ספר על יופי צריך להיות יפה. ואכן הספר של אומברטו אקו יפה להפליא וגם נעים למגע. וזה הרגע לווידוי קטן, אני אוהבת לגעת ולמשש ספרים. גם את הכריכות וגם את הדפים, זו ממש בוקופיליה. והספר של אקו מזמין חווית מישוש מענגת ביותר.
ובתוך הכריכה מסתתר אוצר מרהיב של יצירות אמנות יפהפיות שפשוט מזמינות דפדוף, התפעלות ואנחות התרגשות.
מלבד ההנאה החושית שהספר מזמן ראוי להתייחס גם לתוכנו. אקו סוקר בספר את מושג היופי כפי שהוא התפתח באמנות המערבית מתקופת יוון הקלסית ועד ימינו. הוא מנתח כיצד הבינו בני כל תקופה את היופי ויתירה מזאת הוא גם חושף את הסתירות הפנימיות בהבנת המושג בשלבים השונים. פעמים רבות הסתירות והמתחים הפנימיים הם המעניינים באמת, והם גם פחות מוכרים ונידונים.
בכדי לתמוך בדבריו הוא נעזר כמובן ביצירות האמנות אך הוא גם מרבה להביא מובאות מטקסטים רלוונטיים. כך שלמעשה היצירות מהוות כמחצית מהספר, המובאות כרבע ממנו ולבסוף לא נותר הרבה טקסט משל אקו עצמו. היות שהמפעל שהוא לקח על עצמו הוא עצום בהיקפו, ניתן לומר שהוא מספק מעין מבוא או חלון הצצה. מי שרוצה להעמיק יכול להמשיך מנקודה זו לעבודות אחרות, מעמיקות יותר.
אחד ההיבטים שאהבתי בספר הוא חתכי הרוחב והשוואה בין תקופות. למשל, כאשר הוא מדבר על ההתייחסות המודרנית ליופיין של המכונות, הוא חוזר אחורה ומתייחס גם לתפיסות של בני תקופות מוקדמות יותר לאסתטיקה הפונקציונלית של המכונה.
אהבתי גם את המובאות מיצירות ספרותיות ואת החיבור המאוד רלוונטי לדעתי בין ספרות לאמנות ויזואלית.
בקצרה, הספר הוא לא בדיוק מה שדמיינתי. אך הוא בהחלט מענג, מרחיב אופקים ומזמין עלעול נוסף. זהו מסוג הספרים שכדאי להחזיק בבית ואף לדפדף בו עם הילדים. מסקרן אותי מאוד להמשיך ל"תולדות הכיעור" מאת אותו מחבר. כותר שנראה לי מזמן הפתעות וחשיבה לא שגרתית.
