מדהים!!מדהים!!מדהים!!

באמת שאני לא מגזימה, באמת.

כ"כ נהנתי מהקריאה, ספרים כאלו מזכירים לי פעם אחר פעם למה אני אוהבת לקרוא!!

זהו מסוג הספרים שקראתי עד השעות הקטנות של הלילה, באוטובוס בדרך לעבודה(וגם בעבודה, שלא שמו לב כ"כ) ובדרך חזרה הביתה, פשוט לא הייתי יכולה להפסיק.

הסופר מתאר סיפור חיים, סיפור קשה מנשוא, הרבה אכזבות, מוות, כישלונות ותקוות שווא, והכל בצורה מעניינת מלאת הומור.

פרנק מתאר מסכת חיים לא קלה בכלל: אבא שיכור, אמא שמנסה ככל יכולתה, אחים רעבים, שחייב לשעשע אותם כדי שישכחו במעט מהרעב, שחלקם לא שורדים, עוני, קבצנות, לכלוך, אנשים טובים שעוזרים וכאלו שלא, מי היה מאמין שאבני בסיס כאלו יכולים להניב סיפור כתוב היטב, מלא בכנות של ילד, בהומור ובהסתכלות מדהימה על החיים כפי שהם?

זהו לא ספר קל, בכיתי והרבה, בכיתי על התמימות הילדותית של הילד שמחפש את אבא באמצע הלילה בכל מיני פאבים מפוקפקים, בכיתי על התינוקת היפה שלא שרדה, בכיתי על התאומים החכמים שלא יכלו אחד בלי השני, מהכסף שנשתה בלי סוף ומחוסר האונים של כולם.

ארצות הברית לא האירה פנים, גם אירלנד לא,

אירלנד,
עם הנופים הירוקים, המוזיקה המקסימה, ואוסקר ויילד, עכשיו הכרתי אירלנד אחרת, אירלנד של הרעב הגדול, של הייאוש והאפרוריות, שבקושי יש בה תקווה,שיש בה הרגשה של זרות וגעגוע למקום אחר- זוהי האירלנד שנחשפתי אליה ב"אפר של אנג'לה", זוהי האירלנד של מק'קורט.

איך אפשר לשרוד במצב שכזה? פרנק מוכיח שאפשר, לא רק לשרוד אלא גם לנצל את המקסימום האפשרי מחיים שכאלו.

כמובן שכשגמרתי לקרוא, חיפשתי כל פיסת מידע אפשרי על פרנק מק'קורט, ראיתי שזה בעצם סיפור החיים שלו, לא התפלאתי בכלל, סיפור שכזה אי אפשר להמציא, סיפור כזה צריך לחוות...