בביקורת זאת, אתיחס בו זמנית לשני ספרים שעוסקים בנושא המאפיה.
הראשון הוא מקמאפיה והשני בן המאפיה מאת סנדרה הרמון.
החלטתי לאחד את שני הספרים האלה מכוון שהם עוסקים בנושא אחד, אבל בשתי גישות, שאינן סותרות האחת את השניה ובעצם מרחיבות את התמונה שמתגלה לעינינו, והופכת אותה למבהילה
יותר ויותר.
מקמפיה, מתיחס לתופעת הפשע המאורגן בכל קצוות תבל , החל מאמריקה,עבור לאירופה, ברה״מ לשעבר,אסיה, דרום אמריקה וקרטלים של הסמים.
בן המאפיה, עוסק בפשע המאורגן בארה״ב, ובקרבה המסוכנת שנוצרת בינו לבין ארגוני טרור בין לאומיים כגון אל- קאעידה, ואחרים.
ראשית, יש צורך להסביר מהו אירגון מאפיוזי ואיך הוא נוצר?
המאפיה הוא מעיין אירגון פרה- מילטארי , כמו צבאי, בראשו עומד המפקד, באיטלקית הוא ניקרא
בשם לה קאפו די קאפי, במילים אחרות, מפקד של כל המפקדים.
תחתיו נפרש אירגון מעיין רשת ארוגה היטב, שמתחתיו משרתים הקצינים (קאפוס), ותחתם משרתים
החיילים- המוציאים לפועל של ההוראות של הקאפוס.
את האירגון משרתים הקונסליירים, היועצים, שתפקידם כמו שמם, ליעץ לקאפוס ולראש הקאפו די קאפי.
נהוג לייחס את מוצא המאפיה מהאי סיציליה, בתקופת הרקונקוויסטה, הכיבוש מחדש של האי מידי המוסלמים, אולם, מקור המאפיה, הוא דוקא ביפן, באירגוני הפשע היאקוזה, בתקופת הסמוראים, שהיו גם בעלי חשיבות חברתית רבה בשמירה על השכבות הנמוכות מידי בעלי הקרקעות החמסנים.
באיטליה, אירגוני הפשע התפרסו בראשית על דרום איטליה ובעיקר נודעו המאפיה הנאפוליטנית הקוסה נוסטרה ( notre cause),והמאפיה הסיציליאנית.
כאשר התחילה ההגירה הגדולה מאיטליה לארצות הברית עברה יחד עם המהגרים גם המאפיה
