סיפור לפסח
סיפורם של קניידלך / צָדִ"י. אָלֶ"ף.
מי שאינו מאומן-מיומן במלאכת הבישול ושנגזר עליו, בתוקף הנסיבות, להכין לעצמו ובעצמו את מזונו, צריך לברך ולהודות על נפלאותיו של המטבח המודרני: לרשותו של הטבח החובב, שלא לומר הטירון, עומד כיום מבחר אדיר של אוכל מוכן או חצי-מוכן, שעם ביצוען של כמה הוראות הכנה פשוטות המופיעות על אריזת המזון עצמו, ניתן להופכו לארוחה מזינה וטעימה ביותר. עם זאת, שום מאכל או דבר מאפה שבעולם לא יהיה ערב לחיך ולא ישווה אף פעם לטעמם הנפלא והמיוחד של המאכלים ודברי המאפה של אימא שלי, ודוגמה מייצגת לכך – אחת מני רבות – מוגשת בסיפור הבא:
הילדים שלי, גלי וזוהר, 'דלוקים' על הקניידלך של אימא-סבתא עידית. מרק העוף שלה, כשבתוכו כמה קניידלך תוצרת בית, המוגש להם על ידה בעת הביקורים החורפיים שלנו בהמעפיל, המרק הזה פשוט 'עושה להם את היום'. אגב, מרק ביתי נוסף של אימא שלי – מעולה לא פחות ואפילו יותר לטעמי – הוא מרק העוף עם הקרפלעך (כיסונים ממולאים בתערובת סודית שלה, של בשר טחון עם כבד עוף), אבל זה שייך לסיפור אחר...
ונחזור לסיפור הקניידלך:
הרעיון להפתיע את ילדיי עם מרק וקניידלך 'תוצרת בית' גם אצלי, בכפר עזה, הבריק במוחי יום אחד בעת שראיתי על אחד ממדפי הקניונית שלנו קופסת קניידלך מתוצרת חברת "קנור", קניידלך "להכנה קלה, פשוטה ומהירה", כפי שהיה מצוין על האריזה. על גב הקופסה היה טקסט של הוראות הכנה ברורות ופשוטות – לערבב את תוכן השקית עם שתי ביצים, לחכות חמש דקות, ליצור בידיים רטובות כדורים קטנים ולבשל שבע דקות בתוך המרק.
התלהבות בישול משונה אחזה בי, אולי בגלל פשטות המתכון שמשמעותה הצלחה בטוחה, ובו במקום קניתי שש קופסאות כאלה – בכל קופסה שתי שקיות להכנת 15 קניידלך כל אחת – המספיקות, בחשבון פשוט, להכנת 180 כדורי קניידלך...
יום הביקור של הילדים אצלי הגיע, ולעת ערב ערכתי את השולחן לארוחה והתחלתי לבשל את המרק. לא עברו 10 דקות, וגלי הגיעה למטבחון שלי, מרחרחת בהנאה ומציצה-בולשת לעבר הסיר שעל הכיריים.
"מממ... איזה ריח טוב," אמרה לי, "מה זה?"
חיוך שביעות רצון של שף מקצועי עלה על שפתיי: "זה מרק עוף של קנור – אחד המרקים המשובחים ביותר בעולם – ועוד מעט יהיו בו גם קניידלך..." עניתי לה.
כעבור רבע שעה כבר היינו שלושתנו ישובים ליד השולחן, כשלפני כל אחד מאיתנו צלחת מהבילה וריחנית של מרק עוף עם קניידלך. התחלנו בסעודה, אך בתוך שתיים-שלוש דקות, למרבה הצער, הפכה הרגשת השף הבוטחת והגאה שלי לתחושת כישלון קשה: הייתה הסכמה, פה אחד, שהמרק אכן מצוין – מתוצרת "קנור" כזכור – אבל משהו בקניידלך, אעפס, היה מוזר למרות שגם הם, כזכור, היו מתוצרת החברה הידועה...
שוב הייתה זו גלי שאיבחנה את הבעיה: "הם רכים מדי..." קבעה בצער, "אני אוהבת שהם יותר קשים, כמו אלה שסבתא עידית עושה."
אכלתי שניים מהקניידלך הרופסים, שנשארו ללא ביקוש, ואת כל הנותרים זרקתי לפח בעוגמת נפש גלויה. עם זאת ידעתי, לאחר שיחזור פעולותיי ומהלך הבישול כולו, איפה הייתה הטעות. "צריך לבשל אותם יותר זמן," הסברתי לילדים את העיקרון הפיזיקלי הפשוט, "כי מה שמקשה אותם זה החלבון של הביצים שבתוך התערובת, חלבון שמתקשה בעצמו בחום..."
מלא אופטימיות חיכיתי לביקור הבא עם אותו תפריט – המרק עם הקניידלך – אך כשהגיע אותו יום, ציפתה לי הפתעה לא נעימה בלשון המעטה... ליתר דיוק, שוב היה זה, אוי לאותה בושה, כישלון קולינרי מחפיר וצורב: כשפתחתי את מכסה סיר המרק, לאחר 20 דקות רתיחה, נגלו לעיניי בתוך המרק הריחני והמבעבע כעין גולות בצק קטנות – הקניידלך שהתכווצו מבישול יתר – וכשניסיתי לטעום אחת מהן, הרגשתי שאני נועץ את שיניי בכדור גומי קשה...
זרקתי את כל הקניידלך המצומקים לפח, בחשאי, מבלי שהילדים ישימו לב, וכשהגיעה עת הארוחה הכרזתי בקלילות ש"היום, איזה כיף, אוכלים מרק עוף עם שקדים!" והנחתי על השולחן צלוחית גדושה בשקדי מרק משובחים של "אסם"...
דרך אגב, אולי מישהו מכם, הקוראים, מעוניין בחמש קופסאות של קניידלך להכנה קלה, פשוטה ומהירה?