זהו אחד הספרים החשובים של המאה ! לא ניתן להבנה איך הסופר ,בפרק זמן כה קצר,בתנאים מחפירים,מצליח להעמיד בפנינו את תולדות העם הגרמני בתקופה הכי אפלה שלו.... כמעט 700 עמודים של הרומן פורסים בפנינו תמונה של חיי משפחות ברלינאייות ,על רקע דיכוי המשטר הנאצי... גרמנים פשוטי עם מן הרחוב,אינטליגנציה,פועלי בתי חרושת ,עובדי ציבור,שופטים ובתווך גם יהודים נרדפים-כולם נטחנים במטחנת הגסטפו, כולם תחת מעקב ,כולם מועמדים למוות.... מדהים, איך הסופר שוזר בחוטים דקים בין הדמויות,איך העלילה מתפתלת בין חלקיה השונים של ברלין באותם פרקי הזמן... הסוף ,לצערינו ,ידוע מראש -אלה ,הבודדים,המנסים להרים את הראש, תמיד נענשים ומשלמים בחייהם. מה שמעצים ומחדד את חווית הקריאה-זה האיפוק בסגנון הכתיבה- המציאות של חיי יום יום האפורים והאופי הגרמני הסטואיוהנוקשה-מתוארים במדוייק,ללא תיאורי סרק וללא הגזמות... חובה לקרוא,להפנים ולזכור!

לפני זמן לא רב שמו של הרומן הדהד רבות מעל גלי האתר ובמוספי ספרות חשובים בשל זכייתו של המחבר בפרס ספיר לשנת 2011 על כתיבת ספר זה. סוף סוף הגיע תורו על מדפי העמוס וכצפוי הוקסמתי כבר מן השורות הראשונות מכישרונו הענק של ליניק לפתוח בפנינו זויות ראיה חדשות בהחלט בנושאים כה טעונים -הרג ומלחמה ,מוות ושכול.. לגופו של עיניין- מסופר על משפחה ,המתגוררת בישוב גדול במרכז הארץ : האב-נחמיה , בנאי במקצועו ,בעברו לוחם צבא האדום במלחמת עולם השנייה.. האם- מירה/נורמה ,גרמניה במקור,הוברחה על ידי נחמיה לארץ מברלין הבוערת ,נישאה לו וילדה ברצף שישה בנים . האסון פוקד את המשפחה בנפלו של הבן הבכור במסגרת שירותו הצבאי...הבן הכי נערץ על ידי אימו ,בן הטיפוחים האמיתי של המשפחה.. נפרשת לפנינו תמונה של שגרה יום יומית עגומה למדי כאשר כל בני המשפחה מתעטפים בשתיקה רועמת: מירה-מסתגרת רוב שעות היום במרפסת ביתה ,שתיקתה משתקת את הבית כולו,יושבת ומפליגה בחלומותיה אחר הבן באבוד.. נחמיה-עטוף שתיקה לרוב, למרות שחייב לפעול לפרנסת המשפחה ולעבוד הרבה שעות מחוץ לבית. בתוך תוכו רוקם מזימות נקם נגד הנהגת הישוב בנסיון להדיח את ראש המועצה המכהן.לשם כך משנן במוחו יום וליל נאומים חוצבי להבות, בהם משתמש בזיכרו של הבן המת.. הבנים האחרים- שותקים גם הם ,כל אחד בפינתו הוא, בורחים מהעימותים ומנבירה בשכול. הכלבה- לאור השקט התמידי בבית ,לא מעיזה אפילו לנבוח, רק משכשכת בזנבה בנסיון לרצות את בעליה. השתיקה הרועמת, השתיקה המפלחת- זהו שם המשחק! איזה מארג חיים ססגוני משקפת לנו השתיקה – זיכרונות ילדות ,דרמות ותהפוכות על רקע אירועים היסטוריים , חלומות שלא יתגשמו עוד.. לחשן-בעבר מקצועו של אביה של מירה, מקצוע שאבד עליו הקלח..איזכורו המכוון בספר מנסה כנראה להמשיל לנו על מהות השתיקה –להיות בצל הדוברים והנואמים ויחד עם זה להוות דמות כל כך מכריעה בזמן ובמקום הנכון. חגי ליניק- בעל אבחנות דקות כל כך בפענוח תחושות הכאב ,מצליח להעביר לנו אותן בצורה כה וירטואוזית , אף על גבול גרוטסקית. תענוג צרוף ! כתיבה זכה, סוחפת ומתעתעת..

לפני זמן לא רב שמו של הרומן הדהד רבות מעל גלי האתר ובמוספי ספרות חשובים בשל זכייתו של המחבר בפרס ספיר לשנת 2011 על כתיבת ספר זה. סוף סוף הגיע תורו על מדפי העמוס וכצפוי הוקסמתי כבר מן השורות הראשונות מכישרונו הענק של ליניק לפתוח בפנינו זויות ראיה חדשות בהחלט בנושאים כה טעונים -הרג ומלחמה ,מוות ושכול.. לגופו של עיניין- מסופר על משפחה ,המתגוררת בישוב גדול במרכז הארץ : האב-נחמיה , בנאי במקצועו ,בעברו לוחם צבא האדום במלחמת עולם השנייה.. האם- מירה/נורמה ,גרמניה במקור,הוברחה על ידי נחמיה לארץ מברלין הבוערת ,נישאה לו וילדה ברצף שישה בנים . האסון פוקד את המשפחה בנפלו של הבן הבכור במסגרת שירותו הצבאי...הבן הכי נערץ על ידי אימו ,בן הטיפוחים האמיתי של המשפחה.. נפרשת לפנינו תמונה של שגרה יום יומית עגומה למדי כאשר כל בני המשפחה מתעטפים בשתיקה רועמת: מירה-מסתגרת רוב שעות היום במרפסת ביתה ,שתיקתה משתקת את הבית כולו,יושבת ומפליגה בחלומותיה אחר הבן באבוד.. נחמיה-עטוף שתיקה לרוב, למרות שחייב לפעול לפרנסת המשפחה ולעבוד הרבה שעות מחוץ לבית. בתוך תוכו רוקם מזימות נקם נגד הנהגת הישוב בנסיון להדיח את ראש המועצה המכהן.לשם כך משנן במוחו יום וליל נאומים חוצבי להבות, בהם משתמש בזיכרו של הבן המת.. הבנים האחרים- שותקים גם הם ,כל אחד בפינתו הוא, בורחים מהעימותים ומנבירה בשכול. הכלבה- לאור השקט התמידי בבית ,לא מעיזה אפילו לנבוח, רק משכשכת בזנבה בנסיון לרצות את בעליה. השתיקה הרועמת, השתיקה המפלחת- זהו שם המשחק! איזה מארג חיים ססגוני משקפת לנו השתיקה – זיכרונות ילדות ,דרמות ותהפוכות על רקע אירועים היסטוריים , חלומות שלא יתגשמו עוד.. לחשן-בעבר מקצועו של אביה של מירה, מקצוע שאבד עליו הקלח..איזכורו המכוון בספר מנסה כנראה להמשיל לנו על מהות השתיקה –להיות בצל הדוברים והנואמים ויחד עם זה להוות דמות כל כך מכריעה בזמן ובמקום הנכון. חגי ליניק- בעל אבחנות דקות כל כך בפענוח תחושות הכאב ,מצליח להעביר לנו אותן בצורה כה וירטואוזית , אף על גבול גרוטסקית. תענוג צרוף ! כתיבה זכה, סוחפת ומתעתעת..

אחד מספרי המקור היפים וחזקים ביותר של זמנינו! אמנון דנקנר מתגלה כאו כאומן הפרוזה,רומניסט מהולל והמספר בין המוכשרים בארצינו! הרומן ,כבר מן הפרקים הראשונים,מצליח להשקיע אותנו למעמקי הרגש ,שחש ילד ירושלמי יתום ,בגודלו בסביבה עויינת,לעיתים מנוקרת-בשלהי שנות ה-50 של המאה, על רקע נופי ירושלים המדהימים.... ספור המשפחה המסועפת מחדד דמותו של אוה ,דמות המרתקת אותנו בחשאיותה וייחודה...בהמשך נחשפת הסטוריה רחבת היקף,החולשת על ימיה החשוכים של תקופת השואה ולאחריה.. התאהבתי ברומן! השאיר אותי הלומה להרבה זמן לאחר הקריאה. חובה לקרוא ולהתרגש!!

מן הדף הראשון: " האדם חולם בלילה שהוא מת ואז הוא מתעורר ומגלה שזאת אמת "(מתוך שיר עם ) אכן כך זה אירע: לביא ברק ,עו"ד במקצועו ואיש עסקים לעת מצא ,נשוי-פרוד למיכל ואב לשני ילדיו הבוגרים ,מעביר את זמנו תכופות בנסיעותיו לחו"ל וכך באחת מטיסותיו מגלה מתוך מודעת האבל בעיתון " הארץ" שהינו נפטר.. מכאן הסיפור מתחיל להתגלגל כאשר מסכת התהיות והניחושים תופסת תאוצה-האם זוהי הקונספירציה של היריבים העיסקיים או שמא פעולת נקם מצד המשפחה הפגועה ? בינתיים הוא נוחת בארץ ,מנסה להתחקות אחר הנעשה ומגלה שכל קרוביו ומכריו כבר הספידו אותו. כאשר הוא מופיע מולם, הם רואים בו איש זר לחלוטין ומכאן הוא מתחיל במשחק חילוף הזהויות – פעם הוא ברוך כהן , פעם הוא בועז לרון... נשמע הזוי לחלוטין אך במהירה אנו מוצאים את עצמינו בסבך של מחזה אבסורד של ממש או יותר נכון ,אגדה אורבנית בדיונית – תיאורי תחנות הרכבת התחתית של תל אביב (מדהים ,הא ?), סופת שלגים בעיר ,עקבות רעידת הדמה האימתנית שכילתה חלק גדול מתל אביב וגבתה מאות קורבנות וכו וכו... למעשה העלילה זורמת לרוב על הציר הריאלי כאשר לפתע טראח, משנה כוון וזורקת אותנו לבדיון ,לעיתים בדיון מושכל לגמרי . מאידך ומעבר לתעתועי העלילה , הנושא המרכזי של הסיפור הוא בעצם הסוגייה הפילוסופית – זהותו של האדם , מהי? האם איבוד הזהות – פירושו מוות או שיש חיים מעבר ? בכל מהלך הקריאה תוהים אנו לאן פני לביא ברק , חיי- מת, שאיבד את זהותו , שייוכו ואת המציאות המוכרת ? לאלו תהומות יתדרדר ? הכתיבה היא בהחלט מושכת בתכנייה המקוריים ובסגנונה המיוחד, למרות שפה ושם מועדים בקטעים" המתים" כביכול וכאן המלצתי החמה – לא לנטוש את הספר ברגע של לאות כי בעוד רגע קט יצוץ ספויילר או זיגזג מטורף אשר יפתיע אתכם בגדול...אהבתי את טריק ההקבלה שעשה המחבר בין ההוויה שעוברת על הגיבור לבין ההווייה שעוברת על רובינזון קרוזו באי הבודד ,ע"פ דפו , ספר שנלווה אליו במסעו אישי שלו , בגונגל החיים משלו... לסיכום- מעניין ,מרתק ,מכניס את הקורא לעולם שונה , לא מוכר .המשפט " הבנתי את הפרינציפ " לא תופס כלל במקרה הזה כי באמת לא ניתן לתפוס כאן את הפרינציפ ובזה ייחודו ויופיו של הרומן. האיור על גבי הכריכה גם ראוי לציון לשבח בשל צבעוניותו המשובבת והשתקפות אהבתו הגלויה של המאייר לעיר החולות , תל אביב. ,

היא, גליה- צעירה תל אביבית בשנות השלושים, עורכת הגהה במקצועה ,כותבת טור אישי במגזין לעיצוב ומנהלת להנאתה בלוג אישי באותו הנושא. נשואה לכרמי ואימא ל שלושה. הוא ,כרמי- צעיר תל אביבי בשנות השלושים, מתכנת מחשבים במקצועו, עובד הייטק מצליח .נשוי לגליה ואב לשלושה. גליה וכרמי – דוגמא ומופת לזוג צעיר תל אביבי מצוי , המנסה להתמודד עם דחק היום יומי של פיתוח קריירה לצד אילוצי פרנסה , גידול ילדים ובניית חיי חברה נאותים..בסך הכל הם עומדים בכך די בהצלחה ואף לרוב נהנים מפירות העשייה המשותפת.. הוא ,גידו, הצלע השלישית – ארכיטקט תל אביבי מצליח בשנות השלושים ,נשוי ואב לשניים ,דבר שלא מפריע לו לנהל חיי זוהר בקרב בוהמה תל אביבית ולהתחבב על העלמות הצעירות.. הכיר את גליה תוך ההתעניינות בבלוג שלה.. לכאורה ,סיפור בנאלי לחלוטין ,אך משום מה ,כבר מן העמודים הראשונים מסתמן שלא כך הדבר: סיפור העלילה ("סיפור האהבות ") יכול בקלות להישמע רגשני וסכריני בעליל , אך מה שקובע כאן ,זהו הטון – שליטה המוחלטת של ההיגיון הצרוף מאחורי כל ניד וניע , מבטם המפוקס לחלוטין של כל "צלעות המשולש " ונכונות מלאה מצידם לשאת בתוצאות מעשיהם.. האם אפשר (או מותר ?) לאהוב שניים באותה המידה ? האם כדאי או רצוי תמיד להתפשר או לוותר בזוגיות ? האם הבחירות המושכלות הן הנכונות תמיד ?..סוגיות מסוג זה עולות ומציפות אותנו תוך כדי קריאה קולחת ושוצפת של הרומן , כאשר האווירה הכללית אפופה בארומה חזקה של אספרסו איטלקי ורווית תמונות נוף מרהיבות של ערי ספר על פני המגף האיטלקי , מה שעושה את הרומן מושך וממכר (לפחות עבורי !) לא אכנס לסבך ולפיתולי העלילה עצמה ,על מנת לא לקלקל את החוויה הכללית ,כאשר המילה חוויה היא מילת המפתח הנכונה.. אין לטעות כאן , זאת בהחלט לא " אנה קרנינה " ,אבל בכל זאת כיף אמיתי להתמסר לסיפור ,לגמוע ממנו טיפין טיפין , לספוג ממנו לאט לאט ולהרהר תוך כדי הקריאה בו.. נהניתי מאוד!