גלילה רון-פדר-עמית

גלילה רון-פדר-עמית

סופרת

גלילה רון פדר עמית נולדה ב-12 באוקטובר 1949, היא סופרת ישראלית אשר פירסמה כשלוש מאות ספרים, מרביתם לילדים ולבני נוער. היא למדה בבית הספר הריאלי, שירתה בנח"ל והיא בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים במקרא, עברית וספרות.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריה (608):
הספרים שקראתי של גלילה רון פדר, ספרים, רשימת ספרים פושוטו, רמת קריאה 15, נקראו ונשכחו, ספרים שאהבתי, ילדים, ספרים שמכרתי, עד 2020, א, ילדים 8-12, ספרי ילדים למכירה, נוער, ילדים ונוער - סיפורים מהחיים למכירה, גלילה רון פדר, גלילה רון פדר עמית, רמת קריאה 28, ספרים לענבל, קריאה - נוער_המשך1, עוד ...
1.
ציון הוא ילד שנולד בשכונת מצוקה למשפחה המתקשה לגדל אותו. בסיועה של העובדת הסוציאלית מועבר ציון למשפחה אומנת בחיפה, שם הוא זוכה לבית חם. משפחתו החדשה של ציון כוללת את גברת שרוני, האם, פסיכולוגית במקצועה, שעושה ככל יכולתה לעזור ולקדם את ציון בעזרתם של בעלה אלימלך ובנה הצעיר ניר. על אף השינוי הרב שחל בו מתקשה ציון להסתגל לחייו החדשים, והוא נע בין געגועיו לשכונה בה גדל ובין הרצון להיות חלק מילדי השכונה החדשה. עוד על הספר: הספר כתוב כיומן, שבו מתאר ציון בגוף ראשון את החוויות הפוקדות אותו. זהו ספר ראשון בסדרת ספרים העוקבת אחר ציון ומשפחת שרוני. ...

2.
נאדיה, ילדה ערביה מכפר במשולש, רוקמת חלום להיות רופאה ולנהל את המרפאה המקומית. כדי להגשים את חלומה וכדי להגדיל את סיכוייה להתקבל לבית הספר לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, היא מחליטה לעבור ללמוד בבית ספר יהודי. נאדיה נרשמת לבית ספר יהודי עם פנימיה, ומתקבלת. קליטתה בפנימיה רצופה קשיים. היא מנסה להשתלב בחברה היהודית ולהכיר אותה; יחד עם זאת היא מתעקשת, בגאווה, לשמור על יחודה ועל ערביותה ולהוכיח לידידיה בכפר שאין לה כוונה להתרחק מהם. מצבה המיוחד מעורר בעיות רגישות. בספר אין מגמות פוליטיות כלשהן, והוא מעורר מחשבות בנושא החיים בצוותא של תלמידים יהודים ותלמידים ערבים. ...

3.
אפשר לומר, ששום דבר אצלי לא באמת כמו שהוא נראה. אני יודעת, אני יפה, אני מקובלת, בנים מחזרים אחרי, וכל החבר'ה בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. בשיכבה חושבים שאני שולטת בעניינים של כולם. אבל מאחורי החזות הזאת משהו מתפורר, ואין לי שליטה על מה שקורה. הכול רוחש וגועש ומתפרק. מי שחושב שאני חברה שלו, לא יודע מי אני באמת. ומי שיודע מי אני באמת, לא תמיד אני רוצה להיות איתו. והסיבוך? הסיבוך רק הולך ומסתבך. ...

4.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת מדינת ישראל, והנה אנחנו מצויים ברגעים החשובים ביותר של מלחמת השחרור. והנה אנחנו במצור, בקרב ובכאב של עיר הבירה של המדינה שרק נולדה. ונשארו גם המון שאלות: האם היום אפשר לשנות משהו שכבר היה? מה קרה לאנשים האלה? האם אנחנו יכולים לעזור במשהו?...

5.
די קל להגיד לי שאני שווה, שאני מוצלחת, שאני יפה – אבל אני יודעת יפה מאוד שאלה רק דיבורים.אני לא אוהבת איך שאני נראית, ואני לא מרגישה חופשי עם בנים, ואני מרגישה לבד כשאני לא נמצאת עם נופר, החברה הכי טובה שלי. ונופר כמובן יפה, ומבוקשת ובטוחה בעצמה, ויחד עם זאת היא לא מפסיקה לרדת עלי, כך שבעצם אני מרגישה לבד גם כשאני איתה.ואני בכלל לא בטוחה שזה נכון, שמי שרואה אותנו ולא מכיר אותנו חושב שאני הרבה יותר יפה ממנה.הסדרה "להתבגר" מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון-פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך....

6.
יוגב הוא ספורטאי מעולה, תלמיד נבון ובן למשפחה מבוססת. כאשר הסתמן משבר ברגשותיו - הוא התפתה לברוח ממנו אל הסמים. יוגב משוכנע שיש לו שליטה מלאה על מעשיו, שהוא הגיוני, שהנה הוא גומר עם זה. אבל בכל פעם שהוא רוצה להפסיק, הוא מדרדר עוד יותר. יוגב מבקש עזרה,מתחנן שיעצרו בעדו, משוכנע שאינו מכור. אך מצבו מחמיר והולך, והוא נופל ונופל. גלילה רון - פדר מציירת סיפור על בן השכנים, שאיש אינו רוצה שיהיה במשםחתו, שהכל מעדיפים לתרץ את מעשיו ולא להתמודד איתם. "מסטול" הוא סיפור התמכרות וזעקה לעזרה. נראה שבכל רגעאפשר לעצור על הסף, אך הנפילה אל התהום מהירה יותר, דע שמושטת יד רחוקה לעזרה. "מסטול" הוא סיפור על נער מכאן ועכשיו, מישראל של היום, סיפור המטיח את האמת בפנים, ולאבורח ממנה בכל האמצעים שבעולם....

7.
כן, אני משחקת כדורגל. וממש לא אכפת לי מה אומרים על זה. לא אימא שלי, שממש דוחפת אותי להכיר בנים; ולא בשיכבה, שם בטוחים שאני לסבית. אני משחקת כדורגל, אני אוהבת כדורגל, ואני רואה את העתיד שלי בתחום הכדורגל. התרגלתי להיות יוצאת דופן, ובהפסקות הסתובבתי עם אביתר שהוא לא מקובל אצלנו. אבל רק אני ידעתי מה הרגשתי אליו באמת. ואז הכול הסתובב והסתחרר ופתאום… אולי הכי נכון להגיד, שהכדור עבר למגרש שלי. הסדרה 'להתבגר' מלווה את בני הנוער בבעיות שונות בהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון–פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת בכיתה ט', כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. עוד בסדרה: 'להיות אני' סיפורה של נעמה'להיות שונה' סיפורו של אביתר'להיות הכי מקובלת' סיפורה של נופר'להיות הכי מקובל' סיפורו של דין...

8.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

9.
10.
כן,אני עומד התווך בשיכבה. הכי מקובל. החבר'ה מסתכלים עלי בהפסקות לראות מה אני עושה ועם מי אני מסתובב, ואחרי שאני אומר משהו, כולם מדברים על זה. אבל את הדברים החשובים ביותר אני מסתיר. לפעמים אני שואל את עצמי, איך זה יכול להיות שאף אחד לא יודע. אפילו לנופר, שהיתה החברה שלי שלוש פעמים, אין מושג. כשאתה מחליט להסתיר דברים, מתגלים אצלך כישרונות דרמטיים בלתי רגילים. התמקדות זה שם המשחק. אתה מתמקד בהסתרה. שחק אותה כאילו הכל בסדר, הכל אחלה, הכל טוב, אחי. סבבה. הסדרה 'להתבגר' מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון פדר עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתבגר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שכבה אחת בכיתה ט'. כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

11.
אני לא אחד המקובלים בכיתה. אין לי חברים, ואני אוהב להישאר בבית ולקרוא ספרים. טוב לי כך. אבל ההורים שלי מבואסים מזה לגמרי. הם תמיד מוקפים בחברים, והם לוקחים דוגמה מאחי איתמר, שהוא מקובל ואהוב. אמא ממש מלחיצה לפעמים, ואפילו קנתה לי בגדים כדי שאיראה אחרת, מקובל יותר. אמא קנתה לי בגדים, בחיי... הסדרה `להתגבר` מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שבהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי....

12.
להיות בת יחידה זה אומר שההורים שלי מפנים את כל תשומת הלב אלי. זה אומר שהם מכירים את החברים שלי ואת המורים שלי, ומלווים את השיכבה בטיולים. לפעמים אני מרגישה שהם ממש יושבים לי על הווריד ולא נותנים לי לנשום. ואז בא לי להכניס את היד לגרון ולהקיא את כל המתוק הזה. כך למדתי שכדי להשיג מה שאני רוצה, אפשר לשחק קצת עם האנשים. אני יכולה להיות חברה של זה או חברה של ההוא, ואני לא חייבת לאהוב, ואז אולי אוכל להתקרב. ושוב בא לי להכניס את היד לגרון... הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט’, חלקם ממשיכים יחד וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. ...

13.
אני ילד שיודע להסתדר, ותמיד ידעתי ליד מי לשבת, לאיזו מורה לחייך, עם מי להתחבר. אבל בחטיבת־הביניים כל הטריקים שלי לא עבדו. הבנתי את זה טוב מאוד, כשהתבקשתי לגשת אל הלוח ולפתור תרגיל חילוק ארוך. המורה, שחייכה אלי כשהתחנפתי אליה בשיעור הראשון, והשלתה אותי שיהיה לה יחס מיוחד כלפי, לא חייכה אלי כשהתפתלתי וחיפשתי דרך להתחמק. קמתי, ניגשתי אל הלוח ומייד השתלטה עלי הסחרחורת המוכרת המלחיצה הזאת. המספרים האלה... עוד פעם המספרים האלה! מספרים ומספרים ומספרים, שתיים ושש וחמש, וארבע ושלוש ושני אפסים, ואחד ואחד עשר ושלוש ושלושים... למה הם מתערבבים לי? כמה פעמים נכנסת הסיפרה 7 ב-52? איך בכלל יכול מספר להיכנס במספר אחר? ...

14.
נכנסנו לצערה, והנה אנחנו במנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר.אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חוצנים, אפילו שהם לא הכירו את המילה הזאת. אני יודע שהם חשבו שברחנו מבית - משוגעים. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, וטלפון נייד והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. והנה אנחנו נמצאים בחיפוש הגדול בקבוץ יגור. הבריטים מחפשים נשק מוחבא, מכים את הנשים והילדים, משתמשים בגז מדמיע ושופכים עלינו שמן ודבק! הבריטים נכנסים בכוח לקבוץ, שולחים את הגברים למחנות - מעצר. הקבוצניקים מצדם לא פוצים פה, ורק נעמדים ושרים את "התקוה". וכולם חשבו ששרון ואני הסגרנו את מקום מחסן הנשק. מה נעשה?...

15.
בְּאֶמְצַע הַחֲדָשׁוֹת, כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ אֶת הַמְּחַבֵּל מְאַיֵּם לִפְגּוֹעַ בָּעוֹלָם הַמַּעֲרָבִי, אָחִי עִדָּן פָּרַץ לַחֶדֶר וְסִפֵּר שֶׁהַמַּחְשֵׁב שֶׁלּוֹ הִשְׁתַּגֵּעַ. אֵיכְשֶׁהוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַמַּחְשֵׁב לֹא הִתְקַלְקֵל, אֶלָּא שֶׁהָאַבִּיר מְנַסֶּה לִיצוֹר אִתִּי קֶשֶׁר. לְפִי הַהוֹרָאוֹת שֶׁל תּוֹם, לָחַצְתִּי עַל נְיוּ־יוֹרְק בָּאַטְלָס שֶׁלִּי - וְאָז כֻּלָּם קָפְאוּ. אָז טַסְנוּ לִנְיוּ־יוֹרְק מְחֻפָּשִׂים לִילָדִים חֲרֵדִים. בַּדֶּרֶךְ נִסִּיתִי לִפְתּוֹחַ בְּשִׂיחָה עִם יֶלֶד חֲרֵדִי אֶחָד, אֲבָל הוּא הָיָה חֵרֵשׁ־אִלֵּם. רֶגַע, מַה זֶּה הָאָזְנִיּוֹת הָאֵלֶּה? יַחַד עִם הַשֵּׁרוּתִים הַחֲשָׁאִיִּים הָאָמֶרִיקָנִיִּים נִסִּינוּ לְהָבִין אֵיפֹה רוֹצִים הַמְּחַבְּלִים לִפְגּוֹעַ. בֵּינְתַיִם הִתְחַלַּקְנוּ לִצְוָתִים וְכָל הַזְּמַן הֶחְלַפְנוּ זֶהֻיּוֹת. אֲבָל מַה זּוֹ זֶהוּת מִסְפָּר 3? וְלָמָּה אָסוּר לִי לַעֲשׂוֹת אַמְבַּטְיָה? וְאֵיפֹה הַשְּׁבָב שֶׁלִּי? אֵיךְ הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת מִבַּעַד לְכִסּוּי הָעֵינַיִם? מַה גִּלִּיתִי עַל הַשֻּׁתָּפָה שֶׁלִּי לַצֶּוֶת? וְהַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? לְשֵׁם כָּךְ תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר....

16.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. לאן אנחנו נוסעים? באיזו שנה אנחנו? והנה אנחנו במשאית, מטלטלים בדרך. והנה אנחנו במי הים הסוערים, מתערבבים עם המעפילים, כדי שלא ידעו מי הוא מי. והנה אנחנו מצד אחד רוקדים ומצד אחד נאבקים בבריטים. והנה אנחנו ... האם אנחנו המפסידים או המנצחים במלחמה הזאת?...

17.
מישהו מפעיל אותי. מישהו מוסר לי מידע כדי שאפיץ אותו. מישהו מושך בחוטים שלי, ואני עושה מה שהוא רוצה. מישהו מצותת לשיחות שלי, עוקב אחרי, שותל לי במוח מידע. מישהו... אני חייבת לרוץ לרחוץ ידיים. מייד. ושוב. ושוב. כולי מכוסה זיעה, אני בקושי נושמת, אני... אני חייבת להפיץ את המידע הזה. אבל אסור לי להגיד מי זה. אסור לי לחשוף אותו, אחרת הוא יתנקם בי.הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות בהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת בכיתה ט’, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. עוד בסדרה:‘להיות אני’ סיפורה של נעמה‘להיות שונה’ סיפורו של אביתר‘להיות הכי מקובלת’ סיפורה של נופר‘להיות הכי מקובל’ סיפורו של דין‘להיות יוצאת דופן’ סיפורה של מאיה‘להיות מעשן’ סיפורו של תומר...

18.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

19.
רציתי להוכיח עצמאות, להראות שאני לא נגרר אחרי דין בכל דבר. רציתי להוכיח שאני גבר גבר כמו אבא שלי. אז בהתחלה לקחתי לו סיגריה אחת מחפיסת ה’קאמל’, ואחר כך כבר קניתי לי את הסיגריות בעצמי. אפילו היה לי חבר לעישון בסתר בגן הציבורי, ויחד היינו מסלסלים לנו עשן ומדברים על מה שהולך בשיכבה. אבל ככל שעישנתי יותר, פחדתי יותר שאהיה כמו אבא שלי. שיקרה לי מה שקרה לאבא שלי. שלא אוכל להפסיק, כמו שהוא ניסה וניסה, ולא הצליח. הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון–פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת בכיתה ט’, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

20.
21.
"אלכס כבר לא עולה חדש" הוא סיפור אמיתי על אלכס, עולה חדש בן 13. כשהיה אלכס בברית - המועצות, חלם שכל הבעיות יפתרו בישראל. הרי זו הארץ של היהודים, ולא יכול להיות שמשהו כאן אינו כשורה. אבל יחד עם נחיתת המטוס, נראה שגם התקוות נחתו. מה אוכלים בישראל? איך מתלבשים הצברים? ומה עושים כשאין עבודה, ואין רהיטים, והכי חשוב - אין חברים? כבר בהצחלה היה קשה. לא בכל מקום קיבלו אותו בזרועות פתוחות,ואפילו התנגדו לו. אט אט התחילו העניינים להסתדר, וגם הבעיות השתנו: מה עושים במסיבות? מה זה בר - מצווה? איך מתנהגים בטיול שנתי? וככל שעברו הימיםהיה קל יותר ונעים יותר. "אלכס לא עולה חדש" הוא סיפור אמיתי של חברות. זה סיפור של נערים שידעו להושיט יד. עם רצון טוב, ועם קצת מאמץ, גילו העולה החדש והצברים, שהמחסומים יכולים להעלם....

22.
קיראו לי חפרן, קיראו לי מחונן, אבל אני תופס עמדה בצד וסוקר את השיכבה. כן, זה המחקר שלי. התהליכים בשיכבה שלנו, מה מניע את האנשים ומה מתרחש ביניהם. אז כמו מדען שסוקר את מה שמתרחש במעבדה, אני סוקר את מה שקורה בשיכבה שלנו, ומתכונן להציג את המחקר. טוב, לא ממש. אני גם מנסה ליצור תהליכים, ולראות איך האנשים יגיבו להם. ולשם כך אני מפעיל כל מיני דמויות. ועוד משהו: כל החיים תיכננתי להיות מהצד, בן־אדם שכלתני בלי רגשות. והנה יום אחד אני קם בבוקר ומגלה שאני מאוהב. פאדיחה. הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת בכיתה ט’, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

23.
ציון נשלח לקיבוץ ונאבק למצוא את מקומו בין בני גילו, אך נתקל בהתנגדותם. על אף מאמציו להסתגל, הוא שוב חש לא רצוי ושהקיבוץ אינו בית אמיתי. ...

24.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו עדים למלחמה על הקמת עוד ישוב יהודי בלב האזורים הערביים. והנה אנחנו מצויים בעיצומו של מבצע חומה ומגדל. והנה טירת - צבי כאשר היא עוד צעד בדרך לחזק את ההתישבות היהודית לקראת המדינה שתקום....

25.
26.
בשיכבה נחשבתי למטומטם של הכיתה. זה שלא מבין כלום. זה שתמיד צוחקים עליו. השרוט. אנשים שרצו את קרבתי בעצם רצו ממני משהו. נכון, ניצלו אותי. אז החלטתי לעזוב. להשאיר את כולם שם ולפתוח דף חדש. בלי להגיד מילה לאף אחד, עברתי לגליל. ללמוד בבית־הספר ‘צור־לבון’, בית־ספר שמלמד אותך מקצוע, שמקבל אותך כמו בן־אדם, שמלמד אותך לפתח את התכונות הטובות שבך. אני לא יודע אם זה בגלל כל הירוק הזה מסביב, אבל גם נרגעתי. תראו מה זה, גם אם החלטתי לעזוב מאחור את האנשים מהשיכבה בירושלים, הם לא עזבו אותי. והאס־אם־אסים התחילו להתעופף בינינו. הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות בהן הם נתקלים בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט’, חלקם ממשיכים יחד וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

27.
ספר זה הוא סיפורה של פאני (איל) בן עמי, ששנות ילדותה עברו עליה בצרפת ובשוויצריה במלחמת העולם השניה. כתב היד של הסיפור המקורי הגיע אלי ולאחר שהתייעצתי עם פאני, החלטתי לשכתב אותו כדי שיתאים לקוראים הצעירים בארץ. החלטתי נבעה משתי סיבות. האחת: מפני שנסחפתי עם העלילה; והשנייה: מפני שהרגשתי שזהו נושא חשוב. לשואה ולגבורה פנים רבות וכלל שנרבה להכיר אותן יהיו לנו יותר כלים לנסות להבין מה קרה. זהו אינו סיפור שואה. זהו סיפור גבורה ובריחה. סיפור על ילדים בני שתים עשרה - שלוש עשרה שלקחו את גורלם בידיהם והצילו את עצמם מידי הנאצים. ובעיקר, זהו סיפורה של אחת מהן שלמרות גילה הצעיר נטלה על כתפיה אחריות לא רק להצלתה אלא להצלת כל חבריה. כשקראתי את התיאורים היתה לי הרגשה שהיא ראויה ש``נוריד בפניה את הכובע``. גלילה רון פדר...

28.
אביו של ארז הוא פקיד בכיר, איש מכובד, לא אלכוהוליסט, לא מובטל, אדם שהכל מכבדים. אבל בבית,כשאטיש לא רואה, הוא נוהג לשלוף את החגורה ולהצליף בארז. ואף פעם לא בפנים - כדי שלא יראו את הסימנים. באותם רגעים אימו של ארז נוהגת להסתובב, לצאת מהחדר, ולהסתגר בחדר השינה. האם לספר למישהו? מה יקרה אז למשפחה? אולי להבליג ולשתוק, ולחטוף? מה יקרה לאבא? מי יאמין לארז? איך אמא תגעב? מה יאמרו החבר'ה? איך שוברים את המעגל הנורא? בספר "רק לא בחגורה" מתארת גלילה רון - פדר - עמית ברגישות ובחדות את ההתלבטויות של הקורבן, את מערכת היחסים בבית של ילד מוכה, את הרגשת האין - מוצא מכל עבר. היא אינה מנסה להתחמק מהשאלות שחייבים לשאול, גם אם לא פעם התשובות מרות וכואבות....

29.
כאשר נולד מנחם, בנה הצעיר של משפחת בגין, סערה אירופה ממלחמות ומאנטישמיות, שאת תוצאותיהן הוא חש על בשרו בהשפלות ובמכות שספג לא פעם מבני כיתתו הפולנים. בהשפעת אביו, שנטע בשלושת ילדיו גאווה יהודית, הוא הצטרף לתנועת הנוער ´השומר הצעיר´ ואחר־כך ל´בית"ר´. כאן הוא פגש את מי שעתיד היה לעצב את השקפת עולמו - ראש התנועה ומייסדה - זאב ז´בוטינסקי. עם פרוץ מלחמת־העולם השנייה, נאלץ מנחם לברוח יחד עם אשתו הצעירה מוורשה הבוערת. נדודים, תלאות וגיוס כמעט בלתי אפשרי לצבא פולין החופשית היו מנת חלקו בטרם זכה לשוב לארץ ישראל - "כי אל מולדת שבים ולא באים", כפי שהחדיר בו אביו. רק מעטים, ואפילו לא בנו הבכור, ידעו שמאחורי החזות האפרורית והלא־מתבלטת של הרב המזוקן ישראל ססובר או המשפטן החיוור דוקטור יונה קניגסהופר מסתתר המפקד הנערץ של האצ"ל, שהיה אחראי לכמה מהפעולות הנועזות נגד המנדט הבריטי. מעטים גם האמינו כי לאחר קום המדינה הוא יהפוך למנהיג כריזמטי שיסחף אחריו את ההמונים, יגיע למעמד ראש הממשלה ויוביל את ישראל להסכם שלום היסטורי עם מצרים. בעוז ובהדר אינו ביוגרפיה אלא סיפור עלילתי. זהו סיפור חייו המרתק של בגין - אידיאליסט בעל חזון שהגשים בכל צעד שלו את ההדר הבית"רי, לוחם עז נפש ומנהיג פוליטי, אדם צנוע שמעולם לא התנשא או ביקש לעצמו זכויות יתר, ולא פחות מכך, זהו סיפור חייו של מנחם - איש משפחה מסור, יהודי חם - אדם. גלילה רון־פדר-עמית פירסמה בין היתר סיפורים ביוגרפיים על חייהם של אישים בולטים בקורות עם ישראל בעת החדשה, וביניהם ´באור ובסתר - סיפורו של זאב ז´בוטינסקי´, ´המורד - סיפורו של אברהם (יאיר) שטרן´ ועוד. כמו כן פירסמה ספרים רבים לילדים ולנוער....

30.
ספרים בסדרה אל עצמי מכתבים לבתיה ילד חוץ חבורת רחוב מעון משפחתי חזרה לבתיה ציון ובתיה כבוד עצמי פצע פתוח פרופיל 97 סודי בהחלט אח וחצי מאבד אבוד משבר משפחתי אני אוהב אותך מיכל דרך ארוכה עשה ציון כהן מן הספר ``אל עצמי`` עד לספר ``ציון ובתיה``. בספר ``אל עצמי`` היה ציון בן 11 שנים וחוויותיו דיברו, בעיקר, לבני גילו. בספר זה מלא לציון 16 שנים ומטבע הדברים השתנו חוויותיו ועמן הבעיות המציקות לו. סיפורו זה של ציון חורג הפעם מעולמם של הילדים, ונכנס אל עולמם של בני הנעורים. לכן, יותר מאשר הוא סיפור ילדים הוא רומן לבני הנעורים....

31.
ילדים רבים חולמים להיות בלש פרטי ולפענח תעלומה בכוחות עצמם. חלומו של יותם, בנו של קצין - משטרה בכיר המתגורר בירושלים, התגשם. בעזרת ידידו המבוגר ממנו, ולאחר הרפתקאות רבות, הצליח יותם לפענח תעלומה של שוד בנק שהמשטרה לא הצליחה לפתרה. יותם מגלה כי להיות בלש פרטי זה עניין מותח מאד אבל לא תמיד נעים. גלילה רון - פדר, שחברה ספרי ילדים רבים ובתוכם הסדרה "ילדים אלמונים", "ילד חוץ" ועוד, כתבה ספור שירתק וישעשע את הקוראים....

32.
של מי המפתח מח`רבת סעדים? מי השאיר את הבגדים בנקבה? מיהם שני רוכבי האופנוע? חבורת כסח יוצאת לדרך!...

33.
סיפור על ידידות יוצאת דופן בין ילדה ירושלמית הלומדת בכיתה ה', לבין ילד בין גילה שנפגע בשיתוק מוחין ומרותק לכיסא גלגלים. עקב התכתבויות נקמו בין השניים יחסים מאוד כנים ונדירים והם משתפים זה את זו בסודות הכמוסים להם ביותר....

34.
הַפָּנִים שֶׁל הָאַבִּיר הוֹפִיעוּ לְפֶתַע עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב. הַפַּעַם הֵן כְּאִלּוּ צָפוּ בְּתוֹךְ יָם אָדוֹם. “אֲנִי מַצִּיעַ שֶׁתַּתְחִילִי לֶאֱרוֹז, כִּי הַלַּיְלָה אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לְפּוֹלִין," הוּא הוֹדִיעַ לִי וְחָזַר וְשָׁקַע בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָאֲדֻמִּים. אֲבָל מִי יִתֵּן לָנוּ אֶת הַשַּׁלַּט־מֹחַ? וְאֵיפֹה הַשִּׁקּוּי־נֶגֶד־פְּגִיעָה? אָז טַסְנוּ לְפּוֹלִין עִם מִשְׁלַחַת שֶׁל בְּנֵי נֹעַר. בַּדֶּרֶךְ הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ סַבָּא יוֹסֵף, שֶׁנָּתַן לָנוּ לֶאֱכוֹל סֶנְדְוִיצִ’ים. מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּהֶם? וּמִי הֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁרוֹדְפִים אַחֲרֵינוּ? וּמִי זֶה הַנַּהָג מֵאֲחוֹרֵי מִשְׁקְפֵי הַשֶּׁמֶשׁ? אַחַר כָּךְ פָּגַשְׁנוּ אֶת בִּיאַנְקָה שֶׁהִיא רוֹחָ’לֶה, שֶׁאֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלָּהּ הִקְרִין הָאַבִּיר עַל הַקִּיר בַּחֶדֶר שֶׁלִּי. הַאִם הִיא הִצְלִיחָה לְהַעֲרִים עַל הַשּׁוֹמְרִים עָלֶיהָ וּלְגַלּוֹת לָנוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל – הֵיכָן נִמְצָא הָאוֹצָר הַיְּהוּדִי? אֵיפֹה בִּקַּרְנוּ? הַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? לְשֵׁם כָּךְ תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הָעֲלִילָה....

35.
הפעם הייתי לבדי. נכנסתי למנהרת - הזמן, והגעתי לתקופה שבה האנשים לא נראו מאוד שונים ממני. אבל הייתי כל כך לבד. בחשבון פשוט ידעתי שהייתי לפני שלושים שנה. כשההורים שלי היו בגילי. האנשים לבשו חלצות לבנות, חלק מהם היו עם טליתות, ונראו מדאגים מאוד. משהו הדליק רדיו, וכלם התאספו סביבו. סיסמאות נשמעו ברדיו ליחידות השונות. הידיעות שהגיעו מהחזית היו איומות ונוראות, היו אנשים שדברו על חרבן המדינה. ומי יאמין לילד מתקופה אחרת, שיספר שהמדינה לא תחרב, ושיהיה שלום עם מצרים? מי לא יחשוב שהוא חולה - רוח?...

36.
ככל שמצבי הבריאותי השתפר, נראה שהחיים שלי הלכו והסתבכו. אני מתכוון, גם בבית, בחיים עם אמא חד־הורית מצליחה, וגם בשיכבה, שם פתאום הבנתי שכמה שאני מנסה להבין מה הולך, אני פחות מבין את ההתנהלות. תאמינו לי, בלגאן. כל החיים ניסיתי להתרחק ולהסתכל מהצד, וכשאני מתקרב – טראח, אני חוטף על הראש! ועוד טראח! ועוד אחד! הבנתי גם שהתקשורת יכולה לחולל פלאים. בסך הכול רציתי להרים קצת את המוראל של החברים שלי במחלקה בבית־החולים, והנה שיניתי חיים של בני־אדם. מי היה מאמין? הסדרה ´להתבגר´ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט´, חלקם ממשיכים יחד וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

37.
פִּתְאוֹם הוֹפִיעוּ עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב גַּלֵּי יָם. אַחַר כָּךְ הוֹפִיעָה בּוֹ דְּמוּת בְּמַסֵּכָה. זֶה שׁוּב הָיָה הָאַבִּיר. הָאַבִּיר הַזֶּה שָׁלַח אוֹתִי וְאֶת תּוֹם לִמְשִׂימָה עוֹלָמִית בְּפֶּרוּ - לִמְצוֹא אֶת זֹהַר־הָאֵשׁ, מַגֶּדֶת הָעֲתִידוֹת הָאִינְדְיָאנִית. וּבְמָה הוּא צִיֵּד אוֹתָנוּ? בְּשַׁלַּט־מֹחַ וּבְכָל מִינֵי תַּרְסִיסִים, שֶׁמּוֹחֲקִים זִכָּרוֹן, אוֹ מַקְפִּיאִים אֲנָשִׁים, אוֹ שֶׁמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ פְּגִיעָה.אָז טַסְנוּ לְפֶּרוּ, וְכָל הַדֶּרֶךְ הַמּוֹרָה שֶׁיָּשְׁבָה לְיָדִי חָשְׁדָה בִּי. מִי הִיא? מַה הִיא רוֹצָה מִמֶּנִּי? הַאִם הִיא קְשׁוּרָה לְהֵעָלְמוּתָהּ שֶׁל זֹהַר־הָאֵשׁ?וּלְאָן נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי? וְאֵיפֹה תּוֹם? וְאֵיךְ קְשׁוּרִים עֲלֵי הַקּוֹקָה לְסַמִּים?הַאִם נַצְלִיחַ לְהָסִיר אֶת הַחֲשָׁדוֹת שֶׁדָּבְקוּ בַּמְּטַיְּלִים הַיִּשְׂרְאֵלִים? אֵיפֹה בִּקַּרְנוּ? וְהַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? בִּשְׁבִיל זֶה תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הָעֲלִילָה....

38.
נכנסנו למערה, רק כדי לבדוק מה קורה בה, ולפתע היינו בתוך מנרת - זמן. פתאום עלה ריח מגעיל במיוחד במנהרה, וחשבנו שכל הביוב של השכונה מציף את המנהרה. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. כשהבנו איפה אנחנו, כמעט התעלפנו מפחד. למעלה הנאצים חפשו יהודים מבית לבית. ולמטה הקימו היהודים עיר תחתית, עיר של מנהרות, ושם תכננו את המרד. ידענו שהמרד הזה ידוכא, ושהלוחמים יהרגו. אבל ידענו שהם יילחמו בגאווה, ולא יתנו לקחת אותם למחנות - המוות בלי להשיב מלחמה ולפגוע ברוצחים. פגשנו במנהרות שבגטו גיבורים אמיתיים, ילדים שהם לוחמים אמיתיים בתנאים של רעב, וצמא ומחסור גדול בנשק. ופגשנו גם את מרדכי אנילביץ', שלעולם לא נוכל לשכוח אותו....

39.
נכנסתי למערה שלנו, ונרדמתי בכלל לא חיפשתי זמן אחר. עוד לפני שהספקתי להבין איפה אני, מהמטוס שלנו נחטף. מחבלים השתלטו עליו, והעבירו אותו לאנטבה שבאפריקה. היינו חולים, ומיואשים ומפוחדים. אבדנו תקווה לגמרי. נכון שאני יודע שבמבצע אנטבה שחררו את החטופים, אבל איך זה יתכן? איך צה``ל יוכל להגיע למקום כל כך רחוק מישראל? אולי היו שני מטוסים שנחטפו לאנטבה, והמטוס השני שוחרר? אולי זה היה בכלל מבצע אחר?...

40.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חיזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המילים האלה. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. הגענו לאותו מקום, אבל... באיזו תקופה אנחנו? והנה אנחנו ברובע היהודי, אבל... מה זה? למה הטנקים של צה"ל יורים עלינו? והנה אנחנו ליד שער האריות, והנה ניתנת הפקודה לפרוץ קדימה, והנה אנחנו שומעים את תקיעת השופר. ומרחוק עוד נשמע ירי הצלפים הערבים, וגובר עליו קולם של החילים השרים "ירושלים של זהב"....

41.
עברתי לבית-ספר תיכון אחר כדי לא לסחוב איתי את התגיות שהדביקו לי בחטיבה לקחתי מאמן אישי ירדתי במשקל התחלתי לרוץ ועשיתי מהלכים במטרה לעבור מן השוליים למרכז אבל החיים במרכז כל כך מתישים אותי גם הקטע עם הבנות ממש לא כמו שחשבתי ובשיכבה הזאת הכול משתנה הכול רוחש מתחת לפני השטח ומעל פני השטח ואני מגיע למקומות שבכלל לא רציתי להיות בהם אמרתי לכם אני מותש כשאתה במרכז ¨ כולם מסתכלים עליך ¨ כולם מדברים עליך כל מה שאתה עושה נבחן מתחת לזכוכית מגדלת ואני כבר מתגעגע לשקט הסדרה ’להתבגר‘ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון-פדר עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט‘ חלקם ממשיכים יחד וחלקם נפרדו מהשיכבה כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

42.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אני בטוח שנראינו לאנשים שפגשנו כמו חייזרים, עב"מים או חוצנים. אפילו שהם לא הכירו אף אחת מן המלים האלה. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. איפה אנחנו? באיזו שנה? איך נחזור? והנה אנחנו לכמה שעות לפני כמעט 80 שנה. והנה אנחנו יודעים מה עומד לקרות. והנה אנחנו רואים איך מרמים את המגינים לפתוח את השער. והנה הם פותחים את השער, והנה...ואנחנו לא יכולים לשנות שום דבר....

43.
רוני, תיכוניסט העולה לשמינית, מגלה יום אחד לחברה שלו אורנה, בת כיתתו, שהוא ``מת`` לשכב איתה. להפתעתו, עונה לו אורנה מיד: ``גם אני``. אבל כאן צצה השאלה המטרידה כל כך הרבה צעירים לא נשואים: ``מה יהיה אם?...``בחששם מפני הריון לא רצוי, עוברים אורנה ורוני את כל ההתלבטויות הקשורות בשימוש באמצעי המניעה השונים, ומחפשים להם דרך להיחלץ מתוך מבוך הדעות הקדומות וה``עצות`` הלא מבוססות, המקיפות כל נער ונערה בגילם.שיתוף הפעולה הפורה בין הסופרת המצליחה, גלילה רון-פדר, והגיניקולוג, ד``ר עמירם אדוני, הביא לכתיבת סיפור אהבה מרתק, שגיבוריו הצעירים מוצאים את עצמם בפני בחינת בגרות קשה הרבה יותר מן הבחינות שהם מתכוננים אליהן בבית הספר....

44.
חגית ברין, נערה בת 14, מאוהבת באיתי גלאון, לוחם מחתרת בן 17, שעזב את ביתו במושבה על שפת הכינרת ועבר לחיפה כדי להצטרף לאצ``ל. במשך חורף 1945 התגורר איתי בבית הוריה של חגית. אירועי הימים האלה מתוארים מזווית ראייתה של חגית, ומשולבים בהם אירועים מחיי היום יום ואירועים היסטוריים של ימי המאבק. הספר מתאר בנאמנות את אווירת המחתרת וכן עולה ממנו אהבתה הגדולה של חגית לאיתי. לאחר פרק זמן בביתה של חגית עוזב איתי את חיפה ועובר לפעול במקומות אחרים, אבל אף על פי שהוא נעלם מחייה, אין הוא נעלם מלבה של חגית והיא אינה חדלה להמתין לו בנאמנות ובתקווה......

45.
אני, ניר שרוני, נער בן 14, תלמיד מוכשר שקורא ספרי מבוגרים וכותב סיפורים וספרים, אני אינני מסוגל לכוון את חיי לפי רצוני, וכל זה בגלל אהבה אחת שאינני מסוגל לחנוק - מיכל אלמוג.. מיכל היא בתו של גדעון - החבר של אמי, שנפרדה מאבי לפני כמה חודשים. אבא עבר לגור עם חברתו, ואמא הכניסה לביתנו את גדעון ומיכל - ומרגע זה התחילו הצרות. העיניים שלה הן הכי יפות שראיתי, וכבר בפגישה הראשונה שלי איתה הרגשתי שאני נמשך אליה. בפגישה השניה היה ברור לי שאני מאוהב בה. אבל - מיכל... מיכל... מיכל לא התאהבה בי בחזרה, וגם לא התנכרה לי. והחיים, בכלל, הם לא חד משמעיים, לא אצלי, לא אצל הורי, לא אצל החברים שלי ולא אצל מיכל. ספרים נוספים בסדרת יומנו של ניר שרוני מאת גלילה רון פדר: · סודי ביותר · אח וחצי · מאבק צמוד · דף חדש · משבר משפחתי · אני אוהב אותך מיכל...

46.
פִּתְאוֹם הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי נִדְלַק מֵעַצְמוֹ, וְעַל הַמָּסָךְ הוֹפִיעַ גֶּבֶר שֶׁיָּשַׁב בְּכֻרְסָה. זֶה שׁוּב הָיָה הָאַבִּיר. הָאַבִּיר הִצְטָרֵף אֵלֵינוּ לִמְשִׂימָה עוֹלָמִית בִּסְרִי־לַנְקָה - לִמְנוֹעַ אֶת גְּנֵבַת הַשֵּׁן שֶׁל הַבּוּדְהָה.וּבְמָה הוּא צִיֵּד אוֹתָנוּ? בְּשַׁלַּט־מֹחַ וּבְכָל מִינֵי תַּרְסִיסִים, שֶׁמַּקְפִּיאִים אֲנָשִׁים, אוֹ מוֹחֲקִים זִכָּרוֹן אוֹ מְעוֹרְרִים זִכָּרוֹן, אוֹ שֶׁמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ פְּגִיעָה.אָז טַסְנוּ לִסְרִי־לַנְקָה וּכְבָר בַּהַתְחָלָה הִפְנוּ אוֹתָנוּ לְמָלוֹן מְסֻיָּם. לָמָּה דַּוְקָא לַמָּלוֹן הַזֶּה? וְאֵיךְ הַפּוֹשֵׁעַ הַבֵּינְלְאֻמִּי שַׁיָּךְ לִגְנֵבַת הַשֵּׁן שֶׁל הַבּוּדְהָה?אַחַר כָּךְ פָּגַשְׁנוּ נְזִירָה בּוּדְהִיסְטִית יִשְׂרְאֵלִית וְלֹא תַּאֲמִינוּ מִי הִיא... וּמִי הֵם אֵלֶּה שֶׁהִצִּיעוּ לָנוּ טְרֶמְפּ? וְאֵיךְ כָּל זֶה מִתְקַשֵּׁר לַ'נְמֵרִים הַטָמִילִיִּים'?אֵיפֹה בִּקַּרְנוּ? וְהַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ? לְשֵׁם כָּךְ תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הָעֲלִילָה....

47.
בסך הכל רצינו להתחמק משלושת היו - יו והסרט המעצבן שלהם על החופשה באילת. בסך הכל רצינו לברוח מיונתן והסתתרנו במערה שלנו. וכבר היינו באמצע פיצוץ, בהר הנגב, רועדים מקור ולא יודעים באיזו תקופה אנחנו. מתי חפשו דרך להגיע לאילת? למה? מי אלה שמתחרים מי יגיע ראשון לשם? למה היה צריך לצייר דגל עם דיו על סדין? ואיפה כל המלונות והאטרקציות של אילת?...

48.
חורב הוא נער בן 15, חסר ביטחון, שתמיד נגרר אחרי המובילים בשיכבה. ד"ר שלמה שדה, סבו של חורב, הוא ניצול שואה, שבמשך שנים לא דיבר על עברו. כאשר נמצא הפולני שהציל אותו, ומעניקים לו את אות חסיד - אומות - העולם, מתבקש הסב לנסוע לפולין לטקס הצדעה לכבודו. הוא מצטרף למשלחת בני נוער היוצאת לפולין, ומבקש מחורב לבוא איתו. חורב מסכים בעל - כורחו, ומרגיש שמנתקים אותו מסביבתו המוכרת. יחד הם יוצאים לשם, אל פולין של השואה, של מחנות - ההשמדה, אל האירועים שלכאורה הכי רחוקים מהעולם המוכר של נער ישראלי בן זמננו. במסע מרגש, שבו האנטישמיות של העבר מתערבבת באנטישמיות של ההווה, נטרפים כל סדרי העדיפויות של חורב; הוא מגלה את סבו, את עצמו - ואת הדמיון ביניהם. הוא מכיר מחדש את מקומו בחברה, ויחד עם חבריו למשלחת מגלה את זהותו היהודית והישראלית. גלילה רון - פדר - עמית ביקרה בפולין עם משלחות של בני נוער והשתתפה איתם ב"מצעד החיים". לאחר שחיברה רבי - מכר רבים למבוגרים ולבני נוער, היא יורדת לעומק חוויותיהם של הנוסעים לפולין, וכותבת ספר מרגש וסוחף, שאינו מניח לקורא....

49.
50.
הַפַּעַם הָאַבִּיר בִּכְלָל לֹא הִתְגַּלָּה לִי. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְהַסְבִּיר אֵיךְ, אֲבָל פִּתְאוֹם הָיִינוּ בַּמָּטוֹס, בַּדֶּרֶךְ לְבַּנְגְקוֹק וּמִשָּׁם לְלָאוֹס.וְכָכָה, בְּלִי שִׁקּוּי נֶגֶד פְּגִיעָה, בְּלִי תַּרְסִיס הֲגָנָה, בְּלִי שַׁלַּט־מֹחַ, הָיִינוּ בַּדֶּרֶךְ לִמְשִׂימָה מְסֻכֶּנֶת בְּיוֹתֵר.וְעַד לָרֶגַע הָאַחֲרוֹן לֹא יָדַעְנוּ מִי זוֹ הָאִשָּׁה שֶׁהִצְטָרַפְנוּ אֵלֶיהָ. אָז נָסַעְנוּ לְלָאוֹס, וּבַדֶּרֶךְ נָתְנוּ לָנוּ לִקְרוֹא עַל הַחְמֵר־רוּז´. אֲנָשִׁים אַכְזָרִיִּים בְּיוֹתֵר. אֵיךְ אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְסַכֵּל אֶת הַמְּזִמָּה שֶׁלָּהֶם?וּמִי זֹאת הָאִשָּׁה שֶׁכָּל הַזְּמַן מַחְלִיפָה זֶהֻיּוֹת? עָבַרְנוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּלָאוֹס, וּבְחֵלֶק מֵהַזְּמַן לֹא יָדַעְנוּ מָה קוֹרֶה סְבִיבֵנוּ. מִי סִמֵּם אוֹתָנוּ? מִי הָאֲנָשִׁים שֶׁהֶעֱבִירוּ אוֹתָנוּ? הַאִם אֵלֶּה גְּבָרִים אוֹ נָשִׁים? הִגַּעְנוּ לְקַמְבּוֹדְיָה, וְשָׁלְחוּ אוֹתָנוּ לַעֲלוֹת עַל בָּלוֹן פּוֹרֵחַ. לָמָּה לָבַשְׁנוּ מְעִילִים בַּחֹם הַמַּחֲנִיק הַזֶּה? לָמָּה לֹא יָכֹלְנוּ לוֹמַר מִלָּה? מָה יִקְרֶה לָנוּ בְּלִי תַּרְסִיס נֶגֶד פְּגִיעָה?...

51.
רק נפגשנו במערה, אפילו השתדלנו שלא להגיע לזמן אחר. פתאום היו צבעים ואורות, התקרה התחלפה בקירות, והקירות הסתחררו. ואנחנו ילדים של היום, עם מחשב וטלפון נייד, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים. אבל למה המנהל מגלח את שערי? ומה פתאום הוא קוצץ את ציפרוניי?אז פשוט סרחתי ממנו, כמו טיל. "זה ינוש קורצ'ק", סיפרה לי שרון א"כ, "הוא רופא וכאן זה בית היתומים שלו". ובבית היתומים הזה ילדים ניהלו הכל. הם הצביעו על קבלת חניכים חדשים, הם היו שופטים בבית המשפט ששפטו חניכים. כולם היו שווים, והחניכים יכלו להתלונן על כל מי שרצו ועל כל מה שרצו. אני יודע שכעבור זמן קצר, בשואה , כל הילדים האלה נשלחו למחנה השמדה. אני יודע שיאנוש קורצ'א לא רצה להציל את עצמו והלך עם החניכים שלו אבל מה שאני ראיתי היה רק את ממלכת הילדים הקטנה שהוא הקים בבית היתומים בוורשה....

52.
פִּתְאוֹם הוֹפִיעָה מוֹדָעָה עַל תַּחֲרוּת לְיוֹם הַשֶּׁקֶר, כְּלוֹמַר הִתְמוֹדְדוּת מִי שַׁקְרָן טוֹב יוֹתֵר. לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל תּוֹם הִצִּיעַ שֶׁ... נְסַפֵּר אֶת הָאֱמֶת. אֲבָל מִי רָשַׁם אוֹתָנוּ לַתַּחֲרוּת הַזֹּאת? וְלָמָּה אַב־הַבַּיִת מָשַׁךְ לִי בָּאֹזֶן וְסוֹבֵב אוֹתָהּ מַמָּשׁ בְּאַלִּימוּת? וּמָה גִּלִּיתִי כְּשֶׁתּוֹם אָמַר לִי לְהִסְתַּכֵּל בָּאֹזֶן שֶׁלִּי בָּרְאִי? אָז נָסַעְנוּ לְלוֹנְדוֹן. בַּדֶּרֶךְ לִווּ אוֹתָנוּ עַמִּירָם וַעֲמַלְיָה הַמְּעַצְבֶּנֶת, שֶׁכָּל הַזְּמַן צִלְּמָה אוֹתָנוּ. אֲבָל הָאֲנָשִׁים שֶׁמִּסָּבִיב לֹא הִפְסִיקוּ לְהִתְחַלֵּף. נִרְאָה שֶׁכֻּלָּם מִתְחַזִּים, וְשֶׁכֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם. אֲבָל שֶׁל מִי הָיוּ הַקּוֹלוֹת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי? לָמָּה הַמִּתְחַזִּים רָצוּ לַחְטוֹף אֶת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם, בְּנוֹ שֶׁל יוֹרֵשׁ־הָעֶצֶר הַבְּרִיטִי? לְאָן לָקַח אוֹתִי הָאַמְבּוּלַנְס? מִי הָיָה כָּבוּל יַחַד אִתִּי בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז שֶׁבָּרֶכֶב הַמִּסְחָרִי? וּמָה הָיְתָה הַ-תַּקָּלָה? וְהַאִם בֶּאֱמֶת אֶתְבָּאֵס שֶׁלֹּא אוּכַל לְסַפֵּר שֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת הַנָּסִיךְ וִילְיַאם יְפֵה הַתֹּאַר? ...

53.
זכינו בהגרלה בנופש בבולגריה, ומיד חשדתי שהאביר אירגן לי את זה, כי איך אפשר להסביר שמכל האנשים בארץ, דווקא המשפחה של תום ושלי זכתה בהגרלה? הדברים היו יותר ברורים כשקיבלתי מאחת הנוסעות במטוס טלפון נייד ששלח לי הוראות. אבל האם בטוח שהיא שליחה של האביר? אז נסענו לבולגריה, לעיר נופש שעל שפת הים השחור. לא, ההורים שלי לא נסעו להמר שם בקזינו, אבל למכונות ההימורים היה תפקיד חשוב בהרפתקה שלנו. למה היינו צריכים להתחפש? למה הרצפה רועדת בסאונה המפוארת? ומה קורה כשלוחצים על הכפתור ברצפת הסאונה? מה קלטה מצלמת האבטחה? איך קרה ששולחים אותנו למשימה עם תחפושות כל כך לא מוצלחות? ואיך הצלחנו לברוח אחרי שכבלו אותנו באזיקים?...

54.
כמעט אבוד הוא סיפורו של דני אהרוני, נער בן שש־עשרה, שהידרדר לעבריינות ובמשך זמן רב לא הבין שאיבד את חירותו. כמעט אבוד הוא סיפורה של אמו, שבעלה נטש אותה לבדה עם ילד בן שנתיים, והיא גידלה אותו כמיטב יכולתה עד שנשברה וקשרה את חייה בחייו של גבר מפוקפק בשם ז'ק. כמעט אבוד הוא סיפורם של פושעים צעירים החיים בשולי החברה, מתנהגים לפי כללים שלהם ומצייתים לחוקים נוקשים שנקבעו על־ידי מנהיגם. כמעט אבוד הוא סיפור על אהבה יוצאת דופן בין דני לאוסי, נער ונערה מיואשים שנפגשו במסדרון, מול דלת משרדה של קצינת מבחן. דני אהרוני מצטרף לגלריה של טיפוסים, בני משפחות מצוקה, שיצרה הסופרת גלילה רון־פדר. מי שאוהב את ציון כהן וליווה בנאמנות את עירית לוי, ילמד להכיר בספר זה את דני, שהיה כמעט אבוד לגורלו....

55.
56.
הכל התחיל בהתערבות, אם אצליח ללמוד פרטים על הפלמ"ח במהירות. ואני - למדתי בדרך הטובה ביותר האפשרית, פשוט...הייתי שם עם שרון, ויחד ראינו את הדברים במו עינינו. יכול להיות שמנהרת הזמן התבלבלה? יכול להיות שהגענו לתקופה מבולבלת? הגענו לתקופת הפלמ"ח, נכון, אבל - מה הצבא האוסטרלי עושה בארץ? ואם אנחנו בתקופת מלחמת העולם השניה, האם יכול להיות שהנאצים הגיעו לארץ - ישראל?...

57.
בתחילת הדברים היה הבטחון העצמי שלי באדמה. על האהבות שלי ידעתי רק לחלום, והייתי מוכן לעשות הכול כדי לזכות בצל חיוך. כולם ידעו להגיד לי מה צריך ואיך. ככל שנמשך המסע הזה, כן גיליתי בעצמי מקורות עוצמה חדשים. חיי השתנו כליל כאשר לא היתה לי ברירה אלא להחליט, לקחת אחריות ולקבוע את הדרך בעצמי. גם הסביבה והבנות התייחסו אלי בהתאם. פתאום נראיתי שונה, בטוח בעצמי ובדרכי. יום אחד מצאו את אבא מת, בחדר הסגל בבית החולים. רופא מעולה, איש משפחה למופת, מצב גופני מעורר קנאה, פשוט לא מתעורר בבוקר. אבל מאז שיזהר אחי נפל, הוא כבר לא היה מה שהיה. ואז ראיתי אותה, עומדת שם בגשם בהלוויה שלו. לאט לאט התחילו להתחוור דברים. מה אני אומר ``התחילו להתחוור`` הרי ככל שנודעה לי יותר פרטים, כך יותר דברים נשארו מעורפלים. מה היא עשתה לו? לנו?...

58.
תאמינו לי אם אספר לכם שנמאס לנו ממנהרת - הזמן? תאמינו לי אם החלטנו לגלות את הסוד שלה? הרגשנו שהחויות שאנחנו עוברים קשות מדי לילדים כמונו. אבל פעיות של עגל עצרו אותנו. העגל ממש בכה, מגעגועים לאמו שנעלמה. מי גנב את הפרה? לאן היא נלקחה? יצאנו לרדוף אחרי הגנבים, רכובים על סוסים, להחזיר לעגל הבוכה את אמו. הפעם הגענו לימים שאפילו שומרים יהודים לא היו, שהיהודים לא היו חמושים, שהערבים שמרו על ישובי היהודים. הם בחיים לא יאמינו לנו אם נספר להם שיש לנו צבא עברי וחיל - אויר, ושריון וחילים יהודים שמגינים עלינו....

59.
"הַיי, מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן!´´ פָּנִיתִי אֶל הַמִּנְהָרָה כְּאִלּוּ אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים, "מַה קּוֹרֶה? תַּסְכִּימִי לַעֲשׂוֹת לִי טוֹבָה?" אֶת הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת עוֹד לֹא נִסִּינוּ כְּדֵי לַחְזוֹר בַּזְּמַן. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, מְנַסִּים לְבָרֵר מַה קָּרָה בָּאוֹלִימְפְּיָאדָה. לָמָּה מֵרִים הַמִּשְׁקוֹלוֹת הַיִּשְׂרְאֵלִי נִרְצַח בָּאוֹלִימְפְּיָאדָה? הַכֹּל הִתְחִיל בִּשְׁאֵלָה שֶׁהוֹפִיעָה בְּתַשְׁבֵּץ. וְאָז נִסִּינוּ לְבָרֵר מַה קָּרָה. אֲבָל כְּכָל שֶׁהַזְּמַן עָבַר, הַמְּאֹרָעוֹת הָיוּ אֲיֻמִּים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נִסִּינוּ לְהַזְהִיר אֶת חַבְרֵי הַמִּשְׁלַחַת הַיִּשְׂרְאֵלִית. הִתְפַּלַּלְנוּ בַּלֵּב שֶׁלֹּא יִהְיוּ יוֹתֵר נִרְצָחִים. חִכִּינוּ לְכֹחוֹת הַחִלּוּץ. לֹא הֶאֱמַנּוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיַּפְקִירוּ כָּךְ אֶת הַסְּפּוֹרְטָאִים הַיִּשְׂרְאֵלִים. אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה, וּבְפֶתַח הַמַּסּוֹק עָמַד מְחַבֵּל וְהִשְׁלִיךְ עָלֵינוּ רִמּוֹן......

60.
נכנסנו למערה, והנה אנחנו במנהרת זמן. פתאום היינו בזמן אחר. אבל מתי? ואיזו התרגשות גרמנו לאנשים שפגשנו! ואנחנו, ילדים מארץ - ישראל, עם מחשב והכל, כאילו חזרנו בזמן לתקופת בני ישראל במדבר. והנה אנחנו עדים לעליה הגדולה לארץ - ישראל. משפחות משפחות נוטשות הכל, מוכרות את כל רכושן, הורים נפרדים מילדיהם, בעלים מנשותיהם, והם הולכים והולכים - והיעד ירושלים. איזו זכות גדולה היתה לנו!...

61.
אני ילד סקרן עם המון דמיון והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות מש חלק מהן....

62.
63.
גופתה של ראש המחלקה לחקירות שוטרים נמצאת בשירותים של המטה הארצי, כשכדור אחד נעוץ בחזה וכדור אחד בראשה. הנרצחת היתה בעיצומה של חקירת מעשי שחיתות, שבהם היו מעורבים אחדים מניצבי המשטרה, ובבת - אחת הבכירים היו לחשודים. מי שנקרא לעמוד בראש צוות החקירה הוא ניצב - משנה בדימוס עמוס גרנית, שנאלץ לפרוש מהמשטרה ממניעים פוליטיים, בגלל הגילויים החמורים שלו על זיופים במערכת הבחירות לכנסת. נראה שכל המעורבים בוחשים בקדירה ומנדבים לו מידע, אך על עמוס לנפות מתוך כל השקרים והתככים את האמת ולגלות מי הרוצח. אינטרסים אישיים, שאיפות, שנאות ישנות, פרשיות רומנטיות, שחיתויות - במשטרה ובמשרד המשפטים - כל אלה נחשפים תוך כדי התקדמות החקירה. ובכל ההמולה פועל עמוס גרנית כמעט לבדו, חוקר לאיטו, בוחן את סביבתו ואת עצמו. מערכת יחסיו החמה עם בתו המתבגרת, שאותה הוא מגדל לבדו, משפיעה ביטחון על מהלכיו, עד לסיומה המפתיע של החקירה. "רצח בצמרת המשטרה" הוא מותחן מרתק של גלילה רון - פדר - עמית, שמפליאה לנבור בנפשותיהם של גיבוריה ובנפתולי המשטרה. "רצח בצמרת המשטרה" מצטרף אל "יש אישה אחרת", "זייפנו כל כך", "נישואים חורגים" ו"משוחררת לעוף", ספריה למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית, שהיו לרבי - מכר....

64.
הפעם המנהרה באמת הפתיעה. הפעם כאילו היו למנהרה רצונות משלה. הפעם היינו במנהרת - הזמן בכלל בלי להכנס למנהרה! אבל מה יש בסל שאנחנו מעבירים? למי אנחנו מעבירים אותו? מי הם השנים בבגדים האדומים הנמצאים בבית הסוהר בירושלים? למה חבריהם מעבירים להם את הסל הזה? ולמה הם עומדים שם באמצע התא שלהם, ומתחבקים?...

65.
סיפורה של סיון אני לא אהיה במשפחה האומנת הזאת להרבה זמן, זה בטוח. רק עד שאבא יחזור, ואז הוא יקח אותי מכאן. הכל זמני, ואני רק צריכה לחכות קצת, ולהסתגל. כך הגעתי למשפחת דגן, רק כדי להעביר את הזמן. אבל המציאות טפחה על פני שוב ושוב, ולא נתנה לי לשכוח לרגע מאיפה באתי, ולמה אני כאן. ויותר מזה - לרגע לא שכחתי שהכל זמני. איזו ברירה כבר היתה לי? "סיפור של סיון" הוא מה שרציתם לדעת יותר על סדרת הטלוויזיה המצליחה "משפחה וחצי". גלילה רון - פדר - עמית חודרת אל המחשבות והרגשות הכמוסים של גיבורי העלילה, ומביאה את התמונה השלמה בספרי הסדרה: "סיפורו של איציק", "סיפורה של סיון", סיפורה של אור"....

66.
נכנסנו למערה, בכלל לא התכונו, ולפתע היינו בתוך מנהרת - זמן. פתאום היינו בזמן אחר, והאנשים הרגישו מיד שאנחנו לא מדברים כמוהם, לא לבושים כמוהם. ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים . מצאנו במערה יומן שכתוב בעברית. הבנו את המלים, אבל לא הבנו כלום. היומן הזה הוביל אותנו כמו כתב - חידה, תחלה אל חוף הים, שם ספינה מסתורית מאותתת לעבר החוף, ואחר כך אל מאבקם של חברי ניל"י למען הקמת מדינה יהודית בישראל. הם לא ידעו שהצליחו, ואנחנו ידענו. הם נלחמו בתרכים וביהודים שהתנגדו להם, ולא ידעו מה יהיו התוצאות. הם לא ידעו מה יקרה כשהקריבו את חייהם למען מדינה שלא ידעו אם תקום, ולא ידעו גם שאנחנו הילדים של המדינה הזאת....

67.
ביום שלג קר הלכנו אל המערה, מצוידים בטלפון ניד, בכפפות ובמגפיים. בוססנו בשלג ונאבקנו ברוח, ממש חתרנו נגדה, אבל היא הרימה אותנו גבוה גבוה... ולפתע היינו בתוך מטוס. מסביב ישבו אנשים מחוברים לרתמות, ששרו בהתלהבות בעברית. שרון אמרה שאלה צנחנים, ואז הבנו שעומדים להצניח את הארגזים שלנו. ואנחנו בתוכם! וככה הצטרפנו לקבוצה של צנחנים מארץ-ישראל, שיצאו לאירופה בתקופת השואה במטרה לארגן את היהודים במקומות שהנאצים כבשו. ידענו שחנה סנש, הצנחנית הנועזת, תיתפס; ידענו שיענו אותה והיא לא תדבר ותוצא להורג; ידענו שלא נוכל לעזור לה; אבל רצינו כל כך לעודד אותה ולספר לה, שמדינת ישראל תקום בקרוב....

68.
בבוקר יצא יאיר לרוץ בטיילת, ונדקר למוות. ופתאום כל העולם התנפץ. ומה אני אעשה? מה אני יכול לעשות? מה אעשה? אני לא יכול לשבת ולא לעשות כלום? מה אעשה? מה יאיר היה עושה במקומי? אני חייב לנקום! לא ייתכן שנער בן 14 שלא עשה כלום יידקר סתם כך בבוקר. לא ייתכן! לנקום במי? בכל אחד? בכולם? האם ימצאו את הרוצח? מה יעשו לו? האם הנקמה תשיב לי את יאיר? למה נער בן 14 כמוני צריך לפתור את כל הבעיות של העולם? שום דבר כבר לא יהיה כמו שהיה קודם. העולם קרס. על כתפי. בספר ילדי קו התפר מתמודדת גלילה רון-פדר-עמית עם הבעיות המרות והנוקבות ביותר של השלום הישראלי-ערבי. מי הוא הקורבן? מי הוא הפוגע? מה זו נקמה? במי? איפה הגבולות המוסריים כאשר הגבולות הגיאוגרפיים מטושטשים? איך ממשיכים הלאה?...

69.
הַפַּעַם הָאַבִּיר הִתְגַּלָּה אֵלַי בְּאֹפֶן מְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר. הוּא לֹא חָדַר לַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי, אֶלָּא כְּאִלּוּ חָדַר יָשָׁר לַמֹּחַ שֶׁלִּי. אוּלַי זֶה מַסְבִּיר אֵיךְ יָדַעְתִּי לַעֲנוֹת עַל הַשְּׁאֵלוֹת. אֲבָל... אֵיךְ בֶּאֱמֶת יָדַעְתִּי? נָסַעְתִּי לְהִשְׁתַּתֵּף בַּפֶסְטִיבָל בְּאַרְמֶנְיָה, הַפַּעַם בְּלִי תּוֹם. בַּדֶּרֶךְ הִצְטָרְפוּ אֵלַי יוֹסֵף, נַעַר אַרְמֶנִי מִירוּשָׁלַיִם, וּמְלַוֶה שֶׁשְּׁמוֹ אַבִּיר. שְׁמַעְתֶּם אֶת זֶה? אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מִקְרִי? מֵהָרֶגַע שֶׁהִגַּעְתִּי לְאַרְמֶנְיָה – הַכֹּל הִשְׁתַּבֵּשׁ. לָמָּה כֻּלָּם יוֹדְעִים מָה קוֹרֶה, וְרַק אֲנִי לֹא? לָמָּה אֲנִי מַרְגִּישָׁה כָּל הַזְּמַן שֶׁלֹּא מְגַלִּים לִי כְּלוּם? כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בֵּין הַמְּקוֹמוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּאַרְמֶנְיָה, הָיְתָה לִי מְשִׂימָה - הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַחְתִּים אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת בַּחוֹתָם שֶׁל הַפַּטְרִיאַרְךְ. לָמָּה? מִי מְנַסֶּה לְזַיֵּף אֶת הַגִּלְיוֹנוֹת? וְשֶׁל מִי הָיְתָה הַיָּד שֶׁנִּשְׁלְחָה מִתּוֹךְ הַקִּיר וְגָנְבָה מִמֶּנִּי אֶת הַתַּרְמִיל עִם הַגִּלְיוֹנוֹת וְהַחוֹתָם?...

70.
· מה דוחף נער בכיתה ט` להקים כנופיה עבריינית? · מה מביא מחנכת מנוסה להאמין, שאם תלמיד יסולק מבית הספר, ייפתרו הבעיות? · מדוע המנהל מזלזל במורים מסוימים ולועג להם בנוכחות אחרים? · מה דוחף את הנערה המחוזרת ביותר בשכבה, להשפיל תלמידה לא מקובלת? בכיתה ט`2 שוררת אווירה קשה של אלימות. אין בה ``טובים`` ו``רעים``, אך יש בה פוגעים ונפגעים. אולם הפוגעים הם גם הנפגעים, וכך נוצר מעגל סגור, שבו משתלבים תלמידים ומורים, מנהלים ויועצים, מעליבים ונעלבים. איכשהו כולם מסתבכים, ואינם מצליחים לצאת מהמעגל. ``להשתנות`` הוא סיפורה של כיתה בחטיבת הביניים. אחרי תקופה ארוכה של התדרדרות, מצליחה הכיתה לצאת לדרך חדשה. פריצת המעגל אינה קלה, ואינה נעשית במטה קסם, אך היא הכרחית והמציאות מוכיחה שהיא אפשרית. גלילה רון-פדר-עמית, המכירה מקרוב את בעיות בני הנוער, חודרת למעמקים של מניעיהם. היא מתארת, בלי לשפוט, את רגשות העלבון, הכאב, הזעם וההשפלה, הפורצים החוצה בדרך אלימה שאולי היא בעצם זעקה לתקווה....

71.
נכנסנו למערה שלנו, מחשפים זמן אחר. דוקא רצינו להיות בתקופת התנ"ך, במלחמת דוד וגלית. והנה היינו בזמן אחר. בעצם במלחמת דוד וגלית מסוג אחר, מתקופה שאינה תקופת התנ"ך. והנה אנחנו משתתפים בפעולותיה של פלוגת האש של "הידיד" - צ'רלס אורד וינגייט. והנה אנחנו מצטרפים לאנשים אמיצים, שלא רק מגינים, אלא גם יוצאים לפעולות התקפה יזומות. והנה אנחנו בעיצומו של מרדף אחרי רוצחים, בעיצומו של קרב נורא,...

72.
בתיה, חברתו של ציון כהן, מוכרת לקוראים הצעירים מסדרת הספרים ``אל עצמי``. מאז הופיעו הספרים האלה לראשונה ביקשו ילדים רבים להכיר את הדמות הזאת ולהבין מה מסתתר מאחורי התנהגותה הבלתי יציבה. ``חבר ראשון`` - הראשון בסדרת סיפוריה של בתיה - הוא תשובה לכל השאלות שנשאלו במשך שנים. בתיה, הנערה מעכו, שאביה העיוור מגדל אותה לבדו, חושפת כאן את בעיותיה, לבטיה, חלומותיה ובעיקר את רגשות אהבתה לציון, אותה פגשה על חוף הים, כשברח מן הבית. סדרה חדשה של גלילה רון-פדר הנוגעת בעולמם המרתק של ילדים, בני משפחות מצוקה, המתמודדים עם גורלם הקשה ויכולים לו....

73.
זהו סיפורו של זאב ז'בוטינסקי, האיש שהקים תנועה ציונית בשנות ה-20 של המאה ה-20. לתנועה שהקים היה המשך במחתרת האצ"ל ובמפלגות חרות והליכוד. כשתקראו את סיפור חייו המרתק תגלו שנודע גם כסופר, משורר, עיתונאי ומתרגם. הוא נולד באודסה (היום אוקראינה) בשנת 1880 ושמו היה וולדימיר. הספר נפתח כשמלאו לו 6 שנים. הוא ואמו שבים לאודסה לאחר נדודים בין עיירות מרפא כי האב חולה מאוד. האב נפטר והמשפחה נותרת ללא רכוש. באודסה מצפה להם אחיה הבכור והעשיר של האם. אחד מבניו מציע לה לשלוח את בנה ללמוד נגרות ואת בתה ללמוד תפירה. האם, אווה, נפגעת מאוד. ילדיה לא ילמדו מקצועות פחותי ערך, והשכלה היא ערך חשוב בעיניה. היא עוזבת את המקום בכעס, זקופה וגאה. הזקיפות והגאווה של אימו מלווים את וולדימיר כל חייו והיוו עבורו דוגמה ומופת. אווה פתחה עסק קטן ופרנסה בכבוד את ילדיה. וולדימיר התגלה כילד שנון ומוכשר בכתיבה, וכשבגר השתלב בהצלחה בעיתונות הרוסית. בגיל ‎18 יצא ללמוד משפטים באיטליה ובשווייץ, שימש ככתב של עיתונים ידועים, ונודע כעיתונאי מזהיר. בשנת 1903 חל מפנה בחייו. לאחר הטבח ביהודי קישינייב פורץ גל של פוגרומים במזרח אירופה. ז'בוטינסקי השתתף בהגנת יהודי אודסה, נרתם לפעילות ציונית, ונבחר כציר לקונגרס הציוני. מאז הנושא הציוני הופך למרכז חייו. הוא מקים את הגדודים העבריים כדי לעזור לבריטים לכבוש את הארץ מידי הטורקים, ובהמשך מגורש על ידיהם לאירופה. פעילותו הפוליטית נמשכת שם, עד מותו ב-1940. את סיפור חייו מלווה אהבתו ליוהנה, אותה פגש כשהיתה בת 10 והוא בן 15. אחרי שנים ארוכות של ידידות הוא מבקש את ידה ונשאר עמה. ביוגרפיה זו מספרת על ז'בוטינסקי האיש והמנהיג. סיפור חייו שזור באירועים ובדמויות מתולדות הציונות. לדוגמה, מסופר על יוסף טרומפלדור שז'בוטינסקי נעזר בו בהקמת הגדודים העבריים. הרצח של טרומפלדור הכאיב מאוד לז'בוטינסקי, ולכן קרא לתנועת הנוער שהקים "בית"ר - ברית יוסף תרומפלדור", ושילב את שמו של גיבור תל-חי בשם "ביתר", מעוזו האחרון של בר-כוכבא במלחמה ברומאים. ...

74.
להיות בלש צעיר, עסוק ופעלתן - זו היתה שאיפתו של יותם - כיצד הגשים את חלומו? - מה היו האתגרים שנטל על עצמו? - מי היו חבריו? - מה היו קורותיו? על כל אלה - קראו בספר המרתק יותם בלש חוקר....

75.
כמו הוטח אגרוף בפניה, חוטפת יעלי עציון טלטלה אדירה כאשר בעלה משאיר לה הודעה במשיבון. לפתע הכל מקבל זוית ראיה שונה, ממדים אחרים. רמזים מתבלבלים, חשדות רודפים, ושום דבר כבר לא נראה תמים כשהיה. פתאום, בגיל 45, מאבדת יעלי את בטחונה בעצמה ובבעלה. עתה היא רואה בעיניים אחרות גם את חבריה הקרובים מהילדות ומהתנועה, ומגלה בכאב עד כמה התרוקנו נישואיה מאהבה ומהתלהבות ומה רבים החללים בנישואיה ההולכים ונפרמים. יש סוד בחייו של בעלה, ובחשד כבד מנסה יעלי לפענחו. לשם כך עליה לבחון מחדש את יחסיה עם ילדיה, עם אביה המת, עם אמה שזכתה לפריחה מחודשת לאחר התאלמנותה, ובעיקר עם עצמה. גלילה רון - פדר - עמית שולחת דרך עיניה של גיבורת הספר מבט נוקב ורגיש אל דור הביניים הישראלי של ימינו, אל מערכות היחסים העדינות והסבוכות השזורות זו בזו ובמיוחד אל החברה הישראלית. "יש אישה אחרת" הוא רומן בוגר, מרתק, קולח ומפתיע, ומעורר מחשבות על עצמנו ועל החברה שבה אנו חיים....

76.
מה הבן אדם צריך יותר? אבא גזעי, שוחר בריאות, שמתכנן טיול אופנועים איתי באירופה בקיץ. אמא מדליקה, צעירה ברוחה ומצליחה, שתמיד תומכת ומעודדת. ואני - שאף פעם לא חסרו לי חברים, ושהעניינים עם איילה הולכים ומשתפרים, ויש כבר כמה נקודות אור. ואז, פתאום באמצע גיל ההתבגרות שלי, עובר על אבא שלי משבר. על אבא שלי! פתאום, מה שיש לו זה לא מספיק, ולא עמוק, ולא חשוב. פתאום, מה שמעניין אותו זה עולמנו הפנימי, הרוחני, השורשים שלו. פתאום חשוב לו להפריד חלב מבשר, לשמור שבת, לקיים מצוות, ואמא הולכת אחריו ועוברת לחצאיות ארוכות, ככה פתאום -באמצע גיל ההתבגרות שלי. אני כבר לא מרכז עולמם. האם הם מוכנים לוותר עלי למען עצמם? גלילה רון-פדר-עמית מספרת את סיפורו של נער, שהוריו החליטו לחזור בתשובה - בלי לשאול אותו. היא משכילה לתאר, בלא לשפוט, את כאבו ואת זעמו של נער שנקרע בין הוריו ובין אורח חייו המוכר. מי יוותר? האם אפשר לוותר? האם יש דרך ביניים שאפשר לחיות איתה, ועם זאת לקיים את מה שאתה מאמין בו? פתאום באמצע גיל ההתבגרות הוא סיפורו של נער שיכול להיות כל אחד מאתנו, נער שלא הוא המכתיב את סביבתו, נער שהמוכר לו הולך ומתמסמס, ומשאיר אותו ריק ומנוכר וכואב. מאוד כואב....

77.
זחלנו וזחלנו וזחלנו, ולמנהרה כאלו לא היה סוף. ואז שמענו קולות והבנו שיש עוד אנשים במנהרה. עוד אנשים במנהרת - הזמן שלנו? מי הם? האם סוד המנהרה התגלה? אחר כך הבנו שיש בכלל שתי מנהרות, שהאנשים חפרו אותן מטר אחרי מטר בידיהם. ואז התברר שאנחנו בעצומה של בריחה מבית - כלא. למה אנחנו בבית - כלא? למה הבורחים מתפלאים שאנחנו לבנים? איפה אנחנו? לוחמי המחתרות גרשו לאפריקה, אבל לא זה מה שישבור אותם. הם החליטו שאפשר לברוח מכל מקום, שחובה לברוח, כדי לחזור לארץ ולהמשיך במלחמה למען מדינה יהודית. אנחנו הצטרפנו אליהם, וכל כך רצינו שיצליחו....

78.
מיהו המשופם מבית הקפה? לאן נוסעת המשאית עם החולצות? ואיך מוצאים את כוכב הצפון? עוד הרפתקה של חבורת כסח!...

79.
סיפורו של יהושע כהן. "שמי ירון" הציג הנער את עצמו "ואני יודע עליך המון פרטים שאספתי מעתונים ומספרים לצורך עבודה שלי לבית הספר על נושא לח"י, אבל השאלה הראשונה שאני חייב לשאול אותך היא דוקא בקשר לתקופה יותר מאוחרת. כולם יודעים שהיית קרוה מאוד לבן גוריון, אולם הוא בעבר רדף אותך. איך אתה יכול להסביר את זה? והשאלה השניה נוגעת לתקופת הלח"י. מה נתן לך את הכוח להמשיך בתקופת הפרדסים, כשכולם קמו לתפוס אותך חי או מת. למה לא הסגרת את עצמך?" "לשאלה הראשונה התשובה ארוכה ועלינו לשוחח. לשאלה השניה התשובה קצרה: את הכוח נתנו לי נחה והיכולת לשיר. כל זמן שעם או תנועה ימשיכו לאהוב לשיר, שום דבר לא ישבור אותם. הבנת?" הימים היו ימי ראשית מלחמת העולם השניה. ההגנה והאצ"ל, הלוחמים בבריטים השולטים בארץ, מכריזים על שביתת נשק ומתגייסים לסייע לצבא הבריטי הלוחם בנאצים. קבוצת אנשים פורשת מהאצ"ל ומקימה את ארגון הלח"י. לדעתם אסור להפסיק את המלחמה בבריטים, אלא אם כן יבטיחו להקים מדינה יהודית אחרי המלחמה. בין אנשים האלה, שנרדפו הן על ידי הבריטים והן על ידי מוסדות הישוב ובראשם בן גוריון, היו יהושע ונחמה כהן. שנים אחר כך היו לחלוצים בנגב השומם, ובקיבוצם שדה - בוקר נפגשו עם דויד בן גוריון והיו לזוג החברים האישיים המקורבים לו ביותר. יהושע כהן נולד בתל - אביב בשנת 1922 ונפטר ב - 1987 בקבוץ שדה בוקר. נחמה נפטרה שנה קודם לכן. בית ספר שדה במדרשת שדה בוקר קרוי על שם נחמה ויהושע כהן. "ראשונים בארץ" סדרה ייחודית של ספרים לנוער, שעלילת מתרחשת בארץ ישראל. הספרים מביאים לקוראים הצעירים את ספוריהם האישיים והמרתקים של אנשי מופת, חולמים ומגשימים, שפעלו ויצרו למען הכלל. "יד בן צבי", מכון מדעי - מחקרי העוסק בתולדות ארץ ישראל ויישובה, "עם עובד", הוצאת ספרים המתמחה בספרות יפה למבוגרים ולנוער, ומיטב הסופרים והחוקרים בארץ - חברו יחד להוצאת סדרת איכות המשקפת את פניו השונים של המפעל הציוני....

80.
81.
הַכֹּל הִתְחִיל מִסֶּרֶט טֶלֶוִיזְיָה עַל מִכְרוֹת הַזָּהָב בְּסִיבִּיר. אֲנִי מְשֻׁכְנַעַת שֶׁרָאִיתִי אֶת אַחַד הָעוֹבְדִים שָׁם מַעֲלִים אֶת גּוּשֵׁי הַזָּהָב שֶׁמָּצָא. אֲבָל רֶגַע... מִי זֶה שָׁם עַל הַדַּחְפּוֹר? וְאֵיךְ זֶה שֶׁמַּכְשִׁיר הַטֶלֶוִיזְיָה הֶעֱבִיר אֵלַי אֶת הַצִּיּוּד לַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית? אָז נָסַעְנוּ לְסִיבִּיר, וּלְיֶתֶר דִּיּוּק לָרַכֶּבֶת הַטְרַנְס־סִיבִּירִית שֶׁחוֹצָה אֶת סִיבִּיר מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב. הָאֲנָשִׁים שֶׁעָקְבוּ אַחֲרֵינוּ הֶחְלִיפוּ דְּמֻיּוֹת בָּזוֹ אַחַר זוֹ, מַצְלֵמוֹת עָקְבוּ אַחֲרֵי כָּל תְּנוּעָה שֶׁלָּנוּ, שְׁלָדִים נִמְצְאוּ בַּמִּזְוָדוֹת שֶׁלָּנוּ, וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל: הָאַבִּיר נֶחְטַף, וְאִם לֹא נְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה יַהַרְגוּ אוֹתוֹ! הָיִיתִי חַיֶּבֶת שֶׁיַּסְבִּירוּ לִי, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהָבִין מָה קוֹרֶה וּמִי נֶגֶד מִי. אֲבָל הָעִנְיָנִים רַק הָלְכוּ וְהִסְתַּבְּכוּ, הָיוּ מִרְדָּפִים וְהָיוּ יְרִיּוֹת (אֲנִי יָרִיתִי!), וְהַקֶּשֶׁר עִם הָאַבִּיר מַמָּשׁ לֹא בָּרוּר... וּמְסֻכָּן לוֹ וְלָנוּ. ...

82.
המעבר לגליל המערבי מחולל תפנית בחייו של ארי קציר. בגיל 17, ובהשפעת הנוף והמרחבים, הוא מרגיש חזק ובוגר ללכת בדרך אחרת. גם אם זו אינה עונה על הציפיות של אמו ושל דרישות החברה. במקום להשתלב בחברת בני גילו, ארי בוחר לעבוד במפעל ולהיות שותף בייצורו של רובוט ישראלי חדש. במקום להיענות לחיזוריה של הנערה המקובלת, הוא בוחר בזו שגם היא נחושה להגשים את עצמה בדרך פרטית משלה. וכאשר המפעל נקלע למשבר, בגלל פרשה מיסתורית של ריגול תעשייתי, ארי חש כי למרות גילו הצעיר יש לו אחריות, והוא אינו שוקט עד שהתעלומה מפוענחת והאשמים נדרשים לתת את הדין. ד.נ. גליל מערבי הוא סיפור מתח. זהו סיפור התבגרותם ואהבתם של נער ונערה, שבגלל שונותם ועצמאותם נאלצים לנהל מאבק עיקש נגד הדעות הקדומות המושרשות בסביבתם, עד שהם מוכיחים את צדקת דרכם....

83.
84.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

85.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

86.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

87.
עשרה עיקרים קבעתי לי כביטוי לעצמאותי: מה לעשות, מה לא לעשות, ועד מתי לבצע את כל מה שהחלטתי. העיקר העשירי היה עגיל באוזן. כשהחלטתי על כך, לא היה לי הסבר למה דווקא עגיל באוזן. היום אני יודע שזה היה ביטוי חיצוני לכל השינויים הפנימיים. ובין הריבים עם ההורים והממסד על העגיל באוזן, למדתי גם להבחין בהתייחסות של האחרים אלי, ולמדתי שאני עדיין קשור בעבותות של אהבה. אז הספר עגיל באוזן יכול להיות חיפוש אחרי האהבה, ואולי בעצם חיפוש אחרי האני האמיתי שלי....

88.
ג`ונתן - נכנס לשגעון במוחו של אדם שבמקרה הוא אבא שלי, לנסוע לשנה לישראל. אבל לאדם הזה יש משפחה! והבן? - בדיוק באותה שנה הגיע בניו-יורק להישגים מדהימים בהוקי ובלימודים, והצליח לצאת עם סינדי, המעודדת הכי יפה של הנבחרת. אז איפה הצדק, אני רוצה לדעת? למה אושרו של האדם הזה חשוב יותר מאושרי שלי ומהתפתחותי התקינה? מדוע עלי להקריב עצמי למענו ולמען הישגיו? החלטתי שאני חוזר, בתוך שבוע. אפילו את המזוודות לא פירקתי! יוסי רימון - אחרי האימון, ולפני שהספקתי להיכנס למקלחת, תפס אותי משה אזולאי - שהחליט לפני שנים שאני אהיה שוער נבחרת ישראל - ושאל אותי אם אני רואה את האמריקאי ההוא. ``אני רוצה שתלך לדבר איתו``. אמר לי, לא רציתי, על מה יש לי לדבר איתו בכלל? ואחר כך המשה הזה אומר לי: ``אני רוצה שתאמן אותו``. מה אני, עזרה סוציאלית? לא מספיק שכל הדאגות נפלו עלי אחרי שאבא נפטר? והבעיות במתמטיקה? ועכשיו - כשגם צריך לשמור על דנה? דנה - תרצה, הבמאית של קבוצת התאטרון הקהילתי שלנו, חשבה שיש לי סיכויים רבים, והיא מאמינה גדולה בתחושות. מבחינה מסוימת, תרצה היא תחליף לאמא שלי. אני לא אומרת שאמא לא בסדר, היא אישה טובה, ואוהבת ודואגת והכול, אבל הראש שלה קצת מיושן. תרצה, עודדה אותי לכל הדרך. דחפה אותי - אפשר לומר, והתחושות שלה, עכשיו אני כבר יכולה להודות, הוכיחו את עצמן שוב. וזה עוד לפני שהפרחים הגיעו......

89.
כאשר החלה גלילה רון-פדר-עמית ללכת בעקבות פוזה - הוא חיים פוזננסקי - נראה לה שמסלול חייו בלתי נמנע. כאשר שאלה אודותיו את פקודיו בפלמ``ח, חלקם גיבורים רבי-תהילה בעצמם, ניצת משהו בעיניהם, והם סיפרו לה כי הוא שימש להם מופת והשראה כל חייהם, וכי ממנו למדו מסירות, הקרבה ותעוזה מהן; כאשר ביקשה לדעת איך נראה פוזה, נעו התיאורים בין שרירי פנתר, צעדים הנוגעים-לא-נוגעים באדמה, לבין דויד המלך ועלם-רב-תלתלים. גלילה רון-פדר-עמית הולכת בעקבות פוזה מאז קרבות הרחוב שניהל כילד, דרך ההכשרה ובעקבות הצאן, פוגשת אותו כמפקד בפלמ``ח המקריב את חייו האישיים, שחייליו הלכו אחריו בעיניים עצומות, רואים בו אות, סמל ומשיב כבוד הפלמ``ח. היא נפרדת ממנו בקרב על הדרך לירושלים, בשיפולי ההר, הקרב שכל חייו כמו הובילו אליו. הספר ``פוזה - סיפורו של חיים פוזננסקי`` מצטרף לסדרת הסיפורים הביוגרפיים לנוער, פרי עטה של גלילה רון-פדר-עמית, ונושאם אישים מתולדות עם ישראל: ``שאול - סיפורו של שאול המלך``, ``המורד - סיפורו של אברהם-יאיר-שטרן``, ``הנער מנהלל - סיפורו של משה דיין``, ``אהבה בפרדסים - סיפורם של נחמה ויהושע כהן``, ``ה`שומרת` הניפה `סמרטוט` עברי - סיפורו של וניה הדרי``, ``באור ובסתר - סיפורו של זאב ז`בוטינסקי``....

90.
אמא של תרמילאי מסמן פרק חדש, מרגש ומפתיע, בכתיבתה למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית. יכולת ההזדהות המופלאה שלה, המוכרת לנו היטב מספריה הקודמים, הופכת בספר זה למשחק זהויות מסוכן, ומי שעומדת במרכזו היא במידה רבה בת דמותה של הסופרת עצמה. הכירו את רונה יוגב - ענבר, סופרת לבני הנעורים במקצועה, המחפשת דרך להיחלץ ממשבצת 'המומחית לבני הנוער', משבצת 'האמא המודאגת אך הליברלית', או 'מחנכת - הדור המבינה ללב תלמידיה', וליהנות מהזכויות השמורות לכאורה רק לצעירים - הזכות לחפש את עצמה, להסיר מסכות, להתנער ממחויבויות, לעוף לעולמות אחרים, למצוא אהבה חדשה. כשהספר נפתח היא עדיין תקועה. תקועה בכתיבה, תקועה בחיים, תקועה בתוך עצמה. רגשותיה כלפי בעלה - לשעבר, שנטש אותה למען אישה צעירה יותר, עדיין סוערים. ילדיה טוענים - בצדק, אולי - שעליה למצוא לעצמה חיים משלה, ולהפסיק לחיות דרכם. חיי האהבה שלה שרויים בתרדמת, והיא לא מאמינה בכוחה להתעורר. הכול מתערבל ומקצין כאשר בנה הבכור נוסע להודו לזמן בלתי מוגבל. רונה לא מחמיצה את ההזדמנות, וצוללת אל תוך התקף חרדה מתמשך. ואז, כשמצוקתה מגיעה לשיאה, והיא נקלעת אל תוך מערכת יחסים רומנטית לא רצויה וחסרת סיכוי, היא נענית לפתע להצעה לצאת לטיול למזרח. לא להודו, בעקבות בנה, אלא לוייטנאם. שם, עם תרמיל על הגב, הרחק מילדיה, היא מגלה מחדש את האופטימיות שאבדה לה, וחייה - ובעקבותיהם חיי האהבה שלה - מתחילים מחדש. אמא של תרמילאי מצטרף ל"רצח בצמרת המשטרה", "יש אישה אחרת", "זייפנו כל כך", "נישואים חורגים", ו"משוחררת לעוף", ספריה למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית, שהיו לרבי - מכר....

91.
92.
בנובמבר 1947 קיבל עודד משימה - למלא מחברת בקורותיו. עודד ראה בכך עול, והתחיל לכתוב במחברת מתוך חובה. יומן מלחמה פרטי הוא יומנו של עודד, שנכתב בימים הגדולים של מלחמת המחתרות, יציאת הבריטים מירושלים, הקמת המדינה ומלחמת השחרור. לאט לאט הפכה המחברת ליומן פרטי, המתאר את חייו של ילד ירושלמי בימי המאבק על מדינת ישראל. החיים הפרטיים מתחברים לאירועים הלאומיים, ואי אפשר כבר להפריד ביניהם. היומן הפרטי הופך להיות יומן המלחמה, והכתיבה בו - להנצחה אישית ולאומית: גירוש הבריטים, מלחמת המחתרות, אהבה ראשונה, המלחמה על שכונות העיר והפציעה האישית - כולם שזורים בסיפור אחד מרתק. יומן מלחמה פרטי הוא סיפור פרטי וגם הסיפור של ירושלים בימים של מצור, כאב ואובדן, השזורים בשמחה על העצמאות והקמת המדינה....

93.
סיפורו של איציק ארבע משפחות אומנות כבר עברתי, וחשבתי שבמה כבראפשר להפתיע אותי? אני מכיר את כל המצבים, וההעדפות, והמבטים, והספקות. אני מכיר את הטריקים ואת השטיקים, את זה שמבטיחים משהו ומקיימים משהו אחר לגמרי, אם בכלל. אני מכיר את הניצול ואת ההתנהגות, ואת הכוונות שמסתתרות מאחוריהם. וכך הגעתי למשפחת דגן. בלי הרבה ציפיות, למען האמת. ובכל זאת הופתעתי. "סיפורו של איציק" הוא מה שרציתם לדעת יותר על סדרת הטלוויזיה המצליחה "משפחה וחצי". גלילה - רון - פדר - עמית חודרת אל המחשבות והרגשות הכמוסים של גיבורי העלילה, ומביאה את התמונה השלמה בספרי הסדרה: "סיפורו של איציק" "סיפורה של סיוון" "סיפורה של אור"...

94.
95.
נכנסנו למערה, רק כדי לבדוק אם רשומות בה כתובות שקודם לא הבחנו בהן, ולפתע היינו בתקופה אחרת. רגע, כאילו היינו כבר בתקופה הזאת, אבל הכל שונה כל כך... ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו פתאום באירועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היינו בתקופת ההעפלה, אבל איפה הים? ואיך הפכנו להיות מואיז ואלגרה? ולמה הילדים שאתנו מדברים בערבית? וממי בכלל ברחנו? ולמה? ואיך הגענו לרמת - הגולן? היה לילה חשוך מאוד, ואנחנו ניסינו לחצות את הגבול, ולא ידענו באנו לעזור למעפילים או שאנחנו עצמנו המעפילים? ולמה הקבוץ שהגענו אליו בכלל לא היה קיבוץ? האם יכול להיות ששכחו אותנו מעבר לגבול?...

96.
דורון החליט להגיע למנהרת הזמן שלנו בכחות עצמו.הוא הגיע מציד במחשב נשא שמתחבר לטלפון ניד, והתחיל להזיז שיחים ולחפש את פתח המרעה. ומנהרת הזמן דווקא שיתפה איתו פעולה. הגענו למדבר והכל מסביבנו היה שממה. שירת מכונית ומשאית עברה בה ובמכונית השחורה ישב איש עם שער לבן, אחר כך למדנו שכנו אותו " הזקן" .מי היה האיש הזה? מה הוא חפש בנגב? לאיזה ארוע הגענו ? בהרפתקה הזאת למדנו מה זאת דוגמה אישית . איך ראש ממשלה עובר לגור בצריף במדבר , כדי לעודד היתישבות בנגב. חברה , אתם יכולים לתאר לעצמכם שהיום ראש ממשלה יגור בצריף? או שיעבד בדיר , בזריעה או האיסוף זבל?...

97.
"אנחנו עומדים לצאת למשימה חשובה," אמרתי בטון רציני ביותר, "אני חושב שאנחנו עומדים לפענח את...שוד השוקולד הגדול." "שוד?" יפעת צחקה, "אמרת שבסך הכל הן סחבו שלוש חפיסות." אף אחד לא רצה להאמין לי. הרגשתי את זה היטב. החברים שלי אוהבים לצאת להרפתקאות, אבל מעקב אחרי שתי נשים קשישות - לא נראה להם כמו הרפתקה. יכולתי כמובן לתת להם פקודה לצאת אתי למבצע העיקוב. אני הרי המפקד, ומי ששייך לחבורה שלי - חייב לציית לי. אבל אני לא אוהב להכריח. אני מעדיף להוכיח. "אתם יודעים מה?" אמרתי, "אני לא צריך אתכם. למשימה הזאת אני יוצא לבד."...

98.
חשבנו להכתיב למנהרת-הזמן מפגש עם חברים ותיקים. חשבנו שנוכל לצאת אתם יחד להרפתקה. אבל המנהרה הפתיעה שוב...הגענו אל ביתו של ז`בוטינסקי, וראינו שם את המחסן שבו שמרו המגנים של ירושלים על נשקם. לא תאמינו, אני מבטיח לכם. ז`בוטינסקי היה מפקד ה`הגנה` בירושלים, ובעיר העתיקה השתוללו הפורעים, פגעו ביהודים ובזזו את בתיהם. והבריטים חסמו את הדרך בפני המגנים היהודים ואסרו אותם....

99.
הפעם נכנסנו למערה, כי היה לנו רעיון מדליק איך להתמצא בה, לא חשבנו שמנהרת - הזמן תנצל את ההזדמנות, ושוב תחזיר אותנו בזמן. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, פתאום היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. יחד עם לוחמי המחתרת, עם דלי דבק ומברשת כרוזים, הסתובבנו בלילה והדבקנו כרוזים נגד הבריטים. בכרוז נכתב, כי הבריטים דנו לוחם עברי שנתפס לעונש מלקות. "אנו מזהירים את ממשלת הדכוי," נכתב בו, "מפני הוצאה לפועל של עונש משפיל זה. אם הוא יוצא לפעל, יוטל אותו ענש על קציני הצבא הבריטי. כל אחד מהם יהיה עלול ללקות 18 מלקות." וכעבור כמה לילות (אני לא יודע בדיוק מה קרה לנו בינתים) נסענו ברחובות, וחפשנו קצינים בריטים. אנחנו לא נעבור בשקט על השפלה שכזאת! על כל השפלה - נשפיל כפליים....

100.
אפילו לא נכנסתי למערה, רק שלחתי את שרון לבדוק מה קורה בה. ואז היינו שנינו בתוך מנהרת הזמן. פתאום התחברו ביחד הצימר בגליל, החלום המוזר שחלמתי, וגל אבק גדול שנשא אותי ואת שרון, והפגיש אותנו בהרים מול צפת. ואנחנו, ילדים של היום, עם טלפון סלולרי, מחשב והכל, היינו בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. היה מאוחר מאוד בלילה. היינו צריכים להגיע ברגל לצפת. אם לא נגיע לפני עלות השחר, העיר תיפול לידי הערבים. מרחוק האירו את השמים הפגזים שנפלו על צפת, הלכנו והלכנו והלכנו, הדרך היתה קשה יותר ויותר, ולא ידעתי אם נוכל להמשיך ללכת. הלוחמים היו מותשים ורעבים, וצפת הלכה והתקרבה. ובבית הכנסת של צפת, בשבת, עמדו הלוחמים והתחבקו עם התושבים הדתיים, ומפקד הפלמ"ח לחץ ידיים עם מפקד האצ"ל, ושרון ואני עמדנו והתרגשנו נורא....

101.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

102.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

103.
מי הוא בלש מבוקש? בלש מבוקש הוא בלש שאנשים פונים אליו אחרי ששמעו על הצלחותיו. האם יתכן שמבוגרים ישכרו ילד לעזור להם? עובדה! דבורה שולץ שכרה את יותם. האם הצליח יותם לפענח את תעלומת הגנבות מחנות המכולת? האם תפס את הגנבים? מי שקרא את הספרים "יותם בלש פרטי" ו"יותם בלש חוקר" ישמח בודאי ללוות את הגבורים המוכרים גם במשימתם הבאה....

104.
אחרי שאבא התחתן עם אריאלה חברתו, קיבלתי ממנו מתנה מדהימה - מצלמת וידאו. ניגשתי ליצור סרט על חיי, ובעיקר על סיפור האהבה שלי עם מיכל אלמוג. ואז ראיתי איך מצלמה יכולה לשנות את היחס של כולם: כל הבנות רצו להיות מיכל, אפילו שבחיים הן לא מגיעות לקרסוליים שלה, והיו מוכנות לעשות הכול למען התפקיד. כל הבנים רצו להשתתף, ופתאום כולם התחילו לחלק עצות, ותפקידים ורעיונות. ואז נדלק במוחי הרעיון של מצלמה נסתרת. רק שבמצלמה נסתרת אף פעם לא מקבלים את מה שמתכננים מראש. ספרים נוספים בסדרת יומנו של ניר שרוני מאת גלילה רון-פדר: · סודי ביותר · אח וחצי · מאבק אבוד · דף חדש · משבר משפחתי · אני אוהב אותך מיכל · פרידה...

105.
הפעם הגענו למנהרת הזמן בתחפושות, בדרכנו אל שושן הבירה. אבל למה המנהרה סוגרת את הפה שלה ולא נותנת לנו להכנס?. ואיך הצלחנו בכל זאת להגיע לעבר? והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב, טלפון סלולרי והכל, היינו לפתע חלק מתוך מגילת אסתר שמופיעה בתנ"ך. היו הרבה מעלות ומורדות במגילה שלנו. היינו בנשף בהרמון הנשים ואני הייתי בבית האסורים. הייתי עוזרו של הסריס שומר הפילגשים, ושוב הייתי בבית האסורים. קראו לי אפילו ויזתא. זרש, אשתו של המן הרשע, אפילו הוסיפה לציור של עץ התלייה שני ענפים, שהיו מיועדים לי ולשרון. אבל אני הכרתי את המגילה, וידעתי למי התכוון המלך כששאל את המן "מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו?" ומי יתלה בסופו של דבר על עץ גבוה. ...

106.
שרון ואני שקענו בבוץ. תחילה הרגלים, וכבר הברכים, והמותנים. לא הצלחנו להאחז בכלום. האם היתה רעידת - אדמה? האם המנהרה שלנו נהרסה? הייתי בין קני - סוף, ירח גדול השתקף במים, ושרון נעלמה לי. פיצוץ גדול החריד את הדממה, והגשר קרס. למה הרסו את הגשר? מי הרס את הגשר? איזה גשר הרסו? ולאן מובילים אותי קשור באלנקה? ושרון, איפה שרון? האם היא לא טבעה? כשנזכרתי בפעולה של ליל - הגשרים, רק אני ידעתי מה היו התוצאות שלה. כשנסיתי לספר למפקד, הוא חשב שאני קוקו. אני כבר רגיל לזה. .....

107.
מִי אֵלֶּה הַיְּלָדִים שֶׁהִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ? הַאִם הֵם גִּלּוּ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? לָמָּה הֵם לְבוּשִׁים כָּךְ? הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁדֶּרֶךְ מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אֶפְשָׁר גַּם לְהַגִּיעַ מֵהֶעָבָר אֶל הַהֹוֶה? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, בְּדַרְכֵּנוּ לְהַפְגִּין נֶגֶד... נֶגֶד מָה, בְּעֶצֶם? נִדְחַפְתִּי בֵּין הָאֲנָשִׁים. מִישֶׁהוּ נָשָׂא נְאוּם, אֲבָל בִּגְלַל הֶהָמוֹן לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. “מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד!" הַנּוֹאֵם קָרָא, “מִיסְטֶר מֶקְדוֹנַלְד! מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה בְּמֶרְכַּז יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁבּוֹ אֲנַחְנוּ מִתְכַּנְּסִים עַכְשָׁיו, אֲנַחְנוּ מוֹדִיעִים לְךָ שֶׁנִּלָּחֵם בְּתָכְנִיתְךָ עַד חוֹרְמָה!" “בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד!" כַּמָּה צְעִירִים שֶׁעָמְדוּ לְפָנַי הִתְחִילוּ לִקְרוֹא בְּזַעַם, “בּוּז לְמֶקְדוֹנַלְד! אַנְגְּלִיָה הַחוּצָה! בּוּז לַסֵּפֶר הַלָּבָן!!!" אוּף! אֵיזֶה עֲצַבִּים! מִי זֶה הַמֶקְדוֹנַלְד הַזֶּה? אֵיךְ זֶה שֶׁבְּכָל פַּעַם כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים אֶת שְׁמוֹ, אֲנִי חוֹשֵׁב עַל הַמְבּוּרְגֶר וְצִ´יפְּס שֶׁל ‘מֶקְדוֹנַלְדְ´ס´ וְנִהְיֶה רָעֵב?...

108.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

109.
110.
ביום-השואה הלכנו לשמוע הרצאה של נצול יהודי. אחר כך הגענו אל ביתו, כדי לשמוע יותר פרטים. לא נכנסנו למנהרת-הזמן, ואפילו לא הגענו אליה. אבל למנהרת יש דרכים משלה: בתי היהודים בערו מאחורנו, ואנחנו היינו בבית-הכנסת עם יהודים שהשפלו יותר ויותר. לא תארנו לעצמנו שאפשר להשפיל אנשים כל כך. ספרי תורה נזרקו מהחלונות, והיהודים עמדו בבית-הכנסת והכרחו לשיר את ההמנון הנאצי. המדרכה שעליה רצנו היתה זרועה זכוכיות. חלונות ראוה של חניות נפצו ורססו בכתובות: "יהודים החוצה!" או "חזיר יהודי!". הפעם זה היה מסע שהתחיל רע והסתים אים ונורא. כל כך רציתי לחזור הביתה, לישראל שלנו, למדינה שלנו. לא להיות משפלים כל כך לעולם....

111.
אביה העיוור של בתיה מאושפז בבית חולים, חסר הכרה. כיוון שלשכת הסעד אינה מתירה לנערה בת 14 לגור לבדה בצריף על הים - עוברת בתיה לגור בביתו של דורון - בוילה של משפחת הירש. אבל בתיה יודעת שזה רק פתרון זמני. בעיקר מעיקה עליה ההרגשה שהיא צריכה להיות אסירת תודה. הבית אינו ביתה, וכל אחד מעיר משהו על מצבה ועל נדיבות הלב של משפחת הירש. בתיה רוצה פתרון קבוע, כמו שציון כהן מצא פתרון בירושלים. בינתיים עליה להתמודד בחברה שהיא לא מכירה, עם כלים זרים לה, תלושה מכאן ומכאן....

112.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

113.
איך יכולה מפלצת לחיות בים המוות? לאן נעלם גרם המדרגות למרתף המלון? מדוע התחיל שאול ``לרקוד עם זאבים``? `כסח` לא נרתעת משום מפלצת!...

114.
״הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!״ גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודווקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

115.
נכנסנו למערה, רק כדי לא לגלות את הסוד של מנהרת - הזמן, אחרי שעידו הזמין את עצמו לשם. עידו חיטט בארגז שלנו, והוציא ממנו את כל הדברים. רגע, רגע, מה הוא בדיוק הוציא? ואנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל היינו פתאום בארועים שחשבנו שרק קוראים עליהם בספרים. כל - כך הרבה שאלות שאלנו את עצמנו הפעם: בשביל מה צריך זכוכית - מגדלת, גדלים ומשפקים? למה תלו חולצה צבעונית בין הסדינים הלבנים? מה נשלחנו לעשות? האם עידו הגיע אלינו במנהרת - הזמן? האם יכול להיות שהוא הגיע מן העתיד? לאן הגענו בכלל? ומה בדיוק עושים בני הזוג שמתחבקים על החולות? מה קרה לעידו על הסוס המשתולל? מה זה חי"ש? לקראת מה מתאמנים בחולות? ומה זה חוסמסה?...

116.
נישואים חורגים פתאום קמה אישה ומחליטה שעדיין לא מאוחר מדי לשנות את חייה ולהתחיל להיות מאושרת. נישואיה הראשונים של ריבי, יועצת לזוגות נשואים, נראים לה כאוסף של טעויות, בעוד בעלה שקוע בעצמו ובעבודתו ולאט לאט חדל להיות השותף בעול אחזקת הבית וגידול הילדים. הגבר שמציע לה לפתוח איתו טת "פרק ב'" הוא רופא ילדים מצליח, מאהב נפלא, איש רגיש, מקשיב ומבין ואב מסור לבתו המתבגרת, שאותה הוא מגדל לבדו. מהר מאוד הוא כובש את ליבם של שני בניה, מרשים את הוריה וידידיה, ומשתלב בחייה. הסיכוי לתקן את הטעויות שנעשו בעבר נראה בבטיח ומלהיב. בחינה זהירה של הסכנות האורבות מוליכה למסקנה שהן אכן קיימות, אך "ביחד ניתן להתגבר על הכול". האומנם? מה מביא גבר ואישה מסודרים, עצמאיים ומצליחים, לינשא שוב ולשעבד למטרה זו גם את ילדיהם? האם יועצת לזוגות נשואים תדע להפנים את הניסיון שצברה בעבודתה, ולהשתמש בו בחייה שלה? גלילה רון - פדר - עמית, ששני ספריה הקודמים למבוגרים "יש אישה אחרת" (זכה הפרס "ספר הזהב") ו "זייפנו כל כך" היו לרבי מכר, בוחנת בספר זה את מהותו של מוסד הנישואים. נישואים חורגים כתוב בסגנון רהוט וקולח, בחדות נוקבת ובלתי סלחנית ועם זאת ברגישות של מי שיודעת להתבונן בחיים, לכאוב ולשמוח איתם....

117.
זייפנו כל כך גוני בר,סופר צעיר, רודף נשים וחובב בטלה, משוכנע שחייו חפים מכל עיקרון. שלמה גולדין, תעשיין מצליח בעל מוניטין בינלאומיים, משוכנע שהוא איש עקרונות ושכל מעשיו בעבר ובהווה היו והינם קודש למען הציבור. שוקי רפפורט, מו"ל, מגייס את גוני לכתוב את הביוגרפיה של שלמה גולדין, וכמו כדור שלג הצובר משקל ותאוצה, הולכים ונחשפים הזיופים בחייהן של כל הדמויות,גברים ונשים, עד הסוף המפתיע והבלתי צפוי. "זייפנו כל כך" הוא רומן קולח מחיינו. זהו סיפור על אהבות והונאות, על בגידות, איומים וסחיטות, והוא מעורר מחשבות שניות על חיינו הפרטיים והציבוריים, שבהם ההתהדרות בניפוץ ערכים מתגלה כמזוייפת לא פחות מהסגידה למיתוסים. "זייפנו כל כך" הוא ספרה השני למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית, שספרה הראשון למבוגרים "יש אישה אחרת" זכה להצלחה מיידית והיה לרב - מכר....

118.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִיתִי לְהָבִין אֵיךְ הַתְּרוּפָה פּוֹעֶלֶת עַל הַמַּחֲלָה שֶׁל אִמָּא שֶׁלָּנוּ, הִקְטַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת אֲחוֹתִי, וְחָדַרְתִּי לְתוֹךְ כְּמוּסַת הָאַנְטִיבְּיוֹטִיקָה. אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ גּוּפָהּ שֶׁל אִמָּא, כּוֹלֵל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַסְּטְרֶפְּטוֹקוֹק הָרָשָׁע – תּוּכְלוּ לִקְרוֹא בַּסֵּפֶר שֶׁלִּפְנֵיכֶם. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

119.
בתיה, חברתו של ציון כהן, מוכרת לקוראים הצעירים מסדרת הספרים ``אל עצמי`` ומ``חבר ראשון``. ``שלך באהבה, בתיה`` מספר על התקופה שציון חוזר למשפחתו האומנת, ובתיה נותרת ליד החוף לבד, עם אבא עיוור, נוקשה וחולה, עם תלמידי בית ספרה שאינם חברים שלה, עם עובדת סוציאליות ומורה שמלאכתם נעשית ללא התחשבות וחום, עם הים הסמוך ועם קשר המכתבים לציון....

120.
אני יכול להגיד שכמעט במזל הגעתי אל משפחת דגן. אני יכול להגיד שבפעם הראשונה התחלתי להרגיש נוח. אבל היצר הרע הזה... הידיים שפועלות מעצמן... למה? למה אני חייב לפעול ככה נגד עצמי? למה אני לא מצליח להשליט את השכל שלי על מעשי? ולמה, לעזאזל, אסור לי להוכיח את עצמי, למה אסור לי להצטיין? איתן כהן, אחיה של סיוון, מגיע למשפחת דגן, אבל הדברים לא מסתדרים לו. להפך, הם רק הולכים ומסתבכים. "סיפורו של איתן" הוא כל מה שרציתם לדעת יותר על סדרת הטלוויזיה המצליחה "משפחה וחצי". גלילה רון - פדר - עמית חודרת אל המחשבות והרגשות הכמוסים של גיבורי העלילה, ומביאה את התמונה השלמה בספרי הסדרה: "סיפורו של איציק" "סיפורה של סיוון" "סיפורה של אור" "סיפורו של תום" "סיפורו של איתן"...

121.
122.
נסינו שוב להדביק פתקים על קירות מנהרת-הזמן, כדי להגיע לארוע שאנחנו רוצים. איזה ארוע? בקשנו להגיע ליציאת מצרים. אבל למנהרת-הזמן חקים משלה.נכון,הגענו ליציאת בני-ישראל לארץ-ישראל ופגשנו את משה, אבל זו לא היתה מצרים וזה לא היה משה רבנו במחנה 'גאלה' שבתימן, לא רחוק מקברו של רבי שלום שבזי, היהודים לא האמינו לנו כשספרנו להם שנטוס במטוס לארץ-ישראל. מה זה מטוס? צפור גדולה? נשר? איך זה מתרומם לשמים? "זה... זה... איך קראת לנשר הזה? "שאל אותי הנער עם הפאות. "אוירון," אמרתי לו, "מטוס." "מטוס..." הוא חזר על דברי, "מטוס... וזה, כלומר הנשר הזה, יביא אותנו עד ארץ-ישראל? ככה?" הוא פרש את ידיו לצדדים, "עם הכנפים האלה?" אחרים ראו במטוס מעין מרבד קסמים, שהביא את היהודים לארץ-ישראל. לכלם המבצע הזה נראה כמו ימות המשיח שבו היהודים שהתפזרו בעולם נקבצו בארץ-ישראל...

123.
הכתיבה בערה בעצמותי, והסיפור שלי קרם עור וגידים. האם נער בוגר והגיוני כמעט בן 17 אינו יכול להגשים את מאוויו העזים ביותר? מה עוד נוצרים תנאים וסביבה כל כך הולמים לכך. האם זו לא חובתי כלפי הכתיבה שלי? כלפי עצמי? אבל מי אמר שכולם חושבים כך? הממוסדים האלה השתגעו לגמרי. אמא יצאה מעורה, וארגנה שיגיעו אלי משלחות של מי שחשבתי פעם שהם חברים שלי, והמורים עשו ככל יכולתם להחזיק בי. כאילו שאני חייב ללכת עם כולם. כאילו שאינני שונה מהם. אז הספר קטע מטורף הוא תיאור מה שקרה לי, כשהחלטתי שאני לא אחד מהעדר, ושיש לי רצון נחוש והגיוני משלי, כשהגעתי להחלטות אקטיביות, והלכתי גם להגשים את הקטע הזה. ספרים נוספים בסדרת יומנו של ניר שרוני מאת גלילה רון-פדר: · סודי ביותר · אח וחצי · מאבק אבוד · דף חדש · משבר משפחתי · אני אוהב אותך מיכל · פרידה · מצלמה נסתרת · עגיל באוזן...

124.
יוֹסְקֶה שָׂדוֹת הוֹפִיעַ שׁוּב, וְכֻלּוֹ רוּחַ וְצִלְצוּלִים. "אַתֶּם מִתְגַּיְּסִים לִמְשִׂימָה!" הוּא רָעַם, וּכְבָר הָיָה מְצֻיָּד בְּכָל מַה שֶּׁצָּרִיךְ. כְּשֶׁנִּרְתַּעְנוּ, הוּא אָמַר שֶׁרַק נֵצֵא לִסְקוֹר אֶת הַשֶּׁטַח...מַה כְּבָר יֵשׁ לִשְׁדּוֹד בַּקֶּבֶר?לָמָּה הִתְחַפַּשְׂנוּ? וְלָמָּה לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא מִלָּה מֵהַפֶּה?מַה הֵכִילוּ הַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁחִלְּקוּ לָנוּ לְיַד הַקֶּבֶר?הַאִם 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' תִּזְכֶּה בַּפְּרָס הַמֻּבְטָח?'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ וְהִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת....

125.
זָחַלְנוּ וְזָחַלְנוּ בַּמִּנְהָרָה וּלְפֶתַע הִגַּעְנוּ לְקִיר אָטוּם. טִפַּת אוֹר לֹא הִסְתַּנְּנָה פְּנִימָה. לֹא יָכֹלְנוּ לְהִסְתּוֹבֵב וְלַחְזוֹר חֲזָרָה. הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים, בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הָעֹצֶר שֶׁהֻטַּל עַל תֵּל–אָבִיב. “הַמַּצָּב הוּא כָּזֶה," הַיֶּלֶד הִסְבִּיר לָנוּ, “הַחַיָּלִים הַבְּרִיטִים כָּבְשׁוּ אֶת תֵּל־אָבִיב." הוּא הִצְבִּיעַ עַל רֶכֶב מְשֻׁרְיָן שֶׁחָנָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ, מֵאֲחוֹרֵי גִּדְרוֹת הַתַּיִל. “אֲבָל מִי שֶׁחוֹקֵר אֶת הַחֲשׁוּדִים זֶה הַמִּשְׁטָרָה וְלֹא הַצָּבָא. רַק הַבַּלָּשִׁים שֶׁל הַמִּשְׁטָרָה יוֹדְעִים מִי חָשׁוּד וּמִי לֹא. וְהֵם הוֹדִיעוּ שֶׁהֵם לֹא יָסִירוּ אֶת הָעֹצֶר, עַד שֶׁהֵם לֹא יְחַסְּלוּ אֶת ‘הָאִרְגּוּן׳ וְיִתְפְּסוּ אֶת הַמְּפַקֵּד שֶׁלּוֹ." “מִי הַמְּפַקֵּד?" שָׁרוֹן שָׁאֲלָה. “מְנַחֵם בֶּגִין," אֲבִישַׁי הֵשִׁיב. “מְנַחֵם בֶּגִין רֹאשׁ־הַ..." וָואוּ! אֵיזֶה מַזָּל שֶׁעָצַרְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי “רֹאשׁ־הַמֶּמְשָׁלָה"......

126.
פחות משנה אחרי שהגיע לארץ ישראל מפולין, הועלה שלמה בן יוסף לגרדום בכלא עכו, ושירה עברית על שפתיו. בכך היה לעולה הגרדום העברי הראשון, שפתח את המאבק נגד הבריטים למען מדינה עברית. מה הביא את הצעיר היהודי, בן העיירה, להחליט לצאת בלא פקודה עם רימון בידו מול אוטובוס ערבי? מדוע פנה כנגד הנהגת היישוב העברי, כנגד השלטון הבריטי, ומעל הכול כנגד הרבים שטבחו יהודים בדרכי הארץ? גלילה רון-פדר-עמית מספרת את סיפורו של שלמה בן יוסף, ועימו את סיפור התקופה של מאורעות דמים והבלגה. ``לכבוש את ההר`` מתחיל ביום שבו יצא הצעיר לדרך הבלתי לגלית לארץ ישראל, ומתאר את שעותיו הקשות בעבודת האדמה, ככל שהמצב בארץ הופך בלתי נסבל. המחברת מתארת את עמידתו הגאה של שלמה בן יוסף במשפט, את ימיו בכלא, עד לעלייתו לגרדום, כשהפך לסמל לגאווה לאומית ולהדר אישי. הספר ``לכבוש את ההר`` מצטרף לסדרת הסיפורים הביוגרפיים לנוער, פרי עטה של גלילה רון-פדר-עמית, ונושאם אישים מתולדות עם ישראל: ``שאול - סיפורו של שאול המלך``, ``המורד - סיפורו של אברהם-יאיר-שטרן``, ``הנער מנהלל - סיפורו של משה דיין``, ``אהבה בפרדסים - סיפורם של נחמה ויהושע כהן``, ``ה`שומרת` הניפה `סמרטוט` עברי - סיפורו של וניה הדרי``, ``באור ובסתר - סיפורו של זאב ז`בוטינסקי``, ``פוזה - סיפורו של חיים פוזננסקי``....

127.
128.
מה פתאום לקרוא לחמור איזידור? איך הגיע אליו כובע המצחייה הלבן? איפה נמצא הילד החטוף? חבורת כסח יוצאת שוב לדרך!...

129.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

130.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת “סַיֶּרֶת הַמַּדָּע״, וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר אוּרִי בִּקֵּשׁ לְבַקֵּר בְּכוֹכַב נֹגַהּ. גִּיַּסְנוּ אֶת כּוֹחַ הַדִּמְיוֹן כְּדֵי לְהַגִּיעַ לַחֲלָלִית הַיּוֹצֵאת מִכַּדּוּר־הָאָרֶץ, אֲבָל אֵיךְ הִשַּׂגְנוּ כַּרְטִיסֵי טִיסָה לַחֲלָלִית? אֵיךְ דִּבַּרְנוּ עִם הַנּוֹסְעִים הָאֲחֵרִים? מָה הַסִּבָּה שֶׁכָּעַסְתִּי עַל כּוֹחַ הַדִּמְיוֹן? מַדּוּעַ עָצְרוּ אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ, בְּכוֹכַב מַאֲדִים? אֵיךְ צָרִיךְ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּמַאֲדִים? לָמָּה כֻּלָּם הִמְלִיצוּ לָנוּ לֹא לְהַגִּיעַ לְכוֹכַב נֹגַהּ? מִי הָיוּ הַנּוֹסְעִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִגִּיעוּ לְכוֹכַב נֹגַהּ? וּמָה הֵם עָשׂוּ שָׁם בִּשְׂדֵה־הַתְּעוּפָה? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

131.
בתיה, חברתו של ציון כהן, מוכרת לקוראים הצעירים מסדרת הספרים ``אל עצמי``, מ``חבר ראשון`` ו``משלך באהבה, בתיה``. בספר ``אשליות`` מנסה בתיה להתמודד עם חייה בעזרת הדמיון, ובשינוי המציאות הכואבת בבריחה אל משאלות לב לגבי חבריה, ולגביה. אבל כמו הים, החוזר אל החוף ומתנפץ עליו, כך נותרת בתיה מול המציאות המוכרת, שלא מרפה ממנה. ציון כהן הרחק בקיבוץ, ומה שהים שולח לא תמיד מקיים את הבטחותיו....

132.
שלוש נשים, שלושה דורות של משפחה אחת, מתמודדות עם שאלת שחרור האשה: מאלו כבלים הן מנסות להשתחרר, ולאיזה סוג של חופש הן שואפות. נסיונותיה של מורן, הבת והנכדה, להיחלץ מעולם המושגים החומרני של הוריה, מעוררים מחדש מועקות שהודחקו, ויוצרים הזדהות מפתיעה בינה לבין יודית סבתה. ברית זו בין השתיים מעמתת אותן עם דפני, אמה של מורן ובתה של יודית, וכמו מדגישה את הדומה והשונה שבין הדורות: דור החלוצים, דור הקריירה ודור הצעירים המחפשים את דרכם. "משוחררת לעוף" מורכב משלושה מונולוגים, שלושה קולות שונים המציגים שלוש נקודות מבט, ויוצרים יחד תמונה שלמה שחלקיה מתמזגים, נפרדים ומתערבבים זה בזה. בעין חדה ורגישה, מתוך קשב והבנה וללא כוונה לשפוט, שובה גלילה רון - פדר - עמית את לב הקוראים בהבחנותיה הדקות בין אישה לאישה, בין חלום לחלום ובין שחרור לשחרור. "משוחררת לעוף" מצטרף אל "יש אישה אחרת" (זכה בפרס "ספר הזהב"), "זייפנו כל כך" ו "נישואים חורגים", ספריה למבוגרים של גלילה רון - פדר - עמית, שהיו לרבי - מכר....

133.
רננה דן- שחקנית, גיבורה של סדרת טלוויזיה פופולרית, מחליטה יום אחד להיפרד מבעלה, מילדיה, ממאהבה ומהדמויות שהיא מגלמת, ולנסוע למרכז מדיטציה בבורמה כדי להתבונן בעצמה ולנסות להבין מדוע חרף כל הישגיה אין לה שום תחושת סיפוק....

134.
הַפַּעַם רָצִינוּ לְהַזְמִין שְׁנֵי אוֹרְחִים מֵאַרְצוֹת־הַבְּרִית לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן. אֲבָל, הַאִם הַמִּנְהָרָה תְּקַבֵּל אוֹתָם? הַאִם הִיא תִּקַּח אֶת כֻּלָּנוּ יַחַד לֶעָבָר?וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי עַשְׂרוֹת שָׁנִים.מִבַּעַד לַחַלּוֹן רָאִינוּ אֲנָשִׁים מִתְקַבְּצִים סְבִיב מַכְשִׁיר רַדְיוֹ יָשָׁן."קָנָדָה?" נִשְׁמַע קוֹל שֶׁל גֶּבֶר מֵהַמַּכְשִׁיר. "יֶס!" הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהִגַּעְנוּ לְיוֹם הַהַצְבָּעָה בָּאוּ"ם עַל הֲקָמַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל?אֲבָל הָאוֹרְחִים שֶׁלָּנוּ שָׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ לַעֲנוֹת עֲלֵיהֶן: לָמָּה הַבְּרִיטִים הִסְכִּימוּ שֶׁמְּדִינוֹת הָעוֹלָם יַחְלִיטוּ אִם הֵם יִשְׁלְטוּ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל? מַה קָּרָה אַחֲרֵי הַהַצְבָּעָה? וּבֵינְתַיִם, עַד שֶׁנֵּדַע אֶת הַתְּשׁוּבוֹת, הִצְטָרַפְנוּ לְמַעְגְּלֵי הַחוֹגְגִים וְיָדַעְנוּ, מְדִינַת יִשְׂרָאֵל תָּקוּם, תְּנַצֵּחַ וְתַצְלִיחַ....

135.
136.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת “סַיֶּרֶת הַמַּדָּע״, וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהָבִין אֵיךְ הַסּוֹלְלָה שֶׁל הַשַּׁלָּט עוֹבֶדֶת. נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַסּוֹלְלָה, וּפִתְאוֹם... לָמָּה כָּל הַיְּצוּרִים סְבִיבִי מִתְנַהֲגִים אֵלַי בְּתוֹקְפָנוּת? מַה קּוֹרֶה כְּשֶׁפְּלוּס וּמִינוּס נִפְגָּשִׁים? בְּאֵיזוֹ אַשְׁמָה הֶעֱמִידוּ אוֹתִי לְמִשְׁפָּט? מָה עָשָׂה הַשּׁוֹפֵט חֹק הַטֶּבַע כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת הַצַּד שֶׁלִּי? מַה קָּרָה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּלּוּנָה־פַּארְק עַל רַכֶּבֶת הֶהָרִים הַמַּטְרִיפָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם? וְאֵיךְ אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה הָיְתָה פִּתְאוֹם עוֹרֶכֶת־דִּין מֻכְשֶׁרֶת בִּמְיֻחָד? וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶּׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

137.
בתיה, חברתו של ציון כהן, מוכרת לקוראים הצעירים מסדרת הספרים ``אל עצמי`` ומ``חבר ראשון``. דורון הוא הנער יפה התואר הרץ על החוף. כאשר אביה העיוור והזועף של בתיה מעדיף ריגושים אחרים על פניה, בעוד ציון כהן מתמודד עם חיים חדשים בבית שאן, ומשפחת קלדרון עוזבת את עכו, נותרת בתיה זנוחה בצריף. הייאוש מכה בה, אבל היא מגלה שאפשר לנצח אותו, ורק צריך לדעת לאסוף את מה שהים שולח אליה....

138.
וכאן אנחנו נכנסים לפאב, עומדים ליד הדלפק, מקפיצים טקילה או שתיים ושותים לחיי הכתובת:"מכירה והגשת משקאות למי שטרם מלאו לו 18 אסורה". לפעמים אנחנו מלווים את זה גם בקריצה. היום, כשאני חושב על כך, נראה לי שלהקפיץ טקילה זו בעצם הדרך שלנו להגיד לכל העולם שיקפוץ לנו. אנחנו כבר מספיק בוגרים להחליט בעצמנו מה טוב לנו, מה נעשה עם עצמנו, עם מי נלך ולאן. אם בעוד כמה חודשים נחזיק ביד תת - מקלע - או הגה טנק או מטוס - אז עכשיו אנחנו צריכים להיות כבולים להורים שלנו ולהחלטות שלהם לגבינו?...

139.
140.
התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, ואנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות במאבקן נגד הבריטים ולמען הקמת מדינת ישראל. הידיעה שאוניית מעפילים נתפסה על ידי הבריטים, והילדים שהיו בה נכלאו במחנה המעצר בעתלית, דחפה אותנו למבצע נועז: החלטנו לגייס את כל תלמידי הכיתה, לחדור למחנה, להחליף בגדים עם הילדים העצורים, לשלוח אותם החוצה ולהיכלא במקומם. האם הצלחנו? את התשובה לשאלה הזאת תצטרכו לגלות בעצמכם....

141.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

142.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

143.
144.
145.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן....

146.
147.
148.
149.
מי הם המשרתים בוילה המפוארת? לאן ברחתי עם שאול באמצע הלילה? מה היה בתוך השק שנקבר? מתי יוסקה שדות נראה כמו היפופוטם? בסוף כולם מצדיעים ל`כסח` ובצדק!...

150.
בתיה פוגשת את יונתן בירושלים, ונראה שכל עולמה משתנה. הוא אביר חלומותיה, הבחור שתמיד חיכתה לו, זה המשנה את כל מזלה לטובה. ובאמת, מגיע לה, אחרי כל מה שעברה בחייה. אבל האם ההשפעה של יונתן אינה חנק? האם היא יכולה להרשות לעצמה להיות תלויה במישהו עד כדי כך? האם דרכו בחיים של יונתן היא גם דרכה? האם בתיה באמת הגיעה לשלווה שחיכתה לה, או ששוב - הדברים רק הולכים ומסתבכים, ואין מוצא? האם השפעתו של ציון כהן יכולה להימחק?...

151.
“תִּשְׁכְּחִי מִזֶּה!" צָעַק אַבָּא שֶׁל יִפְעַת עַל מִיכַל אֲחוֹתָהּ, “אַתְּ לֹא יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת!" “אֲבָל אֵין לָכֶם רְשׁוּת לִסְגּוֹר אוֹתִי בַּבַּיִת!" מִיכַל צָרְחָה, “זְכוּתִי לָצֵאת!" “אַתְּ לֹא תֵּלְכִי לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ!" זֶה הָיָה קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא שֶׁל יִפְעַת, “אֲנַחְנוּ אוֹסְרִים עָלַיִךְ!" “אֵין לָכֶם רְשׁוּת לֶאֱסוֹר עָלַי!" מִיכַל הֵשִׁיבָה, “יֵשׁ לִי זְכֻיּוֹת!" “תִּשְׁכְּחִי מֵהַזְּכֻיּוֹת שֶׁלָּךְ!" אַבָּא שֶׁל יִפְעַת אָמַר, “אֲנַחְנוּ הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ וַאֲנַחְנוּ אַחְרָאִים עָלַיִךְ!" כָּךְ הִתְחִיל הַסִּפּוּר הַזֶּה, שֶׁבּוֹ מִיכַל רָצְתָה לָצֵאת לִפְגּוֹשׁ אֶת ‘הָרָגִישׁ´ שֶׁהִכִּירָה דֶּרֶךְ הָאִינְטֶרְנֶט. אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁהָיוּ בּוֹ הַפְתָּעוֹת מַדְהִימוֹת. עַל דָּנָה פִישְׁמַן אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהוֹסִיף לָכֶם מַשֶּׁהוּ הַפַּעַם. דָּנָה הִיא דָּנָה, אֲבָל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ הֵן מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי....

152.
הכול הלך נפלא, האהבה הראשונה החלה ללבלב, ואז - מכה כזאת. מצפרים לנו עוד בן ובת למשפחה. פתאום איזה פריחה ובן של פושע יסתובבו לי בבית, יחטטו לי בדברים. ובאמת... וכל זה בלי לשאול אותי, בלי להתייעץ, כשההורים שלי שכחו לגמרי שיש להם ילדים משלהם. עכשיו, בתקופה כל כך משמעותית בחיי, צריך לקבוע אצלם תור כדי לשאול משהו, ואז לקבל שטיפה שאני מרוכזת רק בעצמי. ``סיפורה של אור`` הוא מה שרציתם לדעת יותר על סדרת הטלוויזיה המצליחה ``משפחה וחצי``. גלילה רון-פדר-עמית חודרת אל המחשבות והרגשות הכמוסים של גיבורי העלילה, ומביאה את התמונה השלמה בספרי הסדרה: ``סיפורו של איציק`` ``סיפורה של סיון`` ``סיפורה של אור``...

153.
אבא של תמרי נפרד מאמא של תמרי, ונסע לאמריקה. על השולחן ליד מיטתה של הבת, הוא משאיר לה מכתב ומתנות פרידה. תמרי רותחת, ומשיבה לו במכתב מלא עלבון וכעס, היא רואה בעצמה אשמה, ומנסה בכל כוחה להחזיר את המצב לקדמותו. בסדרה של חילופי מכתבים, לומדים האב והבת לאט לאט לחיות עם המצב החדש, להתמודד עם עצמם ועם הסביבה. דווקא המרחק ביניהם, והצורך לנסח את הדברים בכתב, מאפשר להם ללבן בעיות, לבטא כעסים ולהבין. מכתבים לאב שעזב אורג סיפור שבו צריכים שני הצדדים להבהיר לעצמם דברים. כאשר החוקים הישנים השתנו, הם חייבים לדעת מה מותר עכשיו לעשות - ומה אסור. מכתבים לאב שעזב הוא ספר רגיש הנובע מתוך כאב ואהבה, ומלמד שבחיים יש גשרים שחייבים לעבור - גם אם לא רוצים בכך....

154.
יומן המבצעים של המוסד לעלייה ב`, כפי שכתב אותו וניה הדרי, שליח המוסד באירופה, הגיע לידיה של גלילה רון-פדר. מתוך מילות הקוד והתיאורים הטכניים, עלה סיפורם של הנרדפים, פליטי מלחמת העולם השנייה, והנערים היהודים שהגיחו ממסתוריהם, מן המנזרים ומהיערות. מבית היתומים היהודי מועבר נער מפוחד למעון ולמחנה מעבר, גונב גבולות, ופניו לארץ ישראל. הוא אינו מבין בדיוק כיצד יגיע, אך חש שיש יד מכוונת, שיש מי שיודע ומושך בחוטים, והשם הנלחש במחתרת הוא המוסד לעלייה ב`. ``השומרת`` הניפה ``סמרטוט`` עברי מלמד על דרכה של אונייה אחת מתוך האוניות הרבות ששלח המוסד לעלייה ב` מאירופה, כדי לשבור את ההסגר הבריטי על חופי ארץ ישראל. מבין דפי היומן שניהלו אנשי המוסד בשפת קוד עלה סיפורם של נערים מפוחדים ומשופלים, שבגרו בדרכי החתחתים, בספינות המעפילים ובמחנות הגירוש בקפריסין. זהו סיפור מלחמת העורמה של המוסד לעלייה ב`, שאירגן את המעפילים במחנות, רכש והתקין את הספינות בסתר, פיקד עליהן וליווה אותן ואת המעפילים בדרכם להיות גאים ונחושים, ובארצם....

155.
``אני מציעה לכם להזהר``, דנה אמרה. ``מי שמתעסק עם מכושפים, עלול להדבק ולהיות מכשף בעצמו``. ``את בעצמך מכשפת!`` אמרתי לה. ``באמת?`` ``תסתכלי על עצמך בראי, ותראי איזה אף ארוך צמח לך, ואיזה זנב... ואו! מושיק``, תפסתי אותו ביד, ``תסתכל, ראית איזה זנב צמח לדנה מאחור? את לא מתיבשת לצאת ככה מהבית? את רוצה שכל השכונה תראה את זה?`` דנה שלחה את ידה לאחור ומששה את המכנסים שלה. היא נסתה להסתובב כדי לראות אם באמת צמח לה זנב. ``שקרנים``, אמרה, ``אין לי שום זנב``. ``תזהרי!`` צעקתי לדנה. ``מה קרה?`` ``את עומדת לדרוך על הזנב שלך...``...

156.
כשבאו אלינו כל כך הרבה אורחים, גם מחיפה וגם מגוש עציון, רציתי רק דבר אחד. להתרחק מהם. אז קבעתי עם שרון ליד המערה. אבל ערן, והאורח שלנו דני, הקדימו אותנו ושרון ואני נכנסנו למערה להסתתר מהם. והנה אנחנו מצטרפים לטור של שלושים וחמישה לוחמים, שצועדים בלילה בשדות ומשימתם לספק תגבורת לגוש עציון הנצור. לא בדיוק ידענו מה הפרטים, אבל ידענו שאנחנו במלחמת השחרור ושהדרך אל הגוש לא ארוכה. קיוינו כל כך להיות אתם כשנתקבל בחום ובחיבוקים, כמו מושיעים....

157.
יום אחד קיבלנו מכתב מגלעד, שבו הוא ביקש להצטרף אלינו למסע בעבר, כדי לפגוש את סבא רבא שלו בקיבוץ יחיעם הנצור. האם המנהרה תסכים? ומה קרה כשסבא שלו רצה להצטרף? והנה אנחנו, ילדים של היום, עם מחשב וטלפון סלולרי והכל, היינו לכמה שעות לפני עשרות שנים, כשעוד אותתו באמצעות פנס כדי להעביר מסרים. הצטרפנו לשיירה שמטרתה להביא לקיבוץ יחיעם הנצור תגבורת של ציוד, תרופות ומזון. היתה זו תקופת מלחמת השחרור, האנשים התארגנו בכלי רכב משוריינים ומצב הרוח היה מרומם. גלעד סיפר לנו מה היה גורלה של השיירה, אבל ידענו שלא נוכל לעצור אותה, כי אי אפשר לשנות את מה שהיה בעבר. כאשר המשוריין השני בשיירה נעצר, ידענו שסופה של השיירה רע ומר. נסינו לא לחשוב על הלוחמים שלנו, עצמנו את העיניים וניסינו לחשוב על זה שהיום הקיבוץ פורח ובכלל לא מבודד....

158.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִיתִי לְהָבִין מַה קוֹרֶה בִּזְמַן סוּפָה שֶׁל בְּרָקִים וּרְעָמִים, הִקְטַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת אֲחוֹתִי, וְיַחַד הָיִינוּ טִפַּת גֶּשֶׁם אַחַת. אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ הֶעָנָן, כּוֹלֵל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַכָּפִיל שֶׁלִּי וְעִם נְסִיךְ הַסְּעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת– תּוּכְלוּ לִקְרוֹא בַּסֵּפֶר שֶׁלִּפְנֵיכֶם. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

159.
מי יכול היה לנחש שמנהרת הזמן תפעל עלינו גם בבית הכנסת? פתאום כבר לא היינו בעליה לתורה של עמוס, אלא בדרכים. ואנחנו, ילדים של שנות אלפים, פתאום מצאנו את עצמנו בימי ראשית ההתישבות בגליל. כך פגשנו את הרב קוק, ולמדנו פרק באהבת ישראל. במאור פנים עבר הרב ממושבה למושבה, למד על חיי החלוצים וניסה לקרב לבבות. הוא שאף לקרב בין הדתיים שגרו בארץ לבין החלוצים שהגיעו לאחרונה, שלא שמרו מצוות, אבל שמרו על ארץ הקודש וישבו אותה. הוא התפעל מאורח חייהם, מהמוסר ומההקרבה שלהם, וניסה לקרב אותם ליהדות מתוך אהבה. אתם יכולים להאמין שרקדתי עם הרב קוק יד ביד?  ...

160.
161.
הם עזבו את המקלט, ואני נותרתי לבדי. הרגשי מאוד בודד. אינני אוהב להיות לבד. גם כשהורי הולכים לבקר חברים או לסרט, אני מעדיף שיורם יהיה בבית - אפילו אם נריב. לשבת במטה זה שעמום אחד גדול. סתם יושבים ומחכים ומפסידים את החוויות. בחיי, למה הסכמתי? אם היתי מותר, הייתי סורק עכשיו את השכונה, ואולי מגלה חפצים חשודים. במקום זה אני עומד פה כמו גולם עלוב ומקנא בחברי... אבל בסוף - וזה מה שחשוב - שומרי השכונה זכו לתהלה, ודנה פישמן התפוצצה, כאילו שהיא מטען חבלה......

162.
איזה יאוש! היאוש מזדחל אלי, ואוחז בי, והכול משעמם, משעמם, משעמם. למה אי אפשר לנער קצת את החיים? למצוא איזושהי מטרה? משהו? ואז הופיעה שוב מיכל, וטלטלה את חיי באמת. יפה יותר מתמיד, מסתורית יותר מכל אחד, מדהימה יותר, ושוב משחקת בי. מיכל... אני חוזר אליך מיכל... תתני לי? לפתע כל חיי שונו, לפתע לכל דבר היתה משמעות אחרת. פתאום הייתי כל כך קרוב וכל כך רחוק. והספר הזה - השחרור הזה - מוקדש לך, מיכל. כתמיד. הספרים בסדרת ``יומנו של ניר שרוני`` מאת גלילה רון-פדר-עמית: · סודי ביותר · אח וחצי · מאבק צמוד · דף חדש · משבר משפחתי · אני אוהב אותך, מיכל · פרידה · מצלמה נסתרת · עגיל באוזן · קטע מטורף · רשיון נהיגה · אני חוזר אליך, מיכל...

163.
164.
ביום של שביתת מורים, הלכנו למערה שלנו, רק להעביר את הזמן. לחקנו אתנו בתרמיל פנקס לרשימות, קולה, שקית `ביסלי` בטעם גריל וטלפון ניד. מרחוק שמענו צלצול פעמון. וכך, כשאנחנו הולכים אחרי קול הפעמון, הגענו לפתע אל נהרים שלחוף הירדן. היינו בתחנת-הכח, בימים אחרונים שלפני הכרזת המדינה, ולא ידענו מה יקרה למקום. היינו חייבים לספר מאין הגענו, אבל היו כל כך הרבה שאלות: האם נשאר בתחום מדינת ישראל? האם המלך הירדני יעמד בהבטחתו וישמר עלינו? האם יפנו אותנו, עם כל הנשים והילדים, אל חיפה? ומה קרה לנהרים אחרי מלחמת-עצמאות? בידי מי היא נשארה?...

165.
הבן של מפקד המשטרה הוא ילד מעצבן במיוחד. הוא חושב שאם אבא שלו מפקד המשטרה, אז מותר לו הכל. והוא כל הזמן נגדי. אבל בכל פעם שהבאתי תגבורת, חברי בגדו בי, והצטרפו אל האוייב. מה עושים? איך מתנקמים? למה כלם נגדי? מי באמת נשאר חבר טוב שלי?...

166.
זהו סיפורו של עומרי, שרק לפני זמן קצר ידע בדיוק מי הוא רוצה להיות, ואיך יתנהלו חייו, וביום אחד השתנה הכול והוא נותר נבוך ומבולבל. זהו סיפורה של נעמה, האוהבת את עומרי, ועושה כל מה שביכולתה כדי להוציא אותו מן המצב הקשה שאליו נקלע. זהו סיפורו של אסף, שדרך חייו מתפתלת אל מבוי סתום, אך הוא מנסה לשמור על גאוותו. זהו סיפורה של עירית, האוהבת אותו, אך אהבתה אינה מספיקה על מנת להצילו. צעירים ומבוגרים כאחד מתמודדים בספר זה עם תוצאותיה של התאבדות, ויוצאים מפוכחים ובוגרים יותר....

167.
``וכאשר מצאו שם את המון ההרוגים, לא שמחו הפעם על אשר ראתה עינם במות אויביהם, כי אם השתוממו על רוחם הנדיבה ועצתם הנאדרה, אשר צחקה למות ולא שבה אחור מהמעשה הגדול הזה``. יוסף בן מתתיהו זהו סיפורם המרגש של לוחמי מצדה, שבחרו, לפני כאלפיים שנים, למות כבני חורין ולא ליפול בידי הרומאים. מספר אותו יוחנן, ילד במצדה שנותר בחיים באותם ימים. הסיפור המשוחזר מתבסס על העובדות ההיסטוריות שבכתבי יוסף בן מתתיהו (פלויוס) והוא מלווה בתצלומים של מימצאים ארכיאולוגיים, שנחשפו בחפירות מצדה בימינו....

168.
בתיה נמצאת בירושלים, אך מרגישה כי הקשר - לא - קשר שלה עם ציון כהן מלחיץ מדי, והיא חייבת להתרחק. הקנאה הולכת וכובשת לה מקום בחייה - הקנאה שלה לציון, הקנאה של האחרים לה, והקנאה שלה בהם. "אם את אוהבת מישהו," אומר לה דודי קלדרון, "והוא לא מביא לך שמחה - בשביל מה את צריכה את זה?" ובאמת בשביל מה? "ההבדל הגדול בין הקנאה לאהבה," אמר דודי בפעם אחרת, "שהאהבה מביאה שמחה, והקנאה מביאה רק סבל". אבל שום דבר כנראה לא פשוט כל כך, והמעגלים לא נסגרים, הם רק הולכים ומסתבכים זה בזה....

169.
על המעטפה לא היה מודבק בול, וגם חותמת דואר לא מצאתי. מיד הסקתי את המסקנה הבלשית הראשונה, שהמכתב הזה לא נשלח בדואר. מישהו, או מישהי, היה או היתה כאן, ושלשל או שלשלה את המכתב לתוך התיבה. וכך המכתב היה חתום: באהבה, עפרי (שם בדוי) המסתורית קראתי את המכתב פעם אחת, ותכף קראתי אותו עוד פעם. אני לא נולדתי היום, ואף אחד לא יצליח לעבוד עלי בעינים. אני ילד חשדן, והמכתב עורר בי חשדות. לא האמנתי לאף מלה ממנו. מישהו מנסה למתוח אותי. מי זה? אני לא יכול לגלות לכם פה אם זאת לא מתיחה של דנה פישמן. אבל אני כן יכול לספר לכם, שאולי היא עוד תקועה מול המראה, בודקת אם היא נראית כמו חזיר......

170.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. למשל, כאשר המדוזות הקיפו את עדי ששחתה בים. ואז... לא תאמינו, אחת המדוזות בקשה שנעזור לה ונהפוך למדוזות. אז הפכנו למדוזות, העצמות שלנו התמוססו, אבדנו את יכולת הראיה שלנו ו... לא תאמינו מאיפה היינו צריכים לעשות פיפי... איך נלחמנו בכוח הכישוף של המדוזה המרושעת? איך הצלנו את הנסיך דוזון? למה עדי הפכה להיות ארבע עדיות? ומה קרה לצליל בסוף? תצטרכו לגלות בספר. בהצלחה. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

171.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

172.
173.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת.אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן.לְמָשָׁל, כְּשֶׁהֶחְלַטְנוּ לְהַגִּיעַ לַשֶּׁמֶשׁ. הָפַכְנוּ לְכַדּוּרֵי אוֹר וְשֻׁגַּרְנוּ לֶחָלָל בְּדִמְיוֹנִית, שֶׁזּוֹ סוּג שֶׁל חֲלָלִית שֶׁהִמְצֵאנוּ בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ. אֲבָל אֲנִי פָּחַדְתִּי כָּל הַזְּמַן, מַה יִּקְרֶה אִם נִשָּׂרֵף בַּחֹם הַנּוֹרָא שֶׁלָּהּ? בְּשָׁלָב מְסֻיָּם עָצְרוּ אוֹתָנוּ וְהָיִינוּ צְרִיכִים לְהַמְתִּין עַד שֶׁקֶּרֶן הָאוֹר תִּשָּׁבֵר וְאָז נוּכַל לַעֲלוֹת עָלֶיהָ. כְּשֶׁעָלִינוּ פָּגַשְׁנוּ גַּם דַּיָּלִים רְשָׁעִים שֶׁרָצוּ... רֶגַע, אֲנִי לֹא רוֹצֶה לְגַלּוֹת לָכֶם...וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

174.
הַפַּעַם הִסַּקְנוּ אֶת הַמַּסְקָנוֹת לְבַד וְהֶחְלַטְנוּ לִנְסוֹעַ. אֲבָל אֵיךְ צָצוּ לָנוּ פִּתְאוֹם כַּרְטִיסֵי טִיסָה? וְאֵיךְ יָדַעְנוּ לְאָן לִנְסוֹעַ? וּמָה הַקֶּשֶׁר לַחֲלוֹמוֹת שֶׁחָלַמְתִּי כָּל הַזְּמַן? וְרֶגַע, לָמָּה הֶאֱשִׁימוּ אוֹתָנוּ בְּמֶחְטָף שֶׁל מְשִׂימָה? אָז נָסַעְנוּ לְקָנָדָה. שִׁתַּפְנוּ פְּעֻלָּה עִם אִינְדְיָאנִים (אֲמִתִּיִּים!) בִּמְשִׂימָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְהַצִּיל יִשּׁוּבִים שְׁלֵמִים מֵהֲצָפָה. הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם שֶׁיֵּשׁ אִרְגּוּנֵי טֶרוֹר שֶׁזּוֹמְמִים לְפוֹצֵץ קַרְחוֹנִים וּלְהַטְבִּיעַ מְקוֹמוֹת יִשּׁוּב? וּבַדֶּרֶךְ, בֵּין כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי, נִכְבַּלְתִּי וְנֶאֱזַקְתִּי, נִלְחַמְתִּי בְּדֻבָּה שְׁחוֹרָה, יָרִיתִי בְּרוֹבֶה, וְשִׁתַּפְתִּי פְּעֻלָּה עִם צִ'יף אִינְדְיָאנִי אַמִתִּי! אָז מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, אֶפְשָׁר לְתַקְשֵׁר בַּחֲלוֹמוֹת? וְהַאִם הַחֲלוֹמוֹת הִתְגַשְּׁמוּ? ...

175.
ה קורה למנהרת-הזמן? האם נמאס לה מאתנו? נכנסנו למנהרת-הזמן,זחלנו וזחלנו, והרגשנו שאנחנו נחנקים... שאנחנו לא יכולים יותר... האם יכול להיות שמנהרה לא רוצה שנגלה את הסודות שלה? ואנחנו. ילדים של היום, עם ווקמן, מחשב, וטלפון סולולרי... גילינו שלא הרבה השתנה במשך השניים. היה לילה, ודמויות עטופות בכאפיות התקרבו אלינו, ושאלו אותנו בערבית מי אנחנו. מה נגיד לאנשים? למה הכול של המפקד שלהם נשמע לנו כל כך מכר? הלכנו אתם בשדות הטרשים, והכרנו ולא הכרנו את המקום שבו היה פעם הבית שלנו. הגנו אל הכפר הערבי, אל הבית שבו חי לו מפקד הכנופיה הרוצח. מטען חבלה הנח ילד הדלת ביתו. עכשיו ילמדו אותו לקח. אמרתי לכם כל כך הרבה שנים עברו, ולא הרבה השתנה מאז....

176.
רוני ואורנה גיבורי ``בחינת בגרות``, ממשיכים את דרכם. יחד איתם אנחנו עוקבים אחרי התלבטויותיה של אורנה בזמן ההריון, דאגותיה, פחדיה ושמחותיה, ויחד איתם אנו חיים את צעדיו הראשונים של רוני בצבא, ``סדירניק`` בן 18 שהשאיר בבית אשה בהריון. כמו ב``בחינת בגרות`` גם כאן נתונים אורנה ורוני בתוך סבך חברתי של חברים והורים המכבירים עליהם עצות מכל עבר, והם מנסים לפלס את דרכם כזוג צעיר ועצמאי, בלי לברוח מן המציאות של חייהם. הסופרת גלילה רון-פדר והגניקולוג ד``ר אמירם אדוני ממשיכים כאן בהצלחה את הדרך שהחלו בה עם ``בחינת בגרות`` ויוצרים יחד סיפור שדמיון ספרותי וידע רפואי מוסמך נמזגים בו ליחידה מרתקת אחת....

177.
178.
179.
כָּל הַשִּׁכְבָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה לְבַקֵּר בְּמִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. תּוֹם וַאֲנִי יִצַּגְנוּ מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת, וְהָיִינוּ עֲסוּקִים בַּמַּצָּע שֶׁלָּהֶן. מִי יְנַצֵּחַ, ´הַכְּחֻלִּים´ אוֹ ´הַסְּגֻלִּים´? וְלָמָּה עוֹמֵד שָׁם אִישׁ מִשְׁמַר הַכְּנֶסֶת וְקוֹרֵץ לִי? מִי זֶה? לָמָּה הוּא נִרְאֶה לִי מֻכָּר כָּל כָּךְ? אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת בִּמְשִׂימָה עוֹלָמִית בָּאָרֶץ שֶׁלָּכֶם. זּוֹ בֶּאֱמֶת חֲוָיָה שׁוֹנָה. מִצַּד אֶחָד, אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לָדַעַת הַכֹּל וְלֹא צְרִיכִים שַׁלַּט־מֹחַ. מִצַּד שֵׁנִי, לִפְעָמִים מִי שֶׁבָּא מִבַּחוּץ יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הִבְחַנּוּ בָּהֶם. יָצָאנוּ לְהִלָּחֵם בְּאִרְגּוּן שֶׁנִּקְרָא ´קֵץ הַדֶמוֹקְרַטְיָה´, שֶׁמַּטְרָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל אֶת הַדֶמוֹקְרַטְיָה בַּמְּדִינָה. הָאִרְגּוּן הַזֶּה לֹא בָּחַל בְּאֶמְצָעִים: הוּא הָיָה מוּכָן לְהַרְעִיל חַבְרֵי־כְּנֶסֶת, הוּא שִׂחֵק לָהֶם בַּמֹּחַ, הוּא יָדַע לְשַׁבֵּשׁ מַעַרְכוֹת הַצְבָּעָה וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִפּוֹר מֻפְלָאָה. הַפַּעַם נִהֲלָה אֶת הַכֹּל אַבִּירָה יִשְׂרְאֵלִית. יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ גַּם אַבִּירוֹת? לָמָּה לֹא, בְּעֶצֶם?...

180.
עפעפיו של דן התכוצו. הוא הביט ביפעת במבט מלא שנאה, ואחר כך הביט בטל ולבסוף העביר את מבטו אלי. ``איזה מין מפקד אתה, ג`ינג`י שחר...`` קרא בקול רועד, כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי בעוד שניה, ``איזה מין מפקד אתה, שלא אכפת לך שככה משמיצים את אחד החברים שלך? ככה מתנהג מפקד של חבורה?`` בבת אחת האדימו עיניו. מבלי להמתין לתשובה שלי, הוא הפנה כלפי את גבו, יצא מהחדר וטרק את הדלת בבעיטה. ``אתם ילדים מגעילים!`` צרח בקולי קולות. כשנותרנו ארבעה, אמרה שגית: ``דן צודק``. נכון שגילינו מה קרה, אבל תעלומה אחת עדין נשארה: האם יתכן שלדנה פישמן יש אזנים אלקטרוניות?...

181.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

182.
שביתת מורים? אין בעיות! כסח יוצאת לטיול מרתק! ומה עושים כשנחש אפעה מנסה להרוס טיול? ואיך תופסים שודדי עתיקות על חם?...

183.
הַכֹּל הִתְחִיל מֵהַמֵייל שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּאַנְגְּלִית, וּבוֹ קָרְאוּ לִי לְהִצְטָרֵף לַמֶּרֶד שֶׁל הַיְּלָדִים הַמְּגֻיָּסִים לְמִסְדַּר הָאַבִּירִים וְלִנְסוֹעַ לְסִינְגַפּוּר. מִיָּד אַחַר כָּךְ קִבַּלְתִּי הוֹדָעָה בַּווֹטְסְאַפּ שֶׁהָאַבִּירִים הַמְּבֻגָּרִים מִתְנַגְּדִים. וְאָז הִתְחִיל הַבָּלָגָאן. הִגַּעְנוּ לְסִינְגַפּוּר, לַכִּנּוּס שֶׁל מֶרֶד 'הָאֲרָיוֹת הַיּוֹרְקִים', בֵּינְתַיִם כֻּלָּם בָּחֲשׁוּ בְּמָה שֶׁקּוֹרֶה, וַאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ הִתְבַּלְבַּלְנוּ. וְהַשְּׁאֵלוֹת... כַּמָּה שְׁאֵלוֹת! מָה זֶה שִׁקּוּי נֶגֶד־פְּגִיעָה מְזֻיָּף? וְלָמָּה אֲנִי הַיְּחִידָה שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לַעֲבוֹר בְּשַׁעַר הַבַּרְזֶל שֶׁבְּפַּארְק הַצִּפּוֹרִים? מָה עוֹשֶׂה בַּכִּנּוּס הַזֶּה הָאַבִּיר הַצְּפוֹן־קוֹרֵיאָנִי? וּמָה תּוֹם אָמַר עַל הַבָּמָה? וְכַמָּה נְצִיגִים שֶׁל סִינְגַפּוּר יֵשׁ בְּמִסְדַּר הַיְּלָדִים? וְאֵיךְ זֶה שֶׁכֻּלָּם שָׁכְחוּ שֶׁהַתִּקְרָה הִתְמוֹטְטָה? וּמָה פִּתְאוֹם לוֹקְחִים אוֹתָנוּ לְפַּארְק הָאַטְרַקְצְיוֹת הֲכִי מַדְהִים בָּעוֹלָם? וְלָמָּה עָטְפוּ אוֹתִי בְּסָדִין וְהֶעֱבִירוּ אוֹתִי מִמָּקוֹם לְמָקוֹם? וְתַאֲמִינוּ לִי, רַק הִתְחַלְתִּי לִשְׁאוֹל. ...

184.
185.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

186.
הַאִם לְגַלּוֹת לְהִילִי אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן אוֹ לֹא? אוּלַי נִתֵּן לַמִּנְהָרָה לְהַחְלִיט? הַאִם הַמִּנְהָרָה תּוֹבִיל אֶת הִילִי אֵלֶיהָ? הַאִם הַמִּנְהָרָה תַּחְשֹף אֶת סוֹדָהּ? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, שׁוֹכְבִים בְּתוֹךְ מְכוֹנִית בְּלִי אַזְעָקָה, בְּלִי חַלּוֹנוֹת חַשְׁמַלִּיִּים וּבְלִי חֲגוֹרוֹת בְּטִיחוּת מֵאָחוֹר. מָה זֶה אוֹמֵר? "מָה שִׁמְךָ הָאֲמִתִּי?'' הַחוֹקֵר נָעַץ בֶּחָטוּף מַבָּט חַד. "אָדוֹלְף אַיְיכְמַן,''הֵשִׁיב הֶחָטוּף, וּבְבַת–אַחַת הִתְחִיל לְהִשְׁתַּעֵל וְלִרְעוֹד. כְּאִלּוּ הוּטְלָה פְּצָצָה בַּחֶדֶר, זִנְּקוּ הַבַּחוּרִים אֶל הַדֶּלֶת, פָּתְחוּ אוֹתָהּ וְיָצְאוּ הַחוּצָה. "יָדַעְתִּי...'' הֶחָטוּף מִלְמֵל לְעַצְמוֹ בְּגֶרְמָנִית, "יָדַעְתִּי שֶׁאֵלֶּה יִשְׂרְאֵלִים... יָדַעְתִּי...'' "מִי זֶה אָדוֹלְף אַיְיכְמַן?" שָׁאֲלָה שָׁרוֹן. "אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת שֶׁבְּיוֹם–הַשּׁוֹאָה דִּבַּרְנוּ עַל הַמִּשְׁפָּט שֶׁלּוֹ?" שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ, "שֶׁהַמּוֹרָה אָמְרָה שאַיְיכְמַן הָיָה הַמִּקְרֶה הַיָּחִיד שֶׁתָּלוּ מִישֶׁהוּ בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי לְנָאצִים כָּמוֹהוּ שֶׁעָשׂוּ מַעֲשִׂים אֲיֻמִּים מַגִּיעַ לָמוּת בִּתְלִיָּה?''...

187.
יוּבַל קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁל לִינוֹר בַּטֶּלֶוִיזְיָה. הוּא פָּשׁוּט הִתְאַהֵב בָּהּ מִמַּבָּט רִאשׁוֹן. לֹא עָבַר זְמַן רַב וְהִתְבָּרֵר שֶׁגַּם שָׁאוּל וְיוֹעָד הִתְאַהֲבוּ בָּהּ. לְאָן נֶעֶלְמָה לִינוֹר מִמּוֹדִיעִין? לָמָּה סִפֵּר אָבִיהָ לְכַתֶּבֶת הַטֶּלֶוִיזְיָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּעָיוֹת נַפְשִׁיּוֹת? מִי הָיָה רוֹכֵב הַקַּטְנוֹעַ? וּמִי רוֹכֵב הָאוֹפַנּוֹעַ? וְהַאִם גַּם יַעֲרָה וַאֲנִי הִתְאַהַבְנוּ? ´חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ´ יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ וְהִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת...

188.
נוסעת אלמונית הוא מחקר כמעט בלשי המפיח חיים בדמותה המרתקת של שלומית פלאום (1963-1893), האישה שהקדימה את זמנה ונשכחה עוד בחייה. היא הייתה מלכה בצאתה וקבצנית בביתה. היא עלתה לארץ-ישראל בשנת 1911, הייתה גננת בירושלים, השתתפה ב"מלחמת השפות", לימדה בדמשק בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, והרבתה לנסוע בארץ ובעולם. היא נפגשה עם כל ה"מי ומי" בכל מקום שבו ביקרה, והתקבלה גם בטרקלינים מפוארים וגם בסמטאות עוני בכבוד ובהתלהבות. היא נפגשה עם מושלים ונסיכים, עשירים ועניים, פילוסופים ומחנכים, סופרים, אמנים ומדינאים. בהם: ברנר,המלך פייסל,גנדי, מריה מונטסורי ושירלי טמפל, ואלה רק חמישה מתוך רבים מאוד. גולת הכותרת של מסעותיה הייתה שהותה בהודו (1924-1922), "ארץ-לא –נודעת" באותם שנים, שנעשתה לה למולדת שנייה. היא התיידדה עם המשורר רבינדרא-נת טאגור ועבדה במחיצתו באשראם שלו. חליפת המכתבים ביניהם נמשכה עד יום מותו. שלומית פלאום השאירה אחריה אוטוביוגרפיה שהיא גם ספר מסע: `בת ישראל נודדת, חזיון נדיר ואולי יחיד במינו בעברית, וכן ביוגרפיה של רבינדדרא-נת טאג ( 1946). בכל מקום ששהתה בו ראתה את עצמה כאישה יהודייה מארץ ישראל, ובד בבד הייתה רגישה לסבל האדם באשר הוא ולקיפוחם של נשים וילדים במיוחד, ונלחמה על זכויותיהם.בארץ-ישראל, ולאחר מכן במדינת ישראל, לא מצאה את מקומה. היא לא הצליחה להגשים את תכניותיה בתחום החינוך ונדחקה לשולי החברה....

189.
190.
מה מתרחש בלילות בחנות העתיקות? לאן נעלמו יובל ושאול? מהו הלוח העגול שבבור? האם יכול להיות שיובל בכה? "כסח" נופלים, מוכים, וקמים - ובגדול....

191.
חלק מן הפרקים של סיפור זה שודרו ברדיו בתכנית "חתול בשק". במהלך הכנת הספר לדפוס אורגן החומר מחדש ונוספו לו פרקים רבים חדשים....

192.
יה קר בתוך המנהרה...ברררר... כמה קר שהיה בתוך המנהרה. שמתי את השיניים של שרון נוקשות כשהיא זחלה לפני, הזדקפתי וקפצתי במקום, כדי לא לקפוא. הרי יכולנו לשבת עכשיו ליד הרדיאטור של ההסקה... אז מה אנחנו מחפשים פה? אף פעם לא נתקלתי בקור שכזה. גם לא בימי השלג בירושלים. בררר... אחר כך מצאנו מילון רוסי, שמישהו כתב ממש בכתב יד. קולות של הגברים עיפים ורעבים, עטופים בטליתות, שרו "לכה דודי לקראת כלה". היתה שם קבוצה של כמה יהודים, שלא התרפסו גם בתנאים הקשים של המחנה. ומי שרצה להתנחל להם ? הם אימו עליו במנה אחת אפים. הקר לא שבר אותם, וההערות האנטישמיות לא שברו אותם והמחנות רק הגבירו את רצונם לעלות לארץ - ישראל...

193.
"עליזה המליטה?" גבריאל שאל בטלפון מבית החולים."היא..." מלמלתי, "היא... כלומר... כן..." הרגשתי שאני לא יכול לשקר למישהו שמתאושש אחרי ניתוח.מושיק נעץ בי מבט כועס, שמעתי אותו אומר לשגית שבגללה הסתבכנו. שמעתי את שגית עונה לו שאסור לשקר לאנשים מבוגרים. "אתה סבכת את העניינים," שגית אמרה לי אחרי שהשיחה הסתיימה. "מה תגיד לו כשהוא יחזור ויגלה שאין כאן גורים?""כשהוא יחזור מבית החולים הביתה, הגורים יהיו כאן," הבטחתי, ובתנועה חדה קמתי מהספה וסמנתי לחברים שלי לבוא בעקבותי, "קדימה!" קראתי, "יש לנו הרבה עבודה לעשות."...

194.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לְהָבִין לָמָּה אִמָּא שָׁכְחָה לְהָבִיא לִי אֶת הַכּוֹבַע שֶׁל סַבָּא. הֶחְלַטְנוּ לְנַסּוֹת לְהִכָּנֵס לַגּוּף שֶׁל אִמָּא וּלְנַסּוֹת לַעֲשׂוֹת לָהּ קְצָת סֵדֶר בְּכָל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּרֹאשׁ. אֵיךְ נִכְנַסְנוּ? לָמָּה אָזְקוּ אֶת יָדֵינוּ בַּאֲזִקִּים? מָה אָמַרְנוּ לַשּׁוֹפֵט בַּמִּשְׁפָּט? וּלְאָן הִגַּעְנוּ בַּמַּעֲלִית שֶׁיָּרְדָה וּבַמַּעֲלִית שֶׁעָלְתָה? תִּצְטָרְכוּ לְגַלּוֹת בַּסֵּפֶר. בְּהַצְלָחָה. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶּׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

195.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

196.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

197.
כאשר מינה מגיעה בעקבות בעלה מהונגריה לארץ ישראל כדי ליישב את אדמת המולדת, היא לא מעלה בדעתה שנישואיה ייקלעו למשבר קשה בגלל כל אותם פרטים שבעלה הסתיר ממנה, ובמכוון. סולטנה היפיפייה ממרוקו, הנמלטת מחיזוריו של בן הפאשה המוסלמי, מקווה שאחרי שתינשא ביפו לבן דודה, היא תגיע לחוף מבטחים. אבל כשאירוע נורא מסבך את חייה, היא נאלצת לוותר על חלומותיה ולחיות בחטא בין הטמפלרים הגרמנים. סוניה מאודסה, שמתאהבת בכל מי שנראה לה מנהיג מהפכני, מבצעת התנקשות בעקבות אהבה נכזבת. מפּחד השלטונות היא נמלטת אל ההתיישבות הציונית וכאן, בימים שבהם הנשים נועדו רק לנישואים ולאימהוּת, היא מנסה למרוד ולייסד יחידת לוחמות. רחל משוכנעת שהמשיח הגיע, עולה לארץ ישראל במסגרת 'אעלה בתמר', ומוצאת את עצמה חיה במערה. ואילו גיטל, שמחפשת את אחותה שנעלמה באופן מסתורי, נאלצת לחצוץ בכוח בין בנה לבין אהובתו. חמש הנשים הללו פוגשות בירושלים את האדמו''רית מלודמיר – מנהיגה כריזמטית, מיסטית, נבונה והומנית, המעודדת אותן לפעול על פי צו ליבן. אבל כאשר זה אינו תואם את תפיסת העולם שלה, מתגלות בה פנים אחרות. בהכלה האחרת, הרומן ההיסטורי הראשון שלה למבוגרים, מספרת גלילה רון־פדר-עמית את הסיפור המרתק של השיבה לארץ בסוף המאה ה־19 מנקודת מבטן של הנשים היהודיות שהודרו מספרי ההיסטוריה. היא מפליאה לטוות את סיפורי חמש הגיבורות שלה ליריעה סיפורית עשירה, ומספרת סיפור שטרם סופר על חיי האהבה, הכאב והצמיחה של הנשים שחיו בתקופה הסוערת של ראשית ההתיישבות החדשה בארץ ישראל....

198.
199.
עם כל השליחויות של הוריי בעולם, אני מרגישה "חדשה סדרתית". בכל פעם אני צריכה להכיר אנשים חדשים, ללמוד מה יחסי הכוחות ביניהם, להבין מי נגד מי, ואל מי כדאי להצטרף. וכך, אחרי שאני סוף סוף מתחילה להיות בעניינים, אנחנו שוב אורזים ועוברים לארץ אחרת, לשיכבה אחרת. לשיכבה בירושלים חזרתי אחרי ארבע שנים שבהן גרתי באוסטרליה. הכול השתנה לגמרי, אבל זה לא מפליא כי גם אני השתניתי. אנשים אחרים, יחסי כוחות שונים, מעמדות מתחלפים. אבל עדיין לא ידעתי איפה אני בדיוק, וגם בשיכבה לא ידעו בדיוק איך לאכול אותי. מצד אחד הייתי עוד קשורה למה שהולך באוסטרליה, מצד שני ניסיתי להבין מה הולך פה, ומצד שלישי... מצד שלישי גם מה שקרה לפני שעזבתי עדיין משפיע, והאנשים שהיו בשיכבה ועזבו – גם הם עדיין בעניינים. מה־זה מבלבל. הסדרה ´להתבגר´ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט´, חלקם ממשיכים יחד לתיכון וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר....

200.
"זה כל הספור," יורם אמר, והצביע על הדף שהוא תלש ממחברת חשבון, "משימה ממש לא מסובכת, נכון?" שגית ואני הבטנו בציור המוזר שהוא צייר. היו בו שלושה אנשים גדולים, כמה שיחים ועצים, שנים - שלושה בתים, ובין הבתים לשיחים היו מפוזרים כמה אנשים קטנטנים. "אני לא מבינה שום דבר," שגית אמרה. "אוקיי," יורם אמר, "הייתי בטוח שאתם הרבה יותר מתוחכמים, אבל אם אתם דפוקים, אין בעיה. אני אוסיף הסברים." הוא התחיל למתוח חצים מהמקלות הקטנים עם העגולים והקוים האלכסוניים ובקצוות שלהם כתב: "אורי", "מושיק", "יפעת", "טל", "דן" ו"שגית". חיוך מרוצה נפרש על פניו. "עכשיו ברור?" שאל. הפעם זה ספור עם הרבה תהפוכות, עם הרבה הפתעות, ואפילו... אפילו דנה פישמן הצטרפה אלינו בסוף. לא מאמינים? קראו ותוכחו בעצמכם....

201.
סיפורו של תום / גלילה רון-פדר-עמית שום דבר לא הסתדר לי בחיים. הבת שהייתי מאוהב בה לא התייחסה אלי. לא הייתי מקובל בשכבה שלי. הצורה שלי ממש לא מצאה חן בעיני. ואפילו החבר הכי טוב שלי זלזל בי. אז חשבתי ששני אחים אומנים יוכלו לפתור לי את כל הבעיות, וכבר התחלתי לדמיין לי איך יהיה. אבל שום דבר לא התגשם כמו שדמיינתי, והכל רק הסתבך מעוד יותר, ואני - ממש טבעתי בתוך השקרים שלי. ``סיפורו של תום`` הוא מה שרציתם לדעת יותר על סדרת הטלוויזיה המצליחה ``משפחה וחצי``. גלילה רון-פדר-עמית חודרת אל המחשבות והרגשות הכמוסים של גיבורי העלילה, ומביאה את התמונה השלמה בספרי הסדרה: ``סיפורו של איציק`` ``סיפורה של סיון`` ``סיפורה של אור`` ``סיפורו של תום``...

202.
כאשר הגענו לשלומי לקבל תעודות הוקרה על 'אהבת ארץ ישראל', סיפרו לנו שאירגנו לנו גם טיול בנחל בצת. אבל לפני שיצאנו הייתה התערבות בין יובל לאברשה... מה אתם אומרים, האם אברשה יגלח את שפמו? האם נזכה לראות את יובל עושה קרחת? מי נפל לבור? מה היה בתרמילים? מה נכתב בכרוזים ומי כתב אותם?...

203.
סוף הקיץ הוא סיפור אהבתה של מיה גבע, נערה ישראלית בת 18, ללוני, סופר יורד, המבוגר ממנה ביותר מעשר שנים. סוף הקיץ הוא סיפורם של מתבגרים שסיימו את לימודי התיכון ועומדים על סף גיוס: חלומותיהם, תוכניותיהם, אכזבותיהם, והיחסים הנרקמים בינם לבין ירון, בן גילם הנלחם על זכותו להיות שונה ולא ללכת בתלם, אך נשבר ומשלם מחיר כבד על חריגותו. סוף הקיץ הוא סיפורה של מושבה ישראלית ותיקה וטיפוסית, השוכנת סמוך לים. באווירה פרובינציאלית עצבנית, שבה נחשפים חשבונות אישיים קטנוניים בין שכנים ומתחים של פער דורות, מתקיימת ידידות רגישה בין מיה ובין הסבא שלה, הנאבק על חייו. סוף הקיץ הוא רומן יוצא דופן, פרי עטה של הסופרת המצליחה גלילה רון-פדר, מחברת הספרים בחינת בגרות (שהפך גם לסרט מבוקש) ושנה מעוברת. ספר זה, כמו שני קודמיו, אינו מיועד לילדים אלא לבני הנעורים....

204.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

205.
206.
זֶה הָיָה טִיּוּל פְּרָס, וַאֲנַחְנוּ תִּכְנַנּוּ אֶת הַמַּסְלוּל לְבַד. הַפַּעַם נוֹסְעִים לַדָּרוֹם, הֶחְלַטְנוּ, הַכִּווּן הוּא אֵילַת. יוּבַל הִבְטִיחַ שֶׁהַמָּקוֹם מָלֵא מַבְרִיחִים. שֶׁל מִי הָאוֹפַנּוֹעַ שֶׁהָיָה מֻנָּח בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר? מַדּוּעַ הֶחְלַטְנוּ לְשַׁנּוֹת אֶת מַסְלוּל הַטִּיּוּל? מִי הָיָה זֶה שֶׁצָּעַק לְפֶתַע "יָדַיִם לְמַעְלָה!" מָה עוֹשֶׂה הַתִּמְהוֹנִי בְּנַחַל בָּרָק? ´חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ´ יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת....

207.
``חמש פעמים לפחות התחלתי פרקים חדשים בחיי``, אומרת בתיה. ``קיוויתי שהם יהיו מאוד מוצלחים, ותמיד התאכזבתי. כל התקוות שהיו לי לא התגשמו, כל ההבטחות שהיו לי לא קוימו, וכל החלומות שחלמתי התנפצו``. ועכשיו בתיה בירושלים, במעון המשפחתי של ירדנה ואורי חרמוני, פותחת עוד פרק חדש. אבל האם מה שבתיה מצפה מחייה החדשים, הוא גם מה שסביבתה מצפה ממנה? האם היא מצאה סוף סוף בית, או שזה רק פרק נוסף בין פרקים אחרים שיבואו? האם המפגש עם ציון כהן הוא מה שחלמה עליו? מה שציון חלם עליו? ``הגורל דפק לנו את החיים``, אומרת בתי לציון, ``ואנחנו ממשיכים לדפוק אותם בעצמנו. את כל הדברים הטובים שקורים לנו אנחנו מקלקלים, למה?`` ובאמת נראה כי בפרק זה השאלות רק מצטברות ומצטברות, ומערכות היחסים מסתבכות עוד יותר. דמויות נוספות מצטרפות לתמונה, וגם להן יש חלק, וגם להן יש מה לומר, וגם בהן צריך להתחשב....

208.
209.
למה יובל פחד להגיע לשמורת המסרק? מה מסתתר במיניבוס המסתורית? מי היה מעוניין לספק לנו אופניים? חברי `כסח` לא יתנו לאיש לנצל אותם!...

210.
211.
מה חיפשנו בלילה בבית הקברות? מי הורג חתולים וכורת את ראשיהם? לאן נעלם יובל? איזו רוח משוטטת בין הקברים? גם כשפוחדים ב`כסח` מתגברים!...

212.
התקדמתי עוד קצת, והצצתי מתחת לגלגי המכונית של אבא. מה עושים אור ודנה אחרי שעה 8 וחצי בלילה במגרש החניה ליד המסלול שהכין לנו שכטר הנגר? האם הם ילדי רחוב? האם הם לא שמעו על זה שבשעה רבע ל- 9 בערב, ילדים בגילם כבר שוכבים במיטות וקוראים ספרים? הם התאמנו שם, ברור. התאמנו, פשוט התאמנו. אור נתן הוראות, ודנה בצעה. הוא הסביר לה איך לקחת תנופה, מתי להעלות את הרגל על הסקטובורד, ואיך להצמד אליו ככה שלא יעוף לה מתחת לרגלים בצד השני של המסלול. תגידו בעצמכם, זאת לא חוצפה? גונבים מסלול. פשוט גונבים! אז מי סדר את מי? מי שסדר את דנה פישמן, או מי שסדר את המקום הסודי?...

213.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והלטתי לתרום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", והכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באינציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן למשלף כשרצינו להיכנס לגוף של ענר, כדי להבין מה קורה לו בזמן התקף אסתמה. התכוצנו והתכוצנו עד שנכנסנו לגופו דרך נחיר באף. בדרך טסנו במסוק, שטנו בסירת משוטים, נסענו בכבאית של מכבי האש ובאמבלונס. אהל לא תמיד ידענו מי הם הטובים ומי הם הרעים. למי מהם אנחנו מצטרפים ונגד מי אנחנו ריכים להיות. אם אתם רוצים לדעת אם הצלחנו לעזור לענר- אתם מוזמנים לקרוא את הסיפור. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

214.
מי מניח את המטענים החשודים המדומים? למה פרצו לקודשי הקודשים של אבישי? לאן נעלם יועד באמצע הלילה? `כסח` כמעט נכשלת אבל מנצחת בגדול!...

215.
משולחנו של המוציא לאור העץ שבתמונה על הקיר כאילו תיאר את בתיה. עץ ברוח. הרוח חזקה, וענפיו של העץ שבורים. הרוח מכה בו בלי רחמים, והוא נרמס כאילו דרסה אותו במגפיה. שוב ושוב בתיה נופלת, ונדמה לה שאי אפשר ליפול עמוק יותר. בתיה מחליטה לקחת את גורלה בידיה, ולהפסיק להיות תלויה באחרים. היא יכולה לפחות לנסות. מה יש לה להפסיד? ואכן, כמו שנעמי קלדרון אומרת, בכל מקום שנסגרת דלת נפתח חלון חדש. לא בבת אחת, לא הכול, אלא לאט לאט, ובכל פעם מעט, הדברים מתחילים להשתנות. והסוף? הסוף הוא חלון פתוח. פתח לתקווה" .סוף טוב" הוא פרק הסיום המפתיע של הסדרה "סיפורה של בתיה."...

216.
אני ילד סקרן עם המון דימיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הרמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. למשל, כשעדי רצתה לברר את הספור על צפרדע שקבלה נשיקה והפכה לנסיך. החלטנו להפוך לצפרדים ולברר האם זה אפשרי. בכח הדמיון הצלחנו להיכנס לברכה וללמוד קצת על הצפרדים. בדרך הפכנו לראשנים, רצו לנסר לי את הרגלים, קבלתי זריקה ואפילו הכרתי את אמי החדשה אילנית . כן, וגם השתתפתי באולימפיאדה. אם אתם רוצים לדעת אם הצלחתי להגיע ראשון- אתם מזמנים לקרוא את הסיפור. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

217.
בחדר המדרגות הרגשתי איך רגלי הולכות ונעשות כבדות יותר ויותר. הן היו כל כך כבדות, שבמקום להמשיך ולעלות הביתה, התישבתי. האור כבה. טמנתי את ראשי בכפות ידי ורעדתי. מושיק שונא אותי! זו היתה הרגשה שמלאה אותי. היה לי חבר מצוין ופתאום, בלי הסבר, הוא שנה את דעתו עלי. האם אוכל בלעדיו? האם אוכל להמשיך ולאמן את החבורה בלי מושיק? דמעות חנקו את גרוני. רק מי שהיה לו פעם חבר טוב, יודע איך הכל נראה לא שוה כשמאבדים אותו. אם לפחות הייתי מבין מה עשיתי לו, מילא. אבל אני לא מבין ולא זוכר שעשיתי משהו. לפעמים נדמה לי, שאולי השם של הספר הזה צריך להיות בכלל: דנה הולכת לחוג קראטה. מה דעתכם?...

218.
הָלַכְנוּ לַמְּעָרָה כִּי רָצִינוּ לִהְיוֹת עִם מְקִימֵי אִרְגּוּן ´הַשּׁוֹמֵר´. שָׁרוֹן רָצְתָה בְּעִקָּר לִפְגּוֹשׁ אֶת אָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְיד. הִיא הִצְטַלְּמָה לְיַד הַפֶּסֶל שֶׁלּוֹ וְחָשְׁבָה שֶׁהוּא מָה־זֶה חָתִיךְ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן סֶלוּלָרִי וְהַכֹּל, הָיִינוּ לְכַמָּה שָׁעוֹת... רֶגַע, מָה זֶה, אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ פִּתְאוֹם הוֹדָעַת טֶקְסְט? "דִיוֹ, חֲמוּדָה!" שָׁמַעְנוּ אֶת הָרוֹכֵב, "אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהַשִּׂיג אֶת הַגַּנָּבִים וּלְהַחְזִיר אֶת הָעֲגָלִים..." שָׁרוֹן תָּפְסָה בְּיָדִי. "שׁוֹדְדִים גָּנְבוּ עֲגָלִים מֵהַחֲלוּצִים הַיְּהוּדִים," הִיא לָחֲשָׁה, "וְאָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְיד רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לְהַחְזִיר אֶת הָעֲגָלִים. כָּכָה זֶה הָיָה בַּתְּקוּפָה הַהִיא." הֵרַמְתִּי אֶת רֹאשִׁי וְהִבַּטְתִּי בַּיַּתּוּשִׁים שֶׁחָגוּ בְּמַעְגָּלִים סְבִיב הַנּוּרָה. "שָׁרוֹן..." לָחַשְׁתִּי בְּקוֹל רוֹעֵד, "הַנּוּרָה הַזֹּאת..." "מָה אִתָּהּ?" "אֵיךְ הִיא דּוֹלֶקֶת..." כִּמְעַט נֶחְנַקְתִּי, "אִם בַּתְּקוּפָה שֶׁל ´הַשּׁוֹמֵר´ עוֹד לֹא הֵבִיאוּ אֶת הַחַשְׁמַל לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל..." ...

219.
``אהבה חשאית`` הוא סיפור אהבתם של חגית ואיתי ופעילותם במחתרת בחורף 1947. בספר נפרשים הפעולות והמאורעות שהשניים לקחו בהם חלק ושהובילו להקמתה של מדינת ישראל. ספר זה הוא המשך סיפור יחסיהם של חגית ואיתי, שאותו החלה גלילה רון-פדר-עמית לתאר בספרה הקודם ``אהבה במחתרת``. כאן אנו שבים ופוגשים את הגיבורים כעבור שנתיים. חגית ברין, נערה בת 14, מאוהבת באיתי גלאון, לוחם מחתרת בן 17, שעזב את ביתו במושבה על שפת הכינרת ועבר לחיפה כדי להצטרף לאצ``ל. במשך חורף 1945 התגורר איתי בבית הוריה של חגית. אירועי הימים האלה מתוארים מזווית ראייתה של חגית, ומשולבים בהם אירועים מחיי היום יום ואירועים היסטוריים של ימי המאבק. הספר מתאר בנאמנות את אווירת המחתרת וכן עולה ממנו אהבתה הגדולה של חגית לאיתי. לאחר פרק זמן בביתה של חגית עוזב איתי את חיפה ועובר לפעול במקומות אחרים, אבל אף על פי שהוא נעלם מחייה, אין הוא נעלם מלבה של חגית והיא אינה חדלה להמתין לו בנאמנות ובתקווה......

220.
221.
אַתֶּם מְתָאֲרִים לָכֶם שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן נוֹסַעַת אִתָּנוּ לְטַיֵּל? נָכוֹן חֲשַׁבְתֶּם שֶׁאֵין מַצָּב? אֲבָל הַמִּנְהָרָה הִפְתִּיעָה, וְהַפַּעַם נָסְעָה אִתָּנוּ לְבַקֵּר בְּחֵיפָה. וַאֲנַחְנוּ יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת... אֲבָל לְאֵיזוֹ תְּקוּפָה הִגַּעְנוּ? וְאֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיֶּלֶד, מַמָּשׁ יֶלֶד בַּגִּיל שֶׁלָּנוּ, מַנְהִיג אֶת הַמְּגִנִּים עַל הַשְּׁכוּנוֹת הַיְּהוּדִיּוֹת בְּחֵיפָה בִּתְקוּפַת הַפְּרָעוֹת? לְאַט לְאַט הִתְבָּרֵר לָנוּ מִי הַיֶּלֶד הַזֶּה, וְתַאֲמִינוּ לִי - מוּתָגִים לֹא הָיוּ הַקֶּטַע שֶׁלּוֹ. עִם מְעַט הַכֶּסֶף שֶׁהָיָה לוֹ, הוּא דָּאַג לְפַרְנָסַת הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלּוֹ, לְשַׁלֵּם עֲבוּר הַלִּמּוּדִים שֶׁלּוֹ, וּלְהָגֵן עַל הַיִּשּׁוּב הַיְּהוּדִי בְּחֵיפָה. יוֹם אֶחָד, יָדַעְתִּי, הַיֶּלֶד הַזֶּה, חַיִּים לַסְקוֹב, יִהְיֶה הָרַמַטְכָּ"ל שֶׁל צַהַ"ל - לַמְרוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ פָּגַשְׁנוּ אוֹתוֹ, הוּא לֹא יָדַע מָה זֶה רַמַטְכָּ"ל וּמָה זֶה צַהַ"ל... ...

222.
למה מנהל בית - הספר קרא לי לחדר שלו? הרי לא עשיתי כלום... ומה יש במעטפה שהוא שלח אתי לאבא? ואיך אוכיח לכלם שאיריס גבעולי, שספרה שגנבתי לה את השרשרת, משקרת? ומי באמת חבר טוב שלי ותמיד יהיה לצדי? והכי חשוב: איך הצלחתי לנצח, עם קצת עזרה והרבה אהבה משמיל, הטבח הסיני....

223.
וּבֶאֱמֶת, מָה רָצָה מִמֶּנִּי בַּעַל הַצַּלֶּקֶת הַמַּפְחִיד? מִי נָהַג בַּגִ´יפּ הָאָפוֹר, שֶׁכִּמְעַט הֵעִיף אוֹתָנוּ מֵהַכְּבִישׁ? מָה עָשׂוּ הַנְּזִירִים בַּמִּנְזָר הַנָּטוּשׁ? מָה הֻסְתַּר בְּתוֹךְ שְׂמִיכָה מְגֻלְגֶּלֶת? ´חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ´ יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת....

224.
אני חייב כספים. תמיד הייתי חייב, ככה אני מתנהל. אני לווה מזה ולווה מההוא ולפעמים מחזיר. בדרך כלל אני מקווה שהאנשים פשוט ישכחו. הכול היה בסדר, עד שלוויתי מהאנשים הלא־נכונים. פתאום הסתחררתי במערבולת שהקיפה אותי מכל הכיוונים, וסיבכה אותי יותר ויותר. אני מוכרח להגיד, שאני חושב שאנשים חושפים צד שונה מאוד בהתנהגות שלהם כשזה נוגע בכסף. הם יכולים להיות נחמדים ועדינים והכול, אבל כשמתעסקים בכסף, פתאום מתגלה שיש להם בפה שיניים של חיות טרף. היו כאלה שפשוט שמחו לנצל אותי. אבל אני לא תמים, אני יותר מתוחכם ממה שהרבה אנשים חושבים....

225.
בְּשִׁעוּר גֵּאוֹגְרַפְיָה הִתְבָּרֵר שֶׁהַמּוֹרֶה חוֹלֶה. בִּמְקוֹמוֹ הִגִּיעַ מוֹרֶה מַחְלִיף, שֶׁהָיָה לָבוּשׁ מַמָּשׁ מְגֻחָךְ וְכָתַב עַל הַלּוּחַ "טִיבֶּט". יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁהַמּוֹרֶה הַזֶּה הָיָה הָאַבִּיר? יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁהַיַּעַד שֶׁל הַמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ הָיָה טִיבֶּט? יַפְלִיא אֶתְכֶם שֶׁרַק אֲנִי רָאִיתִי שֶׁכָּל זֶה הִתְרַחֵשׁ? וְכָךְ נָסַעְנוּ לְטִיבֶּט, לְחַלֵּץ אֶת הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁהָיָה הַגִּלְגּוּל שֶׁל הַלָאמָה וְנֶעֱלַם. הַדֶּרֶךְ לְשָׁם לֹא הָיְתָה פְּשׁוּטָה, וְהָיִינוּ צְרִיכִים לָטוּס לְבֵּייגִ'ין וּמִשָּׁם לְהַמְשִׁיךְ לְטִיבֶּט. אֲבָל מִי הֵם הַיְּלָדִים שֶׁהִכַּרְנוּ בָּרַכֶּבֶת? וְלָמָּה נָעֲלוּ אוֹתִי בְּתוֹךְ הַשֵּׁרוּתִים? אֵיךְ נֶחְלַצְתִּי מִשָּׁם? (תַּאֲמִינוּ לִי, קֶטַע מַדְהִים!) וּמִי שָׂם אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁל הַדַלַאי לָאמָה בַּתַּרְמִיל שֶׁלִּי? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הַמְּשִׂימָה הַזֹּאת הָיְתָה רַק שֶׁלִּי? ...

226.
שָׁרוֹן הִתְקַשְּׁרָה אֵלַי בַּטֶּלֶפוֹן מֵהֶעָבָר. כֵּן, כֵּן, מֵהֶעָבָר. הַפְתָּעָה כָּזֹאת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן עוֹד לֹא עָשְׂתָה לָנוּ. "תָּבוֹא מַהֵר," שָׁרוֹן הֵאִיצָה בִּי. וְכָכָה, עֲדַיִן עִם הַ´קְרוֹקְס´ הַכְּתֻמּוֹת, הָיִיתִי בְּדַרְכִּי לְמַעֲלוֹת. יָדַעְנוּ שֶׁזֶּה יִסְתַּיֵּם בְּאָסוֹן. שָׁרוֹן אֲפִלּוּ יָדְעָה מִי מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ אִתָּם וְדִבַּרְנוּ אִתָּם יֵהָרְגוּ. יָדַעְנוּ גַּם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אֶת מָה שֶׁהָיָה. וּבְכָל זֹאת כָּל כָּךְ רָצִינוּ לְהַצִּיל אוֹתָם. רָאִינוּ אֶת הַמּוֹרִים וְהַמְּלַוִים בּוֹרְחִים. רָאִינוּ אֶת מַעֲשֵׂי הַגְּבוּרָה שֶׁל חֵלֶק מֵהַנְּעָרִים, וְלֹא יָכֹלְנוּ לִשְׂמוֹחַ אִתָּם כְּשֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת הַחֲדָשׁוֹת בָּרַדְיוֹ, אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ מָה יִהְיוּ הַתּוֹצָאוֹת....

227.
כְּמוֹ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּצָאנוּ לַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית, הָאַבִּיר הוֹפִיעַ פִּתְאוֹם עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי, וּפָנָיו עוֹלוֹת מִתּוֹךְ הַיָּם. אֲבָל לָמָּה הַצִּפּוֹר מְרַחֶפֶת מֵעָלָיו, כְּאִלּוּ הִיא עוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר? וּמָה הַקֶּשֶׁר לְצֶמַח הָאַלְמָוֶת? אָז נָסַעְנוּ לְקוֹרֵיאָה. עוֹד בַּדֶּרֶךְ נִרְאָה לִי מוּזָר שֶׁהַנְּזִירָה הַבּוּדְהִיסְטִית שֶׁיָּשְׁבָה לְפָנַי בַּמָּטוֹס מַבִּיטָה בִּי וּמִתְלַחֶשֶׁת עִם חֲבֶרְתָּהּ. וְרֶגַע... שְׁנִיָּה... אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַצִּפּוֹר חָדְרָה לַמָּטוֹס? וְלָמָּה רַק אֲנִי רוֹאָה אוֹתָהּ? וּמִי הוּא הַנָּזִיר הַמְּכֻבָּד פָּאק טֶהָאוֹ שֶׁנֶּחְטַף? וּמִמָּתַי חוֹטְפִים נְזִירִים? וּמִמָּתַי צִפּוֹרִים מְדַבְּרוֹת בְּלִי לְהָזִיז אֶת הַמַּקּוֹר? הַפַּעַם, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לָכֶם, זֹאת הָיְתָה הַמְּשִׂימָה שֶׁלִּי: אֲנִי זֹאת שֶׁחָשַׁדְתִּי בַּנַּעֲלַיִם, אֲנִי זֹאת שֶׁרָאִיתִי אֶת הַנְּזִירָה עוֹקֶבֶת אַחֲרַי, אֲנִי זֹאת שֶׁזָּחַלְתִּי בַּמִּנְהָרָה, אֵלַי דִּבֵּר הַקּוֹל מִתּוֹךְ גְּרוֹנָהּ שֶׁל הַמַאנְשִׁין, וַאֲנִי זֹאת שֶׁהִצְלַחְתִּי לִקְרוֹא אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁל תּוֹם. זֹאת בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַמְּשִׂימָה שֶׁלִּי. ...

228.
ואז ערמת קפסאות הקרטון התמוטטה בבת אחת. מושיק זנק בבהלה אל דלת המקלט, טל נדבק אל הארון הירוק, שגית כיסתה את עיניה, יפעת ניצמדה אלי. טל ודן קפצו על הארגז שעליו ישבו קודם. כך התחילה תעלומת המכתבים הפתוחים, שהיו מערבים בה. גם שני כלבים נבחנים ומפחידים, שני ילדים קטנים ושחצנים ואמא אחת מאוד תוקפנית של ילד שמן ומעצבן. שוב הוכחתי שאני המפקד הכי מוצלח של החבורה, ושוב דנה פישמן יכולה רק לאכול לעצמה את הצמות....

229.
230.
מושיק התכופף. הנחתי על גבו את כף רגלי, ובזהירות רבה, כדי שלא לקבצ`ץ אותו לגמרי, התרוממתי כלפי מעלה. כן, זו באמת היתה המורה לטבע. כן, זו באמת היתה חפיסת סיגריות. כן, זה באמת היה מצית. ובדיוק ברגע שמושיק התחיל להשמיע אנחות כאב חזקות ``אוי... אוף... אוך... הגב שלי`` ראיתי את המורה לטבע מדליקה סיגריה, ושואפת ממנה את העשן, כאילו כל הקטע של איכות הסביבה וזהום האויר לא נוגע בה. ולסכום אני מצהיר כאן, שהמפגע הכי גדול הוא דנה פישמן, שמקלקלת את האיכות של כל סביבה שהיא נמצאת בה......

231.
החלום שלי זה לכתוב ספר ולהתפרסם. להיות סלב, להתנקם בנופר. אני ממש רואה את התמונה: הנה אני, הסופר המפורסם אביתר שנלר. בכל העיתונים, בעמודים הראשונים, מופיעה התמונה שלי; התקשורת כולה רודפת אחריי, כולם מדברים עלי. כשאני מופיע באיזשהו מקום לחתום על הספר שכתבתי, משתרכים תורים ארוכים של אנשים שממתינים להחליף איתי כמה מילים ושאחתום להם על העותק שקנו. ובין האנשים - שימו לב מי נמצאת, זאת נופר! אחרי ארבע שעות של המתנה, כשהיא סוף סוף מגיעה לראש התור ונעמדת מולי... בחיי, איזה רגע! הסדרה 'להתבגר' מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט', חלקם ממשיכים יחד לתיכון וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. ...

232.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

233.
בַּלָּשׁ שֶׁאַף פַּעַם לֹא נִכְשָׁל בַּלָּשׁ שֶׁתָּמִיד מַצְלִיחַ לְהַקְדִּים אֶת קְצִינֵי הַמִּשְׁטָרָה וְלִפְעָמִים מַצִּיל אֶת הַמְּפַקֵחַ הָרָאשִׁי מִכִּשָּׁלוֹן בַּלָּשׁ שֶׁכֻּלָּם מַעֲרִיצִים אוֹתוֹ וְסוֹמְכִים עָלָיו בַּלָּשׁ שֶׁהַפּוֹשְׁעִים פּוֹחֲדִים מִפָּנָיו - בַּלָּשׁ כָּזֶה הֶחְלַטְתִּי לִהְיוֹת. אַבָּא שֶׁל יוֹתָם הוּא קְצִין מִשְׁטָרָה בָּכִיר, אֲבָל יוֹתָם בָּטוּחַ שֶׁאֶת תַּעֲלוּמַת שׁוֹד הַבַּנְק הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לוֹ לִפְתֹּר. כְּשֶׁיּוֹתָם יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, הוּא לֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה מְסֻבָּךְ זֶה יִהְיֶה, וְכַמָּה מְסֻכָּן... סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבָה גָּלִילָה רוֹן-פֶדֶר-עָמִית מְתָאֶרֶת בְּקוֹלוֹ שֶׁל יוֹתָם אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת יֶלֶד חָכַם, אַמִּיץ וּמָלֵא תּוּשִׁיָּה. יוֹתָם – בַּלָּשׁ פְּרָטִי הוּא הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלִישִׁיַּת סְפָרִים עַל הַיֶּלֶד הַחוֹקֵר יוֹתָם. הוֹצָאַת כֶּתֶר שְׂמֵחָה לְהוֹצִיא לָאוֹר מֵחָדָש אֶת הַסְּפָרִים, עִם אִיּוּרִים חֲדָשִׁים שֶׁל מְנַחֵם הַלְבֶּרְשְׁטַט....

234.
235.
מי הצליח לגרום ליובל לגמגמם? מה נלקח מהתרמיל באמצע הלילה? לאן נעלם פיטר במרומי החרמון? `כסח` גולשים, צופים, מצלמים וחושפים!...

236.
אמיר דרור טלפן אלי מהרצליה. "אמרתי לאחים שלי שאתה כמו מגנט." הוא סיפר לי , " שאתה יוצא החוצה וההרפתקאות נמשכות אליך כמו אל מגנט. אז התערבנו. הבעיה היא שכדי להוכיח להם שאני צודק, אני חיב לבוא אליך ולהיות שותף באיזו הרפתקה. מה אתה אומר?" יכלתי לאכזב אותו? אז הסכמתי. אבל איך ממגנטים הרפתקאות? גם דנה פישמן השתתפה בהרפתקה הממגנטת. אבל הפעם היא לא הייתה האויבת שלנו.אפילו לא צחקנו עליה כשהיא עמדה בחלון של חדר האמבטיה בבית שלה, נפנפה לנו וסמנה לנו להיות בשקט....

237.
הַמַּתְרִימִים שֶׁל 'הָאֲגֻדָּה לְמִלְחָמָה בַּסַּרְטָן' שֶׁהִגִּיעוּ אֵלֵינוּ לֹא הָיוּ הַפַּעַם יְלָדִים אוֹ נְעָרִים, אֶלָּא מְבֻגָּרִים. בִּמְקוֹם קַבָּלָה עַל הַתְּרוּמָה, הֵם נָתְנוּ לִי נַרְתִּיק וּבוֹ מִשְׁקְפֵי רְאִיָּה. כְּשֶׁהִרְכַּבְתִּי אוֹתָם, רָאִיתִי אֶת מַפַּת הָעוֹלָם וּפּוֹרְטוּגָל מֻדְגֶּשֶׁת בָּהּ. אָז הִגַּעְנוּ לְפּוֹרְטוּגָל, וּמִיָּד מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּתִסְבֹּכֶת. כָּל מִי שֶׁפָּגַשְׁנוּ הָיָה מִתְחַזֶּה (אוֹ לֹא), כָּל מִי שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁהוּא לְרָעָתֵנוּ הָיָה לְטוֹבָתֵנוּ (אוֹ נֶגְדֵּנוּ), הָאַבִּירִים הִתְחַלְּפוּ, וַאֲנַחְנוּ... רֶגַע, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם לָנוּ יֵשׁ מִתְחַזִּים? הָאִשָּׁה שֶׁהִיא גֶּבֶר אוֹ אַבִּיר הֶחְדִּירָה לִי חֹמֶר שֶׁהוּא מְחַדֵּד חֲלוֹמוֹת. בַּחֲלוֹם גִּלָּה לִי מְגַלֵּה הָאֲרָצוֹת וָסְקוֹ דָה־גָמָה פְּרָטִים עַל הָאוֹצָר שֶׁהוּא הֶחְבִּיא לִפְנֵי לְמַעְלָה מֵ-500 שָׁנָה. אֲבָל רֶגַע, בֵּינְתַיִם כְּנוּפְיָה בֵּינְלְאֻמִּית רוֹדֶפֶת אַחֲרֵינוּ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אוֹתָנוּ וְלִתְפּוֹס אֶת הָאוֹצָר. וּמִי זֶה בִּכְלָל הַקָּדוֹשׁ הַבִּלְתִּי מִתְכַּלֶּה? אֵיךְ הוּא שַׁיָּךְ לַסִּפּוּר? וְאֵיךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הִגַּעְנוּ לְגוֹאָה שֶׁבְּהוֹדוּ? ...

238.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת.אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן.לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לְהָבִין לָמָּה יָנִיר, הַשָּׁכֵן שֶׁלָּנוּ, הוּא יֶלֶד שָׁמֵן. אָז הֶחְלַטְנוּ לְצַמְצֵם אֶת עַצְמֵנוּ וּלְהִכָּנֵס לַגּוּף שֶׁלּוֹ. אֵיךְ? תִּצְטָרְכוּ לְבָרֵר בַּסֵּפֶר, כַּמּוּבָן. אֲבָל אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁהַפַּעַם הִתְאַהַבְתִּי בְּמִישֶׁהִי יְפֵהפִיָּה, רָדַפְתִּי אַחֲרֶיהָ בִּטְרַקְטוֹרוֹן, וְזִיַּפְתִּי לְמַעֲנָהּ מִסְמָכִים, וְהִיא... הִיא מַמָּשׁ מֵתָה עָלַי. בַּסּוֹף הָיְתָה לָנוּ פְּגִישָׁה סוֹעֶרֶת בְּנַיֶּדֶת הַמִּשְׁטָרָה. אֵיךְ? תִּצְטָרְכוּ לְבָרֵר בַּסֵּפֶר, כַּמּוּבָן.וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶּׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

239.
איריס גבעולי היא מלכת הכיתה. מלכה ללא כתר וללא שרביט. מלכה מוכתרת כמעט בזכות עצמה… איריס גבעולי היא מלכת הכיתה, כי כל ילדי הכיתה מתחנפים אליה. הבנות רוצות לשבת לידה, והבנים חושבים שהיא הילדה הכי יפה בכיתה.   בלבם הילדים כועסים עליה, אבל אינם עושים דבר. הם חוששים ממנה, כי היא מחליטה בשביל כולם, והיא גם יודעת להעניש את מי שאינו נשמע לה. העונש של איריס גבעולי הוא, בדרך כלל… חרם. כשהיא מחליטה להטיל חרם על מישהו או על מישהי, היא מסיתה את כל הכיתה, ואוי למי שאינו מציית....

240.
כך לחש לירום לתוך מכשיר ההקלטה שלו: ``הפרשה מתחילה להתחמם. ג`ינג`י וחבורתו מחפשים פושע מסוכן. יכול להיות שמדובר באדם שנמלט מבית הסהר הכי שמור בעולם. יכול להיות שמדובר ברוצח, יכול להיות שמדובר בחוטף ילדים אלים, המסוגל גם לחנוק אותם. יכול להיות שמדובר באדם מכוכב אחר. שהגיע לכדור הארץ בחללית עגולה. ``הבה נשמע איך ההגיון של הבלש ג`ינג`י עובד. מה הוא מתכוון לעשות? האם הוא מתכון לקחת טביעות אצבעות? האם הוא כבר מרגיש בחוש הריח שלו מי הפושע שחבל בטלפון הציבורי, חנק את השפופרת ודקר את החוט?`` על דנה פישמן והמתנה (לא, לא מתנה שהיא נתנה לי: השתגעתם - לא מתנה שאני נתתי לה) צריך לקרוא בשביל להאמין....

241.
בני משפחת וינשל, כולם אקדמאים, עלו לארץ ישראל לא מתוך רדיפות או בלית ברירה. הם בחרו לעלות בתקופת מלחמת העולם הראשונה, כדי לקנות את אדמותיה, לבנות את הנמל בתל אביב, לייסד ולנהל ארגונים שונים. בניה השתתפו במלחמה נגד הבריטים ובמערכה על הקמת מדינת ישראל. ``האגדה לבית וינשל`` מציג אמנם את סיפורה של משפחה אחת, אך למעשה זהו סיפורה של הציונות הרוויזיוניסטית, של אנשים נחושים, פעילים ומשכילים, הנאבקים למען מטרותיהם מתוך שאיפה לשפר את החברה שבה הם חיים. הספר ``האגדה לבית וינשל`` מצטרף לסדרת הסיפורים הביוגרפיים לנוער, פרי עטה של גלילה רון-פדר-עמית, ונושאם אישים מתולדות עם ישראל: ``שאול - סיפורו של שאול המלך``, ``המורד - סיפורו של אברהם-יאיר-שטרן``, ``הנער מנהלל - סיפורו של משה דיין``, ``אהבה בפרדסים - סיפורם של נחמה ויהושע כהן``, ``ה`שומרת` הניפה `סמרטוט` עברי - סיפורו של וניה הדרי``, ``באור ובסתר - סיפורו של זאב ז`בוטינסקי``, ``פוזה - סיפורו של חיים פוזננסקי``, ``לכבוש את ההר - סיפורו של שלמה בן יוסף``....

242.
243.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

244.
245.
246.
מִכְתָּב הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵחֵיפָה, וּבוֹ קָרְאוּ לָנוּ לַעֲזוֹר לִמְצוֹא אֶת הַכְּלָבִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ בִּשְׁכוּנַת דֶנְיָה. יָצָאנוּ בָּרַכֶּבֶת, וּבַדֶּרֶךְ עָרַכְנוּ טוֹטוֹ נִחוּשִׁים. 
אָז מִי צָדַק? וְאֵיךְ נִרְאָה מִי שֶׁשָּׁלַח לָנוּ אֶת הַמִּכְתָּב? אֵיךְ יָדְעוּ הַתּוֹשָׁבִים שֶׁיַּלְדֵי חָיָ"ה הִגִּיעוּ? מִי זֶה הָאִישׁ הַשָּׁמֵן שֶׁפָּגַשְׁנוּ בָּרַכֶּבֶת? וּבִשְׁבִיל מָה שָׁאוּל בִּקֵּשׁ שֶׁיָּבִיאוּ לָנוּ דְּגָלִים? ´חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ´ יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת...

247.
בגלל המבט שלו, בפעם הראשונה שנפגשנו, הרגשתי שאני נמסה. מה נמסה? שלולית. והמילים שהוא אמר אז, וטון הדיבור שלו, בכלל... מי תיאר לעצמו שזה יכול להיות מחנך הכיתה שלנו? כן, רובי מולכו. אין דברים כאלה, אני אומרת לכם. פתאום כל העולם התמלא בו, במה שהוא אומר, בפרשנות על מה שהוא אומר, במה שהוא רוצה להגיד, ובמה שהוא לא יכול להגיד. אני אומרת לכם, אכלתי שם סרטים. וכך, מהתלמידה הכי טובה הפכתי ל... למה בעצם? כן, המילה "שלולית" מתארת את זה הכי טוב....

248.
הדוד הזקן הגיע מאוסטרליה, כדי לצלם סרט על ימי ילדותו. כיצד ישב על שפת נחל אלכסנדר עם הנערה שאהב, טבל את רגליו במים הצלולים, צפה בצבי הנחל ושפך לפניהם את ליבו. ואילו אוני - שהתפקיד הראשי בסרט יועד לו - רק חלם להיות חבר של מורן. מה הוא צריך את העונש הזה של הסרט? מה מעניינים אותו פתאום צבי הנחל? באי רצון נוסע אוני עם דודו, ומגלה שמהנחל נותרו רק מי שפכים זורמים, ואילו צבי הנחל כמעט נעלמו כליל. אוני לומד כי אם נפעיל מיד להצלת הנחל, ועימו להצלת הצבים, מה שיוותר ממנו יהיה מה שנותר לסיפור אהבתו של דודו - זכרונות כואבים. לאן נעלמו צבי הנחל? הוא סיפורו של נער, שאיכות הסביבה הופכת עבורו חיונית וקרובה. לאן נעלמו צבי הנחל? הוא סיפור אהבה אל מה שמעבר למיידי, לעכשווי ולצרכים האישיים בלבד....

249.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן....

250.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לִמְצוֹא אֶת חוּשְׁחָשׁ הַנָּחָשׁ שֶׁנֶּעֱלַם. אָז בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן הָפַכְנוּ לִהְיוֹת נְחָשִׁים וְנִכְנַסְנוּ לִכְלוּב הַנְּחָשִׁים. מָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים שֶׁקָּרָה אָז? הָיוּ לָנוּ הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ: הַאִם יֵשׁ גַּם נְחָשִׁים מוֹעִילִים? הַאִם בֶּאֱמֶת אָכַלְנוּ עַכְבָּרִים? הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לָכֶם שֶׁעֲדִי מַמָּשׁ יָצְאָה מֵעוֹרָהּ? וּמָה עוֹשִׂים כְּשֶׁרוֹצִים לִלְחוֹץ יָדַיִם אוֹ לְהִתְחַבֵּק וְאֵין לָכֶם יָדַיִם? וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

251.
252.
פתאום, לא יודע מה קרה לי. פתאום הרחתי משהו. פתאום, זה היה כמו מין הרגשה פנימית כזאת, כאילו יש לי עינים בתוך הבטן, או בתוך הגב. הרגשתי שמישהו מביט בי, הרגשתי את זה ממש חזק. מישהו הביט בי. הוא הביט בי באופן מיוחד, הוא הביט בי ורק בי. יא אללה! אף פעם לא היתה לי תחושה כזאת. אף פעם לא הייתי כל כך בטוח ש... אבל שירלי ושמואל... חלום עליהם! הבריונים האהבלים......

253.
מיהו בעל הצלקת המפחיד? מה עשו הנזירים במנזר הנטוש? מה הוסתר בתוך שמיכה מגולגלת? חבורת כסח מטפסת ומפענחת!...

254.
255.
256.
257.
258.
תגידו את האמת, אמרתי לכם פעם שאני מומחה לכל העניינים בעולם? הבטחתי לכם פעם שאני מסוגל לפתור את כל הבעיות? לא. למה לא? כי אני בן אדם ישר. אני יודע מה אני מסוגל לעשות ומה אני לא מסוגל לעשות. אני מסוגל להנהיג חבורה, אני מסוגל לארגן אימונים, אני מסוגל לארגן הרפתקאות לחברים שלי, אבל בעניני אהבה... איך להגיד את זה? בעניני אהבה אני בכל זאת רק בן תשע, וילד בן תשע לא יכול להיות בעל הנסיון העשיר ביותר בעולם. דנה פישמן, אמרת שאם רמאות היתה מים, אנחנו היינו ים תיכון? אז אם טמטום היה גובה, את היית קוטפת פרחים מהירח!...

259.
וּמָה שֶׁגִּלִּינוּ הָיָה מַדְהִים. גִּלִּינוּ שֶׁהָיָה מְרַגֵּל יִשְׂרְאֵלִי בְּסוּרְיָה, שְׁמוֹ הָיָה אֵלִי כֹּהֵן. הוּא הֶעֱבִיר לְיִשְׂרָאֵל מֵידָע חָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי הַצָּבָא הַסּוּרִי. אֲבָל הַסּוּרִים עָלוּ עָלָיו, תָּפְסוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לַחֲקִירוֹת. וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁהַחֲקִירוֹת שֶׁל הַסּוּרִים אַכְזָרִיּוֹת מְאוֹד. אֵיךְ נוּכַל לַעֲזוֹר מְעַט לְאֵלִי כֹּהֵן? אֵיךְ נוּכַל לְהַגִּיד לוֹ, שֶׁהַנְּקָמָה שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה שֶׁבְּעוֹד שְׁנָתַיִם, בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל תִּכְבֹּש מִסּוּרְיָה אֶת רָמַת הַגּוֹלָן, אוּלַי בִּזְכוּת הַמֵּידָע שֶׁהוּא הֶעֱבִיר לַ´מוֹסָד´? וּמָה לֹא רָצִינוּ לְסַפֵּר לוֹ, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְנוּ?...

260.
אני חושב שאחד הדברים הכי יפים שיש בחבורה, זה שכל מה שמקבלים - מקבלים ביחד. אבל גם אם נכשלים - אז זה ביחד, וגם מתבישים ביחד. להתבייש ביחד זה הרבה יותר נוח מאשר להתבייש לבד, אבל גם לשמוח ולהתגאות ביחד זה הרבה יותר כיף מאשר לשמוח ולהתגאות לחוד. כי אז יש עם מי לחלוק את השמחה והגאוה. תסתכלו פעם במשחקי כדורסל, כשהקבוצה מנצחת וכל השחקנים מתחבקים. נכון שרואים את השמחה שלהם? אז אם היו שואלים אותי, אני מודיע לכם שהייתי מעדיף להיות בקבוצה, גם אם אחרי המשחק יראיינו מישהו אחר מהנבחרת ולא דווקא אותי. אולי לא תאמינו לי, אבל כשאנחנו חפשנו עקבות של חשודים בשלג, אז דנה פישמן חפשה... חתן!...

261.
"גברת פישמן מועד הבית אמרה שאנחנו לא מצפים שהמשטרה תתפוס את הגנבים," הסברתי לשוטרת, "ושהיא הגישה את התלונה במשטרה רק כדי שנוכל לבוא לחברת הגז ולדרוש בלונים חדשים. אבל זה לא נכון. אנחנו כן רוצים לתפוס את הגנבים." הייתי בטוח שאני לא מדבר רק בשם עצמי אלא גם בשם כל חברי, והחלטתי שזאת ממש חצפה מצד אמא של דנה להגיד למשטרה שהיא לא דורשת שיחפשו את הגנבים. גנבים צריכים לקבל ענש. אם גנבים לא יקבלו ענש, יהיו יותר ויותר גנבים, לא? הייתם צריכים לראות את דנה פישמן נגררת אחרי אמא שלה וצועקת, אני בטוח שלפחות כמה מששוטרים היו בטוחים שדנה ילדה משגעת......

262.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת. אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באנציקלופדיות או באינטרנט. בכח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן, והופכים להיות ממש חלק מהן. ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי זקוק לעוד הבהרה קלה....

263.
מה ידע הנזיר הישיש? מה גילה? מי יגיע ראשון לאוצר? מי את שיבולת שועל? `כסח` מוצאת את כל הפתרונות!...

264.
איך הייתם מרגישים אם הוריכם היו מחליטים להיות משפחה אומנת ומצרפים לחדר הפרטי שלכם ילד זר מבית הרוס? ניר שרוני, גיבור הסדרה, התמודד עם קשיים רבים מאז שציון (מהסדרה המוכרת “אל עצמי”) הגיע אל ביתו. אבל לאט לאט ולמרות הניגודים, ניר וציון הפכו להיות החברים הכי טובים. ודווקא אז, כשנדמה לניר שחייו נפלאים, מחליטים הוריו לשלוח את ציון מהבית. ניר נשבע לציון שיעשה הכול כדי לבטל את ההחלטה. האם יצליח? הספר מאבק אבוד הוא שלישי בסדרת יומניו של ניר שרוני. קדמו לו ‘סודי בהחלט’ ו’אח וחצי’. “סדרת ניר שרוני“ היא סדרת ספרי הנוער החשובה ביותר שראתה אור בישראל. הסדרה ממגנטת את קוראיה מהכרך הראשון ועד לאחרון. ניר שרוני הוא ללא ספק הגיבור הספרותי המורכב והמעניין ביותר במחוזותינו, גיבור שנשאר בתודעה הרבה אחרי תום הקריאה, ומלמד את כולנו שיעור חשוב באהבה.” ד”ר שי רודין – חוקר ספרות ילדים. ...

265.
בָּעִתּוֹן הִתְפַּרְסְמָה הוֹדָעָה עַל תַּחֲרוּת נִווּטִים לִבְנֵי נֹעַר. מִיָּד רָצִינוּ לְהִצְטָרֵף. אֲנַחְנוּ הֲכִי טוֹבִים בְּזֶה... הַגָּבִיעַ קוֹרֵץ לָנוּ. אֲבָל לָמָּה שָׁאוּל לֹא רָצָה לְהִצְטָרֵף? וְאֵיךְ קָרְאוּ כִּמְעַט לְכָל הַקְּבוּצוֹת שֶׁהִתְחָרוּ? מִי לִטֵּף אֶת אַפִּי בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה? הַאִם הִגַּעְנוּ רִאשׁוֹנִים? וְאֵיךְ הִגַּעְנוּ? וּמָה עוֹשֶׂה תַּרְמִיל נָטוּשׁ בְּאֶמְצַע הַוָאדִי בַּנֶּגֶב? 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת. ...

266.
האם אבא מנסה להתחמק ממני? למה הוא נוסע ולא מספר לי לאן? לא היתה לי ברירה, וערכתי חיפוש בחדר שלו. ומה שמצאתי בחדר שלו היה מאוד מפחיד. כי גיליתי שיש לי אבא אחר, אבא שלא מספר לבת שלו את הדברים החשובים, ולא מתייעץ איתה....

267.
268.
לאן נעלמו הכלבים משכונת דניה? איך ידעו התושבים ש`כסח` הגיעו? מה קרה לאיש השמן מהרכבת? כסח עוקבים, מאותתים ומגלים!...

269.
270.
לאן נעלם מוכר התירס הזקן מהשכונה? למה הוא פתאום לא הופיע? וכך ארגנו משלחת קטנה, ויצאנו לחפש אותו. כשהגיע לצריף הירוק, אז... רגע, רגע - מה אני הולך לספר לכם את התוכן של הספר? אני רק רוצה להגיד לכם שהפעם הספר מותח במיוחד, ויש בו אנשים אדומים משונים ומאוד מבהילים, ויש בו ילדים שמקרקרים, ויש בו רגל אחת שאני לא יודע מה יש בסוף שלה... אני לא מאמין שאני אומר את זה: אבל כמעט התנפלתי על דנה פישמן חיבקתי אותה, ונתתי לה נשיקה על הלחי. פעמים!...

271.
בַּדֶּרֶךְ מֵהַמְּשִׂימָה בְּלוֹנְדוֹן הַבַּיְתָה, הוֹרִידוּ אֶת תּוֹם וְאוֹתִי מֵהַמָּטוֹס. מָה קָרָה? לָמָּה אֲנַחְנוּ נִשְׁלָחִים לְאִיסְלַנְד? לְשֵׁם מָה הַבְּגָדִים הַלְּבָנִים הָאֵלֶּה? וְלָמָּה מְחַבְּרִים אוֹתָנוּ עִם כְּאִלּוּ־הוֹרִים שֶׁלָּנוּ? אָז נָסַעְנוּ לְאִיסְלַנְד. הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁבַּקַּיִץ הַשֶּׁמֶשׁ לֹא שׁוֹקַעַת בְּאִיסְלַנְד? הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁאִיסְלַנְד מְלֵאָה הָרֵי־גַּעַשׁ וְגֵייזֵרִים? הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַמַּיִם הַכְּחֻלִּים שֶׁבַּגֵייזִיר הֵם עֵינוֹ הַכְּחֻלָּה שֶׁל הַשָּׂטָן? טוֹב, אֲנַחְנוּ לָמַדְנוּ אֶת זֶה בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה, בְּעִקָּר אֲנִי. וְגַם לָמַדְתִּי שֶׁהַשִּׁקּוּי נֶגֶד־פְּגִיעָה הוּא לֹא שִׁקּוּי נֶגֶד שִׁקּוּי הָאֱמֶת וְאָבְדַן הַזִּכָּרוֹן. וְגַם לָמַדְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵם נִלְחָמִים בַּשָּׂטָן, אֲבָל הֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר גְּרוּעִים מִמֶּנּוּ. הַאִם הַפַּעַם נַצְלִיחַ בַּמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית שֶׁלָּנוּ, אוֹ שֶׁאַנְשֵׁי הַכַּת שֶׁל יוֹהָנֶס יַצְלִיחוּ בַּמְּשִׂימָה הַשְּׂטָנִית שֶׁלָּהֶם?...

272.
המחשבה על כך שאולי נאלץ להשאר תקועים בבית הקברות במשך כל הלילה, פעלה את פעולתה. אני לא מאמין שיש ילד בעולם שהיה שמח להשאר בלילה בבית קברות. אני גם לא מאמין שיש הרבה מבוגרים שישמחו לדבר כזה. בהתחלה לא העזתי להרים את הראש. עכשיו, מחוץ למחבוא, שמעתי את הקולות הרבה יותר טוב, אך עדין לא הייתי מסוגל להפריד בין הצלילים למלים. אלה באמת היו מין מלמולים, מלמולים מוזרים. כאילו מישהו דבר אל עצמו בין הקברים. כאילו מישהו התנצל בפני מישהו אחר על משהו. על מה? אני מקוה שדנה פישמן והאח המגעיל שלה יוסי למדו לקח: לפעמים כשלא סותמים את הפה - כל העולם צוחק עליך....

273.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִינוּ לְהָבִין לָמָּה אֲנָשִׁים מְעַשְּׁנִים, לַמְרוֹת שֶׁהֵם יוֹדְעִים שֶׁמְּסֻכָּן לְעַשֵּׁן. מָה יֵשׁ בַּסִּיגַרְיוֹת שֶׁגּוֹרֵם לַאֲנָשִׁים הֲנָאָה? אָז צֵרַפְנוּ אֵלֵינוּ חָבֵר, הִתְכַּוַצְנוּ וְהִתְכַּוַצְנוּ, וְנִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ סִיגַרְיָה בּוֹעֶרֶת. אוֹ אוּלַי נָכוֹן יוֹתֵר לוֹמַר שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ טִיל שֶׁשֻּׁגַּר לַמּוֹחַ שֶׁל הַמְּעַשֵּׁן - עִם עֶרְכוֹת הֲנָאָה לְפִתּוּי, אֲבָל גַּם עִם מַטָּרָה אֲמִתִּית נוֹרָאָה: סַרְטָן. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה...

274.
אני ילד סקרן עם המון דמיון, והחלטתי לרתום את הדמיון שלי כדי להבין כל מיני תופעות. יחד עם אחותי הקמתי את "סיירת המדע", ובכל פעם אנחנו מנסים להבין תופעה אחרת.אבל אנחנו לא חוקרים את התופעות באינציקלופדיות או באינטרנט. בכוח הדמיון שלי אנחנו נכנסים לתוכן והופכים ממש להיות חלק מהן.למשל, כשרצינו למצוא את שרשרת הזהב של אמא. שאלנו את עצמנו מה זה זהב, ובכוח הדמיון נכנסנו לעולם היסודות. בעצם למה לכל אחד בעולם הזה יש שני שמות? למה האשימו אותי שאני הולך למכור משחק כדורגל? מה הן הבליטות שיש לכולם על החזה? מה יקרה אם נופלת לך בליטה כזו? ומה מסתתר מאחורי האסלה בשירותים של המסעדה?ובסוף הספר עשיתי קצת סדר בדברים, הפרדתי את הדמיון מהמציאות, והסברתי את מה שאולי סקוק לעוד הבהרה קלה....

275.
``הי, ג`ינג`י! בוא הנה, ג`ינגי`!`` גם לכם קוראים לפעמים ``ג`ינג`י`` כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג`ינג`ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג`ינג`י. כזה מין ג`ינג`י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג`ינג`יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג`ינג`י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג`ינג`י?...

276.
מיהם מבריחי הסמים? מה מסתירים בנחל ברק? מה התמהוני על האופנוע מגדל? חבורת כסח ממשיכה לגלות!...

277.
אור ומור הם תאומים, שעומדים להיכנס ביחד לכיתה א', והם דומים אבל שונים: אור, למשל, שמח שילמד לקרוא, מור שמחה שתלמד חשבון. הם לא שמחים, אלא גם חוששים להשתעמם, להיפרד מהצעצועים ולהגיע למקום חדש. הם חוששים להתבלבל ולהיות הילדים הכי קטנים בבית הספר. בהדרגה הם לומדים להתגבר על התסכולים שלהם ונהנים ללמוד בבית הספר....

278.
``רגע אחד!`` טל קם, ``מה זאת אומרת שיש לגילי זכות הצבעה? אנחנו צריכים להצביע מי בעד שתהיה לו זכות הצבעה ומי נגד, לא? אתה לא יכול לקבוע לבדך``. הוא הביט בי, ``אמרנו שאנחנו חבורה דמוקרטית, לא?`` ``חבורה דמוקרטית?`` גילי תלה בי עינים רטובות מדמעות, ``מה זה בכלל?`` ``זה אומר שכולם שוים``. הסברתי לו. ``אז אתה כבר לא המפקד?`` גילי נבהל. ``אני המפקד``. הרגעתי אותו. ``אבל אני מקשיב לדעות של כולם ומתחשב בהן, הבנת?`` כן, כן, אתם יכולים לשפשף את העינים כמה שאתם רוצים, אבל אחד הדברים שגילינו בהרפתקה שלפניכם, זה שבהשואה לבנות מסוימות דנה פישמן היא... מלאך!...

279.
מדוע עלה הגלבוע בלהבות? לאן נעלמו שאול ויובל? למה זינקה מכונית ה`פיג`ו` התכולה? `כסח` - החבורה המדליקה בעקבות המציתים!...

280.
281.
282.
283.
רֶגַע, מָה זֶה, תּוֹם בֶּאֱמֶת מְחַבֵּק אֶת אוֹדֶלְיָה? וּמִי זֹאת מִרְיָם? אֵיךְ הִיא עוֹמֶדֶת מוּלִי וְלֹא מוּלִי? מָה זֶה אַשְׁלָיַת הִשְׁתַּקְּפוּת? רֶגַע, וּמִי זֹאת הָאֲנִי הַזֹּאת (אֲבִיגַיִל) שֶׁבָּאָה מוּלִי? אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלֹּא כָּךְ אֲנִי אֲמוּרָה לִכְתּוֹב פֹּה עַל גַּב הַסֵּפֶר, אֲבָל תִּסְלְחוּ לִי, מָה הוֹלֵךְ פֹּה? וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְמִצְרַיִם. הַפַּעַם הָיִינוּ בִּמְשִׂימָה מְסֻכֶּנֶת בִּמְיֻחָד: נְעָרוֹת קוֹפְּטִיּוֹת נוֹצְרִיּוֹת נֶחְטְפוּ בְּמִצְרַיִם, כְּדֵי שֶׁיִּתְאַסְלְמוּ בְּנִגּוּד לִרְצוֹנָן. וּמִי אָמוּר לְחַלֵּץ אוֹתָן? אֲנַחְנוּ, שְׁנֵי יְלָדִים וְאַבִּיר אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁאָסוּר שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁהֵם יִשְׂרְאֵלִים. חוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה מְתֻחְכָּם מִדַּי? חַכּוּ וְתִשְׁמְעוּ אֵיךְ נְחַלֵּץ אוֹתָם: אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לִגְרוֹם לַחוֹטְפִים לְהִשְׁתַּגֵּע - פָּשׁוּט לְהִתְחַרְפֵן - כְּשֶׁהֵם יִרְאוּ שֶׁמִּי שֶׁהֵם חָטְפוּ לֹא נֶחְטַף, שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא אֲנַחְנוּ וְשֶׁאֲנַחְנוּ גַּם אֲחֵרִים - שֶׁהַכֹּל אַשְׁלָיַת הִשְׁתַּקְּפוּת אַחַת גְּדוֹלָה. מוּזָר יוֹתֵר מִזֶּה יָכוֹל לִהְיוֹת? ...

284.
אני מפקד כזה שדורש מעצמו יותר מאשר הוא דורש מחבריו, ואם אני שולח אותם לעשות משהו - אני מקפיד לעמוד בדרישות האלה כמוהם, אם לא יותר. לכן הלכתי אל אמא ושאלתי אותה עם מי בדיוק אנחנו עושים שלום, ואיך אנחנו הילדים, יכולים לתרום משהו למבצע. ``מה יש כאן לתרום?`` התפלאה. ``מה יש כאן לתרום?`` התרחקתי ממנה, ``את לא חושבת שכל אחד צריך לתרום משהו למען השלום?`` אני יודע ששלום עושים עם אויבים, ואני מוכן לצאת למבצע שלום עם הערבים. אבל שלום עם דנה פישמן? זה כבר מוגזם....

285.
שלום! מה שלומכם? אתם מרשים לי (טולי, בת השבע מכיתה ב´) לשאול אתכם כמה שאלות? טוב, אז מה הייתם עושים, אם פתאום הייתם פוגשים ילד מאוד נחמד, שהכי כיף בעולם להיות איתו? איך הייתם מסתדרים, אם הוא לא היה יודע עברית, ולא יכול לדבר איתכם? מה החברים שלכם היו עושים? כן, כן, את כל זה אני אספר בספר הזה, ואני רצה להתחיל....

286.
משכתי את השמיכה והעלתי אותה מעל ראשי. אני לא סובל ילדות שמתסכלות בי ככה. שירלי בחוצפה רבה, משכה את השמיכה ממני אל הרצפה. אם זאת לא חוצפה, אז למה קוראים חוצפה? היא נצלה את החולשה הזמנית שלי. אם לא הייתי שובת רעב, הייתי מכניס לה עכשיו בוקס ישר בפרצוף! ``אם את לא יוצאת, אני דוקר אותך!`` איים עליה גילי. זה היה איום מבהיל, שירלי, כנראה, לא אוהבת שדוקרים אותה. היא נסוגה לאחור ונמלטה בריצה מהחדר. ואז הופיעו מושיק ויפעת. ``ג`ינג`י!`` מושיק רץ אלי וידיו פרושות לצדדים כאילו הוא עומד לחבק אותי, ``ג`ינג`י!`` דנה פישמן הזאת כל כך השויצה באופנים שלה, עד שבחיי - שלושה פנצ`רים הגיעו לה, ולא רק אחד....

287.
למה התפרדה החבורה? איך מצאה הצנחנית הנועזת את דרכה? מה נמצא בחווה בלב המידבר? `כסח` מסתבכים ומצליחים בגדול!...

288.
289.
לאנשי המועצה למניעת תאונות שלום רב מג`ינג`י שחר,אני ילד בן תשע וקצת מירושלים, וחבר שלי, מושיק גורביץ`, נפצע היום בתאונת דרכים. הוא חצה את הכביש במעבר חציה באור ירוק, אבל מה מתברר? באותו זמן שלהולכי הרגל יש אור ירוק ברמזור, גם למכוניות שפונות ימינה יש אור ירוק. ואז, מכונית שנסעה בסדר כי היה לה אור ירוק, פגעה במושיק שגם הוא היה בסדר כי גם לו היה אור ירוק. אני מבקש אתכם לתקן את הרמזור, כי הוא כנראה מקולקל. אני חושב שאם לא תתקנו אותו, יהיו בהצטלבות הזאת עוד הרבה תאונות דרכים. אני פונה אליכם, כי לפי מה שהבנתי זה התפקיד שלכם, למנוע תאונות דרכים. הפעם אמנם מגיע פרס לדנה פישמן, אבל בטוח שתדבקו לכסא (בדבק מגע), כשתשמעו מה קרה לשירלי רוזנצויג....

290.
הַפַּעַם הָאַבִּיר סִמֵּס לִי כְּשֶׁהָיִיתִי בַּבַּיִת, מַמָּשׁ לְיַד אִמָּא. צָרִיךְ לָצֵאת לִמְשִׂימָה דְּחוּפָה. מָה אֲנִי אֲמוּרָה לְהַגִּיד לָהּ, כְּשֶׁהִיא שׁוֹאֶלֶת לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת? אֵיךְ הִיא תָּגִיב אִם אַגִּיד לָהּ אֶת הָאֱמֶת? אָז נָסַעְנוּ לְאוּמָן שֶׁבְּאוּקְרָאִינָה. יָדַעְנוּ שֶׁגְּלוּחֵי הָרֹאשׁ מִתְכּוֹנְנִים לִפְגּוֹעַ בַּיְּהוּדִים שֶׁהִגִּיעוּ לְאוּמָן, לְהִתְפַּלֵּל עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֶב בְּרֹאשׁ־הַשָּׁנָה. אֲבָל אֵיךְ הֵם מִתְכַּוְנִים לִפְגּוֹעַ בָּהֶם? כֵּיצַד אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲזוֹר? מָה יִקְרֶה אִם לֹא נַצְלִיחַ? וְאֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְבִיבֵנוּ הוּא בְּעֶצֶם מִישֶׁהוּ אַחֵר? כָּל הַמְּשִׂימָה הָיִיתִי מְחֻפֶּשֶׂת לְיֶלֶד חֲרֵדִי - אַתֶּם יוֹדְעִים מָה זֶה? גַּם לִהְיוֹת עִם פֵּאָה לָרֹאשׁ וּפֵאוֹת לַלְּחָיַיִם, גַּם לִהְיוֹת רַק עִם בָּנִים, גַּם לְדַבֵּר כְּמוֹ בֵּן וְגַם שֶׁתּוֹם יְדַבֵּר אִתִּי כְּמוֹ בֵּן - פֶּלֶא שֶׁהִתְבַּלְבַּלְנוּ כָּל הַזְּמַן?...

291.
292.
293.
חברת המשקאות הבטיחה: מי שאוסף מספיק פקקים - מקבל קורקינט. וזה בדיוק המשקה שמגישים אצלנו בחדר - האכל. אז החלטנו לאסוף את כל הפקקים, ולקנות לשמיל קורקינט, כדי שיוכל לעבור במהירות ממקום למקום בחדר - האכל. אבל איפה הפקקים? מי גנב אותם? חפשנו וחפשנו, וכמה שחפשנו יותר - הסתבכנו יותר....

294.
יש! עברתי טסט, ורשיון הנהיגה (הזמני) בידי. ארגנו לי ``נהג חדש`` על השמשה האחורית, ויצאתי לדרך. רשיון הנהיגה הוא בעצם הרשיון הרשמי שלך להיות בוגר. נותנים לך היתר להחזיק הגה בידך, לנווט את חייך, ואתה בוגר ואחראי וחופשי עם רשיון. כל הדרכים פתוחות בפניך. זו גם הזדמנות נפלאה לדעת מהן אחוות דברים וחברות אמת, ובעצם כל השקפת חייך מצייתת לתמרורים אחרים. עכשיו צריך פתאום להשתדל להיות נחמדים, אם אתה רוצה לקבל את המפתחות הנכספים, כדי שתוכל לנפנף בהם כאילו במקרה מול כל השאר, ומול החיים. תאמין לי, עמיחי, כל כך הייתי רוצה לדפדף מעט אחורה, ולשנות כמה משפטים... ספרים נוספים בסדרת יומנו של ניר שרוני מאת גלילה רון-פדר-עמית: · סודי ביותר · אח וחצי · מאבק צמוד · דף חדש · משבר משפחתי · אני אוהב אותך מיכל · פרידה · מצלמה נסתרת · עגיל באוזן · קטע מטורף (תמונת הסופרת- גלילה רון פדר עמית)...

295.
באותו רגע יצא מישהו מהבנק. הוא נגש אל קטנוע שחנה על המדרכה, והתניע אותו. ברגע הראשון, המראה הזה של האיש היוצא מהבנק ונגש אל הקטנוע שלו, נראה לי מאוד רגיל. אבל כשהתרכזתי בתנועות של האיש הזה, הרגשתי מן הרגשה מוזרה. זו היתה הרגשה שרק בלשים מנוסים מרגישים. מין הרגשה פנימית שמשהו כאן לא בסדר. מה לא בסדר? האיש התניע את הקטנוע, וסובב אותו. תנועותיו היו מהירות ועצבניות מאוד. הוא לבש מעיל עור שחור וכפפות עור עבות ושחורות ודחף תרמיל מתחת למעיל. מה קרה אחר כך? אני לא רוצה לקלקל לכם את כל הסיפור. אני רק יכול לגלות שדנה פישמן הביאה לי פרחים (כן...כן!) ו... לקחה אותם בחזרה....

296.
לא הספקתי לשאול את עצמי יותר מדי שאלות ומחדר המדרגות בקעו לפצע צעקות אימות. זו היתה אמא של דנה פישמן. היא השתוללה כמו משוגעת. וכאשר מיהרתי החוצה אל חדר המדרגות ופתחתי את הדלת כדי לראות מה קורה, ראיתי אותה מול דלת הדירה של מושיק, מכה על הדלת האגרופים ומאימת לשבור אותה. ``גנב!`` צרחה גברת פישמן, ``אני אראה לך!`` ``מה קרה?`` אמא של יפעת הופיעה גם היא בחדר המדרגות, ``מה קרה?`` ``גנבים!`` צרחה גברת פישמן, ``גנבים!!! אני אשלח את כולכם למוסד סגור! אתם עוד תראו מה אעשה לכם!!!`` שמעתם פעם על ילדים שחיברו את הסוכן לכבלים (ובלי שום ממיר)? אז תשמעו......

297.
מי חודר בלילה לבית בצפת? מה מסתירה גילי קדוש? מה חיפש התמהוני בבית הקברות? `כסח` שולחת את הרוחות לכל הרוחות!...

298.
במרפסת של מושיק שחקו שלושה ילדים, לכולם היו שערות ישרות ופנים עגולות והם היו ממש דומים למושיק. אם מושיק לא היה מופיע על השביל, הייתי חושב שקרה לו איזשהו פלא, והוא התחלק לשני מושיקים ולמושיקית אחת. כי גם הילדה היתה דומה לו מאוד, למרות שהיא היתה בת. מה הולך פה? מה הם עושים אצלו במרפסת? מה הם בכלל? מתי מושיק למד מחדש לדבר רוסית? איזו מזימה הולכת ונרקמת פה?, אני מבטיח לכם, שאם דנה פישמן היתה נראית כמו שהיא צועדת שמאל-ימין - אז במקום הצמות עוד היו צומחות לה שתי קרניים מהראש......

299.
300.
301.
302.
התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל. אבל מה יעשו ילדים שגילו פתאום מחסן נשק חבוי במערה נסתרת בכרמל? של מי יכול להיות הנשק הזה? ואיך נוכל להציל את איתן, שנשאר במחסן במערה בלי אוויר ובלי מים בשעת העוצר? בכלל לא חשבנו להיות חבורה, אנחנו ילדים כל כך שונים. אבל היה לנו סוד משותף והרפתקאות מסמרות שיער, וכך הפכנו להיות חבורת 'ילדים אלמונים'. ...

303.
זהו, אז יש לי חבר. תומר, אתם אולי כבר מכירים אותו. אבל האם זה מגדיר אותי? האם זה כל מה שאני: נעמה נאור החברה של תומר ברזילי? האם אני אוהבת אותו בכלל, או שאני איתו רק כדי שהסטאטוס שלי יהיה שיש לי חבר? האם בלעדיו אני יכולה לעמוד ברשות עצמי, או שאני רק סמרטוט שכולם יכולים לקבוע אם הוא מתאים לי או לא? אז זהו, תחשבו בבקשה מסלול מחדש, ותשנו את כל מה שאתם חושבים עלי. זה הספר השני שלי בסדרה. רציתם לדעת מה קורה איתי - אז בבקשה. הסדרה "להתבגר" מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט', חלקם המשיכו יחד לתיכון וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. ...

304.
305.
306.
איריס גבעולי מלכת הכיתה רוצה להיות חברה שלי. שלי? מה קרה פתאום? אולי צריך איזו תכנית ערמומית בשביל להבין מה היא רוצה? אולי צריך לרגל אחריה? כשגיליתי מה קרה, רציתי להיות חולה. רציתי להיכנס מתתת לשמיכה ולא לצאת. איזה מזל שיש לי חברים שיודעים איך לעזור לי....

307.
האם ידעתם שבעולם המתים נפתחה סוכנות להבאת רוחות רפאים לעולם החיים? עובדה, כך הגענו, עֲמָשָׂא חברי הטוב ואני, אוריה, לעולם שלכם. בכל מקרה, אם לא ידעתם, ואם לא קראתם את הספר הראשון בסדרת 'השקופים', הכנתי לכם הקדמה שתסביר מה קורה, וככה תצליחו להבין את הנסיבות שהובילו להסתבכות שלי בספר הזה. איך קרה שהסתבכתי? ארבע רוחות של מלכים קדומים גנבו גופים ממחסן הגופים, הסתננו באופן בלתי חוקי לעולם החיים והגיעו לירושלים. הבעיה היא שאם תושבי העיר יגלו שמתים מהעבר מתגנבים אל ההווה - רעידת אדמה איומה תתרחש בירושלים. לכן נשלחנו, עמשא ואני ושתי בנות - רוחות רפאים כמונו - ללכוד את המלכים ולהציל את העיר. אבל כשאתה מאוהב, וכשאהובתך עוקבת אחריך ומתחילה להבין שאתה שונה, הצרות מתנפלות עליך מכל כיוון. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ"ך שצריך להבין את כל התופעות החדשות שקיימות בעולם שלכם? רוצים לדעת איך ולמה מגיעה רוח רפאים למסקנה שאסור לה להתאהב? אם התשובה שלכם חיובית, אחים שלי ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם! ...

308.
יוֹסְקֶה שָׂדוֹת הִצִּיעַ לָנוּ לְהִצְטָרֵף אֵלָיו וְלִתְפּוֹס אֶת הַשּׁוֹדְדִים שֶׁל הַמְּטַיְּלִים בִּ´שְׁבִיל יִשְׂרָאֵל´. הוּא הֵבִיא אִתּוֹ אֶת אוֹדְרִי, שֶׁגָּרָה בְּלוֹס אַנְגֶ´לֶס, כְּדֵי שֶׁתִּרְאֶה וּתְצַלֵּם אֵיךְ אֲנַחְנוּ פּוֹעֲלִים. אֲבָל מִי צִלֵּם אֶת הַקְּטָעִים הֲכִי מְעַנְיְנִים?מָה קָרָה לַהַשְׁעָרוֹת הַהֲזוּיוֹת שֶׁל יוּבַל? מָה זֶה ´שְׁבִיל יִשְׂרָאֵל´? אֵיפֹה הוּא עוֹבֵר? הַאִם שָׁאוּל נִשְׁאַר אוֹתוֹ שָׁאוּל שֶׁאֲנַחְנוּ מַכִּירִים? ´חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ´ יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת....

309.
טולי תעלולי היא סדרת ספרים לילדים מאת גלילה רון פדר עמית. הספר הראשון בסדרה נכתב בשנת 1990. יצאו לאור 30 ספרים בסדרה. את הספרים איירה אורה איל.    ספר תשיעי בסדרה "טולי תעלולי": מחפשים כלה לשמיל....

310.
התחלנו לעשות סדר בכל הבלגאן שהיה לנו בראש, ואלה כמה מהשאלות שרשמנו: א. מי הטמין את האקדח במגרה שבמזנון? ב. מיהו בעל האקדח? האם יכול להיות שמי שהטמין את האקדח במגרה הוא לא בעל האקדח? ג. למה הוטמן האקדח במגרה? בסוף, כמו תמיד, קיבלנו את כל התשובות, ואפלו יכולנו לחבר שיר: דנה קמה. דנה נמה. דנה, למה? דנה, כמה? דנה, דנה, פעמיים - כמה גלגלים באופניים?...

311.
איך למרות ההסכם הסתבכנו בהרפתקאות? למה רצו להרחיק אותנו? איפה החומר? מהו החומר? `כסח` מופתעת, אבל לא נרתעת!...

312.
"זה כל הספור", יורם אמר, והצביע על הדף שהוא תלש ממחברת חשבון, "משימה ממש לא מסובכת, נכון?" שגית ואני הבטנו בציור המוזר שהוא צייר. היו בו שלושה אנשים גדולים, כמה שיחים ועצים, שנים - שלושה בתים, ובין הבתים לשיחים היו מפוזרים כמה אנשים קטנטנים. "אני לא מבינה שום דבר", שגית אמרה. "אוקיי", יורם אמר, "הייתי בטוח שאתם הרבה יותר מתוחכמים, אבל אם אתם דפוקים, אין בעיה. אני אוסיף הסברים". הוא התחיל למתוח חצים מהמקלות הקטנים עם העגולים והקוים האלכסוניים ובקצוות שלהם כתב" :אורי," "מושיק," "יפעת," "טל," "דן" ו"שגית." חיוך מרוצה נפרש על פניו" .עכשיו ברור?" שאל. הפעם זה ספור עם הרבה תהפוכות, עם הרבה הפתעות, ואפילו... אפילו דנה פישמן הצטרפה אלינו בסוף. לא מאמינים? קראו ותוכחו בעצמכם....

313.
זוכרים שקבלנו הזמנה לשוט בקיאקים בירדן? אז כמובן שכנענו את ההורים ונסענו לכפר-בלום שבצפון. יצאנו לשיט משגע בתוך הסבך, ירדנו במפלים, נסחפנו בזרם – כיף עולמי. אבל רגע – למה התהפך הקיאק של דניאל, ולאן הוא נעם? למה שאול ודניאל כל הזמן התכסחו ביניהם? מה היו הקולות שנשמעו מהסבך בלילה? ומי חתך את החבל של סירת הדיג?...

314.
פתאום אומרים לך לנתק את הטלפון. אני חוזרת: לנתק את הטלפון. מה זה? ואיך אדע מה העניינים? ואיך אהיה מחוברת אל העולם? ודוקא עכשיו, כשהשיחה הכי חשובה בחיים שלי צריכה להגיע? מה ההנחתה הזאת? אין דבר, העיקר שבעוד חמישים ושבעה יום , אקבל את ה``סוזוקי`` האדומה שלי, ושיתפוצץ העולם. הורג אותי הקטע הזה, שאבא ואמא פתאום מסתודדים להם, מעשנים כמו קטרים, וכל מיני רמזים מתעופפים מסביב. מה ההתנפלות הזאת? מה כבר עשיתי? ואז נופלת עליך הבומבה - אמא שלי במעצר. אז למדתי שיש כנראה דברים חשובים יותר משפופרת הטלפון, ושהקול שמעבר לקו יכול להיות גם מאיים ומפחיד, ולמדתי איך בבת אחת כולם הופכים להיות חשודים, וגם אני מתחילה לשאול שאלות, ולמדתי גם להעריך לפי אמות מידה שונות, ולבחון את עצמי בראי שעד היום לא הכרתי....

315.
316.
הַתַּרְמִיל שֶׁלִּי, שֶׁהָיָה מֻנָּח עַל הָרִצְפָּה בַּכִּתָּה, הִתְחִיל לִרְטוֹט. כְּתוֹצָאָה מִזֶּה, הָרִצְפָּה הִתְחִילָה לִרְקוֹד. "רְעִידַת אֲדָמָה!" אוֹדֶלְיָה צָרְחָה. אַתֶּם מַאֲמִינִים שֶׁכָּ קִבַּלְנוּ אֶת כְּתַב הַחִידָה, שֶׁהוֹבִיל אוֹתָנוּ לְאִיטַלְיָה? וְכָ הִגַּעְנוּ לִסְיֶנָה שֶׁבְּאִיטַלְיָה. רֶגַע, אֲבָל מָה הַמְּשִׂימָה? וְאִם אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְמִבְחָן, אֵי נוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת הַנְּקֻדּוֹת, כְּדֵי לַעֲלוֹת בְּדַרְגָּה בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים? וּמָה הַקֶּשֶׁר לְמֵרוֹץ הַסּוּסִים הַמְּפֻרְסָם בָּעִיר סְיֶנָה? וְלָמָּה הַנְּעָרִים הַשְּׁוֶדִים הַמְּעַצְבְּנִים הָאֵלֶּה עוֹקְבִים אַחֲרֵינוּ? אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָיָה צֶוֶת מְנַצֵּח - וּבַטֶּקֶס הַמְּרַגֵּשׁ כֻּלָּם עָמְדוּ וְהֵרִיעוּ לוֹ....

317.
שָׁרוֹן הִצִּיעָה שֶׁנְּצָרֵף אֵלֵינוּ אֶת צוּר, עִם מַקְפֵּצַת־הַזְּמַן שֶׁלּוֹ. מָה זוֹ בְּדִיּוּק מַקְפֵּצַת־זְמַן? מִין מַכְשִׁיר כָּזֶה שֶׁאַחֲרֵי שֶׁחוֹזְרִים בַּזְּמַן, אֶפְשָׁר לִקְפּוֹץ כַּמָּה שָׁנִים קָדִימָה. כַּמָּה שָׁנִים? הֲכִי הַרְבֵּה עֶשֶׂר. זֶה יַעֲבֹד? בּוֹאוּ נִרְאֶה. רָאִינוּ לְפָנֵינוּ גֶּבֶר יָשֵׁן בַּשָּׂדֶה, רֹאשׁוֹ מֻנָּח עַל אֶבֶן. זֶה הָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁחָלַם אֶת חֲלוֹם הַסֻּלָּם שֶׁבּוֹ מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים. כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב הִבְחִין בָּנוּ, עֵינָיו נִפְעֲרוּ לִרְוָחָה. "הַאִם הִנְּכֶם מַלְאָכִים מֵהַסֻּלָּם?״ קוֹלוֹ רָעַד. לְרֶגַע הָיִינוּ כְּמוֹ מְשֻׁתָּקִים וְלֹא יָדַעְנוּ מָה לַעֲנוֹת. וְכָךְ לִוִינוּ אֶת יַעֲקֹב, עַד שֶׁפָּגַשׁ אֶת רָחֵל הַיָּפָה לְיַד הַבְּאֵר וְהִתְאַהֵב בָּהּ. אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֶת עַצְמְכֶם הַאִם מַקְפֵּצַת־הַזְּמַן הִצְלִיחָה לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ שֶׁבַע שָׁנִים, וּלְגַלּוֹת יַחַד עִם יַעֲקֹב שֶׁנָּתְנוּ לוֹ אֶת לֵאָה בִּמְקוֹם רָחֵל, וְעוֹד שֶׁבַע שָׁנִים, כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁקִּבֵּל אֶת רָחֵל, וְעוֹד... וְעוֹד... עַד שֶׁ... זוֹכְרִים אֶת סֵפֶר בְּרֵאשִׁית?...

318.
ניצבים הוא סיפורם של נערים ישראלים המשתתפים בסרט, אך לא בתפקיד הראשי. גליה היא נערה מוכשרת ויפה, ששיחקה היטב על במת בית הספר במושב, ומעולם לא העזה לחלום להיות שחקנית. אימה של גליה החליטה לדחוף את בתה, לקדם אותה, ולעשות ממנה ``מישהי``, דרך הסרט. גליה נאלצת להתמודד עם רבים, יפים ומוכשרים, והיא אינה יודעת אם כל זה שווה. מה עוד שבן מושב נוסף, חבר לספסל הלימודים, מתמודד על התפקיד הראשי. ניצבים מציג את ההבדלים הגדולים באורח החיים ובתדמית של נערים אלמונים, ההופכים בבת אחת להיות משתתפים בסרט. ניצבים הוא סיפור עשייה של סרט, של מאבקים, של התמודדות עם החברה, עם המשפחה ועם השינוי הגדול....

319.
נותרנו שנינו, רק גילי ואני. עצמתי עינים והחלטתי לנסות להרדם. אם אתאמץ מאוד, אולי לא אחלום חלום רע? אולי אחלום על העצים שהיו כאן פעם? על התפוחים שנשרו מהעצים אחרי הקטיף, על הטרקטורים שנסעו פה, על השלג שנערם על הענפים העירמים בחורף, על המשחקים ששחקנו פה? על האמונים שהתאמנו? הכרתי כל עץ במטע התפוחים הזה. ידעתי מי גבוה ומי נמוך. ידעתי ענף של איזה עץ נשבר וענף חדש של איזה עץ בקע. ופתאום אין עצים. איזה אסון! ``מגיע לך...`` סינן גילי מתחת לשמיכה שלו. ``עשו את זה בכונה נגדך!`` קולו נשמע חנוק מתחת לשמיכה שלו, ``מגיע לך שיסללו פה כביש...`` שימו לב: הפעם החלטתי להפגין ולא להזכיר פה את דנה פישמן. והנה הצלחתי - גם הפגנתי וגם לא הזכרתי פה את דנה פישמן......

320.
321.
322.
דפקתי על הדלת למרות שזו הדירה שלי, וילד לא דופק על הדלת של הדירה שלו. אמא צעקה: ``פתוח!`` לא היה צורך לערוך סיור בדירה כדי לראות אותו. הוא ישב לו בחדר האורחים, משלב רגל על רגל, ושתה תה שאמא הכינה לו. בימים רגילים אולי הוא היה נראה די נחמד, השוטר הזה, כי היה לו פרצוף עגול כזה וחיכני. היום הוא נראה לי מאוד אכזר, למרות הפרצוף העגול והחיכני. ``זה אודי``, אמרה אמא והצביעה עלי. השוטר חיך חיוך מוזר. ``זה?`` קרה ונראה היה שהוא מאוכזב. ``זה`` אשרה אמא. ``זה, בסך הכל?`` השוטר האכזר לא התבייש להעליב אותי. דנה פישמן זה לא בשבילנו היא יכולה ללכלך עלינו חושבת שהיא יודעת הכל אבל אוכלת אותה בסוף בגדול....

323.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהָבִין מָה זֶה חַיְדַּקִּים טוֹבִים. הַאִם נוּכַל לַהֲפוֹךְ לְאַבְקָה? וּמָה יִקְרֶה כַּאֲשֶׁר יַעֲרָה תִּבְלַע אוֹתָנוּ? וּמָה זֶה הַמֵּרוֹץ הַזֶּה שֶׁמִּתְנַהֵל פֹּה? אֵיךְ שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת חַיְדַקִּיּוֹת יְכוֹלוֹת לַהֲפוֹךְ לְמִילְיוֹן חַיְדַּקִּים? וְלָמָּה כֻּלָּם מַתְקִיפִים אוֹתִי עִם הַכִּידוֹנִים שֶׁלָּהֶם? וְלֹא תַּאֲמִינוּ אֵיךְ הֵם מַחְזִיקִים אוֹתָם... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

324.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר הִזְמִינוּ אוֹתִי וְאֶת עֲדִי לְהִצְטָרֵף לְמֵרוֹץ שְׁלִיחִים. אָז הוֹפִיעָה צִפּוֹר שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָנוּ אֶל אִצְטַדְיוֹן שֶׁבּוֹ הָיוּ מִתְחָרִים מִכָּל הָעוֹלָם. אֲבָל לָמָּה דַּוְקָא אֲנַחְנוּ נִבְחַרְנוּ לְיַצֵּג אֶת יִשְׂרָאֵל? וּמָה הֵם הַכַּדּוּרִים הָעֲנָקִיִּים שֶׁיָּרְדוּ מֵהַשָּׁמַיִם? אֵיזֶה שַׂר קִבֵּל אֶת פָּנֵינוּ? אֵיךְ נִקְבַּע הַמַּסְלוּל? מִי רָצָה לִפְסוֹל אוֹתָנוּ? וְאֵיזֶה הִמְנוֹן הִשְׁמִיעוּ בַּסּוֹף, כְּשֶׁכָּל הַקָּהָל מִכָּל הָעוֹלָם קָם עַל רַגְלָיו וְעָמַד דֹּם? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

325.
326.
327.
מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתָנוּ, וּבְכָל פַּעַם הִיא מוֹפִיעָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת. לִפְעָמִים אֲנִי לֹא בָּטוּחַ )וּבְצֶדֶק!( אִם זוֹ מְצִיאוּת אוֹ שֶׁזֶּה קָרָה בַּחֲלוֹם... אָז זֶהוּ, שֶׁכֵּן! וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְנַעֲלֵי סְפּוֹרְט, כְּבָר עוֹבְרִים לִתְקוּפָה אַחֶרֶת... דֵּי מַהֵר הֵבַנּוּ שֶׁהִגַּעְנוּ לִמְצָדָה, לַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל הַמֶּרֶד בָּרוֹמָאִים. הָיִינוּ עִם הַנָּשִׁים וְהַיְּלָדִים בִּזְמַן הַמָּצוֹר, וְרָאִינוּ אֶת הַמַּחְסָנִים הַמְּלֵאִים מָזוֹן וְהַבְּרֵכוֹת מְלֵאוֹת הַמַּיִם. אֲפִלּוּ פָּגַשְׁנוּ אֶת מְפַקֵּד הַמִּבְצָר, אֶלְעָזָר בֶּן יָאִיר. אֲבָל כְדֵי לְהוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי נֶאֱמָן לַמּוֹרְדִים, וְלֹא מְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה עִם הָאוֹיֵב, נִשְׁלַחְתִּי לִמְשִׂימָה אֲיֻמָּה – לְהַעֲלוֹת בָּאֵשׁ אֶת מַחֲנֵה הָרוֹמָאִים. הַאִם הִצְלַחְתִּי? הַאִם תָּפְסוּ אוֹתִי? מָה קָרָה לִי וּלְשָׁרוֹן? וְאֵיזוֹ בְּרֵרָה נוֹרָאָה הָיְתָה לַמּוֹרְדִים עַצְמָם?...

328.
כָּל הַשִּׁכְבָה שֶׁלָּנוּ יָצְאָה לְבַקֵּר בְּמִשְׁכַּן הַכְּנֶסֶת. תּוֹם וַאֲנִי יִצַּגְנוּ מִפְלָגוֹת שׁוֹנוֹת, וְהָיִינוּ עֲסוּקִים בַּמַּצָּע שֶׁלָּהֶן. מִי יְנַצֵּחַ, 'הַכְּחֻלִּים' אוֹ 'הַסְּגֻלִּים'? וְלָמָּה עוֹמֵד שָׁם אִישׁ מִשְׁמַר הַכְּנֶסֶת וְקוֹרֵץ לִי? מִי זֶה? לָמָּה הוּא נִרְאֶה לִי מֻכָּר כָּל כָּךְ? אַתֶּם בֶּטַח שׁוֹאֲלִים אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת בִּמְשִׂימָה עוֹלָמִית בָּאָרֶץ שֶׁלָּכֶם. זּוֹ בֶּאֱמֶת חֲוָיָה שׁוֹנָה. מִצַּד אֶחָד, אֲנַחְנוּ אֲמוּרִים לָדַעַת הַכֹּל וְלֹא צְרִיכִים שַׁלַּט־מֹחַ. מִצַּד שֵׁנִי, לִפְעָמִים מִי שֶׁבָּא מִבַּחוּץ יוֹדֵעַ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הִבְחַנּוּ בָּהֶם. יָצָאנוּ לְהִלָּחֵם בְּאִרְגּוּן שֶׁנִּקְרָא 'קֵץ הַדֶמוֹקְרַטְיָה', שֶׁמַּטְרָתוֹ הָיְתָה לְבַטֵּל אֶת הַדֶמוֹקְרַטְיָה בַּמְּדִינָה. הָאִרְגּוּן הַזֶּה לֹא בָּחַל בְּאֶמְצָעִים: הוּא הָיָה מוּכָן לְהַרְעִיל חַבְרֵי־כְּנֶסֶת, הוּא שִׂחֵק לָהֶם בַּמֹּחַ, הוּא יָדַע לְשַׁבֵּשׁ מַעַרְכוֹת הַצְבָּעָה וְהוּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּצִפּוֹר מֻפְלָאָה. הַפַּעַם נִהֲלָה אֶת הַכֹּל אַבִּירָה יִשְׂרְאֵלִית. יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ גַּם אַבִּירוֹת? לָמָּה לֹא, בְּעֶצֶם?...

329.
330.
נִבְחֶרֶת הַצָּפוֹן בָּאָה לְהִתְאָרֵחַ בִּכְפַר־הַנֹּפֶשׁ! כֵּן, מַה שֶּׁאַתֶּם שׁוֹמְעִים. יִתְאָרְחוּ אֶצְלֵנוּ גַּם יָנִיב, הֶחָלוּץ הַמֶּרְכָּזִי הַמַּדְלִיק וְהַנֶּחְמָד, וְגַם אוּדִי הַשּׁוֹעֵר. שְׁמִיל, הַטַּבָּח הַסִּינִי שֶׁלָּנוּ, הִתְבַּקֵּשׁ לְהָכִין לְאוּדִי הַשּׁוֹעֵר אֹכֶל מְיֻחָד. אֲבָל מַה קָּרָה לִשְׁמִיל כְּשֶׁהוּא טָעַם מֵהָאֹכֶל? וְלָמָּה צַלָּחוֹת וְכוֹסוֹת הִתְחִילוּ לְהִתְעוֹפֵף בַּחֲדַר הָאֹכֶל? הֲיִיתֶם מַאֲמִינִים שֶׁלִּפְעָמִים תִּרְצוּ שֶׁיִּצְעֲקוּ עֲלֵיכֶם? שֶׁאֲפִלּוּ תִּרְצוּ לְקַבֵּל מַכּוֹת? ...

331.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהַכִּיר אֶת מַמְצִיא הַטֶּלֶפוֹן, אָלֶכְּסַנְדֶר גְרָהָם בֶּל. רָצִינוּ לָדַעַת אֵיךְ עָלָה בְּדַעְתּוֹ הָרַעֲיוֹן לְהַמְצִיא טֶלֶפוֹן. רָצִינוּ גַּם לְהָבִין אִם הוּא הִפְעִיל אֶת כֹּחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ מַפְעִילִים אֶת כֹּחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ. אָז יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ לִפְגּוֹשׁ אוֹתוֹ, בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ נוּכַל לַחְזוֹר אָחוֹרָה בַּזְּמַן. בַּדֶּרֶךְ נִכְנַסְנוּ לַגָּרוֹן שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶר גְרָהָם בֶּל, כְּדֵי לְהָבִין אֵיךְ הַגָּרוֹן הָאֱנוֹשִׁי עוֹבֵד. הָפַכְנוּ אֶת עַצְמֵנוּ לִיצוּרִים זְעִירִים, אֲבָל הֻכְנַסְנוּ לְתוֹךְ צִנְצֶנֶת וְלֹא יָכֹלְנוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה. אָז אֵיךְ בְּכָל זֹאת יָצָאנוּ? וְלָמָּה אָלֶכְּסַנְדֶר גְרָהָם בֶּל רָדַף אַחֲרֵינוּ? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

332.
333.
334.
335.
יש! עברתי טסט, ורשיון הנהיגה (הזמני) בידי. ארגנו לי "נהג חדש" על השמשה האחורית, ויצאתי לדרך. רשיון הנהיגה הוא בעצם הרשיון הרשמי שלך להיות בוגר. נותנים לך היתר להחזיק הגה בידיך, לנווט את חייך, ואתה בוגר ואחראי וחופשי עם רשיון. כל הדרכים פתוחות בפניך. זו גם הזדמנות נפלאה לדעת מהן אחוות גברים וחברות אמת, ובעצם כל השקפת חייך מצייתת לתמרורים אחרים. עכשיו צריך פתאום להשתדל להיות נחמדים, אם אתה רוצה לקבל את המפתחות הנכספים, כדי שתוכל לנפנף בהם כאילו במקרה מול כל השאר, ומול החיים. תאמין לי, עמיחי, כל כך הייתי רוצה לדףדף מעט אחורה, ולשנות כמה משפטים......

336.
פִּתְאוֹם נוֹעָה עֲסוּקָה כָּל הַזְּמַן וְאֵין לָהּ זְמַן לִהְיוֹת אִתָּנוּ. פִּתְאוֹם נוֹעָה גַּם הִתְחִילָה לִכְסוֹס צִפָּרְנַיִם. מַה קָּרָה לְנוֹעָה? וּמִי זֶה הַנַּעַר הַזֶּה שֶׁאוֹמֵר לָהּ לְהִתְרַחֵק מֵאִתָּנוּ וְלֹא לְסַפֵּר לָנוּ מַה קּוֹרֶה?יָצָאנוּ כֻּלָּנוּ לַעֲקוֹב אַחֲרֶיהָ. אַחַר כָּךְ שִׁתַּפְנוּ אֶת שְׁמִיל וְאֶת הַהוֹרִים. בְּדָבָר אֶחָד אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים: אִם מִישֶׁהוּ מְבֻגָּר מֵאִתָּנוּ אוֹמֵר לָנוּ לִשְׁמוֹר סוֹד, חַיָּבִים לְסַפֵּר מַה הוּא עָשָׂה. וְזֹאת לֹא הַלְשָׁנָה. כִּי אֵין כְּנִיסָה לְמַטְרִידִים....

337.
האם ידעתם שבעולם המתים נפתחה סוכנות להבאת רוחות רפאים לעולם החיים? עֲמָשָׂא חברי הטוב ואני, אוריה, נדלקנו על הרעיון. עברנו אודישן, בחרנו לעצמנו גופים חדשים, והנה אנחנו כאן במאה ה-21, ואפילו למארחים שלנו אסור לדעת מי אנחנו באמת. אם הם יידעו - רעידת אדמה איומה תתרחש בירושלים, העיר שהגענו אליה. ברור שהיה לי הרבה יותר קל לשמור על הסוד הגדול, אם לא הייתי מתאהב בדניאל שבביתה אני מתארח. לרוע המזל לא רק שהתאהבתי, ולא רק שהיא שואלת אותי יותר מדי שאלות, אלא שיש לי גם אויב, שהוא עצמו רוח רפאים והוא מנסה להכשיל אותי. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים על ילד מתקופת התנ”ך, שצריך להתרגל לכל ההמצאות החדשות שקיימות בעולם שלכם? רוצים לדעת מה עושה רוח רפאים כדי לא להתבלט? אם התשובה שלכם חיובית, אחים שלי ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!...

338.
הַאִם יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּשְׁקֶפֶת יְשָׁנָה וּסְדוּקָה קָרְאָה לִי וּלְשָׁרוֹן לְהִכָּנֵס לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן? אִם לֹא, אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר אֶת הַהוֹדָעָה שֶׁשָּׁרוֹן קִבְּלָה לְהִפָּגֵשׁ אִתִּי וַאֲנִי לֹא שָׁלַחְתִּי? אוֹ אֶת זֶה שֶׁכִּוַנְתִּי לְמָקוֹם אֶחָד, וּפִתְאוֹם רָאִיתִי אֶת שָׁרוֹן לְיַד הַמְּעָרָה? וְכָךְ הִגַּעְנוּ לִשְׁנַת 1982. לְיֶתֶר דִּיּוּק, הִגַּעְנוּ לָאַנְדַּרְטָה לְחַלְלֵי עֻצְבַּת הַפְּלָדָה בָּעִיר יַמִּית שֶׁבַּחֲצִי־הָאִי סִינַי, וְהָיִינוּ עִם הַמִּתְבַּצְּרִים עַל רֹאשׁ הָאַנְדַּרְטָה, שֶׁמָּחוּ נֶגֶד פִּנּוּי סִינַי וַהֲרִיסַת הַיִּשּׁוּבִים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים בְּמִסְגֶּרֶת הֶסְכֵּם הַשָּׁלוֹם עִם מִצְרַיִם. לָמָּה הֵם הִתְבַּצְּרוּ שָׁם? כַּמָּה זְמַן הֵם הָיוּ עַל רֹאשׁ הָאַנְדַּרְטָה? אֵיךְ הֵם הִתְפַּנּוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר? מָה חָשְׁבוּ הַחַיָּלִים שֶׁנִּשְׁלְחוּ לְפַנּוֹת אוֹתָם? מָה הֵם חוֹשְׁבִים הַיּוֹם עַל הַפִּנּוּי, עַל הֲרִיסַת יַמִּית וְעַל הֶסְכֵּם הַשָּׁלוֹם? וְהַאִם סַבָּא שֶׁלִּי יָדַע שֶׁאֲנִי אֶהְיֶה בֶּעָתִיד הַנֶּכֶד שֶׁלּוֹ?...

339.
מה רצה האיש הכי שמן במדינה? מהו מבצע `יובל 1`? האם שגיא ויער הצטרפו לחבורה? `כסח` מחפשים, מתחפשים ומברכים!...

340.
הַפַּעַם הִגַּעְנוּ יָשָׁר מִטִּיבֶּט. לֹא הִסְפַּקְנוּ לַחְזוֹר לָאָרֶץ, וּכְבָר קָרְאוּ לָנוּ לְהַגִּיעַ לְצֶ'נְגְדוּ שֶׁבְּסִין. מִי שֶׁקָּרָא לָנוּ הָיוּ הַיְּלָדִים שֶׁל מִסְדַּר הָאַבִּירִים, אֲבָל לָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי מַשֶּׁהוּ לֹא הָיָה בָּרוּר. הַאִם בֶּאֱמֶת יֵשׁ בּוֹגֵד בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים? וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְסִין. סִפּוּר הָזוּי, אֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם. קִבַּלְנוּ שַׁלָּטֵ־מֹחַ וַעֲרָכוֹת נֶגֶד־פְּגִיעָה, נָכוֹן, אֲבָל מִי שָׁלַח לָנוּ אוֹתָם? מָה גִּלָּה הָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי בְּתוּשִׁיָּה רַבָּה? וְהַשְּׁאֵלוֹת רַק נוֹסָפוֹת וּמִצְטָרְפוֹת לַתַּעֲלוּמָה: לָמָּה דֹּב הַפַּנְדָּה רָדַף אַחֲרֵי הַמְּבַקְּרִים בִּשְׁמוּרַת הַפַּנְדּוֹת? אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְתָא מִטְעָן שֶׁל מְכוֹנִית? אֵיךְ קָרָה שֶׁבְּמֶשֶׁך הַמְּשִׂימָה הִסְתּוֹבַבְתִּי עִם מַחַט שְׁבוּרָה בֵּין הָעֵינַיִם? וַהֲכִי חָשׁוּב - מִי הוּא הַבּוֹגֵד בְּמִסְדַּר הָאַבִּירִים? ...

341.
אני ילד שיודע להסתדר, ותמיד ידעתי ליד מי לשבת, לאיזו מורה לחייך, עם מי להתחבר. אבל בחטיבת־הביניים כל הטריקים שלי לא עבדו. הבנתי את זה טוב מאוד, כשהתבקשתי לגשת אל הלוח ולפתור תרגיל חילוק ארוך. המורה, שחייכה אלי כשהתחנפתי אליה בשיעור הראשון, והשלתה אותי שיהיה לה יחס מיוחד כלפי, לא חייכה אלי כשהתפתלתי וחיפשתי דרך להתחמק. קמתי, ניגשתי אל הלוח ומייד השתלטה עלי הסחרחורת המוכרת המלחיצה הזאת. המספרים האלה... עוד פעם המספרים האלה! מספרים ומספרים ומספרים, שתיים ושש וחמש, וארבע ושלוש ושני אפסים, ואחד ואחד עשר ושלוש ושלושים... למה הם מתערבבים לי? כמה פעמים נכנסת הסיפרה 7 ב-52? איך בכלל יכול מספר להיכנס במספר אחר? הספר קשה לי ללמוד עוסק בקשיי למידה, הנובעים בעיקר מליקויי קשב וריכוז וקושי להתמודד עם מספרים. זהו ספר אופטימי, המראה שהדברים בהחלט יכולים להסתדר, עם קצת תשומת־לב, תמיכה ופתיחות של סביבה. ...

342.
343.
344.
למה דרור מתנהג כך אל דניאל? האם יכול להיות שאחיו של דרור הגיע מכוכב אחר? ובכלל, איך הוא היגיע? כששאלתי את דרור, זה מה שהוא ענה לי: "טולי, את לא מבינה כשאומרים שילד בא מכוכב אחר, לא מתכונים שהוא באמת היגיע משם?" דרור הצביע על כוכבים, " כוכב אחר זה לא מקום...." הוא הוסיף....

345.
בדיוק בשעה חמש וחמישה שמענו את דלת הדירה של דנה נסגרת. בשעה חמש ושש דקות שמענו את הצעדים שלה בחדר המדרגות. בשעה חמש ושבע דקות היא הגיעה אל פתח המקלט, עמדה שם במשך שלוש דקות וחכתה לשעה חמש ועשרה. זה היה סימן טוב, כי אם היא היתה רוצה לעבוד עלינו ולשגע אותנו, היא לא היתה מקפידה להגיע בדיוק בדיוק בחמש ועשרה. בחמש ועשרה נעמדה דנה פישמן בפתח המקלט והכריזה: ``החבורה של ג`ינג`י שחר היא החבורה הכי טובה שיש, ואני לא אשמיץ אותה יותר לעולם!``...

346.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כְּשֶׁרָצִיתִי לְהָבִין מַה קוֹרֶה בִּזְמַן סוּפָה שֶׁל בְּרָקִים וּרְעָמִים, הִקְטַנְתִּי אֶת עַצְמִי וְאֶת אֲחוֹתִי, וְיַחַד הָיִינוּ טִפַּת גֶּשֶׁם אַחַת. אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁעָבַרְנוּ בְּתוֹךְ הֶעָנָן, כּוֹלֵל הַמִּפְגָּשׁ עִם הַכָּפִיל שֶׁלִּי וְעִם נְסִיךְ הַסְּעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת– תּוּכְלוּ לִקְרוֹא בַּסֵּפֶר שֶׁלִּפְנֵיכֶם. וּבְסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מַה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

347.
348.
349.
עַל רִצְפַּת הַמִּקְלָט שָׁכְבָה יַלְדָּה, וְהִיא נִרְאֲתָה כְּאִלּוּ בְּזֶה הָרֶגַע הִיא יָצְאָה מִסֵּפֶר אַגָּדוֹת אוֹ מִסֶּרֶט עַל נְסִיכוֹת קְדוּמוֹת. הִיא לָבְשָׁה גְּלִימָה מַבְרִיקָה, וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּהּ נִרְאָה כְּמוֹ פֵּאָה כְּתֻמָּה עֲנָקִית. הִיא הִבִּיטָה בִּי בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת, כְּאִלּוּ לֹא הִיא פָּלְשָׁה לִמְקוֹם הַמִּפְגָּשׁ שֶׁל הַחֲבוּרָה שֶׁלִּי, אֶלָּא אֲנִי פָּלַשְׁתִּי אֶל הַבַּיִת שֶׁלָּהּ. "סְלִיחָה," אָמַרְתִּי, "אֶפְשָׁר לָדַעַת מִי אַתְּ?" הַיַּלְדָּה הִתְרוֹמְמָה לְמַצַּב יְשִׁיבָה וְהוֹשִׁיטָה לִי אֶת יָדָהּ. "נָעִים מְאוֹד, אֲנִי הַנְּסִיכָה אִיזַבֶּלָה פֶרְדִינַנְד דֶה לָה קוֹסְטָה דָלוֹרִינָה," הָיָה לָהּ קוֹל מַמָּשׁ מוּזָר, "תִּרְצֶה לְנַשֵּׁק אֶת יָדִי?" כָּכָה הִתְחִילָה הַהַרְפַּתְקָה הַמּוּזָרָה שֶׁלָּנוּ, וְהַפַּעַם דָּנָה פִישְׁמַן לֹא הָיְתָה בַּתְּמוּנָה. אֲבָל תַּאֲמִינוּ לִי, דָּנִיאֵלָה פִישְׁמַן הִיא אוֹיֶבֶת לֹא פָּחוֹת גְּרוּעָה, בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהַכֶּלֶב זִיגִי בַּתְּמוּנָה. ...

350.
351.
352.
353.
354.
מה קרה לרובי הרובוט בעת מירוץ המכוניות? מדוע המכונית שלו מסתובבת? אי אפשר לתת לו הוראה אחרת? ואולי אם נתכנת אותו בחכמה ובהגיון, נוכל לתת לו פקודה להגיע תמיד ראשון? אבל רגע, האם זה צודק כשיודעים מראש? כי אז, בשביל מה בכלל צריך מרוץ? משפחת ``הרובוטים`` היא סדרת הרפתקאות לילדים, המעלה שאלות בתקופה שבה המחשב הופך לחברו הטוב ביותר של הילד. גלילה רון-פדר-עמית מרתקת בעלילת הסיפור, ובה בעת בוחנת את היחסים בין הילד למחשב, ומעוררת את הילד לשאול את השאלות בעצמו, ואולי גם לענות עליהן....

355.
כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בָּרֹבַע הַהֶרוֹדְיָאנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָחִי עֵרָן הָיָה חַיָּב לְהַשְׁוִיץ לִפְנֵי כֻּלָּם וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ הַכֹּל. אָז רָצִיתִי לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ יוֹתֵר. יָדַעְתִּי שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן תַּעֲזֹר לִי. וּבֶאֱמֶת, הִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת... רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ! וְזֶה הָיָה מַדְהִים... אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁצָּרִיךְ לְסַפֵּר אֶת הַפְּרָטִים 
מֵהַתְחָלָה וּלְפִי הַסֵּדֶר, אֲבָל אֲנִי לֹא מִתְאַפֵּק וּכְבָר מְגַלֶּה לָכֶם - רָאִיתִי אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, וְהוּא מַרְשִׁים יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁחָשַׁבְתִּי. הִתְרַגַּשְׁתִּי מְאוֹד. אַחַר כָּךְ רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס, אֶת אִשְׁתּוֹ הַיָּפָה וְאֶת אָחִיהָ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. לְאַט לְאַט נֶחְשַׂפְתִּי לַתְּכָכִים שֶׁל כֻּלָּם נֶגֶד כֻּלָּם. לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ יוֹדֵעַ מִי נֶגֶד מִי? אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל, אֲבָל עֲדַיִן מִתְבַּלְבֵּל לִפְעָמִים. דָּבָר אֶחָד בָּטוּחַ, הַמֶּלֶךְ הוֹרְדוֹס בֶּאֱמֶת שָׁלַט בָּעִנְיָנִים, וְכָל מִי שֶׁלֹּא הִסְכִּים אִתּוֹ – הוּא כְּבָר דָּאַג לְחַסֵּל אוֹתוֹ. וַאֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּפְעֻלָּה. ...

356.
אין‭ ‬סופרת‭ ‬ישראלית‭ ‬יותר‭ ‬מגלילה‭ ‬רון–פדר‭-‬עמית‭, ‬שאת‭ ‬יצירותיה‭ ‬קוראים‭ ‬בנאמנות‭ ‬כבר‭ ‬חמישה‭ ‬עשורים‭. ‬עד‭ ‬היום‭ ‬רק‭ ‬גיבוריה‭ ‬נחשפו‭, ‬ואילו‭ ‬כעת‭, ‬בסיפור‭ ‬אוטוביוגרפי‭ ‬יוצא‭ ‬דופן‭ ‬זה‭, ‬היא‭ ‬חושפת‭ ‬את‭ ‬האדם‭ ‬שמאחורי‭ ‬הסיפורים‭, ‬ומוליכה‭ ‬את‭ ‬קוראיה‭ ‬למסע‭ ‬בתחנות‭ ‬חייה‭ ‬שעיצבו‭ ‬אותה‭ ‬כיוצרת‭, ‬החל‭ ‬בילדותה‭ ‬המוקדמת‭, ‬אז‭ ‬התאהבה‭ ‬בגיבור‭ ‬שיצרה‭ ‬ועליו‭ ‬כתבה‭.‬ מנחם‭ ‬בגין‭ ‬היה‭ ‬זה‭ ‬שקרא‭ ‬את‭ ‬הרומן‭ ‬הראשון‭ ‬שכתבה‭ ‬וחיזק‭ ‬את‭ ‬אמונתה‭ ‬בעצמה‭ ‬ככותבת‭, ‬והוא‭ ‬שעודד‭ ‬אותה‭ ‬להתמקד‭ ‬בכתיבה‭ ‬לילדים‭ ‬ולנוער‭, ‬וכך‭ ‬נולדו‭ ‬ציון‭ ‬מ’אל‭ ‬עצמי’‭, ‬‘ג’ינג’י‮’‬‭, ‬‘נאדיה‮’‬‭ ‬וסדרות‭ ‬נוספות‭. ‬ההתמודדות‭ ‬עם‭ ‬המחיר‭ ‬הנפשי‭ ‬שגבתה‭ ‬ממנה‭ ‬הכתיבה‭ ‬הביאה‭ ‬אותה‭ ‬לכתוב‭ ‬גם‭ ‬ספרים‭ ‬למבוגרים‭, ‬ביניהם‭ ‬‘טעות’‭, ‬‘משוחררת‭ ‬לעוף’‭, ‬‘יש‭ ‬אישה‭ ‬אחרת’‭, ‬ועוד‭. ‬את‭ ‬‘חיפושים‮’‬‭ ‬כתבה‭ ‬בעקבות‭ ‬מפגש‭ ‬עם‭ ‬נזיר‭ ‬בודהיסטי‭, ‬שבאמצעות‭ ‬המדיטציה‭ ‬שלימד‭ ‬אותה‭ ‬פתרה‭ ‬את‭ ‬סכסוכיה‭ ‬עם‭ ‬עצמה‭.‬ נקודת‭ ‬העגינה‭ ‬של‭ ‬רון–פדר‭-‬עמית‭ ‬היא‭ ‬הדמויות‭ ‬שבספריה‭. ‬בכל‭ ‬פרק‭ ‬היא‭ ‬מספרת‭ ‬מהם‭ ‬התנאים‭ ‬החברתיים‭ ‬והנפשיים‭ ‬שהולידו‭ ‬גיבור‭ ‬זה‭ ‬או‭ ‬אחר‭. ‬תהליך‭ ‬הכתיבה‭ ‬הייחודי‭ ‬שלה‭, ‬שבמסגרתו‭ ‬היא‭ ‬מתאחדת‭ ‬עם‭ ‬גיבוריה‭ ‬ורוקמת‭ ‬את‭ ‬סיפוריהם‭, ‬עולה‭ ‬מתוך‭ ‬הסיפור‭ ‬שהוא‭ ‬שיר‭ ‬אהבה‭ ‬למלאכת‭ ‬הכתיבה‭. ‬אך‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬הכותבת‭ ‬היא‭ ‬גיבורת‭ ‬הסיפור‭. ‬גיבורה‭ ‬נוספת‭ ‬שלו‭ ‬היא‭ ‬מדינת‭ ‬ישראל‭, ‬שכן‭ ‬תחנות‭ ‬חייה‭ ‬של‭ ‬רון–פדר‭-‬עמית‭ ‬מצטלבות‭ ‬עם‭ ‬תחנות‭ ‬הרות‭ ‬גורל‭ ‬בתולדות‭ ‬ישראל‭ ‬והאישים‭ ‬שעיצבו‭ ‬אותה‭:‬‭ ‬א”ד‭ ‬גורדון‭, ‬ביאליק‭, ‬זאב‭ ‬ז’בוטינסקי‭, ‬וכמובן‭ ‬מנחם‭ ‬בגין‭. ‬ האוטוביוגרפיה‭ ‬הזאת‭ ‬שונה‭ ‬מאחרות‭ ‬שרואות‭ ‬אור‭ ‬בתקופה‭ ‬זו‭, ‬בהציגה‭ ‬מערכת‭ ‬יחסים‭ ‬מטלטלת‭ ‬בין‭ ‬יוצרת‭ ‬לדמויותיה‭ ‬הבדויות‭. ‬גילוי‭ ‬וכיסוי‭ ‬משמשים‭ ‬בו‭ ‬בערבוביה‭, ‬ועולה‭ ‬ממנו‭ ‬כותבת‭ ‬נדירה‭ ‬בכנותה‭, ‬ברגישותה‭ ‬ובעיקשותה‭. ‬ ד”ר‭ ‬שי‭ ‬רודין...

357.
358.
בְּחַיַּי שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן הַזֹּאת לֹא מַפְסִיקָה לְהַפְתִּיעַ. פִּתְאוֹם, בִּזְמַן הַתַּחֲזִית שֶׁבְּסוֹף מַהֲדוּרַת הַחֲדָשׁוֹת בַּטֶלֶוִיזְיָה, יָצְאָה אֵלַי הַחַזָּאִית בִּקְפִיצָה וְשָׁלְחָה אוֹתִי לַעֲצוֹר אֶת הַסּוּפוֹת בַּנֶּגֶב. וַאֲנַחְנוּ, יְלָדִים עִם מַחְשֵׁב, וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וְהַכֹּל, שׁוּב 
הָיִינוּ בִּתְקוּפָה אַחֶרֶת... אֲבָל רֶגַע, מָה פִּתְאוֹם אֲנַחְנוּ בְּרוּסְיָה? 
הֲרֵי שָׁלְחוּ אוֹתָנוּ לַנֶּגֶב. וְלָמָּה לְיָדֵנוּ מִתְקַהֲלִים אֲנָשִׁים, רַבִּים מֵהֶם שִׁכּוֹרִים, וְהֵם מַחְזִיקִים בִּידֵיהֶם אַלּוֹת וְקִלְשׁוֹנִים וּמִתְנַפְּלִים עַל בָּתֵּי הַיְּהוּדִים? וְאֶת מִי לְהַצִּיל קֹדֶם, אֶת הַסַּבְתָּא הַקְּשִׁישָׁה אוֹ אֶת נְכָדֶיהָ שֶׁצּוֹעֲקִים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"? וְאֵיךְ אֲנִי, דָּן שְׁחוֹרִי מִירוּשָׁלַיִם שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, עָמַדְתִּי עַל מַעֲקֵה הַסְּפִינָה וְהֵגַנְתִּי עַל כְּבוֹדָם שֶׁל יְהוּדֵי רוּסְיָה, שֶׁפּוֹרְעִים שִׁכּוֹרִים מְנַסִּים לִרְמוֹס אוֹתוֹ? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לְסוּפוֹת? וְלַנֶּגֶב...

359.
360.
תּוֹם‭ ‬הֻזְמַן‭ ‬לִשְׁוַיְץ‭, ‬לְמִבְצַע‭ ‬שׁוֹקוֹלָד‭, ‬שֶׁבּוֹ‭ ‬מְיַצְּרִים‭ ‬שׁוֹקוֹלָד‭ ‬לְמַעַן‭ ‬יְלָדִים‭ ‬פְּלִיטִים‭ ‬בְּרַחֲבֵי‭ ‬הָעוֹלָם‭. ‬אֲנִי‭ ‬נָסַעְתִּי‭ ‬לִשְׁוַיְץ‭ ‬עִם‭ ‬הַמִּשְׁפָּחָה‭ ‬שֶׁלִּי‭. ‬הַאִם‭ ‬זֶה‭ ‬מִקְרִי‭?‬ וְכָךְ‭ ‬הִגַּעְנוּ‭ ‬לִשְׁוַיְץ‭, ‬וּכְבָר‭ ‬בִּשְׂדֵה–הַתְּעוּפָה‭ ‬הַכֹּל‭ ‬הִסְתַּבֵּךְ‭.‬ אֲבָל‭ ‬מָה‭ ‬קוֹרֶה‭ ‬עִם‭ ‬כָּל‭ ‬מִשְׁבְּצוֹת‭ ‬הַשּׁוֹקוֹלָד‭ ‬הָאֵלֶּה‭? ‬מִצַּד‭ ‬אֶחָד‭ ‬הֵן‭ ‬טְעִימוֹת‭ ‬שֶׁאֶפְשָׁר‭ ‬לְהִתְעַלֵּף‭, ‬וּמִצַּד‭ ‬שֵׁנִי‭ ‬לְכָל‭ ‬אַחַת‭ ‬יֵשׁ‭ ‬סִפּוּר‭ ‬מִשֶּׁלָּהּ‭...‬ וְאֵיךְ‭ ‬כָּל‭ ‬זֶה‭ ‬מִתְקַשֵּׁר‭ ‬לְמִשְׁמְרוֹת‭ ‬הַמַּהְפֵּכָה‭ ‬הָאִירָאנִיִּים‭?‬ וּבִכְלָל‭, ‬הַאִם‭ ‬אֶפְשָׁר‭ ‬לְהַשְׁכִּיחַ‭ ‬מִמִּישֶׁהוּ‭ ‬שֶׁהוּא‭ ‬נֶחְטַף‭ ‬וְנִכְלָא‭ ‬בְּאָרוֹן‭? ‬ רֶגַע‭, ‬וְלָמָּה‭ ‬נֶאֱמַר‭ ‬לְתוֹם‭ ‬לְהַצְדִּיעַ‭ ‬לִי‭? ‬וְחָשׁוּב‭ ‬יוֹתֵר‭, ‬מָה‭ ‬הוּא‭ ‬אָמַר‭ ‬לִי‭ ‬מֵרְצוֹנוֹ‭? ‬וְלָמָּה‭?‬...

361.
362.
מתחת לעת התאנה, ליד הגדר של כפר הנופש, אלון ואני מצאנו צרור מפתחות. מפתחות של מה? מי השאיר אותם שם? למה? ולמה שמיל, הטבח הסיני שלנו, אמר שמישהו רצה לשתול את המפתחות? מה, הוא לא יודע שמפתחות לא צומחים על העצים? ועכשיו אתם תדעו, למה אלון אמר שהכי כיף לו בעולם להיות איתי....

363.
אני יודע שאני נראה מגניב עם השיער הארוך והשרוואלים שאני לובש. אני רואה את המבטים שהבנות נועצות בי. אבל אני יודע שזה רק חיצוני, והצד הפנימי... טוב, הצד הפנימי הוא הצד הרוחני, ואצלנו במשפחה זה קשור לקבוצה של צמרת. בגלל הקבוצה של צמרת עברנו לירושלים, וניסיתי לגייס לקבוצה הזאת את האנשים מהשיכבה שלי. השתמשתי בכל מיני אמצעים, כמו שלמדתי מצמרת, אבל הדברים לא תמיד הסתדרו כמו שרציתי. נכון יותר להגיד שהם רק הלכו והסתבכו, ובמקום לנהוג ביושר ובכנות, תיחמנתי, תימרנתי והחלפתי זהויות. הסדרה ‘להתבגר’ מלווה את בני הנוער בבעיות שונות שהם נתקלים בהן בגיל כל כך משמעותי. גלילה רון־פדר-עמית מנחה אותם לראות את הדברים מזווית שונה, וללמוד שלהתבגר זה גם להתגבר ולעבור בהצלחה את המכשולים שבדרך. הסדרה מביאה את סיפוריהם של בני שיכבה אחת שהתחילו יחד בכיתה ט’, חלקם ממשיכים יחד לתיכון וחלקם נפרדו מהשיכבה, כל ספר מזווית הראייה של נער אחר. ...

364.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְהָבִין מָה קָרָה לֶחָסִיד שֶׁנִּשְׁאַר בְּרָמַת הַגּוֹלָן כְּשֶׁכָּל הַלַּהֲקָה שֶׁלּוֹ עָפָה. אָז הָפַכְנוּ לִהְיוֹת חֲסִידוֹת וְעָבַרְנוּ הַרְפַּתְקָאוֹת מְסַמְּרוֹת נוֹצוֹת. הַאִם אַתֶּם יְכוֹלִים לְנַחֵשׁ לְמָה הִתְחַנְּנוּ הַגּוֹזָלִים, וּמָה קָרָה כְּשֶׁשִּׁחְרַרְתִּי אוֹתָם? לָמָּה בָּכְתָה הָאִמָּא הַחֲסִידָה שֶׁלָּנוּ? לָמָּה הַחֲסִידוֹת לָקְחוּ אִתָּן לַמַּסָּע אַרְבָּעָה כְּלוּבִים גְּדוֹלִים, וּמָה הֵן תִּכְנְנוּ לַעֲשׂוֹת אִתָּם? בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

365.
366.
367.
וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְרוֹמַנְיָה, בְּעִקְבוֹת הָעַרְפָּד הַמְּפֻרְסָם בָּעוֹלָם - דְרָקוּלָה. שָׁם נֶחְשַׂפְנוּ לִמְזִמָּה נוֹרָאִית, שֶׁבָּהּ הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִלָּחֵם בְּעַרְפָּדִים גִּזְעָנִים וְשׂוֹנְאֵי יְהוּדִים. הָעַרְפָּדִים הָאֵלֶּה הָיוּ מְתֻחְכָּמִים בִּמְיֻחָד וְנֶעֶזְרוּ בַּטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַחֲדִישָׁה בְּיוֹתֵר. הַאִם מִסְדַּר הָאַבִּירִים יוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתָם? וְלָמָּה מִסְדַּר הָאַבִּירִים הָעוֹלָמִי אָסַר עַל הָאַבִּיר שֶׁלָּנוּ, הָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי, לְהַגִּיעַ לְרוֹמַנְיָה? לֹא תַּאֲמִינוּ, אֲבָל הִגַּעְנוּ לְרוֹמַנְיָה בְּטִיּוּל מְאֻרְגָּן, עִם מַדְרִיךְ וְעִם מְלַוָה מוּזִיקָלִית. אֲבָל מִי הֵם בֶּאֱמֶת הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה? וְעַל מִי בִּכְלָל נִתָּן לִסְמוֹךְ? וְלָמָּה תּוֹם הִסְתִּיר נִיב שֶׁל עַרְפָּד בְּתוֹךְ תִּיק הָאָקוֹרְדְיוֹן שֶׁל הַמְּלַוָה הַמּוּזִיקָלִית?...

368.
כַּאֲשֶׁר הִסְתַּיְּמָה סוּפַת הַשֶּׁלֶג הַגְּדוֹלָה, הָלַכְנוּ לִרְאוֹת מָה קָרָה בַּמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. אֲבָל מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה שֶׁנִּמְצָאִים שָׁם? וְלָמָּה הֵם לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים מֵהֶעָבָר? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד - מַגִּיעִים לִתְקוּפָה שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כְּלוּם.מָה זֶה בְּעֶצֶם צֶנַע? וְלָמָּה הִנְהִיגוּ אוֹתוֹ? אֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאׂם מָצָאנוּ אֶת עַצְמְנוּ קְשׁוּרִים בַּחֲבָלִים בַּמִּנְהָרָה? אֵיךְ הִסְתַּבַּכְנוּ עִם הַבִּרְיוֹנִים שֶׁל הַשּׁוּק הַשָּׁחוֹר שֶׁחָשְׁדוּ בָּנוּ? וְאֵיךְ כָּל זֶה קָשׁוּר לְגוּשׁ שֶׁל חַלְוָה? וְלָמָּה הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּנוּ אָמְרָה שֶׁבִּכְלָל הָיָה אָז יֹפִי טוֹפִי? אוּף כַּמָּה שְׁאֵלוֹת... טוֹב, אִם אַתֶּם רוֹצִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. תִּצְטָרְכוּ לִקְרוֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה. בֶּאֱמֶת יֹפִי טוֹפִי... ...

369.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לָדַעַת לָמָּה אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים מִכְּאֵב, הֶחְלַטְנוּ לְהִכָּנֵס לְגוּף אֱנוֹשִׁי וְלִרְאוֹת מָה קוֹרֶה בּוֹ כַּאֲשֶׁר סוֹבְלִים מִכְּאֵב. בַּדֶּרֶךְ הִגַּעְנוּ לְבִצָּה, וְהָאֲדָמָה פָּעֲרָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אוֹתָנוּ (מַמָּשׁ!), הָיִינוּ בַּחֲקִירָה אֵצֶל חוֹקֶרֶת קְשׁוּחָה וְנִפְגַּשְׁנוּ עִם כֹּחוֹת הַצַּנְחָנִים. אֲנִי מְשֻׁכְנָע שֶׁלֹּא תַּאֲמִינוּ אִם אֹמַר לָכֶם שֶׁאֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים מָה זֶה פְּצָצוֹת לַגַּבּוֹת... בְּקִצּוּר, עַכְשָׁיו כְּשֶׁעֲדִי אוֹמֶרֶת לִי לִפְעָמִים, ״אָחִי, אַתָּה תּוֹתָח!״ שְׁנֵינוּ מִתְפּוֹצְצִים (מִצְּחוֹק). בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

370.
371.
גולדה מאיר, האישה היחידה עד כה שכיהנה בתפקיד ראשת ממשלת ישראל, התמודדה כל חייה עם תפיסות שמרניות בנוגע למקומן של הנשים בחברה. בילדותה נאבקה בהוריה על זכותה ללמוד והתגלתה כמנהיגה וכלוחמת צדק, כשעלתה לארץ נאבקה בסטיגמת "האמריקאית המפונקת" שחבריה החלוצים נטו להטביע בה, וגם כשנכנסה לחיים הפוליטיים דרשה שיכבדו אותה כאישה וכאדם. היא התעקשה להתקדם בשל כישוריה המקצועיים והצליחה להגיע לתפקידים בכירים ביותר, ששום אישה לא הגיעה אליהם לפניה. אבל להצלחה הזו היה גם מחיר: גולדה נקרעה בין אהבתה למשפחתה ובין אמונתה בציונות ושאיפתה ליצור חברה שוויונית בישראל, ונאלצה להקריב את חייה כרעיה וכאם כדי לשרת את המדינה. השילוב יוצא הדופן בין חמלה וקסם אישי לבין נחישות ותעוזה זיכה אותה באוהבים, במאהבים רומנטיים ובשונאים גם יחד, ודמותה המורכבת והמרתקת נקשרת עד היום להצלחות כבירות וגם לכישלונות כואבים. הספר פלדה רכה עוקב אחר סיפורה של גולדה מאיר, מילדותה ועד יום מותה, ומצטרף לסיפורי חיים מרתקים נוספים שכתבה גלילה רון–פדר-עמית, מבכירות סופרי הילדים והנוער בישראל....

372.
373.
374.
ילדים רבים חולמים להיות בלש פרטי ולפענח תעלומה בכוחות עצמם. חלומו של יותם, בנו של קצין-משטרה בכיר המתגורר בירושלים, התגשם. בעזרת ידידו המבוגר ממנו, ולאחר הרפתקאות רבות, הצליח יותם לפענח תעלומה של שוד בנק שהמשטרה לא הצליחה לפתרה. יותם מגלה כי להיות בלש פרטי זה ענין מותח מאוד אבל לא תמיד נעים. גלילה רון פדר, שחברה ספרי ילדים רבים ובתוכם הסדרה "ילדים אלמונים", "ילד חוץ" ועוד, כתבה סיפור שירתק וישעשע את הקוראים....

375.
להיות בלש צעיר, עסוק ופעלתן - זו היתה שאיפתו של יותם. כיצד הגשים את חלומו? מה היו האתגרים שנטל על עצמו? מי היו חבריו? מה היו קורותיו? על כל אלה - קראו בספר המרתק יותם בלש חוקר!מֵאָז הַפָּרָשָׁה שֶׁל בַּנְק "הָאוֹצָר" לֹא פָּנָה אֵלַי אִישׁ בְּבַקָּשָׁה לַעֲזֹר לוֹ לִפְתֹּר אֵיזוֹשֶׁהִי תַּעֲלוּמָה. שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים חִכִּיתִי שֶׁמִּישֶׁהוּ יְטַלְפֵּן, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא טִלְפֵּן. וְהִנֵּה בְּבֹקֶר אֶחָד גָּשׁוּם, כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה מְצֻנָּן, הִבְזִיק בְּמוֹחִי רַעְיוֹן גְּאוֹנִי. אַבָּא שֶׁל יוֹתָם הוּא קְצִין מִשְׁטָרָה בָּכִיר, אֲבָל אֶת תַּעֲלוּמַת הַשֹּׁד בְּבַּנְק "הָאוֹצָר" דַּוְקָא יוֹתָם פָּתַר (וְעַל כָּךְ תּוּכְלוּ לִקְרֹא בַּסֵּפֶר "יוֹתָם – בַּלָּשׁ פְּרָטִי"). עַכְשָׁו יוֹתָם מְחַכֶּה לַתַּעֲלוּמָה הַבָּאָה. וּמְחַכֶּה וּמְחַכֶּה. וְאָז מַבְזִיק בְּמוֹחוֹ רַעְיוֹן גְּאוֹנִי, שֶׁיּוֹבִיל אוֹתוֹ אֶל שְׁתֵּי חֲקִירוֹת לְפָחוֹת, וּבִשְׁתֵּיהֶן יִצְטָרֵךְ לִפְעֹל כְּמוֹ בַּלָּשׁ אֲמִתִּי... ...

376.
לָמָּה אוֹכְלִים בְּרֹאשׁ-הַשָּׁנָה תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ? מַדּוּעַ נָהוּג לִלְבּוֹשׁ בְּגָדִים לְבָנִים בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים? מַהִי שִׂמְחַת בֵּית-הַשּׁוֹאֵבָה? מַדּוּעַ רַק בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה מַתְחִילִים לְהִתְפַּלֵּל לֶאֱלֹהִים שֶׁיּוֹרִיד גֶּשֶׁם? גַּל וּבַר אוֹהֲבִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְלָחוּד חִידוֹת עַל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לֹא תָּמִיד הֵם יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. לָכֵן הֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה מַזְמִינָה אוֹתָם לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁבְּמַהֲלָכָן יָשׁוּבוּ לִזְמַנִּים קְדוּמִים וִיגַלּוּ אֵיךְ נוֹלַד כָּל חַג. כְּבָר בַּגַּן נִפְגָּשִׁים הַיְּלָדִים עִם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל, וְחוֹגְגִים אוֹתָם, בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּמִנְהָגִים הַקְּשׁוּרִים בָּהֶם. סִדְרַת הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת הָאֲהוּבָה גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית, מְבִיאָה סִפּוּרִים מִן הַמְּקוֹרוֹת, הָעוֹסְקִים בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת הַחַגִּים, וּמַרְחִיבָה אֶת מָה שֶׁלּוֹמְדִים הַיְּלָדִים בַּגַּן וּבְכִתָּה א’ עַל מְקוֹרוֹת הַחַג, מִנְהָגָיו וְהַדְּמֻיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בּוֹ. עוֹד בַּסִּדְרָה: • הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ - חֲנֻכָּה • ט״וּ בִּשְׁבָט • פּוּרִים • הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ - פֶּסַח • יוֹם הָעַצְמָאוּת • ל״ג בָּעֹמֶר • שָׁבוּעוֹת ...

377.
378.
379.
כשכולם רדו, חתולי הלבן כבר היה מאוהב, וניגש אל ריטה הרובוטית בצעד נלהב."גם את מאושרת כמוני?" שאל.אבל ריטה לא צחקה בכלך.בעיניה הריקוד היה דילוגים בשרשרת,ואף אחד לא תכנת אותה להיות מאושרת.האם יצליח לתכנת את ריטה להתרגש?מה דעתכם, האם רובוט יכול לאהוב? או להתביש?משפחת "הרובוטים" היא סדרת הרפתקאות לילדים, המעלה שאלות בתקופה שבה המחשב הופך לחברו הטוב ביותר של הילד.גלילה רון-פדר-עמית מרתקת בעלילת הסיפור, בה בעת בוחנת את להיחסים בין הילד למחשב, ומעוררת את הילד לשאול את השאלות בעצמו, ואולי גם לענות עליהן....

380.
381.
382.
יצאנו לטיול שנתי ליומים לקבוץ יד־מרדכי, לגבעה 69 ולקבוץ נצנים. המנהל הורה למורה להיסטוריה דינה גולדשמיט (שאנחנו קוראים לה "שמיטה") להציב עלינו פקוח צמוד, מחשש שחבורת חי"ה שוב תצא להרפתקאות. איך הצלחנו להתחמק מהפיקוח של שמיטה?  האם יובל הצליח להתנקם ביועד, שהכשיל אותו בכוונה?  מה באמת קורה בין שאול לאורית?  ומה היה כתוב בפתק שהיה מצרף לזר הפרחים שנשלח למנהל בית־הספר?  'חבורת ידיעת הארץ' יוצאת לחקור בכל ספר מקום אחר בארץ. בואו הצטרפו אלינו, בכל פעם מבטחות הפתעות חדשות....

383.
מַדּוּעַ נוֹהֲגִים לְשַׂחֵק בִּסְבִיבוֹנִים בְּחַג הַחֲנֻכָּה? מַדּוּעַ אוֹכְלִים פֵּרוֹת יְבֵשִׁים בְּט”וּ בִּשְׁבָט? מַדּוּעַ מִתְחַפְּשִׂים בְּפוּרִים? בַּר וְגַל אוֹהֲבִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְלָחוּד חִידוֹת עַל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לֹא תָּמִיד הֵם יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. לָכֵן הֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה מַזְמִינָה אוֹתָם לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁבְּמַהֲלָכָן יָשׁוּבוּ לִזְמַנִּים קְדוּמִים וִיגַלּוּ אֵיךְ נוֹלַד כָּל חַג. כְּבָר בַּגַּן נִפְגָּשִׁים הַיְּלָדִים עִם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל, וְחוֹגְגִים אוֹתָם, עַל פִּי כֹּל חַג לְמִנְהָגָיו. סִדְרַת הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת הָאֲהוּבָה גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית, מְבִיאָה סִפּוּרִים מִן הַמְּקוֹרוֹת הָעוֹסְקִים בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת הַחַגִּים, מַרְחִיבָה אֶת מָה שֶׁלּוֹמְדִים הַיְּלָדִים בַּגַּן וּבְכִתָּה א’ עַל מְקוֹרוֹת הַחַג, מִנְהָגָיו וְהַדְּמֻיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בּוֹ. עוֹד בַּסִּדְרָה: רֹאשׁ הַשָּׁנָה • יוֹם הַכִּפּוּרִים • סֻכּוֹת • שִׂמְחַת תּוֹרָה פֶּסַח • יוֹם הָעַצְמָאוּת • ל“ג בָּעֹמֶר • שָׁבוּעוֹת ...

384.
הַפַּעַם הִצְטָרְפָה אֵלֵינוּ אוֹרַחַת, אַיָּה, שֶׁבָּאָה לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינֶיהָ אֶת מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן וּלְנַסּוֹת לַחְזוֹר אָחוֹרָה לֶעָבָר. אֲבָל כְּשֶׁעָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַדְּמֻיּוֹת שֶׁנִּכְנְסוּ לַמְּעָרָה... וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, עִם טֶלֶפוֹן נַיָּד, עִם טֶלֶוִיזְיָה וְעִם נַעֲלֵי סְפּוֹרְט – מַגִּיעִים לִתְקוּפָה שֶׁ... לְאָן בְּעֶצֶם הִגַּעְנוּ? אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהָיִינוּ בְּעֵין־גֶּדִי, רָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי אֶת יַם־הַמֶּלַח. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁנָּשָׂאנוּ אִתָּנוּ אִגֶּרֶת. אֲבָל מִי כָּתַב אֶת הָאִגֶּרֶת? וּמָה אֵלֶּה הַבְּגָדִים הַמּוּזָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לוֹבְשִׁים? כִּמְעַט עַד סוֹף הַסִּפּוּר הִתְבַּלְבַּלְתִּי בַּתְּקוּפָה, אֲבָל כְּשֶׁגִּלִּיתִי אוֹתָהּ – אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת! אֵיזֶה אָדָם מַרְשִׁים! אֲנִי יָכוֹל לִרְמוֹז לָכֶם שֶׁזֶּה קָשׁוּר בְּל״ג בָּעמֶֹר... אֲנִי יָכוֹל לִרְמוֹז לָכֶם שֶׁשֵּׁם הַסֵּפֶר הַזֶּה יָכוֹל לַעֲזוֹר לָכֶם... אֲנִי יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁהַנָּשִׂיא שִׁמְעוֹן הוּא לֹא... הַנָּשִׂיא שִׁמְעוֹן פֶּרֶס!...

385.
גולדה לישנסקי הייתה רק בת שבע כשהחלה ללמוד ב"חדר" של רבי פישל הזקן. באותם ימים לא היו רגילים לראות בנות שלומדות לקרוא ולכתוב, אבל גולדה, שבעתיד תיקרא רחל ינאית בן–צבי, האמינה שאין דבר שבנים יוכלו לעשות והיא לא. והיא גם צדקה: כשמלאו לה שתים–עשרה שנים כבר הייתה פעילה ציונית, בהמשך הצטרפה לארגון 'השומר', הייתה חברה במִפקדת 'ההגנה' בירושלים, בפרעות תר"פ–תרפ"א הסתובבה עם אקדח והכשירה חלוצות, וגם ייסדה את בית הספר החקלאי בעין כרם. רחל הייתה אישה חזקה ומרשימה, אבל כלפי חוץ היא הקרינה לאומיות וצניעות, ואלה לא נעלמו גם כשהייתה לאשתו של נשיא המדינה יצחק בן–צבי: השניים גרו בצריף, בגדיהם הייצוגיים נתפרו רק במתפרות מקומיות, ואפילו את הארוחות החגיגיות ביותר הם הקפידו להכין מתוצרת חקלאית ישראלית. כך, בנועם ובפשטות, הפכה רחל למקור לגאווה ולהעצמה נשית ישראלית. הספר לא בובה על חוט עוקב אחר סיפורה של רחל ינאית, מילדות ועד בגרות, ומצטרף לסיפורי חיים מרתקים נוספים שכתבה גלילה רון–פדר–עמית, מבכירות סופרי הילדים והנוער בישראל. עוד בסדרה: 'העורג - סיפור חייו של א"ד גורדון', 'בעוז ובהדר - סיפור חייו של מנחם בגין', 'לעלות אל העם - סיפור חייו של יצחק נבון', 'באור ובסתר - סיפור חייו של זאב ז'בוטינסקי' ו'אומרים אהבה יש - סיפור חייו של חיים נחמן ביאליק', שראו אור בהוצאת מודן. ...

386.
387.
הַיַּהֲלוֹם הַיָּקָר בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, ´הַכּוֹכָב הַוָרוֹד´, נִגְנַב! רֶגַע, אֲבָל אֵיךְ זֶה שַׁיָּךְ אֵלֵינוּ? וְלָמָּה הַפַּעַם גִּיְּסוּ אוֹתָנוּ לַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית יְלָדִים, וְלֹא הָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי? כָּכָה הִגַּעְנוּ לְבֶּלְגְיָה. הַפַּעַם זֶה הָיָה מִיָּזְמָתֵנוּ, אֲבָל הָאַזְהָרָה שֶׁל הָאַבִּיר לֹא הִרְפְּתָה מֵאִתָּנוּ. וְאָז הִתְחִילוּ הַשְּׁאֵלוֹת: מָה זֶה יַהֲלוֹמֵי־דָּמִים? אֵיךְ דָּם שַׁיָּךְ לְיַהֲלוֹמִים? מָה הֻשְׁתַּל בַּמֵּצַח שֶׁלִּי וְשֶׁל תּוֹם? וּמִי הֵם הַיְּלָדִים הַחֲטוּפִים? אֵיךְ הַיְּרִיבוּת בֵּין הַבֶּלְגִים מַשְׁפִּיעָה עַל הַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית שֶׁלָּנוּ? מִי זֶה הַיְּהוּדִי הַחֲרֵדִי, שֶׁמָּסַר לִי דְּרִישַׁת שָׁלוֹם מִירוּשָׁלַיִם בַּכִּכָּר בְּאַנְטְוֶרְפֶּן? וּמִי זֶה שֶׁהָפַךְ אֶת הַחֶדֶר שֶׁלָּנוּ בַּמָּלוֹן וְכָתַב עַל הַטֶלֶוִיזְיָה: "יִשְׂרְאֵלִים, לְכוּ הַבַּיְתָה!" אֲבָל הֲכִי הֲכִי - אַתֶּם מֻזְמָנִים לִקְרוֹא אֵיךְ נֶחְלַצְנוּ מֵהַסְּפִינָה. לֹא תַּאֲמִינוּ......

388.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר הֶחְלַטְנוּ לִלְמוֹד אֵיךְ מַגִּיעַ הַנֵּפְט לְתַנּוּר הַחִמּוּם. אָז הֶחְלַטְנוּ פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ הַהֲפוּכָה. נִכְנַסְנוּ לְסִירוֹת נְיָר שֶׁעָשִׂינוּ, וּפִתְאוֹם הָיִינוּ בְּתוֹךְ יַם נֵפְט - בַּדֶּרֶךְ אֶל מַלְכֹּדֶת הַנֵּפְט. אֲבָל אָז נִקְלַעְנוּ לְתַחֲרוּת בֵּין הַסִּירוֹת, וּמֵהַסִּירוֹת הָאֲחֵרוֹת מַמָּשׁ צָחֲקוּ עָלֵינוּ וְלָעֲגוּ לָנוּ. וּכְשֶׁאָסַפְנוּ אֶת מַרְכִּיבֵי הַנֵּפְט, חֵלֶק מֵהֶם מַמָּשׁ בָּגְדוּ בָּנוּ... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

389.
390.
391.
392.
התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ ולקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל. הבריטים מתכוונים להעלות על סיפונה של אונייה מאות מעפילים, ולגרש אותם מהארץ לקפריסין. חייבים לפוצץ את האונייה, רק כך נוכל למנוע את הגירוש! אבל איך חבורת ילדים יכולה לסייע? האם נצליח? ספרים נוספים בסדרה: הסליק במעמקי המערה בריחה לילית ממחנה עתלית אש בבתי המלאכה פצוע ושמו יפתח...

393.
394.
395.
"כל הסיפורים האלה על עב"מים נראים לי דמיוניים לגמרי", אמרתי. מושיק חייך . "ולך אין דמיון?" הוא שאל. הייתי קצת נבוך, כי בכל הויכוחים על הגיון ועל דמיון, אני תמיד בעד הדמיון . כי לדעתי, מה שהכי חשוב בחיים זה שהם מענינים ויש בהם הרפתקאות, אם אין לו רעיונות; ולדעתי,לא יכול להיותשיהיו לילד רעיונות, אם אין לו דמיון. אבל עב"מים? מה הקשר ביו עב"מים לבין הרפתקאות? ואם אני אדמיין שנחתה כאן חללית ירוקה, ויצא ממנה חיזר וירד לבור, יהיה לי יותר מעניין? ולדנה הייתי מציע,לא לצחוק לפני שהיא קוראת את הפרק האחרון.כי שפן מי ששפן אחרון . ...

396.
תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁמַּגְלֵשָׁה עֲנָקִית, דּוֹמָה מְאוֹד לְמַגְלֵשַׁת מַיִם רַק בְּלִי מַיִם, מְהִירָה יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים, מַעֲבִירָה אֶתְכֶם אֶל הֶעָבָר. תָּאֲרוּ לָכֶם שֶׁפִּתְאוֹם אַתֶּם מַחְלִיקִים וּמַגִּיעִים אֶל... מָה זֶה הַחֹם הַזֶּה? הִגַּעְנוּ לַגֵּיהִנּוֹם? הַחֹם בֶּאֱמֶת שִׁגֵּעַ אוֹתָנוּ, וְגַם הַיַּתּוּשִׁים, וְגַם הַנָּחָשׁ שֶׁהָלַךְ וְהִתְקָרֵב אֶל שָׁרוֹן... מַזָּל שֶׁלָּקַחְנוּ אִתָּנוּ חֹמֶר דּוֹחֵה יַתּוּשִׁים. אֲבָל אֵיךְ נַסְבִּיר אוֹתוֹ לָאֲנָשִׁים שֶׁחָלוּ בְּקַדַּחַת בִּגְלַל הַיַּתּוּשִׁים, וּמֵעוֹלָם לֹא רָאוּ שׁוּם תַּרְסִיס? וְאֵיךְ נַסְבִּיר אֶת הַטֶלֶפוֹן שֶׁל שָׁרוֹן שֶׁצִּפְצֵף, וְחָשְׁדוּ בּוֹ שֶׁהוּא מְשַׁדֵּר אֶת מִקּוּמֵנוּ לָאוֹיֵב? הַפַּעַם בֶּאֱמֶת הִסְתַּבַּכְנוּ. וַאֲנִי? הַפַּעַם הִתְפַדַּחְתִּי כְּשֶׁהִתְבַּלְבַּלְתִּי בַּתַּאֲרִיכִים. דֵּי הִתְבַּלְבַּלְתִּי כְּשֶׁלֹּא זָכַרְתִּי מָה קָרָה קֹדֶם, הַאִם מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה וְהַגְּדוּד הָעִבְרִי, אוֹ הַהֲגָנָה עַל יְרוּשָׁלַיִם? מַזָּל שֶׁיָּצָאתִי מִזֶּה אֵיכְשֶׁהוּ....

397.
398.
ארבעת הספרים הראשונים בסדרת ספרי סבא מיקו היחידה המיוחדת של סבא מיקו סבא מיקו ותעלומת החדר הנעול סבא מיקו ובית הדפוס המסתורי מי מאיים על סבא מיקו ...

399.
400.
נָסַעְנוּ לְבִנְיָמִינָה לַעֲזוֹר לַאֲמַצְיָה, הַדּוֹד שֶׁל יוּבַל וְיוֹעָד, בִּקְטִיף תַּפּוּזִים. מָה כְּבָר יָכוֹל לִקְרוֹת בִּקְטִיף תַּפּוזִּים? תַּאֲמִינו לִי שֶׁיָכּוֹל וְעוֹד אֵיךְ - הַהַרְפַּתְקָאוֹת מַמָּשׁ רוֹדְפוֹת אַחֲרֵינוּ! אָז לָמָּה יוֹעָד אִרְגֵּן לָנוּ אֶת הַנְּסִיעָה הַזֹּאת? וּמִי הִסְתִּיר רִמּוֹנִים בְּתוֹךְ כַּדֵּי הֶחָלָב? הַאִם הַתַּיָּרִים הַגֶּרְמָנִים הֵם מְרַגְּלִים אוֹ מְחַבְּלִים? וּמָה הָיָה בַּשִּׂרְטוּט שֶׁל הַמִּבְצָר? 'חֲבוּרַת יְדִיעַת הָאָרֶץ' יוֹצֵאת לַחְקוֹר בְּכָל סֵפֶר מָקוֹם אַחֵר בָּאָרֶץ. בּוֹאוּ הִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ, בְּכָל פַּעַם מֻבְטָחוֹת הַפְתָּעוֹת חֲדָשׁוֹת....

401.
402.
בְּשָׁלוֹשׁ‭ ‬בַּלַּיְלָה‭ ‬אָמַר‭ ‬לִי‭ ‬קוֹל‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִשָּׁה‭ ‬לָלֶכֶת‭ ‬לַמְּעָרָה‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬וּלְהַגִּיד‭ ‬מַשֶּׁהוּ‭ ‬לְעֵדֶן‭, ‬הַשָּׁכֵן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬שֶׁעָבַר‭ ‬לְגוּר‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭. ‬אָז‭ ‬הִתְקַשַּׁרְתִּי‭ ‬לְשָׁרוֹן‭, ‬וְיַחַד‭ ‬הָלַכְנוּ‭ ‬לַמְּעָרָה‭. ‬ וְהִנֵּה‭ ‬אֲנַחְנוּ‭, ‬יְלָדִים‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַיּוֹם‭, ‬עִם‭ ‬מַחְשֵׁב‭ ‬וְטֶלֶפוֹן‭ ‬נַיָּד‭, ‬מַגִּיעִים‭ ‬אֶל‭... ‬יָכוֹל‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬שֶׁמָּה‭ ‬שֶׁרָאִינוּ‭ ‬הָיָה‭ ‬פְּעֻלָּה‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַצּוֹפִים‭? ‬נִרְאֶה‭ ‬לִי‭ ‬שֶׁטָּעִינוּ‭ ‬בְּגָדוֹל‭.‬ אוּלַי‭ ‬לֹא‭ ‬תַּאֲמִינוּ‭, ‬אֲבָל‭ ‬זֶה‭ ‬סִפּוּר‭ ‬שֶׁמֻּזְכָּרוֹת‭ ‬בּוֹ‭ ‬רוּחוֹת‭ ‬רְפָאִים‭ ‬וּמֻזְכָּרִים‭ ‬בּוֹ‭ ‬זוֹמְבִּים‭, ‬אֲבָל‭ ‬הוּא‭ ‬הִתְרַחֵשׁ‭ ‬בֶּאֱמֶת‭, ‬הוּא‭ ‬לֹא‭ ‬סֶרֶט‭ ‬וְהוּא‭ ‬לֹא‭ ‬חֲלוֹם‭.‬ אֲנִי‭ ‬הָיִיתִי‭ ‬פָּצוּעַ‭ ‬בָּרֹאשׁ‭ ‬לְאַחַר‭ ‬שֶׁהִכּוּ‭ ‬אוֹתִי‭ ‬וּבָעֲטוּ‭ ‬בִּי‭, ‬וְיָרַד‭ ‬לִי‭ ‬דָּם‭ ‬וְלֹא‭ ‬קֶטְשׁוֹפּ‭. ‬כָּךְ‭ ‬הִצְטָרַפְתִּי‭ ‬אֶל‭ ‬הַתּוֹשָׁבִים‭ ‬שֶׁהִתְכַּנְּסוּ‭ ‬בָּרֶפֶת‭ ‬שֶׁל‭ ‬דְּבוֹרָה‭. ‬זֶה‭ ‬הָיָה‭ ‬הַמָּעוֹז‭ ‬הָאַחֲרוֹן‭ ‬בִּבְאֵר–טוּבְיָה‭, ‬אַחֲרֵי‭ ‬שֶׁהַפּוֹרְעִים‭ ‬הִתְנַפְּלוּ‭ ‬עַל‭ ‬הַיִּשּׁוּב‭ ‬וְרָצוּ‭ ‬לְהַעֲלוֹת‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬בָּאֵשׁ‭. ‬הָרוֹפֵא‭ ‬אִרְגֵּן‭ ‬אֶת‭ ‬הַהֲגָנָה‭ ‬וְטִפֵּל‭ ‬בִּי‭, ‬אֲבָל‭ ‬אָז‭ ‬הוּא‭ ‬נִקְרָא‭ ‬לְטַפֵּל‭ ‬בְּאַחַד‭ ‬הַפּוֹרְעִים‭ ‬שֶׁנִּפְצַע‭. ‬אִם‭ ‬רַק‭ ‬הָיִינוּ‭ ‬מַצְלִיחִים‭ ‬לְשַׁכְנֵעַ‭ ‬אוֹתוֹ‭ ‬שֶׁלֹּא‭ ‬יֵלֵךְ‭...‬...

403.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת 'סַיֶּרֶת הַמַּדָּע', וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. הַפַּעַם לֹא נִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ מַשֶּׁהוּ, אֶלָּא חָזַרְנוּ לֶעָבָר, לַתְּקוּפָה הַקְּדוּמָה שֶׁבָּהּ חָיוּ הַדִּינוֹזָאוּרִים. וְהִנֵּה הִגַּעְנוּ לְעוֹלָם מֻפְלָא, שֶׁהָיוּ בּוֹ דִּינוֹזָאוּרִים עֲצוּמִים בְּגָדְלָם וְדִינוֹזָאוּרִים קְטַנִּים כְּמוֹ תַּרְנְגֹלֶת, דִּינוֹזָאוּרִים מְעוֹפְפִים וְדִינוֹזָאוּרִים זוֹחֲלִים. וְכֻלָּם הִתְכַּנְּסוּ יַחַד בַּיַּעַר לִקְרַב אִגְרוּף. אָז אִם אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת אֵיךְ תָּרַמְנוּ לַנִּצָּחוֹן שֶׁל הַדִּינוֹזָאוּר טוֹב הַלֵּב - בּוֹאוּ וְהִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ לְמַסָּע דִּמְיוֹנִי מְרַתֵּק! בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

404.
הַאִם תַּאֲמִינוּ שֶׁהַכֹּל הִתְחִיל מֵחֲלוֹם? אוֹ שֶׁעָלִינוּ וְיָרַדְנוּ בַּסֻּלָּם, כְּדֵי לְהַגִּיעַ בְּדִיּוּק לַשָּׁנָה שֶׁרָצִינוּ? אוֹ שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן שָׁאֲלָה אוֹתִי שְׁאֵלוֹת? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב, טֶלֶפוֹן נַיָּד וּפָנַס כִּיס, מִתְחַפְּשִׂים לִילָדִים מִלִּפְנֵי אֶלֶף שָׁנָה - וּמַאֲמִינִים לָנוּ. טוֹב, כִּמְעַט... אִם אַתֶּם רוֹצִים לִפְגּוֹשׁ מִישֶׁהוּ מֵהֶעָבָר, אֶל אֵיזוֹ שָׁנָה בְּדִיּוּק אַתֶּם מַגִּיעִים? אֶל הַשָּׁנָה שֶׁבָּהּ הוּא נוֹלַד? שֶׁבָּהּ הוּא הָיָה יֶלֶד? שֶׁבָּהּ הוּא הִתְפַּרְסֵם? אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁהַנּוֹשֵׂא הַזֶּה לֹא כָּל כָּךְ הִטְרִיד אֶתְכֶם, אֲבָל לָנוּ הוּא הָיָה חָשׁוּב. מַזָּל שֶׁמִּנְהֶרֶת־הַזְּמַן יָדְעָה לְכַוֵן אוֹתָנוּ. וְכָךְ הִגַּעְנוּ אֶל עִירוֹ שֶׁל רָשִׁ"י, בְּדִיּוּק בַּתְּקוּפָה שֶׁנֶּעֱרַךְ מַסַּע־הַצְּלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ הַנּוֹצְרִים הָיוּ בְּדַרְכָּם אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הֲמוֹנִים בָּאוּ לִשְׁמוֹעַ אֶת הַדְּרָשׁוֹת שֶׁל רָשִׁ"י, בְּעוֹד נוֹשְׂאֵי־הַצְּלָב מִתְקָּרְבִים לָעִיר. הַאִם הֵם יִתְעַלְּלוּ בַּיְּהוּדִים? מָה הֵם רוֹצִים מֵרָשִׁ"י? וּמָה רָשִׁ"י אָמַר לָהֶם? וְאֵיךְ הוּא הֵגִיב כְּשֶׁהוּא רָאָה אוֹתָנוּ? ...

405.
406.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת "סַיֶּרֶת הַמַּדָּע", וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן. לְמָשָׁל, כַּאֲשֶׁר רָצִינוּ לְבָרֵר מָה קָרָה לַחֲצוֹצְרָה שֶׁל מֹשֶה. אֵיךְ פִּתְאוֹם מִתּוֹךְ הַחֲצוֹצְרָה הַפִּלְאִית נִשְׁמְעוּ צְרָחוֹת "מֹשֶה, לֵךְ הַבַּיְתָה!"? אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַף אֶחָד מִלְּבַדֵּנוּ לֹא שָׁמַע אֶת הַצְּרָחוֹת הָאֵלֶּה? וְלָמָּה כְּשֶׁרָצִינוּ לְהִכָּנֵס לַחֲצוֹצְרָה וּלְבָרֵר, רַק אֲנִי לֹא הִצְלַחְתִּי לְהִתְכַּוֵץ? וְהַאִם תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין שֶׁהַפַּעַם מַמָּשׁ הִכַּרְתִּי אֶת כֹּחַ הַכִּווּץ? אֲפִלּוּ דִּבַּרְנוּ... בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שֶׁאוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה. ...

407.
רַק בִּגְלַל שֶׁרָצִיתִי לְפַרְגֵּן לְעֵרָן אָחִי, נָסַעְתִּי אִתּוֹ לְנַתְבָּ"ג לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי שַׂחְקָנֵי הַכַּדּוּרֶגֶל שֶׁל הַקְּבוּצָה שֶׁהוּא אוֹהֵד. אֲבָל מָה זֶה? הַאִם מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן הִתְחִילָה לָתֵת הוֹרָאוֹת בַּטֶּלֶפוֹן? וְכָךְ הִגַּעְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם טֶלֶפוֹן נַיָּד וְעִם גוּגֶל שֶׁתָּמִיד עוֹזֵר, לְמִשְׂחַק הַכַּדּוּרֶגֶל הַגָּדוֹל בְּמוֹסְקְבָה. מִשְׂחָק גָּדוֹל? עֲנָק! 70 אֶלֶף אִישׁ הָיוּ בַּמִּגְרָשׁ בַּמִּשְׂחָק בֵּין נִבְחֶרֶת בְּרִית־הַמּוֹעָצוֹת לְנִבְחֶרֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת 1956 . בקַָּהָּל הָיו 30 אֶלףֶ יְהוּדִים, שֶׁהִגִּיעוּ מִכָּל רַחֲבֵי בְּרִית־הַמּוֹעָצוֹת הָעֲנָקִית, וְכֻלָּם עָמְדוּ דֹּם כְּשֶׁהַתִּזְמֹרֶת נִגְּנָה אֶת 'הַתִּקְוָה'. הֵם מַמָּשׁ בָּכוּ מֵהִתְרַגְּשׁוּת כְּשֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַהִמְנוֹן שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל. וּבְתוֹךְ הַמִּזְוָדָה שֶׁל הַשּׁוֹעֵר, בְּתָא סָמוּי, הִסְתַּתְּרוּ פְּתָקִים שֶׁשָּׁלְחוּ יְהוּדִים רַבִּים לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, פְּתָקִים שֶׁקִּבַּלְנוּ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת. שֶׁרַק נְנַצֵּחַ... שֶׁהַחֲלוֹם שֶׁלִּי יִתְגַּשֵּׁם... בְּבַקָּשָׁה... אֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲמוֹד בַּמֶּתַח הַזֶּה!...

408.
התקופה היא לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל. בטיול שערכנו בשדה גילינו עקבות דם. איתן התעקש שזה דם טרי וכי הפצוע הוא איש המחתרת. בהתחלה לא ידענו מי הוא. אחר כך ראינו שהוא מסתיר משהו. אבל איפה אפשר להסתיר פצוע שהבריטים מחפשים? איך מטפלים בו? מי ישמור עליו? ומה יש בפתק שעליו? ...

409.
כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, כִּמְעַט טָבַעְנוּ בַּמַּיִם. אֵיךְ הִגִּיעוּ מַיִם לַמְּעָרָה? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁכַּאֲשֶׁר נִכְנַסְנוּ לְמִנְהֶרֶת־הַזְּמַן הַכֹּל הָיָה יָבֵשׁ, גַּם הַבְּגָדִים שֶׁלָּנוּ? וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְעִם טֶלֶפוֹן נַיָּד, מַגִּיעִים לַצּוֹלֶלֶת 'דַּקָּר', שֶׁאַלּוֹן בִּקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. אֲבָל רֶגַע, מִי הִצְטָרְפָה אֵלֵינוּ? מִי רוֹדֶפֶת אַחֲרֵינוּ כָּל הַזְּמַן? שָׁרוֹן וַאֲנִי לֹא יָדַעְנוּ שׁוּם דָּבָר עַל צוֹלְלוֹת. כְּשֶׁאַלּוֹן בִּקֵּשׁ לְהַגִּיעַ אֶל הַצּוֹלֶלֶת, הָלַכְנוּ לִלְמוֹד עֲלֵיהֶן. אֵיךְ הֵן שׁוֹקְעוֹת? אֵיךְ הֵן מִתְקַדְּמוֹת מִתַּחַת לַמַּיִם? אֵיךְ הֵן צָפוֹת בַּחֲזָרָה? לֹא הָיָה לָנוּ מֻשָּׂג. וְאָז הִגַּעְנוּ אֶל הַצּוֹלֶלֶת 'דַּקָּר'. אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא יָכוֹל לְתָאֵר לָכֶם עַד כַּמָּה חַיָּלֵי הַצּוֹלֶלֶת הָיוּ הֲמוּמִים כְּשֶׁהֵם רָאוּ אֶת הַטֶלֶפוֹן הַנַּיָּד שֶׁל אַלּוֹן. כֵּן, הַטֶלֶפוֹן שֶׁלּוֹ פָּעַל גַּם בֶּעָבָר. לְצַעֲרֵנוּ, גַּם הַפַּעַם לֹא יָכֹלְנוּ לְשַׁנּוֹת אֶת הֶעָבָר. לְצַעֲרֵנוּ, לֹא יָכֹלְנוּ לַעֲזוֹר לְ-69 הַחַיָּלִים שֶׁטָּבְעוּ אִתָּהּ (וְלֹא, זֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁזֶּה סֵפֶר 69 בַּסִּדְרָה). לְצַעֲרֵנוּ, אֲפִלּוּ לֹא הִצְלַחְנוּ לַעֲזוֹר לִפְתּוֹר אֶת הַתַּעֲלוּמָה לָמָּה הַצּוֹלֶלֶת 'דַּקָּר' טָבְעָה. ...

410.
זה היה לפני מלחמת העצמאות, כאשר אנחנו, חבורה של שישה ילדים בני 12 מחיפה, החלטנו לעזור למחתרות בפעולתן נגד הבריטים ששלטו אז בארץ. כך רצינו לקחת חלק במלחמה שתביא להקמתה של מדינת ישראל. ידענו שעומדת להתרחש פעולה של המחתרת בבתי־המלאכה של הרכבות, אבל לא ידענו מה מטרת הפעולה: האם לגנוב חלקי קטרים? אולי קרונות? ואולי הם מתכננים לפוצץ משהו? כשגילינו את שאול, איש הלח”י, עובד במוסך, ידענו שעלינו על משהו. אבל אז התרחש פיצוץ, הצמיגים נפלו עלינו, ולא מצאתי את איתן......

411.
״אֲנִי מַכִּירָה אֶת בֶּנְצִי הַקָּטָן!״ שַׂגִּית הִכְרִיזָה. ״מְצֻיָּן!״ קָרָאתִי, ״הַתַּפְקִיד שֶׁלָּךְ יִהְיֶה לַחְלוֹב אוֹתוֹ.״ ״לַחְלוֹב אוֹתוֹ?״ מוֹשִׁיק צָחַק, ״מָה, בֶּנְצִי פָּרָה?״ ״לְהוֹצִיא מִבֶּן־אָדָם סוֹדוֹת זֶה כְּמוֹ לַחְלוֹב פָּרָה,״ הִסְבַּרְתִּי לוֹ וּפָנִיתִי אֶל שַׂגִּית, ״תֵּדְעִי אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה?״ ״אוֹקֵיי,״ יִפְעַת קָמָה, ״וְאֵיזֶה תַּפְקִיד יִהְיֶה לִי?״ ״אַתְּ תַּעַקְבִי אַחֲרֵי הַיַּפָּנִים,״ אָמַרְתִּי. ״אֵיזֶה יַפָּנִים?״ יִפְעַת שָׁאֲלָה. ״הַתַּיָּרִים,״ עָנִיתִי. וְכָכָה הִתְחִיל הַמִּבְצָע שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּסוֹפוֹ הִצְטָרֵף לַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ קִירוֹ, הַיֶּלֶד הַיַּפָּנִי מִטוֹקְיוֹ. אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגָּנְבוּ לָנוּ אֶת הַמִּבְצָע? אֵיךְ בִּכְלָל גּוֹנְבִים מִבְצָע? וְלָמָּה דָּנָה פִישְׁמַן חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת וּמִתְבַּיֶּשֶׁת? אֵיךְ הִיא קְשׁוּרָה לַמִּבְצָע שֶׁל הַתַּיָּרִים הַיַּפָּנִים? ...

412.
אם בכל פעם כשנצא להרפתקה נשאל את עצמנו מה יצא לנו מזה, הסוף יהיה שלא נצא להרפתקאות בכלל, אלא נשב כל היום ליד הטלויזיה ונצפה בהרפתקאות דמיוניות של ילדים אחרים. תגידו בעצמכם, מה יוצא מהרפתקה, חוץ מההרפתקה עצמה? מה יוצא לכם מזה שאתם אוכלים גלידה, חוץ מההנאה שהגלידה גורמת לכם? מה יוצא לכם מזה שאתם רואים סרט מתח? אתם נמתחים, נכון? אתם נהנים מזה שאתם נמתחים, נכון? אתם לא שואלים את עצמכם מה יוצא לכם מזה שאתם נהנים ונמתחים, כמו שאתם לא שואלים את עצמכם מה יוצא לכם מזה שהגלידה טעימה לכם. אז בבקשה, מה שיצא לנו מזה שנחפש הוכחה, זה שיהיה לנו כיף לחפש אותה. מי שרוצה להיות נגדנו, צריך לזכור שיש מניע אחד חשוב ביותר - נקמה. אז הזהרו לכם, כל אלה שנגדנו!...

413.
הַפַּעַם לֹא נִכְנַסְנוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ, אֲבָל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן יָדְעָה לָקַחַת אוֹתָנוּ יָשָׁר מִשִּׁעוּר תָּנָ"ךְ אֶל הַתְּקוּפָה שֶּׁעָלֶיהָ לָמַדְנוּ. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ, יְלָדִים שֶׁל הַיּוֹם, עִם מַחְשֵׁב וְטֶלֶפוֹן נַיָּד וּמִשְׁקֶפֶת - מַחְלִיפִים אֶת הַתִּלְבֹּשֶת הָאֲחִידָה וְנַעֲלֵי הַסְּפּוֹרְט בִּשְׂמָלוֹת וּבְסַנְדָּלִים, וּמַשְׁקִיפִים עַל עֵמֶק הָאֵלָה. תָּאֲרוּ לָכֶם אֶת הַתְּמוּנָה הַזֹּאת: עַל הַר אֶחָד עוֹמְדִים הַפְּלִשְׁתִּים, חֲמוּשִׁים, מְלַגְלְגִים וּמִתְגַּלְגְּלִים מִצְּחוֹק. בְּרֹאשָׁם עוֹמֵד עֲנָק חָמוּשׁ, שֶׁמְּקַלֵּל וּמְחָרֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל. עַל הָהָר מִמּוּל עוֹמְדִים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רוֹעֲדִים מִפַּחַד, מִתְחַבְּאִים מֵהַפְּלִשְׁתִּים וְנֶעֱלָבִים. מִי יָעֵז לָצֵאת נֶגֶד הַפְּלִשְׁתִּים? טוֹב, אַתֶּם בֶּטַח יוֹדְעִים מָה קָרָה בַּסּוֹף. אֵיךְ דָּוִיד הִכָּה אֶת גָּלְיָת וּמִי צָחַק אַחֲרוֹן. אֲנִי רַק רוֹצֶה לְהַזְכִּיר, שֶׁשָּׁרוֹן וַאֲנִי הָיִינוּ שָׁם!...

414.
סדרת 'חבורת ידיעת הארץ' ראתה אור בעבר בשם 'כסח - כוח סיור חוקר'....

415.
בבֵית הַסֵּפֶר שְׁעוֹן הַקִּיר נָפַל לְתוֹם עַל הָרֹאשׁ, הַאִם יֵשׁ מַצָּב שֶׁזּה קָשור לַמְּשִׂ ימָ ה הָעוֹלָמִית? אֵיך? הַאִם זֶה הִשְׁפּיעַ עַל תּום?ֵ בינְתַיִם אֲנִי יְכוֹלָה לְהַגִּיד לָכֶם, שֶׁלּפְעָמִים בֶּאֱמֶ ת נִמְאָס לִי לְהַחְלִיף זֶהוּיוֹת כּל כָּך הַרְבֵּה פְּעָמִים בִּמְשִׂימָה אַחַת. וְכָך הִגַּעְנוּ לְנוֹרְוֶגְיָה, לְהַפְלָגָה בֵּין הַפְיוֹרְדִים בְּאוֹנִיַּת דֹּאַר. אֲנַחְנוּ מְחֻפָּשִׂים לְלַהֲקַ ת רוֹק שׁתּופִיעַ עַל הַסִּיפּון. גּבֶר לָבושׁ שׁחוֹר נוֹעֵץ בִּי מַבָּטִים מְאַיְּמִים, אֲנִי קוֹרֵאת לוֹ הַשָּׂטָן הַשָּׁחוֹר. מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנּי? לְפֶתַע טְרוֹלִים מִשְׁתּלּ ְטִים עַל הָאוֹנִיָּה וְוֹשׁדְדִים אֶת חֶפְצֵי הָעֵרֶך שֶׁל הַנוסְעִים. "אִם תְּצַיְּתוּ לָנוּ," נִשְׁ מָע הַקול בּמַעֲרֶכֶת הַכְּרִיזָה, "לא יְאֻנֶּה לָכֶם כָּל רַע. אִם תָּפֵרוּ אֶת הַהוֹרָאוֹת -דמְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם!'' אָז אֵיך לַהֲקַת רוֹק יְכוֹלָה לְהַצִּיל אֶת הַמַּצָּב?...

416.
מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ ״גּוֹנְבִים״ אֲפִיקוֹמָן בְּלֵיל הַסֵּדֶר? אֵיךְ הֻחְלַט עַל הֲקָמַת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל? הַאִם הַסִּפּוּר עַל בַּר-כּוֹכְבָא וְהָאַרְיֵה הוּא סִפּוּר אֲמִתִּי, אוֹ אַגָּדָה? לָמָּה קוֹרְאִים לְחַג הַשָׁבוּעוֹת גַּם חַג הַבִּכּוּרִים? בַּר וְגַל אוֹהֲבִים לִשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת וְלָחוּד חִידוֹת עַל הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, אֲבָל לֹא תָּמִיד הֵם יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת. לָכֵן הֵם שְׂמֵחִים כְּשֶׁהַצִּפּוֹר הַסְּגֻלָּה מַזְמִינָה אוֹתָם לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָאוֹת, שֶׁבְּמַהֲלָכָן יָשׁוּבוּ לִזְמַנִּים קְדוּמִים וִיגַלּוּ אֵיךְ נוֹלַד כָּל חַג. כְּבָר בַּגַּן נִפְגָּשִׁים הַיְּלָדִים עִם חַגֵּי יִשְׂרָאֵל וְחוֹגְגִים אוֹתָם, כֹּל חַג עַל פִּי מִנְהָגָיו. סִדְרַת הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ, מֵאֵת הַסּוֹפֶרֶת הָאֲהוּבָה גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית, מְבִיאָה סִפּוּרִים 
מִן הַמְּקוֹרוֹת הָעוֹסְקִים בְּמַשְׁמָעֻיּוֹת הַחַגִּים, מַרְחִיבָה אֶת מָה שֶׁלּוֹמְדִים הַיְּלָדִים בַּגַּן וּבְכִתָּה א׳ עַל מְקוֹרוֹת הַחַג, מִנְהָגָיו וְהַדְּמֻיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בּוֹ. עוֹד בַּסִּדְרָה: • הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ - רֹאשׁ הַשָּׁנָה • יוֹם הַכִּפּוּרִים • סֻכּוֹת • שִׂמְחַת תּוֹרָה • הַחַגִּים שֶׁלָּנוּ - חֲנֻכָּה • ט״וּ בִּשְׁבָט • פּוּרִים ...

417.
418.
איך נולדת חבורה? אצלנו זה היה במקרה. כשהחלטנו לא ללכת למסיבה, הוסכם לצאת ליום שדה בחירבת סעדים. נכנסנו לניקבה, ופתאום מצאנו צרור בגדים. מי השאיר את הבגדים? של מי המפתח שנפל מצרור הבגדים? מי הם שני רוכבי האופנוע? ולמה אחד מהם שלף סכין??...

419.
קיבלנו הזמנה למסיבה של מסדר האבירים ביוון ממתי יש בכלל מסיבות במסדר האבירים ? מכיוון שהיינו חייבים לברר אם יש ילדים מגניבים בצותים האחרים – נסענו הפעם כל המשימה היתה שלי ומה לא היה בה: נזירה מכושפת שהתחרפנה אוצרות אמנות שנגנבו מרתפים נסתרים וגם ילד מצוות אחר שנדלקתי עליו אבל כשמחלה מסתורית תקפה אותי פתאום העניינים התחילו להסתבך ...

420.
421.
"הי, ג'ינג'י! בוא הנה, ג'ינג'י!" גם לכם קוראים לפעמים "ג'ינג'י" כשלא יודעים את השם שלכם? וזה למרות שאולי אתם בכלל לא ג'ינג'ים? לי זה קורה כל הזמן! מה שנכון - אני באמת ג'ינג'י. כזה מין ג'ינג'י, שהדבר הראשון שרואים עלי, זה הג'ינג'יות שלי. ודוקא יש בי גם הרבה דברים אחרים, כמו למשל המון רעיונות מענינים בראש, מתחת לשער שלי, הג'ינג'י. וחוץ מזה קוראים לי אודי שחר, ואני בן שמונה, ויש לי אח (מעצבן) אחד גדול, ואח (מעצבן) אחד קטן, ויש לי קבוצה של חברים שביחד אתם אני יוצא לכל מיני מבצעים, ו... טוב, אבל אין לי כאן מקום לספר לכם הכל. אז אולי רק עוד דבר אחד: כבר אמרתי לכם שאני ג'ינג'י?...

422.
דן ושרון חוזרים אחורה בזמן לתקופת מלחמת העולם השנייה, כאשר החיילים היהודים שהצטרפו לצבא הבריטי במלחמתו בגרמנים, נאבקים על זכותם להילחם תחת דגל עברי. ספר נוסף בסדרה האיכותית, שזכתה לפופולריות רבה בקרב תלמידי בתי הספר היסודיים. גלילה רון-פדר-עמית היא מסופרות הילדים האהובות והפוריות בארץ. ספריה תורגמו לשפות רבות, וחלקם עובדו לתסריטים....

423.
נֹגַהּ‭ ‬הִתְקַשְּׁרָה‭ ‬אִתִּי‭ ‬בַּווֹטְסְאַפּ‭ ‬וּבִקְּשָׁה‭ ‬שֶׁנִּצְטָרֵף‭ ‬אֵלֶיהָ‭ ‬לַתַּהֲלוּכָה‭ ‬שֶׁיּוֹצֵאת‭ ‬בְּלַ‭"‬ג‭ ‬בָּעֹמֶר‭ ‬מִצְּפַת‭ ‬לְמֵירוֹן‭ ‬עִם‭ ‬סֵפֶר‭ ‬הַתּוֹרָה‭. ‬הִיא‭ ‬סִפְּרָה‭ ‬שֶׁהַמִּשְׁפָּחָה‭ ‬שֶׁלָּהּ‭ ‬מְאַרְגֶּנֶת‭ ‬אֶת‭ ‬הַתַּהֲלוּכָה‭ ‬הַזֹּאת‭ ‬כְּבָר‭ ‬שָׁנִים‭ ‬רַבּוֹת‭. ‬לֹא‭ ‬רָצִינוּ‭ ‬לְפַסְפֵס‭ ‬אֶת‭ ‬זֶה‭. ‬אֲפִלּוּ‭ ‬אִמָּא‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬הִצְטָרְפָה‭.‬ תָּאֲרוּ‭ ‬לָכֶם‭ ‬אֶת‭ ‬הַתְּמוּנָה‭: ‬אֲנִי‭ ‬מֵצִיץ‭ ‬מִבַּעַד‭ ‬לְחוֹר‭ ‬הַמַּנְעוּל‭ ‬שֶׁל‭ ‬בַּיִת‭ ‬בִּצְפַת‭. ‬הַחֶדֶר‭ ‬חָשׁוּךְ‭. ‬לְאוֹר‭ ‬מְנוֹרַת‭ ‬נֵפְט‭ ‬אֲנִי‭ ‬צוֹפֶה‭ ‬בְּמִישֶׁהוּ‭ ‬שֶׁמֵּסִיר‭ ‬אֶת‭ ‬הַמִּכְסֶה‭ ‬שֶׁל‭ ‬כָּרִית‭ ‬הַדְּיוֹ‭, ‬וּמַטְבִּיעַ‭ ‬חוֹתֶמֶת‭ ‬בְּדַפֵּי‭ ‬נְיָר‭. ‬מָה‭ ‬הֵם‭ ‬הַדַּפִּים‭ ‬הָאֵלֶּה‭? ‬לָמָּה‭ ‬הוּא‭ ‬עוֹשֶׂה‭ ‬אֶת‭ ‬זֶה‭ ‬בַּחֹשֶךְ‭? ‬וּמִי‭ ‬הֵם‭ ‬הָאֲנָשִׁים‭ ‬שֶׁמִּסְתַּתְּרִים‭ ‬בַּמַּרְתֵּף‭? ‬מִפְּנֵי‭ ‬מִי‭?‬...

424.
אֲנִי‭ ‬יֶלֶד‭ ‬סַקְרָן‭ ‬עִם‭ ‬הֲמוֹן‭ ‬דִּמְיוֹן‭, ‬וְהֶחְלַטְתִּי‭ ‬לִרְתּוֹם‭ ‬אֶת‭ ‬הַדִּמְיוֹן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬כְּדֵי‭ ‬לְהָבִין‭ ‬כָּל‭ ‬מִינֵי‭ ‬תּוֹפָעוֹת‭. ‬יַחַד‭ ‬עִם‭ ‬אֲחוֹתִי‭ ‬הֵקַמְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬‮'‬סַיֶּרֶת‭ ‬הַמַּדָּע‮'‬‭, ‬וּבְכָל‭ ‬פַּעַם‭ ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬מְנַסִּים‭ ‬לְהָבִין‭ ‬תּוֹפָעָה‭ ‬אַחֶרֶת‭.‬ אֲבָל‭ ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬לֹא‭ ‬חוֹקְרִים‭ ‬אֶת‭ ‬הַתּוֹפָעוֹת‭ ‬בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת‭ ‬אוֹ‭ ‬בָּאִינְטֶרְנֶט‭. ‬בְּכֹחַ‭ ‬הַדִּמְיוֹן‭ ‬שֶׁלִּי‭ ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬נִכְנָסִים‭ ‬לְתוֹכָן‭, ‬וְהוֹפְכִים‭ ‬לִהְיוֹת‭ ‬מַמָּשׁ‭ ‬חֵלֶק‭ ‬מֵהֶן‭.‬ הַכֹּל‭ ‬הִתְחִיל‭ ‬עִם‭ ‬זֶה‭ ‬שֶׁבֵּן‭ (‬שֵׁם‭ ‬בָּדוּי‭) ‬הוֹפִיעַ‭ ‬אֶצְלֵנוּ‭ ‬וּבִקֵּשׁ‭ ‬שֶׁנִּכָּנֵס‭ ‬לַגּוּף‭ ‬שֶׁלּוֹ‭. ‬הוּא‭ ‬רָצָה‭ ‬שֶׁנַּגִּיעַ‭ ‬לְעֶצֶם‭ ‬הַבְּרִיחַ‭ ‬הַשְּׁבוּרָה‭ ‬שֶׁלּוֹ‭, ‬וּנְזָרֵז‭ ‬אֶת‭ ‬הַהַחְלָמָה‭ ‬שֶׁלָּהּ‭. ‬אָז‭ ‬הִצְטַיַּדְנוּ‭ ‬בְּטֶלֶפוֹן‭ ‬כְּדֵי‭ ‬לִשְׁמוֹר‭ ‬עַל‭ ‬קֶשֶׁר‭, ‬וְנִכְנַסְנוּ‭ ‬אֶל‭ ‬גּוּפוֹ‭. ‬אֲבָל‭ ‬רֶגַע‭, ‬אֵיךְ‭ ‬מַגִּיעִים‭ ‬לְעֶצֶם‭ ‬הַבְּרִיחַ‭? ‬וּמָה‭ ‬קוֹרֶה‭ ‬כְּשֶׁהַיְּצוּרִים‭ ‬גִּלּוּ‭ ‬שֶׁלָּקַחְנוּ‭ ‬אִתָּנוּ‭ ‬טֶלֶפוֹן‭? ‬וּמִי‭ ‬הָיוּ‭ ‬הַבּוֹלְעָנִים‭ ‬שֶׁאָכְלוּ‭ ‬אֶת‭ ‬כָּל‭ ‬הָאִיכְס‭ ‬בְּגוּפוֹ‭ ‬שֶׁל‭ ‬בֵּן‭? ‬וּבִכְלָל‭, ‬אֵיפֹה‭ ‬בֵּן‭ (‬שֵׁם‭ ‬בָּדוּי‭)?‬ בְּסוֹף‭ ‬הַסֵּפֶר‭ ‬עָשִׂיתִי‭ ‬קְצָת‭ ‬סֵדֶר‭ ‬בַּדְּבָרִים‭, ‬הִפְרַדְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬הַדִּמְיוֹן‭ ‬מֵהַמְּצִיאוּת‭, ‬וְהִסְבַּרְתִּי‭ ‬אֶת‭ ‬מָה‭ ‬שֶׁאוּלַי‭ ‬זָקוּק‭ ‬לְעוֹד‭ ‬הַבְהָרָה‭ ‬קַלָּה‭.‬...

425.
יְדַעְתֶּם‭ ‬שֶׁאֶפְשָׁר‭ ‬לְהִכָּנֵס‭ ‬לְמִנְהֶרֶת–הַזְּמַן‭ ‬גַּם‭ ‬דֶּרֶךְ‭ ‬הַיָּם‭? ‬אֲנַחְנוּ‭ ‬לֹא‭ ‬יָדַעְנוּ‭, ‬אֲבָל‭ ‬הַסְּעָרָה‭ ‬הִשְׁלִיכָה‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬לַחוֹף‭. ‬ בִּדְרוֹם‭ ‬הָאָרֶץ‭, ‬מָצָאנוּ‭ ‬בֵּין‭ ‬הַחוֹלוֹת‭ ‬יִשּׁוּב‭ ‬פּוֹרֵחַ‭ ‬וּמְרֻוָח‭ - ‬אֲבָל‭ ‬בְּלִי‭ ‬אֲנָשִׁים‭. ‬לְאָן‭ ‬נֶעֶלְמוּ‭ ‬כָּל‭ ‬הָאֲנָשִׁים‭? ‬מָה‭ ‬הֵם‭ ‬הַכֵּלִים‭ ‬הַכְּבֵדִים‭ ‬שֶׁמִּתְקָרְבִים‭ ‬בְּקוֹל‭ ‬נְהָמָה‭? ‬וּמָה‭ ‬כָּתְבוּ‭ ‬יַלְדֵי‭ ‬הַחוֹלוֹת‭ ‬לַחַיָּלִים‭ ‬בְּמִכְתָּב‭ ‬שֶׁהִשְׁאִיר‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬וְאֶת‭ ‬הַחַיָּלִים‭ ‬חֲנוּקִים‭ ‬מִדְּמָעוֹת‭?‬...

426.
427.
שמיל עמד ליד תיבות הדואר, קרא מכתב והשפתיים שלו רעדו. מה קרה? מה גרם לו לעמוד שם ולהתרגש כל כך? כשגילינו מה כתוב במכתב, החלטנו לערוך הפגנה למען שמיל. הפגנה של אהבה. כתבנו שלטים גדולים (כן, כן, בסינית!), עמדנו בחוץ וצעקנו שאנחנו אוהבים את שמיל. איך כתבנו בסינית, ומה קרה בסוף? אתם מוזמנים לקרוא....

428.
429.
430.
431.
מַכִּירִים אֶת הַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית, זֹאת שֶׁצָּרִיךְ לְסוֹבֵב עַד שֶׁכָּל הַדְּפָנוֹת שֶׁלָּהּ בְּאוֹתוֹ צֶבַע? יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמְּסוֹבְבִים אוֹתָהּ מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב, וּפוֹתְרִים אוֹתָהּ בִּשְׁנִיּוֹת סְפוּרוֹת? יְדַעְתֶּם שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בְּהוּנְגַּרְיָה אוֹלִימְפְּיָאדָה עוֹלָמִית לְפִתְרוֹן הַקֻּבִּיָּה? וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְהוּנְגַּרְיָה. בַּהַתְחָלָה לֹא הָיָה בָּרוּר אִם אֲנַחְנוּ בִּכְלָל מִשְׁתַּתְּפִים בִּמְשִׂימָה. מָה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת? אֵיךְ נִסַּע? אֵיךְ נְשַׁלֵּם? אֵיפֹה עֶרְכוֹת הַהֲגָנָה שֶׁלָּנוּ? וְאֵיךְ שַׁיֶּכֶת סַבְתָּא רַבְּתָא נִצּוֹלַת שׁוֹאָה לַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית? אֲבָל כְּשֶׁהַדְּבָרִים הִתְחִילוּ לְהִתְבָּרֵר, אוֹ–מַיי–גוֹד, זֶה הָיָה יוֹתֵר מִמַּדְהִים. יְדַעְתֶּם שֶׁיֵּשׁ מַסְטִיק שֶׁיָּכוֹל לְהָמֵס אֲזִיקִים? יְדַעְתֶּם שֶׁאִם תַּעַבְרוּ לְיַד חֲדַר הַגִּהוּץ בְּמָלוֹן מְסֻיָּם בְּבּוּדַפֶּשְׁט, יֵשׁ מַצָּב שֶׁתִּשְׁמְעוּ מִשָּׁם צְעָקוֹת? ...

432.
וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁלִּפְעָמִים אֲנַחְנוּ מִתְגַּיְּסִים לְמִבְצָע פְּרָטִי שֶׁל הַיְּלָדִים, כְּשֶׁמִּסְדַּר הָאַבִּירִים רַק דּוֹאֵג לְבִטְחוֹנֵנוּ. מִתְבָּרֵר גַּם שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַחְלִיט לְאֵיזוֹ מְדִינָה אֲנַחְנוּ רוֹצִים לְהַגִּיעַ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשׁוּר לְמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה - בָּרוּר לְאָן רָצִינוּ לִנְסוֹעַ, א? וְכָ הִגַּעְנוּ לְרוּסְיָה. רֶגַע, אֲבָל אִם הִגַּעְנוּ לְרוּסְיָה - לָמָּה הַשַּׁלַּט־מוֹחַ לִמֵּד אוֹתָנוּ גֶּרְמָנִית? וּמָה עוֹשִׂים אִתָּנוּ שְׁנֵי יְלָדִים עַל כִּסְּאוֹת גַּלְגַּלִּים? וְלָמָּה כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים הַיִּשְׂרְאֵלִי מְהַבְהֵב? הֲמוֹן שְׁאֵלוֹת נִשְׁאָלוֹת כָּאן, וַאֲנִי יְכוֹלָה לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁבַּמְּשִׂימָה הַזּאֹת הַמַּצָּב שֶׁלָּנוּ הָיָה א פַּעַם עַל־הַפָּנִים. אֲבָל מִי הִיא 'אִמָּא מוֹלֶדֶת' שֶׁחִזְּקָה אוֹתִי לְארֶֹ כָּל הַדֶּרֶ? וְאֵי הַקְּרָב עַל סְטָלִינְגְרָד בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה לִמֵּד אוֹתִי א לְהִתְיָאֵשׁ? וְאֵי הַמַּצָּב הִתְהַפֵּך שׁוּב וָשׁוּב עַד שֶׁ... טוֹב, א אֲסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסּוֹף, אֲבָל בֶּאֱמֶת א תַּאֲמִינוּ ...

433.
פתאום הגיעה אלי הזמנה מפתיעה, להצטרף לרשת החברתית דֶד–בּוּק המיועדת לרוחות רפאים בלבד. איזה קטע: תארו לכם שהייתם יכולים להתכתב עם כל מי שחי בעולם מאז שהוא נברא... תארו לכם שהיתה לכם חברה נביאה (לא אגלה מי) וחברה מבית המלוכה וחברה אחת גיבורה שהצליחה להרוג את סיסרא... הכול היה יכול להיות נפלא אילו לא עברתי על החוק השישי שאומר: “אל תתמכר!’’ לצערי התמכרתי, וכמעט שילמתי מחיר כבד. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ”ך, שצריך להבין את כל התופעות החדשות שקיימות בעולם המופרע שלכם? רוצים להשתתף ברשת החברתית הכי מגניבה בעולם? אם התשובה שלכם חיובית, אחים ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!...

434.
אני וחברי, עֲמָשָׂא, הגענו אליכם מעולם הרוחות, ובעיקרון כבר היינו צריכים להתמצא בענייני המאה ה-21. הבעיה היא שאף אחד לא הכין אותנו לאפשרות שפתאום יחליטו שכל תלמיד צריך להכין עבודת שורשים. ומה בדיוק אכתוב להם בעבודת השורשים, שההורים שלי מתו לפני 2,700 שנה ושאני רוח רפאים? אז ניסיתי לאמץ לעצמי כל מיני שורשים, ולשנות אותם לטובתי, אבל בדרך האשימו אותי שהרגתי את אמא שלי. אני הרגתי את אמא שלי? אני??? ותגידו לי, מה הקטע הזה של אשכנזים וספרדים? אצלנו היו שבטים, וזהו. אז איך פתאום יש עדות, ומי שנולד במקום מסוים לא יכול להיות שייך לעדה מסוימת? מי בדיוק פישל כאן? אם קראתם את הספרים הקודמים בסדרה, אתם בטוח יודעים מי אני ואיך הגעתי אל העולם שלכם. אם לא קראתם אותם, תוכלו להשלים את החסר בעזרת ההקדמה המפורטת שהכנתי לכם. רוצים להיות במתח? רוצים להתפקע מצחוק מקטעים הזויים של ילד מתקופת התנ"ך, שצריך להבין את כל התופעות החדשות שקיימות בעולם המופרע שלכם? רוצים לשמוע על רוח רפאים שיוצאת במופע סטנד-אפ קורע? אם התשובה שלכם חיובית, אחים ואחיות שלי, זה הספר בשבילכם!...

435.
ציון כהן אוהב את החיים שלו בבית שאן. אמנם אבא שלו בכלא ואימא שלו לא רוצה שיגור איתה ועם בעלה החדש, אבל אצל סבתא שלו, האישה הכי מדהימה בשכונה, טוב לו. הכול משתנה כשסבתו שולחת אותו לגור בחיפה, אצל משפחה אומנת משכילה ועשירה. ציון לא סובל את הבן המפונק שלהם, ניר שרוני, לא מסתדר עם הכללים החדשים, ובעיקר לא מתחבר למנהג המוזר לכתוב יומן. ממתי מישהו כותב אל עצמו? ובשביל מה זה טוב? אל עצמי הוא הספר הפותח את אחת מסדרות הנוער הישראליות האהובות ביותר בכל הזמנים. הספר זכה להצלחה אדירה, תורגם לתשע שפות, עובד לקולנוע ולתיאטרון ובימים אלה מעובד גם לסדרת טלוויזיה. כעת זוכה הקלאסיקה האהובה לעיבוד יפהפה ומרגש לקומיקס....

436.
437.
נסינו שוב להדביק פתקים על קירות מנהרת-הזמן, כדי להגיע לארוע שאנחנו רוצים. איזה ארוע? בקשנו להגיע ליציאת מצרים. אבל למנהרת-הזמן חקים משלה.נכון,הגענו ליציאת בני-ישראל לארץ-ישראל ופגשנו את משה, אבל זו לא היתה מצרים וזה לא היה משה רבנו במחנה 'גאלה' שבתימן, לא רחוק מקברו של רבי שלום שבזי, היהודים לא האמינו לנו כשספרנו להם שנטוס במטוס לארץ-ישראל. מה זה מטוס? צפור גדולה? נשר? איך זה מתרומם לשמים? "זה... זה... איך קראת לנשר הזה? "שאל אותי הנער עם הפאות. "אוירון," אמרתי לו, "מטוס." "מטוס..." הוא חזר על דברי, "מטוס... וזה, כלומר הנשר הזה, יביא אותנו עד ארץ-ישראל? ככה?" הוא פרש את ידיו לצדדים, "עם הכנפים האלה?" אחרים ראו במטוס מעין מרבד קסמים, שהביא את היהודים לארץ-ישראל. לכלם המבצע הזה נראה כמו ימות המשיח שבו היהודים שהתפזרו בעולם נקבצו בארץ-ישראל...

438.
מִיָּד אַחֲרֵי שִׁעוּר סְפּוֹרְט, פָּשׁוּט "שָׁלְפוּ" אוֹתִי וְאֶת תּוֹם מִבֵּית הַסֵּפֶר. אֲנִי עֲדַיִן הִזַּעְתִּי מֵהַשִּׁעוּר וְהָיִיתִי דְּבִיקָה וְהִרְגַּשְׁתִּי מַמָּשׁ לֹא נָעִים. אֵיךְ אֶפְשָׁר לָצֵאת כָּכָה לִמְשִׂימָה? אֲבָל מַהֵר מְאוֹד נִכְנַסְתִּי לַמִּקְלַחַת שֶׁמַּמָּשׁ לֹא הָיְתָה מִקְלַחַת רְגִילָה... וְכָךְ, אַחֲרֵי טִיסוֹת אֲרֻכּוֹת, הִגַּעְנוּ לְאַרְצוֹת־הַבְּרִית, לָעִיר מֶמְפִיס בִּירָתָהּ שֶׁל מְדִינַת טֶנֶסִי. הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנוּ הָיְתָה לִדְאוֹג שֶׁעֲצֶרֶת הַתְּפִלָּה הַגְּדוֹלָה לְמַעַן שִׁוְיוֹן הַשְּׁחוֹרִים תִּתְקַיֵּם. בַּדֶּרֶךְ נִתְקַלְנוּ בְּאַנְשֵׁי הַקּוּ־קְלוּקְס קְלָאן הָאַכְזָרִיִּים, שֶׁיַּעֲשׂוּ הַכּלֹ כְּדֵי לְהִלָּחֵם בַּשְּׁחוֹרִים. הַכּלֹ כּוֹלֵל הַכּלֹ. רָאִינוּ אָדָם שׁוֹתֶה מִקְּעָרָה שֶׁל כֶּלֶב... רָאִיתִי יֶלֶד שֶׁמַּצְלִיפִים בּוֹ בְּשׁוֹט )לֹא תַּאֲמִינוּ מִי!(, וְיָרוּ בִּי כְּשֶׁאֲנִי הָיִיתִי לְלֹא עֶרְכַּת הֲגָנָה... כֵּן, הַמַּצָּב הָלַךְ וְהִסְתַּבֵּךְ, וְלֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג אֵיךְ נוּכַל לְהֵחָלֵץ מִמֶּנּוּ....

439.
שָׁרוֹן וַאֲנִי נִבְחַרְנוּ לִהְיוֹת אַלּוּפֵי הַהִיסְטוֹרְיָה וּלְהִשְׁתַּתֵּף בַּחִידוֹן הָאַרְצִי. קִבַּלְנוּ כְּתַב חִידָה וְהָיִינוּ צְרִיכִים לִפְתּוֹר אוֹתוֹ בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים. בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה פָּתַחְנוּ אֶת כְּתַב הַחִידָה. אֲבָל רֶגַע, לֹא הֵבַנּוּ כְּלוּם! קָרָאנוּ אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב וְלֹא הָיָה לָנוּ שׁוּם רֶמֶז. הַאִם זֶה הוֹגֵן לִפְנוֹת לְמִנְהֶרֶת–הַזְּמַן שֶׁתַּעֲזֹר לָנוּ? הֲרֵי לִשְׁאַר הַמִּתְמוֹדְדִים אֵין מִנְהֶרֶת-זְמַן. הַאִם לְהָרִים יָדַיִם וּלְוַתֵּר? הַאִם נוּכַל לְאַכְזֵב אֶת כָּל חֲ בֵרֵינוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ בָּנוּ, וְקָרְאוּ לָנוּ תּוֹתָחִים? וְהָיוּ עוֹד תַּעֲלוּמוֹת: מִי הִיא הַיַּלְדָּה הַמִּסְתּוֹרִית שֶׁיּוֹדַעַת כָּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים וְשׁוֹלַחַת לָנוּ הוֹדָעוֹת ווֹטְסְאַפּ? וְאֵיךְ עֲטַלֵּפִים יְכוֹלִים לַעֲזוֹר לָנוּ לִפְתּוֹר אֶת הַתַּעֲלוּמָה? וּמָה קָרָה כְּשֶׁנִּצְּבָה בִּפְנֵי הַיְּהוּדִים הָאֶפְשָׁרוּת אוֹ-אוֹ: אוֹ לְהִתְנַצֵּר, אוֹ לַעֲזוֹב אֶת הַמְּדִינָה שֶׁבָּהּ חָיוּ? גָּלִילָה רוֹן–פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי. ...

440.
סאגה סוחפת על דור המתיישבות בארץ ישראל של תחילת המאה ה־20. סופיה עומדת לרגלי הבמה באולם הגדול בבזל ומתבוננת בהתרגשות בגבר המזוקן המרשים אשר מכריז באוזני הקהל שגם נשים יכולות להירשם כצירוֹת לאספה היהודית הגדולה. היא מבינה שזאת ההכרזה המהפכנית שציפתה לה. וכשהיא פוגשת בהמשך את בלה גינצבורג, אנרכיסטית צעירה מאמריקה, היא מגלה גם סודות נסתרים על עצמה. באותו זמן במושבה הצעירה פתח תקווה פועלת דבור'ילי גיסין בנחישות לשנות את עולמה. היא מתעקשת להגשים חזון של ציונות ושוויון זכויות לנשים, למרות התנגדותם של הגברים בחייה: אחיה, בעלה וגם הגבר שבו היא מאוהבת. ייסורי ליבה של דבור'ילי מובילים אותה לנתיבים שלא שיערה שתעז לצעוד בהם. דרכיהן של סופיה, בלה ודבור'ילי מצטלבות עם אלה של מרים מיסוד המעלה, המפרשת את מורשתה הדתית והעדתית בדרך שונה מהמקובל, ושל סימונה מירושלים, הקוראת תיגר על מעמדו של בעלה. הנשים הללו - בנותיהן של גיבורות הרומן ההיסטורי המרתק הכלה האחרת - שובות לב, מעוררות השראה, ונאבקות יחד ולחוד על זכותן להגשים את עצמן ולחיות את חיי האהבה שלהן כרצונן. בשבועת אישה, כמו ברב־המכר הכלה האחרת, ממשיכה גלילה רון־פדר-עמית לטוות את האפוס הציוני דרך נקודת מבטן של הנשים, האימהות המייסדות, שהודרו מספרי ההיסטוריה. שני הספרים משלימים זה את זה, אך ניתן לקרוא כל אחד מהם בפני עצמו....

441.
הָיִינוּ בְּמוּזֵאוֹן חֵיל הָאֲוִיר בַּחֲצֵרִים. רָאִינוּ שָׁם מָטוֹס דָקוֹטָה יָשָׁן, מְטוֹס מִטְעָן כָּזֶה שֶׁהִסִּיעַ צַנְחָנִים בֶּעָבָר. שָׁמַעְנוּ שָׁם הֶסְבֵּרִים מֵהַטַּיָּסִים הַקְּשִׁישִׁים. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁלֹּא תַּצְלִיחוּ לְנַחֵשׁ מָה קָרָה כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ מִדֶּלֶת הַמָּטוֹס לְהִפָּתַח. הַאִם מִנְהֶרֶת–הַזְּמַן יְכוֹלָה לָקַחַת אוֹתָנוּ לִשְׁנֵי אֵרוּעִים? הִנֵּה אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים עִם הַטַּיָּסִים שֶׁמְּטִיסִים אֶת הַצַּנְחָנִים כְּדֵי לְהִסְתַּעֵר בַּקְּרָב. יְדַעְתֶּם שֶׁבְּמִבְצַע סִינַי הָיְתָה צְנִיחָה בְּמַהֲלַךְ קְרָב? אֲבָל מַדְהִים עוֹד יוֹתֵר, הַאִם יְדַעְתֶּם שֶׁהַטַּיָּסִים הָאֵלֶּה מַמָּשׁ הָיוּ כַּמָּה שָׁנִים קֹדֶם לָכֵן יְלָדִים נִצּוֹלֵי שׁוֹאָה, שֶׁהִגִּיעוּ לָאָרֶץ בָּאֳנִיַּת הַמַּעְפִּילִים אֶקְסוֹדוּס? יְדַעְתֶּם שֶׁהַמַּעְפִּילִים סֵרְבוּ לָרֶדֶת לָאֳנִיּוֹת הַגֵּרוּשׁ וְנִלְחֲמוּ בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת בַּחַיָּלִים הַבְּרִיטִיִּים? יְדַעְתֶּם שֶׁהֵם גֹּרְשׁוּ לְמַחֲנוֹת בְּגֶרְמַנְיָה? כֵּן, בְּגֶרְמַנְיָה! אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַמִּלִּים שֶׁמְּיַצְּגוֹת הֲכִי יָפֶה אֶת מָה שֶׁקָּרָה לָהֶם מֻדְפָּסוֹת עַכְשָׁיו עַל הַחֻלְצָה שֶׁלָּהֶם - "מִתְּקוּמָה לַשְּׁחָקִים”. ...

442.
אַחֲרֵי‭ ‬שֶֹחָשַֹבְנוּ‭ ‬עַל‭ ‬דֶּרֶךְ‭ ‬מַגְנִיבָה‭ ‬לְהִתְמַצְּאוּת‭ ‬בַּמְּעָרָה‭, ‬נִכְנַסְנוּ‭ ‬אֵלֶיהָ‭. ‬לֹא‭ ‬הֵבֵאנוּ‭ ‬בְּחֶשְֹבּוֹן‭ ‬אֶת‭ ‬הָאֶפְשָֹרוּת‭ ‬שֶֹמִּנְהֶרֶת‭ ‬הַזְּמַן‭ ‬תִּסְחַף‭ ‬אוֹתָנוּ‭ ‬שֹוּב‭ ‬לְהַרְפַּתְקָה‭. ‬אֲבָל‭ ‬זֶה‭ ‬בְּדִיּוּק‭ ‬מָה‭ ‬שֶֹקָּרָה‭. ‬פִּתְאוֹם‭ ‬גִּלִּינוּ‭ ‬שֶֹאֲנַחְנוּ‭ ‬לוֹקְחִים‭ ‬חֵלֶק‭ ‬בְּאֵרוּעִים‭ ‬שֶֹהִכַּרְנוּ‭ ‬רַק‭ ‬מִסִּפְרֵי‭ ‬הַהִיסְטוֹרְיָה‭. ‬חָזַרְנוּ‭ ‬לִימֵי‭ ‬הַמַּנְדָּט‭ ‬הַבְּרִיטִי‭, ‬וְהָיִינוּ‭ ‬עֵדִים‭ ‬לְתַקְרִית‭ ‬נוֹרָאִית‭: ‬הַבְּרִיטִים‭ ‬לָכְדוּ‭ ‬לוֹחֵם‭ ‬עִבְרִי‭, ‬וּכְעֹנֶשׁ‭ ‬הִתְכַּוְּנוּ‭ ‬לְהַלְקוֹת‭ ‬אוֹתוֹ‭! ‬חַבְרֵי‭ ‬הַמַּחְתֶּרֶת‭ ‬לֹא‭ ‬הִתְכַּוְּנוּ‭ ‬לַעֲבֹר‭ ‬בִּשְֹתִיקָה‭ ‬עַל‭ ‬הַשְֹפָּלָה‭ ‬כָּזֹאת‭, ‬כַּמּוּבָן‭, ‬וְתִכְנְנוּ‭ ‬נְקָמָה‭ ‬אַכְזָרִית‭ ‬לֹא‭ ‬פָּחוֹת‭. ‬בָּרוּר‭ ‬שֶֹמִּיָּד‭ ‬הִתְנַדַּבְנוּ‭ ‬לַעֲזֹר‭, ‬אֲבָל‭ ‬מָה‭ ‬כְּבָר‭ ‬יוּכְלוּ‭ ‬יְלָדִים‭ ‬כָּמוֹנוּ‭ ‬לַעֲשׂוֹת‭?‬ לֵיל‭ ‬הַהַלְקָאוֹת‭ ‬הוּא‭ ‬הַסֵּפֶר‭ ‬הָ‮–‬23‭ ‬בְּסִדְרַת‭ ‬מִנְהֶרֶת‭ ‬הַזְּמַן‭, ‬שֶֹמַּזְמִינָה‭ ‬אֶת‭ ‬הַקּוֹרְאִים‭ ‬הַצְּעִירִים‭ ‬לְמַסָּע‭ ‬מְרַתֵּק‭ ‬בַּהִיסְטוֹרְיָה‭ ‬שֶֹל‭ ‬עַם‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭ ‬וּמְדִינַת‭ ‬יִשְׂרָאֵל‭. ‬הַסִּדְרָה‭ ‬הִתְקַבְּלָה‭ ‬בְּאַהֲבָה‭ ‬רַבָּה‭ ‬בִּידֵי‭ ‬הַקּוֹרְאִים‭, ‬סְפָרֶיהָ‭ ‬כִּכְבוּ‭ ‬בִּרְשִׁימוֹת‭ ‬רַבֵּי‮–‬הַמֶּכֶר‭ ‬וְנִבְחֲרוּ‭ ‬לְמִצְעַד‭ ‬הַסְּפָרִים‭ ‬שֶֹל‭ ‬מִשְׂרַד‭ ‬הַחִנּוּךְ‭.‬ גָּלִילָה‭ ‬רוֹן‮–‬פֶדֶר‭-‬עָמִית‭ ‬הִיא‭ ‬מִבְּכִירוֹת‭ ‬הַסּוֹפְרִים‭ ‬לִילָדִים‭ ‬וּלְנֹעַר‭. ‬סְפָרֶיהָ‭ ‬הָרַבִּים‭ ('‬מְשִׂימָה‭ ‬עוֹלָמִית‭', '‬אֶל‭ ‬עַצְמִי‭', '‬גִ‭'‬ינְגִ‭'‬י‭' ‬וְעוֹד‭) ‬הֵם‭ ‬חֵלֶק‭ ‬בִּלְתִּי‭ ‬נִפְרָד‭ ‬מִמַּדַּף‭ ‬הַסְּפָרִים‭ ‬הַיִּשְׂרְאֵלִי‭.‬...

443.
444.
וּמָה שֶׁגִּלִּינוּ הָיָה מַדְהִים. גִּלִּינוּ שֶׁהָיָה מְרַגֵּל יִשְׂרְאֵלִי בְּסוּרְיָה, שְׁמוֹ הָיָה אֵלִי כֹּהֵן. הוּא הֶעֱבִיר לְיִשְׂרָאֵל מֵידָע חָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְגַבֵּי הַצָּבָא הַסּוּרִי. אֲבָל הַסּוּרִים עָלוּ עָלָיו, תָּפְסוּ אוֹתוֹ וְלָקְחוּ אוֹתוֹ לַחֲקִירוֹת. וְתַאֲמִינוּ לִי שֶׁהַחֲקִירוֹת שֶׁל הַסּוּרִים אַכְזָרִיּוֹת מְאוֹד. אֵיךְ נוּכַל לַעֲזוֹר מְעַט לְאֵלִי כֹּהֵן? אֵיךְ נוּכַל לְהַגִּיד לוֹ, שֶׁהַנְּקָמָה שֶׁלּוֹ תִּהְיֶה שֶׁבְּעוֹד שְׁנָתַיִם, בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל תִּכְבֹּש מִסּוּרְיָה אֶת רָמַת הַגּוֹלָן, אוּלַי בִּזְכוּת הַמֵּידָע שֶׁהוּא הֶעֱבִיר לַ´מוֹסָד´? וּמָה לֹא רָצִינוּ לְסַפֵּר לוֹ, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַעְנוּ? ...

445.
שְׁנֵי‭ ‬מוֹדְדִים‭ ‬מוֹדְדִים‭ ‬אֶת‭ ‬הַמַּגְלֵשׁוֹת‭ ‬שֶׁל‭ ‬הַבְּרֵכָה‭.‬לֹא‭ ‬הֵבַנְתִּי‭ ‬לָמָּה‭ ‬צָרִיךְ‭ ‬לִמְדּוֹד‭ ‬מַגְלֵשׁוֹת‭,‬ הִתְבָּרֵר‭ ‬שֶׁלּוֹקְחִים‭ ‬אוֹתָן‭ ‬מִכְּפַר‭ ‬הַנֹּפֶשׁ‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭,‬ כִּי‭ ‬מָכְרוּ‭ ‬אֶת‭ ‬כְּפַר‭ ‬הַנֹּפֶשׁ‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭ ‬לְמַלְכִּיאֵל‭ ‬שׁוּלְץ‭,‬ וְהוּא‭ ‬לֹא‭ ‬רוֹצֶה‭ ‬שֶׁיָּבוֹאוּ‭ ‬יְלָדִים‭ ‬לִכְפַר‭ ‬הַנֹּפֶשׁ‭ ‬שֶׁלָּנוּ‭,‬ כִּי‭ ‬הֵם‭ ‬עוֹשִׂים‭ ‬רַעַשׁ‭,‬ וְהַמְּבֻגָּרִים‭ ‬רוֹצִים‭ ‬שֶׁקֶט‭.‬חָשַׁבְנוּ‭ ‬שֶׁיֵּשׁ‭ ‬כָּאן‭ ‬אַפְלָיַת‭ ‬יְלָדִים‭,‬ וּבִקַּשְׁנוּ‭ ‬מִשְּׁמִיל‭,‬ הַטַּבָּח‭,‬ לַחֲשֹׁב‭ ‬עַל‭ ‬רַעֲיוֹן‭ ‬אֵיךְ‭ ‬לְשַׁנּוֹת‭ ‬אֶת‭ ‬דַּעְתּוֹ‭ ‬שֶׁל‭ ‬מַלְכִּיאֵל‭,‬ וְלִשְׁמִיל‭ ‬דַּוְקָא‭ ‬הָיוּ‭ ‬רַעֲיוֹנוֹת‭ ‬מְעַנְיְנִים‭...‬ אָז‭ ‬מָה‭ ‬עָשִׂינוּ‭ ‬כְּדֵי‭ ‬לְשַׁנּוֹת‭ ‬אֶת‭ ‬הַמַּגְלֵשׁוֹת‭?‬ הַאִם‭ ‬הָרַעֲיוֹן‭ ‬שֶׁל‭ ‬שְׁמִיל‭ ‬הִצְלִיחַ‭? ‬ וְהַאִם‭ ‬נוּכַל‭ ‬לְהַמְשִׁיךְ‭ ‬לִגְלׁׂש‭ ‬לְתוֹךְ‭ ‬הַמַּיִם‭?‬...

446.
447.
מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּבֵּשׁ. הָאַבִּיר הַיִּשְׂרְאֵלִי גִּלָּה סוֹדוֹת, שָׁכַח עֻבְדּוֹת, וּבְעִקָּר יָשַׁן וְנָחַר בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. וְכָךְ הִגַּעְנוּ לְאוֹסְטְרַלְיָה כְּדֵי לִשְׁמוֹר עַל הָאוֹצָר שֶׁל הָאַבּוֹרִיגִ'ינִים, שֶׁהֵם הַיְּלִידִים הַמְּקוֹרִיִּים שֶׁל אוֹסְטְרַלְיָה. יֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁרָצוּ לְהַשְׁמִיד לָהֶם אֶת כְּלִי הַנְּגִינָה הָעַתִּיק שֶׁמֻּפְעָל בִּנְשִׁיפָה. בַּדֶּרֶךְ הָיִיתִי צְרִיכָה לְהַפְגִּין מַנְהִיגוּת (לִנְהוֹג בְּרֶכֶב! לְהַזְרִיק זְרִיקָה!) וּלְנַסּוֹת לְהַצִּיל אֶת הַמְּשִׂימָה שֶׁכָּל הַזְּמַן הָלְכָה וְהִסְתַּבְּכָה, הָלְכָה וְהִשְׁתַּבְּשָׁה לָנוּ....

448.
אֵיזו יְכלֶת הופֶכֶת יֶלֶד לְמַנְהִיג? הַאִם זו חָכְמָה? או אמֶץ? וְאוּלַי זו הַיְּכלֶת לְשכְנֵעַ אֶת הַחולְמִים לְהַגְשים אֶת חֲלומותֵיהֶם? מְנַחֵם בֶּגִין הָיָה מֻכָּר מְאוד בִּבְּרִיסְק שבְּפּולִין. אֲבָל מָה הַפֶּלֶא? לא רַק שהוּא הָיָה בְּנו של מַזְכִּיר הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בָּעִיר, אֶלָּא שעוד בְּיַלְדוּתו הוּא הָיָה אַלּוּף הַנּואֲמִים. מְנַחֵם הִתְגָּאָה בְּמִשפַּחְתּו - בְּאָבִיו הַמַּנְהִיג, בְּאָחִיו הַמָּתֶמָטִיקַאי וּבַאֲחותו הַשּחְקָנִית הַמֻּכְשרֶת, וְגַם בְּנֵי מִשפַּחְתּו הִתְגָּאוּ בִּיכָלְתּו לְשכְנֵעַ אֲחֵרִים בְּנִסּוּחָיו הַמְּדֻיָּקִים. כֻּלָּם הִתְלַהֲבוּ מֵהַנְּאוּמִים של מְנַחֵם, וְהוּא נֶהֱנָה לְסַפֵּר אֶת דֵּעותָיו, נִלְחַם עֲלֵיהֶן וְלא חָשש מִתְּגוּבות חֲבֵרָיו. בִּמְיֻחָד הוּא אָהַב לְדַבֵּר עַל הַחֲלום הַגָּדול שלּו: הֲקָמַת מְדִינָה יְהוּדִית חָפְשית. אֲבָל מְנַחֵם יָדַע שכְּדֵי לְהַגְשים חֲלומות, לא מַסְפִּיקִים רַק דִּבּוּרִים, וְהָיָה מוּכָן לַעֲשות הַכּל כְּדֵי לְהָקִים מְדִינָה שבָּהּ יוּכְלוּ הַיְּהוּדִים לִחְיות בְּשלום. גָּלִילָה רון–פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירות הַסּופְרִים לִילָדִים וּלְנעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים (מְשימָה עולָמִית, מִנְהֶרֶת הַזְּמַן, אֶל עַצְמִי, גִ'ינְגִ'י וְעוד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשרְאֵלִי....

449.
הַמּוֹרָה בִּקְּשָׁה מֵאִתָּנוּ לִכְתּוֹב מִכְתָּב לְאָנָה פְרַנְק. אֲבָל אֵיךְ נוּכַל לְעוֹדֵד אוֹתָהּ כְּשֶׁאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים מָה יִהְיֶה גּוֹרָלָהּ? וְאֵיךְ נַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמִּכְתָּבִים? הַפַּעַם הַסִּפּוּר מַתְחִיל בְּסֵרָחוֹן נוֹרָאִי בְּשֵׁרוּתֵי הַבָּנִים בְּבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, וּמַמְשִׁיךְ בְּ... סֵרָחוֹן נוֹרָאִי בְּבוֹר בִּיּוּב בָּעִיר אַמְסְטֶרְדַם שֶׁבְּהוֹלַנְד. אֶת שָׁרוֹן שָׁמַעְתִּי כָּל הַזְּמַן בַּטֶּלֶפוֹן – אֲבָל אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַטֶּלֶפוֹן עָבַד בֶּעָבָר? מָה קוֹרֶה פֹּה? רוֹצִים לִשְׁמוֹעַ אֵיךְ בָּרַחְתִּי מֵהַחַיָּל הַנָּאצִי? רוֹצִים לָדַעַת לָמָּה אֲנִי לָבוּשׁ כָּךְ? גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר־עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי....

450.
הַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל בַּחֲלוֹם, בַּסִּפּוּר שֶׁל עַמִּי וְתַמִּי. תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁמֵּרֹב רָעָב שָׁרוֹן לִקְּקָה אֶת הַקִּירוֹת שֶׁל בֵּית הַמַּמְתַּקִּים כִּי הִיא חָשְׁבָה שֶׁזֶּה שׁוֹקוֹלָד, אֲבָל הָיָה לָהֶם טַעַם שֶׁל זֶפֶת! הַסִּפּוּר מַמְשִׁיךְ עִם חֲתָךְ שֶׁנֶּחְתַּכְתִּי. לֹא נָעִים לְסַפֵּר אֵיפֹה בַּגּוּף, אֲנִי רַק יָכוֹל לְסַפֵּר לָכֶם שֶׁזֶּה מָקוֹם מַמָּשׁ מְבָאֵס, וְשֶׁכָּאַב לִי מְאוֹד לָשֶׁבֶת. אַחַר כָּךְ לָמַדְנוּ שֶׁהִגַּעְנוּ לַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בְּמַגְדִּיאֵל, שֶׁהַיּוֹם הִיא חֵלֶק מֵהוֹד הַשָּׁרוֹן. וּבְעֶצֶם הִגַּעְנוּ לִצְרִיף בּוֹדֵד וּמְבֻדָּד. עַל חֵלֶק מִמֶּנּוּ לֹא הָיָה גַּג, כִּי לֹא הָיָה כֶּסֶף לְהַשְׁלִים אֶת הַבְּנִיָּה. וְהָיִינוּ בְּמֵרוֹץ נֶגֶד הַזְּמַן לְהַשְׁלִים אֶת הַבְּנִיָּה כְּדֵי שֶׁהַבַּיִת לֹא יוּצַף בַּגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן. אֲבָל הַקֶּטַע הַמַּדְהִים הוּא שֶׁפָּגַשְׁנוּ שָׁם אֶת... אֲנִי לֹא בָּטוּחַ...יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי טוֹעֶה?... אֵין מַצָּב שֶׁהֵם......

451.
אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה לֹא בְּסֵדֶר לְהוֹצִיא מִכְתָּבִים הַמְּיֹעָדִים לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים. בְּדֶרֶךְ כְּלָל לֹא הָיִיתִי עוֹשֶׂה דָּבָר כָּזֶה. אֲנִי יֶלֶד שׁוֹמֵר חֹק, וּמְפַקֵּד חֲבוּרָה שֶׁגַּם הִיא שׁוֹמֶרֶת חֹק. אֲבָל כַּאֲשֶׁר בִּרְיוֹן מֵעֵמֶק רְפָאִים מְצַלֵּם אוֹתִי, מְצַיֵּר עִגּוּל שָׁחוֹר סְבִיב הָרֹאשׁ שֶׁלִּי, וּמְאַיֵּם לַחְטוֹף אוֹתִי רַק כְּדֵי לִפְגּוֹעַ בְּיוֹרָם אָחִי, מָה אֲנִי אָמוּר לַעֲשׂוֹת?  לִשְׁתּוֹק? נִרְאֶה לָכֶם?   וְאֵיךְ קָרָה שֶׁדָּנָה פִישְׁמַן וַאֲנִי הָלַכְנוּ יַחַד בַּטַּיֶּלֶת? בָּטוּחַ לֹא תַּאֲמִינוּ... (מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁזֶּה לֹא מָה שֶׁאַתֶּם חוֹשְׁבִים)....

452.
אֲנַחְנוּ מֻזְמָנִים אֶל הָאַפִּיפְיוֹר בִּמְדִינַת הַוָתִיקָן, כְּדֵי לְקַבֵּל מֶדַלְיָה. יְדַעְתֶּם שֶׁמְּדִינַת הַוָתִיקָן הִיא הַמְּדִינָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם? יְדַעְתֶּם שֶׁהִיא נִמְצֵאת מַמָּשׁ בְּתוֹךְ הָעִיר רוֹמָא שֶׁבְּאִיטַלְיָה? וּמָה פִּתְאוֹם מֶדַלְיָה? בֵּינְתַיִם קִבַּלְנוּ הוֹרָאָה לְהַרְכִּיב אֶת עַדְשׁוֹת הַמַּגָּע הַמְּצֹרָפוֹת. אֲבָל הָעֲדָשׁוֹת שֶׁלִּי נָפְלוּ לַכִּיּוֹר וְהִתְמוֹסְסוּ... כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַוָתִיקָן נוֹדַע לָנוּ מָה הַמְּשִׂימָה הָאֲמִתִּית: מִתְבָּרֵר שֶׁמִּבֵּין חֲמֵשֶׁת הַקַּרְדִּינָלִים שֶׁעוֹזְרִים לָאַפִּיפְיוֹר, אֶחָד מֵהֶם בּוֹגֵד וּמְסַיֵּעַ לַמַאפְיָה הַסִיצִילְיָאנִית. לָכֵן בֵּינְתַיִם כָּל הַחֲמִשָּׁה חֲשׁוּדִים. רֶגַע... לַמַאפְיָה??? הַאִם יְלָדִים בְּגִילֵנוּ יְכוֹלִים לְהִלָּחֵם בַּמַאפְיָה הָאַכְזָרִית? וּמָה הָעִנְיָן שֶׁל הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁתּוֹם וְהָאַבִּיר קִבְּלוּ? (מַזָּל שֶׁהִתְחַמַּקְתִּי...)...

453.
פִּתְאוֹם אוֹרוֹת הִשְׁתַּלְּטוּ עַל הַמַּחְשֵׁב שֶׁלִּי וּדְמוּת הוֹפִיעָה בּוֹ. כָּךְ הִכַּרְתִּי אֶת הָאַבִּיר. הָאַבִּיר הַזֶּה שָׁלַח אוֹתִי וְאֶת תּוֹם לִמְשִׂימָה נוֹעֶזֶת בְּיַפָּן - לְהַצִּיל יֶלֶד יִשְׂרְאֵלִי חָטוּף. וּבְמַה הוּא צִיֵּד אוֹתָנוּ? בְּשַׁלַּט־מֹחַ וּבְכָל מִינֵי תַּרְסִיסִים, שֶׁמּוֹחֲקִים זִכָּרוֹן, אוֹ מַקְפִּיאִים אֲנָשִׁים, אוֹ שֶׁמּוֹנְעִים מֵאִתָּנוּ פְּגִיעָה. אָז טַסְנוּ לְיַפָּן, וְשָׁם כְּשֶׁנָּסַעְנוּ בְּ´רַכֶּבֶת הַקָּלִיעַ´ הַמְּהִירָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁעוֹקְבִים אַחֲרֵינוּ. כְּשֶׁרָצִינוּ לְהִתְחַמֵּק מֵהָרוֹדְפִים, לָבַשְׁנוּ אֶת הַתִּלְבֹּשֶת הָאֲחִידָה שֶׁהֵם לוֹבְשִׁים לְבֵית־הַסֵּפֶר וְנִרְאֵינוּ כְּמוֹ יְלָדִים יַפָּנִים אֲמִתִּיִּים. כָּךְ לָמַדְנוּ, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהַיַּפָּנִים מְנֻמָּסִים וְנֶחְמָדִים, הַפּוֹשְׁעִים שֶׁלָּהֶם יְכוֹלִים לִהְיוֹת קְשׁוּחִים וְאַכְזָרִיִּים מְאוֹד. אֵיפֹה בִּקַּרְנוּ? וְהַאִם הִצְלַחְנוּ בַּמְּשִׂימָה שֶׁלָּנוּ?...

454.
זָחַלְנוּ וְזָחַלְנוּ וְזָחַלְנוּ, וְלַמִּנְהָרָה כְּאִלּוּ לֹא הָיָה סוֹף. וְאָז שָׁמַעְנוּ קוֹלוֹת, וְהֵבַנּוּ שֶׁיֵּשׁ עוֹד אֲנָשִׁים בַּמִּנְהָרָה. עוֹד אֲנָשִׁים בְּמִנְהֶרֶת-הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ? מִי הֵם? הַאִם סוֹד הַמִּנְהָרָה הִתְגַּלָּה? אַחַר כָּךְ הֵבַנּוּ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל שְׁתֵּי מִנְהָרוֹת, שֶׁהָאֲנָשִׁים חָפְרוּ אוֹתָן מֶטֶר אַחֲרֵי מֶטֶר בִּידֵיהֶם. וְאָז הִתְבָּרֵר שֶׁאֲנַחְנוּ בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל בְּרִיחָה מִבֵּית-כֶּלֶא. לָמָּה אֲנַחְנוּ בְּבֵית-כֶּלֶא? לָמָּה הַבּוֹרְחִים מִתְפַּלְּאִים שֶׁאֲנַחְנוּ לְבָנִים? אֵיפֹה אֲנַחְנוּ? לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת גֹּרְשׁוּ לְאַפְרִיקָה, אֲבָל לֹא זֶה מָה שֶׁיִּשְׁבּוֹר אוֹתָם. הֵם הֶחְלִיטוּ שֶׁאֶפְשָׁר לִבְרוֹחַ מִכָּל מָקוֹם, שֶׁחוֹבָה לִבְרוֹחַ, כְּדֵי לַחְזוֹר לָאָרֶץ וּלְהַמְשִׁיךְ בַּמִּלְחָמָה לְמַעַן מְדִינָה יְהוּדִית. וַאֲנַחְנוּ הִצְטָרַפְנוּ אֲלֵיהֶם, וְכָל כָּךְ רָצִינוּ שֶׁיַּצְלִיחוּ....

455.
יְלָדִים זָרִים פָּלְשׁוּ לַמְּעָרָה שֶׁלָּנוּ. מִי הֵם הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה? מָה הֵם מְחַפְּשִׂים שָׁם? הַאִם הֵם יְגַלּוּ אֶת הַפֶּתַח הַמּוֹלִיךְ אֶל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ? לָמָּה הֵם לוֹבְשִׁים גְּלִימוֹת, וּמָה זֶה הַפֵּאוֹת הָאֵלֶּה שֶׁלָּהֶם? וּלְאָן נֶעֶלְמָה הַשְּׁכוּנָה שֶׁלָּנוּ? לֹא הִצְלַחְנוּ לְהָבִין מִי הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה. וּמִכָּאן רַק נוֹסְפוּ עוֹד שְׁאֵלוֹת: בְּאֵיזוֹ שָׂפָה הֵם מְדַבְּרִים? לָמָּה חָטַפְתִּי חֲבָטָה בַּמֵּצַח? וְאֵיךְ הַמַּכָּה נִרְפְּאָה בְּקַלּוּת שֶׁכָּזֹאת? הַדְּבָרִים רַק הָלְכוּ וְהִסְתַּבְּכוּ וְהָיוּ הֲזוּיִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר. נִכְבַּלְתִּי בְּחֶבֶל, וְהִפְקִירוּ אוֹתִי בַּשֶּׁטַח. לְמַזָּלִי, הִצְלַחְתִּי לְהָבִין לְפִי מִלָּה אַחַת שֶׁהִגַּעְנוּ לִתְקוּפַת שִׁלְטוֹן הַטּוּרְקִים בָּאָרֶץ. אֲבָל לְאָן נֶעֶלְמָה שָׁרוֹן? וּמַדּוּעַ עָלוּ לִירוּשָׁלַיִם בִּשְׁנַת 1882 יְלָדִים עִם פֵּאוֹת?...

456.
אֲנִי יֶלֶד סַקְרָן עִם הֲמוֹן דִּמְיוֹן, וְהֶחְלַטְתִּי לִרְתּוֹם אֶת הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהָבִין כָּל מִינֵי תּוֹפָעוֹת. יַחַד עִם אֲחוֹתִי הֵקַמְתִּי אֶת 'סַיֶּרֶת הַמַּדָּע', וּבְכָל פַּעַם אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְהָבִין תּוֹפָעָה אַחֶרֶת. אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא חוֹקְרִים אֶת הַתּוֹפָעוֹת בְּאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיוֹת אוֹ בָּאִינְטֶרְנֶט. בְּכוֹחַ הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לְתוֹכָן, וְהוֹפְכִים לִהְיוֹת מַמָּשׁ חֵלֶק מֵהֶן.לַעֲדִי אֲחוֹתִי נִשְׁבְּרָה שֵׁן חָלָב. עֲדִי הִתְעַקְּשָׁה לְתַקֵּן אוֹתָהּ: פֵיַת הַשִּׁנַּיִם לֹא תִּרְצֶה לָקַחַת שֵׁן שְׁבוּרָה, הִיא אָמְרָה. וַעֲדִי לֹא רָצְתָה לְוַתֵּר עַל הַבִּקּוּר שֶׁל פֵיַת הַשִּׁנַּיִם, וּבְעִקָּר לֹא עַל הַמַּתָּנָה שֶׁלָּהּ. אֲבָל אֵיךְ עֲדִי תּוּכַל לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַגּוּף שֶׁל עַצְמָהּ? וְאֵיךְ קָרָה שֶׁפִּתְאוֹם מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ בְּתוֹךְ תָּא כֶּלֶא עִם יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֲסִירִים? וּמִי הִיא הַשּׁוֹלֶטֶת בַּמַּמְלָכָה שֶׁהָיִינוּ בָּהּ? הִצְטָרְפוּ לַהַרְפַּתְקָה שֶׁלָּנוּ, וְכָךְ תּוּכְלוּ גַּם לְגַלּוֹת: הַאִם יֵשׁ בִּכְלָל פֵיַת שִׁנַּיִם?בְּסוֹף הַסֵּפֶר עָשִׂיתִי קְצָת סֵדֶר בַּדְּבָרִים, הִפְרַדְתִּי אֶת הַדִּמְיוֹן מֵהַמְּצִיאוּת, וְהִסְבַּרְתִּי אֶת מָה שׁאֶוּלַי זָקוּק לְעוֹד הַבְהָרָה קַלָּה....

457.
הילד זאב ז'בוטינסקי היה שובב גדול. הוא גדל באודסה ולא אהב את בית הספר, אבל נמשך לשירה, לספרות ולשפות, הִרבה לקרוא וחלם להיות עיתונאי. בגיל חמש־עשרה כבר עסק בתרגום שירה, את מאמרו הראשון פרסם כשהיה בן שבע־עשרה, ושנה אחר כך עבר לשווייץ ככתב חוץ ולמד משפטים.כמה שנים אחר כך, כשנשלח ז'בוטינסקי בן העשרים ושלוש לחַלק לנפגעי פרעות קישינב תרומות שנאספו למענם, עורר בו המפגש איתם סערת רגשות ודחף אותו להצטרף לפעילות הציונית. הצעיר נעשה מעורב פוליטית יותר ויותר: הוא השתתף בקונגרסים ציוניים, נפגש עם אישים, פעל להקמת הגדודים העבריים בצבא הבריטי וארגן כוח הגנה כנגד פרעות הערבים בארץ ישראל.במשך כל חייו דבק ז'בוטינסקי באמונתו שהעם היהודי יכול וצריך להגן על עצמו, ללא פשרות, גם אם לשם כך יהיה עליו לנקוט צעדים קיצוניים. גישתו זו והכריזמה הרבה שבורך בה הפכו אותו למנהיג נערץ ובה בעת לדמות שנויה במחלוקת. הספר באור ובסתר עוקב אחר סיפור חייו המרתק של זאב ז'בוטינסקי, עמית, ומצטרף לסיפורי חיים מרתקים נוספים שכתבה גלילה רון־פדר – מבכירות סופרי הילדים והנוער בישראל....


מבין סדרת ציון כהן שקראתי בילדותי, לדעתי חבורת רחוב זה הספר היחידי שלא קראתי. אני כמובן זוכרת את אל עצמי וילד חוץ אבל את הספר הזה לא. אולי ל... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
קוראים יקרים, הידעתם שהרכבת הארוכה בעולם נמצאת בסיביר! אורכה הוא כ-4000 ק''מ והיא חוצה את סיביר מנקודת המעבר בין רוסיה האסייתית (סיביר) לרוס... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
ספר המוכר מתקופת הנעורים ובית הספר, סיפור העלייה של בחור בשם אלכס, אשר עלה לארץ ישראל, מפרט את התחושות, הרגשות ולעיתים את החוסר אונים של עו... המשך לקרוא
אנחנו בתקופת מלחמה ממש קשה לי לקרוא בגלל האזעקות. לשמחתי הספר הזה קצת הקל עליי.בתור ספרנית בית ספר יסודי. אני מודה שאני פחות קוראת ספרי הר... המשך לקרוא
4 אהבו · אהבתי · הגב
אני מרגישה שיש לי חיבור עמוק לספר הזה שנובע מתוך תחושת הזדהות ענקית. מצאתי את הספר בבית די במקרה והופתעתי לגלות עד כמה מצאתי את עצמי בו. בכ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
מומלץ לילדות יוצאות דופן;) שזה במילים אחרות אומר מומלץ לכל מי שנכנסת לגיל ההתבגרות. אצל אחת זה הכדורגל והשניה זה היציאה מהארון, זה הגוף שמ... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ