תעזבו את העכבר, תעזבו את המקלדת, תעזבו את הקפה תעזבו הכל ורוצו לקרוא את הספר הזה...

הדמויות הן מופת של אנושיות צרופה שכתובות בצורה אמינה ומשכנעת, העלילה מתרחשת בטבריה, בדמיון בחלום במציאות ובכל מקום ומגיעה לגבהים של רגש.

סיפור על אהבה בין אחים, בין בני זוג, בין ילדים, בין הורים לילדים, על אהבה לאוכל ועל אהבה למקום, ועל אהבה לספרות על המשפחה. כתוב מושלם ומרגש באופן בלתי רגיל.

אתם עוד פה? רוצו עכשיו לקרוא!!!

מה פירוש ספר מעולה וטוב?
ספר טוב בשבילי זה ספר שמתחילים לקרוא,ואז מגיע הלילה ולא יכולים להתנתק מהספר,וממשכים לקרוא עד השעות הקטנות של הלילה,בקיצר ספר ממגנט.
סיפורו הראשון של זרחין,שהצליח לעשוץ נפלאות לי,בזמן הקריאה,כתוב בצורה כל כך יפה אי אפשר להניח מהיד.
מסופר על משפחה טבריינית אם המשפחה רוחמה,מחליטה לחיות את חייה נגד הרוח.
רוברטו האב חוטא חטא שמשלם עליו ביוקר.
הבן שלומי שהוא מרכז הסיפור,דמות מיוחדת במינה.
שוב אהבתי את הספר במשך שבוע ימים בזמן הקריאה נשאבתי
לתוך המשפחה צחקתי את צחוקם,וגם כאבתי את כאבם.

כל פעם אני נופל באותו פח.
קורא ראיון שהוא פירסום לקידום הספר, הסופר מתראיין על בעיות רגשיות, פילוסופיות בנושא ואז אני מפר הבטחה לעצמי שלא להתפתות ומזמין את הספר מהספריה ( מזל שאיני קונה ספרים, אלא רק לאחר שקראתי אותם ).
כזה המצב עם ספר זה.
"רודף העפיפונים" היה ספר בסדר או אפילו טוב כי הציג תקופה ואורח חיים לא מוכר ומעניןלמעט סיום הוליבודי מוזר.
בספר "אלף שמשות זוהרות" כבר מינון הסכרין עלה. בעקבותיו החלטתי להתייחס בזהירות לכתיבה של חאלד חוסייני.
בספר זה התחושה שלי כי התמצו כבר נושאי כתיבתו על אפגניסטן ויש מיחזור נושאים ,סביבה ואנשים.
הדבר הקשה יותר הוא התחושה שגם לסופר קצת נמאס מהכתיבה או ניתן להציג זאת קצת אחרת: היה לו בדל נושא, משפחה ענייה שמתפצלת כדי לקיים את עצמה ועוברת לעיר לגור בבית של משפחה עשירה.
עד כאן יש ענין כלשהו ורצף סיפורי.
אחר כך מופיעות דמויות שתפקידן להזיז את הסיפור, שטוחות ומעשיהם רדודים. משהו בנוסח : קמתי, אכלתי,הלכתי לבית ספר חזרתי , אכלתי צהריים וכו וכו.
זה אומנם מולבש על ארועים מודרניים, טאליבן,סיוע אמריקאי, מזרח מערב ושאר מיני תרגימא.
ולהקורא ינעם.