מי אתה, בן שפירו? לפי השם הפרובוקטיבי של הספר "11 כללים להתווכח עם שמאלנים ולכסח להם את הצורה" דמיינתי שהסופר נראה כמו איזה מייק טייסון שנושך למוות את אוזניהם של השמאלנים. כבר דמיינתי לי את בן מציע לעורך את השם "11 כללים להתווכח עם שמאלנים ולשלוח ת'זבל האלה עם אים אמא שלהם קיבינימאט" או משהו, ואת העורך מלטף את הגב המקועקע שלו ולוחש לו "בני חמוד, תרגיע".
ואז חיפשתי תמונות של בן שפירו ברשת. ומה מצאתי? ילד חמוד בן 40 שנראה כמו הגיבור בסדרת "יומנו של חנון". ממש ילד טוב לוס אנג'לס, שם הוא מתגורר. אההה... אבל אל תטעו. לחנון הזה אין אין לשון בפה. סכין מושחזת יש ללפלף בין השיניים, והיא קורעת כל תקרת זכוכית, בטון ועופרת יצוקה. פוליטיקלי קורקט? הסכין חותכת אותה לחתיכות קטנות, עושה ממנה סלט קצוץ דק ומוסיפה שמן זית בשביל הטעם. למירב מיכאלי הוא קורא למשל "מטורללת". בלי להתבייש ובלי להתנצל, אבל לא כמו איזה צ'חצ'ח שהשמאלנים ינסו להציג אותו אלא עם טיעונים מבוססים ודוגמאות.
לפני שבן שפירו מביא את 11 הכללים, הוא פותח עם קדימון של מתי בכלל כדאי להתווכח עם שמאלנים. אחד המצבים שהוא מביא הוא "כשיש קהל". וכאן הוא שינה לגמרי את כל מה שחשבתי על ויכוחים פוליטיים בסימניה. ברור לגמרי שאודי לא ישכנע את פרפר ולהיפך, אז כאילו מה הטעם בכלל, ככה חשבתי לי לפני שקראתי את הספר. בן שפירו כותב בצדק "המטרה של הוויכוח לא תהיה להביא את השמאלני להבין את גישתך, או לשכנע אותו או אותה. האיש הזה ממילא חולק על דעתך, והוא לא ישכנע מהמילים שלך או מהחכמה שלך או מברק הטיעונים הרטוריים שלך. המטרה היא לחסל את השמאלני בדרך הפומבית ביותר שאפשר". אז זהו, שבסימניה יש קהל גדול שקורא את הטיעונים שלנו ושלהם והמטרה היא הם. אגב מצב נוסף שבן שפירו מביא מתי להתווכח עם שמאלנים כתוב באופן שיכול לתת דוגמה לכך שהסכין לא רק חותכת דק, היא גם מצחיקה: "אם גילית שמאלני הגון, שאכן מוכן להשתכנע מטיעון משכנע. הכל נפלא ונהדר! פרה פרחה על גג והטילה ביצה וכל זה"... חחחחח
בנוגע לכללים עצמם, שפירו שיחק אותה. הוא מביא אותם בצורה קצרה ומדויקת, בלי הרבה חפירות מיותרות. בין הכללים: הכה ראשון, מסגר את הדיון, אתר סתירות בטיעוני השמאל, שפת הגוף ואם אתה לא יודע משהו, אודה בכך (כלל שאהבתי מאוד). מה שעוד אהבתי זה שבנוסף לפוליטיקה מדינית, בן שפירו נוגע גם בנושאים חברתיים, למשל נישואים חד מיניים וביטוח בריאות.
את הספר לא מצאתי בסטימצקי בשלוש חנויות שונות וגם לא בשני סניפים של צומת. רק בחנות פרטית. אם זה לא מכוון, אני לא ינשוף אני פרפר. מה כן מצאתי בסטימצקי, במקום בולט בחנויות? את הספרים של בן אחר, בן כספית - על נתניהו – ספרים שכולם שנאה עיוורת, וגם את הספר "מר הפקרה" על נתניהו – בחלון הראווה. אני רק יכול לדמיין איך בן שפירו היה מנפץ ת'חלון המטונף הזה. אבל לא עם אבנים חלילה. הוא לא צ'חצ'ח (עורך דין, אגב). רק עם הסכין.
