לא ציפיתי לשום דבר מיוחד כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, אם להיות נורא מדוייקת- לפני ארבעה ימים. הספר התחיל כל כך רגיל, הניחוח של דמדומים ממש דלף ממנו... לא יכלתי לצפות לפחות או יותר מזה, זה היה כל כך... נורמלי. אבל אז, אז מאייר עשתה טעות איומה והעלימה את אדוארד. כלומר, בהתחלה ציפיתי שהרגע שהוא עוזב יוסיף יותר עניין לעלילה, וזה הוסיף, אבל בהחלט לקח לה זמן עד שהיא הצליחה להוסיף אותו. בחודשים הריקים שלא היה כתוב בעמוד כלום חוץ משם החודש בלבד- כל כך כאב לי... עם כל דף שהעברתי הרגשתי ממש כאב בחזה, צביטת הזדהות עם בלה המסכנה שאיבדה את הדבר היחיד שהעניק לה את מתנת האהבה, מתנה שאיש לא העניק לה ברמות כאלה לפני כן. ואז, כשהיא חזרה לכתוב... התאכזבתי. היא הייתה משעממת מהרגיל... כל כך משעממת, הצטערתי שקראתי את הספר בכלל. עד הרגע שג'ייקוב נכנס לתמונה הספר פשוט שיעמם אותי בטירוף. ג'ייקוב האצילי הציל את הספר מלאבד את כל מה שצבר לחלוטין. מה שלא מצא חן בעיני הוא שמאייר נאלצת להשתמש במפלצות על מנת למשוך את תשומת לב הקורא. אם אין ערפדים- כמובן שיהיו אנשי זאב! למה שיצור אנושי יעניין אותנו? עובדה, היא ניסתה את זה במשך זמן מה עם בלה האנושית- אנושית מדי יש לציין- ולא עבד לה. היא יכלה להפוך את הספר למעניין באותה מידה גם אם ג'ייקוב לא היה הופך לאיש זאב. במובן הזה פשוט... התאכזבתי. כנראה היא מצליחה לעורר סקרנות רק כאשר משהו צפוי או לא אנושי נכנס לתמונה, ובאמת חבל שכך. בכל אופן, כשרונה של מאייר לגרום לקורא להישאר מרותק לספר מכפר על כל השעמום שמצטבר בפרקים הראשונים מעת עזיבתו של אדוארד. וכשהוא חוזר- חוזר הניחוח הממכר של הספר הראשון, ניחוח ממכר ומוכר, וצפוי. התאכזבתי מסיום הספר. מאוד. אבל מצד שני ציפיתי לאכזבה הזו, כי זו מאייר. תמיד כשהיא מצליחה לעלות על הגל זה מאוחר מדי- הוא מגיע לסכר ומתנפץ. נקווה שהספר הבא יהיה מוצלח יותר.

וובכן, אני לא יודעת למה ציפיתי כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, אבל זה בטוח לא היה מה שזה. "הספר שהצחיק מיליונים" הוא לא יותר מאשר יומן עלוב של ילד עם איזו שהיא נקודת מבט מאוד אגואיסטית שלא מסוגל לראות דבר שלא קשור אליו. הנסיונות להוציאו כ"חנון" (אני לא מאמינה במושג הזה) כל כך כושלים שבמקום לצאת מה שציפיתי שיצא הוא יצא פשוט... פאתטי. אני באמת לא מבינה מה מצחיק בספר הזה ומי יבחר לקרוא ספר כזה מרצונו החופשי בידיעה שהתוכן שלו לא מעניין בגרוש. וובכן, אם הייתי יודעת מה התוכן לא הייתי טורחת לקרוא, אבל שלוש המילים "הספר שהצחיק מיליונים" משכו את עיני והייתי בטוחה שספר כזה לא יכול לאכזב. ולמרות הכל, אולי אלו באמת הציפיות שלי שגבוהות מדי. אחרי הכל, אומרים שציפיות זה רק לכריות...

אני מודה, אחרי שקראתי את הספר "שני ירחים" של קריץ' ציפיתי לספר ברמה מאוד גבוהה ואף מתעלה על קודמו, אך זה לא ממש קרה. קשה לי לומר שהתאכזבתי כי אז זה יהיה לשקר, ולמרות זאת אני מודעת לכך שבאיזה שהוא מקום, כן- התאכזבתי! אבל האם עד כדי כך שבכדי לתמצת הספר אכתוב מילה זו בלבד? לא. ממש לא. רובי הולר הינו ספר חביב למדי אך לא יותר מזה שלמרות האכזבה לאחר קריאת "שני ירחים" עדיין משאיר חמימות בלב וזיכרון חיובי. עד כמה חיובי זה כבר משתנה מאדם לאדם וטעמו האישי, אבל אני חושבת שכמעט ואין מי ששם את ספר זה תחת כותרת רשימה של ספרים שלא התחבר אליהם. בניגוד למה שכתבתי בביקורת על "שני ירחים", ספר זה אכן מאוד צפוי ואף משעמם מעט מרוב שניתן לצפות את המתרחש בו, אך עם זאת מאוד נעים לקריאה והצפיות הזו במקרה זה היא לא בהכרח משהו רע בקביעות אלא רק בחלקים מסויימים של הספר בהם מצפים להכי בלתי צפוי שיש- וזה פשוט לא קורה. לסיכום: ספר חביב- חמדמד שכזה, מזכיר תחילה ברעיונותיו את סדרת הספרים הידועה "מולי מון". לא מעורר התלהבות אבל בכל זאת מומלץ לחובבי ספרי הרפתקאות.

אני זוכרת שכשנתנו לנו את רשימת הספרים ממנה צריך לבחור ספר לעשות עליו יומן קריאה במסגרת שיעורי ספרות השם של הספר קסם לי. כבר משראיתיו לראשונה ידעתי שזה לא עוד סתם ספר מהרשימה (שאת רוב הספרים בה כבר קראתי), זה ספר אחר. מיוחד. בתחילת הקריאה אני זוכרת שהייתי נורא מבולבלת ושלקח לי יותר זמן מהרגיל להבין מה הולך בסיפור. ההתחלה אף שיעממה אותי מעט, אבל לא יכלתי לעבור לספר אחר כי זה הספר שבחרתי אז הייתי מוכרחה לקרוא בכל מקרה. ואני לא מתחרטת על כך אפילו לרגע! ספר מרגש וסוחף ומלא בהפתעות! אחד מהספרים היחידים שבהם לא יכלתי לצפות את ההמשך. זה פשוט ספר בלתי צפוי בעליל ואהבתי את זה, מאוד. אחרי שמבינים את המתרחש בספר פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא! אהבתי את הכתיבה, אהבתי את הניחוח של הספר, אהבתי את העלילה, אהבתי את ההתרחשויות, אהבתי את הרעיון של הדמויות, פשוט התאהבתי בספר. אחד הספרים המיוחדים ביותר שקראתי. מומלץ לכולם!

אני זוכרת שכשנתנו לנו את רשימת הספרים ממנה צריך לבחור ספר לעשות עליו יומן קריאה במסגרת שיעורי ספרות השם של הספר קסם לי. כבר משראיתיו לראשונה ידעתי שזה לא עוד סתם ספר מהרשימה (שאת רוב הספרים בה כבר קראתי), זה ספר אחר. מיוחד. בתחילת הקריאה אני זוכרת שהייתי נורא מבולבלת ושלקח לי יותר זמן מהרגיל להבין מה הולך בסיפור. ההתחלה אף שיעממה אותי מעט, אבל לא יכלתי לעבור לספר אחר כי זה הספר שבחרתי אז הייתי מוכרחה לקרוא בכל מקרה. ואני לא מתחרטת על כך אפילו לרגע! ספר מרגש וסוחף ומלא בהפתעות! אחד מהספרים היחידים שבהם לא יכלתי לצפות את ההמשך. זה פשוט ספר בלתי צפוי בעליל ואהבתי את זה, מאוד. אחרי שמבינים את המתרחש בספר פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא! אהבתי את הכתיבה, אהבתי את הניחוח של הספר, אהבתי את העלילה, אהבתי את ההתרחשויות, אהבתי את הרעיון של הדמויות, פשוט התאהבתי בספר. אחד הספרים המיוחדים ביותר שקראתי. מומלץ לכולם!

אני מוכרחה להודות, שם הספר בהתחלה לא משך את תשומת ליבי יותר מדי. חשבתי לעצמי שזה עוד יומן של נערה מתבגרת עם כל החוויות שהיא עוברת בגיל ההתבגרות, מה חדש כבר? אבל אז התחלתי לקרוא עליו ביקורות, ורובן היו ממש טובות. כן כן, הסתקרנתי. לחלוטין. האמת- גם אחרי קריאת הספר- אני מודה, זהו בהחלט עוד יומן על גיל ההתבגרות. אבל משהו ביומן הרגיל הזה פשוט... מקסים. אני לא חובבת גדולה של ספרים מסוג זה ולמרות זאת פשוט הוקסמתי. משהו בסגנון כתיבה הפשוט של קידר והדרך שלה לתפור מאורעות אחד לשני באופן חלק לחלוטין הפך את הספר לנעים ונוח לקריאה וקל להבנה. קידר הצליחה לשלב יומן עם רעיון רגיל ויומן בלתי רגיל בכלל במקביל. אני מסירה בפניה את הכובע, באמת, כל הכבוד. כמובן שאת הספר אמליץ לנערים מתבגרים, כי אני ממש לא יודעת עד כמה מבוגרים יהנו ממנו. הוא בהחלט מדבר יותר אל הנערים מאשר לאוכלוסייה הבוגרת, בתוכן, בשפה, בכתיבה... בכל. ספר מקסים בהחלט. אהבתי מאוד.