את ספרה שקדם לספר הנוכחי, "כשהדברים מתפרקים" קראתי בתחושה שיש בספרון הקטן יותר משנדמה. באופן כללי, התחושה שלי בחיים, בארבעת העשורים בם ביליתי פה עד כה, היא שהתובנות הכי משמעותיות שעמלתי קשות להשיגן, בעצם היו כבר מנוסחות באיזה ספר ניואייג' סטייל "משמעות החיים ב9.90", אבל מסתבר שכנראה הייתי צריכה להזיע ולהתייגע לא מעט כדי שאבין אותן בגוף ראשון יחיד, ואת המחיר הכרוך בהן ואת הדרך בה אני מעכלת אותם כמו שיחזקאל לעס את המגילה ולא כמו הדרכה קלילה שאין בה היכרות עם היומיום שלי.
הבודהיזם כבר שנים ארוכות מככב בעולם המערב בכל מיני כובעים ומופעים, אם העלו אותו הביטלס לדרגת פופ בביקורם אצל המהרישי, הרי שגם חשפו את פגיעותו באופן בו גורו יכול להיות גם אדם מסוכן לעיתים. אך, נדמה כי מעבר לסקרנות האקזוטית, יותר ויותר תחומי דעת מחפשים את הקשר אל הבודהיזם, תרבות הפנאי שוקקת תרגולי יוגה ומדיטציה, אפשר למצוא ויפאסנה גם הרחק ממנזרי טיבט.
פמה צ'ודורון עצמה הנה נזירה קנדית, אישה מערבית שבחרה במסע חייה להתמסר לדרך החיים הבודהיסטית ולכלי ההתמודדות שהיא מעניקה. לתחושתי, ספריה של צ'ודורון רחוקים שנות אור מהדיבור הניו-אייג'י, יש בה מבט יחף, ישיר ואמיץ אל המקומות הבלתי נסבלים של החיים, כלומר של עצמנו, אל הנפילות שאנחנו מכירים באופן אישי והיא מציעה את הכלים הבודהיסטיים לא מתוך שכנוע שזו הדרך הקלה להתמודדות עם פחדי החיים ואימת הקיום, אלא מתוך אמונה שבהדרגה ובהתמדה יהיה באפשרות זו דרך להפחתת הסבל שלנו. נוכחות מלאה בתוך חיינו, התפקחות מן האשליה של מי אנחנו באמת ודרך להתקיים עם סביבתנו באופן פחות אלים ונצלני.

"על המין האנושי להבין את מלוא המשמעות של חוסר היכולת שלו לסבול אי נוחות. ההנחיה להישאר במצב פגיע - זהו ידע שביכולתנו לנצל."

ושיהיה לנו בהצלחה עם זה.

יוסי אשור מגולל בספר הבכורה שלו 28 מונולוגים מפי גברים, ממגוון הגילאים וסטאטוסים חברתיים על המיניות שלהם: צעירים, רווקים, נשואים, גרושים, גברים בזוגיות עם או בלי ילדים ומהקהילה הלהטבי"ת.

יוסי אשור כותב שחונכנו שלא מדברים על מיניות עם המשפחה, וכל שיחה בנושא זה הינה בגדר טאבו, דברים שבינו לבינה או בינו לבינו.

הספר הנוכחי הרים את הכפפה בספרות הכתובה בנושא עטוף בבד כהה אטום.

בפתח הדברים יוסי אשור ממליץ לקחת הפוגה בין פרק לפרק. כך עשיתי גם אני והפנמתי. את הקריאה עשיתי בלגימות קטנות ובין לבין.

היות ומדוברים בספר "גברי", לא לחינם כל מי ששותף לספר הזה הם נטו גברים החל מהסופר, הכותבים, העורך והמעצב הגרפי.

המונולוגים מעניינים ופותחים צוהר לעולם שאנחנו פחות חושבים עליו. תמצאו בו קול אחר וחשיפה לעולם מיני גברי. מאחורי החומה נחשפות רגשות של בושה, אשמה, פחד ועוד.

הכתיבה בספר אינה ספרותית ומובאת לקורא בשפה יום יומית, מדוברת ולעיתים בוטה וגסה ללא עידון.

יוסי פונה למגדרים השונים: גברים, נשים, בני נוער, להטבי"ם ומכריז בקול תרועה, אין בין הצדדים הללו מלחמה או תחרות. כל בקשתו של הסופר הם הבנה, הכרה והפנמה, תוך כדי זיקוק וחידוד לקוראים שמדובר בגברים מהשורה.

ישנם מונולוגים שמעוררים חמלה ומסבירים התנהגות זו או אחרת, לא רק נשים נאנסות... יש גם גברים שנפגעו, נאנסו והפצעים הללו יצרו אצלם צלקות שמלוות אותן לאורך כל חייהם.

ניתן להבחין שהשפעת ה-ME TOO השפיעה על הספרות. הספר המוכר לא פחות ממולו הינו "ערות" של תמר מור סלע. לעניות דעתי שניהם משפיעים על השיח בנושא המיניות שהיווה "טאבו" בחלקים מסוימים של האוכלוסייה בעולם.