•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
מתוך גב העטיפה: "רומן סוחף ושנון שמתכתב עם הקלאסה (דגש) הרומנטית, אגדה מודרנית על אהבה שאבדה ונמצאה מחדש, ויצירה שמביטה מזווית משועשעת וביקורתית (דגש) על החברה הגבוהה בניו יורק של ערב המשבר הכלכלי הנוכחי" סליחה, אבל זה לא גב של רומן רומנטי נדוש אלא ניסיון (שיש בו אפילו מידה של הולכת שולל) להציע זויות נוספות לרומן שמשתייך לז'אנר הכי קלישאתי שיש. ולא שאני מאשימה את ההוצאה שמעוניינת (ומצליחה) למשוך קוראים - זה רק מקרה שמלמד שאין לסמוך על גבי עטיפה של ספר. רק מקריאת השורות האלה ניתן להבין את הבלבול שתיארתי בביקורת שלי תוך שניסיתי להבין האם מדובר בפרודיה על הז'אנר או בספר גרוע שמשתייך לז'אנר. בגלל אותה הטעייה על הגב. אני חושבת שבסופו של דבר זו גם היתה הסיבה שכ"כ התאכזבתי מהספר הזה - בדיוק בגלל הנקודה שבה נגעת. אכן, היו לי כנראה ציפיות קצת יותר גבוהות ממנו, ולו בגלל ההבטחה לזוית ביקורתית או מחשבה קצת אחרת על הנושאים שהוא מעלה (שהם נושאים טובים ומעוררי מחשבה ללא ספק, שלא לדבר על האזכור של "הר הקסמים" על הגב - אחד מרומני המופת של ספרות המערב). אבל כפי שכתבתי ואפילו את עצמך מודה - זה ממש לא ספר ליפול ממנו ואף את היית ערה לפגמים הבולטים שיש בו, אפילו אם מתפכחים במהלך הקריאה מאשליות כלשהן ומקבלים את זה שמדובר ברומן מהז'אנר הכי רומן רומנטי שיש. שנית, העובדה שמדובר בעיתונאי שזה ספרו הראשון אינה אמורה להשפיע על הערכתי את הספר כיצירה ספרותית. מהרגע שהיצירה פורסמה כספר היא נמדדת בכלי הערכה של יצירה ספרותית כך שההקלות שאת עושה לו אינן רלוונטיות. גם יאיר לפיד הוא עיתונאי שפרסם ספרים עלילתיים מוצלחים. כנ"ל רוברט האריס, שהוא סופר רבי מכר שמצליח בכל העולם וספריו נחשבים למעולים בתחומם (מתח והיסטוריה), שכתב בין היתר את "פומפיי" ו"סופר צללים" או אליזבת גילברט שכתבה את "לאכול, להתפלל, לאהוב". אף אחד לא עשה להם הנחות בגלל שהם עיתונאים בהכשרתם. כמו שאף אחד לא מעריך יותר או פחות את קפקא שהיה עו"ד או את בולגקוב שהיה רופא בגלל מקצועות אלה. ברגע שאותם אנשים מפרסמים ספר - הוא מוערך כספר ללא רלוונטיות להשכלה או למקצוע של מחברו. ולסיכום - נכון. כנראה שאני יותר מחמירה ממך בביקורות. בעיני, "סתם ספר נחמד שמעביר את הזמן ושווה שלושה כוכבים בלחץ" זה בזבוז זמן. אולי כי יש כ"כ הרבה ספרים שכן אפשר ליפול מהם ושהם הרבה יותר מלהעביר את הזמן בהרמת גבות במקרה הטוב או במבוכה במקרה הרע. כאשר הרעיונות אכן טובים (כמו במקרה הזה) אבל הביצוע כושל להפליא (שוב, כמו במקרה הזה) אני חשה חובה להדגיש את הצדדים הרעים שיש בספר כדי להזהיר קוראים נוספים מבזבוז הזמן שבקריאתו. זו דעתי, זה טעמי, ואיש איש באמונתו יחיה :)
קראתי אותו בנשימה אחת , ובאמת זה וואו.
