ספר הטעות שלי...

ספר חדש של מורקמי הוא חגיגה גדולה בשבילי ולמרות שאני מעדיפה סיפור ארוך על סיפורים קצרים מאד נהניתי לקרוא את קובץ הסיפורים שקובץ בספר הנוכחי. מורקמי לוקח את הקורא אל מחוזות הדמיון, הפנטזיה, והלא מציאותי ולמרבה הפלא הכל נראה הגיוני ולא הזוי בכלל. המסרים האנושיים שלו שזורים לאורך הסיפורים ויכולתו לקרוא אופיים של אנשים ולקבל את כולם כמות שהם מביא איזו סוג של שלווה בחיים הקדחתניים של המאה ה - 21.

מ-ק-ס-י-ם!!!
אולי, בתור חובבת מושבעת של סיפורים קצרים הדעה שלי קצת משוחדת. אבל לדעתי, צריך להיות אומן וסופר גדול על מנת לכתוב סיפורים קצרים טובים ומורקמי הצליח (מבחינתי).
אי אפשר להגיד שאהבתי את כל הסיפורים, אבל היו כמה כאלה שכמעט אפשר לבכות מכמה שהם טובים...
כמו: "הסיפור על הדודה המסכנה", "מפרץ הנליי", "המראה", "איש הקרח"...
קשה מאוד, לדעתי, להגיע בסיפור קצר לעומק אמיתי של דמות. אבל הרגשתי, בהרבה מהסיפורים את הקול היחודי של כל דמות, איך שהיא נראית, מה היא מרגישה ומה היא תעשה בכל סיטואציה... הזויה ככל שתהיה...
ממליצה בחום.