יש ספרים שאומרים שהם לקטנים רק בגלל הציורים ,
יש ספרים שאומרים שהם לקטנים בגלל השם.
ואני לא אוהבת את זה, ממש לא.

העץ הנדיב הוא מוגדר כסיפור ילדים, בספרייה תוכל למצוא אותו כסיפור ילדים ,
אבל מה עם קצת מחשבה מה זה תורם לדור הבוגר ולנוער של ימינו?

אז זה מספר על ילד ועל עץ שהם חברים ,יופי טופי - עוד סיפור שהסוף שלו יהיה:
"החברות היא קסם החיים"

עצרו הכל , כי זה ממש לא המסר.

אני לא מאמינה שהספר הגיע לידי על ידי נפלאות האי טכנולוגיה , אחרי מאות שנים ואף
אלפים שלא קראתי אותו.

זה מספר על ילד ועל עץ , העץ הוא כמובן נדיב (איך לא?) והוא נותן לילד הכל - הכל.
הילד נהנה , אוכל מהפירות הטריים ונח בצלו של העץ. הילד נהנה, כי העץ מספק לו את הכל.
אבל גם העץ נהנה, כי הוא נותן הכל - והוא ממש ממש נדיב.

אז הילד גודל וגודל, הילד מגיע לעץ ומבקש דברים כמו- כסף , בית, סירה, מקום לנוח בו.
העץ נותן ונותן ונותן, אך הוא לא יכול להפסיק- כי לא נעים לו.

זה הקטע שכל מי שקורא את הביקורת יצחק ויעבור לביקורת אחרת, אבל זה ספר-
העץ קיבל האנשה, למרות שהוא לא מדבר והוא לא בחור - מה שלרגע גורם לך להתבלבל
ולחשוב שהעץ אנושי.

אבל הוא לא, ותכף אני אגיע לזה.

זה מרגיש לי שכאשר של כתב את הסיפור, הוא נתן סיפור מהחיים שלו . קל לי לדמיין
איך אשתו שואלת אותו האם הוא רוצה קפה אך הוא עונה לה "אני אסתפק במה שיש ואכין לעצמי" .

כמו שכתבו פה מלא לפני הביקורת הזאת , זה מרגיש כאילו של לא באמת התכוון לכתוב את הספר
הזה לילדים- הוא הסתיר שם צופנים חבויים , מסרים נסתרים - שמשקפים את הנוער של היום.

הוא חי בשנת 1933 , זה מרגיש כאילו הוא מגדת עתידות שחזה את העתיד- שהוא כרגע
צופה בי כותבת את זה ומחייך ברצון שהחזון שלו התממש .

הילד הוא בני האדם, הם תמיד לא יסתפקו במה שיש וההתבגרות הופך אותם לשונים יותר: רצונות שונים,
שאיפות שונות וחיים שונים . הספר אומר שגם בן האדם הכי מאושר ירצה יותר , והוא הצליח לשכנע אותי בדעתו.

העץ הוא היקום, שנותן לנו מתנות ודברים טובים - פירות עסיסיים (הצלחות , חיים טובים) , צל (להרגיש שמישהו
מגן עליך מפני קרני השמש השורפות) אך אנחנו עדיין לא מסתפקים בזה.

הספר הוא ספר שמתאים לכל הגילאים , כי בכל גיל אתה תבין עוד פרט מהספר הזה שלא הבנת שהיית ילד .

עכשיו, אם תסלחו לי- אני הולכת לחבק עץ ולהגיד לו תודה שהוא קיים.

-A