כמו הרבה שמות של רחובות בתי ספר וכאלו שכולנו מכירים את שמם אבל מעולם לא טרחנו בעצם לדעת מי האדם שעל שמו קוראים למקום כך גם ברנר. את עלילותיו הפרטיות אני לא מתכוון לפרט בפורום זה כמובן. כל שאני יכול לומר הוא שהוא לא יו"ר הכנסת שעל שמו נקראת השכונה בשירו של ברי סחרוב כמה יוסי.
אבל אני כן יכול לתת כמה עובדות הקשורות לעכשיו מלבד הסטיסטיקות שניתן לראות במסגרת האתר על כל ספר. בספריה המרכזית בעיר שלי יש רק ספר אחד של הסופר.לכן לקחתי את הספר הזה. האדם האחרון שלקח את הספר קודם לי על פי החותמת על דף ההשאלה היה לפני כמה שנים ואין חותמות נוספות. מה הסיבות לכך? איני יודע. מה הסיבות שהחלטתי לקרוא את ברנר? בדיוק זו הסיבה כנראה.
ומה יש בספר? בגדול הספר הוא רומן. העלילה מתארת מספר דמויות "ירושלמיות" במה שאפשר לקרוא "הישוב הישן" בזמן ששעון החול של השלטון התורכי נמצא בגרגיריו האחרונים. העיר העתיקה וקצת שכונות מחוץ לחומות. זה מה יש אז. שם הספר רומז על היותו טרגדיה כמובן. מי שמחפש סוף טוב לאנשים המסכנים שהספר מתאר שיחפש במקום אחר. יש בספר מספר הערות "חברתיות" כמובן. אני לא בטוח שאני יורד לסוף דעתו של הסופר בנושאים הסוציאלים חברתיים האלו אז אני פשוט אשתוק.
רמת הכתיבה טובה. קושי הקריאה קצת יותר מעגנון וקצת פחות מברדיצ'בסקי. שימו לב שיש מילון עזר קטן בסוף הספר.

ספר קצת יוצא דופן. מלכתחילה כל ספר על איסלנד שנכתב על ידי סופר איסלנדי הוא יוצא דופן אני מניח. כי כבר כמה תושבים יש באיסלנד הזאת? בערך כמו בנתניה נראה לי. אז ספר על איסלנד שנכתב על ידי איסלנדי שזכה בפרס נובל לספרות הוא דבר יוצא דופן. אני לא אכנס כאן לשאלה אם הסופר זכה בפרס נובל לספרות בגלל "פוליטיקה" כי צריך לתת גם לאיזה סופר איסלנדי נובל או משהו כזה. יכול להיות שגם. נובל זה כולל פוליטיקלי קורקט לא? אבל קראתי רק את הספר הזה של הסופר הזה אז אין לי יכולת לשפוט. יכול להיות שמגיע לו. לא רע הסופר. בסדר כזה. לא משהו שצריך להתבייש בו. גם הרעיון בספר נחמד. אני גם מודה שהחלטתי לקרוא את הספר גם בגלל עיטור הנובל. סיבה נוספת היא שלא קראתי שום ספר שהעלילה שלו באיסלנד.
יותר משהספר הוא רומן הרי הוא סוג של אמירה תרבותית. איסלנד. אי שנמצא בסוף הצפון. ביום בהיר רואים את הקוטב הצפוני. הויקינגים פשוט התישבו שם באיזה שלב של ימי הביניים. הגיעו בסירות אלא איך. רחוקים ממרכז התרבות כמו שרק שם אפשר להיות. מה כן אפשר להיות באיסלנד? לאורך שנים ארוכות אפשר היה להיות דייג או דייג. חקלאות זה לא. צפונה מדי. קר. אין מספיק שמש. אפילו לעצים לא כיף. בגלל זה בכל הספר לא יהיה שום תיאור של יער בעלילה. כרתו את כולם. קר. צריך אש. מאות שנים של מדורות לא השאירו לעצים שעוד איך שהוא היו שם שום צ'אנס. רק הדגים בים מרגישים בבית. אבל איסלנד זה לא רק דגים. זה גם בני אדם. יש להם גם קול. רק שלא שומעים את הקול שלהם מהאי שלהם. רחוק מדאי והם גם לא שרים מספיק חזק. אז בבירות התרבות של אירופה לא שומעים. בטוחים שבאיסלנד יש רק דגים. ודגים לא שרים כמובן. בספר הזה גם הדג ישיר.

למה בכלל התחלתי לקרוא את הספר? שאלה טובה. היה איזה רעש תקשורתי על ספר של סופר מצרי שמכר את הזכויות להוצאה אמריקאית שתרגמה לעברית ספר שלו ובדרך זו הוא עקף את האברגו התרבותי שמוטל על ישראל. התעוררה בי הסקרנות... מעולם לא קראתי סופר מצרי... אבל מכיוון שלא הצלחתי עדיין לשים ידי על הספר שדובר בו בחדשות לאחרונה ונזכרתי שיש איפשהו בארון איזה ספר של איזה סופר מצרי החלטתי ללכת על זה כנהוג לומר.
למה החלטתי לכתוב ביקורת על הספר? שאלה קלה. כי אין. או ליתר דיוק כי לא היתה. איך בכלל מצא ספר של תרבות שמחרימה אותנו את דרכו להוצאת עם עובד אי שם בזמנים של בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים אין לי תשובה. אני מניח שיש איזה סיפור מעניין כיצד הוצאה מכובדת מוציאה לאור ספר ממדינת אויב בלי להפר זכויות יוצרים ולקבל את הסכמת המחבר. אבל אני לא מכיר את הסיפור. מצטער.
מה אפשר ללמוד מהספר? את האמת... בכל הקשור למדינת ישראל לא הרבה. לא ברור לי מתי נכתב הספר. ההוצאה העברית משנת 1969. אחת הסיבות שקראתי את הספר היה בשביל לנסות להבין את נקודת המבט של המצרים על ישראל ועל יהודים. עלילת הספר היא בימי מלחמת העולם השנייה וכל האזכור ליהודים הוא מספר משפטים בודדים שמתארים את הבחורות היהודיות כפועלות שעבודות ומרויחות מספיק כסף בשביל לקנות לעצמן בגדים יפים. זהו.
מעבר לזה? רומן פשוט של אנשים פשוטים. מעבר לשינוי התפאורה זה אותו סיפור בכל מקום בעולם. אולי במבט חיצון האנשים הפשוטים בפרבר העוני בקהיר נראים שונה מהאנשים הפשוטים של איזה עיירה במערב התיכון של ארצות הברית אבל בתוכן ובמהות אין ממש הבדל לטעמי. אותם סיפורים אותם אנשים. מקלפים את הקליפה ונשארים עם אותם בני אדם פלוס מינוס... הם לא ממש שונים אחד מהשני וגם לא השתנו הרבה באלפי השנים האחרונות רק התפאורה מתחלפת עם הזמן והמקום.