אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?... תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בהחלט פוטנציאל לקריאה חוזרת. הוא גם משחק עם כל עניין הספוילרים בצורה פשוט מדהימה, מלהטט בו כמו בקרקס, תודה לך ז'ורז' אמאדו על שבכל חלק אתה נותן קצת תקווה לקורא וגם תוחב אל בין זרועותיו רמזים למען יצעד איתם בחיקו לכל הדרך עד לסוף באהייה... תודה!

אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?... תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בהחלט פוטנציאל לקריאה חוזרת. הוא גם משחק עם כל עניין הספוילרים בצורה פשוט מדהימה, מלהטט בו כמו בקרקס, תודה לך ז'ורז' אמאדו על שבכל חלק אתה נותן קצת תקווה לקורא וגם תוחב אל בין זרועותיו רמזים למען יצעד איתם בחיקו לכל הדרך עד לסוף באהייה... תודה!

אולי אתם אומרים לעצמכם: למה לי לקרוא ספר בן 890 עמודים, שכל- כולו מתמקד בחייהם של שני אנשים בדבלין: אחד סטודנט ומורה בשם סטיבן דדאלוס ואחד- ליאופולד בלום, פרסומאי ממוצא יהודי, שהמיר את דתו ויוצא למעין מסע ''אודיסאי'' ברחבי דבלין במשך יום תמים אחד. ודאי שמעתם על הספר הזה שהוא אחד מן הרומנים הקשים ביותר לקריאה, ודאי שמעתם על קוראים אשר ניסו להיאבק, עמוד אחר עמוד, בניסיון לקרוא את היצירה בשלמותה ולבסוף להיאנח בשלווה מהולה בסיפוק ולומר בגאון: ''קראתי את יוליסס''. אולי זה מה שאתם חושבים. אני חושב שמדובר בספר נדיר שלא רבים נכתבו כמותו, ספר פראי ואקסצנטרי, מלודרמה שלוחת רסן, מחזה הומוריסטי חסר מעצורים, ובו שלל דמויות צבעוניות ובהן: באק מאליגן הרופא, איש בוטה ואחת הדמויות המסתוריות ביותר בספרות העולמית, ויליאם שייקספיר בהופעת אורח, אישה המייצגת גישה סקסיסטית שהיא אשנב לאינספור פרשנויות, בשם מולי, שוטרים, פרוצות, בעלי פאבים, ספר רוחש סיפורי אימה, קומדיה, הרפתקאות סאטיריות, געש מילולי פיוטי שלא תמצאו אצל סופרים אחרים בני דורו ואינספור פארודיות על ויליאם שייקספיר ועל זהותו. מעניין מה שייקספיר היה אומר על הספר הזה.

אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?... תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בהחלט פוטנציאל לקריאה חוזרת. הוא גם משחק עם כל עניין הספוילרים בצורה פשוט מדהימה, מלהטט בו כמו בקרקס, תודה לך ז'ורז' אמאדו על שבכל חלק אתה נותן קצת תקווה לקורא וגם תוחב אל בין זרועותיו רמזים למען יצעד איתם בחיקו לכל הדרך עד לסוף באהייה... תודה!

אני באמת קראתי את 375 העמודים האלה?... תודה מיוחדת לנאסיב, לגבריאלה, למונדיניו פאלקאו. נתראה במומבה מאו- בוי בשנה הבאה... (אולי) הספר הזה הוא בהחלט פוטנציאל לקריאה חוזרת. הוא גם משחק עם כל עניין הספוילרים בצורה פשוט מדהימה, מלהטט בו כמו בקרקס, תודה לך ז'ורז' אמאדו על שבכל חלק אתה נותן קצת תקווה לקורא וגם תוחב אל בין זרועותיו רמזים למען יצעד איתם בחיקו לכל הדרך עד לסוף באהייה... תודה!

אולי אתם אומרים לעצמכם: למה לי לקרוא ספר בן 890 עמודים, שכל- כולו מתמקד בחייהם של שני אנשים בדבלין: אחד סטודנט ומורה בשם סטיבן דדאלוס ואחד- ליאופולד בלום, פרסומאי ממוצא יהודי, שהמיר את דתו ויוצא למעין מסע ''אודיסאי'' ברחבי דבלין במשך יום תמים אחד. ודאי שמעתם על הספר הזה שהוא אחד מן הרומנים הקשים ביותר לקריאה, ודאי שמעתם על קוראים אשר ניסו להיאבק, עמוד אחר עמוד, בניסיון לקרוא את היצירה בשלמותה ולבסוף להיאנח בשלווה מהולה בסיפוק ולומר בגאון: ''קראתי את יוליסס''. אולי זה מה שאתם חושבים. אני חושב שמדובר בספר נדיר שלא רבים נכתבו כמותו, ספר פראי ואקסצנטרי, מלודרמה שלוחת רסן, מחזה הומוריסטי חסר מעצורים, ובו שלל דמויות צבעוניות ובהן: באק מאליגן הרופא, איש בוטה ואחת הדמויות המסתוריות ביותר בספרות העולמית, ויליאם שייקספיר בהופעת אורח, אישה המייצגת גישה סקסיסטית שהיא אשנב לאינספור פרשנויות, בשם מולי, שוטרים, פרוצות, בעלי פאבים, ספר רוחש סיפורי אימה, קומדיה, הרפתקאות סאטיריות, געש מילולי פיוטי שלא תמצאו אצל סופרים אחרים בני דורו ואינספור פארודיות על ויליאם שייקספיר ועל זהותו. מעניין מה שייקספיר היה אומר על הספר הזה.