אמנם קראתי את הספרים לפני 3 שנים, אבל אני לגמרי זוכרת שאני הייתי מטורפת עליהם. "תיכון לילה" היה הספר הראשון שאי פעם קראתי שהוא באמת ספר, ולא קומיקס או משהו כזה. "תיכון לילה" היה הספר שקיבל אותי בברכה לעולם של אהבת ספרים. כשקראתי את הספר תמיד הייתי במתח. תמיד הסתקרנתי, הייתי קוראת מ12 בצהריים עד 3 בלילה. היית מסיימת פרקים ב3 דקות ואפעם לא הייתי משתעממת. תמיד העלילה הפתיעה. תמיד הדמויות עניינו. תמיד קרה משהו חדש. לא יכלתי לנתק את העיניים מהספר. אני זוכרת שכשאחותי קראה לי את התקציר של הספר, כבר חטפתי לה אותו מהידיים והתחלתי לקרוא. "תיכון לילה" הביא לי חוויה אחרת, לא שלי, אלא של אלי. וזה היה כל כך כיף לחוות איתה הכל.

אמנם קראתי את הספרים לפני 3 שנים, אבל אני לגמרי זוכרת שאני הייתי מטורפת עליהם. "תיכון לילה" היה הספר הראשון שאי פעם קראתי שהוא באמת ספר, ולא קומיקס או משהו כזה. "תיכון לילה" היה הספר שקיבל אותי בברכה לעולם של אהבת ספרים. כשקראתי את הספר תמיד הייתי במתח. תמיד הסתקרנתי, הייתי קוראת מ12 בצהריים עד 3 בלילה. היית מסיימת פרקים ב3 דקות ואפעם לא הייתי משתעממת. תמיד העלילה הפתיעה. תמיד הדמויות עניינו. תמיד קרה משהו חדש. לא יכלתי לנתק את העיניים מהספר. אני זוכרת שכשאחותי קראה לי את התקציר של הספר, כבר חטפתי לה אותו מהידיים והתחלתי לקרוא. "תיכון לילה" הביא לי חוויה אחרת, לא שלי, אלא של אלי. וזה היה כל כך כיף לחוות איתה הכל.

עכשיו 3:30 בלילה ואני בדיוק בדיוק סיימתי את הספר. הכנתי לעצמי פופקורן ומזגתי תה כדי להיכנס לאתר ולקרוא ביקורות, ולמען האמת התחשק לי לכתוב גם בעצמי. לא אשקר, לא קראתי הרבה ספרים בחיי. "מיועדים" לא סחף אותי מההתחלה, ואפילו לא מהאמצע. רוב הזמן שקראתי הרגשתי שהסופרת מנסה למלא פרקים בכוח ע"י תיאורים מיותרים ופרטים שהיה אפשר גם לא להזכיר ולא השפיעו במיוחד על ההמשך. למרות זאת, אחרי השליש השני התחלתי להיכנס לזה. אהבתי מאוד את החיבור המיוחד של דיירה ופלומה, והדרך וההתקדמות של דיירה עניינו אותי במיוחד. שמתי לב שהעלילה לפעמים היא או מהירה מדי מדי, או איטית ומרוחה. דווקא ברגעים של אקשן, שבאמת משהו קרה, הסופרת העבירה אותם תוך 10 שורות. אבל בקטעים די רגילים שלא קורה משהו מיוחד, הסופרת הרחיבה ופירטה כאילו על כל דבר ודבר שמתרחש בסביבה. אבל בכל מקרה ובסופו של דבר, אני כן התחברתי לספר ולעלילה המסופרת וללא ספק ארכוש את ספר ההמשך "הד".

אמנם קראתי את הספרים לפני 3 שנים, אבל אני לגמרי זוכרת שאני הייתי מטורפת עליהם. "תיכון לילה" היה הספר הראשון שאי פעם קראתי שהוא באמת ספר, ולא קומיקס או משהו כזה. "תיכון לילה" היה הספר שקיבל אותי בברכה לעולם של אהבת ספרים. כשקראתי את הספר תמיד הייתי במתח. תמיד הסתקרנתי, הייתי קוראת מ12 בצהריים עד 3 בלילה. היית מסיימת פרקים ב3 דקות ואפעם לא הייתי משתעממת. תמיד העלילה הפתיעה. תמיד הדמויות עניינו. תמיד קרה משהו חדש. לא יכלתי לנתק את העיניים מהספר. אני זוכרת שכשאחותי קראה לי את התקציר של הספר, כבר חטפתי לה אותו מהידיים והתחלתי לקרוא. "תיכון לילה" הביא לי חוויה אחרת, לא שלי, אלא של אלי. וזה היה כל כך כיף לחוות איתה הכל.

עכשיו 3:30 בלילה ואני בדיוק בדיוק סיימתי את הספר. הכנתי לעצמי פופקורן ומזגתי תה כדי להיכנס לאתר ולקרוא ביקורות, ולמען האמת התחשק לי לכתוב גם בעצמי. לא אשקר, לא קראתי הרבה ספרים בחיי. "מיועדים" לא סחף אותי מההתחלה, ואפילו לא מהאמצע. רוב הזמן שקראתי הרגשתי שהסופרת מנסה למלא פרקים בכוח ע"י תיאורים מיותרים ופרטים שהיה אפשר גם לא להזכיר ולא השפיעו במיוחד על ההמשך. למרות זאת, אחרי השליש השני התחלתי להיכנס לזה. אהבתי מאוד את החיבור המיוחד של דיירה ופלומה, והדרך וההתקדמות של דיירה עניינו אותי במיוחד. שמתי לב שהעלילה לפעמים היא או מהירה מדי מדי, או איטית ומרוחה. דווקא ברגעים של אקשן, שבאמת משהו קרה, הסופרת העבירה אותם תוך 10 שורות. אבל בקטעים די רגילים שלא קורה משהו מיוחד, הסופרת הרחיבה ופירטה כאילו על כל דבר ודבר שמתרחש בסביבה. אבל בכל מקרה ובסופו של דבר, אני כן התחברתי לספר ולעלילה המסופרת וללא ספק ארכוש את ספר ההמשך "הד".

אמנם קראתי את הספרים לפני 3 שנים, אבל אני לגמרי זוכרת שאני הייתי מטורפת עליהם. "תיכון לילה" היה הספר הראשון שאי פעם קראתי שהוא באמת ספר, ולא קומיקס או משהו כזה. "תיכון לילה" היה הספר שקיבל אותי בברכה לעולם של אהבת ספרים. כשקראתי את הספר תמיד הייתי במתח. תמיד הסתקרנתי, הייתי קוראת מ12 בצהריים עד 3 בלילה. היית מסיימת פרקים ב3 דקות ואפעם לא הייתי משתעממת. תמיד העלילה הפתיעה. תמיד הדמויות עניינו. תמיד קרה משהו חדש. לא יכלתי לנתק את העיניים מהספר. אני זוכרת שכשאחותי קראה לי את התקציר של הספר, כבר חטפתי לה אותו מהידיים והתחלתי לקרוא. "תיכון לילה" הביא לי חוויה אחרת, לא שלי, אלא של אלי. וזה היה כל כך כיף לחוות איתה הכל.