איזה כיף שיש ספר טוב בשבת. הספר הזה הוא עוד פרק בסדרה של מרפי ומי שעדיין לא קרא (למבוגרים) זה פשוט אדיר. מרפי היא מתקשרת עם רוחות המתים שעדיין לא עברו לעולם הבא, והיא בעצם בלשית פרטית בעולם הנסתר ובכל סיפור (קצרים מידי הסיפורים של מרפי, הלוואי שהיה עוד...) מרפי מוצאת את עצמה מסתבכת עם כל מיני טיפוסים מפוקפקים ומנסה להבין מה קורה סביבה בעולם שלנו ובעולם הרוחות.
כל ספר של מרפי הוא עוד תעלומה בלשית, ובכל ספר אנחנו לומדים עליה עוד והדמות שלה הופכת להיות יותר ויותר מורכבת ורבודה וזה פשוט אדיר. מרפי היא משלנו, היא ישראלית שאוהבת טורטית והיא חצופה כמו שהיא נבונה ומלאה בחכמת רחוב, ובכל צעד ושעל היא מצליחה בדרך לא דרך להתמודד עם סכנות חיים שלא מהעולם הזה.
אלירן מלכה כותב נהדר, הוא מוציא את הספרים בעצמו וזה חידוש מרענן בעיני, אמנם יש בספרים כל מיני שגיאות וטעויות כתיב שעריכה בתשלום הייתה כנראה פותרת, אבל זה בעיני גם חלק מהחן של הספרים האלו, כי הם מרגישים הרבה יותר אותנטיים, קצת כמו יומן אישי שמסופר בגוף ראשון וזה כיף לקרוא.
אז אם עדיין לא הגעתם לעולם האימה מסתורין פנטזיה למבוגרים של מרפי, זה כבר הספר (הקצר מידי לטעמי, כבר אמרתי) הרביעי בתיקי הרצח והמסתורין של מרפי. ואני כל פעם שמסיים לקרוא מחכה בכליון עיניים לספר הבא.
תהנו...

הספר פותח בוקר רגיל של ארתור דנט שברגע אחד הופך ליום הכי מוזר בחייו, כשכדור הארץ נמחק והוא מוצא את עצמו קופץ לטרמפ בין־גלקטי יחד עם חברו פורד. מכאן מתחיל מסע הזוי וכיפי.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה היה מה שקיוויתי ואפילו יותר: קליל, מטורף ומלא הומור שאני ממש מתחבר אליו. צחקתי בקול מספר פעמים, בעיקר בזכות הדמויות והדינמיקה ביניהן.
ספר קצר, זורם, פשוט לא רציתי שיגמר. לשמחתי זה רק החלק הראשון מיקום של ספרים, סדרות וסרטים - הנה אני בא! 4.7/5

לאחרונה אני משתדל להניח על המדף ליד שולחן העבודה ספר שירה. כך, בכל פעם שהראש נודד או שמתפנה רגע, יש אפשרות פשוט לשלוף את הספר ולקרוא עוד שיר או שניים.

אל "הבוקר בא תמיד" של שיבטה הגעתי דרך הספרייה המקומית. סיקרן אותי לקרוא שירים של אישה יפנית שנולדה לפני מלחמת העולם הראשונה, והחלה לכתוב שירה רק ב־2010, כשהייתה בת 98. וזה אכן מסקרן ומיוחד. מטבע הדברים שיבטה כותבת רבות על הזקנה ועל חלוף השנים. על הזכרונות האישיים שלה, על מקומות ועל רגעי אושר או תוגה. בשירה שלה יש הרבה אופטימיות, הכרת תודה, התבוננות ושימת לב לפרטים קטנים, ומבט של השלמה.

עם זאת, השירה מאוד מינימליסטית, אך לא בסגנון הייקו. כמעט ואין בה הברקות פואטיות יוצאות דופן או תובנות בלתי רגילות. השירה פשוטה מאוד — לעיתים אולי פשוטה מדי. בסך הכול זה ספר שהייחוד המרכזי שלו נובע יותר מהסיפור המרתק של הכותבת מאשר מעוצמת השירים עצמם.