אחד הספרים שהשאירו בי חותם עמוק. אני לא יודעת להסביר מדוע כי הספר רצוף בכל מיני התנהלויות בלתי הגיוניות כמו החכמה המופרזת של קווין בגיל כה צעיר כמו התחכום שלו או העוורון הסביבתי. אולי אם הייתי קוראת את הספר לפני היותי אמא, הייתי מושפעת או מורשמת פחות אך הספר הצליח לעורר שאלות כמו האם שיטות החינוך המודרניות מובילות אותנו לכיוונים טובים/נכונים ? האם ילדינו מוגנים בסביבה בה הם חיים? ואיך אנו יודעים אם יש לידנו פסיכופת שאנו פשוט לא מודעים לקיומו... להגיד שאהבתי לקרוא אותו - לא! להגיד שנהנתי ממנו - לא! אך בפועל מרגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להתנתק ומיום שסיימתי אותו עולים לי הבזקים מהספר. בעיניי ספר שמשאיר חותם כה עמוק ומלווה ולא עוזב אותך ראוי לציון.

לפני שלושה שבועות חברה נתנה לי לקרוא את הספר פרש הברונזה ואמרה לי שזה בדיוק מהספרים שאוהב. יתר על כן, היא אפילו קנתה לי כבר את ספר ההמשך טטיאנה ואלכסנדר (שהיא אגב לא קראה...) ואף השיגה לי את גן הקיץ, כך ששלושה ספרים עבי כרס עמדו על שולחן הסלון ואני, שרק לפעמים מוצאת זמן לקרוא נכנסתי להרפתקאה. למען הגילוי הנאות, אומר שמי שלא קרא את שלושת הספרים בסדרה ורוצה לקרוא אותם, שלא יקרא את הביקורת הזו פן אהרוס לו. אני פשוט לא רואה בהם ספרים נפרדים, אלא ספר אחד בהמשכים. אם מתחילים לקרוא את הראשון, כדי להשלים את הסיפור חייבים גם לקרוא את ספרי ההמשך: טטיאנה ואלכסנדר וגן הקיץ. אתוודה ואומר, שהספרים הגיעו בתקופה טובה: חורף, קר בחוץ, הקמין דלוק בזמן שהילדים ישנים ואני נשאבתי כל ערב לסיפורם של טטיאנה ואלכסנדר. לאט לאט נכנסתי לסאגה שמתוארת על פני מאות עמודים, והייתי בציפייה דרוכה למתרחש. פרש הברונזה זה ספר שמביא את הקורא לחוות את הרגע יחד עם הגיבורים. סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר מזכיר במידת מה ז'אנר של רומן רומנטי אך המעטפת ההיסטורית נותנת את ההרגשה שזה משהו מעבר. הרגשות מתוארים בצורה עזה כל כך, שלעיתים הם מציפים את השאלה: האם רגש כזה יכול להיות מציאותי? גם תיאורי המין ותדירות המין של הגיבורים מוצגים בצורה קיצונית (אחרי הכל, כמה פעמים ביום אפשר לעשות את זה? :-) ) אך הסיפור סוחף ומושך אותך ולא מאפשר להניח את הספר מהיד. היה ברור לי שאני ממשיכה לספר השני, כי הסיפור לא הושלם ועברתי ל"טטיאנה ואלכסנדר". כאן התאכזבתי, כי רק מאמצעו העלילה התחילה להתקדם. החלק הראשון בספר זה היה בעצם חזרה על הספר הקודם, רק מנקודות מבט שונות. בשלב זה, כבר לא ניתן היה להימנע מלקרוא גם את הספר השלישי .הייתי חייבת לסגור מעגל, (למרות שבבית כבר התחילו להתלונן..) התחלתי את הספר בציפיות נמוכות, ולהפתעתי הרבה בניגוד לספר השני, הספר השלישי "גן הקיץ" היה פשוט מקסים. מקריאת ביקורות נוספות באתר, אני מבינה שאני בדעת מיעוט אך בעיני, בניגוד לקודמיו, ספר זה הציג מערכות יחסים אמיתיות, התמודדות עם קשיים, דילמות הוריות והמשיך לבנות את הסיפור אהבה הכל כך חזק של הדמויות עם יותר רוך ומשפחתיות. הייתי מסכמת ואומרת כך: הספר הראשון, "פרש הברונזה" הנו התמימות, הבתוליות , הראשוניות. הספר השני, "טטיאנה ואלכסנדר" הנו הדבקות במשימה וההתפכחות. והספר השלישי, "גן הקיץ" סוגר את המעגל, בהתמודדות עם החיים האמיתיים על כל המורכבות שלהם. זהו, הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים שלי. הבעל מחכה, הכביסה מחכה, ומחכים גם עוד כמה ספרים קצרים יותר...

אחד הספרים שהשאירו בי חותם עמוק. אני לא יודעת להסביר מדוע כי הספר רצוף בכל מיני התנהלויות בלתי הגיוניות כמו החכמה המופרזת של קווין בגיל כה צעיר כמו התחכום שלו או העוורון הסביבתי. אולי אם הייתי קוראת את הספר לפני היותי אמא, הייתי מושפעת או מורשמת פחות אך הספר הצליח לעורר שאלות כמו האם שיטות החינוך המודרניות מובילות אותנו לכיוונים טובים/נכונים ? האם ילדינו מוגנים בסביבה בה הם חיים? ואיך אנו יודעים אם יש לידנו פסיכופת שאנו פשוט לא מודעים לקיומו... להגיד שאהבתי לקרוא אותו - לא! להגיד שנהנתי ממנו - לא! אך בפועל מרגע שהתחלתי לקרוא אותו לא יכולתי להתנתק ומיום שסיימתי אותו עולים לי הבזקים מהספר. בעיניי ספר שמשאיר חותם כה עמוק ומלווה ולא עוזב אותך ראוי לציון.

לפני שלושה שבועות חברה נתנה לי לקרוא את הספר פרש הברונזה ואמרה לי שזה בדיוק מהספרים שאוהב. יתר על כן, היא אפילו קנתה לי כבר את ספר ההמשך טטיאנה ואלכסנדר (שהיא אגב לא קראה...) ואף השיגה לי את גן הקיץ, כך ששלושה ספרים עבי כרס עמדו על שולחן הסלון ואני, שרק לפעמים מוצאת זמן לקרוא נכנסתי להרפתקאה. למען הגילוי הנאות, אומר שמי שלא קרא את שלושת הספרים בסדרה ורוצה לקרוא אותם, שלא יקרא את הביקורת הזו פן אהרוס לו. אני פשוט לא רואה בהם ספרים נפרדים, אלא ספר אחד בהמשכים. אם מתחילים לקרוא את הראשון, כדי להשלים את הסיפור חייבים גם לקרוא את ספרי ההמשך: טטיאנה ואלכסנדר וגן הקיץ. אתוודה ואומר, שהספרים הגיעו בתקופה טובה: חורף, קר בחוץ, הקמין דלוק בזמן שהילדים ישנים ואני נשאבתי כל ערב לסיפורם של טטיאנה ואלכסנדר. לאט לאט נכנסתי לסאגה שמתוארת על פני מאות עמודים, והייתי בציפייה דרוכה למתרחש. פרש הברונזה זה ספר שמביא את הקורא לחוות את הרגע יחד עם הגיבורים. סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר מזכיר במידת מה ז'אנר של רומן רומנטי אך המעטפת ההיסטורית נותנת את ההרגשה שזה משהו מעבר. הרגשות מתוארים בצורה עזה כל כך, שלעיתים הם מציפים את השאלה: האם רגש כזה יכול להיות מציאותי? גם תיאורי המין ותדירות המין של הגיבורים מוצגים בצורה קיצונית (אחרי הכל, כמה פעמים ביום אפשר לעשות את זה? :-) ) אך הסיפור סוחף ומושך אותך ולא מאפשר להניח את הספר מהיד. היה ברור לי שאני ממשיכה לספר השני, כי הסיפור לא הושלם ועברתי ל"טטיאנה ואלכסנדר". כאן התאכזבתי, כי רק מאמצעו העלילה התחילה להתקדם. החלק הראשון בספר זה היה בעצם חזרה על הספר הקודם, רק מנקודות מבט שונות. בשלב זה, כבר לא ניתן היה להימנע מלקרוא גם את הספר השלישי .הייתי חייבת לסגור מעגל, (למרות שבבית כבר התחילו להתלונן..) התחלתי את הספר בציפיות נמוכות, ולהפתעתי הרבה בניגוד לספר השני, הספר השלישי "גן הקיץ" היה פשוט מקסים. מקריאת ביקורות נוספות באתר, אני מבינה שאני בדעת מיעוט אך בעיני, בניגוד לקודמיו, ספר זה הציג מערכות יחסים אמיתיות, התמודדות עם קשיים, דילמות הוריות והמשיך לבנות את הסיפור אהבה הכל כך חזק של הדמויות עם יותר רוך ומשפחתיות. הייתי מסכמת ואומרת כך: הספר הראשון, "פרש הברונזה" הנו התמימות, הבתוליות , הראשוניות. הספר השני, "טטיאנה ואלכסנדר" הנו הדבקות במשימה וההתפכחות. והספר השלישי, "גן הקיץ" סוגר את המעגל, בהתמודדות עם החיים האמיתיים על כל המורכבות שלהם. זהו, הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים שלי. הבעל מחכה, הכביסה מחכה, ומחכים גם עוד כמה ספרים קצרים יותר...

לפני שלושה שבועות חברה נתנה לי לקרוא את הספר פרש הברונזה ואמרה לי שזה בדיוק מהספרים שאוהב. יתר על כן, היא אפילו קנתה לי כבר את ספר ההמשך טטיאנה ואלכסנדר (שהיא אגב לא קראה...) ואף השיגה לי את גן הקיץ, כך ששלושה ספרים עבי כרס עמדו על שולחן הסלון ואני, שרק לפעמים מוצאת זמן לקרוא נכנסתי להרפתקאה. למען הגילוי הנאות, אומר שמי שלא קרא את שלושת הספרים בסדרה ורוצה לקרוא אותם, שלא יקרא את הביקורת הזו פן אהרוס לו. אני פשוט לא רואה בהם ספרים נפרדים, אלא ספר אחד בהמשכים. אם מתחילים לקרוא את הראשון, כדי להשלים את הסיפור חייבים גם לקרוא את ספרי ההמשך: טטיאנה ואלכסנדר וגן הקיץ. אתוודה ואומר, שהספרים הגיעו בתקופה טובה: חורף, קר בחוץ, הקמין דלוק בזמן שהילדים ישנים ואני נשאבתי כל ערב לסיפורם של טטיאנה ואלכסנדר. לאט לאט נכנסתי לסאגה שמתוארת על פני מאות עמודים, והייתי בציפייה דרוכה למתרחש. פרש הברונזה זה ספר שמביא את הקורא לחוות את הרגע יחד עם הגיבורים. סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר מזכיר במידת מה ז'אנר של רומן רומנטי אך המעטפת ההיסטורית נותנת את ההרגשה שזה משהו מעבר. הרגשות מתוארים בצורה עזה כל כך, שלעיתים הם מציפים את השאלה: האם רגש כזה יכול להיות מציאותי? גם תיאורי המין ותדירות המין של הגיבורים מוצגים בצורה קיצונית (אחרי הכל, כמה פעמים ביום אפשר לעשות את זה? :-) ) אך הסיפור סוחף ומושך אותך ולא מאפשר להניח את הספר מהיד. היה ברור לי שאני ממשיכה לספר השני, כי הסיפור לא הושלם ועברתי ל"טטיאנה ואלכסנדר". כאן התאכזבתי, כי רק מאמצעו העלילה התחילה להתקדם. החלק הראשון בספר זה היה בעצם חזרה על הספר הקודם, רק מנקודות מבט שונות. בשלב זה, כבר לא ניתן היה להימנע מלקרוא גם את הספר השלישי .הייתי חייבת לסגור מעגל, (למרות שבבית כבר התחילו להתלונן..) התחלתי את הספר בציפיות נמוכות, ולהפתעתי הרבה בניגוד לספר השני, הספר השלישי "גן הקיץ" היה פשוט מקסים. מקריאת ביקורות נוספות באתר, אני מבינה שאני בדעת מיעוט אך בעיני, בניגוד לקודמיו, ספר זה הציג מערכות יחסים אמיתיות, התמודדות עם קשיים, דילמות הוריות והמשיך לבנות את הסיפור אהבה הכל כך חזק של הדמויות עם יותר רוך ומשפחתיות. הייתי מסכמת ואומרת כך: הספר הראשון, "פרש הברונזה" הנו התמימות, הבתוליות , הראשוניות. הספר השני, "טטיאנה ואלכסנדר" הנו הדבקות במשימה וההתפכחות. והספר השלישי, "גן הקיץ" סוגר את המעגל, בהתמודדות עם החיים האמיתיים על כל המורכבות שלהם. זהו, הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים שלי. הבעל מחכה, הכביסה מחכה, ומחכים גם עוד כמה ספרים קצרים יותר...

לפני שלושה שבועות חברה נתנה לי לקרוא את הספר פרש הברונזה ואמרה לי שזה בדיוק מהספרים שאוהב. יתר על כן, היא אפילו קנתה לי כבר את ספר ההמשך טטיאנה ואלכסנדר (שהיא אגב לא קראה...) ואף השיגה לי את גן הקיץ, כך ששלושה ספרים עבי כרס עמדו על שולחן הסלון ואני, שרק לפעמים מוצאת זמן לקרוא נכנסתי להרפתקאה. למען הגילוי הנאות, אומר שמי שלא קרא את שלושת הספרים בסדרה ורוצה לקרוא אותם, שלא יקרא את הביקורת הזו פן אהרוס לו. אני פשוט לא רואה בהם ספרים נפרדים, אלא ספר אחד בהמשכים. אם מתחילים לקרוא את הראשון, כדי להשלים את הסיפור חייבים גם לקרוא את ספרי ההמשך: טטיאנה ואלכסנדר וגן הקיץ. אתוודה ואומר, שהספרים הגיעו בתקופה טובה: חורף, קר בחוץ, הקמין דלוק בזמן שהילדים ישנים ואני נשאבתי כל ערב לסיפורם של טטיאנה ואלכסנדר. לאט לאט נכנסתי לסאגה שמתוארת על פני מאות עמודים, והייתי בציפייה דרוכה למתרחש. פרש הברונזה זה ספר שמביא את הקורא לחוות את הרגע יחד עם הגיבורים. סיפור האהבה של טטיאנה ואלכסנדר מזכיר במידת מה ז'אנר של רומן רומנטי אך המעטפת ההיסטורית נותנת את ההרגשה שזה משהו מעבר. הרגשות מתוארים בצורה עזה כל כך, שלעיתים הם מציפים את השאלה: האם רגש כזה יכול להיות מציאותי? גם תיאורי המין ותדירות המין של הגיבורים מוצגים בצורה קיצונית (אחרי הכל, כמה פעמים ביום אפשר לעשות את זה? :-) ) אך הסיפור סוחף ומושך אותך ולא מאפשר להניח את הספר מהיד. היה ברור לי שאני ממשיכה לספר השני, כי הסיפור לא הושלם ועברתי ל"טטיאנה ואלכסנדר". כאן התאכזבתי, כי רק מאמצעו העלילה התחילה להתקדם. החלק הראשון בספר זה היה בעצם חזרה על הספר הקודם, רק מנקודות מבט שונות. בשלב זה, כבר לא ניתן היה להימנע מלקרוא גם את הספר השלישי .הייתי חייבת לסגור מעגל, (למרות שבבית כבר התחילו להתלונן..) התחלתי את הספר בציפיות נמוכות, ולהפתעתי הרבה בניגוד לספר השני, הספר השלישי "גן הקיץ" היה פשוט מקסים. מקריאת ביקורות נוספות באתר, אני מבינה שאני בדעת מיעוט אך בעיני, בניגוד לקודמיו, ספר זה הציג מערכות יחסים אמיתיות, התמודדות עם קשיים, דילמות הוריות והמשיך לבנות את הסיפור אהבה הכל כך חזק של הדמויות עם יותר רוך ומשפחתיות. הייתי מסכמת ואומרת כך: הספר הראשון, "פרש הברונזה" הנו התמימות, הבתוליות , הראשוניות. הספר השני, "טטיאנה ואלכסנדר" הנו הדבקות במשימה וההתפכחות. והספר השלישי, "גן הקיץ" סוגר את המעגל, בהתמודדות עם החיים האמיתיים על כל המורכבות שלהם. זהו, הגיע הזמן לחזור לחיים האמיתיים שלי. הבעל מחכה, הכביסה מחכה, ומחכים גם עוד כמה ספרים קצרים יותר...