עגלה עם סוסה
את הספר, פרנסוס על גלגלים, של כריסטופר מורלי, ראיתי מספר פעמים ושמעתי על מעשי הקסם שבו, האמורים לאוהב ספרים כמוני, לשים עליו יד ולהסניף אותו לעיניי ומחשבותיי. כן אני אוהב ספרים עם נראות מיוחדת, לה השפעה על טעם הקריאה שלי, כמו העבודה שמדובר בספר קטן, עם הדפסה איכותית, על נייר צהבהב, ועטיפה סגלגלה בהירה, עליה הדפס יפה של סוס צנוע, המושך עגלת ספרים גדולה, כספרייה ניידת. איזה יופי של כריכה לספר העוסק באהבת ספרים.
בנוסף שמעתי שזה ספר ביכורים להוצאה חדשה, הוצאת זיקית, ששמה לה כמטרה להיות הוצאה שונה מהמוסדיות, ובכך להיות רעננה בתכנים ובאופן הגשת הספרים.
נקודת העניין העיקרית שלי בספר הייתה נושא הסיפור, על אישה פשוטה שמחליטה יום אחד בצורה ספונטנית לרכוש סוסה ועגלה ולהיות מפיצת ספרים, באזורים הכפריים של ארצות הברית, בעידן שעדיין לא היה אינטרנט, טלוויזיה, ועיתונים המגיעים לפריפריה, לישובים הנידחים. בהיבט הזה האישה היא כמו מיסיונרית תרבות, היוצאת למרחבי נופים חקלאים, ונופי הטבע שעדיין פראים, בכדי להנחיל את אהבת הספר, המשולבת עם הרפתקאות במסעות שעורכת האישה עם כרכרה וסוסה.
הכרכרה והסוסה, גיבורי העלילה המשניים, גרמו להתנגנות שיר ילדות בזיכרוני. כששרתי אותו בליבי, חשבתי על תמימותו וקסמו של פרנסוס על גלגלים הגלומים בפשטות.
עגלה עם סוסה
בשדה תרוץ.
עד גדותיה עמוסה
בחציר קצוץ.
ואני יושב למעלה
לשמאלי מושכות,
הי דיו דיו
