מנת להתאקלם בצורה זאת של דג, כי את רוב החומר הדרוש כבר יודעת אני משכבר, וזאת נראית לי סביבה שקטה ובטוחה להתקיים בה.
פנתה הנשמה לנשמת אחד הדגיגים השוחים שם, שוחחה עימה וביקשה להשלים את המידע הדרוש לה, וזאת כדי שתוכל להיות כמותם.
תחילה לא הבינה הנשמה מדוע טוענת הנשמה שאליה פנתה, כי לא דג היא, אך לאחר רגעים מספר הבינה כי לפניה נשמה של יצור הקרוי ראשן, שבתחילה הוא חי במים, אולם לאחר התפתחות נוספת והשלמת הגוף כצפרדע, חיה היא הן במים והן על היבשה באוויר. רעד קל חלף בנשמה עת נזכרה כיצד יצאה מהמים כדג לאוויר, ואיך חשה באותה חוויה ומה התוצאה הסופית, אבל דבר זה לא הרתיע אותה, ואדרבא, האפשרות לרכוש ידע נוסף המאפשר צורת קיום גם בסביבה הזכורה לא ממש לטובה, משכה את לבה.
אנא ברצונך אם מצאתי חן מלפנייך, למדיני בטובך מה עלי לעשות למען גם אני אוכל צפרדע להיות, ביקשה מנשמת הראשן.
הסכימה נשמת הראשן שתשמש לפניה הנשמה ותלמד את האופן בו עליה לפעול על מנת שתוכל כצפרדע לחיות. ושוב מצאה את עצמה הנשמה טורחת בשבילי התודעה והחכמה, וחלק אחר חלק פינה אחר פינה, דרך ניסיון והבנה הפנימה והשכילה את שנדרש ממנה. תחילה למדה את הליכות הראשן, ולאחר שהתפתח הראשן, ולצפרדע ולאדמה עלה, השלימה והפנימה את שאר המלאכה.
מה רחוקים הם הימים בהם היתה נשמה חדשה וצעירה, ואפילו עשרה סמלים מושגיים לא ידעה ולא החזיקה בשכלה. הנה עומדת היא הנשמה על שפת הנחל כצפרדע לכל דבר ועניין. רואה, שומעת, מריחה, יכולה להניע את גופה הן במים וגם ביבשה. כה רחוקה היא הנקודה שבה נמצאת נכון להיום תודעתה, ושלבים לרוב עלתה ועברה מאז אותה נקודת פתיחה, עת התעוררה ורק את קיום עצמה חשה וידעה.
נינוחים ומאושרים היו חיי הנשמה כצפרדע, ובייחוד קסם לה העולם וכל אשר ראתה וחוותה, והנה עשיר הוא ומגוון מכל שאי פעם פיללה או שיערה בעיני רוחה, וכל שפע הדברים החדשים אותם גילתה ובהם פגשה רוממו את רוחה עוד ועוד, ולא יכלה לסבוא ורק הוסיפה לבלוע פנימה מפלאי העולם ומלואו.
גלוי הוא כי אין הצפרדע עומדת בקצה שרשרת המזון, ולאחר מספר פעמים בהן נטרפה על ידי נחש, הפנימה גם הנשמה כי צפרדע טורף על היא לא, אך לא נתנה לרוחה להתייאש מפרט זה בשלב זה, והמחשבה בדבר חיקוי דרכי הנחש והילוכו כדרכו בזחילה על גחונו לא ממש העמידו לפניה פיתוי רב, ולא אחז בה הרצון להיות דבר מה אחר מצפרדע בשלב זה, ורק את לקח הניסיון ומזל הביש למדה, וממנו הסיקה והכירה כיצד להישמר להיזהר ולחמוק מסכנה זו האורבת בזחילה לפתחה, וכך באושר המשיכה הנשמה כדרכה בקיום של צפרדע להוות.
באגדות מסופר על צפרדעים המשתנים והופכים לנסיכים מכוחן של נשיקות. המציאות אשר בכנפיה טפחה על הכרת הנשמה, וגרמה לה לפשוט את צורת הצפרדע וללבוש לה גוף אחר, היא מחוג ספרותי שונה.
יום אחד בשעה שרבצה לה על סלע באחו שליד שפת הביצה והתחרדנה בנועם מקרני השמש שליטפו אותה, חשה סכנה. רשרוש בגבעולי העשב, הנשמע הולך וקרב לכיוונה, תפס את תשומת לבה. פתחה הנשמה את עיניה ודמה קפא בעורקיו. לפניה במרחק קצר עמד יצור מוזר למראה, המכוסה כולו באדרת פרווה מראשו ועד זנבו. היצור הסתכל עליה במבט ערמומי כבוחן מציאה כשרה שנפלה בדרכו, ותוך כדי זאת בכפו של גפו הקדמית מסדר הוא את שפמו.
הרגישה הנשמה מתוך עצמה כי אין יצור זה מבקש לו אותה לטרוף וכמאכל לזלול, אלא שעשוע היא בעיניו לעשות בו משחקיו כרצונו. אימה פחד וחוסר אונים הציפו את לבה. מצב דברים זה שיתק את גופה וכל שיכולה לעשות היה לבהות חזרה ביצור זה המתבונן בה.
ביקשה הנשמה לומר בתחינה ליצור שיניח לה לנפשה וימצא לו שעשוע אחר ליהנות ממנו ולענותו, אך כל שעשה היצור בתגובה לקרקורי הצפרדע שהשמיעה היה להחליק את צדו השני של שפמו.
מבט עיניו הממזריות של היצור הפנטו אותה למקומה ומנעו תזוזה ממנה, אבל בשבריר שניה שהיצור ליטף את אוזנו, ועיניו חדלו להינעץ בה, פג הכישוף, והצפרדע ביקשה להימלט על נפשה וקפצה.
מיאו היה כל ששמעה, כאב היה כל שהרגישה, ודם היה כל שראתה, בזמן שטופרי חתול הביצות חדרו כסכינים דרך מעטה גופה עמוק פנימה.
ששבה אליה צלילות הדעת לאחר שנפרדה הנשמה מגוף הצפרדע הטבוחה, רק מחשבה אחת פיעמה בה, חיה שכזאת רוצה אני להיות.
על אותו הסלע באחו שעל גדת הביצה, שקודם לכן התחרדנה עליו כצפרדע רבצה כחתול ביצות בר, והתרפקה על קרני החמה הנעימות שמלחכות את פרוותה. דם ציידים פכפך בורידיה, וכל שיכולה להניח עליו את כפה היה טרפה ומאכלה, וחיי חרות וחופש היו חייה הטובים בצורה זו.
מספר שנות בצורת ורזות בגשמיהן שינו עבורה את כללי המשחק ואת צבעי התמונה, משום שיבשה הביצה בשל תנאים לא מספיקים אלו וחרבה.
אולי היתה מבקשת הנשמה לשנות את צורתה לנמר או אריה, אך מכיוון שמעולם לא עברה חוויה שמן הניסיון בבריות מסוג זה, לא גונב לאוזנייה קיומם, וגם לא עלתה בהרהורי עצמה מתוך ההיגיון או מתוך השיגיון אפשרות שכזו כלל, התגלגלה הנשמה מחתול ביצות בר לסתם חתול בר.
בהמשך האירועים, שכונת מגורים, שנבנתה על מה שפעם לפני שנים רבות היה שטח ביצתי טבעי ופראי, סתם ואטם את ההיתכנות בפני הנשמה להמשיך ולהתנהל כדרכה. אם באזור המחיה חתולי בר אין, לא תוכל הנשמה לשוב ולהתגלגל לאחד שכזה, ובאין גורי חתולי בר חדשים, שווא תחתור הנשמה להיוולד כאחד כזה.
אנה אנדוד ואלך? שאלה הנשמה על המשך קיומה, ולא מצאה מענה לנפשה, ומשום כן, כסוג של ברירת מחדל, החליטה הנשמה, ולו באופן זמני, להתגלגל מצורת סתם חתול בר לצורה של חתול רחוב סתם.
חיה ברחוב, ניזונה מפחי אשפה ושאריות מאכלים שאנשים השליכו על הרצפה. אך כנגד זאת הלכה והתפתחה בנשמה תודעה חברתית עמוקה, שהתבססה על יסודות נשכחים שבנפשה מהווי חייה כחלק בחברת הסרדינים והצפרדעים, ועל אדני חייהם החברתיים, שנשתמרו חבויים עמוק בתוכה בזמן קיומה כחתול שוכן בדד. למדה מעמדות וסימנים, ניהלה מערכות יחסים, וכרתה בריתות והסכמים במלחמות על מרחבי מחיה, מרחבי שליטה ומרחבי לינה. דברים רבים שאותם לא ידעה, ובהם כל מערך הסימנים הגלויים והכמוסים ששייכים לתרבות חתולי הרחוב, למדה מתוך ניסיון תצפית ותבונה אישית, והשכילה גם בכל שאר דברים מחיי חתולי הרחוב, אותם דוגמתם ובהם, כחתול בר לא פגשה ולא נתקלה מעולם.
שחר חדש הפציע על חיי הנשמה שלאחר מספר גלגולים בין פחי הזבל ושאר חתולי הרחוב, נקטפה כגור חתולים שנפל עליו ביד הגורל ורחמי בן תמותה להיאסף מהרחוב ולחיות כבן בית בחברת בני אנוש.
מאירוע זה וכתוצאה ממנו, התפתחה בנשמה שכחתול בית הוויתה וקיומה, תובנות וחכמות חדשות, הנובעות מניסיון ותצפיות חדשות על העולם בכלל, ועל עולמם של בני האדם בפרט.
אחת החוויות הראשונות שלמדה הנשמה, מנקודת השקפה וראות חדשה, הוא עניין המכונות הנעות. אם עד לאותו היום בו נלקחה אחר כבוד לרופא בעלי החיים על מנת להיבדק ולקבל חיסונים, כל שידעה על אותן מכונות ממונעות הזזות הלוך ושוב על רחבי הכבישים, שיש להישמר מהן מכל משמר, וכל מפגש עם יצורי מתכת אלו אחריתו מרה כואבת וקשה, או לחילופין חכמת המעשה של לשבת על גופן החם והלוהט ביום חורף קר, הרי שחווית הנסיעה בתוך אחת מאלו, שינתה לעד את דרך ההסתכלות עליהן.
אמנם היתה הנשמה אך ורק חתול, אולם מתוך היותה חתול בית אצל בני האדם, סמיכותה על שולחנם ושהייה בחברתם, דברים רבים ראו עיניה, וכל שחזתה בו הנשמה נחקק נחצב בזיכרונה. מושגים מופשטים אך גם מציאותיים, כמו ידית החלון או הדלת למדה, והשכילה אף לפתוח בעזרת כפה את ידית החלון בכל רגע שרצתה לצאת לשוח בגינת הבית, למרות שאת הרעיון של להחזיר את המצב לקדמותו אחרי שסיימה לפוש בחוץ, וחזרה נכנסה לתוך הבית פנימה, עדיין לא הפנימה ולא עיכלה.
עולם מושגים ודברים, חדש ורחב נפרש לפניה מלוא האופק, וגם אם לא ירדה לעומקם של כל הדברים, ועל משמעותם מהותם ושימושם של חפצים רבים לא עמדה, הרי בכל זאת משהו מכל עניינם למדה, ולו בעצם ראית קיומם. כלי קי