זן ואמנות אחזקת האופנוערוברט מ. פירסיגקראתי לא מעט. זה הספר האהוב עלי מכולם. אני מכיר מספר אנשים שהתחילו לקרוא והתייאשו. אולי בגלל שאני רוכב על אופנוע הצלחתי להתחבר לכל הנושאים שהוא מתאר בספר.
על העיוורוןז'וזה סאראמאגו0מפחיד, מצמרר, מכאיב! סיוט שלא נגמר בדף האחרון. אז מה אנחנו אמורים ללמוד מכל הסיפור? שהדחפים הפרימיטיביים שלנו לסיפוק גופני של מזון ושל יצר המין יסתיימו (זהירות, ספויילר!)במספריים בצוואר??? מסכימה שהוא מדהים, חזק זאת לא מילה, אבל הנחמה היחידה שהוא מציע לנו בתמורה לכל הכאב שמוצג שם היא כלב הדמעות... אבוי! ספר מעולה בעיני, אבל שיקלו בקפידה מתי אתם מתגייסים לשעות של כאב ושל סבל. אם אחרי הקריאה אתם אמורים ללכת לעבוד עם אנשים - לחייך, לטפל או לשרת לקוחות, עשו לכולם טובה וקחו יום חופש, צאו לבילוי עם אדם אהוב עליכם או חיית המחמד החד זנבית שלכם. האמונה בטוב האנושי צריכה לקבל חיבוק חם אחרי שקיבלה סטירה כל כך חזקה בפרצוף. למרות שהקריאה בדרך כלל מצליחה לסחוף אותי למחוזות שאני משתוקקת להגיע אליהם, פה נסחפתי בזרם והרגשתי שאני טובעת.ובכל זאת, חזרתי אליו שוב השבוע. כנראה שיש בו משהו שחזק ממני.
התפסן בשדה השיפון ג'יי. די סלינג'ר0במסגרת התיכון - היה צריך לקרוא , אז קראתי . לאחר מכן קראתי את הספר עוד פעם פעמיים וחיפשתי אולי יש משהו בכל זאת... לא מצאתי . לא נהנתי. לא ראיתי משהו מיוחד , ואני לא ממש מבין למה זו יצירת מופת שצריך ללמוד בתיכון.
