הספר הראשון, צילה של הרוח, הותיר ציפייה גבוהה.. משחקו של מלאך כתוב בצורה קולחת ומרתקת, אך קודר ומסתורי ולעיתים מאבד את האחיזה במציאות. זו רכבת הרים מהנה אך התחנה האחרונה שלה פחות, הסוף הותיר טעם מעט מר בפה.
בעוד שצילה של הרוח נשאר אצלי על המדף לקריאה חוזרת, פעם כשתנוח עלי המוזה, משחקו של מלאך נפרד ממני מיד עם תום הקריאה וחזר לחנות הספרים המשומשים שממנה הגיע אלי.

רינה פרנק-מיטרני פורשת את סיפורה האמיתי, כפי שרק היא יודעת לתאר את המציאות, ויורה חץ מתוק מריר ישר ללב
זה לא ספר מותח או מרתק אך לעומת זאת הוא אנושי, מרגש, חכם ומוכר.
הפרקים הארוגים יחד אחד אחד, כאשר אחד מספר על הילדות בעוני קשה בשכונת ואדי סאליב בחיפה והשני מתאר את נישואיה לגבר אמיד מברצלונה וחוזר חלילה, נוטעים את התחושה שאי אפשר לברוח מהבית ומהמקורות - כל מה שהדמות הראשית עושה מוביל אותה בחזרה לזכרונות ולסיפורים מהעבר ומבוסס עליהם, וכמה שלא תשתדל תמיד יהיו החיים והבעל העשירים והמודרנים זרים ומנוכרים לה, רחוקים ולא מתאימים. וכך קורה שדווקא תיאורי הילדות בספר, העוסקים בעוני ובקשיי המשפחה העולה מרומניה הם הקלילים והמשעשעים כאשר סיפור נישואיה הוא לכאורה העצוב והמכאיב יותר.
היא כותבת ברגש רב אך גם בישירות שגורמת להרגיש שהאמת כולה מתגלה, שאל הקורא מדברים בגובה העיניים ללא התנשאות ותוך חשיפה אמיתית. משהו בה מעורר אמון והרבה חיבה והערכה כלפיה וכלפי הצורה בה היא מוצגת בספר, כמו גם למשפחתה - האחות הנבונה, האב האוהב והאמא המחושבת והדואגת עד כלות.
מומלץ למי שמסוגל ורוצה לקרוא פחות עלילה ויותר מציאות, ושמוכן להבין ולהתרגש מנקודת מבט אחרת על החיים ועל אנשים.

רובתיי וגבירותיי אם אתם באמת רוצים לקרוא ספר טוב 'שאי אפשר לעזוב' זה הספר בשבילכם.
הכותבת(שהיא גם גיבורת הספר) משלבת בין ילדותיה בשכונות העוני של חיפה לבין חייה בהווה בתור אם ורעיה.
הספר מעיף את כול חיה עד הסוף המפתיע.
האבסורוד הוא שהספר הוא לא פרי דימיוניה הוא פרי חיה,
נכללים בו פרטים ודברים שכמה אנשים יחידים זוכים לראותם.
הפתיחות של הכותבת,הרצון לחלוק בלי החסרת שום פרט
כולל ריחות,טעמים וצבעים סוחף אתה קורא מהדקה הראשונה.
זה ספר שאני יכולה להגיד שהוא ספר לחיים.
לכל גיל ולכל מין.
ציון:10