מנטה •לפני 13 שניםנכוןתכל'ס החדר עם הבובות הענקיות היה מוזר וכזה לא קשור..על הביקורת של lala על סאפיק מאת קתרין פישר
חלבי•לפני 13 שניםאם ההתחלה שלך כך אז את בדרך המלךיפה שאת מתבטאת באופן בהיר ברור ודעתני בהצלחהעל הביקורת של lala על סאפיק מאת קתרין פישר
סאפיקקתרין פישרטוב,זו פעם הראשונה שאני כותבת חוות דעת על ספר. בסך הכל, נהנתי לקרוא את אינקרסרון ואת המשכו סאפיק. (נשארתי ערה עד 6 בבוקר בשביל לגמור את סאפיק!) אהבתי את הרעיון שבסוף התברר שלמרות הקושי והסבל שבכלא, שם החיים היו יותר אמיתיים מאשר בחוץ. אפשר אפילו לומר שבמציאות, הכלא והחוץ פשוט זהים. אני נהנתי יותר לקרוא את סאפיק מאשר את אינקרסרון- העלילות של קיירו ואטיאה בפנים, במקביל לפין וקלודיה בחוץ,יותר עניינו אותי מהרפתקאות אינקרסרון.. יכול להיות שאני מרגישה ככה בגלל שציפיתי ליותר מאינקרסרון (התקציר שלו נשמע טוב!) ובסוף קצת התאכזבתי לגלות שהכלא בכלל בגודל של קוביה ושהוא לא מוסתר איפשהו. (מתחת לאדמה!) כמו הרבה אנשים פה, גם אני אוהבת את קיירו, הוא פשוט דמות כייפית! (למרות שלא הייתי סומכת עליו יותר מדי אם הייתי נשארת איתו לבד =] ) ואני דווקא אהבתי את אטיאה, היא תרמה להתפתחות העלילה. דברים שהסופרת השאירה אותם פתוחים: (ואני שונאת "נקודות למחשבה" בספרים!!!) -האם פין הוא באמת ג'יילס? הסופרת די מוכיחה שהוא כן, אבל בכל זאת, הסוהר לא עונה על זה... -אותי עניין עוד מהספר הראשון למה קיירו הרג את המאסטרה?גם על זה אין תשובה מוחלטת. -איך המלכה והמתחזה ידעו שפין כביכול הרג את המאסטרה? כלומר,מאיפה הם יודעים דברים על הכלא? ואיך באמת המתחזה ידע דברים מהעבר של פין? המלכה זכרה כל שיחה של פין עם אנשים שונים..? -את זה נראה לי רק אני לא הבנתי.. =) אממ.. האם סאפיק באמת קיים או לא? הוא עלה לכוכבים ונעלם? ולמה ג'ארד צריך להחליף אותו? אשמח אם יסבירו לי את הקטע הזה...=] ואחרון- דברים לא ברורים (לי): -המפלצת שפין וגילדאס נלחמו בה באינקרסרון. זה היה אינקרסרון עצמו? -השרשרת-אנשים שנלחמה בקיירו ובאטיאה. זה היה די מיותר לדעתי.. -החדר עם הבובות הענקיות- מאיפה זה הגיע פתאום? מי גר שם?? ואיך נוצר שם קשר עם ג'ארד וקלודיה דרך תיבת נגינה..? אני יודעת שאלו דברים לא חשובים בשביל הבנת העלילה, אבל לי זה הפריע. אז אחרי כל החפירה שלי, בסה"כ אני ממליצה לקרוא את הספר, כי הוא חביב ביותר!
מחוננת - שבע הממלכותקריסטין קאשורלדעתי, העלילה של הספר - נגד המלך לק (ככה קוראים לו?) לא היתה מעניינת. לא באמת עניין אותי מה יקרה ואיך הוא ימות, כי היה ברור שהולך להיות סוף טוב. בכלל, כשהגעתי לעמוד 100 בערך, עצרתי וחשבתי- מה היה לנו עד עכשיו. ואז הבנתי, שכמעט ולא היה כלום. לעומת זאת, את הדמויות מאוד אהבתי. את קטסה אהבתי מההתחלה- חזקה, אמיצה.. תמיד כשקראתי את הקטעים שלה, ידעתי שאפשר "לסמוך עליה" שהכל יגמר בשלום. גם ראפין ופו חמודים. =] את הסוף- שפו מתעוור, כמובן שלא אהבתי. זה היה סוף די מטומטם ומאכזב לדעתי. פו יכל ללמוד לשלוט בכח המיוחד שלו גם בלי להתעוור. אז לסיכום- אני אישית כן נהנתי מהספר למרות המגרעות, ואני כבר מחכה לספר השלישי שיתורגם, בו מוזכרים קטסה ופו שוב. =]
מחוננת - שבע הממלכותקריסטין קאשורלדעתי, העלילה של הספר - נגד המלך לק (ככה קוראים לו?) לא היתה מעניינת. לא באמת עניין אותי מה יקרה ואיך הוא ימות, כי היה ברור שהולך להיות סוף טוב. בכלל, כשהגעתי לעמוד 100 בערך, עצרתי וחשבתי- מה היה לנו עד עכשיו. ואז הבנתי, שכמעט ולא היה כלום. לעומת זאת, את הדמויות מאוד אהבתי. את קטסה אהבתי מההתחלה- חזקה, אמיצה.. תמיד כשקראתי את הקטעים שלה, ידעתי שאפשר "לסמוך עליה" שהכל יגמר בשלום. גם ראפין ופו חמודים. =] את הסוף- שפו מתעוור, כמובן שלא אהבתי. זה היה סוף די מטומטם ומאכזב לדעתי. פו יכל ללמוד לשלוט בכח המיוחד שלו גם בלי להתעוור. אז לסיכום- אני אישית כן נהנתי מהספר למרות המגרעות, ואני כבר מחכה לספר השלישי שיתורגם, בו מוזכרים קטסה ופו שוב. =]
סאפיקקתרין פישרטוב,זו פעם הראשונה שאני כותבת חוות דעת על ספר. בסך הכל, נהנתי לקרוא את אינקרסרון ואת המשכו סאפיק. (נשארתי ערה עד 6 בבוקר בשביל לגמור את סאפיק!) אהבתי את הרעיון שבסוף התברר שלמרות הקושי והסבל שבכלא, שם החיים היו יותר אמיתיים מאשר בחוץ. אפשר אפילו לומר שבמציאות, הכלא והחוץ פשוט זהים. אני נהנתי יותר לקרוא את סאפיק מאשר את אינקרסרון- העלילות של קיירו ואטיאה בפנים, במקביל לפין וקלודיה בחוץ,יותר עניינו אותי מהרפתקאות אינקרסרון.. יכול להיות שאני מרגישה ככה בגלל שציפיתי ליותר מאינקרסרון (התקציר שלו נשמע טוב!) ובסוף קצת התאכזבתי לגלות שהכלא בכלל בגודל של קוביה ושהוא לא מוסתר איפשהו. (מתחת לאדמה!) כמו הרבה אנשים פה, גם אני אוהבת את קיירו, הוא פשוט דמות כייפית! (למרות שלא הייתי סומכת עליו יותר מדי אם הייתי נשארת איתו לבד =] ) ואני דווקא אהבתי את אטיאה, היא תרמה להתפתחות העלילה. דברים שהסופרת השאירה אותם פתוחים: (ואני שונאת "נקודות למחשבה" בספרים!!!) -האם פין הוא באמת ג'יילס? הסופרת די מוכיחה שהוא כן, אבל בכל זאת, הסוהר לא עונה על זה... -אותי עניין עוד מהספר הראשון למה קיירו הרג את המאסטרה?גם על זה אין תשובה מוחלטת. -איך המלכה והמתחזה ידעו שפין כביכול הרג את המאסטרה? כלומר,מאיפה הם יודעים דברים על הכלא? ואיך באמת המתחזה ידע דברים מהעבר של פין? המלכה זכרה כל שיחה של פין עם אנשים שונים..? -את זה נראה לי רק אני לא הבנתי.. =) אממ.. האם סאפיק באמת קיים או לא? הוא עלה לכוכבים ונעלם? ולמה ג'ארד צריך להחליף אותו? אשמח אם יסבירו לי את הקטע הזה...=] ואחרון- דברים לא ברורים (לי): -המפלצת שפין וגילדאס נלחמו בה באינקרסרון. זה היה אינקרסרון עצמו? -השרשרת-אנשים שנלחמה בקיירו ובאטיאה. זה היה די מיותר לדעתי.. -החדר עם הבובות הענקיות- מאיפה זה הגיע פתאום? מי גר שם?? ואיך נוצר שם קשר עם ג'ארד וקלודיה דרך תיבת נגינה..? אני יודעת שאלו דברים לא חשובים בשביל הבנת העלילה, אבל לי זה הפריע. אז אחרי כל החפירה שלי, בסה"כ אני ממליצה לקרוא את הספר, כי הוא חביב ביותר!
מחוננת - שבע הממלכותקריסטין קאשורלדעתי, העלילה של הספר - נגד המלך לק (ככה קוראים לו?) לא היתה מעניינת. לא באמת עניין אותי מה יקרה ואיך הוא ימות, כי היה ברור שהולך להיות סוף טוב. בכלל, כשהגעתי לעמוד 100 בערך, עצרתי וחשבתי- מה היה לנו עד עכשיו. ואז הבנתי, שכמעט ולא היה כלום. לעומת זאת, את הדמויות מאוד אהבתי. את קטסה אהבתי מההתחלה- חזקה, אמיצה.. תמיד כשקראתי את הקטעים שלה, ידעתי שאפשר "לסמוך עליה" שהכל יגמר בשלום. גם ראפין ופו חמודים. =] את הסוף- שפו מתעוור, כמובן שלא אהבתי. זה היה סוף די מטומטם ומאכזב לדעתי. פו יכל ללמוד לשלוט בכח המיוחד שלו גם בלי להתעוור. אז לסיכום- אני אישית כן נהנתי מהספר למרות המגרעות, ואני כבר מחכה לספר השלישי שיתורגם, בו מוזכרים קטסה ופו שוב. =]
סאפיקקתרין פישרטוב,זו פעם הראשונה שאני כותבת חוות דעת על ספר. בסך הכל, נהנתי לקרוא את אינקרסרון ואת המשכו סאפיק. (נשארתי ערה עד 6 בבוקר בשביל לגמור את סאפיק!) אהבתי את הרעיון שבסוף התברר שלמרות הקושי והסבל שבכלא, שם החיים היו יותר אמיתיים מאשר בחוץ. אפשר אפילו לומר שבמציאות, הכלא והחוץ פשוט זהים. אני נהנתי יותר לקרוא את סאפיק מאשר את אינקרסרון- העלילות של קיירו ואטיאה בפנים, במקביל לפין וקלודיה בחוץ,יותר עניינו אותי מהרפתקאות אינקרסרון.. יכול להיות שאני מרגישה ככה בגלל שציפיתי ליותר מאינקרסרון (התקציר שלו נשמע טוב!) ובסוף קצת התאכזבתי לגלות שהכלא בכלל בגודל של קוביה ושהוא לא מוסתר איפשהו. (מתחת לאדמה!) כמו הרבה אנשים פה, גם אני אוהבת את קיירו, הוא פשוט דמות כייפית! (למרות שלא הייתי סומכת עליו יותר מדי אם הייתי נשארת איתו לבד =] ) ואני דווקא אהבתי את אטיאה, היא תרמה להתפתחות העלילה. דברים שהסופרת השאירה אותם פתוחים: (ואני שונאת "נקודות למחשבה" בספרים!!!) -האם פין הוא באמת ג'יילס? הסופרת די מוכיחה שהוא כן, אבל בכל זאת, הסוהר לא עונה על זה... -אותי עניין עוד מהספר הראשון למה קיירו הרג את המאסטרה?גם על זה אין תשובה מוחלטת. -איך המלכה והמתחזה ידעו שפין כביכול הרג את המאסטרה? כלומר,מאיפה הם יודעים דברים על הכלא? ואיך באמת המתחזה ידע דברים מהעבר של פין? המלכה זכרה כל שיחה של פין עם אנשים שונים..? -את זה נראה לי רק אני לא הבנתי.. =) אממ.. האם סאפיק באמת קיים או לא? הוא עלה לכוכבים ונעלם? ולמה ג'ארד צריך להחליף אותו? אשמח אם יסבירו לי את הקטע הזה...=] ואחרון- דברים לא ברורים (לי): -המפלצת שפין וגילדאס נלחמו בה באינקרסרון. זה היה אינקרסרון עצמו? -השרשרת-אנשים שנלחמה בקיירו ובאטיאה. זה היה די מיותר לדעתי.. -החדר עם הבובות הענקיות- מאיפה זה הגיע פתאום? מי גר שם?? ואיך נוצר שם קשר עם ג'ארד וקלודיה דרך תיבת נגינה..? אני יודעת שאלו דברים לא חשובים בשביל הבנת העלילה, אבל לי זה הפריע. אז אחרי כל החפירה שלי, בסה"כ אני ממליצה לקרוא את הספר, כי הוא חביב ביותר!
האדם מחפש משמעותויקטור פראנקל (פרנקל)0יום השואה. יום שבו אני רוצה להיכנס מתחת לשמיכת פוך גם בחום הכי גדול ולהיעלם. בשנים האחרונות הרגשתי שזו זכותי. דור שני. אבא ניצול שואה. גדלתי לתוך זה ואני לא צריכה יום מלאכותי פעם בשנה שיזכיר לי. אני ממילא זוכרת. תמיד. כל הזמן. השנה זה שונה. אבי נפטר לפני חודש וחצי. זהו יום השואה הראשון שאני לבד. דור שני שהוא נציג של הדור הראשון כי הדור הראשון כבר איננו. אני לא יכולה להיעלם מתחת לפוך. אין לי זכות. עכשיו אני הפה של אבי, עלי מוטל להעביר את הסיפור שלו. שלא ישכח לעולם. אני זוכרת אבל צריך שכולם יזכרו. מאז שנפטר רציתי להנציח את זכרו בביקורת כאן ולא ידעתי במה לבחור. מלבד הקלאסיקות הרוסיות לא היה לנו טעם ספרותי משותף. אבי קרא רק "ספרות יפה". ספרים קלילים נראו לו בזבוז זמן מוחלט. לספרות עברית הוא לא התחבר. את קפקא שאני אוהבת הוא לא סבל. הוא קרא המון ביוגרפיות, היסטוריה צבאית, פילוסופיה. הוא קרא המון, ובהרבה שפות. היום נתקלתי בספר הזה, "האדם מחפש משמעות" על מדף הספרים שלי. זה ספר שיש לי מאז התיכון והשפיע עלי עמוקות. בספר פרנקל מתאר את חוויותיו כאסיר במחנה השמדה. הרעיון המרכזי שמאחורי הספר, אם אתמצת באופן פשטני, הוא שכדי לשרוד את החיים צריך למצוא מטרה. זה נכון בפרט כשהחיים מזמנים לנו סבל בל ישואר. "אם יש לך למה ראוי ומספיק חזק, תוכל לעבור כמעט כל איך". פרנקל גם טוען שבכל שלב לאדם יש את הבחירה איך להתייחס לסבל שלו, גם אם הנסיבות עצמן אינן בשליטתו. "במחנות הריכוז - במעבדה חיה זו ובמגרש ניסויים זה - ראינו אחדים מחברינו מתנהגים כחזירים, בעוד אחרים מתנהגים כקדושים. אפשרויות אלה ואלה גנוזות באדם; איזה מהן יגשים, דבר זה תלוי בהכרעות ולא בתנאים". אבי לא הסכים עם פרנקל. הוא חשב שדבריו פשטניים. שאנשים בשואה בחרו לעיתים ברע כי חשבו שכך יצילו את קרוביהם. שהשורדים נצלו בעיקר בגלל מזל ותו לא. שכל המלחמה ההיא היתה כאוס מוחלט נטול משמעות. בכל זאת בחרתי בספר הזה כדי לתאר את אבי. כי מעשיו מתאימים בדיוק לרעיון של פרנקל. אבי שרד ושמר על שפיותו כי היתה לו משמעות. טעם החיים שלו היה קריאה. ממש כך. הוא התחבא במרתף הבית שלו בליטא שהוחרם על ידי הנאצים. סבי כבר נרצח. אמו ואחותו היו פזורות אי שם. הוא הצליח להתגנב תוך סכנת חיים למשרדו של אביו ולקחת משם כל ספר שמצא. אלה היו בעיקר ספרי עריכת דין בגרמנית. אז הוא לימד את עצמו גרמנית וקרא את הספרים האלו עד שיצא מהמחבוא. משלב מאוחר יותר הוא התחבא בארון בכפר פולני. היה לו פנס, מצרך יקר ערך. אז הוא הצטופף בארון וקרא. כל מה שהצליח להניח עליו את היד. אלו שהחביאו אותו כבר ידעו שהילד היהודי המוזר הזה פשוט רוצה לקרוא ולקרוא ולקרוא. משם הוא למד לקרוא בפולנית. כך הוא למד גם יידיש איטלקית ואנגלית בנוסף לליטאית ולרוסית שלו. כשהסתיימה המלחמה הוא ידע לקרוא בשש שפות. את השפה השביעית, עברית, למד כבר כשעלה לארץ. רציתי לסיים כאן באיזושהי פואנטה אבל אני לא יכולה לכתוב יותר. אני מתגעגעת לאבא שלי והדמעות מציפות את עיני.
מחוננת - שבע הממלכותקריסטין קאשור0שמעת על הספר החלטתי לנסות, הבנתי שזה ספר נוער אבל בימינו גם סיפרי נוער יכולים להיות מעניינים... בסך הכל הספר נחמד,צורת הכתיבה יפה מאוד ומעניינת. הדמויות מעניינות והפירוט שלהם נחמד, גם היחסים בניהם בנויים באופן נחמד שמושך אותך לרצות לדעת מה עוד קורה ביניהם. העולם עצמו מפורט ויהיה בהמשך אפשרות לכתוב לתוך עולם זה(שבע הממלכות) הרבה סיפורים מעניינים. הנקודה החלשה של הספר לדעתי זאת העלילה הראשית שלא מכילה שום הפתעה ואפילו מסתיימת בתחושה לא מספקת. הבנתי שהספר הבא של הסידרה לא יכלול את הדמויות הראשיות פו וקטסה ואולי זה יוכל להוביל לסיפור עם עלילה טובה. אני ימשיך עכשיו לקרוא את אינקרסרון נקווה שלא יאכזב...
