מרי אנטואנט (1987)סטפן (שטפן) צווייגביוגרפיה מבריקה על אישיות בתקופה שלא-תיאמן, צוויג מבהיר ברמה מדהימה של דיוק, הבנה, וירידה לפרטים, את הסיטואציה ההיסטורית הבלתי נתפסת שהייתה תקופת חייה של מארי אנטואנט, על התהפוכות שעברו על צרפת בשנים אלה ועל אירופה כולה. צוויג הוא כמובן לא כותב רק בהיסטוריון אלא סופר שמנתח את המצבים ואת נפש האדם ומצליח לגרום לקורא להבין את פעולותיה ותגובותיה של אחת הנשים הידועות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה.
מרי אנטואנט (1987)סטפן (שטפן) צווייגביוגרפיה מבריקה על אישיות בתקופה שלא-תיאמן, צוויג מבהיר ברמה מדהימה של דיוק, הבנה, וירידה לפרטים, את הסיטואציה ההיסטורית הבלתי נתפסת שהייתה תקופת חייה של מארי אנטואנט, על התהפוכות שעברו על צרפת בשנים אלה ועל אירופה כולה. צוויג הוא כמובן לא כותב רק בהיסטוריון אלא סופר שמנתח את המצבים ואת נפש האדם ומצליח לגרום לקורא להבין את פעולותיה ותגובותיה של אחת הנשים הידועות והשנויות במחלוקת בהיסטוריה.
ברזים ערופי שפתיים (2001)דוד אבידןספר הביכורים על דוד אבידן - אין מה לומר יותר, פיצוץ אדיר של כישרון ושפה חדשה ושונה לגמרי ששינתה את מראה השירה העברית. מרתק, מהמם, מדויק וקורע.
צ'רלי והשוקולדהרואלד דאלספר נפלא!! ספר הילדות האהוב עליי ביותר, קראתי אותו המון פעמים בילדותי. ספר מצחיק, שנון, ציני, צבעוני, מרתק וסוחף, שונה מאוד מכל ספרי הילדים שכותבים היום. רואלד דאל העז להציג ילדים מפונקים ומגעילים שהוריהם נכנעים להם כמשרתים, ולא חשש להעניש את הילדים האלה (בצורה אכזרית למדי...). הרעיונות הגאוניים של דאל לגבי ממתקים חדשים (מסטיק שהוא ארוחה שלמה וכו...) גם כן היו די קוסמים לילדה חובבת שוקולד.:)
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילהמארק האדוןלא אהבתי. אולי זה צריך להיות ספר לילדים, להראות להם שיש דבר כזה אנשים עם מוגבלות מסויימת, ושזה בסדר. ולמסר כזה קשה לקרוא אמירה ספרותית עמוקה במיוחד... השפה רדודה, יבשה-במכוון ומשעממת, כנ"ל העלילה, ולגיבור הרי אי אפשר להתחבר מעבר לסקרנות לגבי הדרך שבה הוא רואה את העולם. כל מה שאתה רוצה כקורא זה לשבור את המחסום הזה שבין הגיבור לבין העולם ולהפוך אותו (וגם את הספר) לבעל עומק.
המקרה המוזר של הכלב בשעת לילהמארק האדוןלא אהבתי. אולי זה צריך להיות ספר לילדים, להראות להם שיש דבר כזה אנשים עם מוגבלות מסויימת, ושזה בסדר. ולמסר כזה קשה לקרוא אמירה ספרותית עמוקה במיוחד... השפה רדודה, יבשה-במכוון ומשעממת, כנ"ל העלילה, ולגיבור הרי אי אפשר להתחבר מעבר לסקרנות לגבי הדרך שבה הוא רואה את העולם. כל מה שאתה רוצה כקורא זה לשבור את המחסום הזה שבין הגיבור לבין העולם ולהפוך אותו (וגם את הספר) לבעל עומק.