חיבוק אקראי עם אדם זר ברחוב הופך להיות מפגש חוצה תרבויות, אישה חרדית יפה נהפכת לרגע למלכת שבדיה, והפגנה סוערת בעלת אופי דתי נהפכת לריקוד טנגו מלא תשוקה בין חסיד ועיתונאית חילונית. במטמורפוזה מופלאה, המתרחשת בנפשו של צופה רגיש ומשתאה כבירשטיין, הופכים רחובותיה של ירושלים למבוכים גדושי אנושיות רושפת, ובני האדם המתהלכים בהם לדימויים ומטאפורות של משהו גדול מהם בהרבה. בגאונות פשטנית ומלאת אהבה, רוקם יוסל בירשטיין - אומן סיפורי האוטובוס - אגדות ירושלמיות קסומות.

לא מומלץ ל:
יבואני מרצדס בישראל, מתפרעי 'תג-מחיר', חסידי תולדות אהרן ואוהדי בית"ר.

מומלץ ל:
בעלי כרטיס חופשי-חודשי, סדרנים ברכבת הקלה, לקוחות של 'פלאפל מוסא' ברחוב אגריפס, ולכל מי שמחפש את מה שירושלים מסתירה תחת חיוכה הנעצב.

****


לא יודע מה קפץ עליי פתאום, שחיפשתי באתר הזה, אתר לביקורות ספרים, את ספר הספרים. אולי היה נכתב כאן, ככה בטעות, באג במטריקס, מי כתב. למה כתבו. מה המשמעות. מה אנחנו עושים כאן. אולי. אולי היתה ביקורת, של איזו תיכוניסטית - "אחלה ספר, אלוהים שולתתת". או אולי "לא משהו. משעמם".
אבל כאן, מסתבר שלא. ללא דירוג. אחד עשר התעניינו בספר. אפס רשימות קריאה. אין ספרים נוספים מאותו סופר. שנת הוצאה, 1981.



****

אני חייב להתוודות, לפני ההוצאה להורג: אני לא מצליח להתחבר כמעט לאף ספר איטלקי כולל זה.
אני יודע כמה זה קלאסיקה ובכל זאת, לא הולך לי, אפילו (נו, אני חייב להוציא את זה) עם (נו, קשה לי)אלזה מורנטה (הנה אמרתי את זה).
כל כך רציתי להכניס גם את הספר הזה לקלסיקת כל הזמנים שלי. טרחתי וקניתי אותו (משומש, בהתאם לדת שלי) וניסיתי. בחיי. לא הלך. משהו תקוע לי וזה קורה כמעט עם כל ספר איטלקי. אפילו פינוקיו בגירסה המלאה והאכזרית.
מצטער, לקלקל את החגיגה. פתאום נפל לי האסימון שזה קורה לי עם כל הספרים האיטלקיים. ולא שיש לי משהו נגד העם, התרבות או האוכל. אפילו הכנתי פיצה היום ולפי כל כללי הטקס. שלא לדבר על אספרסו שהוא אחד מאבות המזון עבורי. רק עם הספרים לא הולך לי ומי שמכיר אותי יודע שאני עקשן ולא מניח ספר בקלות, גם אם הוא לא קל.
(הנה הוצאתי את זה. אם השמיים יפלו עכשיו, תדעו שזה בגללי).